ראף x מונה

למרות בדירגתי PG, זה קצת pg13 בגלל שהם מתנשקים. אבל חוץ מזה אין שום קללות ואלימות או סלאש.

מונה ליסה תימרנה את החללית שלה בין ההריסות של הכוכב המפורק.
כעת היא לא הייתה בשמירה צמודה של קפטן סאל.
המפקד שלה יותר מדי פרנואיד, אבל הוא התרכך קצת.
מונה תהתה לאן כדי לה להגיע.
קפטן סאל הרשה לה לצאת לסיור, ואם משהו לא יסתדר היא תוכל להזעיק עזרה.
היא נזכרה בפגישה שלה עם רפאל לפני כמה שבועות.
הוא ממש נחמד.
אחרי הפגישה, קפטן סאל שאל אותה, "מה יש לסלמנדריאנית למצוא בצב?".
זאת באמת הייתה שאלה קשה.
אבל היא אהבה אותו.
עם זה אי אפשר להתווכח.
הוא חזק.
הוא חמוד.
וואו...
לפתע עלה במוחה של מונה רעיון.
היא תיסע עם החללית לכדור הארץ.
השאלה היא איפה כדור הארץ...
מונה ירדה לחלק התחתון של החללית.
זה היה חדר קטן עם שולחן דחוק בפינה אחת, ומיטה דחוקה בצד השני.
על השולחן נח מכשיר קטן.
זה היה גלאי הכוכבים.
כותבים את השם של הכוכב שאתה רוצה להגיע אליו, והוא מכוון אותך.
היא לחצה על כפתור ההדלקה של המכשיר.
על הצג של המכשיר הופיע סמל שמסמן שצריך להגיד עכשיו את הכוכב.
"כדור הארץ, ראקה! ראקה!", אמרה מונה תוך כדי השמעת הצלילים הרגילים.
"מקבל נתונים!", אמר קול רובוטי מתוך המכשיר.
לפתע מן מצפן מוזר הופיע על המסך הקטן.
החץ המתכתי הצביע על הכיוון הנגדי לכיוון שאליו נסעה מונה.
היא עלתה לחדר הבקרה והניחה את המצפן ליד לוח הבקרה.
היא ישבה על כיסא הנהג וניווטה את החללית לכיוון השני במהירות.
הנוף של החלל היה מרהיב.
כוכבים נוצצים. מערבולות. גוונים יפהפיים.
אבל מונה כבר הייתה רגילה לזה.
היא והקפטן שלה היו בכל מקום כמעט באזור.
אבל בכדור הארץ הם לא ביקרו מעולם.
כעבור כמה זמן היא הופתעה לראות שהמצפן מכוון אותה ישר לכוכב כחול עם כתמים ירוקים.
קפטן סאל תיאר לה את זה ככה, אבל היא אף פעם לא תיארה לעצמה כמה יפהפה הכוכב הזה.
היא לחצה על כפתור ההסוואה.
מונה תיארה לעצמה שזה יהיה קצת בעייתי אם היא תחשוף את עצמה.
בטח לאנשים בכדור הארץ לא יוצא לפגוש כל יום חייזר.
היא טעתה בגדול.

***

רפאל שוטט ברחובות העיר בדיכאון.
הוא היה מבואס.
לכל אחד מהאחים שלו יש מישהו שהוא אוהב.
דוני אוהב את אפריל.
ליאו אוהב את קאראי.
ואפילו מייקי הצליח לתקשר עם רנט.
ומה איתו?
סביר להניח שהוא אף פעם לא יפגוש את מונה ליסה.
הוא בודד בעולמו.
לפתע נשמע פיצוץ מחריש אוזניים.
במקום שבו לפני רגע ראף לא ראה כלום, הופיעה חללית גדולה, שהחלה לגלוש על תקרת הבניין ישר אל הקרקע.
ראף הרגיש שהוא צריך לעזור לחללית, אבל הוא לא ידע למה.
הוא מצא מאחז בכנף החללית והחל למשוך בכל הכוח.
"מי שנמצא בחללית, כדאי שיצא מהר", אמר ראף במאמץ.
הדלת נפתחה, וממנה יצאה סלמנדריאנית עם עיניים צהובות ועור כחול.
התדהמה של ראף גרמה לו להפסיק את אחיזתו בחללית.
החללית החלה לצנוח למטה לפני שהסלמנדריאנית הצליחה לצאת.
ראף מיהר להושיט לה את היד לפני שהיא תיפול ביחד עם החללית.
הוא עזר לה לעלות על הבניין, ואז הביט בה כלא מאמין.
"מונה!", הוא קרא לבסוף.
"רפאל!", קראה מונה.
היא קירבה את אפה אליו, ואפים שלהם התנגשו (למרות שלראף אין בדיוק שיש אף).
זאת הייתה מחוות האהבה אצל הסלמנדריאנים, ככה סיפרה לו מונה.
"לא האמנתי שני אפגוש אותך, מונה!", אמר ראף בהתרגשות.
"גם אני לא חשבתי שאני אוכל לפגוש אותך", אמרה מונה. "הבעיה היא שאני לא אוכל לחזור לכוכב שלי. כדאי שאני אזעיק את קפטן סאל".
"את כבר הולכת", אמר ראף בעצב.
"אל תדאג, ראף", אמרה מונה. "ייקח זמן עד שקפטן סאל יגיע לפה".
מונה לחצה על שעון ההולוגרמה שלה.
לפתע הופיעה דמותו המוקטנת של קפטן סאל- סלמנדריאן עם עין תותבת ממתכת והרבה צלקות.
"הכל בסדר, ראקה, ראקה?", שאל קפטן סאל.
"כן. יש רק בעיה אחת, ראקה, ראקה. אני תקועה בכדור הארץ עם חללית הרוסה", אמרה מונה.
עיניו של קפטן סאל התרחבו.
"את מה?!", הוא שאל בפליאה.
"אני מצטערת מאוד. לא ממש הצלחתי להנחית את החללית", הודתה מונה.
"את בכדור הארץ? אמרתי לך להתרחק משם", גער בה קפטן סאל.
"אבל יש שם את ראף", אמרה מונה.
"אני לוקח אותך משם. אל תתקרבי לבני אדם."
מונה גילגלה את עיניה וסגרה את השעון.
"רוצה להסתובב קצת, מונה?", הציע ראף. "אני אראה לך את המקום שאני גר בו".
מונה הינהנה.
הם ירדו מהבניין, וראף הוביל אותה לכיוון מכסה הביוב הקרוב.
הוא הזיז את המכסה, וסימן למונה להיכנס.
"איזה ריח דוחה, ראקה, ראקה!", אמרה מונה.
"אני כבר התרגלתי", אמר ראף.
הם ירדו מהסולם והחלו לצעוד בביוב.
"אז, מונה", פתח ראף. "איך העולם שלכם נראה בעצם".
"אצלנו זה שונה לגמרי משלכם", אמרה מונה. "אנחנו חיים במקום קר.
לכל אחד יש אי מוקף בכיפה שהוא ביתו הפרטי.

למלך הסלמנדריאנים יש אי ענקי עם כיפה מוזהבת שקופה.

כיפה מוזהבת היא הכיפה הכי חזקה. אף כלי נשק לא יכול לחדור דבר כזה".
"ואיך בדיוק עוברים מבית לבית?", שאל ראף.
"משתמשים בחללית. אבל בדרך כלל אנחנו לא עוברים מבית לבית".
"זה נשמע די משעמם, בלי להעליב".
"זה באמת משעמם, אני לא נעלבת.

אצלכם בכדור הארץ כל כך מעניין. אצלנו החיה היחידה שהיא לא אנחנו זה זחלים מעופפים.

הבחנתי אצלכם בדברים שמזכירים זחלים מעופפים.

זה כמו חרק קטן עם כנפיים שעוקץ. זה ממש מעצבן".
"אני חושב שהתכוונת ליתוש".
"ככה אצלכם קוראים לזה?"
"כן".
ראף סימן למונה להתקרב.
זה היה אחרי עשר דקות של הליכה.
הם נכנסו לתוך הסלון של המאורה.
ליאו, דוני ומייקי צפו בטלויזיה ואכלו פיצה.
"היי, ראף. היי מונה", אמר מייקי.
ואז מייקי הסתכל שוב.
"מונה?!", הוא קרא בפליאה. "את לא גרה בחלל בכלל?"
דוני וליאו הביטו גם הם בחוסר אמון.
"הבאתי את מונה לפה", אמר ראף.
"מה היא עושה פה?", שאל ליאו.
"שאלה טובה", הסכים ראף. "איך הגעת לפה?"
"רציתי לפגוש אותך. החללית שלי התרסקה", אמרה מונה.
"כדאי שניתן להם זמן איכות ביחד", אמר מייקי ועיפעף בעיניו.
"בואי נלך מפה", אמר ראף.
הם יצאו מהמאורה ועשו את כל הדרך חזרה לעיר בשתיקה.
ראף הזיז את המכסה של הביוב והם יצאו לאוויר הנעים.
"וואו", אמרה מונה. "אצלנו תמיד קר כל- כך. והעיר הזאת יפה".
"לא יותר ממך", אמר ראף.
מונה ציחקקה.
"איך אצלכם עושים שניים שאוהבים זה את זו", שאלה מונה.
"מצמידים שפתיים", אמר ראף. "מתנשקים".
"זה לא נשמע ממש רומנטי", אמרה מונה. "אבל אני יכולה לנסות את זה".
מונה קירבה את שפתיה לשפתיו של ראף (אני יודע שאין לו שפתיים איפה שאמורים להיות השפתיים).
היא נישקה אותו.
והוא נישק אותה בחזרה.
הם התנשקו.
"שיניתי את דעתי", אמרה מונה. "זה הרבה יותר רומנטי".
לפתע המראה של הספינה הנוחתת ריסק בבת אחת את הרגע הרומנטי.
מהספינה יצא קפטן סאל.
"בואי, מונה. צריך לחזור", אמר קפטן סאל.
"להתראות, מונה ליסה", אמר ראף.
"אני לא אשכח אותך רפאל, ראקה, ראקה!", אמרה מונה ליסה.
הם הביטו זה בזו.
ואז היא נכנסה לחללית באיטיות.
רפאל הביט בחוסר אונים בחללית המרחפת וטסה משם במהירות.
"גם אני לא אשכח אותך, מונה ליסה".

הסוף!