הפוטר שאין לנקוב בשמו

טום, בלה ואדון וגברת בלק הסתובבו בסמטת דיאגון.
"טום, אני ואתה נלך להביא את הספרים ובעלי יהיה עם בלה ויקנה לך חיית מחמד ובסוף נקנה לך מדים של הוגוורטס ושרביט", אמרה גברת בלק.
אדון בלק הזדעף, אבל לא התווכח.
המשפחה התפצלה, וגברת בלק הלכה עם טום לכרך ודף בע"מ.
כשהם נכנסו, טום נדהם מהאורך של התור, אך גברת בלק לא התרשמה במיוחד- ייתכן כי היא כבר רגילה לעומס בתחילת שנת הלימודים.
טום וגברת בלק איבוד את הסבלנות כשהתור התארך כבר חצי שעה.
"אני הולכת להביא משהו לאכול בשבילנו", אמרה גברת בלק, "תישאר במקום כדי לשמור לנו את המקום בתור".
טום הינהן, וגברת בלק יצאה מטווח ראייתו.
לפתע הילד שהיה מאחוריו דחף אותו.
"נו כבר, התור מתקדם", דחק בו הילד.
הילד היה רזה וגמלוני עם שיער ג'ינג'י.
"רון, אל תדבר עם זרים", נזפה בו אישה, שטום הניח שהיא אימו.
היא הייתה אישה גוצה ונמוכה, וכמו לבן שלה, גם לה היה שיער ג'ינג'י בוער.
מאחורי האם ובנה עמדו חמישה ג'ינג'יים נוספים, וככל הנראה השבעה היו משפחה אחת.
טום הבחין בשני ג'ינג'יים שהיו תאומים זהים, ועוד אחד שנראה מבוגר מהם לא בהרבה.
מאחוריהם עמד איש ג'ינג'י מקריח, אוחז בידה של ילדה ג'ינג'ית.
"טום, חזרתי".
טום הסתובב, וראה את גברת בלק אוחזת בשתי גביעי גלידה.
היא הושיטה לטום גביע גלידה, ונעמדה לידו.
כעבור עשר דקות הם כבר הגיעו לסוף התור, זמן שיכול היה להספיק לטום לספר לגברת בלק מה שקרה לו, אבל הוא העדיף לא לספר כשהמשפחה של הג'ינג'יים נמצאת מאחוריו.
לאחר שהם קנו את ספרי הלימוד, טום סיפר לגברת בלק על המשפחה המוזרה.
"אלה הוויזלים", הסבירה גברת בלק כשטום גמר לספר את הסיפור, "תתרחק מהם. יש שמועה שההורים הוויזלים עובדים בשביל אתה יודע מי".
"מה הבעיה להגיד את השם שלו", שאל טום.
 "אתה לא מספיק גדול בשביל להבין", אמרה גברת בלק.

לאחר כמה זמן טום וגברת בלק מצאו את בלה ואדון בלק, כשהוא אוחז בכלוב עם אוח בצבע אפור.
"המוכר אמר שהאוח עונה אך ורק לשם גרג", הסביר אדון בלק, "למרות שבלה התעקשה לקרוא לו אפרורי".
"אפרורי!", אמרה בלה.
האוח התעלם.
בלה הפנתה את גבה לאוח.
"בואו נלך", אמר טום.
המשפחה התקדמה לעבר החנות של מדאם מלקין.
"אפשר לעזור?", שאלה מדאם מלקין כשהם נכנסו לחנות.
"מדים להוגוורטס", אמרה גברת בלק.
"כמובן", אמרה מדאם מלקין.
מדאם מלקין שלפה שרביט ונופפה בו בקלילות.
לפתע קו ארוך נמתח באוויר ליד טום- הקו התחיל ברגליו, ונעצר כשהגיע לראשו.
מספר הופיע באוויר.
מדאם מלקין נופפה באוויר שנית, והקו התפוגג.
היא הלכה מאחורי הדלפק ונעלמה מטווח הראייה.
כשחזרה, היא אחזה במדים של הוגוורטס, והושיטה לטום את המדים.
"בהצלחה בלימודים", אמרה מדאם מלקין כשהמשפחה יצאה מהחנות.
"עכשיו לאוליבנדרס", הכריז אדון בלק.
הארבעה הסתובבו ברחובות במשך חמש דקות עד שמצאו את החנות עם הכיתוב הזהוב: אוליבנדרס: שרביטים.
אדון בלק פתח את דלת העץ החורקת, והם נכנסו.
טום התפעל למראה שורות מדפים עמוסים בהמון שרביטים.
ליד הדלפק ישב אדם זקן עם עיניים שקועות.
"שלום לך אדון אוליבנדר", אמרה גברת בלק.
"הו, שלום", אמר אדון אוליבנדר בחמימות.
"באנו כדי לקנות לטום שרביט", אמר אדון בלק, והחווה לעבר טום.
"טום רידל? האם זה נכון", שאל אדון אוליבנדר.
"אכן", אמר טום.
"בואו נראה", אמר אדון אוליבנדר
"תביא לו את השרביט הכי מיוחד שיש לך", אמרה גברת בלק בהתלהבות.
"הכי מיוחד? אני מניח שהשרביט של הילד שנשאר בחיים צריך להיות מיוחד", הסכים אוליבנדר.
אוליבנדר נעמד, והלך לאחד המדפים.
הוא שלף את שרביטו.
"אציו!", קופסא ריחפה באוויר ועפה ישר אל כף ידו של אוליבנדר.
הוא הושיט לטום את השרביט.
"תנסה אותו".
טום נופף בשרביטו, וניצוצות עפו ממנו.
"מעולה, ככה חשבתי", אמר אדון אוליבנדר, "שרביט עם נוצת עוף חול. אני זוכר שלקוסם האפל שאין לנקוב בשמו הבאתי את זה. זה יעלה לכם שבע אוניות".

אדון בלק גישש בכיסו והושיט לאוליבנדר שבעה מטבעות זהב.
"להתראות", אמר אדון אוליבנדר כשהם יצאו.

הפרק הקודם		הפרק הבא