שלום רב תלמידים, וברוכים הבאים לשיעור השני באסטרונומיה.
בשיעור זה נתמקד בנושא שאני עצמי מוצאת כמרתק, וכבסיס חשוב לכל הנושאים האחרים באסטרונומיה. הנושא הזה הוא כבידת הקסם.
זהו נושא רחב יריעה ומדהים, אבל אנחנו במהלך השיעור נעבור רק על ההגדרה של המושג המרתק הזה, ובנוסף, גם נקבל טעימה קטנה ונעקוב אחרי הקוסמוחוקרים שגילו את כבידת הקסם ואת הדרכים בה חוקרים אותה בעבר וכיום.
הגדרה
על מנת להגדיר את כבידת הקסם אתחיל בהסבר קטן על היקום שסובב אותנו. כפי שכל מי שמשקיף מהחלון יודע, סביב כדור הארץ ישנם מאות כוכבים אחרים, וכולם חולקים משהו משותף עם כוכב הלכת שלנו - בכולם קיימת כבידת קסם.
זה כמובן לא מסביר לכם מהי אותה כבידת קסם שאני מדברת עליה, אבל זאת הפתיחה להבנה שאם אנחנו לא היחידים ביקום צריך להיות משהו שמקשר בין כולנו ושומר את הפלנטות, הכוכבים ושאר גרמי השמים הנעים במסלולם.
המוגלגים מכירים הסבר אחד - כוח הכבידה. אבל זה הסבר לוקה בחסר כי הוא לא מכליל בתוכו את המימד הנוסף, והמימד הזה הוא מימד הקסם.
מימד הקסם הוא מימד בעל השפעה עצומה על המוכר לנו והוא זה שבו מתרחשת כבידת הקסם.
כבידת קסם היא כוח מושך שנוצר כתוצאה מריכוז גדול של כוח במימד הקסום. אפשר לדמיין את זה כבתור מה שקורה כשמניחים גולה על פיסת בד מרחפת - בבד תיווצר גומה בגלל משקלה של הגולה וזה בדיוק מה שקורה בגלל כבידת הקסם. כמובן שהגולה היא פלנטה ופיסת הבד שלנו היא היקום כולו.
כפי שרואים בתמונה, ריכוז גדול של קסם יוצר גומה עמוקה יותר וככל שהגומה עמוקה יותר, כך נופלים לתוכה יותר דברים ויותר קשה לברוח ממנה.
ועכשיו, אחרי שהבנו את הדוגמא עם הגולה, נחזור למימד שלנו.
כל גרמי השמיים מכילים כוח קסום חזק ורב, ולכן סביב כולם נוצרת כבידת קסם חזקה (העוצמה תלויה בכוח הקסם של הכוכב ולא כמו הכבידה המוגלגית שתלויה במסתו של הכוכב). כבידת הקסם הזאת משפיעה בשני המימדים, גם במימד הקסם וגם במימד המוגלגי. במימד המוגלגי כבידת הקסם מצטרפת לכבידה הרגילה ופועלת כמוה, ואילו במימד הקסם היא משפיעה על פעילות לחשים - בעיקר לחשים קבועים שאינם נוצרים במקום.
שיטות מחקר
כבידת הקסם אינה נושא קל למחקר כלל וכלל בשל היותה בלתי נראית והשפעותיה בעיקרן נראות לצופה כמובנות מאליו - הרי אין דבר מפתיע בזה שהלחש שאנחנו שולחים על כדור הארץ יתעקל בהתאם לזוויות כדור הארץ במקום לעוף לחלל.
אבל זה כן מפתיע.
לכבידה המוגלגית אין השפעה על לחשים, כי לחש הוא חסר מסה במימד שלהם. לכן, אם הייתה קיימת רק הכבידה המוגלגית, הלחשים שלנו היו ממשיכים בקו ישר הרחק הרחק לחלל. הבעיה היא שזה לא טוב. למזלנו, קיים מימד הקסם שבו ללחשים יש מסה שתלויה בעוצמה שלהם (לחש חזק יותר אומר מסה גדולה יותר). לפיכך, כדור הארץ - שבליבתו מצוי כוח קסם גולמי רב עוצמה - מושך אליו את הלחשים הקלים שאנחנו יוצרים ומונע מהם לברוח לחלל.
מכאן ניתן להבין שחוסר הראות של כבידת הקסם הופך אותה לקשה לחקירה, ולכן היא לא נחקרה עד תחילת המאה העשרים.
בתחילת המאה העשרים הבינו קוסמופיזקאים מאוניברסיטת מג'יקינה שבאנגליה, שאולי אי אפשר לראות את כבידת הקסם אבל כן אפשר לערוך תצפיות על ההשפעות שלה.
הם חילקו את ההשפעות לשתיים: השפעות שנראות במימד המוגלגי (עיוותי אור), והשפעות שנראות במימד הקסום (טבעות מרלין).
נדבר קודם על עיוותי אור. לנוכחות קסם יש השפעה מינורית על המימד המוגלגי ולכן, לרוב הוא אינו יכול להיבחן רק לגביו. עם זאת, יש לו השפעה והמצב הכי קל לזיהויה של השפעה זו היא במעבר של קרני אור דרך משטח קסום.
מדובר בכל מעבר של קרני אור, גם אם המשטח שקוף וגם אם מדובר בהקרנה של תמונה כמו שנעשה במתחמים סגורים רבים שרוצים להראות את השמיים. בשני המצבים האלה האור העובר דרך המשטח הקסום מתעוות.
במקרה של מעבר דרך טווח שקוף: במשטח אשר עליו מוטלים לחשים שגורמים לכבידת קסם חזקה, קרני האור שעוברות בו יתעוותו ויסטו ממסלולן הישר ולכן התמונה תצא לא ברורה ומטושטשת. דוגמא לכך אפשר לראות בטלסקופ מהשיעור הקודם וגם בחלונות ראווה מוגנים מפני שבירה.
לעומת זאת, במקרה של הקרנה של תמונה באמצעי קסום (לחש קבוע, לחש לא קבוע או עזרים קסומים כמו שיקויים) התמונה שנוצרת חייבת להיות משולבת עם לחש ייצוב, כי בלעדיו התמונה יוצאת מפוקוס כל מספר שניות כשהאור מתעוות בגלל נוכחות הקסם שיוצר אותו. הבעיה היחידה עם פתרון זה הוא שלחש הייצוב יוצר דיליי קטן של שנייה בין התמונה שנוצרת לדמות עליה היא מתבססת. בעיה זו נחקרה בעיקר בהקשר של מצפי כוכבים סגורים, כאשר הצופים נמצאים בתוך חדר סגור וכיפת השמים מוקרנת על התקרה.
לעומתם, קיימות טבעות מרלין, ולכן עלינו לעזוב את המימד המוגלגי ונחזור למימד הקסום. פה לכבידת הקסם יש השפעה אדירה. כבידת הקסם יוצרת הרבה תופעות במימד הקסום, אך התופעה היפה ביותר זו התופעה שעליה נלמד היום, והיא - טבעות מרלין.
טבעות מרלין התגלו לראשונה באמצע המאה העשרים על-ידי קוסמופיזיקאי בשם מ.ר. איינשטרו שבאותה תקופה חקר את תופעת עיוותי האור בחלל (מה שידוע למוגלגים כטבעות איינשטיין). באחד הימים הוא
הבחין בהילה אדומה שהקיפה את אחד מכוכבי הלכת שחקר. הדבר היה משונה מאוד כי הוא לא הכיר אף כוכב שספקטרום האור שהוא שולח מתמקד באדום בלבד - ואכן, אין כזה ספקטרום המוכר כיום.
מחקר נוסף הביא אותו לגילוי המרתק שההילה שראה סביב הכוכב לא הייתה הילת אור בכלל, אלא הילת קסם. הילה זו יכולה להופיע בשלל צבעים, מכיוון שספקטרום הקסם של כוכב הוא הרבה יותר ממוקד ולרוב כולל רק שניים או שלושה לחשים.
ההילה שנוצרה היא טבעת מרלין. טבעת מרלין היא תופעה אסטרוקסומטית הפעילה רק בנוכחות של כבידת קסם חזקה והיא מאפשרת לקוסמוחוקרים להסיק מסקנות על כבידת הקסם.
בעצם מה שקורה בתופעה האסטרוקסומטית הזאת הוא שכבידת הקסם גורמת ללחש שמגיע מהכוכב המקרין (דומה לשמש מוגלגית רק מקרין קסם) להתעקם לכדי טבעת מושלמת סביב גוף שמימי שיש לו כבידת קסם חזקה, וזה מאפשר לקוסמוחוקרים להסיק מסקנות על כבידת הקסם של הגוף השמימי על סמך גודל הטבעת ושלמותה.
בקיצור, אפשר לומר שמחקר של כבידת קסם הוא אינו מחקר ישיר והוא מתרכז בעיקר בהשפעות של כבידת הקסם על המימדים.
שיעורי בית
1. הסבירו במילים שלכם את מושג כבידת הקסם. - 160 נקודות
2. היעזרו בשיעור הקודם ומצאו דוגמא לעיוותי אור ולפיתרון שניתן לבעיה. - 240 נקודות
3. הסבירו מדוע הגילוי של טבעות מרלין היווה פריצת דרך בחקר כבידת הקסם. - 200 נקודות
4. בצעו השוואה בין תופעת טבעות מרלין לתופעת עיוות לחשים קבועים. - 200 נקודות
5. שאלת בונוס - חשבו, האם ניתן היה לבצע קסמים ללא כבידת הקסם? - 100 נקודות