סיפורי חג ההודיה ~גמור~

זה פאנפיק דיי מצחיק ואני מחזיקה אצבעות חזק שיאשרו אותו כי אני מאוהבת בו סופית!!!

מולי התעוררה בשעת בוקר מוקדמת מרוב התרגשות כי זו תהיה השנה הראשונה שלא היא תכין את ארוחת החג,אלא שלושת כלותיה והיא תוכל לצפות במצעד חג ההודיה, שעליו שמעה רבות כל כך.

"מולי,חזרי לישון! השעה רק חמש בבוקר" נאנח ארתור וויזלי והסתובב לאשתו.

"אני אוכל לראות את המצעד סוף סוף!" אמרה מולי בהתרגשות מפתיעה.

ארתור חייך בחיבה אל אשתו האהובה, "מולי-פולי שלי,תחזרי לישון, את לא רוצה לפספס את המצעד מחר,שמעתי שהשנה מוסיפים בלונים" אמר ארתור ועיניו הבריקו.

"בלונים?"

"כן,בצורות של דמויות מצוירות,חלקן מוגלגיות!"

"אם כך,ארתור,יקירי,אתה חייב לראות את המצעד!"

"בואי נחזור לישון,מולי-פולי"

היא חייכה לעברו ונשקה לו על שפתיו.

"אני מניחה שאתה צודק" 

11:00 בבוקר,ערב חג ההודיה,המחילה.

מולי ירדה במדרגות אל המטבח וראתה שם את שתי כלותיה וביתה,במטבח שלה. 

מולי נאלצה להזכיר לעצמה שהיום המטבח הושאל ממנה. היום זה יום חופש. היא תראה את המצעד ותבלה עם ארתור יקירה.

הרמיוני,ג'יני ופלר עמדו וצפו בקופסה הצבעונית המרחפת (בקסם) שהרמיוני הביאה.

"יש לבדוק טוב-טוב את מידת הצלייה של ההודו" הסביר השף המוגלגי, "על מנת ליצור עוף הודו רך וטעים מבפנים וקריספי-"

"קריספי!" קראה ג'יני ושלושת הנשים היפות השיקו כוסות ולגמו מיין הדבש.

"אני חושבת שהשנה צ'רלי לא בא נכון?" תהתה הרמיוני.

"לא, השנה כולם באים! איזה כיף!" חייכה ג'יני.

"למה אתן רואות את זה?" אמרה מולי, "השארתי לכן את כל המתכונים שלי!"

"אנחנו נשתמש בהם, אנחנו רואות את זה כחלק מהחוויה של חג א'אודיה!" אמרה פלר במבטא צרפתי שממנו לא הצליחה להיפטר לאורך כל השנים. "אל תדאגי מולי!" הוסיפה וחייכה חיוך מסחרר.

אני חושבת שהגיע הזמן ש-"

"קריספי!" צעקה הרמיוני ורקדה ריקוד ניצחון קטן, "הפעם הצלחתי!"

שלושת הנשים צעקו לחיים ולגמו מיין הדבש שלהן.

מולי הנידה בראשה ונכנסה לסלון המשפחה שם ישבו סופי,אדי (אדיסון),הוגו,אוסטן, מישל,רוקסן,פרד,ג'יימס,אלבוס,מולי,לילי,ויקטואר,דומיניק ורון. כולם היו מרותקים למצעד שהוקרן בטלוויזיה שארתור התעקש לקנות.

היא התיישבה בין נכדותיה רוקסן וסופי שבהו בבלון הפוקימון המרחף.

"אבא הצליח להתכוונן רק על המצעד המוגלגי" אמר רון,בנה.

"אני לא מזהה פה שום דמות" אמרה מולי.

"אני כן" אמר הוגו.

"יש פה גם דור 4 של הפוקימון!" קרא אוסטן, "זה לא נחשב! הם לא חלק מהקאנון!"

"גם אתה לא חלק מהקאנון" אמר אלבוס.

"זה נכון"

"אתם יודעים כשאני הייתי בגילכם וצפיתי במצעד לא היו בלונים. רק ילדים מחופשים במרכבות וחיילים"

"למה?" שאלה מישל בעניין.

"זה היה בזמן מלחמת העולם השנייה,גם אם זו הייתה מלחמה מוגלגית,היא עדיין איימה על חיינו"

"אני צריך שקט!" קרא רון, "אני לא מצליח ככה לראות את באטמן!"

כולם פשוט המשיכו לבהות במסך המרצד ואז מולי קלטה את ארתור מחזיק בזרועותיו סיר כבד ליד המדרגות. היא קמה ממקומה וניגשה אליו.

"אלו מים רותחים ארתור?! בשם מרלין!" כעסה גברת וויזלי.

"הו,לא,מולי, זה לאמבט חג ההודיה שלי!" נבהל ארתור 

"אפשר להצטרף?" אמרה מולי בפלירטוט.

"אני מצטער,מולי,זה לא משהו מיני,זה טקס רוחני כזה"

מולי הינהנה וארתור המשיך לעלות במדרגות,מפזם לעצמו שיר.

היא נכנסה שוב למטבח וצפתה בשלושת הנשים המחייכות.

הרמיוני עיסתה את ההודו על השיש,פלר קצצה סלרי וזימזמה לעצמה מזמור חג צרפתי וג'יני,ביתה היחידה, הכינה את רוטב החמוציות המפורסם.

"הכל בסדר,בנות?"

"א'כל מושלם!" חייכה פלר חיוך מסנוור במיוחד.

"זה ממש כיף להכין את הרוטב הזה,אמא! הארי והילדים יאכלו הרבה דברים שכוללים רוטב חמוציות בזמן הקרוב!"

"למה את דואגת כל כך,מולי?" שאלה הרמיוני בפיזור נפש.

"זה פשוט מאוד" אמרה אדיסון,ביתם של רון והרמיוני,שקפצה משום מקום, "אם רק תסתכלו היטב תראו שסבתא מפגינה סימנים ברורים של לחץ,ידה השמאלית-"

"אדי,ילדה אהובה שלי,את מפחידה את קצת את סבתא שלך,אולי תלכי לבדוק מה קורה עם אבא שלך?"

"אפשר קצת שקט בבית הזה?! אני לא מצליח לראות את הלו קיטי!" צעק רון מהסלון.

"רונלד וויזלי!" צעקה הרמיוני בחזרה, "אתה לא תגיד לנו להיות בשקט!"

"כמובן שלא!" צעק רון בחזרה ומילמל לעצמו משהו כמו "שקט...פה..לא...הלו קיטי!"

אדי זיהתה שזה הזמן שלה להסתלק וברחה אל הסלון.

"כמו שרלוק הולמס,אדי הזאת" אמרה ג'יני בשעשוע.

"אוי ואבוי" גנחה פלר, "איך אני אדע אם לדומיניק או ללואיס יש את זה?"

"אין להם,אדי אומרת שהיא פשוט לא יכולה לעצור את זה"

ג'יני צחקה.

"אני זוכרת את הפעם הראשונה שזה קרה.אצל ההורים שלי בחג המולד כשהיא הייתה בערך בת חמש-שש. היא סיפרה לחבר של בת הדודה שלי את סיפור חייו."

פלר וג'יני כבר התפקעו מצחוק.

מולי כבר הבינה שאין לה מה לעשות במטבח,היא יצאה אל הגינה שלהם וצפתה בביל, ג'ורג',לואיס וטדי משחקים קווידיץ'

המשחק היה משעמם מאוד. כל היום הזה היה משעמם עבור מולי וויזלי,הידיים שלה עיקצצו מרוב רצון לבשל.

מולי נכנסה אל הבית בסערה ופרצה למטבח.

"צאו מהמטבח שלי.צאו!" צעקה מולי לעבר שלושת הנשים ההמומות ושלפה את שרביטה.

פלר,הרמיוני וג'יני הסירו מיד את הסינרים שלהן ונמלטו ממטבח לפני שתפרח נפשן.

מולי חגרה את הסינר סביב מותניה והסתובבה אל השייטל הפרוס למחצה.

סוף סוף.לבשל. זאת המשמעות של החג עבור מולי. לעשות משהו עבור האנשים שהיא כה אוהבת.

ת"ב? 

וכן,אני יודעת שזה לא תואם קאנון וכל זה

		הפרק הבא