אשליה

~מבוסס על מחשבת מקלחת~

--------------------

טוב, אז היי אנשים. אני עומרי.

זה משהו שקרה לי. ועכשיו, ממש לקראת סופו, אני כותב את זה, כדי שאם יקרה לי משהו זה ישמר.

אז הכל התחיל ביום רגיל, אני קמתי בבוקר מצעקות אחותי, יובל, שמשום מה תמיד צעקה והתעצבנה בבוקר. 

קמתי, כרגיל, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים, אתם יודעים, הדברים הרגילים.

הכנתי לי כריך (לקח לי שעה להזיז את אחי מהמקום שבו אני מכין את הכריך), נעלתי נעליים והלכתי לבית ספר.

אה, רגע. ושכחתי משהו. לאחותי ולאחי היה שיתוק מוחין, שזו סוג של נכות, ואני כותב סוג של בגלל שזו לא בדיוק נכות. יותר דומה לתסמונת. לאחותי יש שיתוק מוחין ועוד כל מיני דברים שנלוו אליה, וגם את ההתקפי צעקות האלה שעדיין לא מצאנו להם הסבר.

ולאחי יש חוץ מהשיתוק מוחין אפילפסיה, שזו מחלה שבה הוא לפעמים מאבד את ההכרה לזמן מה. נותנים לו גם תרופות, אבל אחת התוצאות לוואי של התרופות הוא שהוא לא יכול לדבר ושהוא טיפה מתנהג... מוזר? נראה לי שזאת המילה המתאימה.

טוב, אז אחרי ההרצאה הארוכה הזאת, בואו נמשיך בסיפור.

אז כמו שאמרתי, הלכתי לבית הספר, כמו כל יום רגיל, ובאמצע היום נורא כאב לי הראש ובדיוק היה שיעור מדעים (משעמם) ואיכשהו נרדמתי. אז העניין הוא שכנראה איבדתי את ההכרה, אחרת... טוב, אתם תגלו בהמשך.

אז כשהתעוררתי קמתי לחדר גדול לבן, עם מיטות, רק שכל האנשים שהיו בהן (שלושה נראה לי, לא ספרתי) קמו מיד.

״טוב, אז כנראה שהביאו אותי לבית חולים״ חשבתי. חיכיתי לרופא או לאחות שלא הגיעו, ולבסוף קמתי מהמיטה ויצאתי מהדלת העשויה מעץ כהה.

המסדרון נראה כמו מסדרון רגיל לגמרי. קירות אפורים, רצפה רגילה. אבל האנשים. האנשים שעברו במסדרון נראו לי מוכרים מאיפושהו. חלקם, לפחות.

ניסיתי להיזכר מאיפה הם מוכרים לי, אבל פשוט לא הצלחתי. הרגשה מעצבנת.

איש אחד עבר לידי, וכשראה שאני סתם עומד ולא עושה כלום (מה, אסור? אסור לי שניה לנוח?) שאל אותי אם אני לא בא. כמובן ששאלתי אותו לאן. כי, כאילו, שניה לפני זה התעוררתי.

״בחור חדש, הא?״ שאל אותי, ואני הנהנתי בראשי. הוא סימן לי לבוא איתו, ובאתי. לא שהיה לי משהו אחר לעשות.

הגענו לאולם גדול, שבקצו במה גדולה, עם מקום לנשיאת נאומים. אישה אחת  באה מאחוריה הקלעים והתכוננה. ופתאום זה הכה בי.

האישה (שנראתה יותר דומה לנערה) ראתה אותי, ומבטה נעצר עליי. וברחתי.

״אין סיכוי,״ חשבתי. ״היא רק דומה לה״.