ההפיכה||אוניסף

[אם תלחצו פה תקבלו באן]

חשוב לציין. המספר הנל מציג ביקורת כלפיי ה'.
------

ההפיכה
פרק ראשון- המשפט

אז היי.
אני וויליאם ואני חייב לספר את הסיפור שלי, אני לא בטוח מי ימצא אותו.. אבל זה חשוב מאוד. בסיפור הזה יש הוכחות חותכות שה' קיים והוא לא מי שאתם חושבים. הוא אפילו כלא אותי בתוך הקופסא הזאת, ואני בתקווה שמישהו ימצא אותה ויפתח אותה. אז פשוט תקשיבו.
הכל התחיל מגיל 3 בערך. הילדים התאכזרו אליי, ואני חזרה, מאז ומתמיד העוגן שלי היה האכזריות שלי. המומחיות שלי. אחרי שעברתי כמה חרמים. העברות בתי ספר. הכל בעצם התחיל באמת בגיל הנעורים. המשפחה שלי התפרקה. נכנסתי לעישון, התמכרתי. נכנסתי לחובות. וכאן זה המשיך. מגיל קטן יש לי את הדחף לעשות רע. אבל לא לדחוף זקנה, יותר כמו לגנוב, לרצוח, לשדוד, וכו. זה ממש הרגיש לי שנועדתי לזה. החיים התאימו מושלם. הרצון לנקמה תמיד היה אצלי. לא הייתה לי שום בעיה מוסרית על מוות או גזל. האמנתי ששום דבר לא שייך אל בני האדם אז שכל אחד שיקח מה שבא ליד. גם דעתי הייתה שכאב נפשי הוא בדיוק כמו פיזי. אני אפילו כרתתי למישהו זרת כי הוא אמר שאני צריך לקפוץ מהגג.
הכל התאים. זה כאילו הגורל אמר לי "אתה תיהיה פושע" ולשם שינוי, הקשבתי למישהו. או למשהו ליתר דיוק. ואמרתי. אם כל האירועים שלי הובלו לכאן זה כנראה סימן שאני אהיה פושע. אז עשיתי מה שכל אדם היה עושה במצב הזה. בפעם הראשונה בחיים שלי פרצתי למכולת. שלא תבינו לא נכון. הייתי ילד תמים שהבין שהרצון של ה' זה שאותו ילד יהיה פושע. מגיל קטן אכזריות הייתה המומחיות שלי, העוגן שלי. אז מפה לשם. התחלתי לשדוד, לאחר כמה שדידות כבר הייתי יחסים מוכר. קראו לי יתוש. כי תמיד הייתי לוקח ובורח. וכמו שאמרתי. המומחיות שלי זו האכזריות שלי. וגם הדיוק. אף אחד לא תפס אותי, הייתי צייד ראשים. עוד כסף מהצד. ועדיין אף אחד לא תפס אותי. עד שהגיע היום הגדול. יום ההולדת ה22 שלי. נסעתי לבית מלון לחגוג עם חברים שלי, ולאחר אותה מסיבה נסעתי לביתי. אלה היו שלושה ימים מייגעים. ואז- לחצי שנייה נרדמתי על ההגה, מכונית נתקעה בי, ופוצצה לי את הריאות. כאן מתתי.
עליתי למעלה. ראיתי את כל העולם חולף לנגד עיניי ואני עולה לעננים. מעל העננים ראיתי בית משפט גדול. ובראשו ישב ה'. לה' לא היה פרצוף. או גוף בכלל. זה פשוט היה נדמה שהוא ישב. לידו ישב השטן. גם לא ראיתי את הפנים שלו. בצד השני של ה' ישבה בת קול, וכמובן מיכאל. מיכאל דפדף בניירות מסוימים ואמר "אתה לא ראוי לגן עדן אחרי כל הדברים האיומים שעשית!"
וכשהשטן הסתכל בדפים הוא חייך בסיפוק. "אז.. רע זה הקטע שלך? אתה תהנה אצלי"
"מה?" נדהמתי "עשיתי בדיוק מה שאתה רצית!!" הצבעתי על ה' "אני עשיתי את הגורל שלי!!"
"אכן כן." ענה לי ה'. או לפחות נדמה לי שהוא ענה לי "מתך מסביר את סוף הגורל שלך."
"אז איך גיהינום?? עשיתי כל מה שרצית!"
ה' שתק. לא הסביר.
שני מלאכי שרת תפסו אותי והתחילו לקחת אותי לגיהנום. צרחתי מרוב תסכול.
"למה??? מה עשיתי לא נכון! זה היה הגורל שלי!"

[The equal opportunity kr]

אז יש לי הרבה מה לומר כאן, אבל אני לא אומר, כי אם כמה שאני חושב שצריך קצת תיקון פה ושם - אני רוצה לראות לאן הסיפור הזה מתפתח בלי עזרה. כי יש לך כישרון לכתיבה, הוא פשוט לא מלוטש - וזה בסדר לגמרי! סיפורים כאלה הם מה שמלטשים אותו. אני אשמח לבטא את הסיפור בחינם (למרות שלא צריך הרבה ביטוא, ואת מה שכן את/ה יכול/ה לעשות בעצמך[אה ושכחתי מה לדון הפניה אני מצטערררר
אני זוכר שאמרת לי שאם אני בצ"ד אז זו לשון פנייה כזו ואם לא אז לשון כזו אבל שכחתי אותה]). אז אני מצפה לפרק הבא!