חולצה ומכנסיים מפוארים מאוד :אוהב:, מגנוסילה

"היא שומרת אותי לאירועים מיוחדים.." הרמתי את אפי הכפתורי בגאווה.

"אנחנו היינו חשובים לו אז הוא לא היה מסוגל להיפרד מאתנוי." אמרנו בעוד יותר הרמת אף

"המפפפ" רטנתי. "אני עליתי לה הרבה כסף.." שיקרתי.

"הכפתורים שלך רוטטים כשאת משקרת."

"אני לא! אתם משקרים! כולם משקים! הכל שקר!" נלחצתי.

"כולם בהחלט משקים,"

"טוב נו בסדר, קנו אותי בחמישה שקלים ביד שניה.." רטנתי. "אבל שם, ביד שניה, פגשתי הרבה חולצות נחמדות ואנשים הסתכלו עלי הרבה פעמים.."

"אה, היו שם בטח חולצות שאהבת והעדףת על פניי. לכי, לכי תתחתני איתן."

"אולי זה מה שאעשה.." הרמתי שוב את אפי הכפתורי. "אולי עם איזו חולצת קשמיר איכותית..."

"פפ. אל תעזי."

"למה, אתם- אתם רוצים כלומר-" לקחתי נשימה עמוקה ועפעפתי בריסי הכפתורים שלי. "אתם לא רוצים שאתחתן, כי- כי- כי אתם רוצים להתחתן איתי?"

"אנחנו? רק צד ימין רוצה."
"מה אתה מפליל אותי! אתה זה שרוצה."
"אתה."
"אתה."
אתה."
"אתה."

"אוווו אתם רבים בגללי! זה אפילו יותר טוב משתריבו עלי!"

"אל תרגישי את עצמך מיוחדת, מותק, שמענו אותך ככ הרבה פעמים רבה עם שושנה עלינו."

"לא נכון! וחוץ מזה, לא לדבר ככה על שושנה. היא לא ראתה את מיץ הסלק הזה מגיע. לקח אותה ישר לפח.."