ניקוי אביב||נטע, נספח לאבודים

[Sam I am]

הכל התחיל כשגברת קלישה המהוללת הציעה לי (על מנת לעודד את המוזה האבודה שלי) לכתוב סיפור רקע שקורה בעולם של אבודים (סביר להניח שאתם לא זוכרים מה זה, זה בסדר, גם אני בקושי זוכרת). הנקודה היא, שקלישה המהוללת הציעה לפרסם, הבנתי שאם לא עכשיו אימתי ופרסמתי.
כן, סיפור הרקע הוא מיותר לחלוטין אבל אם הוא גרוע לפחות תוכלו לבוא בטענות לקלישה :)
שיהיה לכם יום נעים!
בוטא



ניקוי אביב
486 מילים

בבית משפחת גאווין שררה אווירה מיוחדת; גברת גאווין ישבה במיטתה ממנה לא קמה זמן רב וזמזמה שירים עליזים. אולגה, המשרתת המבוגרת, ואיאן הצעיר סחבו בתורות ארגזים מאובקים וגירשו להקות רעבות של עשים.
''אתמול הייתה סערה''. ציין איאן שגרר שולחן כבד עשוי עץ מהגוני. ''אני לא מבין למה דווקא היום החלטתן שתיכן על ניקוי אביב''.
''ניקוי אביב היא מסורת חשובה, חומד''. השיבה לו אימו, שדעתה הוסחה על ידי הממחטה הצבעונית שהיא בדיוק רקמה.
איאן חשב שהעיתוי של ניקוי האביב נועד להסיח את דעתה של אימו מפני שובו של אביו. אדון גאווין היה סוחר ולפני כחודש יצא למסע שממנו יביא איתו, בתקווה רבה, תרופה למחלתה של אשתו. הוא היה אמור לחזור בקרוב, ידע איאן, אבל המתח היה בלתי נסבל.
''בוקר טוב''. הכריזה אחותו הצעירה, אלנורה, שבאותו הרגע ממש הגיעה והביטה במתרחש. חלק משיערה היה אסוף בצמה שהייתה אמורה לשמור על שיערה מסודר בלילה והחלק האחר כבר חזר לסורו והתבלגן.
''בוקר טוב, מתוקה, אני שמחה שבאת. יש הרבה לנקות''. אמרה לה אמה בחיוך עייף, המחלה השפיעה עליה ומנעה ממנה לעשות פעולות רגילות כמו לקום מהמיטה ולבשל ארוחת בוקר.
''אבל אמא!'' אלנורה פיהקה והוסיפה בטון מתיילד: ''אני - אני נורא עייפה...'' הטריק הזה לא עבד לה מאז יום הולדתה השביעי שהיה לפני שלוש שנים אבל היא הרגישה צורך לנסות אותו שוב. מי יודע? אולי הפעם היא תצליח להתחמק.
אולגה טאטאה את האח בשיא הכוח, ''יקירתי, אביך עומד לחזור בקרוב. היית רוצה שהוא יחזור לבית מסודר, נכון?''
ואף על פי שאלנורה ידעה שלאביה לא יהיה אכפת לחזור לבית מבולגן היא נמלאה התרגשות. ''אבא עומד לשוב בקרוב! זה מאוד מרגש! הוא עומד להביא איתו את התרופה של אמא ואז היא תהיה שוב בריאה, נכון אמא?''
''נכון, חומד''. מלמלה אמא, יודעת שייתכן וזהו שקר מוחלט.
''אלנורה, תראי מה מצאתי''. אמר איאן והוציא סדין ישן מלא אבק.
''זה מגעיל''. אפה התקמט בגועל.
''לא, זה מפחיד. אני רוח רפאים''. הוא התעטף בסדין והתחיל לרדוף אחריה בעודו משמיע קולות מוזרים.
דפיקה נשמעה בדלת.
אולגה וגברת גאווין הביטו אחת בשנייה, אף פעם לא דפקו בשעה מוקדמת כזאת בבוקר. המשרתת המבוגרת פתחה את הדלת והביטה בקפטן ריים, אחד הדייגים שהיה מיודד עם אדון גאווין.
''בוקר טוב''. אמרה המשרתת בנימוס, ''תרצה לשתות משהו? מים? חלב? יין?''
''בוקר טוב''. הוא מלמל בהיסח דעת, מתעלם משאלתה. ''אני צריך לדבר עם גברת גאווין, בבקשה''.
''אני כאן''. אמרה הגברת בזמן שאולגה פותחת את הדלת לרווחה, מאז שחלתה, מיטתה של הגברת הוזזה לטרקלין משום שעצם הרעיון על להישאר בחדר המחניק עוררה בה סלידה.
''זה בנוגע לבעלך, גברתי''.
''הוא חוזר בקרוב, נכון? זה העניין?''
''ובכן, אתמול הייתה סערה...'' מלמל ריים וקולו רעד. הוא הביט באיאן שרדף אחרי אלנורה שצווחה, ספק בבעתה ספק בהתרגשות. ''אני מאוד מצטער לומר לך, גברת. ויליאם היה ידידי הטוב ביותר... מצאנו את שברי הספינה שלו מפוזרים לאורך כל החוף''.
דוק של דמעות עלה בעיניה של גברת גאווין בזמן שעיכלה את הבשורה. היא הביטה בילדיה שצחקו באושר ותהתה איך לעזאזל היא אמורה לבשר להם שהם התייתמו מאב ובקרוב יתייתמו גם מאם.
זאת הייתה הפעם האחרונה בה נשמע קול צחוק בבית משפחת גאווין.


תגובות יועילו מאוד :)

[עוד נשוב לשם]

אוי זה עצוב אבל יפה

[Everything Im not]

וואו!
זה ממש ממש עצוב, אבל עדיין יפה.
אהבתי את הרעיון מאוד.
מה שכן, אולי תנסי לא לעבור סגנונות כתיבה שונים.- מידי פעם קופצות מילים גבוהות יחסית לשאר הכתיבה, לדוגמא:
"דוק של דמעות עלה בעיניה של גברת גאווין בזמן שעיכלה את הבשורה. היא הביטה בילדיה שצחקו באושר ותהתה איך לעזאזל היא אמורה לבשר להם שהם התייתמו מאב ובקוב יתייתמו גם מאם."

[קלישה מהלכת]

מאחר שהמחשב שלי החליט לחכות עד לחופשת פסח לפני שנטש אותי לאנחות נאלצתי לחכות עד שהמחשב של אחי התפנה, למרות שכמובן קראתי את הקטע עוד לפני שהוא התפרסם.
את כבר יודעת שאני אוהבת אותו ואין לי עליו הערות, ושאני מקווה שתמשיכי לפתח את העולם של אבודים - מעבר לכך שיהיה מעניין לקרוא על כך, זה בלי ספק ישפר את הסיפור המקורי עצמו כשיתפרסם סוף סוף. אולי אפילו נעשה קרוסאבר בינו לבין שחר של, אם זה יחזיק מעמד.
עם זאת, עברתי על התגובות הקודמות לקטע הזה, ואני רוצה לחלוק על Petra Wiggin שהגיבה מעלי. אני כבר יודעת שסגנון הכתיבה שלך עשוי לפעמים להיות מעט ארכאי, ולעיתים יש חריגיות ופערים ברמת הכתיבה בטקסטים, אבל אני לא חושבת שזה המצב ביצירה הזאת. קודם כל, אם את שומרת על עקביות ברמת הכתיבה, סגנון כתיבה מליצי לגיטימי לחלוטין בעיני. אבל מעבר לכך, אני לא חושבת שהיתה את הבעיה הזאת בטקסט. דווקא הציטוט שPetra Wiggin הביאה לפני הוא דוגמא מושלמת - את פותחת בתיאור נקי אובייקטיבי של הסיטואציה - בו את משתמשת במה שיכול להתקרא "שפה גבוהה", ואז עוברת במעבר חלק ונהדר לרגשותיה/מחשבותיה של גברת גאווין - שמתוקף היותה אישה נורמטיבית ולא יוצאת דופן משתמשת ב"לעזאזל" בצורה טבעית. קיבלתי את זה בטבעיות ואפילו חשבתי שזה הוסיף ליצירה - מעבר ליופי שבמעברים מגוף לראשון לגוף שלישי שהופיעו בו הרבה ומאוד מצאו חן בעיני - הרגשתי שזה מציאותי יותר. האישה בדיוק גילתה שבעלה מת; הגיוני שהיא לא תהיה בדיוק שוות נפש.
זהו. אין לי הערה לתת לך.

[Sam I am]

אזזזז
אני ממש לא טובה בלהגיב על קטעים שלי... בכל אופן, תודה רבה לכולכם! אני לוקחת לתשומת ליבי את כל ההערות שלכם. תודה ששימחתם אותי כשקראתי את התגובות שלכם :)