"ויתחרפנו בני האדם", אני, חנה ויהודה

[מי צריך בכלל כינוי]

"זוהי ציפור? זהו מטוס? לא! זוהי נבואה אשר נפלה עליי בחלום הלילה!
מעשה שהיה כך היה: הנני ישן על מיטתי לאחר יום מייגע בו השמדתי את בית הספר על דבר המורה האכזר, על ידי המנקה המסוכנת (תראי חנה, היא כמוך!) וחולם אני חלום. ובחלומי שבע פרות בריאות בשר עולות מן היאור. ואתלונן בקול רם: "אינני מלך מצרים, אני רוצה נבואות מקוריות משלי!" וכאשר יצא מפי המשפט התחלף החלום. ובחלומי החדש סיריוס בלק מתענה תחת ידו של הלורד הנורא. ואזעק אל השמיים "משלייייי! מי האחראי על החלומות פה? הוא לא יודע ליצור חלומות מקוריים?!" וכאשר אמרתי משפט זה יצאה בת קול ואמרה: "צא לך רפי בן קי ובקש את חלומך" ואבקש חלום בו רואה אני את עתידי על מנת להיות מוכן להתרחשות הבאה עליי. ויבוא עלי חלום חדש ובו אני רואה כלי אשר בו נוסעת המנקה ויתנגש בי הכלי ואראה שחור. ובאותו רגע התעוררתי מן תרדמת הלילה. ובאותו יום ידעתי כי עומד אני למות על ידי המנקה ועל כן ישנתי עשרים סנטימטר הצידה מהיכן שישנתי בלילה הקודם כי הרי ידוע ש"משנה מקום משנה מזל" ואכן, עתה עבר על ידי כל התחבורה במרחק של עשרים סנטימטר, ואפול ארצה ואפתח בצרחות עזות

[נבוט]

יקולל בן בליעל זה. תהיה נשמתו צרורה בפי סוהרסן.
ובמקום שיניח לי לפגוע בו בעוצמה, ויסור לאחוריו כ20 אמה ויגול לו על הכביש.
ואילו אני חבוט נחבטתי בקיר מנגד ואטוח בו בעוצמה כזו עד שתתפוקקנה חוליותי.
ויטוחו עיני מראות ואראה אחד עשה כוכבים המשתחווים לנבוט עצום בגודלו, ואפקח עיני ואראה כי הנני כהר באמצע המדרכה, וכל אנשי העיר נקבצו ובאו לראות מה זה יצור זה הנשכב על מדרכתם וחוסם מעברם. ואהיה כבור ברשות הרבים.
ואילו החזיזיר ומורו ורבו, אשר יחוש לעזרה, ויכרעו תחתם מהתפקעויות של צחוק.
ואבכ ואצעק "הסטית וגם צחקת?"

[בבון1]

ואלך ואברור מדוע אם הבית בהתה
ובאגיע אל המקום אשר בחר ה׳ לשכן את אם הבית עם פרצופה ארצה
ואני אשמע מלמולה הסטית וגם צחקת?
ואלוך ואבדוק ואראה את אשר כתוב בחומשינו הגדול והקדוש
ואשר נכתב היה: וישמעל מצחק ופרושו עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים
ואדע את סטית אם הבית

[מי צריך בכלל כינוי]

אך כאשר נשמעה מימיני חבטה עזה אשר טלטלה שמיים וארץ לא יכולתי להמשיך במנוחתי הכוזבת. (שהרי אדם טוב אני עד מאוד, כמובן)
ואקום מן הכביש, ואלך כמו חולה מחלת ירח עד כי הגעתי למשאית שהייתה להר. ובמוחי דבר אחד בלבד...
איכה קרה דבר שכזה? כל חיי לא האמנתי כי תתכן מציאות בה רגשותיי בוגדים בי, והנה, אני, רפי בן קי המכונה בפי מספר אנשים רפיקי, כורע על יד גופה של מנקת בית הספר. אוי לאותה בושה. אך בטרם יתגברו עליי יצרי העזים (שיט מה נהיה פה) וישמע שוב צלצול הכניסה הצורם, ומעלי מתנשאים המורים בהמוניהם, שליחי השטן. ויתפסוני בידי הברזל אשר להם ויגררוני עד כיתה ג', שם יש ארון בו כולאים תלמידים סוררים.