הילדה בחדר הצדדי

איריס מציצה מחדרה אל הסלון כבר שנים...

כותב: אפה-לילי
הגולש כתב 11 פאנפיקים.

פרק מספר 1 - צפיות: 731

(5) 3 דירגו

פיקצר

דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: הארי פוטר והאסיר מאזקבאן - זאנר: עצוב, אין ז'אנר מסוים - שיפ: ג'ן - פורסם ב: 15.08.2017

המלץ!

ID : 9019

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק גמור

איריס פתחה את דלת חדרה בחשש... היא ידעה שהוריה לא רצו שתצא משם...

היא נעצרה בפתח הסלון, או טרקלין. כמו שאימה קראה לו... נרקיסה הייתה שם, קוראת.

"אמא." היא אמרה והתקרבה אליה באיטיות, לא בטוחה מה תהיה תגובתה.

"איריס." נרקיסה אמרה בהפתעה, היה אפשר לשמוע בקולה את האהבה והרחמים שחשה. איריס שנאה את הרחמים בקולה "למה יצאת מהחדר שלך?"

"איפה דראקו?" איריס נשמה עמוק ושאלה את השאלה שהטרידה אותה כבר שבועיים "הוא לא כאן, כבר הרבה זמן..." קולה רעד לקראת סוף המשפט.

"שנת הלימודים של דראקו כבר התחילה, יקירה." נרקיסה קמה מהכורסא וחיבקה אותה בעדינות "דראקו יחזור בחופשה הבאה, אני מבטיחה."

"לא שמתי לב שכבר נגמר החופש." איריס אומרת ומוחה את הדמעה שברחה מעיניה "אסור לי אפילו ללוות אותו לרכבת?"

"לא, אני מצטערת." ברגע שנרקיסה מסרבת איריס מתנערת מהחיבוק שלה "לוצ'יוס לא יסכים."

"למה את ואבא לא נותנים לי לצאת?" איריס לוכדת את מבטה ושואלת בקול רציני "למה דארקו יכול ללכת לבית הספר ואני לא? מה עשיתי?"

"לא עשית כלום, מתוקה." נרקיסה אומרת בעצב "זו לא אשמתך שאת סקיבית."

"זה לא הוגן." איריס מזעיפה את פניה ומשלבת את ידיה.

"החיים לא הוגנים, יקירה." נרקיסה מלטפת את פניה של איריס בזהירות, כאילו היא בובת חרסינה "היינו רוצים שהם יהיו כאלו, אבל הם לא." מאז שנרקיסה גילתה לבתה אין כל יכולת כישוף היא מתנהגת כאילו היא עלולה להישבר כל רגע.

"דראקו לא יכל לחזור מוקדם יותר?" איריס שואלת בתקווה, למרות שהיא כבר יודעת את התשובה...

"לא מתוקה, מצטערת." נרקיסה מעיפה מבט לחוץ אל דלת הכניסה "כדאי שתחזרי לחדרך, לפני שלוצ'יוס..."

קולה נקטע ע"י הדלת שנפתחת.

"אני בבית..." לוצ'יוס מתחיל לומר ואז הוא מבחין באיריס "איריס! מה את עושה כאן? חזרי לחדרך!" בניגוד לנרקיסה, פניו לא מגלים אהבה כלפי איריס... רק רחמים ואכזבה עמוקה... איריס שונאת שלוצ'יוס מסתכל עליה, למרות שהוא אביה...

"אני הולכת." היא נכנעת, יודעת שאם תתחיל בויכוח לוצ'יוס יגרור אותה לחדרה "לילה טוב, אמא." היא אומרת, למרות שהשעה רק 13:04.

לאחר שהיא נכנסת לחדרה, היא שומעת את המפתח מסתובב במנעול. לוצ'יוס נעל את חדרה, שוב.

היא מתיישבת באנחה על מיטתה ומוציאה את אלבום התמונות, אחרי שהתברר שלעלום לא תהפוך למכשפה הוריה החביאו אותה ואת כל חפציה ותמונותיה בחדר הזה.

היא מעבירה את הדפים באלבום באיטיות, מחייכת כשהיא רואה תמונות מימים מאושרים יותר...

מהימים בהם לא ידעו שהיא סקיבית, שבהם היו כולם משפחה גדולה ומאושרת...

התמונות השמחות הולכות ומימעטות ככל שהשנים עוברות...

היא נתקעת על התמונה האחרונה באלבום, יום לפני שחגגה אחת עשרה. לפני שנתיים...

יום לפני שכל החלומות התנפצו...

היום האחרון בו אביה אהב אותה...

יום שבו אימה הסתכלה עליה באהבה בלבד...

היום האחרון שבו דראקו חייך מכל הלב....

יום שבו משפחה עדיין הייתה מושלמת...