אין לי מושג מה זה יהיההההה, עם ליה

[lvliya7]

שלחתי אל סלווין מבט מוזר. עדיין לא התרגלתי לשהות בחברתה, והביטוי 'אני מריחה סכנה' הצטלצל משונה באוזניי. לפתע שמעתי רחש מבין השיחים. נדרכתי, צמרמורת כיסתה את גופי.
''מה זה?'' שאלתי את אשת הזאב בנימה קצת מפוחדת. אני לא רגילה לסכנות ביום יום. ''יש אצלכם יצורים מסוכנים? יכול להיות שאחד מאנשי הזאב עדיין מושפע מהירח?'' התחלתי להילחץ כהמחשבה עלתה במוחי.

[Fandom Girl]

נדתי בראשי. "הירח כבר התחיל להתרוקן, כולנו חזרנו לגוף הדו-רגלי שלנו," השבתי בביטחון. מספר להקות חיו בצד שלנו של האי, חלקן גדולות משלי, ועדיין כולנו היינו דומים - ברכת הירח המלא נמשכה שלושה ימים, ולאחריהם שינינו צורה בין אם רצינו זאת ובין אם לא. התקדמתי בזהירות לעבר השיחים, דרוכה לסכנה. "זה משהו אחר."
ואכן, משהו אחר הוא שזינק עליי - יצור שחור מהלילה, בעל מבנה גוף של דוב, וזוג ידיים גרומות שיצאו מחזהו ואחזו בכתפיי, הטפרים ננעצים בבשרי. כשהוא שאג ראיתי שתי שורות שיניים בכל לסת, והתחלתי להבין למה קוראים לדברים האלה המרטשים.

[lvliya7]

כשהיצור הענק קפץ מהשיחים והפיל את סלווין התחלתי להרגע. זה בסך הכל מרטש, דוב מעורב בדינוזאור שחי ביערות האפלים בשני חצאי האי- את זה כתוב בכל אנציקלופדיה קיימת. ראיתי שאשת הזאב מתנגדת לו. ''תרגעי!'' צעקתי אליה, ''אני יודעת איך לטפל בו!''. הורדתי את התיק מגבי בחיפזון וכל החפצים נשפכו ממנו. ''סכין- יש. רעל- יש. פטל- יש'' מלמלתי בלחץ. ריסקתי את הפטל אל תוך רגעל וטבלתי בו את הסכין. ''זה יעצור אותך'' חשבתי והנפתי את הסכין מעל גבו של היצור. לרגע נתקפתי חשש- הרי זו לא דרך האלפים להרוג חיות. ''סלווין בסכנה וזה מה שאני חושבת עליו?'' חשבתי ודקרתי את המרטש בכל הכוח.

[Fandom Girl]

התפתלתי בלפיתתו המכאיבה של המרטש, מנסה לדחוף את הפה הפעור ומלא השיניים שלו הרחק מפניי ובועטת בפראות במאמץ להשתחרר. כשכל מאמצי מוקדש להישרדות, לא יכולתי להושיט יד לחרב שלי ולהתגונן בצורה משמעותית. מזווית העין ראיתי את קאיה מתקרבת, אור השמש משתקף מלהב הסכין בידה, ואז היצור שאג בכאב, התעוות, ולבסוף נדם וקרס. חסרת נשימה, לרגע פשוט שכבתי מתחת לגופה שלו, וכשהרגשתי חזקה מספיק גלגלתי את המרטש הצדה, התרחקתי בזחילה וקרסתי על הדשא.

[lvliya7]

"את בסדר?" רצתי בבהילות אל סלווין המתנשפת על הדשא. פשפשתי בתיקי והוצאתי ממנו תחבושות ובקבוקוני זכוכית מלאים בתרופות צבעוניות. חבשתי לה את החתכים ברגלה בעוד היא נאנקת בכאב, ולבסוף דחפתי לפיה כפית מלאה בתערובת של תרופות ירקרקות. "איך עכשיו?" שאלתי אותה והתרוממתי מהדשא, אך לאחר שניה קרסתי גם אני לידה מרוב הלחץ.

[Fandom Girl]

התרופה שקאיה יצקה לפי הייתה צמיגית, ובעלת טעם משונה - אולי של צמח שגדל רק בצד השני של האי? בלעתי במאמץ והשתעלתי, מנסה לשבת ישר יותר, ועווית של כאב עברה בגופי, החתכים פועמים בכאב. "אני אהיה בסדר," נאנחתי. "נראה לי ששתינו נחיה," פגשתי במבטה, היכן שהיא שכבה ברפיון על הקרקע, ולא יכולתי שלא לחייך קצת.

[lvliya7]

לפתע התחלתי לצחקק. הצחוק התגבר מרגע לרגע ונשמע פרוע יותר ויותר. לבסוף נרגעתי והתרוממתי מהקרקע, רגלי רועדות. "אנחנו בהחלט נחייה," אמרתי לסלווין, "השאלה היא כמה זמן. בקצב הזה לא נראה שנשרוד עוד הרבה". נאנחתי. מסע הגילוי הזה יהיה הרבה יותר קשה ממה ששיערתי, ואם תקפו אותי עוד לפני שנכנסתי ליערות האפלים המצב גרוע המיוחד.

[Fandom Girl]

התרופה של קאיה פעלה מהר משחשבתי, וביעילות מרשימה - תוך כמה דקות החתכים, אפילו העמוקים שבהם, נסגרו בהדרגה והתאחו. כאילו לא נפצעתי מעולם. "מדהים," התנשמתי. נעמדתי בזהירות, אינסטינקטים מורים לי לנוע בלי לאמץ את החלקים הפצועים בגופי על אף שידעתי שהפציעות כבר לא שם. הנחתי ידיים על המותניים, חדורת ביטחון מעצם העובדה שאני לא מדממת למוות. "אני מאמינה בנו," הכרזתי. "נשרוד... בואי נגיד, לפחות עד סוף החודש!"

[lvliya7]

"למה לשרוד?" שאלתי את סלווין, מבולבלת. "זו הייתה רק תקיפה חד פעמית, סתם חוסר מזל..." אמרתי לה. עדיין התנשמתי מהחוויה המסעירה. "ולמה התכוונת כשאמרת 'נשרוד'? אנחנו נפרדות ממש עכשיו כי יש לי משימה!" קולי התגבר מרגע לרגע. הרגשתי כעס מבעבע בתוכי למרות שלא הייתה לו אף סיבה. כנראה בגלל הלחץ... אף פעם לא תקפה אותי חיית יער מסוכנת, ביערות שלנו כל החיות קטנות וחמודות, לעומת המרטש...

[Fandom Girl]

קפאתי לרגע, מבולבלת מההתפרצות הפתאומית ומהאזכור של משימה - קרה משהו בשבטי האלפים? האם יש סכנה שמרחפת מעל ראשם ובגלל זה קאיה חצתה את הנהר, בצעד כה לא-אופייני לגאווה והריחוק שהאלפים הפגינו כלפינו בדרך כלל? או שהאלפים הם הסכנה, חשבתי לעצמי, והיא מנסה לברוח מהם. זה לא בלתי אפשרי, אני מניחה. "לא הייתה לי כל כוונה רעה," ניסיתי להרגיע אותה. "אני פשוט... ניסיתי לצחוק קצת. בלהקה אנחנו רגילים לזה, החיים לא פשוטים ולפעמים כשנקלעים לצרה יותר קל לצחוק עליה מאשר לבכות." לקחתי צעד אחד לאחור. "את לא חייבת להישאר איתי, אבל אני אשמח אם לא ניפרד. ואם יש משהו שאני יכולה לעזור בו-! בנוגע למשימה שלך-!"

[lvliya7]

למשמע דבריה של סלווין כעסי נעלם באחת. התיישבתי על הדשא והתחלתי לתלוש ממנו גבעולים בעצבנות. "אני מצטערת..." מלמלתי בשקט, שערי מסתיר את פניי במבוכה. ישבנו כך בשקט מספר רגעים. "על תדאגי, המשימה שלי לא תסכן אותך" אמרתי לה לפתע, "היא רק מבחן שאני צריכה לעבור כדי להתקבל למועצה הראשית של האלפים. אבי הוא ראש המועצה, וכל צאצא של אחד מחברי המועצה צריך לעבור מבחן בו הוא חוצה את הגבול אל השטח שלכם ומתמודד עם הסכנות שבו". נאנחתי. לפתע חשתי אי-רצון רב לבצע את מסע הגילוי. "המשימה הזאת היא בעצם מסע שנועד גם להכין אותנו לחיים האמיתיים וגם לעזור לנו לגלות את היעוד שלנו" הוספתי.

[Fandom Girl]

חייכתי בעצב. "אני מבינה אותך," מלמלתי. "אני גם ב... משימה, אפשר לומר. אני מתאמנת כבר שנים להיות הבטא הבאה של הלהקה שלי - סגנית המנהיג, והאחראית לביטחונם של כל חברי הלהקה. אני צריכה להוכיח שיש לי את הכישורים להגן על הלהקה, ואני..." השפלתי מבט. "המרטש היה יכול להיות הזדמנות טובה לעשות את זה. אף אחד לא היה מפקפק בי אם הייתי קוטלת אותו בעצמי. אם הייתי חכמה או זריזה יותר..."

[lvliya7]

ראיתי את העצב בעיניה של סלווין. ניגשתי אליה והנחתי את זרועי על כתפה בניחום. השתררה שתיקה ארוכה. "אנחנו יכולות לעשות את זה יחד!" אמרתי, מופתעת מכך שהרעיון לא עלה בראשי קודם, "אני אוכל לגלות עוד על החצי שלכם וללמוד על עצמי, ואת תוכלי להתמודד עם סכנה שתוכיח שאת מספיק אמיצה וכריזמתית!". חיוך עלה על פני. "אני חושבת שגם העובדה שהצלחת להתיידד עם אלפית תראה לאנשי הזאב האחרים עד כמה את מנהיגה טובה".

[Fandom Girl]

"את באמת חושבת ככה?" הרמתי מבט בתקווה, מחפשת בעיניה. אנחנו באמת יכולות לנדוד ביחד, לחקור את האי שלנו ולחפש הרפתקאות - דיברתי בכנות קודם, נלחמנו טוב ביחד מול המרטש, יש לנו סיכוי טוב ביחד. העזתי לחייך, ולקחתי את ידה של קאיה בשתי ידיי. "תודה לך."

[lvliya7]

חייכתי אל סלווין בחזרה. אני אוהבת את הבחורה הזאת. טפחתי על כתפה בעידוד. "טוב, לאן עכשיו?" שאלתי אותה. לא הייתה לי שום תוכנית למשא הגילוי שלי, וסלווין עדיין לא סיפרה לי מה היא מתכוונת לעשות. נראה ששתינו עובדות עצות, לנוכח המצב בו אנו נמצאות.