ברבור שחור / סיקור סרט, 🦢🩰

[Henry Winter]

בס״ד
*טריגרים וספויילרים מסומנים בלבן
**לא הצלחתי להעלות סרטונים, עמכם הסליחה

ברבור שחור / Black Swan

🦢 ז'אנר: מותחן פסיכולוגי
🩰 במאי: דארן ארונופסקי
🦢 תסריטאים: מארק היימן, אנדרס היינז, ג'ון מקלפלין
🩰 צלם: מתיו ליבטיק
🦢 פסקול: קלינט מאנסל
🩰 שחקנים מרכזיים: נטלי פורטמן, ונסן קאסל, מילה קוניס, וינונה ריידר, ברברה הרשי, קסניה סולו, בנג׳מין מילפייד
🦢 מעצבת תלבושות: איימי ווסטקוט
🩰 עורך: אנדרו וייסבלום
🦢 מפיקים: ארי הנדל, סקוט פרנקלין, בריאו אוליבר, מייק מדאווי, ארנולד מסר
🩰 כוריאוגרף: בנג׳מין מילפייד
🦢 רקדנית מחליפה: שרה ליין
🩰 הכנסות: 304 מיליון דולר
🦢 שפה: אנגלית
🩰 שנת יציאה: 2010 (2011 בישראל)
🦢 אורך הסרט: 108 דקות
🩰 ניתן לצפייה: אפל טיוי, דיסני פלוס

רקע
יצירת הסרט

ברבור שחור הוא סרטו של דארן ארונופסקי, יצא לאקרנים בדצמבר 2010. הסרט קרוי על דמות הברבור השחור במופע הבלט ״אגם הברבורים״, שהיווה השראה רבה לארונופסקי, וכן, עליו גם מבוססת עלילת הסרט.
אחותו של דארן הייתה לומדת בלט בניו יורק, ובמהלך כתיבת התסריט של הסרט הוא צפה בהפקות רבות של אגם הברבורים, בעקבות כך החליט להכניס לסרט את ייצוג הברבור השחור (לילי) והברבור הלבן (נינה) ועוד אלמנטים נוספים מהעלילה של אגם הברבורים. ״הייתי קצת מוטרד כשלקחתי על עצמי משהו כמו אגם הברבורים כי זה חתיכת ביצוע אפי,״ סיפר ארונופסקי בראיון, ״ידעתי שיש לי המון מה ללמוד אבל אני חושב שהריגוש ביצירת סרט זה שאתה נזרק לעולמות חדשים, ואתה מקבל קורס מזורז ומקיף את עצמך בהמון מומחים ואנשים שהעבירו את החיים שלהם בללמוד את הדברים האלו, אז הם יכולים למלא את המון חורים.״ במהלך יצירת הסרט, הוא העביר את זמנו ב להקשיב לסיפורים של בלרינות ולחוויותן האישיות, מה שכנראה עזר לו להיכנס לעולם של הסרט.
רוב הצילומים של הסרט נעשו בניו יורק. סט הצילומים העיקרי היה הסטודיו של הלהקה, שהצילומים שלו התבצעו במרכז לאומנויות הבמה בפרצ'ייס קולג'. מכיוון שבשאר השנה רוב המוחלט של הבמות בניו יורק היו תפוסות ולא הייתה אפשרות לצלם בהם, הצילומים של הסטודיו נעשו במהלך חופשת החורף בקולג׳. מילה קוניס סיפרה בראיון לVanity Fair שלהפקה היה תקציב מצומצם וחלק מהצילומים היו צריכים להיעשות בצורה לא חוקית, בינהם גם הצילומים בתחנת הרכבת, בעקבות כך שעות הצילום היו מאוד מוקדמות.
לאפקטים וסגנון הצילום יש חלק מרכזי בסרט. בשביל האפקטים של הפציעות השתמשו בעיקר בבובות, איפור ואיברי גוף מלאכותיים. לפי מייק מרינו, שיצר את האפקטים החזותיים לסרט, תיאר את דארן המסוג הבמאים שעדיין אוהבים להשתמש באפקטים של איפור, ״הוא אוהב לראות דברים על הסט,״ ציין מרינו. למרות זאת, הבעיה העיקרית הייתה באפקטים שנעשו בעריכה. בסצנת הריקוד של הברבור השחור, כשלנינה לכאורה צומחות כנפיים. דן שרקר הסתבך בשילוב הגוף של נינה עם הגוף של הברבור, ״ידענו שהכנפיים יהיו חלק עיקרי בזה (בסצנה), אבל מעבר לכך ניסינו דברים שונים עם הפנים שלה והצוואר שלה ושאר הגוף.״ הסיבה שבחר בסוף להשאיר את דמותה של נינה עם הכנפיים בלבד היא שלפי דעתו נטלי לא הייתה צריכה מעבר להן כיוון שהן נראו יפהפה לבדן, ומטרת הסצנה הייתה להראות את הדבר היפהפה שאליו נינה רוצה ומצליחה לכאורה להפוך. במהלך שיחה של ארונופסקי עם הרקדנית ג׳וליה קנט הוא שאל אותה איזה מין יצור מלכת הברבורים, והיא ענתה לו שמדובר בחצי־אדם וחצי־ברבור. השיחה עם קנט גרמה לו להבין שהאשליה/יצור שהוא רוצה ליצור היא בעצם אשת ברבור, ״זה גרם לי להתרגש, אחד הדברים היותר מרגשים הוא השינוי שנעשה לנטלי שיהפוך אותה ל׳יצור׳.״
הסרט צולם במצלמת סופר 16 מ״מ וסגנון הצילום שארונופסקי בחר לסרט הוא סגנון דקומנטרי, בעוד שעורך הסרט השתמש במוזיקה ובסאונד בשביל יצירת אלמנטים סוריאליסטיים, הוא ניסה למצוא איזון בין האלמנטים של הצילום הריאליסטי לאלמנטים של מותחן וסרט אימה.
עבור הסרט ההפקה שכרה כריאוגרפים, רקדנים ומחליפים לשחקנים, בינהם גם הכוריאוגרף בנג׳מין מילפייד שרוקד גם בסרט את התפקיד של הנסיך זיגפריד. פורטמן התחילה שיעורי בלט עם הרקדנית ג׳ורג׳ינה פרקינסון שישה חודשים עוד לפני תחילת הצילומים במשך חמש שעות ביום כך שלא הייתה צריכה להשתמש במחליפה עבור כל סצנות הריקוד.

פסקול

את פסקול הסרט, כמו כמה מסרטיו הקודמים של ארונופסקי, יצר המלחין קלינט מנסל, למעט טראק אחד של קמיקל בראדרס שלא כלל בפסקול עצמו. מנסל השתמש באגם הברבורים של צ׳ייקובסקי עם כמה שינויים דרסטיים. מכיוון שהפסקול אינו עצמאי ומנסל למעשה סימפל יצירה קיימת, לא הועמד לאוסקר עבור המוזיקה המקורית הטובה ביותר.
ישנם 16 טראקים בפסקול (סה״כ זמן של 52:38):
• Nina’s Dream
• Mother Me
• The New Season
• A Room of Her Own
• A New Swan Queen
• Lose Yourself
• Cruel Mistress
• Power, Seduction, Cries
• The Double
• Opposite Attract
• Night of Terror
• Stumbled Beginning…
• It’s My Time
• A Swan Is Born
• Perfection
• A Swan Song (For Nina)

הצלחה, פרסים ומועמדויות

הקרנת הבחורה של הסרט הייתה בפסטיבל הסרטים של ונציה בראשון לספטמבר 2010, שהוא גם היה הסרט הפותח לפסטיבל, ולפי מגזין וראייטי ״אחד מסרטי הפתיחה החזקים ביותר שנזכרים״. בין היתר הוקרן גם בפסטיבל בטלורייד, טורונטו, ניו אורלנס, אוסטין, לונדון ובידגושץ׳. הכנסות הסרט היו כמעט פי שלושים מתקציבו והצלחתו הייתה עצומה. לפי האינדפנדנט הוא אחד הסרטים הנצפים ביותר לשנת 2011 וזכה לביקורות אוהדות מהמבקרים וחובבי הסרטים. מבקרים רבים התייחסו למשחק של פורטמן בביקורות חיוביות. הוא תואר כ״קריפי בצורה מדהימה״, ״שוקק רגשות״ ועוד שבחים נוספים, עם כי ישנן ביקורות מעורבות יותר על בימוי הסרט, כמו זו של קירק האניקאט שביקרה בעין פחות חיובית אל האלמנטים של האימה בסרט. בנוסף, בלרינות כמו תמרה רוג׳ו ואדוורד ווטסון ביקרו את הסרט על כך שהוא מציג את הענף שלהם בצורה שטחית וחסרת רגש. ישנן בלרינות קנדיות שדיווחו שלא אהבו את איך שענף הבלט נראה באור מאוד שלילי ומוחצן בסרט. חובבי אנימות טענו שהסרט לוקח השראה מהאנימה ״פרפקט בלו״, עם כי דארן הכחיש שלקח איזושהי השראה מסרטו של סטושי קון.
הסרט הועמד לחמש מועמדויות בטקס פרסי האוסקר לשנת 2010 — הסרט הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר, הבמאי הטוב ביותר, הצילום הטוב ביותר והעריכה הטובה ביותר). מתוכם זכתה פורטמן עבור השחקנית הטובה ביותר.

תקציר
נינה סיירס רקדנית בלהקת ניו יורק סיטי בלט שהלכה בעקבות אמה הקנאית והשתלטנית שהייתה רקדנית כושלת בעברה. במהלך היערכות להפקה מחודשת של אגם הברבורים, מנהל הלהקה, תומא - מחליף את מלכת הברבורים, בת׳ מקנטייר לטובת אחת חדשה, שתצטרך לבצע לא רק את תפקיד הברבור הלבן אלא גם את השחור.
נינה נחושה להיות מלכת הברבורים ואף מקבלת את התפקיד מכיוון שביצעה את תפקיד הברבור הלבן בצורה מושלמת, ועם זאת, מתקשה בביצוע הברבור השחור. כשרקדנית מלוס אנג׳לס בשם לילי מצטרפת ללהקה, מרגישה נינה מאוימת לגבי תפקידה אף יותר. לילי, בשונה מנינה, אומנם לא רקדנית מושלמת אבל אכן בעלת תכונות אופי המזוהות עם הברבור השחור - היא מלאת תשוקה ומסתורין ויודעת לנצל זאת לטובתה.
נינה עושה כל שביכולתה על מנת להיות מושלמת, כמו שהייתה בת׳, אבל זה נהיה מסובך יותר כשהיריבות בינה לבין לילי גוברת וכשאימה מנסה לעצור אותה מלעשות בחירות עבור עצמה. היא בין היתר מבחינה במספר נזקים פיזיים ונפשיים שמכניסים אותה לחרדה ופרנויה, מונעים ממנה שקט נפשי ואת היכולת להשתחרר אל תוך דמות הברבור השחור. טריילר

דמויות מרכזיות
נינה

נינה סיירס היא הדמות הראשית בסרט ומגולמת על ידי נטלי פורטמן, שזכתה באוסקר על התפקיד הזה. נינה היא בחורה פרפקציוניסטית ורגישה, מייצגת את הברבור הלבן בסיפור.
היא בתה של אריקה סיירס, שהייתה גם כן בלרינה בעברה, אך נחשבה כושלת ומעולם לא הגיעה להישגים של נינה. היא נבחרת לגלם את הברבור הלבן והברבור השחור של אגם הברבורים - שתי הדמויות המרכזיות בעלילת המופע. נינה רוקדת את הברבור הלבן בצורה מושלמת וטבעית לחלוטין, היא מדייקת בתנועות עד לפרטים הקטנים ביותר. הבעיה היא הברבור השחור — היא יותר מדי מקובעת בגישה פרפקציוניסטית ולא מצליחה להשתחרר מכך כשהיא רוקדת אותו. בתחילת הסרט היא מבחינה בפריחה מחשידה על הגב שלה, ואמה מאשימה את ההרגל של נינה לגרד את העור בכך. אבל הפריחה ממשיכה לגדול ככל שהפרנויה שלה גוברת.
כל מה שנינה רוצה הוא להיות מושלמת. ההגדרה שלה לשלמות היא מה שהייתה בת׳ — למרות שהייתה רקדנית מבוגרת, כנראה אפילו הכי מבוגרת בלהקה, היא נשארה יפהפייה כמלכת הברבורים בעינייה של נינה. היא בטוחה שלילי עומדת בדרכה והורסת לה את הניסיון להפוך למושלמת, ולכן מנסה לתפוס ממנה מרחק ככל האפשר. אמא של נינה, שמנסה להשתלט יותר ויותר על חייה, טוענת שהתפקיד מפעיל עליה יותר מדי לחץ ורוצה למנוע ממנה להופיע, דבר נוסף שלדעתה של נינה מהווה לה מחסום. לתפיסתה של נטלי, נינה עברה איזשהו משבר זהות במהלך הסרט. ״היא מסורה ואובססיבית לעבודה קשה אבל זה לא נותן לה מספיק חופש או חושניות,״ תיארה פורטמן את הדמות שלה, ״הקטע בלהיות אמן זה להיות מיוחד ועם הקול הייחודי שלך. היא (נינה) מתחילה לראות את עצמה בכל מקום והזהות שלה מדממת החוצה ממנה.״

לילי

לילי היא הדיוטרגוניסט ומגולמת על ידי השחקנית מילה קוניס. לילי היא מעין השתקפות של נינה — היא מייצגת את כל תכונות האופי ההפוכות משלה; היא מסתורית, אפלה ומלאת ביטחון עצמי. בהשוואה לנינה, היא לא רקדנית טובה במיוחד אבל תנועות הריקוד שלה רפויות וחושניות, מושלמות בשביל תפקיד הברבור השחור, מה שמערער עבור נינה את יכולותיה בביצוע התפקיד. לילי משתמשת ביופיה ובאופי המושך שלה בשביל להשיג מה שהיא רוצה, היא דומיננטית במידה הנכונה אבל עדיין מסתורית, ולכן אפשר להגיד שהדמות שלה נמצאת תחת הקטגוריה של פאם פאטאל.
לילי הגיעה לניו יורק מסן פרנסיסקו כממלאת מקום הלהקה עבור רקדנית אחרת בלהקה. היא מנסה מספר פעמים להכיר את נינה בנחמדות אבל נראה שנינה אינה מעוניינת בחברתה ובטוחה שהיא מנסה לתפוס את מקומה. היא דמות מרכזית וחשובה בסיפור עם כי הסיפור שלה לא ברור לחלוטין, שכן, רוב הסצנות בהן היא מופיעה הן הזיות של נינה בהן היא מנסה לכשל אותה ולפגוע בה.
במהלך ראיון של מילה קוניס בו תיארה איך היא רואה את תפקיד הדמות שלה בסרט, היא אמרה: ״הדמות של ונסן (תומא) רוצה שלנינה תהיה התשוקה של הברבור השחור, המיניות של הברבור השחור. הדמות שלי מנסה להפוך אותה לחופשיה, מנסה לגרום לה להירגע ומנסה לגלות סימפטיה אליה אבל באופן טבעי היא רק מחמירה את הכל.״ ובנוסף אמרה שהדמות של לילי מאוד מסובכת וש״בידיים הלא נכונות, היא עלולה לצאת בצורה מאוד צ׳יזית וטיפשית.״ דארן ארונופסקי, במאי הסרט, אמר: ״ללילי יש את מה שנינה רוצה וזה החופש לבטא את עצמה שהופך להיות החיכוך בין שתיהן.״
ישנה תאוריה שלילי היא לא בחורה אמיתית, אלא פיצול אישיות, אלטר אגו או דמות פרי דמיונה של נינה, וניתן להגיע למסקנה הזאת בעקבות סצנות בהן נינה הוזה את לילי כשבפועל מדובר בנינה עצמה, והיא מסוגלת להבחין בזאת לשניות אחדות. תאוריה זו ניתנת להפרכה על ידי סצנות מתחילת הסרט שדמויות אחרות מדברות על או עם לילי בנוכחותה של נינה כאשר היא עדיין בריאה נפשית.

תומא

תומא לירוי הוא דמות משנית ומגולם על ידי ונסן קאסל. לירוי הוא המנהל האומנותי של להקת ניו יורק סיטי בלט. כשמחליט להרים הפקה מחודשת לאגם הברבורים, הוא מפטר את בת׳, הלוא היא מלכת הברבורים הקודמת ובוחר בנינה, למרות שהוא יודע שתיאלץ לעבוד קשה על תפקיד הברבור השחור. הוא מנסה ללמד את נינה להשתמש במיניות שלה כפיתוי ולהרפות מהדיוקי־יתר בתנועות שלה. תומא הוא דמות מאוד עגולה — למרות השיעור החשוב שהוא נותן לנינה בסרט, הוא ידוע בכך שמנהל רומן עם הרקדניות שלו, והדרכים בהן הוא מנסה לעזור לנינה שנויות במחלוקת. ״אני חושב שהוא ׳מאוהב׳ ביופי ובשלמות, והוא רוצה שהבחורה הזאת (נינה) תגיע לשלמות, לא משנה מה יידרש,״ תיאר קאסל את הדמות שלו. ״המפתח של הדמות היא נרקיסיזם. אם אתה באמת מתלהב ממה שאתה עושה, אני מניח שזה מסביר מה אתה ואת הדרך שאתה מתנהג. זו דרך שאני עשיתי את זה.״
״לירוי דחף את נינה למצוא ריקוד פנימי, להשמיט, לשחרר, לא להיות נוקשה, לא להיות כל כך בטוחה,״ הסבירה פורטמן.

מידע נוסף
ציטוטים
🦢 “I had the craziest dream last night. I was dancing the White Swan.”
🦢 “It’s sad. Beth is such a beautiful dancer.”
🦢 “I came to ask for the part.”
🦢 “I want to be perfect.”
🦢 “Perfection is not just about control. It's also about letting go. Surprise yourself so you can surprise the audience. Transcendence! Very few have it in them.”
🦢 “I bet he'll be calling you little princess any day now.״
🦢 “It's about a girl who gets turned into a swan and she needs love to break the spell, but her prince falls for the wrong girl so she kills herself.”
🦢 “This role’s destroying you.”
🦢 “The only person standing in your way is you. It's time to let her go.”
🦢 “What about I dance the Black Swan for you?”
🦢 “Perfect. I was perfect.”

טריוויה
🩰 מילה קוניס, הלוא היא השחקנית של לילי, סיפרה שכנראה מעולם לא הייתה עושה את התפקיד הזה אם דארן לא היה מלהק אותה, ובנוסף ציינה שזהו הסרט הראשון שלה בו הייתה צריכה לעשות סצנת מוות.
🩰 מלבד אימוני הבלט של פורטמן וקוניס לפני צילומי הסרט, על מנת לקבל מבנה גוף שמתאים לבלרינה, השתיים התאמנו גם בשחייה, פילאטיס ופעילויות אירובי נוספות. קוניס שיתפה שבעקבות האימונים והדיאטה שעשתה, ירדה 9 קילו.
🩰 מתוך 138 שוטים של ריקוד, נטלי ביצעה לבדה 111. הסצנות הבודדות בהן נטלי פורטמן השתמשה בשרה ליין, המחליפה שלה, היו כשהייתה צריכה לעשות את תנועת הפוינט.
🩰 איימי ווסטקוט, מעצבת התלבושות, סיפרה שישנה סצנה אחת בלבד בכל הסרט בה נינה לובשת טייץ שחור במקום הטייץ הורוד שלה. לפי ווסטקוט, זהו בעצם סמל ש״נינה סוף כל סוף נמצאת בצד השני של הגדר (זאת אומרת, עשתה את המעבר מהברבור הלבן אל השחור)״.
🩰 בעקבות אחותו הרקדנית, דארן התעניין בבלט עוד לפני, ורצה להכניס את טרופ הבלרינה לסרט אחר שלו בשם המתאגרף, אך לבסוף בחר שלא.
🩰 פורטמן אמרה בראיון מאחורי הקלאים שארונופסקי דיבר איתה על לעשות סרט עם בלט עוד הרבה לפני ושהוא עבד על ברבור שחור עוד שמונה שנים לפני הצילומים.
🩰 בנג'מין מילפייד, שגילם את אחד הרקדנים בלהקה ובין היתר היה הכוריאוגרף על הסט, התארס לנטלי פורטמן קצת לאחר צאת הסרט. הזוג התחתן בטקס יהודי ולהם שני ילדים.
🩰 זהו הסרט השלישי של ארונופסקי שמוקרן לראשונה בפסטיבל ונציה (אחרי המזרקה והמתאבק).
🩰 נטלי פורטמן הייתה רוקדת בלט עד גיל 12

חוות דעת
יש לי כל כך הרבה מה להגיד על הסרט הזה שאני לא בטוחה מאיפה להתחיל. ״וואו״ הייתה התגובה הראשונות שלי לסרט, ״אמאלה״ הייתה השנייה. אני לא אשקר שהוא השאיר אותי בהלם מרוב שהוא היה טוב. הוא גרם לי להרגיש לא בנוח במידה הנכונה, כמו שסרט טוב צריך, והוא אפילו עורר בי איזושהי מועקה לא מוסברת. כנראה בגלל ההדרדרות במצבה הנפשי של נינה (או עצם העובדה שהיא פאקינג דקרה את עצמה). אחרי הפעם הראשונה שצפיתי בו הייתי מוכרחה לצפות שוב, ואז עוד פעם, ובמהלך הכתיבה של הסיקור צפיתי בו עוד איזה חמש פעמים (וזה לא הועיל במיוחד לבריאות הנפשית שלי). הסרט הזה גאוני בכל כך הרבה דרכים — הוא מעורר פחד אבל הוא לא נופל לקטגוריה של הסרט אימה לדעתי, הוא מעורר הזדהות לרגעים מסוימים אפילו אם לא בהכרח הרגשת מזוהה עם הדמויות, הוא מעלה המון שאלות עליו אבל עדיין נותן לך לעשות את החיבור בדברים שלא נאמרים במפורש. אפשר להסתכל על הסרט הזה מכל כך הרבה נקודות מבט שונות ובכולן הוא נשאר המאסטרפיס המדהים שהוא. אני באמת חושבת שצוות ההפקה, השחקנים ובפרט דארן עשו עבודת מצויינת (מצויינת זו לא מילה) ביצירה של הדבר המדהים הזה, הוא גרם לי להרגיש דברים שבחיים לא חשבתי שארגיש בעקבות סרט. אמא שלי ראתה אותו כשהוא היה בקולנוע והיא סיפרה לי שהיו לה מחשבות דומים לשלי לגביו, היא אמרה שהפעם היחידה שהיא ראתה אותו לפני 14 שנה בלתי נשכחת ושזה מסוג הסרטים שצרובים לה בזיכרון ממש טוב. זה פשוט מדהים איך שהוא רלוונטי אליי, שראתה אותו בגיל 15, 14 שנה אחרי שיצא, באותה מידה שהוא היה רלוונטי לאישה צעירה ב2010. הוא באמת מדהים, הוא לא בא לספק או לרצות את הצופה וזה רק מה שהופך אותו ליותר טוב, אתה רואה אותו ואתה חושב ״השפל של הדמות כל כך גדול, איך אפשר לצאת מזה בכלל?״ אתה רואה את נינה מתחפרנת ממה שקורה לה ואתה מתחרפן ביחד איתה. כמו שתיארה אמא שלי, החוויה של הצפייה בסרט היא בלתי נשכחת ואני בטוחה שכמו שהיא זוכרת אותו 14 שנה אחרי, גם אני אזכור אותו עוד 20 שנה, אפילו אם לא אצפה בו שוב. הוא יצירה שאי אפשר לשכוח. יצירה שגורמת לך לראות סרט אחר ולחשוב ״הוא טוב אבל לא גרם לי להרגיש מה שבלאק סוואן גרם לי להרגיש״. דארן ארונופסקי ידע בדיוק מה הוא רוצה ליצור ואיך הוא רוצה לגרום לצופים להרגיש והוא עשה זאת בצורה מושלמת, אני חושבת שהוא נתן את כל כולו ביצירה הזאת, ואני בטוחה שהוא עושה את זה בעוד סרטים שלו ולכן אני ללא ספק אצפה בעתיד בעוד סרטים שלו. אני אהבתי איך שהוא הכניס את עלילת אגם הברבורים בצורה קצת אחרת. כל דמות
או אירוע בסיפור מייצג דמות באגם הברבורים (פירוט בהמשך החוות דעת) וזה מקסים. כשאנשים שלא עוסקים בבלט שומעים אגם הברבורים הם חושבים על מופע בלט של כמה בנות עם חצאית טוטו לבנה ונוצות בשיער, כי זה גם מה שאני חשבתי, אבל יש למופע הזה כל כך הרבה עומק מעבר ואני הבנתי את המשמעות שלו רק אחרי הצפייה בסרט. היו לי כמה נקודות למחשבה לגבי הסרט שאשמח לפרט על כל אחת בנפרד:
הסוף - סוף הסרט עורר בי קצת בלבול. לא העובדה שנינה הזתה שדקרה את לילי כי בשלב הזה של הסרט כבר הבנתי שהיא סובלת מסכיזופרניה, אלא מה שקורה בשניות האחרונות לסרט — האם נינה מתה? או שהיא פשוט פצעה את עצמה ממש קשה? מצד אחד, הוא הופיעה שתי מערכות עם הדקירה כשבאחת היא הופיעה עם הזכוכית בתוך העור שלה, מצד שני היא נראיתה גוססת אל מותה אחרי שאמרה “I was perfect”. עשיתי בדיקה קטנה באינטרנט וראיתי כאלו שאומרים שהיא מתה, וכאלו שאומרים שלא. ראיתי מישהו שאמר שהסוף מראה שהיא בעצם שיחררה את עצמה לחופשי, כמו שניסתה במהלך כל הסרט, ואני מאוד מסכימה עם זה. אני חושבת שהסוף של נינה לא מאוד רלוונטי למסר של הסיפור, הפואנטה הייתה להראות שהיא חופשיה סוף כל סוף, בין אם זה במחיר של לתת לחוסר היציבות הנפשית שלה לסכן את החיים שלה או אפילו לשים להם קץ, ובין אם זה לסיים לרקוד את אגם הברבורים עם זכוכית בתוך הגוף.
לילי - אחת הדמויות היותר מעניינות שיצא לי לראות על המסך, כי למרות שהיא בחורה נורמטיבית לכל הדעות, כשהיא מסופרת מנקודת מבט של נינה היא בעצם מסמלת את ההשתקפות/ניגוד/יריבה שלה. אני בכנות לא חושבת שלילי ראתה בנינה כאויבת או יריבה, אני 100% מאמינה שכל מה שהיא עשתה היה בשביל לעזור לנינה, היא פשוט לא ידעה שהיא כל כך לא יציבה נפשית שלא משנה מה היא תעשה היא תחשוב שלילי מנסה לחבל לה בתפקיד. אני מאוד אוהבת את הטרופ של הפאם פאטאל ואני חושבת שעשו עם הדמות של לילי איזון מושלם בין הטרופ הזה לאופי הדומיננטי והחברותי סה״כ שלה. כשסיימתי את הסרט הדבר הראשון שעשיתי היה לחפש אדיטים שלה, אני פשוט לא יכולתי לשנוא אותה (כנראה כי אני מתה על מילה קוניס והיא הייתה השומר מסך שלי במשך שנה אבל לא בהכרח), אני בכנות מאמינה שביקום אחר היא ונינה יכלו להיות חברות טובות, אם לילי הייתה שם יותר בשביל לתמוך בנינה ואם נינה הייתה יכולה לשחרר מהמחשבה שלילי הורסת לה את החיים. אני גם חושבת שלילי היא ההוכחה לזה ששלמות הוא מעבר ליכולות הפיזיות שלך, זאת אומרת היא אפילו לא הייתה רקדנית כזאת טובה או מדויקת ובכל זאת נבחרה כמחליפה לנינה. לילי יודעת שנינה מקנאה בה, היא יודעת שיש לה את מה שחסר לנינה ויש לה את הכוח לנצל את זה לרעתה.

המשחק - הקאסט של בלאק סוואן כל כך טוב שזו הסיבה האמיתית שהתחלתי לראות את הסרט. מעבר לאהבתי הנצחית למילה קוניס עליה דיברתי מקודם — המשחק כל כך מקצועי ומדהים. אני לא מבינה איך כל פעם מחדש נטלי פורטמן מצליחה להפתיע אותי עם יכולות המשחק שלה, איי מין העובדה שהיא הייתה צריכה לרקוד ולשחק תוך כדי מטורפת כל כך כי היא באמת עשתה את זה מדהים. כמובן שגם המשחק של וינונה ריידר נהדר אבל את זה כולנו יודעים, היא תמיד יודעת להיכנס לדמות, לזעזע ולהדהים את הצופה באות מידה. כמובן שגם המשחק של ונסן היה נהדר, קצת היה לי קשה לשפוט אותו אבל הוא בהחלט נכנס למיינדסט של מורה לריקוד ואני מתה על זה. הדמות שלו טיפה הטרידה אותי אבל אני חושבת שזה המהות שלה ובעצם של כמעט כל הדמויות בסרט — כמו שאמרתי — הסרט אמור להרגיש לא בנוח אבל בגבול הטעם הטוב.
הסמלים והמסרים שלהם - אני חושבת שכל הדמויות מסמלות משהו, כמו שאמרתי לפני, העלילה של הסרט היא העלילה של אגם הברבורים בצורה שונה. לילי היא הברבור השחור, נינה היא ברבור לבן שרוצה להיות הברבור השחור. אפשר להגיד שהתפקיד הוא הנסיך כי נינה חושקת בו כל כך ובטוחה שלילי (הלוא החא הברבור השחור) מנסה לגנוב לה אותו, היא בטוחה שכולם סביבה חושבים שלילי היא מלכת הברבורים (מתחזה לברבור הלבן). בסוף הסרט, כשנינה בטוחה שהיא הרגה את הברבור השחור והפכה לאחד באמצע, היא חשבה שזה מה ששחרר אותה אבל בעצם מתגלה שהיא הרגה את עצמה, או לפחות משהו בעצמה. היא בעצם עזבה את הברבור הלבן ונתנה לברבור השחור לנצח, בדיוק כמו שקורה באגם הברבורים, שהברבור הלבן מתאבדת מכיוון שהיא מבינה שהנסיך בחר בברבור השחור. עלתה לי המחשבה שאולי בעצם נינה היא כל הדמויות, ומדובר בסופו של דבר בעניין פסיכולוגי, בבעיה אצלה שהיא בוחרת להאשים אנשים אחרים בה ולבנות את הדמויות בראש שלה כאנשים שהיא מכירה. זה לא התפקיד שהיא רצתה להיות מושלמת אליו - זה הפרפקציוניזם המוגזם והאידיאל שהיא בנתה לעצמה. זה לא לילי שעמדה בדרכה, זו היא עצמה (כמו שאמר לירוי). זה לא אמא שלה שהכניסה אותה לתוך הדמות של הברבור הלבן בשביל שתישאר אותה נינה תמימה שהיא אוהבת, זה נינה שמפחדת להיחשף לעולם שמעבר. אני חושבת שהסרט גורם לך לחפש המון מסרים סמויים (גם אם הם לא נמצאים שם) וזה אפילו מפתח את החשיבה באיזשהו מקום, אני לא חושבת שזה סרט שיתאים לאנשים שלא אוהבים מסרים סמויים ומחשבות עמוקות של המשמעות של הסרט. אני אישית מאוד נהניתי בלפנעח את הפרשנות שלו וזה אפילו קצת הרחיב את הטעם שלי בסגנון הסרטים שאני אוהבת לראות.
האפקטים - אני מאוד מאוד מעריכה את הבחירה של ארונופסקי להימנע משימוש באפקטים חזותיים ויותר ליצור אפקטים בעזרת דברים כמו איפור או פיסול. סצנת הריקוד של הברבור השחור היא היחידה בכל הסרט שנעשתה עם אפקטים חזותיים והאמת שעד שלא ראיתי סרטונים מאחורי הקלאים ועל יצירת הסרט לא יכולתי לנחש. כל האפקטים של האיפור והבובות נראים כל כך טוב וריאליסטי ולדעתי זו אפילו הוכחה שדווקא האפקטים שיוצרים פיזית הם אלו שנותנים אשליה של משהו אמיתי, עם תאורה מתאימה וקצת ניסיון הם הצליחו ליצור אפקטים של פציעות שמרוב שהם נראו אמיתי קצת נגעלתי להסתכל על זה.
התלבושות - אני כל כך אוהבת מה שאיימי ווסטקוט עשתה עם התלבושות. אהבתי איך שהיא תיאמה את הפלטת צבעים של הדמויות לפי התפקיד שלהם בסרט. לילי היא ברבור שחור אז היא לובשת בעיקר דברים שחורים, יש לה המון אלמנטים של כסף בלבוש, משהו בה מאוד מזכיר נשיות אפלה. לעומת זאת, נינה לבושה בגוונים מאוד בהירים של ורוד, גזרות קצת יותר ילדותיות ו״תמימות״ לכאורה מכיוון שהיא הברבור הלבן, ובגלל העובדה שהיחס שהיא מקבלת מאמא שלה הוא יחס של ילדה קטנה. הלבוש מאוד תורם להבנה של התפקיד של לילי ונינה והוא מאוד משך את תשומת הלב שלי במהלך הצפייה בסרט.

דירוג גיל - הדירוג הרשמי של הסרט הוא R ובדיסני פלוס הוא 16+, יש בו בסצנות ארוטיות אבל ללא עירום גרפי. כמו שאמרתי לפני, יש בו סצנות קצת מזעזעות ופסיכוטיות. לפ דעתי הסרט מתאים לצפייה מגיל 14 אבל זה נורא תלוי בבגרות המנטלית. כמה סצנות בו קשות לצפייה ומטגררות וזה לחלוטין לא מסוג הסרטים שהייתי ממליצה לצפייה עם כל המשפחה.
לסיכום - אני מאוד אוהבת את הסרט, הוא מרגש ומצמרר, דארן וכל צוות ההפקה עשו עבודת קודש שאני כל כך מעריצה ומעריכה. אני לא חושבת שיצא לי לראות עוד סרטים שמשתווים ברמה שלהם לסרט הזה, אבל אני מקווה שכן כי בסך הכל נורא נהניתי מהצפייה. לגמרי ממליצה לכם לצפות בו (כשאני אומרת ממליצה אני מתכוונת שאתם צריכים לרוץ לראות אותו עכשיו ומיד כי אני אמרתי ומי שלא מקשיב לי לא מגניב).

[ברונו טוגנים]

הסיקור מעולה!
נוסף ללינקייה! מזכיר שסיקור שווה ל4 נקודות בשחקן החודש.

[shifi]

יעחיעלחעכלכ