ברוכים הבאים לגיליון השנה של HPmagazine!

קוראים יקרים!
ב-04/07/08 יצא לאור הגיליון הראשון של HPmagazine ומיד עם צאתו הפך להצלחה פורטליסטית חסרת תקדים.
כיום, לאחר 365 ימים בדיוק, אנו חוגגים שנה של פעילות למגזין האינטרנטי המצליח ביותר בתולדות פורטל הארי פוטר הישראלי - יחד עם צוות כתבים חדש. מזל טוב!

קוראים יקרים!
לאחר לא מעט פעמים שכמעט סגרנו אותו (תשאלו את הצוות, הם יוכלו להעיד לכם יופי), היום חוגג HPmagazine שנה שלמה של פעילות! אני באמת מתרגש לקראת זה!
בדיוק לפני שנה יצא הגיליון הראשון של HPmagazine. בודדים הדברים שאני זוכר מהתקופה הזאת. מה שאני בעיקר זוכר זה את העידכון הראשון בנושא (אותו פירסם סתיו, שחזר אלינו לאחרונה) ואת אשכול ההערות והביקורות הראשון. זה היה פשוט חלומי! בשבוע אחד בלבד פירסמנו גיליון מעולה. התגובות היו מדהימות וכולם היו מרוצים. מי היה מאמין שהמגזין יעבור כל-כך הרבה שינוים בפרק זמן קצר כל כך - שנה בלבד?
מכתב עת קטן וצנוע שמפרסם את גיליונותיו ב-"Google Docs" עברו אל שיטת דפי המידע. מכתב עת שמפרסם את תכניו של פורטל הארי פוטר הישראלי, הפכנו פתאום למגזין אינטרנטי גדול שכולל מגוון רחב של נושאים. הוספנו וידיאו הומריסטי ומצחיק לכל גיליון והרשימה עוד ארוכה. אנו ממשיכים לשפר עבורכם את כתב העת הרשמי של HPortal והתכנונים מרובים, מענינים ומגניבים!
מאז יצאנו להפסקה, הצוות שלנו עבר מספר שינויים. אתם מוזמנים להתעדכן במדור "HPmagazine - הצוות!"
אני מודה לכל הכתבים, הבטאים, המעצבים והעורכים שליוו אותנו לעורך כל הדרך - מאז 04/07/08 ועד היום. ויותר מכך - אני מודה לכם, קוראינו, עבורכם אנו עושים ונמשיך לעשות - את הכל!
ועד לפעם הבאה,
ירין, עורך HPmagazine.

 

והפעם: HPmagazine - השורה התחתונה / אדר:

לכבוד יום ההולדת של המגזין, החלטתי לפנות לזוג ההורים שלו, ירין ורונה, צמד מייסדי המגזין.
כפי שרובכם וודאי יודעים, רונה אינה עוד עורכת ראשית של HPmagazine ואף לא נכללת בצוות. רונה פרשה מתפקידה כעורכת ראשית, אך תמיד נזכור שגם בזכותה אנו כותבים (או קוראים) כאן את כל הכתבות הללו.
כל הפרטים על תחילת הדרך, ההצלחה שלהם, הפרישה של רונה וההתחרות ב'נביא היומי' - הראיון המלא והבלעדי:

כשתינוק נולד, יש זוג מאוהב שרוצה להקים משפחה. אם כן, מדוע התחלתם עם המגזין?

ירין: על מה את רומזת כאן...?
בכל אופן, המשך הרבה זמן חשבתי על הרעיון הזה, להקים מגזין שעוסק בפורטל עצמו, ובמשתמשיו, ולא בכתבות בדיוניות ומשעממות על הארי פוטר, כפי שהיה נהוג באותה התקופה. רונה הגיעה אל תומר עם רעיון דומה, ובשיחת ועידה, שהשתתפנו בה שלושתנו, סוכם כי רונה ואני ננהל את HPmagazine, המגזין החדש של HPortal!

רונה: ראינו את הנביא היומי שהיה העיתון הרשמי באותה תקופה, והוא לא הצליח. רצינו לעשות משהו חדש, בסגנון אחר, שיהיה בעל קהל. כמו שירין אמר, היינו בועידה והחלטנו לעשות את זה.

איך התנהל אופן גיוס הכתבים הראשונים, כשהמגזין עוד לא היה רשמי? (האם הייתה הענות וכו')

ירין: זאת לא הייתה בעיה. ציפינו שתהליך הרכבת הצוות יימשך זמן רב, אך הוא היה ממש מהיר, ומציאת הבטאים היה מהיר אף יותר. היה גדול מבחר של משתמשים ששלחו כתבות ניסיון, או מבחני ביטוא, והציעו את עצמם לתפקיד. אני חושב שההיענות הגדולה נבעה מהתסכול שיצר "הנביא היומי", העיתון הרשמי של הפורטל אז, לפני שנה וקצת. הוא היה משעמם, ועסק בכתבות מומצאות על עולם הקוסמים. הם לא היו אמיתיות, והאירועים המדוברים לא באמת התרחשו בספרים. למרבה המזל, רוב צוות "הנביא" עבר למגזין, אני מביניהם.

רונה: אכן זה היה זריז משחשבנו. רוב צוות המגזין עבר אלינו, אז לא הייתה בעיה להתחיל לעבוד על המגזין מיד.

המגזין זכה להצלחה רבה ולאהדה מצד המשתמשים עם צאת הגיליון הראשון; מה הייתה ההרגשה אז ואיך זה דרבן אתכם להמשיך?

ירין: כן, באמת קיבלנו המון תגובות ופידבקים חיוביים. בהתחלה המגזין לא פורסם בדפי האתר, אלא כל קורא נאלץ לעשות מנוי כדי לקרוא אותו. אני לא זוכר את מספר המנויים המדויק, אך היו יותר מ-30 מנויים לגיליון הראשון שלנו. אני גם כמעט ולא זוכר את התגובות שקיבלנו, אבל יש אחת שכן, של יוחאי (ראשי לשעבר): "תהיו גאים, אתם הראשונים שגרמתם לי לעשות את זה." כך אמר כשרכש מנוי למגזין. זה היה ממש מגניב, וברור שזה נתן המון כוח ומוטיבציה להמשיך הלאה. בכלל, כל תגובה חיובית עוזרת ומקדמת את יציאת הגיליונות הבאים. בגלל זה כל כך חשוב לנו, שתגיבו באשכול המתאים, לאחר כל גיליון שמתפרסם. זה נראה מזערי לכל אחד מכם, אבל זה חשוב מאוד לכל הצוות.

רונה: היה כיף לראות את ההיענות של המשתמשים ליציאת הגיליון הראשון. כמובן, היו חששות שזה ייכשל, מאחר ומדובר במשהו לא מוכר, ומאוד שונה ממה שכבר הורגלו אליו - "הנביא היומי".

אי אפשר להתעלם שכבר בתחילת הדרך, לאחר גיליון בודד, אחת ממייסדי המגזין, רונה, פרשה (?), מה קרה שם?

ירין: הו, זאת באמת שאלה קשה, ארורה תהיי. אני מניח שהיא הייתה פחות מחוברת ופעילה במה שקרה "מאחורי הקלעים" של הגיליון, ולאט לאט התנתקה מהמגזין לגמרי. אני לא זוכר אם היא פרשה באופן רשמי... או "הופרשה" אבל אני מאמין שהיא פרשה.

רונה: התשובה בעצם די פשוטה - המגזין התחיל לשעמם אותי. זה לא שהמגזין עצמו, או הכתבות, משעממות, אלא החלק של עריכת העיתון היה משעמם ומורכב בשבילי. אני מעדיפה להיות קוראת מהצד, ולא מעורבת ביצירת כל גיליון. אני, כמובן, מאחלת למגזין עוד המון שנות פעילות, כי אני נהנית מהקריאה ומהצפייה בסרטונים המטומטמים שלכם. :]

ובכך מסתכמת לה שנת פעילות של המגזין, בתקווה שיזכה להצלחה רבה בהמשך! D:

קוראים יקרים,
כמה מכם זוכרים את השטן המיתולוגי של HPortal? לא זוכרים? כי אנחנו כן!
במיוחד עבורכם יצרנו קשר עם לורי - Another Me שנלחמה בעוז ובשמחה נגד אלוהים.
את התוצאה נותיר לכם לגלות בעצמכם.

מלך הפופ של כל הזמנים הלך לעולמו / ליעד:

ביום חמישי, ליל ה-26 ביוני, כעשרים דקות לאחרחצות, מתקבל דיווח שמייקל ג'קסון מובהל לבית החולים לאחר שלקה בדום לב.
פחות משעה לאחר מכן, אושרה הידיעה המצערת, שמייקל ג'קסון הלך לעולמו.
זמר הפופ העולמי, האיש שהוכתר פעמים רבות כל כך כזמר המשפיע ביותר בז'אנר הנ"ל, ובמוזיקה בכלל, נפטר מדום לב בגיל חמישים.
רק לאחרונה הודיע על קאמבק בסיבוב הופעות, שהיה אמור להיפתח בחמישים הופעות רצופות בלונדון. כל הכרטיסים נחטפו שעות לאחר פתיחת הקופות, אבל זה לא יקרה. זה התפוצץ למעריצים, לנו, בפנים, ולעולם כולו.
השיחה למוקד החירום הגיעה ממשכנו המפואר של ג'קסון, בהולמבי הילס שבלוס אנג'לס.
אמו של מייקל נסעה אחריו לבית החולים, שם נפטר. חבר המשפחה סיפר כי מצבו היה רע מאוד, וכך גם אישר אביו, אבל אף אחד לא ציפה, שדווקא לפני מה שג'קסון מתכנן כבר הרבה זמן - סבב ההופעות החדש שלו - הוא יילך לעולמו. דווקא עכשיו - רק בן חמישים.
כבר שנים רבות שמגיעים שמועות אודות מצבו הבריאותי הרעוע של ג'קסון, הדיווח האחרון שהתקבל אף סיפר כי הוא חולה בסרטן, אך נציג מטעמו מיהר להכחיש.

מייקל ג'קסון; אין איש שאינו מכיר את השם.
אחד האמנים המפורסמים והגדולים ביותר בעולם בכל הזמנים, אשר פרץ לתודעה הבינלאומית, כבר כשהיה בן חמש, עם "חמישיית ג'קסון" שכללה את אחיו הבוגרים.
בסוף שנות ה-70 פתח ג'קסון בקריירת סולו שהפכה אותו לאחד הכוכבים הגדולים בעולם, והפכה אותו למלך הפופ הבלתי מעורר.
אלבומו "Thriller", המוכר לנו עד היום, הינו האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים, עם מכירות של 51 מיליון עותקים. להיטי האלבום התמקמו בצמרת מצעדי הפזמונים בארה"ב ובשאר העולם, וג'קסון היה לכוכב על, שהופעותיו עברו מאולמות גדולים לאיצטדיוני ענק.
ג'קסון נחשב לאחת התופעות המרתקות בתרבות המערבית של סוף המאה ה-20. הוא הפך לכוכב בטרם מלאו לו עשר שנים וזכה להצלחה בימתית ומסחרית מסחררת, אך חייו האישיים האפילו תמיד על הקריירה שלו.
הוא נחשב על-ידי רבים לתימהוני, ושמו אף הגיע לכותרות גם בנסיבות לא נעימות, במיוחד בעקבות הפרשה הבאה:
בשנת 1993 הואשם ג'קסון על ידי ג'ורדן צ'נדלר בן ה-13, בכך שהתעלל בו מינית.
למרות ניסיונות הולכים וחוזרים, עורכי הדין של הצדדים לא הצליחו להגיע לפשרה, שתשקיט את הפרשה, שהסבה נזק תדמיתי בל יתואר לג'קסון.
השמועות על היותו פדופיל הובילו את ג'קסון ליטול משככי כאבים, עד שהתמכר אליהם לחלוטין. התמכרות שהכריחה אותו, בסופו של דבר, לבטל את סופו של סבב ההופעות העולמי ולצאת לגמילה.
לבסוף, זוכה ג'קסון מכל האישומים.

בשנת 1984 נכווה ג'קסון במהלך הסרטת פירסומת לטלוויזיה, ונזקק לטיפול רפואי ממושך, על פי שמועות שנפוצו לאחר מכן בסדרת ניתוחים פלסטיים נוספים.
בשנת 1987 ג'קסון חזר לקדמת הבמה עם האלבום "Bad", שמכר פחות עותקים מת'רילר, אך עדיין נחשב להצלחה מסחרית.
באותו זמן בנה אחוזה ענקית שנקראה Neverland (על פי הסיפור "פיטר פן") שעוצבה כמו אחד הפארקים של דיסני. עלות האחוזה עלתה יותר מ17 מליון דולר.
סיבוב ההופעות של האלבום נמכר כמעט כולו מראש, כשבשנת 1989 ג'קסון זוכה בתואר "אמן העשור" וזוכה לראשונה לתואר "מלך הפופ" מידי חברתו הקרובה, אליזבת' טיילור.
בשנים אלו הוא גם נישא לליסה מרי פרסלי (בתו של אלביס פרסלי) אך כידוע, לאחר מכן הזוג התגרשו.
בסוף שנות התשעים הוא נישא לדבי רו, אחות באחת המרפאות בהן טופל, ונולדו להם שני ילדים.
 
בשנת 2001 הוציא ג'קסון את אלבום האולפן האחרון שלו, "Invincible", שזכה לביקורות פושרות.
בשנת 2003 הואשם ג'קסון, בשנית, בהתעללות בילדים. החקירה נגדו נפתחה לאחר הקרנת הסרט "לחיות עם מייקל ג'קסון" של הבמאי מרטין באשיר, שבו סיפר הזמר על כי הוא נוהג לארח ילדים בחדר השינה שלו.
ג'קסון הבין את השלכות הסרט מאוחר מדי, וגם המתקפה הנגדית שלו על הבמאי לא הועילה כשארווין גארוויזו, הילד עמו נראה ג'קסון מחזיק ידיים בסרט, האשימו בהתעללות, טענות שהובילו לכתב אישום חמור נגד ג'קסון. המשפט החל ב – 2005 ובסופו ג'קסון, שהתמכר שוב למשככי כאבים ונגמל, זוכה מאשמה בכל הסעיפים.

הופעותיו בציבור הפכו לנדירות, כשבכל תמונה נראה שמצבו הגופני מידרדר עוד יותר, כתוצאה מהניתוחים הרבים אותם עבר, ההתמכרויות ובעיות בריאות שונות.
נהוג לומר כי ג'קסון שינה את צבע עורו מרצונו, אך דבר זה איננו נכון בבסיסו.
מייקל ג'קסון חלה במחלת העור "ויטיליגו" המבהירה את העור. כיוון שחלק מעורו הפך בהיר וחלק נשאר כשהיה, החליט ג'קסון לשנות את כל עורו לצבע בהיר.
בשנה האחרונה אף פורסם כי ג'קסון התאסלם, ועבר שינויי תדמית רבים.
לאחר מכן הידרדר מצבו של ג'קסון במהירות, עד למותו לאחרונה. מותו של ג'קסון; מותה של אגדה.
אגדה מוזיקלית שהלכה לעולמה, אגדת פופ אשר שינתה את פני המוזיקה, ותשאיר חותם עוד לשנים רבות, אך אגדה שהשאירה אחריה שאלות ותהיות, על מחיר התהילה ששילם מייקל ג'קסון.

לחמן - מאמנים אותך למלחמה בנוביזם / לג'ן:

ויאמר הלורד ירינוב אל לג'ן, אישה טובת כפיים: "כתבי את טורך, ולא, מות תמותי וצבעך- אדום יהיה!"
ויעש בשרה של לג'ן חידודין חידודין ותבךּ ותאמר לאדונה בחיל ורעדה: "טוב, טוב, בסדר! אני אקשקש משו על איך להתעלל בנובים רק תשנה את הצבע לירוק, אדום עושה לי בחילה".
ותעל לג'ן את חמתו של ירינוב ויחר אפו מאוד ויאמר לה: "ואיך את מתכוונת לכתוב את זה? ומה הקשר בין זה לבין הנושא של הגיליון?!!"
ותרם לג'ן ראשה ותאמר: "אין קשר, אבל ממתי אני קשורה?! OO"
וירא ירינוב כי טוב.

וזאת, אם תהיתם, הסיבה לכך שלא תראו פה שום זכר ל: "מזל טוב, פורטי! אני חולעליך! תעשה לי ילד!" או משהו כזה. תתמודדו.

ונחזור לנושא שלנו לגיליון זה, הנובים!
כדי להבין לעומק את התופעה, עשיתי משאל עם בנוגע להגדרת הנוב המצוי.
קיבלתי כמה תשובות מעניינות, ממשתמשים שונים, והנה הן לפניכם:

• הנוב המצוי לרוב יפתח בהודעה 'אינני יודע איך לפתוח הודעה זו'.
• כינויו של הנוב המצוי ילווה במספר ספרות או תווים שאינם קשורים אחד לשני, בשום אופן מתקבל על הדעת.
• או לחלופין, כינויו של הנוב המצוי יהיה שמו הפרטי ואז פוטר, כגון 'עילי פוטר'.
• הנוב המצוי לעולם לא יאמר את המילה האחרונה, אפילו במלחמה קרה נגד דוק.
• הנוב המצוי חש צורך עז להשתמש בכל הבצלצלים בכל הודעה, על מנת שלא יהיו בצלצלים שיעלבו כי הוא לא בחר לשים אותם.
• הנוב המצוי לעולם לא ידע מה פירוש ראשי התיבות המקודשים, א"ש קל"ע =.=
• הנוב המצוי לרוב מגיב רק בפורומים תחת הכותרת "הארי פוטר" ובהארות/הצעות/תלונות.
• הנוב המצוי תמיד ינסה להידחף ולרוב, ניסיון זה יהיה כושל.
• הנוב המצוי תמיד יהיה דר <:
• הנוב המצוי יגדל ביצת הפתעה בחתימה שלו כאילו שמדובר בבית גידול צעצועים, וכאילו זה מאוד מרגש את כולם מה יוצא לו בסוף, במקום ביצת דרקון מכוערת.
• הנוב המצוי יכתוב בחתימה שלו איזה 100 משפטים על כמה שבובאטון שולטים, והוא בעצם מהוגוורטס.

כעת, יש לכם מספיק מידע כדי לזהות נוב מצוי במיטבו, אך מה זה עוזר אם אתה לא יודע איך להפטר ממנו?!
גם הפעם עשיתי את העבודה בשבילכם, וליקטתי שיטות שונות להיפטר מהנוביזם המתגלה במלוא הדרו מהמומחים הגדולים בפורטל.
תקראו, תפנימו, ועשו טובה - תנסו את זה בבית!

• תמיין אותו לדורמ'.
• תגיד לו שהוא לא יכול לשנות כינוי, כי "עוזי7495" כבר תפוס.
• תקשור לו לתחת תמונה של אמה ווטסון ותגיד לו: "אם אתה מצליחה לתפוס, התמונה שלך!!!" [זה לא יחסל אותו כליל, אבל לפחות תהייה לו תעסוקה לשעות הקרובות...]
• ספר לו שהולכים לאפס את החמשים של כל המשתמשים בפורטל. [לא ברור למה, אבל זה יגמור אותו]
• פשוט תבקש ממנו לנסות להבין על מה לעזאזל אור מדבר בכל השירים שלו. [שום דבר לא אישי, אורצ' D;]
• ספר לו ש- לא הובאת לעולם דרך החסידה, לאבא שלך יש זרע, לאימא שלך יש ביצית, והם מצאו להם דרך כלשהי להתחבר.
• או יותר גרוע - הזרע לא היה מאבא שלך. OO"
• לאמה ווטסון יש חבר.
• לאמה ווטסון יש חברה, שמה ג'יני, והן איכשהו ביצעו אורגיה גם עם מקגונגל, ככה שאם בנית על מישהי אחרת - אין לך אפשרות.
• בעצם, יש אחת; דמבלדור הומו.
• תבקש ממנו [המוזכר לעיל'] לארגן את מצעד הגאווה במאה שערים.
• חיבוק גגגגגגגדדדדדדדדדדוווווווווווללללללללללללל מרחמים.
• תעמיד אותו בן הידיים שלך, ואז בפתאומיות, ע"י דחף חזק שאינך, כמובן, יודע מה מקורו, תתחיל לנגן להנאתך במצלתיים.
• תגרום לעדיה, איכשהו (!!!!!!), לחזור לפורטל.

כעת אתם לגמרי מוכנים למלחמה נגד הנוביזם! כל הכבוד!
אבל (!!!!!!!!!) תזכרו שלא משנה מה אתם אומרים, זה חייב להיות בסטייל!
כמו שהסברתי, יש מומחים לנושא. מומחים הנקראים לחמ"ן (למען חופש מנובים!) ואין פה שום פרסומת סמויה! לחמן, מאמנים אותך להצלחה בפסיכומטרי! שום פרסומת, כצפוי!!!
לחמ"נים בפעולה זה אחד הדברים המרהיבים שתראו, אז תרכיבו משקפיים ותקראו גם את הפסיקים – לחמ"נים בפעולה:
הנה משהו קטנטן רק בשביל להתחמם:

נוב: "היי, אני חדשה, אין לי מושג מה אני עושה כאן."
לחמ"ן: "גם לנו אין."

והנה דוגמא נוספת לכמה לחמ"נים נגד נוב שקשה לו להתגבר על מוגבלויותיו. רק כדי שתבינו על מה מדובר - תיאור הסיטואציה:
לאור היה כתוב בחתימה "הכי הכי משורר" באותו זמן שזה קרה. (כ-ל המקרים הם אמיתיים לגמרי! שמות הנובים מסומנים בשמות בדוים כדי לתת להם צ'אנס להתחיל לצאת מהנוביזם העמוק בו הם שרויים.)

שיחה 1:
נוב: אור, למה אתה "הכמעט הכי הכי משורר?"
לחמ"ן 1: הוא ה"הכי הכי משורר" Oo איפה למדת לקרא, אם בכלל?._.
לחמ"ן 2: שכחת?!,מתחילים ללמוד לקרוא רק בכיתה א'! לעובדיה יש קצת זמן עד אז.
לחמ"ן 1: סליחה עובדיה. לא התכוונתי לצחוק על היותך מוגבל שכלית וגופנית, ועל חוסר היכולת שלך לקרא.

חשבתם שככה זה נגמר?! לא ממש; כאן מגיע הקטע, בו במקום לשתוק ולהוריד ת'ראש, הנוב ממשיך להוציא את עצמו אידיוט:

נוב: זה בסדר, גם אני מנסה לא לצחוק עליך...

כן, יש פעמים שבהם פשוט כדאי לשתוק ולא לצאת טיפש. יש אנשים שפשוט לא הולך להם עם תגובות שנונות. נוב יקר, אנא, למד לשתוק(קקקק); הכל לטובתך, חסוך במבוכה.

שיחה 2:
נוב: חבורה של חרשנים.
לחמ"ן: וואו, זכריה קרא לנו "חבורה של חרשנים", אני כ"כ פגועה.
מותק (או שלא), בכיתה י"א, אם הגורל יהיה נחמד אליך, אתה תהיה חרשן.
אם לא, השכל שלך בטח לא יוכל להכיל את החומר בדרך אחרת.
אבל... וואל, עד אז בטח כבר ימציאו דיסק-און-קי שמתחבר למוח כי... יש לך עוד המווון זמן.
קודם תגיע לכיתה א'. אח"כ נדבר על י"א.

נוב יקר, אתה לא באמת מצפה שנפנים שאתה בכיתה ג' כשאתה מתנהג כמו תינוק, נכון?! זה לא אנחנו! זה אתה!

המשך שיחה 2:
נוב: תקראי לי מותק, ואני נשבע שיום אחד הלחיים שלך יהיו אדומות מכאפות, כשניפגש.
לחמ"ן: דבר ראשון - אתה לא מי שתגיד לי מה לכתוב ומה לא. יש מבין? (שאלה רטורית, נוב).
דבר שני - היית מת וחוזר לתחייה בעשרים גלגולים שונים, וגם אז לא הייתי פוגשת אותך (נוב בריבוע).
דבר שלישי - אם כבר תזכה בחלקת הגן עדן המיוחלת ותפגוש אותי (כלומר, אני אעבור ברחוב ואדרוך עליך כי אתה כזה נמוך שזה קל מידי!) אני אכחיל אותך. תפנים!

נוב יקר, לפעמים אנחנו חייבים להוריד אותך לקרקע. הפנטזיות שלך פשוט כוללות, לרוב, שאיפות גבוהות מידי, חבל שתתאכזב!

שיחה 3 (קרתה זמן קצר אחרי שיחה 2):
נוב: אני מתאמן ליום שבו אכסח אותך, ובינתיים אני מתאמן על עצמי, וזה כואבבבבבבבבבבבבבבבבבב, סבבה?
לחמ"ן: דבר ראשון - אם באמת כואב לך מהמכות של עצמך, זה אומר שאתה באמתתת נקבה!
דבר שני - אם אתה מרביץ לעצמך, זה אומר שאתה באמתתתת אידיוט!
דבר שלישי - אם אתה עדיין חושב שג'וקון כמוך יזכה להימרח בסוליה שלי, זה אומר שאתה באמתתת צריך אשפוז.
מסקנה (רק כי אני יודעת שמוחך לא מסוגל לדבש אותה בעצמך) :
אתה באמתתת נקבה אידיוטית שצריכה אישפוז.
אז עשה טובה לעצמך, ותפסיק להיות כזה נמוך. זה מחליא.

נוב יקר, עזוב, אל תכאיב לעצמך בגללנו. ואם כבר אתה מכאיב לעצמך – אל תטרח לספר! זה מעורר רחמים!

רבים מהלחמ"נים נפגעו במהלך מלחמתם נגד הנובים (נפגעו = התעצבנו, יצאו מדעתם, נחנקו מצחוק, נתקפו רחמים עצומים לנוב האומלל). אם אתם רוצים שעוד יישארו גיבורים שיגנו על העולם מפני הנובים, אנא, שלחו SMS למספר הטלפון: 1-800-נוב מצוי (1-800-423-4825). כל מסרון יהווה תרומה בסך שקל אחד. שקל אחד שיעשה את העתיד נקי יותר. תודה.

עד כאן הטור שלי, מקווה שנהנתם!
זהו הטור האחרון שאני כותבת, ככל הנראה, אז ניסיתי לתת לכם נושא שיתרום לכם באמת בהמשך גלישתכם!
תודה ענקית ל: שירן, עדיה, אביה, ירין ואוריה שעזרו בטורים שלי! לכל המרואיינים שראיינתי, לכל הנובים שנולדו שבזכותם היה לי נושא לטור וכמובן, לכל הלחמ"נים, אתם עושים עבודת קודש!!!
תודה לכל מי שקרא (גם אם זה התחיל ונגמר בלקרוא את הכותרת)!
שלכם כתמיד,
לג'ן. [הערה של שירן: הגיבורה של כולנו 3>]

"פרויקט מסלול" הישראלי - תלמדו להפיק ריאליטי / ליעד:

כיאה לריאליטי ישראלי, שוב אנחנו זוכים לאכזבה מחוסר היכולת הישראלית להפיק פה משהו, שמתקרב לקרסולי הגרסא המקורית שלו. כך קורה שוב, בגרסא הישראלית של "פרויקט מסלול", בהפקת הזכיינית "רשת", שעלתה לאחרונה בערוץ 22. כבר בפרק הראשון, כולנו הבחנו, שעם כל הכבוד לשירז טל, אין היא מגיעה לחצי מרמת הסטייל של היידי קלום, המנחה בגרסא האמריקאית. הבנו שאנחנו לא זוכים לראות כמעט את העיצובים הסופיים ואף השופטים, מושתקים על ידי ההפקה, בדומה לסדרות ריאליטי אחרות. הביקורות שלהם מתנהלות לפי רצון ההפקה והאינטרסים שלהם, וחוות הדעת האותנטיות מועטות. ולגבי המתמודדים? טוב, אם באודישנים של הגרסא האמריקאית, הייתה מגיעה מתמודדת בשם "משי חוג'ה", קרוב לוודאי שהבוחן היה שולח אותה לעשות אודישן למוכרת בפיצוצייה.
בפרקים שלאחר מכן, כמובן, המשכנו לנסות להבין את המריבות שמתחוללות בין המתמודדים, ולא ממש הספקנו לראות מה בכלל עיצבו שם. בשלב הזה כבר ברור לכולם, ב"רשת" לא רק חורגים מהפורמט האמריקאי של התוכנית, אלא מהז'אנר כולו. ככה זה כשתוכנית שמוגדרת כ"ריאליטי עיצוב", פוגשת את הז'אנר שנקרא "ריאליטי ישראלי". על פניו נראה, שהזכיינית לא מסתפקת בקטנות – לפרק הפתיחה קיבלנו את ריטה הגדולה. אמנם, בפרק לאחר מכן, נאלצנו להסתפק ב"חמש עשרה דקות התהילה" של הסלבס החדשות בתוצרת רשת – הבלונדיניות של התוכנית "המירוץ למיליון". הדבר היחיד שניתן להתנחם בו, לפחות לא הצטרכנו לצפות בעיצוב הלבשה תחתונה לחנה ומרגלית.
דבר נוסף המאפיין את הריאליטי הישראלי, המתבטא גם ב"פרויקט מסלול" הישראלי, הוא מתיחת הזמן הבלתי פוסקת. זה נכון שיש לכם שעה וחצי למלא (בעזרת פרסומות, כמובן), אבל להראות לנו את המתמודדים מתלוננים על האננס במלון, מצחצחים שיניים, או אוכלים בחדר האוכל, זה מוגזם - התבלבלתם עם "האח הגדול". במקום למרוח את הצופים, תקדישו יותר זמן מסך לעיצובים עצמם, ולתהליך העיצוב, כי את זה, לצערנו, אנחנו לא רואים הרבה. חבר השופטים שלנו צריך להבין, שבכדי להיות סיימון קאוול הישראלי, זה לא מספיק לקרוא לאיזו שמלה "סחבה", או לכנות אותה בכינויים סטייל "אלנבי פינת קינג ג'ורג". צריך יותר מזה, הרבה יותר.
ומה הצד הטוב של התוכנית, אתם שואלים? גם אני חיפשתי אחד כזה, ובסוף מצאתי משהו, אפילו שניים. היתרון הראשון הוא שיש לנו 13 מתמודדים, כל פרק מודח אחד, משמע 13 תוכניות, גג 14 כולל פגישת מחזור. בלי גלגלי הצלה, בלי אי המתים, בלי וילת מודחים ובלי "המיטב" (ככה קוראים בימנו ל"אין לנו מה לשדר אז שמנו לקט"). ומה היתרון בזה? במקרה הטוב ביותר, מתקבלים 14 פרקים, המתפרסים על פני שלושה וחצי חודשים, כלמור עד החגים זה כבר יהיה מאחורינו.
היתרון השני הוא, יש לנו ערב פנוי בשבוע, שבו אפשר לעשות דברים איכותיים יותר מאשר להידבק למסך. צאו לבלות, תאמינו לי, זה הרבה יותר טוב מלצפות בעוד פרק של ריאליטי ישראלי, המכיל (כרגיל) פרחה, ערס, אמריקאית בכאילו, הומו והומופוב. ורק – אבל אך ורק – אם שברתם את שתי הידיים ושתי הרגליים, אין באפשרותכם לצאת מהבית בשום מצב ואתם מרותקים למיטה (הייתי אומר לכם להעביר לערוץ MTV אבל נו, טוב) אז...
"פרוייקט מסלול", יום רביעי, 21:00, ערוץ 2 - רשת.

ערוץ HPmagazine מציג: חדשות HPortal:

מאז הוידיאו הראשון של HPmagazine, הפך מדור "וידיאו פורטליסטי" לאחד המדורים האהובים בכל הזמנים אם לא האהוב ביותר.
צוות HPmagazine גאה להציג בפניכם את סרטון הוידיאו הרביעי במספרו - חדשות HPortal.
הצפייה אינה מיועדת לבעלי לב חלש.

* הסירטון המוצג להלן הינו סרטון הומוריסטי שנעשה למטרות הבידור והסאטירה בלבד. אין בכוונתו של "HPmagazine" לפגוע באיש מהמוצגים בקטע שלהלן. כל תלונה תשקל ותטופל בהתאם.

סיפורו של הוביט / אסף:

מה הייתם אומרים אילו, בבוקר טוב ונעים אחד - בזמן שאתם יושבים על מפתן בתיכם, ומפריחים טבעות עשן לאוויר בראוותנות - נקרתה בדרככם הרפתקה יוצאת דופן? ובכן, חלקכם ודאי הייתם מסכימים לה מיד, ובלי לשאול יותר מדי שאלות. אולם, לא כך הגיב בילבו בגינס, הוביט מהוביטון, כשאל מפתן ביתו הגיע גנדאלף, הקוסם הידוע, ומודיע לו שיגיע למחרת עם כל הפרטים. מה שקורה למעשה, הוא שגנדאלף מביא עימו עוד שלושה-עשר גמדים בלתי-קרואים, ובילבו נאלץ לאכסן בביתו את כולם.

כך, למעשה, מתחילה עלילת הספר "ההוביט", מאת הסופר האנגלי המפורסם, ג'ון רונלד רעואל טולקין, שבין היתר כתב גם את טרילוגיית הכרכים "שר הטבעות".

אם כן, בואו נחזור לרגע להרפתקה יוצאת-הדופן אליה נקלע בילבו שלנו; לאחר המסיבה הבלתי צפויה שנאלץ לארגן (ולא מדובר בכך, שאיננו אוהב לארח), יצאו בילבו, שלושה-עשר הגמדים וגנדאלף אל המסע שלהם אל ההר הבודד, שם - על פי סיפור הגמדים - שוכן לו אוצר הגמדים משכבר הימים, שנגנב מהם על ידי סמוג, הדרקון הנורא.
בילבו, שבתחילה שמח לצאת מסע, התחיל לפקפק בכמה הנאה צרופה לו בדרך, ואף התחרט אי-אילו פעמים (אחרי הפעם החמישית, אני הפסקתי לספור); ואכן, הדרך לא הייתה חווייתית במובן הכיפי של המילה – היא הייתה רצופת דרכים קשות, יצורים שונים משונים, אדם בשם ביורן, יער אפל ומסתורי, ולבסוף, כמובן, המערכה הסופית אל מול הדרקון.

"ההוביט" יצא לאור לראשונה בשנת 1937 ומהר מאוד שבה את לב קוראיו. בעקבות זאת, המוציא-לאור האנגלי של טולקין ביקש ממנו לכתוב המשך לרב המכר שלו. טולקין הסכים, וכעבור כמעט עשרים שנים נוספות, "שר הטבעות" פורסם בשלמותו.
הספר תורגם לשפות רבות, ביניהן גם לעברית – ואפילו פעמיים; הגרסה הראשונה, בתרגום משה הנעמי משנת 1976 (בכריכה הלבנה), והגרסה השנייה, בתרגום הטייסים, שבויי מלחמת ששת-הימים במצרים (בכריכה השחורה).
האחרונה מביניהן תורגמה במהלך שנות השבי (השנים הראשונות של שנות ה-70), ופורסמה בארץ בשנת 1977. אישית, אני קראתי את גרסתו של משה הנעמי משנת 1976, ונהניתי מכל מילה ומילה שנכתבה בספר.

הספר הוא ספר קלאסי, שמותאם לכל חובבי ההרפתקאות והפנטזיה, ומתאים לכל הגילאים – החל מגיל גן ועד לגיל זקנה. טולקין, בלשונו הפילולוגית, מצליח ליצור ספר מדהים, שלא משעמם לקרוא אותו אף פעם. השפה הגבוהה, ההרפתקאות ואופן בניית העלילה קנו אותי. על אף שלעתים בילבו עולה על העצבים, גנדאלף בא ומאזן אותו.

חשוב לציין, שהספר מעובד בימים אלו לסרט, שעתיד לצאת לאקרנים בעוד כשנתיים.

שירים שרצוי לשמוע עם קריאת הספר:
"The Final Countdown" של להקת Europe.
Over The Rainbow" של ג'ודי גארלנד.

"ההוביט", ג'ון רונלד רעואל טולקין, בתרגום משה הנעמי, הוצאת זמורה-ביתן.

"הוביט", ג'ון רונלד רעואל טולקין, בתרגום הטייסים, הוצאת זמורה-ביתן.

דריה / I Am The Walrus,
לאחר שגולשי HPortal כולם התגייסו למענך,
גם אנו, צוות HPmagazine, מפרסמים את איחולינו למען בריאותך.
מחלות, בתי חולים וניתוחים הם לא דבר נחמד,
אך חברים מסורים - יהיו לך כאן לעד.
כולנו מלאי תקווה כי המחלה שאותך פקדה תחלוף לנצח נצחים,
ובינתיים אנו כאן - דואגים ואוהבים!

שלך,
צוות HPmagazine.

© כל הזכויות שמורות -> HPmagazine © | דעתכם חשובה לנו! | Design by Mrs.Norris