עשירה וענייה, עם סופי

וואו כמה זמן לא פתחתי שירשור כזה.
טופס:

שם: אנה
רקע: גדלה בארמון של ממלכת ג'ייריה (ממלכה מומצאת), שני הורים שמפנקים אותה בלי סוף שהם המלך והמלכה.
אופי: קלת רוח ופזיזה, לפעמים מתנהגת ממש כמו סנובית.
עשירה/ענייה: העשירה
גיל: 14 וכמה חודשים
מראה: שיער שחור ועיניים שחורות, עור חום תימני כזה, די נאה.

- - - -
לקחתי אותה סתם כי זה מה שיצא.

שם: אלכס
רקע: ענייה מאוד, חיה ברחוב לבד בממלכת ג'ייריה. מנסה תמיד לקבץ נדבות ליד הארמון אבל לרוב מגרשים אותה משם.
אופי: סגורה בתוך עצמה, ביישנית.
עשירה/ענייה: ענייה
גיל: 13.5
מראה: היא די גבוהה, העור שלה בהיר מאוד והשיער שלה בצבע ג'ינג'י אש שנראה כאילו הוא לא ממש טבעי (למרות שהיא אף פעם לא צבעה את השיער) המגיע לה בערך עד האגן. העיניים שלה ירוקות והיא בדרך כלל מכוסה בלכלוך.

תתחילי

"אמא, אני הולכת לפגישה עם פשוטי העם שאבא קבע לי," אמרתי.
"טוב." אמרה אמא. "היא לא צריכה לנהל ממלכה של 17 מיליון איש..." מלמלה.
יצאתי לחצר הארמון המלאה בפרחים מקסימים וריחניים, ועליתי על הכרכרה.
"מתי נתקדם למכוניות כמו כולם?" גלגלתי עיניים לעבר האיש שתמיד נוהג על הכרכרה ומנווט את הסוס.
"את יודעת," אמר המשרת ההוא, "כשמנופפים לעם צריך להיות רשמיים. נולד לדודה שלך ילד! את חייבת לנופף."
הנהנתי ועליתי על הכרכרה,מתעסקת בפרח שבשמלתי הצהובה- בננה הנפוחה והחדשה.

התלבטתי אם ללכת לפגישה עם הנסיכה שלנו. הפגישה הזאת פורסמה בכל מקום והפרצוף הנפוח של הנסיכה הודבק על כל קיר שיש בממלכה. מצד אחד זה עומד להיות שיעמום פחד, אבל מהצד השני.. יהיה כיבוד. החלטתי ללכת בכל מקרה. זה לא כאילו יש לי משהו יותר טוב לעשות..
התחלתי ללכת לכיוון המבנה שבו התקיימה הפגישה.

"שלום, שלום!" נופפתי מהכרכרה. עוד כמה דקות מגיעים! נקווה שלא יבואו כמה מהעניים שמבקשים נדבות.
למה אבא החליט להכריז לתלות כרזות על זה בכל עיר הבירה- מיארמוסי?
הולך להיות נשף ריקודים גדול, בגינה ענקית כזאת ומטופחת עם צמחים ופרחים וזה.
יהיו ריקודים. מי שלא ירקוד יסולק. זה רק לתושבי העיר, הכוללת בערך 920,000 תושבים. מגיל 13 ומעלה בלבד, חובה להגיע בבגדים חגיגיים.
זה אומר שבערך 400,000 עיר יגיעו! זה כי כבר 14 שנים לא נולד תינוק חדש למשפחת המלוכה, זאת אומרת, מאז הלידה שלי.
הגענו. אני אצטרך לרקוד ואלס עם בן הדוד שלי הגדול ממני בחצי שנה, יציגו את התינוקת, דברים כאלה.
בטח העניים יבואו בשביל הכיבוד ויקנו בגדים יד שנייה ב10 ורצ'נט (ורצ'נט שווה משהו כמו רבע שקל בשרשור) מהעמותות האלה.

הגעתי למקום הזה. הוא היה מלא בפרחים, בקישוטים, והכי חשוב- מלא בכסף. המקום כולו היה עטוף בגדר, ובדלת הכניסה הוצב שומר מפחיד. צעדתי אליו, מנסה להיראות הכי בטוחה בעצמי שאני יכולה. היה תור די ארוך ונאלצתי לעמוד בקצהו. אחרי כמה זמן הגיע תורי. השומר הסתכל עלי. על השיער שלי, על השמלה המרופטת שאני לובשת כבר הרבה יותר מידי זמן, על הפנים והעור שלי שכוסו בליכלוך שחור. לבסוף הוא מילמל "רק בגלל שאת לובשת שמלה.." ופתח לי את השער. נכנסתי, מהוססת.

סניירו, בן דודי, הושיט לי יד.
אחזתי בידו, כל פשוטי העם מסתכלים עלי, והתחלנו לרקוד, להסתובב.
האמת שזה היה נחמד.
אחרי הצטרפו גם שאר האנשים, וזה היה מחזה יפהפה, למרות שאני רואה את זה פעם בשבוע בערך בנשפים קטנים בארמון, או אצל משפחות מלוכה אחרות.

המשכתי לשבת, אני מאוד לא טובה בריקודים. הצבע של השיער שלי בער כרגיל, והתחלתי לאכול בדיסקרטיות מהכיבוד. כולם רקדו מסביבי, זה היה.. פלצני ומוזר.

ראיתי נער אחד מזמין נערה אחת לרקוד. אני המשכתי לרקוד. הנערה הייתה יפה מאוד, בעלת שיער ג'ינג'י ארוך ועיניים ירוקות, אך מלוכלכת.
אמרתי לבן דודי שאני רגע באה, והלכתי לנערה.
"שלום," אמרתי, "איך קוראים לך?"

מישהו הזמין אותי לרקוד אך הנדתי בראשי לשלילה בנימוס. אני לא יודעת לרקוד ואני לא צריכה שאנשים יזמינו אותי לרקוד. הוא הלך, נראה קצת מבואס. הסתכלתי סביבי. כל האנשים רוקדים.. רגע. הנסיכה מתקרבת אלי?! היא שאלה אותי איך קוראים לי. למה שהיא תדבר איתי בכלל? "אלכס." אמרתי בקצרה. לא רציתי להתחיל איתה ישר עם העקיצות. נראה לפי התגובה שלה.
-------------------------------------------
אופס שכחתי לכתוב שם ^^"
נערך

"שלום," אמרתי. "אני אנה."
טיפשי. היא יודעת.
"שמעי," אמרתי, "את באמת נשמעת נחמדה, אני ראיתי אותך הרבה פעמים בעיר. אחרי המסיבה אני רוצה שתחפשי אותי. תגידי 'אקס אוו אקס אר' לשומר בכניסה, טוב? הוא יוביל אותך אליי. אני חייבת ללכת. ביי!" רצתי חזרה לריקודים.

"אבל למ-?" ניסיתי לשאול אבל היא הלכה מהר מידי. למה הנסיכה רוצה שאני אכנס לארמון? לדבר איתה? היא השתגעה או משהו??
-------------
דילוג לאחרי המסיבה?

אוקי. יש לדמות שלך משפחה?
---
סוף סוף נגמרה המסיבה הטיפשית הזאת!
עכשיו אני מחכה שהיא תבוא.
אני האמת הרבה זמן חיפשתי חברה.
יותר חשבתי על אחת מלכותית, אבל אני שמעתי את השיחות שלה עם אנשים, והיא נשמעת נחמדה כל כך!
הנה, היא דופקת בדלת של החדר שלי.

אממ יש את חוק השליטה, את די משתלטת על הדמות שלי.. ואין לה משפחה
-----
נגמרה המסיבה המוזרה הזאת. מעניין שרצו להזמין אותי לרקוד.. אפילו פעמיים! למה אנשים רוצים לרקוד איתי? התחלתי לצעוד לכיוון הארמון, לא לפני שניסיתי לנקות את עצמי קצת. בכל זאת, זה הארמון! הגעתי לשערים ואמרתי את הסיסמה. השערים המפוארים נפתחו לאט ונכנסתי, די בהיסוס. שאלתי את אחד מהאנשים שעברו שם איפה החדר של הנסיכה והם הפנו אותי אליו. בכל פינה הורגש היוקרתיות וההדר שכסף יכול ליצור. צעדתי לקראת הדלת של החדר שלה ודפקתי בהיסוס. אולי היא לא שם בכלל? למה נכנסתי לארמון? יכולתי להתעלם מההצעה שלה וזהו.