מכתב פרידה / קלישה, היה היה פעם

המדף שלי.
מבוטא.
אני חושבת שזה הקטע הכי קצר שאי פעם כתבתי. היה היה פעם, הפעם מנקודת מבטו של תומאס.

***

מכתב פרידה

[אורך: 466]

רגליו של תומאס שקעו בחול הרך בעודו צועד לעבר המזח. עיניו הכחולות היו נעוצות בחולמנות בשמיים, וידיו מרטו במיומנות את שולי חולצתו המפוארת.
הוא עשה את כל הדרך לכאן מביתו ברגל, כפי שעשה בכל בוקר. הרחובות היו שוממים בשעות אלו, ותומאס יכל לחשוב מבלי שמישהו יעיף בו מבט מלוכלך מזווית עיניו כל עשר דקות. עד שיחזור הביתה, הוא ידע, שעת ארוחת הבוקר תעבור, והוריו יהיו נמהרים ורגוזים. אבל זה לא חשוב. לא כרגע.
כאשר התקרב למזח, הוא החזיר את מבטו אל דרכו, בציפייה לראות דמות חומת שיער יושבת על שפת המזח, שעונה אחורה בשפתיים קפוצות בחוסר סבלנות. אבל הוא לא ראה דבר. המזח היה ריק לגמרי.
תומאס עלה על המזח סוף סוף, ושבבי העץ קידמו את כפות רגליו היחפות. הוא נעצר לרגע לסרוק את המזח שוב, סריקה אשר הובילה לאותן תוצאות, כמובן. הוא העיף מבט לאחור, אך גם על השביל לא עמד איש.
היא וודאי מאחרת שוב, חשב לעצמו תומאס, אבל זה לא התאים לסנדי. היא היתה מגיעה כמעט תמיד בזמן לפגישות הללו, לעיתים לפניו, ולמרות חוסר סבלנותה ישבה וחיכתה לו עד שהגיע. בפעם היחידה שאיחרה, היה זה לאחר שקבוצת הילדות שהציקו לו ארבו לה בדרך לשם והתנפלו אליה. היא הגיעה כשעינה נפוחה ודם זולג משריטה בברכה, והתיישבה לצידו של תומאס בשפה קפוצה כהרגלה. תומאס ראה את הדמעות בעיניה, אבל סנדי לא נתנה להן לצאת.
הוא חש את הבהלה מתגנבת אליו באיטיות, אבל ניער את החשש בנחישות. שנים עברו מאז. לו מישהו היה מנסה להציק לסנדי כעת, הוא היה גומר עם איבר שבור. היא התעכבה מסיבה אחרת. היא תגיע עוד מעט.
אבל היא לא הגיעה, וזה השאיר מקום למחשבותיו לנדוד למחוזות לא נעימים. להוריו, בעיקר.
הוא סילק את מחשבותיו במהירות, והחל לצלוע לכיוון שפת המזח. הוא יישב שם ויחכה לה, כמו שהיא עושה בכל בוקר. זה יקח כמה דקות.
הוא נעצר והתיישב על שפת המזח, עיניו נעוצות באופק, ורגליו מתנדנדות במים בשלווה. הוא נרגע ברגע שבהונותיו טבלו בים, וחש את הפיתוי לקפוץ בבגדיו למים. אבל לא, אמא שלו כועסת עליו מספיק. עדיף להישאר עם חולצה יבשה, גם אם פרומה מעט.
הוא הוריד את מבטו אל חולצתו כשהבחין ששוב פרם את חולצתו בהיסח הדעת, ונאנח. עיניו החליקו הצידה, והוא שם לב למכתב.
בתוך שקית עמידה למים, קשור לאחד מעמודי העגינה. מעטפה חומה קטנה, כמו הסוג שסנדי נהגה להשתמש בו כל הזמן לאחר שקיבלה ביום הולדתה מאמה מעטפות ונייר מכתבים. המעטפות עדיין לא נגמרו, כיוון שסנדי השתמשה בהן רק למקרים מיוחדים.
מקרים מיוחדים = הוא.
תומאס רכן קדימה ותלש את השקית מהעמוד. הוא פרם את הקשר במהירות, מודאג. הוא שלף את המעטפה, ולאחר שקרא את שמו עליה (באותיות עקומות, שכן סנדי לא למדה באופן סדיר קרוא וכתוב בכתב), קרע אותה והוציא את המכתב.

תומאס,
תודה על הזמן שבילית איתי. נאנתי איתך מאוד אד אכשיו, אבל אכשיו אני צריכה ללכת.
אל תבוא אחרי.
מצטערת.
להתראות.
סנדי.

לאחר כמה דקות קם תומאס על רגליו, והשליך את המכתב אל הים השוצף. הוא הגיע הביתה לארוחת בוקר, והפעם הוריו לא העירו לו דבר.

איזה סיפור אופטימי, מעודד ומשמח.

קלישההה מהממתתתתתתת
יואו זה ממש מושלם, ולא קראתי את סדרת הקטעים.
הכתיבה שלך ברמה אחרת, באמת. אני שמחה גם שהקשבת לטיפ שלי וכתבת קטע קצר יותר. זה קולע, מהיר, יש סבלנות לקרוא את זה וזו התנסות מקסימה.
תני לכתוב דיאלוגים, זה יהיה נחמד :)

אהבתי את הקטע, קלישה. מאוד! זה היה קטע מעולה! אני חושב שהכי אהבתי את התיאורים של תומאס. איזנת במדויק את תיאור הדמות ואת הסיפור עצמו. אהבתי!
אבל מה שפחות אהבתי, זה המכתב. אני מבין שהדמות של סנדי היא לא כזו שיודעת לכתוב ולקרוא כל כך טוב, אבל לדעתי, לפחות, שגיאות הכתיב הרסו את כל העניין. הקטע אמור להיות עצוב, נכון? ואני לא יודע, אבל משהו פשוט לא הרגיש לי נכון... אולי פשוט בגלל שהמילים עצמן הן לא מילים שאני רגיל לראות, וזה גורם לי לחשוב בתת מודע: ''מה הן או רות? מה המשמעות שלהן?'' ולמרות שאני יודע מה המשמעות, היא איכשהו מאבדת מעצמה...

טוב ועכשיו אחרי ההערה המוזרה הזו הגיע הזמן להערות על כתיב!

זה אמנם ביטוי יפה, אבל האם את בטוחה שהוא מתאים? ממבט ראשון הוא עלול להיות בלתי מובן. אבל אם תשימי במקומו משהו כמו כאשר התקרב למזח, הוא העביר את מבטו אליו, או כאשר התקרב למזח, ניתק את עיניו מהשמיים והפנה אותן אליו. זה יהיה הרבה יותר ברור.

לדעתי, האנטר כאן מיותר. תנסי לקרוא את זה כך: עיניו החליקו הצידה, והוא שם לב למכתב בתוך שקית עמידה למים, קשור לאחד מעמודי העגינה.
נוסף על כך, אני מציע להבהיר מעט מה זאת אומרת שקית עמידה למים. אלא אם כן זו שקית ניילון, זה יכול להיות מבלבל מאוד. לפחות לפי הניסיון שלי.

*בהן. מעטפות זו מילת נקבה, לכן צריך לתת להן נו''ן סופית.

אהבתי את זה שהעשרת טיפה את ההסבר על הקשר ביניהם :>

אני לא יודע אם זו שגיאת מקלדת או שעשית את זה בכוונה, אבל חסרה מילה לפני ה''שלף''.

אני חושב שהמשפט כאן ארוך מידי, ושיש בו את ו' החיבור יותר מן הנחוץ. אני מציע לשים נקודה במקום הפסיק אחרי ה''שוצף'', כי בלעדיה, כל המשפט הופך לארוך מידי ואז יותר קשה להבין אותו.


לא הייתה לי שום כוונה לפגוע, קלישה :) אני יודע שבשתיים-שלוש ההערות האחרונות אולי יצאתי מעט מהקווים, אבל תדעי לך שבקושי היה לי על מה להעיר, כי את כותבת כל כך יפה :)