Students Exchange

אלק התיישב על הספה החומה אל מול אביו, אחותו מתיישבת לידו. בוא למשרד. ותביא איתך את קליירי, סימס שחור השיער. ההודעה נענתה בחיוב אחרי כמה שניות.
כעבור דקה הבלונדיני וחברתו כבר התיישבו על הספה לצד שני הלייטוודים. קליירי הייתה סמוקה לחלוטין וג'ייס חייך בנינוחות לידה.
"קראת לנו, רוברט?" שאל ג'ייס בסקרנות.
"כן." האינקוויזיטור היישיר אליהם מבט. "שמעתם פעם על הקוסמים?"
"מכשפים, כאילו?" שאלה קליירי בבלבול.
"דומה." רוברט לייטווד חייך, "ישנה קהילה שלמה של קוסמים כאלו. הם מסוגלים לבצע קסמים, בדומה למכשפים, רק שסוג הקסם שלהם שונה והקוסמים צריכים להשתמש בשרביטים כדי לבצע את הקסמים, למרות שבגיל מאוחר יותר הם גם לומדים איך לבצע חלק מהקסמים ללא שרביט."
"עוד שוכני תחתיות?" אלק הרים גבה.
"לא, לא. הכרנו את העולם שלהם - עולם הקוסמים, אני מתכוון - רק לאחרונה, וכל צד עדיין מנסה להבין את העולם השני. לשם כך, מנהל בית הספר של הקוסמים הציע שנעשה מין תוכנית חילופי תלמידים - חמישה תלמידים מבית הספר שלהם יחליפו חמישה ציידי צללים מהמכון. המכון של ניו יורק."
"אתה רוצה שאנחנו ניסע לבית הספר... שלהם," אמרה איזבל באיטיות.
"המסדר מעוניין בכך, כן."
"לכמה זמן?" אלק כיווץ את פניו בריכוז.
"שנה. לכל שנת הלימודים שלהם. כמובן שאם לא תרגישו שם בנוח תוכלו לחזור, ויהיו חופ-"
"מה עם מגנוס?" אלק קטע את אביו.
"וסיימון," הוסיפה איזבל במהירות.
"המסדר אישר להביא איתכם את סיימון לואיס גם למהלך השיעורים, וגם את מגנוס, רק שהוא לא ישתתף בשיעורים. אם שניהם ירצו בכך, כמובן."
"אבל לא אמרת שהם קוסמים? השיעורים שלהם הם לא בטח שיעורים עם, אה... קסמים?" שאלה קליירי בסתמיות.
"אתם תשתתפי בשיעורים שתוכלו - לא כל השיעורים יהיו עם קסמים. אנחנו גם רוצים לבדוק את זה - יכול להיות שגם המלאך שזורם בכם ייתן לכם את היכולת לבצע קסמים, אפילו אם רק כמה פשוטים," הסביר רוברט, "אה, ומלבד זאת, כמו שנרגיל מעט את ציידי הצללים כאן לקוסמים שיגיעו אלינו, כך גם אתם תעשו אצל הקוסמים - מדי פעם תעבירו להם כמה שיעורים של... ציידי צללים," הוא חייך, "וכמובן שגם תוכלו להתאמן."
"טוב, לי אין בעיה," אמר ג'ייס לבסוף, מבטו נעוץ בקליירי. אישורה לא איחר לבוא, וכך גם של השניים הנותרים.

"אם כך," סיכם רוברט את השיחה, "נותר רק לדבר עם סיימון ומגנוס ותוכלו לצאת לדרך."

אז הם דיברו עם סיימון ומגנוס ויצאו לדרך. טוב, לא בדיוק. קליירי הייתה צריכה להתחנן בפני אמה ולוק, ג'ייס רוקן כמעט את כל הנשקייה כשאסף ציוד לדרך, סיימון היה צריך להבטיח כל מני הבטחות משונות לאמו הדואגת, אלק היה צריך לסדר עם מגנוס כמה דברים בקשר לבואו איתם, ואיזבל... טוב, איזבל עשתה... דברים שאיזבל עושה. חוץ מזה, הם לא בדיוק יצאו לדרך אלא רק הלכו למדרחוב של הקוסמים - או מה שזה לא יהיה - בשביל לקנות להם ציוד לבית הספר הזה, הוגוורטס.
חמישתם (מאחר ומגנוס לא למד איתם, הוא גם לא היה זקוק לציוד) הסתובבו בין החנויות, כשראשה של קליירי תקוע בתוך רשימת הציוד. היא התנגשה בילד ממושקף ושחור שיער. הילד בהה בה. "סליחה," מלמלה בהתנצלות והמשיכה ללכת.
"טוב, אז איפה מתחילים?" שאלה איזבל בחיוך.
"אמ, החנות של השרביטים ממש פה," סיימון הצביע על החנות שלידם והחמישייה נדחקה פנימה אל החלל הקטן והצפוף, נזהרת שלא להפיל כלום.
"היי," אלק ניגש אל האיש הזקן שבדלפק, "אנחנו-"
"כן, כן, אני יודע. אתם הלוחמים מניו יורק, לא כך?" המוכר חייך, ובלי לחכות לתשובה הוסיף, "אני אוליבנדר."
אלק נראה נבוך מעט. "מר אוליבנדרס, אנחנו, אמ, זקוקים לשרביטים."
"ובכן, מיד ניגש לעבודה." אוליבנדר חייך וניגש לקחת קופסה מאורכת מאחד המדפים.
"מר אוליבנדר." קליירי נדחקה קדימה, "אה, אנחנו לא בדיוק יודעים אם השרביטים יעבדו אצלנו."
"אל דאגה," אמר אוליבנדר, "יש לכם דם מלאכים, נכון?"
איזבל הנהנה.
"גם לקוסמים יש מעט דם מלאכים בדמם, מעורב עם עוד דברים וכישרונות אחרים. קוסמים צעירים שמגיעים לכאן גם לא יודעים לעשות קסמים, אז במידה ויש דם מלאכים בדמכם, השרביט אמור לאותת אם הוא מתאים לכם או לא, כפי שקורה לקוסמים שמגיעים על מנת לקנות שרביט."
כל אחד מהם ניסה מגוון שרביטים (חוץ מקליירי, שהשרביט הראשון ישר העלה מטר ענק של ניצוצות), ובסוף כל אחד קיבל שרביט - אפילו סיימון, שהיה בעל מעט מאוד דם מלאכים.
"אני אצטרך להתרגל לזה," מלמל ג'ייס, מנופף במקל הארוך והכהה שהחזיק בידו. למזלו, לא הייתה תגובה, אבל קליירי הכריחה אותם להחזיר את השרביטים לקופסאות לפני שבאמת יגרמו נזק.
ציידי הצללים (והערפד) גמרו את הקניות שלהם, ותוך מספר ימים מצאו את עצמם בתחנת קינג קרוס שבלונדון.

		הפרק הבא