לילי דיינה דיגורי

הי לכולם!

החלטתי אחרי שנתיים להמשיך את הפאנפיק שלי "אחותו של הארי",

רק שהפעם הוא מתמקד בביתם של סדריק ולולה, הלוא היא, לילי דיינה דיגורי.

אני מדלגת מעט על שנותיה הראשונות ומגיעה היישר אל השנה החמישית.

קצת רקע על שאר הדמויות:

ג'יימס פוטר הקטן מתחיל את שנתו הראשונה בבית גריפינדור.

רון מאלפוי מתחיל את שנתו השניה בבית גריפינדור.

ויקטואר וויזלי, וטדי לופין גם מתחילים את שנתם החמישית.

לילי וויקטואר שתיהן בבית רייבנקלו.

טדי לופין בבית הפלפאף.

וזהו לבנתיים..

קריאה מהנה!!!!!

*******************************************************

"קדימה וויק, אנחנו נאחר לשיעור." קראה לילי שכבר הייתה מאורגנת מכף רגל ועד ראש, בעוד וויקטואר רק הרגע קמה ממיטתה.

"תלכי בלעדי, את יודעת שלוקח לי חצי שעה לפחות להתארגן." החזירה לה וויקטואר, שהייתה מהממת בדיוק כמו אימה, ורק צבע שיערה הסגיר את היותה וויזלי.

לילי גלגלה את עיניה וירדה לאולם הגדול במהירות, היא רצתה לחטוף משהו בארוחת הבוקר לפני שהשיעור יתחיל.

"הי ליל." קרא טדי.

"הי טדי, מחר המשחק של רייבנקלו נגד הפלפאף, מוכן להיות מובס שוב?" היא אמרה בחיוך זחוח.

"את לעולם לא תשכחי לי את הפעם שהיה לי להתעטש ובגלל זה השגת את הסניץ' לפניי נכון?" הוא אמר במרירות.

"לעולם לא!" היא אמרה בגיחוך.

הוא גלגל את עיניו וכל אחד הלך לשולחן של הבית שלו.

לילי התיישבה לאכול, היא חיכתה לינשוף היומי מהוריה שלא פספסו אף יום מאז שנתה הראשונה בהוגוורטס. וכאמור, כעבור כמה דקות מטר הינשופים הגיע, משאירים אחריהם שובל של מכתבים, עיתונים, וחבילות. היא הסתכלה לתקרה מנסה לאתר את התנשמת שלהם. היא ידעה שאימה הייתה אמורה ללדת בכל יום מכיוון שכבר אתמול הודיע לה אביה, שאימה בקדוש מנגו עם צירים חזקים. היא חיכתה להודעה שתבשר על כך שיש לה אח או אחות חדשים אך זו בוששה לבוא.

"מה נסגר..?" היא מלמלה לעצמה כאשר הינשופים עזבו ולא היה זכר לתנשמת שלהם.

"מחכה למשהו?" שאל תומס. תומס היה בן כיתתה והחבר הכי טוב של לילי מלבד וויקטואר וטדי. אה והוא כמובן היה גם בן זוגה של לילי.

"אמא שלי נכנסה אתמול לחדר לידה, ולא שמעתי מאז כלום מההורים שלי." היא אמרה נאנחת.

"אולי זה לוקח יותר זמן מהרגיל, אל תדאגי.." הוא אמר מחבק את כתפה.

"כן.. אתה צודק.. פשוט יש לי תחושה רעה שמשהו קרה.." היא אמרה בשקט.

"היי, אני בטוח שבהמשך היום את תקבלי מכתב שהכל בסדר, ושנולד לך אח או אחות מקסימים." הוא אמר מביט בעיניה.

"טוב, אנחנו צריכים לזוז, שיקויים יתחיל בעוד רגע, ואני ממש לא רוצה שסלגהורן יוריד לנו נקודות על איחור, למרות שהוא לא עושה את זה." היא אמרה בגיחוך.

הוא הנהן והם הלכו לשיעור, כשהמועקה עוד יושבת על ליבה של לילי.

השיעור החל ולילי ניסתה במאמץ רב להתרכז בדבריי המורה ולא לתת למוחה לנדוד, כשלפתע הדלת נפתחה ואחד התלמידים נתן פתק חתום למורה.

"אני מבין.." מלמל סלגהורן, "העלמה דיגורי, המנהלת מקגונגל רוצה אותך בחדר המנהל." הוא אמר משרבט פתק קצר ונותן לה.

"אוקי.." היא אמרה אוספת את חפציה במהירות. היא הביטה בפתק שנשא את המילים, "חתול מנומר", כנראה הסיסמא לחדר המנהלת. היא נשמה עמוק והלכה במהירות למשרד המנהלת. היא מלמלה את הסיסמא לפסל השומר על החדר ועלתה בלב כבד במדרגות.

הדלת הייתה פתוחה לקראתה. "קראת לי המנהלת?" היא שאלה נכנסת לחדר.

"שבי בבקשה מיס דיגורי, חוששני שיש לי דבר מה לספר לך, והוא לא יהיה נעים לאוזן." אמרה פרופסור מקגונגל, שבמשך 15 השנים לאחר נפילת וולדמורט נעשתה למנהלת בית הספר.

"זה קשור לאמא שלי?" היא שאלה בחשש מתיישבת בכיסא.

"זה קשור לאביך, אימך נמצאת עוד בבית החולים, היא ילדה בת. אך אביך נעלם לאחר שאחותך הקטנה נולדה. אימך לא יודעת איפה הוא, נעשים חיפושים נרחבים אחריו, מכיוון שהוא מקורב לשר הקסמים המכהן, משרד הקסמים מאמין שנשקפת לו סכנה ממשית." היא אמרה בקול מעט יותר רך מבדרך כלל.

"אבל.. מה?.. איך?.." היא מלמלהבהלם.

"משרד הקסמים הקים צוות חיפוש נרחב, אני מבטיחה לעדכן אותך כמה שרק אוכל." אמרה פרופסור מקגונגל.

"מה עם אח שלי, איימוס? איך אמא שלי תטפל בו לבד? במיוחד עכשיו, שהיא רק ילדה." שאלה לילי בדאגה.

"הוא נמצא אצל רמוס ונימפדורה לופין, הם לקחו אותו תחת חסותם ברגע ששמעו על המקרה, הוא בידיים טובות, ולעת עתה, נסי להכנס לשיעורים וללמוד, זה לא יקל על אמא שלך אם גם את תהיי מודאגת ללא הפסקה." אמרה מקגונגל.

ללילי היו כל כך רבה תשובות חריפות לכך, אבל בתוך תוכה ידעה שהיא צודקת, ושאין טעם שתהיה כרגע לצד אימה, עדיף לה להישאר בהוגוורטס המוגנת.

"תודה פרופסור.." היא אמרה בשקט ויצאה ממשרדה, בדיוק בזמן להפסקה.

"מה קרה?" שאל תומס שחיכה לה מחוץ למשרד המנהלת.

"אבא שלי נעדר.. אמא שלי ילדה בת, ומייד אחר כך הוא נעלם." היא אמרה מנסה לחנוק את דמעותיה.

"יש משהו שאני יכול לעזור?" הוא שאל מחבק אותה אליו.

"בדיוק את זה.." היא לחשה מבין זרועותיו.

הם עמדו כך זמן רב, או לפחות עד סוף ההפסקה.

**************

תגובות יתקבלו בברכה!!

		הפרק הבא