עשירה וענייה, עם סופי

[רונית השונית]

סליחה, אני עושה את זה לפעמים לא בכוונה...
- - -
צלצלתי בפעמון שבחדרי.
משרת מיהר להגיע.
"לך תמצא ילדה ג'ינג'ית שמסתובבת בארמון ותביא אותה לפה. בלי אבל." פקדתי.
הוא רץ לשוטט בארמון, למצוא את אלכס.
חשבתי איך לדחוף לה בגדים (ומקלחת) בלי להעליב אותה.

[כינוי בעברית]

חיכיתי כמה זמן, ללא תשובה. זה כנראה לא החדר של הנסיכה.. מי יודע איפה הוא בכלל? התחלתי ללכת לכיוון היציאה במהירות. אני לא שייכת לכאן, זאת הייתה טעות! אבל רגע לפני שיצאתי, עצר אותי אדם גבוה בלבוש חגיגי, שאמר לי ללכת אחריו. מה יש לי להפסיד חוץ מזה שאולי המלך קלט שענייה מסתובבת בארמון שלו ורוצה להעניש אותי על זה. אבל מה הסיכויים שזה יקרה?הוא עלה קומה, ואני אחריו. כנראה הוא מוביל אותי לחדר של הנסיכה...

[רונית השונית]

חיכיתי כמה דקות, עד שהמשרת בא ואיתו הילדה, אלכס.
"מה את אוהבת לעשות?" שאלתי אותה לאחר שהמשרת יצא וסגר את הדלת.
"אני אוהבת למדוד שמלות." זה היה רמז בשבילה. "ואני אוהבת שהאנשים מהספא עושים לי מניקור ופדיקור..."

[כינוי בעברית]

הרמתי גבה. היא התחילה כל כך ישיר!
"אצלי אין דבר כזה אוהבת. אני עושה מה שאני צריכה לעשות בשביל לשרוד. ובכלל, למה רצית שאני אבוא לארמון?"

[רונית השונית]

עכשיו אני הרמתי גבה.
"אני אמרתי לך," אמרתי. "את נראית נחמדה. רוצה שאראה לך תחביבים שלי? ג'קוזי. זה כיף." ראיתי את הטינופת על פניה וחשבתי שכדאי שנעשה את זה בג'קוזי של הספא בבית שלנו, לא בזה שבחדר מקלחת שלי.
הושטתי לה בגד ים משלי ולבשתי אחד אחר שלי.

[כינוי בעברית]

"אני מעדיפה שלא, אם זה בסדר.." מילמלתי. מה זה ג'קוזי בכלל? אני לא רוצה להיכנס למקום שאני לא יודעת מה הוא בכלל עם הנסיכה, שהכרתי אותה לפני 2 שניות.

[רונית השונית]

התעלמתי מחוסר הרצון הבולט שלה להתקלח. היא מטונפת!
שתינו נכנסנו לספא, לבושות בבגד ים, כפכפים על רגלינו.
הראיתי לה איך נכנסים, והזרמתי לה קצף.
"רק תיזהרי לא לטבוע," אמרתי.
נכנסתי לג'קוזי השני.

[כינוי בעברית]

התיישבתי. זה היה מוזר... ורטוב... ולא נוח. זה לא הרגיש לי טבעי. אני מעדיפה להמשיך את חיי ולא להיות חברה של הנסיכה אם זה דורש לשבת כאן. אבל אני לא יכולה פשוט לקום וללכת..

[רונית השונית]

ראיתי שהיא מתחילה להיות נקייה, והבנתי שהיא מרגישה לא בנוח, אז הוריתי לה לצאת.
"בואי אראה לך את השמלות שלי!" אחזתי בידה והלכתי. כמה שרציתי לרוץ, אבל זה לא מלכותי.

[כינוי בעברית]

הייתי מבולבלת אבל המשכתי לעשות מה שהיא אומרת לי. בכל זאת.. זאת היא.

[רונית השונית]

אני הלבשתי אותה בשמלה בצבעים פסטליים, לבשתי שמלה אחרת בעצמי, וצלצלתי בפעמון שבו אני קוראת למשרתת.
הבחנתי שהיא רזה מאוד מאוד, לא בקטע של דיאטה אלא בקטע של כמעט תת תזונה.
אכלנו, וכל הזמן הזה היא הייתה שקטה במיוחד.

[כינוי בעברית]

היה לי מוזר שהיא סתם עוזרת לי.. תמיד כשאנשים עוזרים לי אני חושבת שהם צריכים ממני משהו, אבל מה הנסיכה יכולה לרצות ממני? "תגידי.. למה את עוזרת לי? את צריכה ממני משהו?" שאלתי, מקווה שאחרי שזה התבהר אני אוכל להגיד שאין לי את מה שהיא רוצה וללכת.

[רונית השונית]

"חובתי כיורשת העצר לדאוג לכל אזרח ואזרח," דקלמתי. "את חלק מהמדינה שלי, אז אני אדאג לך."
ולפני שענתה, גררתי אותה לחדרי.
"כבר ממש מאוחר," הודעתי. "אני חייבת לישון, שלא יהיו לי שקים בעיניים ועור צהוב..."

[כינוי בעברית]

גילגלתי עיניים. "אז אני אלך?" שאלתי בתקווה. היא פשוט מפונקת מידי. 'שקים בעיניים ועור צהוב'? למי אכפת מזה? המטרה בחיים זה לשרוד, לא להיראות טוב.

[רונית השונית]

"לא. את נשארת לישון כאן."
למרות שהיא נראתה טוב בהרבה ממקודם, היא כנראה הרגישה לא בנוח.