ברוכים הבאים לגיליון השישי במספרו של HPmagazine המחודש!

קוראים יקרים!
לאחר לא מעט עבודה הינה זה קורה! הינכם ניצבים מול HPmagazine בגירסתו המחודשת!
אנו מקווים כי תהנו מהגיליון ומאחלים קריאה מהנה!

קוראים יקרים!
הגיליון השישי הוא שבירה נועזת של הכלל הבסיסי ביותר במגזין. לפי אותו החוק, כל הכתבות עוסקות, ללא יוצא מן הכלל, באתר ובקהילה שלנו - HPortal.
לאחר הגיליון החמישי, הבחנו בשינוי ההתלהבות של הקוראים. מאז הגיליון החמישי, איש לא טרח עוד לתמרן אותנו להוציא עוד גיליון, איש לא הגיב באשכול הביקורות על הגיליון, לטוב או לרע. ספק אם איש קרא את המגזין, או חלק קטן ממנו. צוות המגזין ואני החלטנו, שעומדות בידינו שתי אפשרויות ברורות: לסגור את המגזין - ובכך להתייאש ולהרים ידיים - או שמא לתת לו עוד צ'אנס אחד ודי, ולשנות לגמרי את הרכבו, את הצוות, ואפילו את הנושא שבו ממוקד המגזין.
הנה, עכשיו ניצב לפניכם הגיליון השישי, לאחר עבודה רבה יותר מכל מה שתהיו מסוגלים להעלות על דעתכם. הדבר החשוב ביותר הוא פירגון. ובנימה זאת, אני מפציר בכולכם, תשתפו אותנו בחוויותכם מן הקריאה, בין אם אלו חוויות טובות או רעות. שלחו הודעה למשתמש המגזין, או הגיבו באשכול הביקורות והערות שבפורום המגזין.
דעתכם חשובה לנו!
קריאה מהנה,
ירין, עורך ראשי, ושאר צוות המגזין.

הקלחת ללא לקוחות:

הקלחת הרותחת הוא פורום קטן ומוזנח, אשר שוכן בתחתית קטגוריית "הארי פוטר". הספאם חוגג בפורום, התגובות מעטות ביותר ואשכול דיון אמיתי נפתח בערך פעם בחודשיים - ברור שהפורום הזה מת לגמרי. האם יש לכך סיבה?

כל אשכול דיון על הספרים או ידיעה חדשה לגביהם - הולכים ישירות לפורום ספרים. דיוני סרטים ושחקנים נמצאים בפורום סרטים. ידיעות על ג'יי קיי רולינג הולכות לפורום ג'יי קיי רולינג, ופאנפיקים בפורום פאנפיקים. לפורום הקלחת הרותחת המסכן לא נותר דבר שאפשר לפרסם בו.
דוגמה חיה (או מתה, במקרה של הפורום הזה,) היא האשכול האחרון. הוא פורסם ב-12 לאוקטובר, וכולל סרטון אחד בלבד. וזו דוגמה 'קלה' יחסית למצב הפורום.

חלק מכם עוד יכולים לזכור את התחרות הנשכחת שהייתה פעם בפורום - 'השיקומיאדה'.
התחרות גססה גם היא, כמו הפורום. נפתחו אשכולות מעטים בעקבות התחרות, אך ללא ספק זה לא מספיק בשביל פורום שלם. כמו כן, התחרות נשכחה והפורום נזנח שנית.

וכמובן לשאלת השאלות - למען מה קיים הפורום?
מצבו של הפורום מצביע על התשובה. ניתן בקלות לשלב את כל אשכולות הפורום בפורומים המתאימים האחרים שבקטגוריה, ולסגור את הפורום.
יצאתי לחקור מעט ולבדוק באמת מדוע זה לא מתבצע.


תגובתו של ניר (Chakram), מנהל גלובאלי:
תיאור הפורום הוא "פורום המוקדש לכל הקשר בהארי פוטר ואין לו מקום בפורומים האחרים! מצאתם מתכון לבירצפת? כתבה חדשה? המקום בשבילכם!" - ואלו המטרות בפורום.
חבל שהמטרות האלו לא מתקיימות. אני חושב שצריך להוריד אותו. הוא כבר אינו פעיל כמו שאר הפורומים באותה קטגוריה, ואין בו שום טעם.

תגובתה של ליאל (Lielonet), מנהלת ראשית:
פורום הקלחת הרותחת זהו פורום שעוסק בכל הדברים של הארי פוטר, שאין להם פורום, כמו שכתוב בתקציר שלו. הוא בתהליכי שיקום כרגע - ליאת ואני מתכננות לפורום פעילות חדשה, ולמען האמת, היום התחלנו לעבוד עליה. כך שיש למה לצפות!
הקלחת הרותחת נועד למתכונים (כמו מתכוני הבירצפת), תמונות חמודות של הארי פוטר, ועוד דברים. פורום ספרים הוא על הספרים, ואין טעם שיהיו בו תמונות ומתכונים. לפי דעתי פורום הקלחת הרותחת הוא נחוץ מאוד ולא כל כך שומם - יש שם תגובות חדשות ולא מעט אשכולות, גם אם רובם נעולים.
המחסור העיקרי בפורום הוא מנהל. אם היה מנהל, הפורום היה משגשג. זה פורום עם המון פוטנציאל.

תגובתו של גורם אנונימי ראשון בהנהלה הגבוהה:
הפורום קיים בשביל שיהיה מקום שבו יפרסמו דברים שלא מתאימים לפורום ספרים או סרטים. למשל פעם פורסמה שם כתבה, שמישהו בנה את הוגוורטס ממקלות ארטיק. ויש עוד המון דוגמאות לכתבות כאלה. למרות שלפעמים אין כמעט חומר לפרסם, הייתה בכל זאת תקופה שהפורום היה פעיל יותר מבין כל הפורומים בקטגוריה, למעט פאנפיקים.
אני לא אכחיש שצריך לשם מנהל בדחיפות. מנהל פורום יכול לשנות את הפורום שלו מן הקצה אל הקצה, או לעשות להפך. כמו במקרה של פורום ספרים, שאותו שיקמו ליאל ומנהלות הפורום.

תגובתו של גורם אנונימי שני בהנהלה הגבוהה:
הפורום אומנם לא פעיל, אך עדיין יש בו דברים שימושיים (לדוגמא המתכונים, הכפתורים) ונחמד להציץ בו מידי פעם. חוץ מזה, הוא פורום נחוץ לכל הדברים של ה"פ, שאין מקום אחר לפרסם אותם. כרגע אנחנו עובדים על שיקום הפורום, וכפי שאפשר לראות כבר יש שם פעילות אחת חדשה ומגניבה (פרסומת סמויה - תירשמו ותנסו!!!).
אין מקום אחר לפרסם דברים שונים שלא קשורים לספרים/לסרטים/לרולינג. לשם כך הפורום הזה נועד. מידי פעם משתמשים מפרסמים שם דברים. אנחנו לא חושבים שהפורום הזה פעיל, או יהיה פעיל, אך למרות זאת, הפורום נחוץ.
הקלחת הרותחת זה פורום שקשור להארי פוטר, הנושא שעליו הפורטל מבוסס. אין סיבה שהוא ייסגר.

שלום לכם בני אנוש צרי אופקים, אני היא אלוהיכם. במקור הנני חייזר תועה שהגיע לגלאקסיית שביל החלב. בתור אציל בכוכב הבית שלי, יכולותיי הינן גדולות מהרגיל, וכך בראתי את עולמכם.
בעקבות הסבל שעברתי בחיי הארוכים והבלתי נגמרים על כוכבכם העלוב, דעתי נטרפה עליי.
כך החלו להווצר חבריי הטובים ביותר.
ראשונה הגיעה ירדנלון - חצי בת אנוש.
שני הגיע שלמה. לפי הסברה של ירדנלון, הוא חיה המכונה 'גמל'.
שלישי הגיע יוסף, או 'יוסי'. יוסי הוא חייזר מכוכב קט בשם פלוטו, והוא אירח לי חברה חוצנית.
האחרון בזמן זה, היה רונן. רונן הוא ילד אנושי, כבן 12 שנות אדם.
ובכן, אני בטוחה שרבים מכם לא מאמינים בי, או לא שמחים ממספר דברים שבראתי בעולמכם העלוב, לכן נקראתי למדור זה, כדי שתפגעו בנו כפי יכולתכם. אחרי הכל, יחד עם העולם בראתי גם את המזוכיזם.

יהווה (חסר\ת דת צבע ומין) הירדנלוני.

פיזיקה, לא רק לחנונים:

הכל מתחיל ביום בהיר אחד, לפני חודשיים בערך, שבו נכנסתי בתמימות לחנות "סטימצקי" בקניון מלחה (פירסמות סמויה!!@^!#$#) ושוטטתי להנאתי בין המדפים.
לפתע, קלטו עיני הבלוטוטס (כי לייזר/אינפרא-אדום זה כל כך לא!) המיוחדות שלי בספר. הופתעתי מאוד, הרי זה לא טבעי למצוא ספר בחנות ספרים!
בקפיצה ססגונית של רקדנית בלט (זה יותר דמה לפיל נכה, אבל אותו דבר ^^) ניגשתי אל המדף ושלפתי את הספר.

שם הספר: אלפיזיקה.
שם הסופר: אנג'י סייג'.
ז'אנר: פנטזיה.
סוג: נוער.
טווח גילאים (טווח הגילאים שמתאים לקרוא את הספר): 10-17, למרות שזה תלוי בבגרות של האדם.
תקציר: כאשר סַיילַאס הִיפּ משחרר בטעות את רוחה של המלכה אֶתֶלְדְרֵדָה הנוראית, שחיה חמש מאות שנה קודם לכן, אין לו מושג לאיזה צרות הוא מכניס את היקרים לו מכול.

אֶתֶלְדְרֵדָה, שהיתה איומה בחייה, איומה אף יותר עכשיו, והיא נחושה בדעתה לתפוס בכוח את כס המלוכה. כדי להביא לידי מימוש את תוכניתה השטנית להשגת חיי נצח, המלכה זקוקה לשיתוף הפעולה של ג'נה. כמו כן סֶפְּטִימוּס חייב להיעלם מהשטח, ובנה, מַרְסֶלוּס פַּיי, איש האלכימיה והאלפיזיקה המפורסם, חייב להירתם אף הוא למשימה.

ואם המזימה של המלכה כוללת את סֶפְּטִימוּס וגֵ'נָה, ברור שניקו לא יעמוד מן הצד, וכמוהו גם אַלתֶר מֶלָה, מַרְסִיָה אוֹבֶרְסְטְרֶנְד, בִּיטְל, סטנלי העַכְבְּרוּץ, שרה וסַיילַאס הִיפּ, לְהַבְיוֹר הדרקון המתלמד, דודה זלדה, וכל שאר הדמויות המטורללות והנפלאות שעשו את הספרים כישופ ו-מעופ לבלתי-נשכחים ולרבי-מכר.

ב-אלפיזיקה - ספר מרתק, מותח ומלא הומור, ממשיכה אנג'י סֵייג' להביא לקוראים את מסעו המופלא והמצחיק של סֶפְּטִימוּס הִיפּ, בנבכי עולם הקסם.

בכוכבים: 4.

ומה אני חושבת?
אוקיי, קודם כל, לפני שאתם קוראים, תכינו קלטות של יובל המבולבל ברקע.
עכשיו, תתחילו לקרוא לאט-לאט ובזהירות את הפרק הראשון. תתכוננו לשיעמום חייכם, אבל אל תוותרו!
"אלפיזיקה" הוא אחד מהספרים האלו שמתחילים כשעמום, מתחילים להשתפר, באמצע מגיעים לנקודת שיא, והסוף חוזר להיות כמו ההתחלה - גרוע ומשעמם, חסר ערך.
זה פשוט גורם לי לרצות ללכת לאנג'י סייג' ולצעוק עליה בשוודית.
אוה, הלוואי וידעתי שוודית.

אני לג'ן או לג' - איך שתבחרו. אני בת 16 ואשדודית מן המניין.
זה שאני בת 16, אומר שכבר 16 שנים אני סובלת את התופעות המוזרות של היצורים החיים פה על כדור הארץ והמשאירים אחריהם נפגעים רבים כל כך. על כך אני הולכת לכתוב לכם, בטור הזה.
לא. אני לא הולכת לספר על החור באוזון, או על הסכסוך הערבי-ישראלי. אני פה כדי לספר לכם בדיוק על אותן תופעות, שהפכו עם הזמן לשגרה.

אתן לכם דוגמא קלאסית לתופעה חוזרת ונשנית, דווקא במקום בו אתם מרגישים הכי בטוחים - בסופר מרקט.
תתפלאו, אבל הסכנות האורבות לכם שם הן אין סופיות.
למשל;
אני מניחה שכולם מכירים את תופעת הצווחנים בסופר.
התופעה שכיחה בעיקר אצל ילדים העונים לקריטריונים הבאים:
אוהבים ממתקים.
אוהבים להציק.
אבל יותר מכל - אוהבים לצרוח!
אז בתופעה מצערת כזו בדיוק, נתקלתי בבואי לסופר ביום ראשון לפני שבועיים.
בסך הכל רציתי לקנות לחם, אך כשהיא הגיעה... צווחנית מסוג משובח ביותר - כמו שיש רק באשדוד.
זה התחיל מעמדת המכירה של הבמבה! גאד, זה כבר התחיל ברגל שמאל. לילדה יש עוד מסלול ארוך! כבר מהבמבה?!
אז היא ביקשה יפה מאמא: "אני רוצה במבה."
לכאורה - עליה לקבל צל"ש על ההתנהגות - אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם!
התשובה המהירה והחד משמעית של אמה הייתה: "לא."
הצווחות לא איחרו להגיע.
קיוויתי שנתפצל בהמשך, שלא שאצטרך להמשיך להקשיב למופע הזה, אך מישהו ממש רצה להעניש אותי, שם למעלה...
הם הגיעו לשוקולד.
"אני רוצה שוקולד." אמרה באותו טון.
למה זה קורה לי???
"לא." ענתה האם בתקיפות והדמעות גלשו בליווי סימפוניה מרגשת וקורעת אוזניים.
"רוצה שוקולדדד!!" קראה ללא רחמים.
שתפסיק כבר, התפללתי.
כנראה עשיתי משהו ממש רע... הרי זהו עונש מהסוג הקטלני!
זה המשיך והמשיך עד הקופות, בהן יש כל טוב - מי האידיוט שהחליט לשים שם פסק זמן?!?!
בראש כואב ובאוזניים שאיבדו את כושר שמיעתן כבר מהבמבות, הסתובבתי אל הילדה החביבה ואמרתי בנועם - "סתמי כברררררר!!!!"
מה שלא שמתי לב אליו, זה שאבא חמוד ונחמד בדיוק הגיע.
אתם יודעים, יש הרבה עצים גבוהים באשדוד - מינוס רציני במקרה של ילדה תמימה בעלת פחד גבהים (כמוני).

וסתם כי נזכרתי בעוד מכת סופרים:

https://www.sirtonim.com/zoom.php?id=420

(אם תשאלו אותי, אני מעדיפה "חברים"... https://www.youtube.com/watch?v=C7YPDa2n7JM )

עכשיו, אחרי ששיתפתי אתכם בטרגדיות שלי מהסופר, חשבתי לספר לכם מה אני אוהבת. אמנם הבנתי שרוב הסיכויים הם שתירדמו באמצע קריאת תיאורי הזריחות, השקיעות וקני הסוף שלי. לכן, החלטתי שיהיה מעניין יותר לספר לכם דווקא על מה שאני שונאת, ובעצם, כך גם רוב האנשים שאני מכירה.

מה שמוביל אותנו לפינה החביבה שלי - "אני שונאת!":

זה מאוד פשוט, כל פעם אני אביא כמה משפטים המכילים דוגמאות לדברים שרוב האנשים שונאים, ובסוגריים דעתי עליהם.
מתאים? אז בואו נתחיל:

1) אני שונאת לחזור מביקור אצל רופא השיניים ואז שואלים אותי "נו, איך היה?" (מה הם כבר מצפים שאני אגיד? זו הייתה חוויה חד פעמית, אני והרופא שיחקנו שש-בש על השיניים הטוחנות שלי, אח"כ עשו לי צילום אבל עזוב, אני לא פוטוגנית.)
2) אני שונאת להיכנס למאפייה עם חמישה שקלים בארנק, למלא שקית בבורקסים ואז לגלות שזה עולה חמש ועשרה אגורות. (כאילו, איך המוכרת תמיד יודעת כמה יש לי כדי לדרוש יותר?!)
3) אני שונאת לחזור מרופא שיניים (כן, שוב) ואז לכולם פתאום צצות מיליון שאלות, ואחרי שאני מתאמצת לענות הכי ברור שאפשר הם שואלים "מה?" (הם באמת מצפים שאענה להם ברור, כשחצי פה שלי רדום?!)
4) אני שונאת להיכנס לקניון ואז המאבטח שואל אותי "יש נשק?" (כי אם הייתי מחבלת ודאי הייתי מסגירה את עצמי ואומרת "כן, יש לי נשק ובכיס יש לי גם כמה רימונים סוג א"א, משהו פיצוץ!")

זה הכל, אנשים ואנשות (ואלה שלא שייכים לאף קבוצה שהזכרתי).

שלכם, עד הפעם הבאה,
אני.

All Hope Is Gone:
סליפנוט מבטלים, ומאכזבים אלפי מעריצים.

סליפנוט, להקת הנו-מטאל המצליחה, שידועה בעיקר בגלל הופעותיה האנונימיות תחת מסכות, ביטלה השבוע את הופעתה המתוכננת בישראל.
הסבירות הגבוהה ביותר לסיבת הביטול היא חשש מפני המדינה שלנו. ואם להיות כנה, אני לגמרי מבינה אותם.
ההשערות העולות הן, שאשת אחד מחברי הלהקה סירבה שהלהקה תופיע בארץ מחשש לשלומם. הלהקה, מצידה, לא מסרה יותר מידע זולת "קונפליקטים משפחתיים בלתי מתוכננים" וכן, נמנעה מלציין את הסיבה האמיתית.
השערה זו הועלתה כהשערה הסבירה ביותר, בדיוק בגלל הסיבה שהלהקה ממשיכה להופיע בשבוע שלאחר ההופעה המתוכננת בישראל במוסקבה, ב-5 בנובמבר.
לא, ההופעה לא בוטלה בגלל מכירת הכרטיסים הדלה, שכן מחצית מהכרטיסים [כ- 3000 כרטיסים שמחירם עומד כעת על סך 250₪], נמכרו כבר כשהשמועה על הגעתה של הלהקה, פשטה ברחבי הארץ.
אם כן, סביר להניח שהם פשוט מפחדים. מוכר לכם?
כנראה שיותר מדי.

שתי להקות ביטלו בחודש האחרון את הגעתן לארץ. נקווה שכך זה יישאר, ולא נתבשר בעתיד על עוד ביטולים מאכזבים.

ווית'ין טמפטיישן, להקת הגותיק מטאל ההולנדית, הודיעה על ביטול ההופעה לפני כשלושה שבועות. מדוע? טוב, אני מניחה שאפשר לנחש את התשובה הברורה מאליה, לא כן?
הלהקה תכננה את הופעתה בארץ ב-14 באוגוסט 2008 ודחתה אותה בשל יציאת ה-DVD החדש שלה, התאריך החדש נקבע ל-12 באוקטובר, וכאמור, הם ביטלו באומרם:
"אנו מצטערים להודיע, כי בשל בעיות בהפקה אנו מבטלים את ההופעה בישראל. ההפקה לא הזמינה כרטיסי טיסה ללהקה, לא הזמינה שינוע לציוד, ואף לא סגרה את מקום ההופעה עבור הלהקה. עקב הנסיבות, שאינן תלויות בנו, ההופעה מבוטלת. נתראה בסיבוב ההופעות הבא." האומנם?


All Hope Is Gone Indeed. ביטלו. סליפנוט.

- טאריה טורונן, הסולנית לשעבר של נייטוויש, אכן הופיעה בארץ ב-31 לאוקטובר. כרטיס עלה 200₪ בלבד! [רק חבל שההופעה התקיימה ביום שישי. קושי מסוים לדתיים שבין מעריציה].

- אפיקה שבה לארץ הקודש. הלהקה כבר ביקרה בארץ בעבר, לפני כשנתיים, בהופעת בזק שלא כללה כמעט פרסום. דבר ההופעה, שהייתה ב"בארבי" בת"א, עבר מפה לאוזן והמקום היה מלא עד אפס מקום לקראת ההופעה, שנזכרת כאחת הטובות שהיו בארץ בשנים האחרונות. גם כעת מצפים המעריצים להופעה משובחת ביותר, כמנהגה של הלהקה האיכותית.
צפו לה עוד שנתיים, בהופעה בבארבי למספר מועט של אנשים, כהרגלה. מחיר כרטיס עומד כעת על סך 139₪ ל-200 הרוכשים הראשונים, מהרו.
ההופעה תתקיים, ככל הנראה, ב-11 לדצמבר במועדון ה"בארבי" בתל אביב.

בתקווה שנתבשר בעוד הופעות של להקות טובות מעין אלו, שלא תהיינה מאכזבות~
שלכם, עד מתישהו...
אביה.

פיצוחים, חידות ושאר ירקות~ מדור מוזיקה.

הפותרים הראשונים שיענו על החידות נכונה, יזכו ב-1000 חרמשים!
כל שאתם צריכים לעשות, הוא לחפש את התשובה, ולשלוח הודעה למשתמש HPmagazine.
שמות הפותרים נכונה יפורסמו בגיליון הבא של המגזין :D

1. ~אני שר על חוסר גבורה, אשה יפה וטעויות חוזרות. לא די בכך, אהובתי, האחת והיחידה שלי, עוזבת אותי. מי אני?

2. ~ זהה את הלהקה~



בהצלחה!

לחצו על התמונה להגדלה.

ירדן, תמונות קשות.	תנחומנו.	האם פירסומת סומיה יכולה להיות גם מצונזרת?	שגיא נירדם. משיעמום?!
זהירות פורנוגרפיה!	לא, לא תלמידים, זה לא סקווידויד ולא פטריק.

"החברה של החבר הכי טוב שלי" / My Best Friend's Girl

או אם תרצו - תסריט ה"היפוך" לסרט 'איך להפטר מבחור בעשרה ימים'. אך שבסרט הנ"ל, הבחור נפטר מהבחורה, בלא יותר משעתיים תמימות של הדייט הכי גרוע אליו יצאה.

במוצאי שבת חברה של אמא שלי התקשרה ושאלה, האם אני ואמא שלי מעוניינות לצאת איתה ועם בתה לסרט - מסורת של מוצאי שבת.
אני כמובן הסכמתי, כי אין לי שום דבר אחר לעשות, ועייפתי מהמחשב והטלויזיה. אז אילצתי את עצמי לקום מכיסא המחשב ולהתארגן ליציאה, סוף-סוף אני זוכה לנשום אוויר צח.
שעתיים אחר כך הבנתי, שהיה עליי להשאר בבית, גם אם זה אומר לשבת מול יוטיוב ולראות האביר האפל בחלקים, וכמובן, באיכות גרועה.



ארה"ב, 2008.
אורך הסרט: כ-100 דק'.
ז'אנר: קומדייה רומנטית.
במאי: הווארד דויטש.
שחקנים: קייט הדסון, דיין קוק, אלק בולדווין, ליזי קפלן, ג'ייסון ביגס, אנדרו קולדוול.


טנק (דיין קוק) הוא הסיוט של כל בחורה שיוצאת איתו לדייט. הוא ההפך הגמור מהבחורה עצמה, וגם לא ממש אכפת לו איך הוא נראה במצבים, שהיו מפילים כל גבר מהרגליים, אילו היה נקלע לתוכם. לבחורה דווקא אכפת.
בקלילות מהנה הוא גורם לבחורה לברוח ממנו דרך עשרה מצבים בהם הוא מביך אותה - שלא נדבר על עצמו - וגורם לה לחזור בבכי, אם אפשר לנסח זאת כך, אל האקס שלה.
זוהי הפרנסה שלו.
טנק נשכר על ידי גברים אומללים, שמרגישים שהקשר עם החברה שלהם רק הולך ומתרחק, או גברים שנזרקו על ידי חברותיהן. השוכר נותן לו את כל הפרטים שהוא צריך לדעת על החברה שלו, וה"חיזור" יוצא לדרך.

העניינים הולכים חלק אצל טנק, עד שהוא משכיר את שירותיו לחברו הטוב ביותר ושותפו לדירה, דאסטין (ג'ייסון ביגס), שנזרק על ידי חברתו הבלונדינית, עורכת הדין ועמיתתו לעבודה, אלקסיס (קייט הדסון).

טנק לוקח את אלקסיס לדייט מהגיהנום, ומצפה שכמו כל האחרות גם היא תרוץ חזרה אל האקס שלה. אך עד מהרה הוא מגלה שאלקסיס שונה מהאחרות, היא בעצם התאהבה בו, וגרוע מכך - הוא התאהב בה חזרה.


התסריט היה חתום לי בראש מהרגע שקניתי את הכרטיס, כמו כל קומדייה רומנטית. יש מספר מקומות שיגרמו לך לצחוק, אך לא יותר מזה.
הסרט נחמד מאד לצפייה בבית, כשזה בסדר אם תירדם מול הטלוויזיה הפתוחה, אבל לא לצפייה בקולנוע.
השחקנים היו מצויינים, ובזאת עלי לציין לשבח את ליזי קפלן, שמבחינתי הייתה הדובדבן שבקצפת. אולי אתם מכירים אותה כג'אניס, מסרט הקומדייה הפארודי 'ילדות רעות'.

הסרט מיועד לרגשנים שבינינו, ולאלה שלא סובלים את הסוף הרע והמר. אם יש לך חברה (או לחלופין,) הרי זו ההזדמנות בשבילך לדייט מצויין.
אם אתם בני פחות מ-13, אין טעם שתטרחו לקנות את הכרטיס. לא זאת בלבד שלא תבינו חלק מהסרט, ישנם קטעים המיועדים לבוגרים יותר, וכן, בכך אני מתכוונת שיש קטעי עירום.

קומדיה רומנטית כשאר הקומדיות הרומנטיות. אך היא מקבלת ממני ארבע כוכביות משום המשחק המצויין. * * * *
הסרט בסך בכל משעשע, אך לא מספיק כדי לשעשע אותי. אם כן, ארבע כוכביות למדד השעמום. * * * *
אני מעניקה לסרט שלוש כוכביות במד ההנאה, כי הוא לא היה מהנה דיו, לא די בכדי לגרום לי לצאת מהבית עם אמא שלי לקניון. * * *

מומלץ לראות בבית עם ידיד/ה, בתוספת פופקורן שלא יצרוב את השפתיים ויגרום לך להקיא מלח, ומשקה שלא עולה ₪12 לבקבוק קטן.

עד הסרט הבא, בתקווה שיהיה קצת פחות צפוי ושאהנה יותר,
אביה. קרבן לעוד קומדיה רומנטית מיותרת.

שגב - 17.10
כתב במגזין עד לא מזמן,
כותב נהדר וחבר מצויין.
מנהל גלובאלי לשעבר, משתמש בדימוס.
כאן תמיד תתקבל בזרועות פתוחות,
ואת הדרך חזרה תוכל לעשות.

שלך,
צוות המגזין.


דפי - 22.10
הגולשת הראשונה ובעלים האחרונה.
אולי בממוצע, מאיתנו את קטנה,
אך הגיל אינו קובע, ובעיקר לא הגובה.
זהוי חכמת חיים, יושרה ושאר תכונות טובות,
ואם לפי אלו נשכלל את גילנו, את גדולה ממרביתנו.

שלך,
צוות המגזין.

שירן - 23.10
ביטוא לשון ושפה הם אוויר לנשמה,
בנוסף, היא בת דורמשטרנג מהשורה.
הרי שאת אחת מצוות המגזין, אחת משלנו.
איחולים וברכות לרגל יום הולדתך נאחל,
הצלחה בלימודים, בחיים, ועם בנים.

שלך,
צוות המגזין.

רומי - 25.10
אולי פרשת, אולי עזבת, אבל את הפורטל הכרת.
בין המשרשרות הראשונות והציירות המוכשרות.
הביטלס מהווים מחצית בלתי נפרדת מחייה,
להקת כוורת את המחצית השניה.
שפע של מוזיקה, אומנות, שירשורים וברכות!

שלך,
צוות המגזין.

אהבת? ספר לחברך!
לא אהבת?
ספר לנו! שלח הודעה פרטית למשתמש HPmagazine או באמצעות כפתור "צרו קשר" בעמוד הראשי של המגזין.

 כל הזכויות שמורות -  Design by Euphoria |  © HPmagazine - HPortal