פיטר פטיגרו

"והבנת גם את זנב-תולע... ידעת שיש בו שמץ חרטה, אי-שם עמוק בפנים..." - הארי פוטר מדמיין שהוא פונה לאלבוס דמבלדור, הספר השביעי. פיטר פטיגרו (חבר מסדר מרלין ממדרגה ראשונה), הידוע גם בכינויו "זנב-תולע", נולד למשפחת פטיגרו בשנת 1960. בשנת 1971 החל פטיגרו ללמוד בבית-הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, ומוין לבית גריפינדור. בתקופתו בהוגוורטס, פטיגרו נהיה חבר בקבוצת הקונדסאים. יחד עם חבריו לקבוצה ג'יימס פוטר, סיריוס בלק ורמוס לופין, הוא יצר את מפת הקונדסאים. בזמן מלחמת הקוסמים הראשונה, פטיגרו היה חבר במסדר עוף החול, אך הפך לסוכן כפול כשערק לשורותיו של הלורד וולדמורט. הוא היה שומר סודם של משפחת פוטר כשהיא ירדה למחתרת, בעזרת שימוש בלחש הפידליוס. פטיגרו בגד במשפחה ודיווח על מקום המסתור שלהם ללורד וולדמורט. לאחר נפילתו של אדון האופל, פטיגרו זייף את מותו, הפליל את סיריוס בלק בבגידה במשפחת פוטר וברציחתו יחד עם שניים-עשר מוגלגים נוספים. במשך שתיים-עשרה שנים פטיגרו חי כעכברוש המחמד של משפחת וויזלי, "סקאברס". זהותו האמיתית של פטיגרו הופצה בשנת 1994 על-ידי סיריוס בלק ורמוס לופין, דבר שהוביל לבריחתו של פטיגרו אל הלורד וולדמורט, אותו הוא מצא ביערות אלבניה. לפטיגרו היה תפקיד מרכזי בחזרתו של וולדמורט, והוא המשיך לשרת אותו במלחמת הקוסמים השנייה. באביב 1998, בעת הופעתם של הארי פוטר וחבריו באחוזת מאלפוי, פטיגרו גילה רחמים כלפי הארי, שמנע את מותו בשנת 1994, והתלבט אם לחנוק אותו או לא. היד הכסופה שוולדמורט העניק לפטיגרו הבחינה בהתלבטות, אותה היא פירשה כחולשה או כבגידה, וחנקה אותו למוות. ביוגרפיה חייו המוקדמים פיטר פטיגרו נולד בסביבות שנת 1960. המידע אודות ילדותו קטן מאוד. סביר להניח ששני הוריו היו קוסמים, שכן אמו, גברת פטיגרו, נולדה למשפחת קוסמים.

הוגוורטס

"הוא פשוט העריץ את בלק ואת פוטר," אישרה הפרופסור מקגונגל. "הוא אף פעם לא ממש היה בליגה שלהם, מבחינת כישרונות. אני חוששת שלעיתים החמרתי איתו יותר מדי... ילד מטומטם... ילד טיפש..."
- מינרווה מקגונגל מספרת על פטיגרו, הספר השלישי.

בשנת 1971, פטיגרו החל ללמוד בבית-הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, ומוין לבית גריפינדור. במהרה הוא התיידד עם ג'יימס פוטר, עם רמוס לופין ועם סיריוס בלק, תלמידי גריפינדור שהעריץ עקב הפופולריות והכישרון שלהם. פטיגרו השתתף עם פוטר ועם בלק בהקנטת סוורוס סנייפ, תלמיד סלית'רין בן גילם, אך סביר להניח שלא היה עושה זאת ללא הגנתם של חבריו.
בהמשך, פטיגרו, פוטר ובלק גילו שרמוס הוא אדם-זאב; הם לא נטשו אותו, אלא למדו ושקדו במשך השנים הבאות כיצד להפוך לאנימאגים, בכדי שיוכלו להצטרף אליו כשצורתו תשתנה. האנימגוס של פטיגרו היה עכברוש, ומשם בה כינויו "זנב-תולע" (שכן האנימאגוס שלו הוא עכברוש, וזנב עכברוש נראה כתולעת).
ארבעת החברים כינו את עצמם "הקונדסאים", ופיתחו מפה שמנווטת בתוך הוגוורטס.
צורת העכברוש של פטיגרו עזרה לו "להקפיא" את הערבה המפליקה, וכך להרשות לעצמו ולשאר הקונדסאים לחמוק לתוך הצריף המצווח.
פרופסור מקגונגל תיארה את פטיגרו כ"ילד מטומטם... ילד טיפש", שהעריץ את בלק ואת פוטר, ושקומתו הייתה מתחת לממוצע ועל כן לא היה מסוגל להילחם בסיריוס.

פיטר פטיגרו במהלך שנותיו בהוגוורטס, פיטר פטיגרו עם חבריו הקונדסאים

מלחמת הקוסמים הראשונה

מסדר עוף החול - השתייכות ובגידה

"מכרת את לילי ואת ג'יימס לוולדמורט!" אמר בלק, וגם הוא רעד. "אתה מכחיש זאת?"
- סיריוס בלק מדבר אל פטיגרו, הספר השלישי.

לאחר שסיימו את לימודיהם בהוגוורטס, פטיגרו וחבריו הצטרפו למסדר עוף החול במטרה להילחם נגד הלורד וולדמורט ואוכלי-המוות במלחמת הקוסמים הראשונה. אולם, בשלב מסוים, פטיגרו החל להיות סוכן כפול ושירת את וולדמורט לאחר שהגיע למסקנה כי לא ניתן להתנגד לו. למרות שנחשב כחבר מדרגה נמוכה בשל פחדנותו ואי-יעילותו, הוענק לו האות האפל והוא הצטרף לשורות אוכלי-המוות.
לאחר שנובאה נבואה בנוגע ללורד וולדמורט ולהארי פוטר, ג'יימס ולילי פוטר ירדו למחתרת יחד עם בנם, הארי. בניסיון להטעות את אוכלי-המוות, המשפחה השתמשה בלחש הפידליוס (הענקת תפקיד שומר הסוד לאדם אחר), ובחרה, יחד עם סיריוס בלק, בפטיגרו כשומר הסוד. בליל כל הקדושים של שנת 1981, פטיגרו בגד בפוטרים ודיווח עליהם ללורד וולדמורט, שהגיע למכתש גודריק והרג את ג'יימס ואת לילי פוטר. כשוולדמורט ניצב מול הארי, הקללה קפצה אליו בחזרה, וגרמה לו לאבד את צורתו הפיזית.
כשפטיגרו חזר למכתש גודריק, הוא לקח את שרביטו של וולדמורט מתוך חשש שמשרד הקסמים יגלה את בגידתו בעת בדיקת השרביט, והחביא אותו.

"גופות בכל מקום. מוגלגים צורחים. ובלק עומד שם, צוחק, ומולו מה שנותר מפטיגרו... ערימה של בגדים ספוגי-דם וכמה-כמה שאריות-"
- קורנליוס פאדג' מספר על בלק ועל פטיגרו, הספר השלישי.

מלבד ג'יימס ולילי פוטר, סיריוס בלק היה האדם היחיד שידע כי פטיגרו היה שומר סודם של הפוטרים. כשגילה את מעשיו של פטיגרו, הוא יצא לחפש אותו בכדי לנקום בו. כשבלק מצא אותו, פטיגרו צעק שבלק הוא זה שבגד בפוטרים, ומיד הרג שנים-עשר מוגלגים כשפוצץ את הרחוב, מעשה שיצר חור כה גדול, שניתן היה לראות את צינורות הביוב. פטיגרו זייף את מותו כשחתך את אצבעו בזמן ששינה את צורתו לעכברוש. סיריוס בלק נעצר על היותו אוכל-מוות, על רצח פטיגרו והמוגלגים ועל הבגידה בפוטרים. כתוצאה מכך, הוא הושלך לכלא אזקבאן ללא משפט. למוגלגים ששרדו ושהיו עדים למעשה מחקו את הזיכרון ובמקומו הושתל זיכרון חדש על דליפת גז שגרמה לכל זה.
פטיגרו זכה, שלא ביושר, באות מסדר מרלין על שעמד מול בלק. האות הוענק לאימו, ביחד עם האצבע שחתך.

פיטר פטיגרו כחלק ממסדר עוף החול הראשון, לצד לילי וג'יימס פוטר

בין המלחמות

סקאברס

"צא מזה, רון. תמיד התלוננת שסקאברס משעמם," ניסה פרד לעודד אותו." והוא כבר המון זמן היה חולה, ממש על סף גסיסה. בטח יותר טוב לו שהוא מת בבת-אחת. ביס אחד וגמרנו - הוא בטח לא הרגיש כלום..."
"פעם הוא נשך את גויל בשבילנו!" אמר רון באומללות. "זוכר, הארי...?"
"שעתו היפה ביותר," אמר פרד, שהתקשה לשמור על רצינות. "תהא הצלקת על אצבעו של גויל מזכרת נצח לזכרו."
- פרד מנחם את רון על "מותו" של סקאברס, הספר השלישי.

פטיגרו ירד למסתור כסקאברס העכברוש, משום שקיווה להימנע ממפגשים עם שאר תומכי וולדמורט. שאר אוכלי-המוות חשדו שפטיגרו הוא בוגד, מכיוון שוולדמורט נעלם לאחר שפעל לפי המידע שאותו קיבל מפטיגרו.
פטיגרו חיפש משפחת קוסמים שתאמץ אותו; הוא הפך לחיית המחמד של פרסי וויזלי, ומאוחר יותר בחייו הוא הועבר לאחיו של פרסי, רון וויזלי. סקאברס היה עכברוש מיוחד; גילו היה מופלג יחסית לעכברושים מאותו המין, שגילם הגיע בדרך כלל לשלוש שנים, בניגוד לסקאברס, שהיה בבעלותם של הוויזלים במשך שתיים-עשרה שנים.
הסיבה לכך שפטיגרו בחר לחיות במשפחת קוסמים הייתה כדי שיוכל לעקוב אחר הקורה בעולם הקוסמים, כך שבמידה ואדון האופל ישוב, הוא יוכל לחזור לשורותיו. משפחת וויזלי הייתה אפשרות טובה עוד יותר, משום שכך היה יכול לחזור לוולדמורט יחד עם הארי, ואוכלי-המוות לא היו חושדים בו כבוגד. פטיגרו לא פעל לבסוף בדרך ההיא, משום שאדון האופל היה חלש מדי מכדי שיהיה מסוגל להגן עליו.
חוץ ממקרה אחד בו נשך את גרגורי גויל שניסה לגנוב אוכל על פרק האצבע, רון החשיב את סקאברס לחסר-תועלת, ובכל זאת חיבב אותו, וחש מודאג כשחשב שהוא נאכל על-ידי קרוקשנקס, החתול של הרמיוני.

פיטר פטיגרו כסקאברס העכברוש, בידיו של רון וויזלי בעליו

חשיפתו

"מה אתה מדבר - בטח שהוא עכברוש-"
"לא, הוא לא," אמר לופין בשקט. "הוא קוסם."
"אנימאגוס," אמר בלק. "ששמו פיטר פטיגרו."
- רון וויזלי, לופין ובלק לפני חשיפת פטיגרו, הספר השלישי.

בשנת 1993, סיריוס בלק ברח מאזקבאן לאחר שראה תמונה של פטיגרו בצורת העכברוש שלו ב"נביא היומי", במאמר על טיולה של משפחת וויזלי למצרים. באותה התקופה סקאברס החל להקריח ולהרזות. רון פירש זאת כתגובה לנוכחותו של החתול קרוקשנקס, אך למעשה העכברוש חלה מאז בריחתו של סיריוס בלק מאזקבאן, מחשש שיצא לנקום בו. בשלב מסוים פטיגרו זייף את מותו בשנית. רון חשב שקרוקשנקס אכל אותו, וחברותו עם הרמיוני כמעט והתפרקה עד שהעכברוש נמצא בבקתתו של רובאוס האגריד.
באותה השנה, רמוס לופין, שלא היה מודע למעשיו של פטיגרו והאמין כי הוא מת, לימד התגוננות מפני כוחות האופל בהוגוורטס. הוא התחיל להבין את המציאות כשראה את שמו של פטיגרו במפת הקונדסאים, קלף מכושף שיצר ביחד עם שאר הקונדסאים, ושהגיעה לידיו של הארי פוטר.
ב-6 ביוני 1994, סקאברס נמצא בבקתתו של האגריד. העכברוש ניסה להתחמק מידיו של רון וויזלי, שרצה להחזירו לטירה, ובסופו של דבר נתפס על-ידי רון בצילה של הערבה המפליקה. שם, רון וויזלי ופטיגרו נגררו לצריף המצווח על-ידי סיריוס, שהיה בצורת האנימגוס שלו - כלב שחור וגדול. אחריהם הגיעו חבריו של רון וויזלי: הארי פוטר והרמיוני גריינג'ר.
לאחר השיחה הלהוטה והופעתם של הפרופסורים לופין וסנייפ, זהותו האמיתית של פטיגרו נחשפה כשחזר לצורתו האנושית. פטיגרו ניסה שוב להפליל את בלק, אך כשהאמת התגלתה כל ההוכחות היו נגדו. פטיגרו ניסה לעורר את רחמיהם של כל הנוכחים בצריף (מלבד סנייפ, שהיה מחוסר הכרה עוד לפני חשיפתו של פטיגרו). כל אחד מהם נגעל מפחדנותו של פטיגרו ומהעובדה שהעז לבקש את רחמיהם לאחר שהערים עליהם במשך זמן כה רב.

"סיריוס, סיריוס, מה יכולתי לעשות? אדון האופל... אין לך מושג... יש לו כלי נשק שעולים על כל דמיון... אני פחדתי, סיריוס, מעולם לא הייתי אמיץ כמוך וכמו רמוס וכמו ג'יימס. מעולם לא התכוונתי שזה יקרה... זה-שאין-להזכיר-את-שמו הכריח אותי...
הוא - הוא הלך והשתלט על הכל!" נחנק פטיגרו. "מ-מה היה יוצא לי מזה שהייתי מסרב לו?"
- פיטר פטיגרו מדבר אל בלק, הספר השלישי.

רמוס וסיריוס תכננו להרוג את חברם לשעבר, פטיגרו, אך הארי התערב לאחר שפטיגרו טען כי אביו של הארי מעולם לא היה הורג אותו. אמירה זו, יחד עם אמונתו של הארי כי אביו לא היה רוצה שחבריו הטובים ביותר יהפכו לרוצחים, הובילה אותו לרחמים. למרות שהארי התכוון למסור את פטיגרו לסוהרסנים ולהשתמש בו כדי לנקות את שמו של סיריוס, מעשה זה הוביל לכך שפטיגרו חב לו את חייו.
התוכנית לא התממשה; כשהירח המלא הופיע, לופין, ששכח לשתות את שיקוי האל-זאב שסנייפ הכין לו, שינה את צורתו לאיש-זאב אמיתי. בלק נאלץ ללבוש את צורת הכלב שלו בכדי להגן על הארי, על רון ועל הרמיוני. פטיגרו ניצל את הכאוס הזמני, חזר לצורת העכברוש שלו ונמלט.

חשיפתו של פטיגרו

מלחמת הקוסמים השנייה

המשרת שב לאדונו

"המסירות שלך אינה אלה פחדנות. לא היית נשאר כאן אילו היה לך לאן ללכת."
- הלורד וולדמורט, גביע האש.

לאחר בריחתו מהוגוורטס, בלית ברירה פטיגרו חזר לשרת את אדונו, הלורד וולדמורט, בכדי שלא ייהרג על-ידי בלק או לופין. פטיגרו השיג את שרביטו של וולדמורט ונסע לאלבניה, שם שמע מהעכברושים שיש חלקה ביער בה בעלי-החיים מפחדים להסתובב, שכן צל גדול (וולדמורט) השתלט עליה והרג שם את כולם.
בדרכו חזרה אל אדון האופל, פטיגרו נתקל בברטה ג'ורקינס, מכשפה שעבדה במשרד הקסמים ושבילתה את חופשתה באלבניה, בזמן שעצרה בפונדק כדי לאכול. למרות שג'ורקינס זיהתה אותו, פטיגרו הצליח למשוך אותה אל תוך היער, שם הוא גבר עליה והעביר אותה אל אדון האופל. תחת עינויים, ג'ורקינס גילתה פרטים שעזרו לוולדמורט לתכנן תכניות על התקפת הארי פוטר, שכללו מידע על טורניר הקוסמים המשולש ועל הימצאותם של אוכלי-מוות נאמנים.
פטיגרו היה חולב את ארסה של הנחשית נגיני, ומעביר את הנוזל אל וולדמורט, שהיה שותה אותו בכדי להתחזק ובכדי שיוכל להתקיים עם גוף בסיסי. פטיגרו נשא את וולדמורט, שהיה צנום וחלש, בחזרה לאנגליה. השניים עצרו בבית משפחת רידל שבהנגלטון הקטנה. וולדמורט היה קורא לפטיגרו בשמו הקונדסאי "זנב-תולע". פטיגרו ניסה לשכנע את אדונו כי עדיף יהיה לחזור לצורתו על-ידי שימוש בקוסם שאינו הארי פוטר. וולדמורט לא ראה זאת בעין יפה, וחשב שפטיגרו מנסה לנטוש אותו וכי התחרט שחזר אליו מלכתחילה.
וולדמורט שם לב שפטיגרו היה נרתע מקשר עין עמו, וכי היה רועד כשהיה נוגע בו. עובדה זו חיזקה אצל וולדמורט את המחשבה כי אם היה יכול, פטיגרו היה ללא ספק בורח. משימתו הבאה של פטיגרו הייתה לחטוף את ההילאי אלאסטור מודי, שהיה אמור להיות הפרופסור להתגוננות מפני כוחות האופל באותה השנה. המשימה התבצעה יחד עם ברטי קראוץ' הבן, אוכל-מוות נאמן שברטה ג'ורקינס ציינה. בזמן שקראוץ' הבן נהיה לכפילו של מודי, פטיגרו היה אמור לשם עין על ברטי קראוץ' האב. פטיגרו הזניח את מטלתו וכמעט והרס את התוכנית, שכן קראוץ' האב כמעט ברח וחיבל בה. דבר זה גם היה קורה אילולא ברטי קראוץ' הבן היה מתערב. עונשו של פטיגרו היה קבלת עינויים תוך שימוש בקללת "קרושיאטוס".

פטיגרו רגעים ספורים לפני תקומתו של וולדמורט

"עצם האב שניתנה בחוסר רצון, את תחדשי את בנך. בשרו של המשרת, שהוקרב ברצון, יחדש את אדונו. דמו של האויב, שנלקח בכוח, יחיה את יריבך."
-פטיגרו, הספר הרביעי.

לפטיגרו היה חלק חשוב בתקומתו של וולדמורט לצורתו הקודמת. כשהארי הועבר לבית הקברות בהנגלטון הקטנה כשבדיוק גמר את טורניר הקוסמים המשולש, פטיגרו הרג את סדריק דיגורי שהגיע עם הארי, וביצע את טקס תקומתו של וולדמורט ובו הקריב את ידו. כתגמול לעזרתו, וולדמורט העניק לפטיגרו יד כסופה חדשה. ניתן לשער שאירוע זה, יחד עם מותו העתידי של סיריוס בלק, הבהירו לשאר אוכלי-המוות כי פטיגרו אינו בוגד.
בהמשך, הוטל על פטיגרו "לעזור" לסוורוס סנייפ, אך הפרופסור התייחס אליו כאל משרת. כשנרקיסה מאלפוי הגיעה לביתו של סנייפ בכדי לבצע את "הנדר הכובל" יחד עם אחותה, בלטריקס לסטריינג', פטיגרו שהה בבית אך לא שמע את אשר התרחש בחדר.

פטיגרו בביתו של סנייפ, עד לבקשתה של נרקיסיה

ההתנגשות באחוזת מאלפוי

"אתה מתכוון להרוג אותי?" השתנק הארי והתאמץ לקלף מעליו את האצבעות המתכתיות. "אחרי שהצלתי את החיים שלך? אתה חייב לי, זנב-תולע!"
- הארי פוטר אל פטיגרו, הספר השביעי.

בקיץ 1997, פטיגרו שהה באחוזת מאלפוי ששימשה כמפקדה הזמנית של אוכלי-המוות, והוא שימש כסוהר עבור הכלואים בה. בעת הפגישה באחוזה, וולדמורט ציווה על פטיגרו לבדוק את האסיר אוליבנדר ולהשתיק אותו. בסביבות חג הפסחא של שנת 1998, באחד מרגעי השיא של מלחמת הקוסמים השנייה, הארי פוטר, רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר הובאו לאחוזה על-ידי קבוצת חטפנים שהונהגה על-ידי פנריר גרייבק. בלטריקס לסטריינג' תחקרה את הרמיוני ועינתה אותה בכדי לגלות כיצד השלישייה השיגה את חרבו של גודריק גריפינדור, חרב שהיא חשבה ששהתה בבטחה בכספת שלה בגרינגוטס. כשנשמע רחש מהמרתפים, פטיגרו נשלח לבדוק מה קרה.

הוא ראה את עיניו הקטנטנות והמימיות של האיש העכברושי מתרחבות בהפתעה ובפחד: הוא עצמו נראה מופתע מתגובתו לא פחות מהארי - על קמצוץ הרחמים שהשתלט עליו לשנייה - והוא המשיך להיאבק ביתר עוז, כאילו מבקש לפצות על חולשתו הרגעית.
- הארי פוטר צופה בפטיגרו לפני מותו, הספר השביעי.

הרחש שנשמע נגרם על-ידי גמדון הבית דובי, שהתעתק יחד עם מספר אסירים מהמרתף למקום מבטחים. כשפטיגרו פתח את דלת המרתף, הוא הופל בידי רון וויזלי ובידי הארי פוטר ששוחררו מאזיקיהם. פטיגרו החל לחנוק את הארי, שהזכיר לו כי הוא חב לו את חייו. פטיגרו התלבט, ובאותו רגע קטן של רחמים, ידו הכסופה חנקה אותו למוות, למרות מאמציהם של רון והארי למנוע זאת.

פיטר פטיגרו באחוזת מאלפוי

מראה חיצוני
פטיגרו היה איש נמוך במיוחד (הוא לא היה גבוה יותר מהרמיוני גריינג'ר כשהיא הייתה רק בת ארבע-עשרה), עם עיניים קטנות ומימיות ואף מחודד. בצעירותו, שיערו היה בצבע חום עכברי, אך בשנות השלושים לחייו הוא הרזה, החוויר והקריח. הוא תואר כ"שמן" בצעירותו, אך כשהוא חזר לצורתו האנושית בצריף המצווח היה נראה כי איבד המון ממשקלו בזמן הקצר, בעיקר בשל פחדו מנקמתו של סיריוס בלק. פטיגרו דיבר בקול חורק. בשנת 1981, פטיגרו חתך את אצבעו בידו הימנית כשניסה לזייף את מותו בפעם הראשונה. ארבע-עשרה שנים מאוחר יותר, ידו הימנית הוקרבה כבקשת הלורד וולדמורט, ובעזרת כוח קסם הוא העניק לו יד כסופה כתגמול.

אישיות ותכונות

"אתה לא מבין!" יבב פטיגרו. "הוא היה הורג אותי, סיריוס!"
"אז היית צריך למות!" שאג בלק. "למות, ולא לבגוד בחבריך, כפי שאנחנו היינו עושים למענך!"
- פטיגרו ובלק, הספר השלישי.

פטיגרו היה אדם שתואר כחלש. למרות שמוין לבית גריפינדור, הוא לא היה אמיץ (הסיבה למיונו בגריפינדור נשארת תעלומה). בצעירותו, פטיגרו נצמד לג'יימס פוטר ולסיריוס בלק, שהיו כישרוניים ומקובלים יותר. פטיגרו העריץ אותם, ובזכות הישגיהם הגבוהים פטיגרו חי בנחת והשתתף גם בהקנטת ילדים אחרים, כמו סוורוס סנייפ.
פטיגרו ערק ממסדר עוף החול ומכר את חבריו הטובים ללורד וולדמורט כשחייו עמדו בסיכון, וכך הראה לכולם עד כמה הוא אנוכי. אפילו הלורד וולדמורט חש כלפיו בבוז, והוא השאיר אותו בחיים רק משום שהפגין מעט יעילות מדי פעם. כשוולדמורט נפל, פטיגרו לא ניסה למצוא אותו ולא ניסה להרוג את הארי פוטר שהיה תחת השגחתו של אלבוס דמבלדור, אלא רק אחרי שהיה בטוח כי וולדמורט יחזור ויהיה מסוגל להגן עליו. כשהוא נדחק לפינה בידי סיריוס בלק ובידי רמוס לופין, פטיגרו ביקש, ללא בושה, את רחמיהם על אף מעשי הבגידה שלו.

"זה שהיית יותר טוב כעכברוש מאשר בתור בן-אדם, בזה לא הייתי מתפאר, פיטר."
- סיריוס בלק אל פטיגרו, הספר השלישי.

פטיגרו היה אופורטוניסט והתחבר לאלה שהיו החזקים ביותר באותה העת. לכן, כשהאפשרות עלתה, הוא נהיה אוכל-מוות. פטיגרו היה נאמן לעצמו בלבד ופעל לפי האינטרסים העכשוויים שלו. הוא ציפה שיתוגמל על שהוביל את הלורד וולדמורט אל הארי פוטר, על חטיפתה של ברטה ג'ורקינס ועל התמודדותו איתה, למרות שלא ידע עד כמה תהיה יעילה. פטיגרו חזר לוולדמורט החלש רק כי לא הייתה לו ברירה, שכן שאר הקוסמים רדפו אחריו.
אף על פי שנקרא על-ידי רבים "דבר חלש וחסר כישרון", פטיגרו היה ערמומי מספיק בכדי לברוח מבלק לאחר נפילתו הראשונה של הלורד וולדמורט, להפליל את חברו על פשעיו שלו, לזייף את מותו בזמן הריגת שניים-עשר מוגלגים במכה אחת ולחיות במשך שנים בצורת האנימגוס שלו. פטיגרו הצליח להערים על ג'ורקינס ולהובילה אל הלורד וולדמורט. הוא היה מוכן להקריב את גופו בכדי לממש את מטרותיו כשחתך את אצבעו בכדי לזייף את מותו, ולבסוף גם את ידו השלמה במטרה להחזיר את וולדמורט לצורתו הקודמת. ערמומיותו, שאפתנותו, התעלמותו מהחוקים והפיכתו לקוסם אפל, מראים כי השתייך יותר לבית סלית'רין. סביר להניח שמצנפת המיון פירשה את הערצתו לפוטר ולבלק כנאמנות, או שראתה בו רצון להתחבר לאישים מכובדים, ועל כן החליטה כי יתאים לגריפינדור.
למרות אופיו הבוגדני והפחדני, פטיגרו חש בחרטה על שבגד בחבריו ולכן התלבט אם להרוג את הארי פוטר בשנת 1998, כשנזכר בחוב שחב לו. פטיגרו ניסה במהירות לכפות על "קמצוץ הרחמים" שלו והחליט להרוג פוטר למרות הכל, אך בכל זאת נחנק על-ידי היד הכסופה שהוענקה לו.
פטיגרו הציע לוולדמורט למצוא אויב אחר שאינו הארי פוטר בכדי לקיים את טקס התחייה שלו. כשוולדמורט החל לחשוד שמשרתו חש רחמים כלפי פוטר, פטיגרו השיב במהרה כי לא אכפת לו מהנער. התנהגות זו מראה כי אולי בכל זאת פטיגרו חש חייב כלפי פוטר, שהציל את חייו. פטיגרו הודה כי היה פחדן, וכי מעולם לא היה גיבור כמו חבריו פוטר, בלק ולופין. למרות שדאג לעצמו בלבד, פטיגרו הביע חרטה על בגידתו בלילי ובג'יימס פוטר, אך לא היה אמיץ בכדי להודות בבוגדנותו או למרוד בוולדמורט.

יכולות קסם ומיומנויות

"[...] ולמרות היותו קוסם עלוב למדי, זנב-תולע הצליח למלא אחר הוראותי."
- הלורד וולדמורט, הספר הרביעי.

למרות שבפונדק שלושת המטאטאים פרופסור מקגונגל טענה שפטיגרו היה תלמיד חסר-כישרון, הוא דווקא הראה בצורה מפתיעה שיכולות הקסם שלו במצבים מסוימים כישרוניים למדי. ככל הנראה יכולות הקסם של פטיגרו אינן פחותות מיכולותיהם של שאר הקונדסאים. יתרה מזאת, נראה שפטיגרו בקי מאוד באומנויות האופל, אולי אפילו יותר מהשאר.

• אנימאגוס - הודות לכל העזרה שקיבל מחבריו, פטיגרו נהיה אנימאגוס בגיל חמש-עשרה, בצורת עכברוש. מכיוון שלא היה רשום אצל משרד הקסמים כאנימאגוס, הוא יכול היה לנצל את צורת העכברוש שלו לטובתו, בעיקר כשהתחבא ממשרד הקסמים, ממסדר עוף החול ומאוכלי-המוות כשזייף את מותו.
• קללת פיצוץ - בשנת 1981, פטיגרו השתמש בקללת פיצוץ חזקה במיוחד, שהפציצה את הרחוב, הרגה שניים-עשר מוגלגים ויצרה מכתש בעובי של כשניים-עשר מטרים בו זמנית. לפיצוץ הייתה השפעה כה גדולה עד שצינורות הביוב, שהיו עשרות מטרים מתחת לאדמה, נהרסו לגמרי.
• דו-קרב - פטיגרו ניצח את ברטה ג'ורקינס, מכשפה ממשרד הקסמים, ואילץ אותה למסור מידע בכדי לסייע ללורד וולדמורט לחזור. יחד עם ברטי קראוץ' הבן הוא הצליח לחטוף את ההילאי מלא העוצמה, אלאסטור "עין הזעם" מודי, וללכוד אותו בתיבת קסם בכדי שקראוץ' הבן יוכל להתחזות אליו.
• לחשים - יחד עם שאר הקונדסאים, פטיגרו עזר בהכנת מפת הקונדסאים המורכבת. המפה הייתה "חכמה" במיוחד, ויכלה לראות דרך כל דבר.
• שיקויים - פטיגרו הכין את שיקוי הכנת הגוף הבסיסי ושיקוי ההחייאה לפי הוראותיו של הלורד וולדמורט, וכך יכול היה וולדמורט לחזור לצורתו הקודמת.
• שימוש בשרביט - פטיגרו הצליח להרוג, ליצור חבלים, לגרום לחפצים לעוף ולהדליק מדורות בעזרת שרביטו של הלורד וולדמורט, ללא שזכה בנאמנות השרביט.
• לחשים אילמים - בבגרותו, פטיגרו הצליח לבצע קסמים רבים בצורה אילמת. בעת בריחתו הוא ביצע לחש שיתוק אילם על רון וויזלי והחתול קרוקשנקס. בשנת 1998, פטיגרו נעל ופתח את דלת המרתף באחוזת מאלפוי ללא שימוש במילים. כפי שצוין, הוא היה יכול להדליק מדורה תחת קדירת לחש ההחייאה הגדולה, לקשור חבלים ולגרום להארי פוטר לרחף בצורה אילמת.
• בלשות וחכמה - פטיגרו הצליח למצוא את וולדמורט ביערות אלבניה, דבר שאוכלי-מוות רבים אחרים נכשלו בו. הוא היה ערמומי במיוחד, שכן הצליח להטעות עובדת ממשרד הקסמים בעת החיפוש. עובדות אלה מראות את הצלחתו בהסקת מסקנות.
• היד הכסופה - אחרי שפטיגרו הקריב את ידו הימנית לשם ביצוע טקס התקומה, וולדמורט העניק לו יד חדשה וכסופה, הדומה לכפפה, שהייתה חזקה הרבה יותר מידו הקודמת, חזקה מספיק בכדי למעוך זרדים לאבקה. היד התבררה כחסינה בפני לא מעט לחשים וקללות, אם כי היא חנקה את בעליה כשהביעו בגידה או חולשה, כפי שקרה גם לפטיגרו.

פיטר פטיגרו האנימאגוס

אטימולוגיה

• בברית החדשה, פיטר הוא שמו של אחד משניים-עשר השליחים (פטרוס הקדוש). בבוקר יום הצליבה התכחש שלוש פעמים לישו, ומאוחר יותר הביע על כך חרטה. השם "פטיגרו" נגזר ככל הנראה מהמילה הצרפתית "Petit" (קטן), ומהמילה האנגלית "Grew" (גדל), זאת אומרת "קטן גדל". בנוסף, המילה האנגלית "Grew", דומה למילה הצרפתית "Gros", שמשמעותה "שמן" (בצרפתית, פטיגרו מבוטא כ- "Petit Gros", בעברית: "קטן שמן"). יכול להיות שהשם פטיגרו מתייחס לתקופתו אצל רון, שכן היה חיית המחמד הקטנה שגידל (באנגלית, גידל: Grew, וחיית מחמד - Pet).
• השם סקאברס לקוח ככל הנראה מהמילה האנגלית "Scab", שמשמעותה בעברית גלד, שכבה קשה המופיעה על פצעים בכדי למנוע איבוד דם. משמעות נוספת באנגלית למילה היא אדם שממלא את מקומו של אדם אחר. המילה היא גם מילת סלנג המתארת אדם נוראי, מה שיכול לשקף את דמותו של פטיגרו.

מאחורי הקלעים

• פיטר פטיגרו מגולם על-ידי השחקן הבריטי טימותי ספול, שמופיע בעיבוד הקולנועי של הסרטים "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", "הארי פוטר וגביע האש", "הארי פוטר ומסדר עוף החול", "הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם", "הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק 1", "הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק 2". פטיגרו מגולם גם על-ידי השחקן צ'ארלס הוז כנער בסרט החמישי, ועל-ידי העכבר דקס כעכבר סקאברס.
• פיטר פטיגרו הוא אחד מחמש-עשרה דמויות שהופיעו בכל אחד מסרטי הארי פוטר (בחלקם הופיע רק בצורת עכברוש, ובחלקם כפלאשבקים מסרטים קודמים).
• בסרט השישי, פטיגרו מופיע פחות מעשר שניות, וללא מילים.
• בעיבוד הקולנועי של "הארי פוטר ואוצרות המוות - חלק 1", פטיגרו אינו נחנק על-ידי היד הכסופה. היעלמותו מעלה השערה שנהרג על-ידי דובי, או על-ידי הלורד וולדמורט כשהופיע באחוזת מאלפוי, או על-ידי הלורד וולדמורט לאחר סצנת גרינגוטס שבחלק השני.
• בספר "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", סיריוס בלק ורמוס לופין אמרו כי "פיטר היה זקוק להרבה מאוד עזרה." (עמוד 362), בזמן שתיארו כיצד הם וג'יימס פוטר נהפכו לאנימאגים. למרות זאת, פטיגרו הצליח להשתמש בקללה הממיתה בספר "הארי פוטר וגביע האש", שדורשת מיומנויות קסם רבות. בנוסף, הקללה בה השתמש בזמן שברח מבלק ובעזרתה רצח שניים-עשר מוגלגים, גרמה לפיצוץ ענק "עד שנסדקו צינורות הביוב שלמטה." (קורנליוס פאדג', האסיר מאזקבאן, עמוד 215).
• בספר "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", הארי שם לב לכך שלפיטר חסרה האצבע המורה, בזמן שבעיבוד הקולנועי של הספר חסרה לו הקמיצה.
• גילומו של פטיגרו בסדרת הסרטים מתאר אותו כמבוגר הרבה יותר מגילו בספרים, בהם הוא מתואר כבן 33 או 34. סיבה אפשרית למראהו המבוגר היא העובדה שמצבו הבריאותי במצב עכברוש התדרדר, וגרם לו להיראות מבוגר יותר (בעיה זו קיימת גם בספר - פטיגרו הקריח, תגובה לא אופיינית לאנשים בשנות השלושים לחייהם), אם כי גם בתמונת מסדר עוף החול המקורי פטיגרו נראה מבוגר.
• ניתן להשוות את פטיגרו לדמותו של גרימא לשון נחש מספרי "שר הטבעות" של ג'.ר.ר. טולקין. כינוייהם דומים (זנב-תולע ולשון-נחש), שניהם מושפלים ונחותים ועובדים כמשרתים פחדנים מאוד של אדונים אכזריים ולא-סלחניים, שמתייחסים אליהם בבוז ובגועל. ניתן למצוא נקודות דמיון רבות בין שירותו של פטיגרו לוולדמורט ושירותו של גרימא לסארומן.
• קיים קשר משונה בין זנב-תולע לדמות מסדרת הספרים "רדוול", שנקראת זנב-תולע גם היא. הדמות בסדרת "רדוול" משנית מאוד, אך גם היא עכברוש שחסרה לו אצבע.
• מעריצים רבים ציפו שפטיגרו יחנוק את רמוס לופין בעזרת ידו הכסופה, שכן לופין הוא אדם-זאב. מיד לאחר מכן ציינה הסופרת ג'יי. קיי. רולינג בריאיון, שלמרות הרושם שנראה בסרטים, בספרי הארי פוטר אנשי זאב אינם מושפעים מכסף. בכל זאת, קונדסאי אחר כן מת לאחר שנחנק מהיד הכסופה: פטיגרו עצמו. בנוסף, מעריצים רבים ציפו שלפטיגרו יהיה חלק בנפילתו של וולדמורט (בגלל חובו להארי פוטר), ושיערו כי יספר להארי כיצד להשמיד את ההורקרוקס שבתוכו ללא שהוא עצמו ימות, אך כל אלה לא התרחשו.
• בספר "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", דמבלדור מספר להארי פוטר כי "עוד יבוא היום שבו אולי תשמח מאוד על שהצלת את חייו של פטיגרו." (עמוד 434). למרות השערתו, בואו של אותו היום לא ברור. פטיגרו מראה מעט רחמים כלפי פוטר באחוזת מאלפוי, בעוד שאלמלא היה מונע הארי מבלק ומלופין להרוג את פטיגרו, ייתכן כי וולדמורט כלל לא היה חוזר לשלטון. למרות זאת, אם בלק ולופין היו הורגים את פטיגרו, סיריוס היה עדיין מואשם ברציחתו של פטיגרו ושל אותם שניים-עשר מוגלגים, מה שקיוו למנוע על-ידי הסגרתו של פטיגרו לפני שברח.
• פטיגרו מופיע בכל שבעת ספרי הארי פוטר, אם כי הופעתו בספר "הארי פוטר ומסדר עוף החול" מתרחשת בצפייה בזיכרונות דרך ההגיגית ולא בזמן הווה, והוא מופיע כאנימאגוס בשני הספרים הראשונים.
• פטיגרו הוא אוכל-המוות היחיד שלא למד בסלית'רין (איגור קרקרוף למד ככל הנראה בדורמשטרנג). באופן אירוני פטיגרו מוין לגריפינדור, החלטה משונה בשל פחדנותו הנוראית. ייתכן כי פטיגרו עצמו בחר להתמיין לגריפינדור, כשמצנפת המיון אולי התכוונה לשלוח אותו לסלית'רין, בדומה למה שאירע להארי פוטר. שאפתנותו, ערמומיותו והסתגרותו של פטיגרו הן תכונות שהיו הופכות אותו לתלמיד סלית'רין מצוין. למעשה, פטיגרו משקף מילה במילה את מילותיו האחרונות של ניגלוס בלק: "אנחנו הסלית'רינים אמיצים, כן, אבל לא טיפשים. לדוגמה, כשניתנת לנו הבחירה, נבחר תמיד להציל את עורנו".
• ג'יי. קיי. רולינג ציינה כי סוורוס סנייפ היה אוכל-המוות היחיד שיכול היה להפיק פטרונוס. לעומת זאת, היא גם ציינה שחברי מסדר עוף החול תיקשרו אחד עם השני בעזרת פטרונוסים. לכן, לא ידוע אם פטיגרו היה יכול לבצע את הלחש.
• בגרסה מוקדמת יותר של "הארי פוטר וגביע האש" שלא יצאה לאור, פטיגרו היה המורה להתגוננות מפני כוחות האופל, והוא היה זה שהתחזה לאלאסטור מודי במקום ברטי קראוץ' הבן. עובדה זו יכלה לגרום לכך שפטיגרו הוא שקיבל את נשיקת הסוהרסנים, למרות שהיא ניתנת בדרך-כלל לקבוצת אסירי אזקבאן נמלטים שאליה פיטר לא השתייך.
• בספר השלישי, פטיגרו נקרא בשמו "פיטר" ו-"פטיגרו" על-ידי הדמויות בסיפור עצמו, לעומת הספרים שיצאו אחר-כך, בו קראו לו אך ורק "זנב-תולע" - הקונדסאי היחיד שעוד נקרא בכינויו.
• בספר "הארי פוטר וגביע האש", צוין שסיריוס בלק אכל עכברושים בזמן שנת הלימודים של 1994-1995, בזמן שהסתתר וניסה לחדור להוגוורטס. בלק גם האכיל את ההיפוגריף בקביק בעכברושים בזמן ששהה בכיכר גרימוולד מספר 12. ייתכן כי הסיבה לאכילת העכברושים קשורה לכעסו של בלק על פטיגרו, אך ייתכן כי עובדה זו היא רק צירוף מקרים.
• בשלב הבונוס של "לגו הארי פוטר: שנים 1-4", נראה כי פטיגרו מוסר ברצון רב ומדעת עצמו את הדרך למקום המסתור של הפוטרים, בעוד שבספרים ובסרטים נראה כי הוא מוכר את הפוטרים באי-רצון ובפחדנות.
• פטיגרו הוא הקונדסאי היחידי שאין לו קשר משפחתי לטד לופין. טדי הוא בנם של הקונדסאי רמוס לופין ושל נימפדורה טונקס. סנדקו של טדי הוא הארי פוטר, בנו של ג'יימס פוטר. אמו של טדי, נימפדורה טונקס, הייתה בתו של בן הדוד של סיריוס בלק.

הערות המחברת
ג'יי. קיי. רוליג הסבירה את הצטרפותו של פטיגרו לצדו של הלורד וולדמורט, כשציינה כי "פחדנות תגרום לאדם האמיץ ביותר לעמוד בצילה". רולינג גם ציינה שג'יימס פוטר ושסיריוס בלק אפשרו לפטיגרו להיות חברם ב"דרך מעט מתנשאת", ושהתברר שפטיגרו היה קוסם הרבה יותר מוכשר והרבה יותר מוצלח ממה שתמיד חשבו.