ההצגה חייבת להימשך

"סוורוס... אנא ממך..." המילים הדהדו בראשו של סנייפ.

הוא ידע שזה לא אמיתי, שהכל היה חלק מהצגה, ההצגה שלו ושל דמבלדור.  

אז למה עכשיו, שבוע אחרי שגמר עם זה, מילותיו האחרונות של דמבלדור מהדהדות בראשו ולא עוזבות אותו?

 הוא עשה את מה שביקש ממנו.

במשך זמן רב דמבלדור תיכנן הכל.

סנייפ עבר את חלק ההכחשה למעשה ולקח על עצמו לבצע את המשימה שהוטלה עליו.

הוא ידע שהכל למטרה טובה. הוא שיחק כל כך טוב את תפקידו בהצגה הזאת.

כשכיוון את שרביטו אל הזקן הוא לא הרגיש דבר. הוא ידע מה הוא צריך לעשות והוא עשה את זה.

הוא צפה בגופה המועפת באוויר בלי להניד עפעף.

הוא היה מוכן לרגע הזה, ידע מה הוא צריך לעשות ומה המטרה של כל זה. הוא היה מודע לעובדה שלדמבלדור לא היה עוד זמן רב לחיות ובכל זאת, כל מה שיכל היה להרגיש עכשיו היה את החור השחור שנפער בבטנו.

בכלל לא הוא היה אמור להוציא את הפעולה לביצוע. זה היה אמור להיות הילד, מאלפוי, שבמשך כל השנה התחמק ממנו וגרם לא לרדוף אחריו ולא העריך אפילו טיפה את העזרה שניסה להושיט לו, אבל בסוף הוא היה צריך לעשות את העבודה השחורה במקומו בגלל שזה היה רק עוד חלק קטן בהצגה.

במשך כל כך הרבה זמן הוא עושה הצגות. הכל בשביל הילד פוטר המסריח הזה שבכלל לא מבין כלום.

איך שהוא רדף אחריו, קילל אותו בקללות שהוא עצמו המציא. האשים אותו ברצח שביצע.

את כל זה הוא עשה בשבילו, בשביל להציל אותו והילד כפוי הטובה, בדיוק כמו אבא שלו.

הכעס ביעבע בסנייפ.

איך לילי, לילי שלו, יכלה ללכת עם פוטר? ומה היא חושבת עליו עכשיו? מה היא הייתה אומרת אילו הייתה צופה בו עושה הכל כדי להציל את בנה?

הוא קיווה שאיכשהו היא רואה אותו, יודעת מה הוא מקריב בשביל הבן היחיד שלה.

סנייפ נאנח, כאב לו כל כך מבפנים והרי היה לו כל כך הרבה בפנים.

עכשיו זה רק הוא, חייב להמשיך עם ההצגה לבדו.

נמצא בחברת האדם שלקח את האישה שאהב מהעולם, האדם שיכול לקחת גם אותו בלי למצמץ.

הוא סיכן כל כך הרבה בשביל הילד שלא יכל לסבול שכעת לא ידע דבר ממה שנאלץ לעשות בשבילו, אבל יום אחד הוא ידע את האמת, אבל האים הוא יבין? האים יבין את כל מה שסנייפ הקריב למענו? האים יבין שהגופה של המנהל היקר שלו הייתה חלק מההגנה עליו, או שימשיך בטיפשות שהביע בכל שיעורי השיקויים ולא ידע להעריך את כל מה שנעשה בשבילו?

עכשיו סנייפ הבין משהו. זה כבר לא היה משחק או סתם הצגה. הוא רצח בן אדם וברח. אנשים יודעים מה הוא עשה. אנשים שהכיר, שעבד איתם עכשיו כועסים עליו, שונאים אותו. חושבים עליו דברים רעים. הם לא יודעים מה עומד מאחורי כל ההצגה הזאת, והוא נמצא בחברת האנשים, אוכלי המוות, שתכנן תוכניות נגדם.

השלב הכי מסוכן הגיע. השלב שיכריע ויקבע אם כל מה שעשה היה באמת שווה משהו.

מהלך אחד לא נכון והכל יתפוצץ לו בפנים וכל מה שעשה, כולל הרצח שביצע ושכעת מחורר אותו מבפנים, הכל יהיה לשווא.

ההצגה הזאת היא כבר חלק מחייו האמיתיים והיא הייתה חייבת להימשך, רק עוד קצת.

זה כבר לא היה רק להציל את פוטר בשביל לילי, זה היה גם להציל אותו כך שהרצח שביצע לא יהיה לשווא.