מדף הספרים האהובים|פעילות

מדף הספרים האהובים

שלום לכם תולעי ספרים!
האם סיפרתי לכם כבר על שיטת סידור הספרייה המדהימה שלי? טוב, אני לזכור שהתלוננתי על כך שאין לי איך לסדר את הספרייה, אבל האם סיפרתי לכם על המדף הכי טוב שלי? אני לקרוא לו: "מדף הספרים האהובים".

מה זאת אומרת, "מדף הספרים האהובים"?

טוב, ממש כמו שהשם מרמז, זה המדף שבו נמצאים הספרים שאני הכי לאהוב. כל פעם שאני לקרוא ספר שהשאיר עליי רושם מדהים, ספר שלא יכולתי להפסיק לחשוב עליו שבוע אחרי זה, ספר שגם לי להתרגש ממש או ספר שפשוט לא יכולתי לקרוא עוד שום דבר אחרי זה, מצא את מקומו במדף היפה הזה.

זה ממש מגניב! אבל מה אנחנו אמורים לעשות?

טוב, זה פשוט!
אתם צריכים לתאר את מדף הספרים האהובים שלכם! אתם תצטרכו לבחור שלושה ספרים שהייתם מכניסים לשם, ולהסביר למה הכנסתם דווקא אותם. הנה אני אתן לכם דוגמה מהמדף הפרטי שלי: אחד הספרים ששמתי שם הוא השנאה שנתתם מאת אנג'י תומאס. הספר הזה מדבר על נושאים כל כך חשובים, אבל באותו הזמן קליל (משחק המילים לא היה מכוון) עם דמויות שכיף לקרוא עליהן.
פשוט, נכון? עכשיו תורכם!

על הפעילות הזאת תקבלו 150 חרמשים נוצצים, 5 נקודות בית ומדף חדש לגמרי לספרייה שלכם!
אז למה אתם מחכים? הפעילות תיסגר ב16/11
בהצלחה!

שם+כינוי: רינג, רינג
בית לבעלי תפקידים: רייבנקלו
הספר הראשון+הסבר למה:
אני אבחר בספר היינו שקרנים, הספר היינו שקרנים מספר סיפור לא פשוט מנקודת מבט של ילדה שכאב לה, אבל היא לא ידעה, תוך כדי הסיפור עצמו ובעזרת יציר דמיונה היא הצליחה לגלות בסופו של דבר מה הדבר האכזרי שקרה, התחברתי לזה, התחברתי לאיך שהסיפור מציג את עצמו וגורם לנו לחשוב שדברים נכונים כשהם לא בעצם.
הספר השני+הסבר למה:
שקר אמיתי - הסיפור מסופר בצורה מיוחדת, הוא הולך פרק פרק אבל אחורנית, בגלל שזה קורה ככה אנחנו מנחשים מה קורה עד שמגיע הפרק שבו מגלים על מה מדובר וזה מפתיע אותנו, מאוד התחברתי לצורת הסיפור וגם הפתיח והסיום שיצרו לנו מבט חדש על הגיבורה, חלקית. אהבתי גם שבסוף השוטרים לא מגלים באמת מה קרה.
הספר השלישי+הסבר למה:
והספר השלישי, איך לא, יהיה - אחד מאיתנו משקר, בחרתי בספר הזה בלי קשר לזה שגם בו רשום את המילה שקר אלא בגלל שהעלילה בו סוחפת ומגלים כל פעם עוד משהו על כל דמות וזה גורם לנו להתחבר אליהן ואז כשמגיע הרגע הגדול בספר אנחנו לא רוצים שזה יקרה, כי ממש התחברנו אליהם, לכן אהבתי את הספר הזה.

הערות/הארות/הספרייה של וריאן לא מעניינת די כבר:

שם+כינוי: שיר, shir shaul
בית לבעלי תפקידים:
הספר הראשון+הסבר למה: לפחות שתיים וחצי שורות
הספר הראשון הוא פייבלהייבן, וזה ספר שמדבר על פיות ויצוורים קסומים כששני ילדים מגלים אותם בבית של סבא שלהם בחופשת קיץ, ואני אכניס אותו לספרייה שלי בגלל שהוא מעניין, והגינה של הסבא, היא בעצם עולם הפייבלהייבן של היצורים, ותמיד נחמד שיש לידכם גינה כזאת על המדף, ושאתם יכולים להיכנס אליה בכל זמן שרק תרצו.
הספר השני+הסבר למה: לפחות שתיים וחצי שורות
הספר השני שלי הוא מחוננת - שבע המללכות כי הוא מלא בדברים מעניינים והסיפור שלו מדהים - בארץ שבע הממלכות, חיים מחוננים - בני אנוש בעלי יכולת מופלאה שמעוררים בעיקר פחד ומנוצלים על ידי המלכים. קטסה היא מחוננת שנושאת נטל כבד במיוחד, כישרון שאפילו היא עצמה מתעבת: כישרון להרוג. היא משרתת את דודה, המלך רנדה, ונשלחת ללכוד ולהכות את כל מי שהמלך מבקש להעניש.
הספר השלישי+הסבר למה: לפחות שתיים וחצי שורות
הספר השלישי שלי הוא תיכון לילה על ילדה שאח שלה בורח מהבית, המשטרה עוצרת אותה בפעם השלישית ועכשיו ההורים שלה שולחים אותה לפנימייה. זה מרתק לראות איך היא נהפכת מאושרת בפנימייה, ואיך החיים שלה משתנים מקצה לקצה.
הסיפור שלה מדהים ותמיד טוב שיש סיפור כזה בהנשג יד שמראה לנו שפעמים הטוב והאור באים מהמקומות שאנחנו הכי לא מצפים להם.
הערות/הארות/הספרייה של וריאן לא מעניינת די כבר:

שם+כינוי: עידו, בצד
בית לבעלי תפקידים: רייבנ
הספר הראשון+הסבר למה: לפחות שתיים וחצי שורות
משחקי הרעב. נתנו לי לקרוא את הספר הזה מיד אחרי שסיימתי מחדש את ה"פ, ואפשר להגיד שלפני הספר הזה קראתי ספרים קלילים יותר, אז זה היה מעבר חד מספר כמו ה"פ לספר דיסטופי ודי דכאוני שכזה, אבל ברגע שנתנו לי אותו, פשוט לא יכולתי להניח אותו מהיד. החל מהעולם המורכב, הגאוני והעצוב שיצרה הסופרת, וישר התעניינתי בסיפור עצמו של המשחקים האכזריים וכל העלילת רקע של הקפיטול והמחוזות.. הספר היה אכזרי בשבילי בפעם הראשונה שקראתי אותו, אבל לאט לאט מבינים את הפילוסופיה והמחשבה הרבה שעומדת מאחורי הספר הזה, ולא משנה מה, תמיד הסקרנות שלי לגבי העולם הדיסטופי, המעניין והמשונה הזה תמיד ידרבנו אותי לקרוא אותו שוב. (חפרתי?)
הספר השני+הסבר למה: לפחות שתיים וחצי שורות
בשורות טובות. אני חייב להודות שהספר הזה ממש קשה לקריאה, טוב נו - מבחינה של לקרוא. ההתקדמות של העלילה (לטעמי) מאוד איטית ולפעמים מצאתי את עצמי קורא את אותו משפט שוב ושוב. אבל האמת, שהכל שווה את זה - הספר - שהוא שיתוף פעולה מדהים של טרי פראצ'ט וניל גיימן, והשנינות והכתיבה הקומית הנהדרת שלהם נראית בכמעט כל עמוד בספר. הייתי מתאר את הספר כאסופה של דיאלוגים נפלאים כאלו (בעיקר אלה של קראולי ואזירפאל) שפשוט גורמים לי לצחוק מהגאוניות של איך הם כתובים. וכמובן כל העלילה הכללית של איך הארמגדון משתבש היא נהדרת, וגם ההערות הקטנות בכוכבית של היוצרים תמיד מוסיפות.
הספר השלישי+הסבר למה: לפחות שתיים וחצי שורות
טימי טעות. טוב, זה טיפשי לכתוב על ספר שקראתי בכיתה ד', אבל זה אחד הספרים שהכי חקוקים לי במוח מרוב כמה מצחיק הוא היה בשבילי.. אני זוכר, כשקנו לי את הספר, פשוט התפקעתי מצחוק מכל עמוד, והסיפור עצמו שמתרכז בטימי, ילד שרואה את העולם בתור תעלומה בלשית אחת גדולה, ויש לו דוב קוטב ענקי בתור חיית מחמד ועוזר בסוכנות הבילוש שלו - הוסיפו להומור הטיפשי של הספר. הסיפור הוא גם לא כל כך מציאותי, ומנקודת מבטו של טימי, והיום שאני מסתכל על הספר, במבט לאחור, אני רואה בעצם שטימי הוא ילד פשוט, עם אמא חד הורית, שמנסה למצוא דרכים להשתלב בכיתה שלו, וזה יפה בעיניי איך שהספר יכול להיות נקרא ונצפה בשתי זוויות.
הערות/הארות/הספרייה של וריאן לא מעניינת די כבר: אוף קודם כתבתי מלא ואז סגרתי את החלון בטעות לפני ששלחתי.. אז מקווה שיותר טוב מהגרסה הקודמת שנמחקה

שם+כינוי: אלה, Vesper
בית לבעלי תפקידים:הפלפאף
הספר הראשון+הסבר למה: הספר הראשון, או יותר כמו סדרת ספרים, היא איך לא – סדרת הארי פוטר. אין לי כל כך הסבר לצורה המדויקת ביותר שבה הסדרה השפיעה עליי, אבל מאז אותו הרגע שקראתי את אבן החכמים בכיתה א' היא נכנסה ללב שלי (וכך גם לחיים שלי ותופסת לי המון המון מקום במוח). אומנם אני לא מתה על הכתיבה של רולינג, אבל היא ממש יצרה פה עולם שלם.
הספר השני+הסבר למה: הספר השני הוא הסיפור שאינו נגמר. הוא יהיה על המדף האהוב עליי כי הוא בהחלט ספר הפטנזיה האהוב עליי ביותר, הוא משלב המון מוסר השכל והרבה ערכים שחשובים בעיניי, הדמויות בו ממש מיוחדות כל אחת וקווי העלילה ממש יוצאי דופן ומרתקים. מיכאל אנדה יצר יצירת מופת כשהוא כתב את הספר הזה ולדעתי יש רבים אחרים בעולם שמסכימים איתי על כך.
הספר השלישי+הסבר למה: הספר השלישי שבחרתי להציג לראווה במדף שלי הוא מתילדה, של רואלד דאל.
בחרתי בספר הזה כי הוא היה אחד הספרים הראשונים שקראתי ובהמשך נתתי אותו לשתי האחיות הקטנות שלי שיקראו אותו (נראה לי שאחותי הקטנה קוראת אותו ברגע זה). קראתי אותו כשהייתי ממש קטנה, בת אולי 5, ולא יודעת למה אבל הרגשתי טיפה כמו מתילדה, רק בלי החלק של המשפחה המזעזעת. התחושה הזאת נעלמה מתישהו, אבל עדיין – זה נשאר אחד הספרים האהובים עליי ביותר.
הערות/הארות/הספרייה של וריאן לא מעניינת די כבר:

שם+כינוי: ליאן, גנדרני
בית לבעלי תפקידים: רייבנקלו
הספר הראשון+הסבר למה: "ג'יין אייר" של שרלוט ברונטה. טוב, אז קודם כל הוא הספר האהוב עלי. רומן תקופתי שמספר על פמיניזם, בעידן שמילה כזו אפילו לא הייתה בלקסיקון. ג'יין היא אישה חזקה בעולם של גברים, לא נרתעת ממי שרוצה לפגוע בה, פקחית מאד וקשובה למוסר ולמצפון שלה עצמה גם ברגעים שנשבר לה הלב. סיפור האהבה שלה עם אדוארד רוצ'סטר הוא מדהים ביופיו ולכן זה יהיה הספר הראשון שאכניס למדף.
הספר השני+הסבר למה: "אנשי הקש" של מרשל מייקל. אהמ, אין יותר מדי מה לומר לגביו בלי שיהיה ספוילר, אבל זהו ספר מתח שקראתי בעודי ילדה ונחקק לי במוח. הוא כתוב בצורה מעט "כבדה" יותר מהספרים של הרלן קובן, ויותר "זורמת" מאשר לי צ'יילד, וכל פרק שעבר וקראתי בו גרם לי לרצון להבין מה לכל הרוחות קורה כאן. אחד מספרי המתח היותר טובים שיצא לי להיתקל בהם.
הספר השלישי+הסבר למה: "מלך החומוס ומלכת האמבטיה" של אילן היטנר. האמת, אין לי מושג למה אני מכניסה לכאן את הספר הזה. באופן כללי הוא כל כך מטופש שאני בספק אם הוא נמצא בספריה של מישהו. מצד שני, בגלל שהוא שטחי, חסר כל עומק, מוצף הומור ולחלוטין ללא מטרה, בעצם הוא מתאים לכל אותם המצבים בהם מתחשק לקרוא ספר קליל ולא מתחכם, אז למה לא?
הערות/הארות/הספרייה של וריאן לא מעניינת די כבר:

שם+כינוי: דויד, ילד האש הלבנה
בית לבעלי תפקידים: רייבנקלו
הספר הראשון+הסבר למה: הארי פוטר זה די ברור עד היום אני עושה עליו לופים וגמרתי את הסדרה בגיל 8 טוב אני חושב שמגיע לו מקום כי הוא כתוב בצורה מדהימה ויש לו עלילה עשירה טובה ומלאת פרטים ואהבתי שהיא מצליחה לנצל דברים שוליים וספר אחרי זה זה הופך להיות חשוב נורא לדוגמא: סיריוס בלק
הספר השני+הסבר למה: משחקי הרעב כי הוא ממש מותח והסיפור לדעתי מתאר את האנושות לפעמים בצורה מושלמת אבל אני הכי אוהב את הגיבורה שהיא לא דמות אצילה ומושלמת כמו בשאר הספרים אלא שורדת אמיתית
הספר השלישי+הסבר למה: בית ספר לטוב ולרע: עלילה מותחת מצחיקה ואפלה דמויות עשירות ומלאות צדדים (בעיקר סופי!) והסיפור כולו בנוי בצורה פשוט נפלאה

שים לב שבהסבר כתבת מעט מדי, צריך לפחות שתיים וחצי שורות.
יש לך זמן לתקן עד מחר :>

שם+כינוי: תם, ההומו הזה מפרסי ג׳קסון נו איך קוראים לו
בית לבעלי תפקידים: .......הפלפאף כמובן
הספר הראשון+הסבר למה: אדי ודנטה מגלים את סודות היקום, מאת בנג׳מין אלירה סאיינז. חוץ מהעובדה שהספר הזה גורם לי לבכות כמו תינוק כל פעם שאני קורא.ת אותו, הוא באמת אחד הספרים היחידים שהם לא פנטזיה שיש לי שאני יכול.ה להגיד שהם באמת קסומים. לקרוא את ארי ודנטה זה כמו לחזור הביתה אחרי יום ארוך, כמו התחושה הזאת של כזה מקלחת חמה למרות שזה יום ממש קר. אין לי מילים לתאר כמה זה הספר האהוב עליי. אף פעם לא הצלחתי להוריד ממנו את העיניים ברגע שהתחלתי לקרוא, שזה בדיוק למה אני מתזמןת את הקריאה שלו כי כשאני מתחיל.ה אני לא יודע.ת להפסיק. תמיד חשוב שיהיה אותו בהישג יד, כי גם אם לא קוראים אותו, תמיד נחמד לחבק :)
הספר השני+הסבר למה: אליס בארץ הפלאות, מאת לואיס קרול. אוקיי אז לואיס קרול לא הבנאדם הכי מוסרי בעולם והכל אבל בשנים האחרונות למדתי לאהוב את אליס הרבה יותר ממה שאהבתי בתור ילד.ה. מאז שהיינו צריכים ללמוד איזו סצנה מהספר הזה לתחרות דיבייט פיתחתי לי מנהג לקרוא אותו לפחות פעם בשנה, למרות שזה תמיד קורה יותר, כי יש לו ערך סנטימנטלי שלא הצלחתי אף פעם להבין מאיפה הוא הגיע כי בתור ילד.ה לא היה לו ערך רגשי גבוה במיוחד. אבל לא, אליס הוא סיפור על התבגרות ועל אמון ועל מה לעשות כשלמעלה זה למטה וימין הוא שמאל, וכל פעם שאני מרגיש.ה יותר מדי מבולבל.ת אני קורא.ת את אליס. והיי, פעם הספר הזה הרגיע אותי אחרי התקף חרדה, אז תמיד נחמד שיש אותו בשלוף :)
הספר השלישי+הסבר למה: הייתה פה התלבטות קשה בין משחקי הרעב לרודף העפיפונים לסיפור שאינו נגמר, אבל נלך על רודף העפיפונים מאת חאלד חוסייני. הספר עצמו הוא אחד הספרים הקשים שקראתי והאמת שלא יצא לי לקרוא אותו שוב במלואו מאז שקראתי אותו פעם ראשונה כי הוא מאוד כבד ומאוד מדכא, אבל הוא אחד הספרים היחידים שגם אני וגם סבא שלי קראנו ואהבנו באותה מידה. קצת רקע: הספר הוא על ההפיכה של שלטון הטאליבן באפגניסטן, והמשפחה של סבא שלי עלתה מאפגניסטן כמה שנים לפני שזה קרה. הספר הזה הוא פשוט מעולה (אבל אם אתם מתחת לגיל 16 אל תתקרבו אליו אפילו, הוא כבד אפילו בשבילי ואני בןת 17 וחצי) והוא מזכיר לי את הפעם ההיא שהיינו אצל סבא וסבתא אחרי שקראתי אותו פעם ראשונה ודיברנו עליו איזה שעתיים. העובדה שהוא במדף הפייבוריטס מזכירה לי כל הזמן להתקשר לסבא ולשאול מה שלומו ולבקש ממנו להגיד לסבתא לשלוח לי מתכונים :)
הערות/הארות/הספרייה של וריאן לא מעניינת די כבר: ליטרלי יש לי מדף פייבוריטים אני יכול.ה לדבר עליו שעות אבל בחרתי את הספרים הכי מוצלחים מתוכו

כל הכבוד לכולם על ההשתתפות!
תגמול יחולק בקרוב
ננעל.