סודות המשונים, עם ליבי❤

[Danger magic]

"תמצאו אותו ותהרגו אותו אני רוצה גופה שלו!" שמעתי את הקול של אח שלי.
לקחתי את כוכבי הנינג'ה שלי מתכוון להתקיף כל אחד שיעבור.
'אני לא מוכן למות, יש לי חיים שלמים עוד לחיות' חשבתי בכעס.
חיפשתי בעיניי אחר אחי רוצה שיפסיק להציק לי גם אם אצטרך להרוג אותו אני אעשה זאת.

[ㅂㅈㄷㄱ쇼ㅕㅑㅐㅔ]

אני שומעת מלמטה קול צועק. "תמצאו אותו ותהרגו אותו. אני רוצה גופה שלו!" אומר בקרירות קול של מישהו. הקול לא מוכר לי, אבל מזכיר לי את הקול של הנער שפגשתי קודם, גראהם. אני מביטה מטה מבעד לחופת העלים הירוקה ומנסה להבחין באנשים. אני רואה צללים נעים. אחד, שתים, שלושה, ארבעה... אני סופרת.
שתים־עשרה בסך הכול. הם לבושים בגדי הסוואה ירוקים, ונעים בזריזות ובחינניות של חתול. הם מתפרשים והולכים כל אחד לכיוון אחר, נעים בדממה, מתקשרים במומחיות בלי קול. לפתע אני מרגישה דחף בלתי מוסבר לקרוא לגראהם, להזהיר אותו. יש לי תחושה שהנער הזה, יהיה אשר יהיה, מסוכן לו מאוד. מה קורה לי? אני נוזפת בעצמי. אני בכלל לא מכירה את גראהם הזה. וחוץ מזה, הוא סתם שוויצר נפוח.
אבל אני שולפת את הידית בכל מקרה, ליתר ביטחון. אין לי סיבה לחשוב שהם מיודעים שאני כאן, אבל תמיד כדאי לשמור על זהירות. אני מפעילה את כוח הנוכחות המוגבר שלי במלוא המרץ, ומזהה שלמטה נמצאים שני אנשים, גברים. אני מזהה שלאחד מהם קוראים מרווין לופז, ושהשני נושא את שם המשפחה "קרוז". קרוז מסוכן יותר מלופז, זה ברור לי, אבל אני לא יודעת מאיזו בחינה. האם הוא חזק יותר? חכם יותר? הישרדותי יותר?
אני מאזינה בדממה לצעדיהם של זוג הנערים. כן, אני מזהה שהם נערים. בגילאי שבע־עשרה שמונה־עשרה. הם לא משונים, ואני מתקשה למצוא עליהם עוד מידע.

[Danger magic]

"תגיד מה כל-כך אכפת לך מגראהם?, הוא אח שלך ואתה רוצה להרוג אותי" שמעתי את הקול של חברו של אח שלי.
"הוא הרג את אימא שלנו, בגלל שאני הייתי המוצלח מבין שנינו הוא קינא בי, והייתה חסרה בו שנאה והרצון לדם" שמעתי את אח שלי.
הידיים שלי הפכו לאגרופים, רציתי להרוג אותו לתקוף אותו אבל אני חלש אין לי סיכוי נגדו אין לי סיכוי נגד ארתור הוא חזק ממני פי 4.

[ㅂㅈㄷㄱ쇼ㅕㅑㅐㅔ]

אני מקפלת את גופי לתנוחה עוברית ורוכנת בזהירות מעל לענף המתפתל. הנער ששם משפחתו קרוז נראה הולנדי. הוא ירוק עיניים ובעל שיער שטני בהיר. הוא לא שרירי במיוחד, אבל יש מין חינניות וכוחניות בהתנהלותו. משהו בפנים שלו מבהיר לי שחוש ההישרדות שלו מאוד מפותח. לופז לעומת זאת, הוא נער מוצק ושרירי בעל תווי פנים עדינות ושיער כהה. הוא נראה כבעל כוח מופרז.
"תגיד," מתחיל לופז בהיסוס. "למה כל־כך אכפת לך מגראהם? הוא אח שלך, ואתה רוצה להרוג אותו."
תודה, סתום. אני חושבת לעצמי. עכשיו אני יודעת שקרוז הוא אחיו גראהם. אני מניחה שהייתי אמורה לנחש את זה, אבל לא היה לי כוח לברר את שם משפחתו של גראהם. מעניין למה הוא רוצה להרוג אותו, אני מהרהרת.
פניו של קרוז מתקשחים בזעם קר, וצעדיו מאטים.
"הוא הרג את אימא שלנו," הוא מדגיש. "בגלל שאני הייתי המוצלח מבין שנינו הוא קינא בי! והייתה חסרה בו שנאה והרצון לדם."
לא הבנתי את כל מה שהוא אמר, אבל הבנתי מספיק כדי להבין שמזל שלא הולכתי עם גראהם הזה. הוא הרג את אמא שלו, מה? טוב, אני לא גמרי מסוגלת להבין למה אחיו צד אותו.
אני שוקלת לרדת למטה ולהציע לו את עזרתי. אני לא יודעת אם הוא משונה והאם הוא נגד משונים, אך רצון לנקום באדם שהרס את משפחתו - את זה אני בהחלט מבינה. עוד לפני שאני מספיקה להחליט, אני מועדת דרך סבך עלים ונופלת לרגליהם של לופז וקרוז.

[Danger magic]

שמעתי נפילה על הקרקע ואני לא יודע למה אבל הרגליים שלי לקחו אותי לשם.
ראיתי את איך שלא קוראים לה עומדת למרגלות הרגליים של שני אנשים ארתור אח שלי וחברות שאני לא זוכר את שמו.
הבטתי בהם, לפתע ראיתי את ארתור מסתכל עליי.
הוא צחק, צחוק קר.
"מי חשב שאח שלי יגיע הישר לידי" אמר בקור.
ידיי קיבצו את עצמן לאגרופים חזקים אף יותר.
רציתי להרוג אותו, את אותו האחד שהרג את האבא שהיה לטובתי אותו אחד שצחק עליי והרביץ לי אותו האח שעזר לאימא שלנו לאמלל את חיי, אותן אחד שבגללו רצחתי.

[ㅂㅈㄷㄱ쇼ㅕㅑㅐㅔ]

אני פוגעת בקרקע בחבטה מכאיבה, ולרגע אחד קרוז ולופז בוהים בי בהלם. לחלקיק שניה נדמה לי שאני בסדר גמור. אני נתמכת על ידי סלע נמוך ומנסה להעמד בזהירות, בעוד בראשי מתרוצצות אלפי התרחשויות אפשריות.
ואז מגיע הכאב, ואני מתקפלת בחזרה על הקרקע. הברכיים שלי מתמלאות דם ממגע הקרקע הכואב. מבעד לכאב אני קולטת שהתרסקתי מגובה שישה מטרים מהקרקע. היד שלי נשלחת ברפלקס לגולגולתי, שלמזלי אינה סדוקה. אני שוקלת אפשרות של זעזוע מוח או פתיחת ראש, אך לא מרגישה כאב מיוחד באזור הגולגולת. אני מניסה לעשות סקירה מהירה לגוף שלי. יד ימין של הסתובבה, ורגל שמאל נשברה, כנראה, כי אני לא מצליחה להניע אותה כלל. אני מנסה לשחזר על איזה מבין העצים עליתי, כדי להבין כמה חמור הנזק, אבל הראש שלי מרגיש כואב ומעורפל. גם ככה שנאתי גבהים קודם לכן.
הנערים בוחנים במבט שקול, כמנסים להעריך אותי. אני מביטה בהם במבט מתחנן, מבקשת מהם לסייע לי לקום, אך לפני שהם מספקים לנוע, אני שומעת צעדים מאחורי, וראש בהיר מופיע בטווח הראיה שלי. גראהם.
מיד עוברת תשומת ליבם של השנים לגראהם. קרוז צוחק צחוק ארסי.
"מי חשב שאח שלי יגיע הישר לידי," אומר, ומביט בהערכה. "הנערה הזאת היא החברה שלך?" הוא שולח אלי יד ואוחז בי. ציפורניו מתחפרות בעורי.

[Danger magic]

"לא, אני אפילו לא מכיר אותה" עניתי לו בקור.
עיניי היו נעוצות בו.
"למה אמרת לי ביום שאבא מת, תשנא אותי, תתעב אותי, ותרצה להרוג אותי, אבל לא תצליח בגלל החוסר שלך בשנאה?" שאלתי אותו בקור ארסי.
"כי ידעתי שזה מה שתנסה לעשות" אמר.

[ㅂㅈㄷㄱ쇼ㅕㅑㅐㅔ]

"לא, אני אפילו לא מכיר אותה." הוא משיב בקור, אבל עיני נעוצות בי. אני מסיטה את מבטי בתקווה שיעשה כמוני, וגלגלי מוחי מסתובבים במהירות. אני לטובת אחיו של גראהם, כמובן. לא לטובתו של גראהם. לא לטובתו של גראהם.
לא לטובתו.
אני מגניבה אליו מבט. למזלי הוא לא מביט בי. עיניו נעוצות באחיו במבט רווי שנאה.ץ שלא ראיתי כמוהה כבר שנים.
"למה אמרת לי ביום שאבא מת, תשנא אותי, תתעב אותי, ותרצה להרוג אותי, אבל לא תצליח בגלל החוסר שלך בשנאה?" הוא שואל בקול ארסי, ואני מרגישה משועשעת, את השאלה האמיתית מאחורי הארס. באמת אכפת לו מהמוות של אביו? אני תוהה לעצמי, ומשעשעת את עצמי במחשבה שהוא בכלל ה"טוב" בכל הסיפור הזה.
השיער שלו נכנס לעיניו והפנים שלו מזיעות, כנראה מאיזה קרב שנלחם בו לאחרונה, אני מסיקה בעקבות הדם היבש על פגיונו. התנוחה שלו מעידה על אומנותו בלחימה. בניגוד לאחיו, שפניו קרות וחסרות רגש, בעיניו בוערת שנאה חמה.
אני לא לטובתו.
"כי ידעתי שזה מה שתנסה לעשות," משיב לו אחיו, ואז דוחף אותי לפניו כך שאני מגוננת על גופו. "אם אתה לא מכיר אותה, לא תהיה לך בעיה לפגוע בה כדי להרוג אותי, נכון?"