היי חבר'ה!
זה הפאניפיק הראשון שלי! אז בבקשה אל תקטלו אותי. אבל אני תמיד מוכנה לביקורות בונות בדואר ינשופים!. תיהנו!.
שלחי אותו.
שלחי אותו.
תני לו ללכת לחופשי.
דמות עטופה במעיל וכובע אפור צעדה לעבר הקבר הלבן.
אוחזת בידה זר שושנים.
אף כי יודעת את, שלא יחזור אלייך.
הדמות מורידה את כובעה. שיערה החום והסבוך משתולל סביבה.
ובתוכה סערת רגשות מתחוללת.
שלחי אותו. תני לו ללכת למקומו
לשיבולים הכפופות ברוח.
הרמיוני, הדמות, משפילה את ראשה. דמעות נוטפות מעיניה
,צונחות על הקבר הלבן. שמכיל את אהובה האחרון
תני לו לחלוץ את נעליו.
לרוץ, להשתובב עם הרוח.
תני לו לשרוק ולזמר ולדלג בין אבני דרך.
היא זועקת בקול מעורר רחמים. בוכה על גורל אהובה הצעיר.
תני לו לחיות כפי שחי.
היא יודעת. שאין לזה מרפא. רק הקץ.
אל תתעצבי עוד כי הוא הלך.
כציפור לדרור.
הרמיוני מניחה את זר השושנים הטהור על הקבר, היא מתאפקת לא לבכות
שובי לימי החול.
היא עומדת מעל הקבר. מביטה בו פעם אחרונה. מבינה שלא ישוב.
כי את יודעת אהובך לא יחזור אלייך
מבינה שצריך לשחרר. להמשיך. אף כי יודעת היא, שהוא לא ישוב אלייה.
|