"פגשתי נון בינארי אחד כשהייתי קטנה.
היא הסביר לי על התחושות, החלומות והתקוות
אותם הוא חוותה.
הוא גם סיפרה לי על הרגשת השונות והדחייה,
בזמן שבלעתי את המידע בשקיקה.
באותו הערב לפני השינה
שילבתי ידיים והבטתי בעצמי דרך המראה.
אמרתי, 'אולי את כזאת?'
לאחר שנייה של שתיקה
עניתי לעצמי שאני עוד צעירה.
תכננתי לשכוח את זה
ובאמת כך היה.
לפחות עד לפני כמה שבועות שזה חזר והכה.
ובתור ג'נדרפלואיד מחוץ לארון,
אני גיחכתי לעצמי והערכתי קצת יותר את עצמי הקטנה."

זה מה שאמרתי לפסיכולוגית שלי.
מילה במילה.
אני חושבת ששברתי אותה.
היא לא הפסיקה לצחקק כבר במשך רבע שעה.