מחומר לאבק

שנה שביעית , רכבת האקספרס להוגוורטס.

"משהו מהעגלה, מתוקים?" שאלה בחיוך מכשפת הממתקים.

"כן" אמר סיריוס, הוא התקדם אל העגלה ונטל חופן של עוגות קדירה וכמה שרביטי במבליק, הוא הביט אל סלסילת צפרדעי השוקולד, נותרה בה רק צפרדע אחת, הוא הושיט אליה את ידו-

-"סליחה" הקפיץ אותו קול דק מימינו , זאת הייתה נערה נמוכה מגריפינדור, היא נראתה לכל היותר כבת 14, הייתה לה רעמת תלתלים בגווני חום, עור שזוף ועיניים ירוקות יוקדות. "אני יכולה את הצפרדע? זה הדבר היחיד שמותר לי."

-"מותר לך?" תהה סיריוס

-"אני טבעונית" היא אמרה

-"אז תקחי עוגת קדירה" משך סיריוס בכתפו.

-"יש בזה ביצים" 

- אז ג'לי"

-"השתגעת?? זה עשוי מג'לטין דגים!!"

- "טוב, מצטער, אבל אני לוקח את הצפרדע" הוא שוב הושיט יד לסלסילה.

"איזה אגואיסט!" היא התלהטה "אתה מחזיק ערימה של עוגות קדירה וכל כך מפריע לך שאני אקח צפרדע אחת?!"

סיריוס עמד המום. אף אחת, אבל אף אחת, לא העזה לדבר אליו ככה. 

הוא אחד מהקונדסאים, מקובל ונאה, הוא לא רגיל שבת עושה לידו משהו פרט לצחקק או לפלרטט, או לכל הפחות לשתוק ולנעוץ בו מבטי הערצה. מעולם, בכל שנותיו בהוגוורטס-

"טוב , לקחתי" קטעה הנערה את הרהוריו, היא חטפה את הצפרדע ופנתה ללכת.

"איך קוראים לך?" הוא שמע את עצמו צועק אחריה.

היא הסתובבה "מאי לינץ', ולך?" 

סיריוס פער את עיניו "א-את לא יודעת איך קוראים לי?"

מאי גילגלה עיניים "אני לא מכירה כל דביל שלומד בהוגוורטס, אתה יודע."

היא - קראה - לו - דביל - ! ילדה בת 14 קראה לו דביל! מעולם, בכל שנותיו בהוגוורטס-

"ואני לא בת 14" היא הוסיפה "אני בשנה שישית"

"את קוראת מחשבות?" זה נפלט לו, הוא התחרט מייד. 

היא נחרה בבוז "לא, זה פשוט מה שכולם חושבים כשהם רואים אותי, יש לך עוד שאלות?"

"אה" הוא בלע את רוקו  "לא"

"אז ביי" היא אמרה והלכה משם, מותירה אותו לייד העגלה, כשיידו עמוק בתוך סלסילת הצפרדעים.

"גמרת, חמוד?" שאלה מכשפת הממתקים.

"כן , תודה" הוא הושיט לה חופן אוניות ונכנס לתא עם השלל "סוף סוף" נאנח ג'יימס, שהיה שרוע על אחד המושבים בצורה מעוררת רחמים "אני גווע פה, ואתה רב בחוץ על צפרדע שוקולד אחת.."

"אני לא רבתי , קרניים, רק התווכחתי, זה לא אותו דבר-"

"מה שתגיד" פיהק ג'יימס  "עכשיו אפשר את הצפרדע?"

"אין!" צהל סיריוס לנוכח פניו המאדימות של ג'יימס.

		הפרק הבא