להציל את דיגורי

פרק שני:

שלושת ההפלפאפים הלכו במדור הספרים המוגבלים, 
הם חיפשו כל ספר אפשרי שקשור בהחייאת המתים.
לאחר כחצי שעה החבורה כמעט התיאשה. מי ידע שחצי שעה של חיפוש ספר יכול להיות דבר מתיש כל כך?
״אולי נתפצל?״ הציעה ג'ולייט. ״זה יכול לעזור לנו. אני אלך לאגף השמאלי״.
״אז אני לימני״, הודיעה סמנתה.
״נו, באמת״, אמר ג'ואי, ״חייבים להתפצל? אני חייב ללכת לאגף האמצעי לבד?״
״אל תגיד לי שאתה פוחד...״ אמרה סמנתה.
״בסדר״, השיב ג'ואי.
הבנות הסתכלו עליו במבט מוזר.
״נו, אמרת לי לא להגיד שאני פוחד, אז אני לא אומר!״ אמר ג'ואי בכעס.
ג'ולייט התקדמה לאגף השמאלי ברטט, היא לא ידעה מה היא תמצא שם.
היה נדמה לה שרוח חולפת בספרים, היא הביטה על כל המדפים עד שראתה ספר בעל כריכה חומה ועיטורי כסף. היה כתוב על כריכתו של הספר, באותיות בוהקות בלבן, את המילים ״סודות המוות".
ג'ולייט הציצה בו לרגע, חשבה אם באמת כדאי לה לעשות זאת.
לבסוף היא שלפה אותו ופתחה בזהירות.
״וואו...״ אמרה לעצמה בלחש, ודיפדפה בעמודים. ״אולי פה יש את מה שאנחנו מחפשים״.
מדיי פעם היא עצרה על עמוד מסוים, היא בחנה טוב טוב את המילים.
מדיי פעם ראתה דברים שקשורים בשיקויים אשר מונעים מוות, הוכחות למה שבא אחרי המוות...
חייב להיות גם משהו על החייאת מתים!
היא הניחה את הספר על השולחן הקרוב ביותר אלייה והתחילה לקרוא בו.

לפתע היא מצאה את עצמה עומדת באמצע בית קברות חשוך.
״מה לעז...?״ התחילה ג'ולייט לדב לעצמה, אך נעצרה כאשר זיהתה את המקום.
זהו לא סתם בית קברות, זהו בית הקברות שבו סדריק דיגורי נרצח.
פתאום נראתה דמות מרוחקת שמתקרבת אל ג'ולייט בזהירות.
הדמות הייתה ערפילית, אך זוהרת.
זו הייתה דמות אדם, דמות של נער, רוח רפאים.
לא סתם רוח רפאים.
זאת הייתה רוח הרפאים של סדריק דיגורי.

אור חיוור ובהיר העיר את ג'ולייט, "מ... מה... קרה? היא שאלה בבהלה.
"את צוחקת נכון?" אמר ג'ואי בכעס, "כמה פעמים את יכולה להיעלם לנו? השעה כבר שמונה ונכנסנו לכאן בשתיים!״
"דאגנו לך מאוד", הוסיפה סמנתה ברגש.
ג'ולייט הבינה שכנראה היא חלמה, היא ראתה עצמה על הריצפה במקום על הכיסא שעליו התיישבה מקודם כדי לקרוא את הספר.
היא התרוממה מהריצפה, נעזרת בחבריה.
הספר הגדול היה מונח שם, על השולחן, מבריק כמו קודם.
למה לעזאזל היא נרדמה ולא המשיכה לקרוא?
״סמנתה ואני לא מצאנו כלום״, אמר ג'ואי, ״אבל אני רואה שאת מצאת...״
״כן״, לפתע ג'ולייט התחילה להתרגש, ״כן, מצאתי. בואו נבקש להשאיל את הספר הזה!״
הם הלכו יחד אל הספרנית שהביטה בהם במבט בלתי מרומה בעליל,
"בטוח שזה מה שאתם צריכים?״ היא שאלה בקול חד.
הם הנהנו בראשם לאות כן, ומרוב התרגשות אינם שמו לב לחיוך הערמומי שהיה על פניה של הספרנית.

הירשמו כדי ליהיות מעודכנים ונשמח מאוד עם תגיבו!

הפרק הקודם		הפרק הבא