הארי פוטר - המשקפיים

תהיתם פעם, למה הארי פוטר זקוק למשקפיים?
חשבתם אולי, שיכול להיות לזה סיבה יותר אפלה...יותר אפלה... י..ו..ת..ר...א פ לה....
"נו, אולי תעשו כבר את הסאונד של הפלאשבק!" קולה של ריטה סקיטר הרעים מאחורי הקלעים.

עלילות ריטה סקיטר! עכשיו בחנויות הספרים! כלומר, הסרטים!

"לא, לא את זה! מנגינת פלאשבאק!"
"אבל אין לנו את זה!"
"אוף , לא משנה... עובדים מטומטמים..." ריטה סקיטר הביטה לפתע בקוראים המופתעים, שלא ידעו אם להיות משועשעים, או סתם מבוהלים.
"אוי, אני כל- כך מצטערת. שכחתי להציג את עצמי," התנצלה סקיטר בגלגול עיניים. "קוראים לי ריטה סקיטר. המפורסמת. ולעובדים המטומטמים קוראים, הרמיוני הסתומה, רון הגאון, ו... הארולד גולדשטיין. סתם שלושה ילדים מוזרים מהפלפאף..."
שלושת ילדי בית הפלפאף משכו בכתפיהם.
ריטה דחפה אותם בחזרה אל מאחורי הקלעים, ואז התחילה להתעסק עם מערכת הסאונד.
"איי! תן לי! עזוב אותי! די!"
קהל הצופים הביט סביבו בבילבול.
ריטה חזרה אל הבמה במבוכה קלה.
"לא משנה," היא אמרה, "תתחילו פלאשבק בכל מקרה..."

***

הארי בן השש פקח את עיניו בישנוניות.
הוא הביט בחלל החשוך של הארון, וניסה לזהות סימן לאור.
שום אור לא בקע מהסדק הצר שמתחת לדלת.
הבית היה חשוך.
הארי לא ידע אם עכשיו לילה או בוקר.
הוא גישש באפלה לחיפוש הידית.
יצור קטנטן טיפס על כף ידו.
בטח עכביש.
הארי התעלם, והמשיך לחפש אחר הידית.
לבסוף הוא הרגיש את משטח העץ של הדלת, ומשם מצא את הידית.
הארי סובב אותה, אך הדלת לא הגיבה.
הוא ניסה יותר חזק, ועדיין שום דבר.
הארי נהיה לחוץ.
הוא לא ידע מה לעשות.
"דוד ורנון!" קרא הארי.
שום תשובה.
"דוד ורנון! דודה פטוניה!" הפעם קולו נהיה חנוק, "מישהו!"
דמעות החלו לזלוג מעיניו של הארי.
הוא היה מפוחד.
הארי התחיל להלום עם אגרופיו בדלת.
לפתע הוא שמע קול צעדים.
הארי נמלא בתקווה.
הוא שמע מילמול מוזר, והדלת נפתחה.
בפתח עמד מישהו שהארי לא הכיר.
הוא פחד ממנו.
הארי הצמיד את גופו לקיר.
האיש החזיק מקל שחור מוזר.
הארי שמע מילמול, ואז הבזק מסנוור.
כאב חד הציף את עיניו של הארי.
הוא נפל על הרצפה בקהות חושים, והדבר האחרון שראה, זה שהאיש קפץ דרך החלון ונעלם.

הארי התעורר בבית החולים.
משני צדדיו עמדו הדוד ורנון, הדודה פטוניה, ודאדלי.
"דוד ורנון," אמר הארי בקול חלוש, "מישהו  פגע בי עם מקל קסמים."
"אל תגיד שטויות, הארי!" אמר דוד ורנון בתרעומת, "נפלת על הפרצוף, זה הכל!"
"הדוקטור אמר שתצטרך משקפיים מעכשיו," אמרה פטוניה בשקט, "זה די מוזר אם תשאל אותי..."

***

ריטה סקיטר: "נהנתם? תגיבו! לא נהנתם? תרשמו לי את המספר שלכם! אני אדאג לטפל בכם באופן אישי..."