*ספוילרים לא מסומנים.



מקור:
קֶלֶן עומד רגע לפני הדו־קרב הראשון שלו בתור מכשף, שאחריו יגיע תורם של ארבעת המבחנים שיהפכו אותו למג של ממש. יש רק בעיה אחת: אין לו שום קסם. ואם לא יתגלו כוחותיו, חייו ייהרסו. הוא מתכוון לגייס את כל יכולותיו - ואלה לא יכולות של קוסם כי אם של רמאי. כי לרמות - קלן יודע. ככה לפחות שרד עד עכשיו.
אבל אז מגיעה לעיר אישה זרה, חריפה וחכמה, עם שלוש חפיסות קלפים. היא שייכת לסוג אחר של אנשים, הארגוסי, והיא תדחף את קלן לשאול את עצמו מי הוא ומה באמת קורה במקום שממנו הוא בא. המפגש איתה יגרום לו לצאת נגד הכול, כולל משפחתו והקהילה שלו. הוא ימצא עצמו רדוף, ויגלה שהאישה הקשה והבלתי צפויה היא התקווה היחידה שלו.
קֶלַע הכֶּשף הוא הראשון בסדרת פנטזיה חדשה ומסעירה, מותחת ומפתיעה, עתירת כשפים, קסמים, מבחני אומץ וגם רגעי פחד.

אישי:
לקלן יש בעיה: הוא לא טוב בכישוף. בקרב שבטי בני הז'אנט'פ, זו בעיה רצינית. אבל קלן מנסה להשתמש בטריקים ובאחיזת עיניים כדי להתחמק מכשלון במבחני המג שלו, וכמעט שעומד על סף מוות, כשאישה בשם פריוס פרפקס מצילה אותו. פריוס פרפקס היא חלק מהארגוסי, קבוצת נוודים מסתוריים בעלי פילוסופיה יוצאת דופן וחיבה עמוקה לקלפים. פריוס מציעה ללמד את קלן מהידע שלה, אבל לשם כך יהיה על קלן לבחור בחירות משמעותיות.



מראה חיצוני:
יש לה שיער מתולתל אדום מלא, שבדרך כלל מסתתר מתחת לכובע ספר בלוי. היא לובשת מכנסיים, חולצה בלויה ומותנייה. בתוכו יש כיסים רבים שמכילים חפיסות קלפים שונות, מוט פלדה, קני עישון ואבקה.

אופי:
פריוס שנונה, חובבת הומור עצמי ואוהבת לרדת על כל האנשים סביבה. היא תמיד עליזה, ומאמינה גדולה בדרך המים, ולכן מנסה להימנע מכל עימות. היא אוהבת לעשן ולהמר, ונוטה לקלל הרבה. נאמר עליה יותר מפעם אחת שהיא לא לגמרי "ארגוסית טיפוסית", על אף שכל הארגוסים שונים זה מזה.
לפריוס היו יחסים קרובים מאוד עם דרך הדרדר המשוטט, כמאטרי שלה וכהוריה. מאחר שפריוס הצעירה היתה חמומה מוח ואלימה, לעיתים קרובות היו ביניהם עימותים, במיוחד בינה ולבין אנה שוחרת השלום. באופן אירוני, פריוס הפכה לדומה מאוד לאנה בפציפיזם שלה כשסיימה את תקופת החניכה שלה כארגוסית.
מערכת היחסים של פריוס עם רוזי מאוד סוערת. רוזי תמיד היתה שמרנית ומסורתית מאוד, ובהתחלה היא ופריוס היו רבות לעיתים קרובות בגלל הגישה הלא רשמית של פריוס. בהמשך הן מתאהבות ומבלות יחד לילה אחד, אך לאחר שמסיימות להביס את מגפת הצעקה האדומה הן נפרדות. פריוס מציינת ש"זה פשוט לא עבד". עם זאת, כנראה משהו קרה ביניהם בעתיד, כי כשהן נפגשות ב"צל אפל", מצוין שיש ביניהם חוב לא סגור ושפריוס רוצה "ללכת מכות" עם רוזי.
לפריוס יש מערכת יחסים מאוד קרובה עם קלן, משהו בין חבר טוב לבן, למרות שהיא לעולם לא תודה בכך. אנה מציינת בהזדמנות שפריוס תהיה מוכנה לעזוב את דרכה כארגוסית כדי להגן על קלן.

רקע:
פריוס נולדה לזוג מאדק וגדלה לשנוא את הז'אנט'פ, וככל הנראה נשבעה שבועת דם להרוג כל ז'אנט'פ שתתיקל בו. לאחר שהוריה נהרגים על ידי קוסם ז'אנט'פ ופריוס חיה ברחובות, דוראל ואנה מאמצים אותה ומלמדים אותה את דרך הארגוסי.
במהלך סיפור העלילה של "קלע הכשף", פריוס מצילה את חייו של קלן, ומתוך עניין בו היא מתחילה ללמד אותו את דרכי הארגוסים, עד שלבסוף מסכימה להכיר בו כטייסן.
"מנתץ הכתר" נגמר בסוף פתוח מבחינתה, כשאנחנו לא ממש יודעים מה קורה איתה.


כשרק התחלתי את סדרת "קלע הכשף" חשבתי שפריוס היא סתם הקלישאה של המנטור הזקן החכם שעושה דברים שנראים מטופשים אבל בפועל ממש חכמים ואנחנו פשוט לא הבנו אותם נכון. אבל פריוס הפכה בהדרגתיות לאחת הדמויות האהובות עלי, ובלי ספק דמות המנטור האהובה עלי; דרכי הארגוסים, בכלל, הן כלל לא פילוסופיה גנרית שאנחנו רגילים לקבל בספרים כאלה, אלא מביאים כמה נקודות ממש מעניינות שפריוס מגלמת בצורה ממש מוצלחת.
כמובן שבסדרה הראשונה קשה ממש להזדהות איתה כדמות, כי היא כל כך מעוררת השראה ומגניבה ומשמשת יותר כמין מודל אופטימלי מאשר אדם של ממש - לא שזה דבר רע בהכרח! היא בהחלט דמות מאופיינת היטב, ויש לה את החסרונות שלה, יחד עם העליות והמורדות. אבל הסדרה השניה הרחיבה את הדמות הזאת בצורה מאוד נצרכת והעמיקה אותה. היא גרמה לי להבין מאיפה התפתחה הדמות הזאת, והיא עשתה את זה באופן הדרגתי ואמין.
כן כתבתי את הסיקור הזה רק בשביל האפשרות לכתוב את הציטוטים רדו ממני.



← "אני אישה, ילד. אולי אף פעם לא פגשת אישה, כי אתה בא ממקום כל כך מפגר, אבל זה כמו גבר, רק חכמה יותר ועם ביצים יותר גדולות."

← "אתה יודע על מה אני תוהה?" שאלה פריוס. לא הגבתי, אבל זה לא שינה כלום, היא המשיכה לדבר ממילא. "אני שואלת את עצמי - אם מחר הילדה הזאת תפסיק להיות יפה כל כך, האם אתה בכלל תשים לב אליה?"
היא נתנה לי שלוש שניות שלמות לחשוב על תשובה, ואחר כך פרצה בצחוק. "אתה קורע אותי, ילד. אתה יודע את זה?"

← "שתוק וקח קלף. קח קלף או שתסתובב ותלך מפה בלי להסתכל אחורה. העולם הוא מקום גדול ומסוכן ויש בו יותר חושך ממה שתדע אי פעם. רק דבר אחד נלחם בזה - גברים ונשים שלא מפנים עורף לחובות שלהם. תבחר קלף עכשיו, קלן, כי אני לא אבקש ממך שוב."

← "לכולנו יש דברים מכוערים בתוכנו, קלן. שלך יותר גרוע? אז תילחם יותר חזק. תמצא דרך. אבל לעולם אל תעמיד פנים שאין לך ברירה."

← "שתי המוזרות האלה הן ארגוסיות, וזה אומר שכשקורה משהו מוזר בעולם הן מרגישות צורך עז לצייר את זה על קלף. ברור שהן חושבות שלסימנים יש משמעות."
"יש להם משמעות," עמדה ורדה'לה על דעתה.
"יכול להיות שיש להם," אמרה פריוס.
השתיים החליפו מבט שנראה משמעותי אבל אני לא הבנתי ממנו דבר.

← חשבתי על זה. רוב הזמן פריוס לא באמת רוצה שאנשים ידעו מה היא חושבת - לפעמים נדמה לי שהיא אפילו לא רוצה שייקחו אותה ברצינות - אז היא מדברת במבטא הזה של אזורי הספר. אבל עכשיו היא רצתה שסנרה תרגיש ביטחון, שתרגיש מוגנת. ורדה'לה היא שהגנה עליה עד עכשיו, ולכן דיברה פריוס כפי שורדה'לה היתה מדברת - באופן שעשוי לעורר את אמונה של סנרה.
"את יודעת, את הופכת אפילו דברים פשוטים למסובכים," אמרתי.
פריוס חייכה. "דרך החיננית הפראית, ילד."

← "המדבר הזה," אמרה פריוס. "כאן ועכשיו. זה המקום הכי יפה בעולם, לא?"

← היא רכנה לעברי והביטה לתוך עיניי. "אני רואה את זה, ברור כשמש."
"מה את רואה?" שאלה המלכה.
"את דרך הכוכבים האינסופיים."
לפעמים - אם כי לעיתים נדירות ובלי דפוס צפוי - פריוס אומרת בדיוק את הדבר הנכון שיציל את נשמתך. היא חייכה אליי כאילו היא יודעת בדיוק מה אני מרגיש. אולי היא ידעה. אולי לא.

← המדריכה שלי נשענה קדימה. "והתשובה לשאלה שמרוחה לך על הפרצוף היא: לא."
"מה 'לא'?" שאלה טוריאן.
"לא, את לא יכולה לנצח אותי. לא היית יכולה גם לנצח את הילד אם הוא לא היה נותן לך לנצל את הנטייה שלו לסמוך על אנשים."
איך היא גילתה את זה?
פריוס ידעה איכשהו שאתהה על כך וחייכה אלי בחצי פה. "שריפים אוהבים להשוויץ, ילד. בעיקר כשאחד מהם מביס פורע חוק מפורסם בקרב הוגן."
"זה לא היה..."
היא פנתה בחזרה אל טוריאן. "תקשיבי לי, ילדה. או שאת מחזירה את הסכין הקטנה שלך לנדן, או שאני מעיפה אותך מפה לשם בכל החדר הזה עד שתתחילי לשיר את ההמנון הארגוסי בעל פה."
"יש המנון ארגוסי?" שאלתי.
"אני אכתוב אותו לרגל המאורע."

← "למה פריוס לא לימדה אותי כהלכה את דרכי הארגוסים?" שאלתי, ונימת תלונה בוגדנית חדרה לקולי. "היא תמיד לימדה אותי ריקוד במקום התגוננות, מוזיקה במקום צחות לשון. למה כל אחד ואחד מהשיעורים שלה היה צריך להיות כל כך..."
"בלתי מובן בצורה מופרכת?"

← "כאן מסתיים השיעור, ילד."



← במקום זאת אני אימצתי אותם אליי, כפי שאני מתכננת לעשות עם כל דבר אפל ומואר שיש לעולם הזה להציע, ובאמצעות החיבוק הזה - לשנות. כך אהיה ואעשה מעתה והלאה. זאת הדרך שבה אני הולכת.
אני דרך החיננית הפראית.