קרבה אמיתית

אין  מצב שיאשרו לי אבל אני מנסה כי אני בן אדם אופטימי!

 אני ממש ממליצה לקרוא את הפרק הזה עם השיר Stay,הקאבר של מדליין ביילי!!

"הרבה שכח האדם בחייו, הרבה שכחתי גם אני, אך לשכוח אותך זה בלתי אפשרי"

לא ידוע

"את צריכה לקום כבר" הרמיוני טילטלה את ג'יני, שסירבה לקום.

"הרמיוני אין לך משהו אחר לעשות?"

"כן,כמו ללכת לארגן את נשף של יום האהבה אבל בגלל שאת לא קמה אני מניחה"

"מה?!?! היום יום האהבה?!? למה לא אמרת?!"

"אמרתי, את בחרת באופן עצמאי לגמרי להתעלם"

ג'יני התרצתה וקמה מן המיטה

"מקסים,תתארגני,הארי לא יחכה לך לנצח"

"אני לא בטוחה" אמרה בערמומיות

"זה לא מתקדם לשום מקום,ביי ג'יני"

אמרה הרמיוני ויצאה מהמעונות של בנות השנה השישית וחזרה למעונןת המדריכים הראשיים,שאותו,למרבה הצער,חלקה עם מישהו לא חביב במיוחד,למעשה,לא חביב בכלל.

הרמיוני ניגשה אל הדלת אבל מישהו מהצד השני כבר הקדים אותה,או מישהי,יותר נכון.

לואיז דונלי מהפלפאף,הרמוני עיקמה את פרצופה כשהנערה נשפכה מהדלת (זה מעין תואר ציורי,תדמייני מישהו נשפך).

הרמיוני נאנחה ודמיינה בעיני רוחה את שיחת ההבהרה לזה שהיא לא מוכנה לראות שרמוטות שהיא נכנסת לחדר,מתעוררת בבוקר,נמצאת בשירותים או מתקלחת (לא נעים)

היא לחצה על הידית לחדר השינה (המשותף,האימה!) ונכנסה.

"תדפקי לפני שאת פותחת את הדלת אישה!!" שאג דראקו

"אל תקרא לי אישה!" זעמה

"תסתמי!"

"כמה פעמים אמרתי לך להתלבש לפני שאתה הולך לישון!"

"זאת לא אשמתי שלואיז התעקשה להוריד לי את החולצה לפני שנכנסת!"

"ברור שזאת אשמתך!"

"בוצדמית!"

הרמיוני הינהנה. היא לא ציפתה למשהו אחר.

"פעם אחרונה שאני רואה את המופקרות האלה כשאני מתעוררת"

הוא לא ענה. צפוי.

היא הציעה את מיטתה ובחרה את בגדיה ליום שהתחיל. "אני נכנסת להתקלח. אל תפתח את הדלת אם אתה אוהב לחיות",הרמיוני נעצה בו מבט חודר "אני לא יכול להבטיח"

"אז תקיים" אמרה ונכנסה לאמבטיה.

'הוא כזה מעיק. אתה רוצה להיפגש עם השרמוטות שלך? תיפגש איתן במקום אחר! למה אני צריכה לסבול?' 

פח

הדלת נהדפה אחורנית ונסגרה בשנייה, הרמיוני נאנחה בכעס כששמעה צליל חבטה רטוב. הבגדים שלה נפלו ונרטבו. מעולה. עכשיו היא תצטרך לצאת עטופה במגבת ולהביא בגדים חדשים. דרך מצוינת להתחיל את היום. אבל היא ידעה שהיום שלה ישתפר. היום הנשף של יום האהבה והיא תלך עם רון לנשף והכל יהיה נהדר. עד שרון יפיל מאכל כלשהו עליה או על עצמו. הרמיוני חייכה לעצמה, היא כל כך אהבה את המגושמות הרונית הזאת.

היא יצאה מהמקלחת,בדקה את שהמגבת מכסה אותה היטב,נשמה עמוק ויצאה להתמודד עם האויב.

היא נעצה בדראקו מבט מצמית, ולקחה מהארון את בגדיה,היא יכלה להישבע שהוא חייך חיוך מרוצה מעצמו. הרמיוני דיי התפתה לסטור לו אבל היא ידעה שזה לא רעיון טוב. במיוחד שהיא עטופה במגבת.

הרמיוני נעצה בדראקו מבט מזהיר אחרון ונכנסה לחדר השירותים להתלבש.

'אידיוט.פשוט אידיוט מושלם' היא הביטה במכנסיים המחויטים המפוספסים שלה בייאוש, 'מה אני יכולה לעשות כבר?' נאנחה 'כלום' לחש קול קטן בתוכה.קטן והגיוני.

היא השתחלה למכנסיים,לבשה את החולצה,ייבשה את שערה,אספה אותו,נזכרה בשיטות הירגעות ויצאה החוצה.

"נרגענו?" שאל "אני יודע שאני מרגש, אבל באמת יש גבול"  'האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה' חשבה לעצמה הרמיוני 'אבל אין פה שום דמוקרטיה' לחש קול אחר בתוכה.

הרמיוני התעלמה מההצקות החוזרות ונשנות של דראקו בדבר 'התאהבותה בו', זה לא שינה לא שיש לה בן זוג,בן זוג חמוד ומצחיק שהיא מאוהבת בו עד מעל האוזניים.

"אני חושבת שמיצינו את הבדיחה" אמרה בקרירות של קרחון קרחוני במיוחד, היא ראתה שהוא מופתע מתגובתה האדישה 'אחת אפס לי' חשבה. 

"יש לנו נשף לארגן אז במטותא ממך תפסיק להיות כזה מעיק ליום אחד"

"אני לא מעיק ואני בטוח שאת מוצאת את חברתי מהנה" 

"אתה מעיק לעילא ולעילא"

"במטותא? לעילא ולעילא?. את בטוחה שהיום זה לא יום השפה העברית*?"

"אני דיי בטוחה שאנחנו מארגנים את נשף יום האהבה ולא את נשף יום השפה העברית" אמרה ביובש.

"עם מי את הולכת? אם אין לך עם מי אני פנוי" אמר בזחיחות וקרץ לה

הבן אדם הזה מרסק לה את שאריות העצבים ומועך ללא רחמים את שברירי השליטה העצמית שלה

"אני הולכת עם רון וכפי שאתה יודע,הוא הבן זוג שלי" 

"עם וויזל? הוא לא נחשב" ליגלג

"אם תקרא לו וויזל עוד פעם אחת אני אקלל אותך,מדריכה ראשית או לא מדריכה ראשית"

"וויזל" אמר בחיוך מתגרה

כעבור חמש שניות

"מה עשית לי מפלצת אחת?!" צעק דראקו באימה

הרמיוני רק חייכה בסיפוק. "נתראה באולם הנשפים" והיא יצאה מחדר המדריכים ומשאירה מאחוריה דראקו מאלפוי אחד עם ידיים של דחליל,רגליים של איש פח,זנב של אריה, אוזניים של כלב,כובע ירוק מכוער ונעלי אודם. הרמיוני תמיד אהבה את 'הקוסם מארץ עוץ'.

בערב,בנשף יום האהבה

"הרמיוני את נראית מקסים!" אמרה ג'יני בסיפוק "תזכירי לי תמיד להלביש אותך לנשפים"

שיערה של הרמיוני היה אסוף בצמה ונכרך סביב ראשה בצורה הדומה לחצי סהר,האיפור היה כמעט בלתי מורגש ושמלתה הייתה מושלמת: שמלה בצבע אדום-נחושת,צמודה בחלק העליון ומעט נפוחה בחלקה התחתון. (כמו השמלה של הכריכה של הספר העילית. תגגלו). הרמיוני נראתה כמו השקיעה.

"אני בהחלט אזכיר לך" אמרה הרמיוני ונגעה בשמלתה המפוארת, "היא יותר מתאימה לך" הוסיפה.

"שטויות. אני מרוצה משמלת הקטיפה הכחולה שלי. תסתכלי איזה שסע מהמם. הארי ימות על זה!" קראה ג'יני

"לאורך ההיכרות שלי עם הארי,אני בטוחה שהוא יתלהב" גיחכה

"דיי נו, אני בטוח לא נראית כמו שרמוטה?"

"ראיתי הרבה מאוד שרמוטות בזמן האחרון ואני בטוחה שאת לא נראית כמו אחת מהן" "הוא עדיין מביא אותן?" אמרה ג'יני בגועל

"בכמויות" אישרה

"זה נשמע נורא" אמרה באמפתיה

"זה לא רק נשמע, זה פשוט נורא" 

"אל תתני לו להרוס לך ערב כל כך מיוחד! רון לגמרי יתאהב בך מחדש!" הרמיוני חייכה, לג'יני היה כישרון לעודד אנשים. "בואי נרד!" קראה בעליזות, "הבנים מחכים לנו למטה!" ג'יני ירדה בזריזות של סקרוט במדרגות וצווחה "הארי!", בעוד שהרמיוני נפלה כמעט חמש פעמים בגלל השמלה הכבדה.

"את נראית נפלא,ג'יני" אמר הארי 

"תודה!" 

"אני לא מאמין שנתת לך לקנות את השמלה הזאת" זעף רון

"למה?" 

"השסע,הרמיוני,השסע!" התפלץ רון והרמיוני נראתה אובדת עצות.

"מה הבעיה איתו? ג'יני נראית מדהים"

"פשוט לא נעים לי שהחבר הכי טוב בוהה ברגליים של אחותי הקטנה" אמר רון בכעס עצור.

"את נראית פשוט יפהפייה,הרמיוני" החמיא הארי

"תודה רבה!" אמרה הרמיוני וחייכה לעבר הארי 

הרמיוני לא התקשתה לשים לב לכך שרון לא החמיא לה אפילו פעם אחת. וזה לא שהיא לא נראתה טוב, לבנדר בראון הגיעה אליה בריצה ואמרה לה שהיא נראית מדהים ופבארטי אישרה שהיא נראית כמו השקיעה, חבורה של רייבנקלואים שרקה לה, והפלאפים באו בהמוניהם להחמיא לה. זה היה רון,משהו קרה והוא תמיד היה מתבשל במיץ של עצמו עד שהיה מתפרץ, הרמיוני סקרה אותו,הוא נראה טרוד,הוא לא נראה טבעי, כאילו שהוא מסתיר משהו. 

הכל התחבר בראשה

הקופסה האדומה

זר הוורדים

מכתבי האהבה שמצאה

 זה היה ברור כשמש. רון תכנן להציע לה נישואין. זה היה כל כך שקוף. עיניה התמלאו דמעות נרגשות. היא תגיד לו כן,כמובן, הרי היא מאוהבת בו עד מעל האוזניים. היא הייתה בעננים כל כך שהיא שכחה לחטוף התקף לב שדראקו החמיא לה על מראה ועל ארגון הנשף המוצלח.

היא הייתה מאושרת. זה ללא ספק היה הרגע המאושר בחייה. היא ראתה את עצמה מספרת לילדיה איך היא הבינה שאביהם עמד להציע לה נישואין.

הריקודים התחילו,הרמיוני הייתה כל כך מאושרת שהיא כמעט ריחפה,היא לא שמה לב לכלום, היא רקדה כל כך הרבה שאפילו רון התעייף.

"וואו,הרמיוני,אני צמא ממש,אני אלך להביא שתייה. את רוצה גם?" שאל

"לא תודה,אני אשאר פה.נראה שיש הרבה תור." אמרה וניפנפה עם ידה על פניה,קצת להתקרר.

"ביי" אמר ונופף לה לשלום,הוא התרחק ממנה והתחיל לרוץ לעבר הבר.

הרמיוני התיישבה בכיסא אחד וחיכתה,היא חיכתה הרבה מאוד,רבע שעה,חצי שעה,כמעט שעה. 

כשרון נעדר שעה שלמה,הרמיוני הבינה שמשהו לא בסדר, היא הלכה לבר ושאלה אם מישהו ראתה את רון.

לא.

לא.

לא.

לא. 

ואז בחורה משנה חמישית ברייבנקלו אמרה לה שהיא ראתה בחור ג'ינג'י רץ לעבר המדשאות, הרמיוני התחילה לדאוג, היא הייתה בטוחה שמשהו קורה,משהו לא טוב.

היא הודתה לבחורה בפיזור נפש ושמה את פעמיה לכיוון המדשאות.

היא שמעה קולות אנושיים, הרמיוני הרגישה את פעימות ליבה ברקותיה,היא התפתה לחזור אבל הדאגה לרון ניטרלה את הפחד. היא זיהתה את סככת הוורדים הכהים שהציעה להקים עבור זוגות שירצו להתבודד. בדיעבד,היא הבינה שזה היה רעיון לא טוב במיוחד.

היא התקרבה לסככה ודמה קפא.

זה היה קולו של רון. ושל בחורה אחרת. אולי זאת ג'יני,כן זאת ג'יני. הרמיוני ניסתה לשכנע את עצמה אבל היא ידעה טוב מאוד שזו לא ג'יני. הרמיוני התגנבה בשקט ונצמדה לקיר העץ הימני של הסככה.

היא שמעה צחקוק נשי וראתה שיער בלונדיני נשפך. זאת לא הייתה ג'יני. או לבנדר. השיער של לבנדר היה כהה יותר.

היא ידעה שלקריס,בת הזוג של מאלפוי לנשף יש שיער בלונדיני כזה, אבל בפעם האחרונה שראתה אותה היא רקדה עם מאלפוי. היא הכירה גם בחורה בשם מארלי, אבל היא הייתה הבת זוג של ויל אדאמס, או יותר נכון,ארוסתו. נפסלה

ואז היא שמעה את קולה שלא הותיר מקום לספק, רק לבחורה אחת היה מבטא דרומי כזה וזאת הייתה אייוי באסט.

הרמיוני חשבה שליבה נקרע שהיא ראתה את רון מסתכל על בנות אחרות,יפות ממנה. היא חשבה שליבה נסדק כשהוא כעס עליה שהיא יצאה עם קרום, היא חשבה שליבה נהרס שהיא ראתה אותו מתנשק עם לבנדר בראון. אבל זאת הפעם היחידה שרון וויזלי שבר לה את הלב.

היא רצה משם ככל שנשאו אותה רגליה היא נעצרה ליד האגם ושיחררה צרחה קורעת לב,עוצמתית, של כאב לב טהור. הצרחה הייתה כל כך חזקה שהיא שמעה את המוזיקה מפסיקה להתנגן לשנייה.היא מיררה בבכי תמרורים אמיתי,היא צרחה שוב.

זאת הייתה פחות חזקה, אבל יותר כואבת. היא צנחה על הדשא ותלשה את העלים שמסביבה והשליכה אותם לאגם. לא היה לה אכפת שהשמלה היקרה מרוחה בבוץ. 

היא הניחה את ידה על ליבה,מנסה לספוג את הכאב, היא צרחה שוב, צרחה כל כך אומללה,הצרחה הנוראית ביותר שאפשר לשמוע.

לבסוף,הצרחות נרגעו והיללות נעלמו. רק דמעותיה השקופות המשיכו לזלוג ללא הפסקה. 

היא קמה ונשאה את עצמה לחדרי המגורים.

היא נכנסה לחדר השינה המשותף והטילה את עצמה על המיטה בייאוש, כשמסקרה שלה נהרסת ומכתימה את הכרית.

 אני ממליצה לקרוא את הפרק הזה עם השיר Stay של פוסט מלון אבל בקאבר שח מדליין ביילי!

		הפרק הבא