חולצה ומכנסיים מפוארים מאוד :אוהב:, מגנוסילה

[רונית השונית]

שם:
מכנסיםם\חולצה:
אופי:
מראה:

[יהלי אקשטיין]

שם: חולצליה
מכנסיםם\חולצה: חולצה
אופי: קש.ת.ה הבנה, קטרנית ומסודרת. מאוד.
מראה: משובץ וורוד צהוב משהו כזה
לול אפילו לא טרחת לשים את זה בתור טופס

[רונית השונית]

שם: ג'נג'נישיוש
מכנסיםם\חולצה: מכנסיים
אופי: הם ממש חמודים כאלה
מראה: מכנסי פיג'מה מפוספסים

[יהלי אקשטיין]

טוב אז אני מניחה שנתחיל

ברגע שדלת החדר נסגרה אחרי שהאמא המרשעת סיימה לסדר כביסה בארון התחלתי לעפעף בעיניי הכפתוריות אל ג'נג'נישיוש.

[רונית השונית]

"מה את רוצה?" נבחנו

[יהלי אקשטיין]

"כלום, כלום, פשוט שמתי לב שהפינה הימנית שלך לא ממש מקופלת.." אמרתי אחרי שזה לא הפסיק לחרפן אותי.

[רונית השונית]

"סלחי לי? את שוכחת את עצמי השני? מה זה לדבר אליי בלשון יחיד??"

[יהלי אקשטיין]

"הו סליחה! התכוונתי שאחת הפינות שלכם לא מקופלת!"

[רונית השונית]

"אה. את רומזת שהמראה שלי מוזנח? מדברת גברת משבצות מפוזרות!"

[יהלי אקשטיין]

"מה רע במשבצות שלי?!" נעלבתי.

[רונית השונית]

"הן מכוערות לעומת פסיי היפהפיים"

[יהלי אקשטיין]

"כן בטח, הפסים נראים כמו בגדי בית סוהר.."

[רונית השונית]

"אנחנו היינו פעם של האסיר הנמלט היפהפה והחתיך מאוד מארעאע עאכלע, שתעקי. הוא רימה את הגברת המכועת שלנו זה בגד חדש ומותג, הוא רשע יותר וי יותר."

[יהלי אקשטיין]

"א-אסיר?" שאלתי באימה. "ממש ראיתם עולם...." אמרתי והפסים הוורודים שלי הסמיקו

[רונית השונית]

"כן, גברת מפונקת ו-ורודה שאת. אף פעם הגברת לא לבשה אותך?"