איילה

דירגתי גבוה כי לא הייתי בטוחה אם זה PG או pg13.

אם טעיתי, תכתבו בתגובות.

כמו שכתבתי בתקציר, זה דושוט, אחד של דראקו (זה שלמטה) ואת השני אני לא מגלה עוד :-)

תהנו :)

דראקו הלך במסדרון במהירות, חוזר למועדון אחרי יום ארוך ומפרך שחצי ממנו העביר בחברתם של גריפינדורים שחצנים.

והארי.

הוא הגיע לאולם הגדול והציץ החוצה מהחלון, בתקווה שאולי מגרש הקווידיץ' פנוי לאימונים.

היום היה סוער וגשום, כמו כל יום עגמומי באמצע פברואר.

העצים הערומים מעלים עמדו, כפופים מהרוח החזקה, מסביב למגרש הקווידיץ' וקשה היה להבחין האם יש קבוצה באימון.

'בכזה יום,' חשב דראקו לעצמו 'סביר להניח שאני המשוגע היחיד שיצא להתאמן'.

הוא עיקם את פיו בזווית צינית וירד להחליף לבגדי קווידיץ'.

הוא תפס את המטאטא שלו ויצא החוצה בכיוון המגרש.

הסניץ' הזהוב, שריפרף בידו השנייה, היה המטרה שלו להיום.

דראקו הביט מעלה וראה דמות מטושטשת מתעופפת מעליו במרדף אחרי כדור זהוב נוסף.

הוא צימצם את עיניו כדי להיטיב לראות, וסוכך על פניו מהגשם.

הדמות תפסה את הסניץ' ועשתה גילגול קטן באוויר.

היא ירדה מטה ונחתה ברכות על האדמה, ודראקו מצא את עצמו מביט ישר בעיני האיזמרגד של הארי פוטר.

האחד שאמור להיות אויבו המושבע.

"מה אתה עושה כאן, מאלפוי?" שאל הארי בלגלוג, יורק את המילה האחרונה.

"מתאמן, פוטר" אמר דראקו "למרות שהאיי קיו שלך נמוך יותר מפליטיק, ציפיתי שילד בשנה שלישית כבר יבין שזה מה שעושים במגרש קווידיץ'"

"למה אני מרגיש שרמת העקיצות שלך יורדת מיום ליום? אולי כי אמרת את זה גם לפני שבוע?" אמר הארי ועלה מעלה, לתוך הסערה, ושיחרר את הסניץ'.

"תיזהר!" פלט דראקו, וקילל את עצמו מיד כשהגיעה התשובה: "ממתי אכפת לך ממני, מאלפוי?" קרא הארי וטס לתוך ענן שחור.

"לעזאזל! אני צריך לדבר יותר בשקט" מלמל מאלפוי ובקול הוסיף: "אתה כמעט מתת. לא בא לי לעוף מבית ספר כי יחשבו שאני הרגתי אותך"

הארי נסק גבוה יותר ויותר, ולא עברה רבע שעה עד שירד שוב, הסניץ' אחוז בידו בגאון.

"אני מאתגר אותך, מאלפוי" אמר הארי בשחצנות "אני משחרר את הסניץ' ושנינו מחפשים אותו. המפסיד צובע את השיער לירוק לשבוע" אמר.

"מעולה. ירוק הולך עם העיניים שלך" אמר מאלפוי והתכונן על המטאטא.

"שלוש. שתיים. אחד" ספר הארי ושיחרר את הסניץ' "צא!"

דראקו פנה שמאלה ועף לגובה של 30 מטרים בחיפוש אחר הסניץ', לפחות לפי מד הגובה שעל ידית מטאטאו.

הוא טס לתוך ענן וכמעט התחשמל על ידי ברק שהופיע בשמיים, במרחק של פחות ממטר ממנו.

דראקו ראה לשנייה רק לבן, וברגע האחרון יד בהירה משכה אותו מהענן הקפוא.

"חשבת שאני אתן לך למות?" שאל הארי בחיוך "אחרת לא יהיה לי את התענוג לראות אותך עם שיער ירוק בשבוע הקרוב"

לעזאזל. רק עכשיו דראקו ראה את הסניץ' המתכתי, מרפרף חלושות בתוך ידו של הארי.

עיניו של דראקו פילבלו והוא נפל מטה עם מטאטאו.

הארי ירד אחריו במהירות ותפס את ידו לפני שנפל.

הוא השחיל את המטאטא של דראקו מתחת לידו וצנח איתו בזהירות על הרצפה.

"לא הייתי מאמין שאתה כל כך כבד" אמר הארי בצחוק לדראקו, שהלך באיטיות על הרצפה.

הוא סוכך בידו על עיניו והצביע מעלה, אל הענן שממנו חילץ את דראקו "נקלעת לתוך שבר ענן"

"אה, באמת?" הוא מלמל, מבהיר בבירור שאין לו מושג מה זה.

"ככה המוגלגים קוראים לזה. כששני עננים מתנגשים זה בזה" הסביר הארי בפשטות ואחז בידו של דראקו "בוא" אמר "לפני שניקלע לעוד סופה"

הוא משך את דראקו, שהיה עדיין בהלם מהברק, אל תוך ביתן ההלבשה של גריפינדור.

"איכס, כל כך הרבה זהב. ואדום" אמר דראקו לאחר ששטף פנים וחזר לעצמו.

הארי צחק "נראה שתיאלץ להישאר פה עוד קצת. הסופה לא תשכך עד הבוקר." אמר, ולאחר מחשבה הוסיף "או שאתה מעדיף לצאת לסופה חזרה?"

דראקו רטן ברוגז.

"יש אוכל ובגדים בתיק שהבאתי איתי למקרה חירום" אמר הארי "בנוסף, הדרגשים נפתחים למיטות בדיוק למצבים כמו אלה, ויש ארון עם 7 שמיכות"

'כי אתה הרי כל כך מושלם' חשב דראקו בציניות מעט מוגזמת למצבו, 'שאתה והגריפינדורים המעצבנים האלו "הכנתם הכל למקרה חירום"' חשב בלגלוג.

הארי הוציא חבילת קרקרים, שלושה תפוחים, נתח בשר קטן וחתיכת גבינה מלוחה.

"על מים לא חשבתי" צחק.

זה היה מוזר. כאילו הארי דיבר לרון, או להרמיוני, או לאנג'לינה, או לכל אחד אחר שהיה קרוב אליו, בין אם מהקווידיץ', או מהבית המשותף. לא היה ולו שמץ של טינה בקולו של הנער.

וזה היה דווקא נחמד.

"רעב?" הארי קטע את מחשבותיו והציע לו קרקר עם פרוסת בשר.

"כן" אמר דראקו, למרות הבחילה שהתעוררה בו לשמע מחשבותיו.

הוא הצליח לאכול שני קרקרים עם פרוסת בשר דקה, מעט גבינה וחצי תפוח.

דראקו הניח שהארוחה הייתה טעימה למדי, הוא לא הרגיש בטעמים של המאכלים בגלל המרה שעלתה בגרונו.

"אני מתקלח ומחליף לגלימה וסוודר. אני ממליץ גם לך להחליף בגדים" אמר הארי, מביט במדיו ספוגי המים של דראקו.

הוא הוריד את חולצתו והסתובב אל דראקו "אז מה אתה רוצה לעשות?"

"אממ.. כן, גם אני אחליף בגדים. ואתקלח" הוסיף לאחר שהעיף מבע חטוף אל בגדיו המכוסים בבוץ.

הוא הרגיש מבוכה משונה כשהביט בהארי- ללא- החולצה, אך מצד שני, לא יכל להפסיק.

אזניו נצבעו באדום כהה, אך למזלו, הארי לא שם לב לדראקו ומיהר למקלחת היחידה שם.

כאשר דראקו הבין את מה שעשה לפני דקה, או את זה שהוא לא שונא את הארי, הייתה לו סחרחורת קלה.

הבחילה התחזקה ודראקו הלך לשירותים הצמודים והקיא הכל.

מיצי הקיבה ביעבעו בו והוא החל להקיא שוב.

בסוף, דראקו שטף את פניו והביט במראה.

עכשיו זה פתאם היכה בו.

הוא גיי.

ולא סתם גיי, הוא מאוהב במי שאמור להיות אויבו המושבע.

הוא הסיט את שיערותיו הרטובות מפניו וניגב את פרצופו עם מגבת.

איך לעזאזל הוא אמור לסבול עוד ארבע שנים לפחות בחברת הנער הזה, לראות אותו מתאהב בנערה ויוצא איתה, מנשק ברכות את שפתיה ומוחה את דמעותיה בשעת משבר.

לראות אותו מבלי לעשות כלום, מבלי שיהיה לו אפילו סיכוי לחיוך אמיתי מצדו של הארי, או חיבוק, או אפילו נשיקה.

ועוד יותר מזה, הוא צריך להמשיך להיות אויבו המושבע של אותו האדם שהוא אוהב.

הוא פשט את חולצתו הרטובה והמלוכלכת בקיא וישב על מכסה השירותים, טומן את פניו בידיו.

"דראקו? איפה אתה?" הוא לפתע שמע את קולו של הארי וחייך חיוך קטן כששמע שהוא קרא לו בשמו הפרטי.

"מה קרה, פוטר? נלחץ?" שאל דראקו בנימה צינית ונשען על הכיור "או שלא יכולת להחזיק מעמד בלעדי?" אמר והעביר יד בשיערו, מחייך בשחצנות.

"אוף, הייתי צריך להשאיר אותך בסופה" רטן הארי, שלפתע הופיע לפניו בתחתונים בלבד, מנגב את שיערו הרטוב.

"תיכנס כבר להתקלח, שוויצר. אני הולך לישון" אמר הארי בהדגשה, בעוד הוא הולך לעבר הביתן הראשי.

 למה העלבונות של הארי יותר כואבים עכשיו?

"בסדר, נעלב אחד" אמר ונכנס לאמבטיה.

בתום מקלחת זריזה, הוא התלבש ונכנס למיטה.

לפני שנרדם, ניסה שוב את הלחש שתמיד ניסה לפני השינה.

איש לא ידע עד כמה הוא מפחד מסוהרסנים, או כמה רצה לעקוף את הארי ואת פטרונוס האייל המוגשם הטיפשי שלו.

"אקספקטו פטרונום" לחש והתרכז ברגע שקיבל את הינשוף שהודיע לו שהוא קוסם.

אבל רגע אחר, מעצבן ושולי, נדחף לו והחליף את הרגע הזה

"ככה המוגלגים קוראים לזה, כששני עננים מתנגשים זה בזה" הסביר הארי בפשטות ואחז בידו של דראקו "בוא" אמר "לפני שניקלע לעוד סופה"

כמה הוא היה רוצה שידו תישאר כך, קרירה ולבנה, בתוך ידו החמימה של הנער הזה.

'אבל זה לעולם לא יקרה' חשב במרירות.

לפתע יצא משרביטו יצור קטן, לא כמו העננות הכסופות שיצאו לו בימים קודמים.

אך מה שראה החריד אותו אף יותר.

במקום נחש מתפתל, או טיגריס אציל ונאה, יצאה משרביטו איילה כסופה וקטנה.

		הפרק הבא