"ויתחרפנו בני האדם", אני, חנה ויהודה

[מי צריך בכלל כינוי]

"אני לא מסכים" צרחתי בקולי קולות והכנסתי למורה בעיטה קלושה. הוא גרר אותי אל הלא נודע ביחד עם בחורה אשר נגעה בי בלי שום בושה.
-----
גם אני לומד גמרא אבל כן, אכן לא ממש קשור :)
זה יותר קשור ללימוד תנ"ך שאת זה האמת אני עושה הרבה יותר מגמרא

יהודה תרחם, אני לא עומד בPG הזההה

[נבוט]

ויפתח פי לגודל לא תואם כשהבינותי שמורה זה, הציפלוח, צלח במשימה והרים אותי.
והלא אני בגודל של בנין בערך.
ואשאג בקול לא לי "חיכהכד חעחידכ חגשגגג" (אמרתי לפני כן שיש לה מבטא מוזר, כי היא בעצם מדברת שפה אחרת, שם אני לא ממש הצלחתי להבין מהי...)
-------------------------
אוף בסוף אני יצאתי הסתומה :(
ולא ידעתי שאתה דתי....

[בבון1]

ואשמע את הילד , רחם עלי, כי אנוכי לא רוצה להיקשר למנקה כי בנפשי הדבר,
ומי יודע תוך כמה זמן יופיע הגרפיטי בענן ועשן כבד מאד, וקול צווחה דקה 'המנקה ורפי מ-א-ו-ה-ב-י-ם-!'
ואומר, אם זו דאגותיך, בלום פיך, זו הקטנה בבעיותך,
ומי יודע תוך כמה זמן יופיע הגרפיטי בענן וכו' 'פ"נ רפי
וישתתק הילד, ולא נודע עד היום האם זה מפחד או מאיבוד הכרה


זה תשובתי רוזנ על 'כתבתי בשבילך'
והמה הזהה?

[מי צריך בכלל כינוי]

והנה עלה במוחי רעיון. ואשכב על יד המנקה המפחידה ואחכה מספר שניות עד שהיא תרגע ופתאום... שלפתי לאיטי את חוטי הציצית אשר החבאתי בעודי ירא ממפלצת המורה אשר תקפני ואכניס את חוטי הציצית לאוזניה מלאות השעווה של המנקה. והמנקה קופצת והקירות נשברים...

אממ בבון אתה יכול להתנסבח קצת יותר ברור?

[נבוט]

והנה, יצאה ציצית מנרתיקה, וארגיש לרוב המוזרות כי חוטיה נכנסים לי לאוזן!!!
"ועיאעאיעעאהעחגדשחעיעכ" ואצווח ואקלל ואקפצץ, וכמו רעידת האדמה, ויתנפץ הכל בקול רעש גדול.
וכל החיה והבהמה אשר בחצר בית הספר, בהול נבהלו למוות.

[בבון1]

...לבד מן המורה אשר נשאר בחיים ואצווח ואקלל בשפות משפות שונות
ואקפוץ מרגל אל רגל כי כאשר נפלה ראש תקרתנו על ציפורני נפלה.
והנה, יוצה המנהל ממקום משכנו הלו הוא קודש הקודשים, ובעודו מקטיר קטורת, וכולו מסומם
ויתנדנד וישאל 'מדוע הפרה והחזיר מופיעים יחד עם המורה? ויתמה בקול, ואפרש לו את הסיפור ואגיד,
'אותו חמור פרעה חג וחגג, והשבתיו כגמולו, ויתחצף, ולא משלתי ברוחי וכרכתי אותם ביחד והיו כאיש אחד
ויאמר המנהל הבנתי,
אבל מדוע נתת כזה הסבר ארוך בשרשור המופלא, שמיועד לשורה אחת, ומי יודע איך הנבוט יגיב על כך?
ואשאג ואסתתר מאחורי אחד משברי הקומה העליונה.


אין סיכוי, זה הניסוח אחינו

[מי צריך בכלל כינוי]

ובעוד אני מנסה לקום מן שברי הקירות אשר גרמתי להם ויבוא אלי אותו מורה מפחיד ובעיניו מבט רצחני. ואצרח בפאניקה את המילים אשר עברו במוחי באותם רגע לאמור "נהנה בקישקיש לא תתפוס אותי ולא תתפוס אותי" ואברח עד אשר נתקעתי בפרה גדולה למדי אשר יש לה גוף של בן אדם.

[נבוט]

ויתקע אותו ילדון חצפונון, שאוזניו עדין מכסות את עיניו בבטני.
ואצעק לאמור "ארור אתה מעולם ועד עולם".
ויען כל בית הספר ויאמר "אמן יהא מטאטאך מנקה מעצמו, לעולם ולעולמי עולמיה".
ואצווח קול צווחה גדולה ומצוויחה, כי הנה , ויעלו לקראתי כל מי הביוב מין הרצפה.

[בבון1]

ואני עודני משקשק מן הנבוט גמרתי בליבי, 'מעכשיו שורות קצרות'

[מי צריך בכלל כינוי]

והנה מי הביוב עולים ומטביעים את כולם. ועולים עולים עולים עולים עוליייים

[נבוט]

"איה מגבי?" ואצווח כך ורגלי מדשדשות במים העולים ואינם פוסקים.
וריח רע וסירחון ממלא את כל בית הספר למגדול ועד קטן.
-----------------------
הערכתי בנוגע ליהודה התבררה כנכונה.
הוא פחד ממני.
זהו זה.

[בבון1]

ואנוכי ראו ראיתי את אשר נעשה ואצלם, ואלך ויגרור את תלמידי הסוררים והמורים לכיתתם להתחיל שיעורם
כי כן דין כל איש ואיש, ואתפוסם, וגם את החזרזיר, איש לא נמלט, למגדול ועד קטן.
ואפתח את שיעורי...

------------------------------
חנה, שנייייים

[מי צריך בכלל כינוי]

והנה עלה במוחי רעיון נוסף. בית הספר כידוע - הושמד. אנחנו עמדנו בתוך מי ביוב בגובה - שבעים סנטימטר, לידי היו עוד ילדים רבים כעוסים למראה. "מלחמתתתת מאאייים" הצטווחתי כאשר אני יודע שכל בית הספר כולו מאזין לי ברוב קשב, בהפתעה לא ממש גמורה התזתי למורה הר אדיר של מי שופכין לפרצוף.

[נבוט]

ויעלו המים, ויציפו את כל הדבר הטוב בעולם הזה.
ומגבי שטוף נשטף תחת הזרם.
וי היה!

------------
מצטערת, אני פשוט לא במצב טוב כעת לשירשורים נחמדים.
תסלחו לי אם אני הורסת אותו

[בבון1]

ואחטוף מנה אחת אפיים מיידי המחבל,
וכל בית הספר מרים ומוריד כפותיו למען השפרץ השפריץ עלי.
והאזור עוז וגבורה, ואתקוף, והיו היתי הלוך ומטביע, הלוך ומטביע