איש המשקפיים

בס"ד

רגע, אתם רוצים לומר לי שלג'יי קיי רולינג אין בעיה עם פאנפיקים כל עוד הם לא למטרות רווח, ואם הם כן למטרות רווח אז כל הרווחים הולכים אליה, וצריך שיהיה ברור לכל הקוראים שכל הזכויות על הארי פוטר שייכות לה? וואו, ממש מגניב מצידך, ג'יי קיי רולינג! תודה!

זה כבר לא סוד שהאישה השמנה היא השומרת של מגדל גריפינדור. לכן, בקיץ של 2990, הוחלט להעביר את הדיוקן שלה למקום אחר. לבית גריפינדור שקיים כבר כמעט אלפיים שנה יש די בוגרים מפורסמים שיכולים להחליף אותה, וכך עשו. לקחו דיוקן של איזשהו גריפינדורי ושמו אותו במקומה.

לשם כך, בסיום שנת הלימודים האחרונה של האישה השמנה, כינס מנהל הוגוורטס, איצ'י אל־בגדאדי, את מדריכי בית גריפינדור, יחד עם שני תלמידי שנה רביעית מופתעים שגילו על המינוי שלהם להדרכה בטרם עת.

"אני שמח שבאתם," אמר להם המנהל בהיכל המנהל הגדול. פעם למנהל היה חדר, אך מאחר ומספר המנהלים של הוגוורטס מאז היווסדה הוא רב מספור, הוחלט לשפץ ולהגדיל את משרד המנהל ולהפוך אותו להיכל כדי שיהיה די מקום לכל הדיוקנאות.

"לשם מה קראת לנו, פרופסור אל־בגדאדי?" שאל דראקו וויזלי, מדריך גריפינדור בסיום השנה החמישית שלו שהיה בן מוגלגים ממוצא אירי.

"כמו שאתם בוודאי יודעים, מדי פעם סיסמת הכניסה למגדל גריפינדור משתנית," אמר המנהל, "אך החלטנו לערוך שינוי משמעותי נוסף לקראת השנה הבאה, והוא להחליך את האישה השמנה. אני רוצה שתכירו את הדיוקן החדש שיהווה את הכניסה לחדר המועדון שלכם."

הוא הציג בפניהם דיוקן בגודל טבעי של גבר ממושקף עם שיער שחור ופרוע, עיניים ירוקות וצלקת ברק על המצח.

"היי," הוא נפנף לעברם.

"כן, זה..." ניסה המנהל להיזכר בשמו של המנפנף, "טוב, לא משנה מי זה, אבל הוא זה שיהיה השומר בכניסה למגדל גריפינדור מעכשיו."

"נקרא לו איש המשקפיים," הציעה אווה אייכמן, תלמידת שנה שישית יהודייה משכונת גולדרס גרין.

"כן, איש המשקפיים נשמע טוב," הסכים המנהל. איש המשקפיים נראה מרוגז על ההחלטה. "היי, אני לא איש המש-"

"אנחנו נמקם אותו במקום האישה השמנה במהלך חופשת הקיץ, רק רצינו שתהיו מעודכנים," אמר המנהל וכך קטע את דבריו של איש המשקפיים המעוצבן. "כמו שאתם בוודאי יודעים, לכל דיוקן חדש יש נטייה להתלהב מעצם קיומו ולברבר ולפטפט הרבה, אבל אני מאמין שכמה לחשי סילנציו יעשו את העבודה ויחנכו אותו לא לדבר אלא אם כן פונים אליו, כמו שעושים כל הדיוקנאות בהוגוורטס מיום היווסדה."

"מה? היי!" התלונן איש המשקפיים, אבל המשך דבריו לא נשמעו כי איצ'י אל-בגדאדי כיוון לעברו את שרביטו והשתיק אותו.

"זה לא קצת... אכזרי?" שאלה תלמידת שנה רביעית שגילתה אך לפני דקות ספורות שהיא מיועדת להיות מדריכת בית גריפינדור. הדבר היה מפתיע ביותר משום שהיא בכלל הייתה תלמידת הפלפאף.

"כלל לא," אמרה לה מדריכה אחרת מהשנה השישית (הייתה אפליה מתקנת באותה השנה, וכל המדריכים מכל הבתים היו למעשה מדריכות, בעצת יועצת המנהל לענייני מגדר), בשם דיודה קרנו, "לפי החוק, דיוקנאות אינם מוגדרים כיצורים בעלי בינה שאינם אנושיים ולכן הם מוגנים בפני החוק, כמו גובלינים, קנטאורים, מוגלגים, בוצדמים וכן המין היחיד שערכו עליון על זה של בני האדם, גמדוני בית."

"יפה אמרת, דיודה," החמיא לה המנהל, "שתי נקודות לגריפינדור. טוב, יש עוד שאלות?"

המדריכים השתתקו.

"נהדר, נתראה בשנה הבאה בחללית האקספרס להוגוורטס," נפרד מהם המנהל.

איש המשקפיים מעולם לא חש תסכול גדול יותר. לא רק שהוא אינו מוגדר יצור תבוני, או אפילו לא יצור חי, הוא אף זוכה ליחס מזלזל ומחפיר! רק מכנים אותו "איש המשקפיים", וכל מעשיו הם להיפתח כשהוא שומע סיסמה נכונה, אך איש אינו מכיר בפועליו הרבים למען עולם הקוסמים. אף פעם לא עצרו ושוחחו עימו בניסיון להבין מי הוא ומה הוא, ואז היו שומעים מפיו סיפורים מופלאים על אדוני אופל, אוצרות מוות, הורקרוקסים וצלקת ברק אחת. אבל לא, כל מה שזוכרים ממנו זה משקפיים.

בערב חג המולד, כשכל התלמידים ירדו לסעודה חגיגית בהוגוורטס ואיש המשקפיים נותר לבדו, הוא זכה לביקור מפתיע במיוחד של אישה שמנה עם שמלה ורודה.

"באמת חיכיתי לרגע בו אוכל לבקר את מי שמחליך אותי," היא אמרה לו בחיוך.

"האישה השמנה!" הוא צהל.

האישה השמנה השפילה מבט. "דווקא ציפיתי שעכשיו, אחרי כל השנים, סופסוף תבין," היא אמרה לו.

"מה- מה זאת אומרת?" הוא שאל, "מה הבעיה?"

"מה הבעיה?!" התרגזה האישה השמנה, "בוא תגיד לי מה מפריע לך הכי בעולם כרגע."

איש המשקפיים היטיב את משקפיו לאפו. "אני עבדתי קשה, גדלתי אצל דודים מוגלגים מרושעים, שרדתי את הקללה הממיתה יותר פעמים משאני יכול לספור, הבסתי את אדון האופל בכל שנה מחדש וכל זה רק בשנות לימודיי בהוגוורטס, וכל מה שזוכרים ממני זה את המשקפיים שלי."

"אתה מבין מה הבעיה שלי עכשיו?" שאלה אותו האישה השמנה.

"למה שתהיה לך בעיה? את בסך הכל האישה השמנה," משך איש המשקפיים בכתפיו והאישה השמנה טפחה על מצחה בייאוש.

"אז אתה בסך הכל איש המשקפיים!" היא ענתה לו, "אין בך כלום חוץ מזוג משקפיים עגולים! למי אכפת אם הבסת את וולדמורט?! הגיע הזמן שתלמד סופסוף את השיעור המגיע לך, הארי פוטר!"

איש המשקפיים מצמץ בהפתעה. "את... יודעת איך קוראים לי!" הוא אמר.

"לצערי כן, חבל שאני לא יכולה לומר שזה הדדי, כי למה שיהיה לך אכפת ממני? אפשר לחשוב מה עשיתי בשבילך. הגנתי עליך מפני סיריוס בלק, אם אתה זוכר!"

"סיריוס בלק לא אשם!" התעצבן איש המשקפיים.

"אתה יכול לומר מה שאתה רוצה, אני עדיין לא ראיתי הוכחה שסיריוס בלק עדיין לא הרג את כל האנשים האלה," ענתה האישה השמנה.

"אה, כן? למה מי את? מה את כבר עשית בחיים שלך חוץ מלהיות שמנה?" שאל אותה איש המשקפיים.

"איזו בורות," היא רגזה, "מה אתה כבר עשית חוץ מללבוש משקפיים?! זה שאף פעם לא טרחת לשאול אותי כי היית עסוק בעניינים לא שלך כדי לצאת הירואי ולסכן אותך ואת כל חבריך לא אומר שאני לא עשיתי דבר! אני הקמתי את מסדר 'מכשפות וגובליניות מסרבות להיות אויבות', השקעתי בשמלה ורודה והורסת של גרילנדה מלקין האם, וכל מה שזוכרים ממני זה 'השמנה'! יש לי שם!"

היא ציפתה מאיש המשקפיים לשאול לשמה, אבל נראה שהמסר לא חילחל.

"איך ידעת את השם שלי?" הוא שאל אותה. מרוכז בעצמו הוא היה ומרוכז בעצמו הוא נשאר.

"מדי פעם נתפס לי בראש תלמיד מפורסם, במיוחד כשהוא כזה עוד כשהוא לומד בהוגוורטס. במיוחד כשהוא מפורסם שלא ביושר ורק נהנה מכל היחס המועדף של כל עולם הקוסמים, ושל הנהלת בית הספר!"

"איזה יחס מועדף?" שאל איש המשקפיים.

"באמת אתה לא יודע?" המשיכה האישה השמנה, "אתה מצפה שנאמין שהפכת למחפש של קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור בשנה הראשונה רק כי אתה איכשהו ממש מוכשר ואין שום קשר לכך שאתה סלב? התקופה של דמבלדור הייתה מלאה בשחיתות ואפליה כלפיך, פוטר ואתה לא יכול להתעלם מזה. ואיך שזה נחשף, קיבלנו כולנו ספין תקשורתי, איך שמאלפוי נהיה שחקן רק כי אבא שלו קנה מטאטאים. נו באמת. אני מתביישת בבית שלי במקרים כאלה."

"אני... אני... מה?"

"ואתה חושב שזה מקרי שאתה דווקא היית מחפש בקווידיץ'?" המשיכה האישה השמנה, "אני הייתי רודפת בקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור. כן, פוטר, פעם הייתי בכושר. אל תסתכל עליי ככה. לא היה תפקיד יותר מתסכל מזה. היו לא מעט משחקים שהובלנו 100-0 וקרענו את היריבים, ואז פתאום המחפש של הקבוצה השנייה מוצא את הסניץ', מקבל 150 נקודות ואנחנו מפסידים. קשה להסביר את ההרגשה הזאת שכל המאמץ שלך יורד לטימיון בגלל שחקן אחד בקבוצה, נראה כאילו למי שהמציא את חוקי המשחק הזה היה מאוד אכפת שהמחפש יהיה במרכז, אחרת אין שום הסבר לשיטת הניקוד ההזויה והמתסכלת הזאת."

"את רומזת שאת תפקיד המחפש המציאו רק בשבילי?" שאל איש המשקפיים.

"אני אומרת בקול רם שכל עולם הקוסמים רקד בפניך בשנות חייך, כמו הפעם ההיא שחברה שלך התמנתה לשרת הקסמים בלי בחירות דמוקרטיות, רק כי היא הפוליטיקאית שהייתה האישה הקרובה ביותר לפוטר. תתבייש לך! אני ציפיתי שהתקופה שלך פה כדיוקן תעזור לך להפנים את המסר שהשמש לא זורחת לך מהעכוז, אבל כנראה שמתנשא נשאר מתנשא. אתה לא שאלת איך קוראים לי אפילו לא פעם אחת בכל שנותיך בהוגוורטס, וגם לא פעם אחת במהלך השיחה שלנו. אני מאחלת לך שתמשיך להישאר בודד ומסכן כדיוקן לנצח. לי לפחות היו חברים בתקופה ששמרתי על מגדל גריפינדור, כמו ויולט וסר קאדוגן. שלום ולא להתראות, הארי פוטר."

האישה השמנה הלכה משם, וכל מה שאיש המשקפיים היה יכול לעשות זה להביט בה מסתלקת משם ולמלמל לעצמו, "שלום ולא להתראות, אליזבת ספריגס..."