שירשור נחמד ומדהים ביותר על פ"ג 🖤, עם נגה

שם: ג'ניפר, אבל חברותיה קוראות לה ג'ן
גיל: נקבע בהמשך
מראה: כמו אמה, יש לה עור בהיר לגמרי, גובל על לבן, ועיניים ושער שחורים חומים כהים, כמו צבע הקפה.
אופי: קצת חולמנית, לא תקופנית ממש. כמו בני אתנה, היא מעדיפה לנצח עם המוח, ונוהגת למשוך את הזמן. מהורהרת ודי חכמה, אבל לא ממש טיפוס של חברה וכמעט אף פעם לא משתפת את מחשבותיה.
נשק: פיגיון. פעם היא נלחמה גם בחץ וקשת, אבל הקשת התמוססה לה בקיר הלבה של המחנה. היא עדיין מחזיקה איתה אשפת החצים.
הורה אלוהי: קיאונה
מין: נקבה
נטייה מינית: אוהבת בנים.
משהו נוסף שאת רוצה להוסיף: יש לה שלושה חברות: אנג'ל, בת ארס תוקפנית, פרנצ'סקה, בת אתנה חביבה ומרחפת מאד, וורוניקה, בת אפרודיטה יפיהפיה.
אה, והיא די שונאת את הדמות שלך.

שם: סילביה
גיל: בהמשך
מראה: שיער שחור ארוך, עיניים שחורות כהות, עור בהיר מאוד ברמה של חיוור, ומנומשת.
אופי: תוקפנית מרחיקה ממנה את כולם שקטה ברמה של קריפיות היא חכמה ופיקחת אפשר אפילו להגיד גאונה.
נשק: פיגיון חרב קשת ואשפת חצים עליי לציין שהיא יותר טובה ביריית חצים למטרה מאשר לחימה בחרב.
הורה אלוהי: האדס
מין: נקבה
נטייה מינית: אוהבת בנים ובנות.
משהו נוסף שאת רוצה להוסיף: היא עושה הרבה מסעות צללים ולכן כירון מכריח אותה להישאר במרפאה לפחות 3 ימים.
זה לא שאף אחד לא רוצה להיות ידיד שלה זה פשוט שהיא לא נותנת לאנשים להיות ידידים שלה.
האדס שם אותה במלון לוטוס יום אחרי ששם שם את ניקו וביאנקה היא מעולם לא פגשה אותם, לאחר זמן מה שלא ידעה כמה זמן היא הייתה שם האדס שם אותה במחנה החצויים.

"ג'ן! ג'ן! תתעוררי!" שמעתי קול צועק לאוזני.
מיצמצתי, מסתנוורת מהאור.
"ארבע בבוקר, אנג'ל..." מילמלתי והתהפכתי. "תני לישון..."
אנג'ל ניערה אותי כנראה, כי כל גופי רטט.
"קומי, עצלנית!"
"אנג'ל!" כעסתי. בדרך כלל אני לא מתעצבנת או בכלל מדברת הרבה, אבל גם לי יש גבול. להתעורר מוקדם בבוקר זה הגבול שלי.

התעוררתי במרפאה בארבע בבוקר.
קמתי מהמיטה בצעדים שקטים ויצאתי המרפאה בזהירות.
הלכתי לכיוון העץ של תאליה כדי לשבת בצילו בלי שאף אחד יפריע לי.
הגעתי לעץ והתיישבתי.

"מה?" היא גילגלה עיניים.
"נורא מוקדם!"
"זה כל הקטע במתיחות לא? שאף אחד לא רואה אותך, נכון?"
"מתיחות?" שאלתי בבילבול והשלמתי עם כך שלא אצליח לחזור לישון, פוקחת את עיני.

בהיתי במחנה ושאלתי את עצמי 'למה אני עדיין כאן?'
נאנחתי בשקט 'ברגע שמשחררים אותי מהמרפאה לגמרי אז אני הולכת מפה ולא חוזרת' חשבתי בכעס רב

מילמלתי משהו לא ברור.
אנג'ל הרימה אותי- פשוט כך- מחזיקה אותי כמו תינוקת, ואז פרקה אותי על הרצפה.
"אאוץ'!" צעקתי.

'אני אוהבת את המחנה לפני שכולם מתעוררים' חשבתי לעצמי.
נשענתי על העץ.
הסתכלתי על המחנה הדומם.

"תני לי לפחות להתארגן." אמרתי, כשהבנתי שלא יצמח תועלת מהתנגדות.
"חמש דקות." אמרה אנג'ל ויצאה מהביתן.

הייתי עייפה מאוד וכמעט נרדמתי.
עפעפי החלו להיסגר אט אט ולכן החלטתי לקחת עוד כמה דקות של שקט ואז לחזור לישון במרפאה.

נעמדתי מול המראה, עיני כבר מתחילות להסתגל לאור, וסירקתי את השיער שלי.
השיער שלי הוא כנראה השיער הכי חלק בעולם. הייתי יכולה באותה מידה לנסות לקרזל או לתלתל אותו, ועדיין הוא ישאר חלק בטירוף.
השיער שלי מבריק באופן מוגזם, אולי זה בגלל שאני שמה הרבה שמן שיער. אז כשנגעתי בשיער, הרגשתי מין שומניות די נעימה כזאת, אבל הייתי חייבת לשטוף ידיים אחרי שגמרתי.
אחרי שסירקתי את השיער התלבשתי בג'ינס וחולצה כתומה של המחנה ויצאתי החוצה.

קמתי והלכתי לכיוון המרפאה.
נשכבתי על המיטה שלי שבמרפאה.
תוך שניות ספורות נרדמתי

אנג'ל התחילה למשוך אותו לביתן ארס.
"אנג'ל! אסור לי להיכנס לביתן אחר!" מחיתי.
"דווקא כן." קטעה את דברי אנג'ל ודחפה אותי פנימה.
ילדי ארס התגודדו על מיטות צמודות אחת לשניה.
ראיתי בן ארס בלונדיני וגדול גוף, שנראה טיפש למדי, וזיהיתי בשם כריס.
הוא עיקם את אפו.
"הבאת אותה?"
"יש לך בעיה עם זה?" נהמה אנג'ל בנימה מסוכנת.
"לא, לא," הזדרז כריס להגיד. "רק חשבתי..."
"חשבת מה?"
"שום דבר." הוא נחפז לומר.

בחלום:
כירון והאדס דיברו בביתן המרכזי.
"כירון אני מכיר את הילדה שלי אתה לא תצליח לגרום לה להישאר פה היא כמו ניקו בעקשנות ודומה לביאנקה במראה ובהתנהגות היא חכמה בדיוק כמו הייזל מספיק כדי להבין שזה לא המקום שלה" אמר האדס.
"לורד האדס אתה צריך להבין הבת שלך עושה יותר מדי מסעות צללים אתה יודע שזה עלול להרוג אותה!" אמר כירון בכעס ובדאגה.
כעסתי הוא חושב שאני ילדה קטנה.
"בני ניקו שרד את כל מסעות הצללים שלו; אני בטוח שגם היא יכולה" אמר האדס בביטול.
"הוא שרד בקושי!" צעק כירון במחאה.
"כירון היא חזקה! תפסיק לפקפק בה ולחשוב שהיא ילדה קטנה!" אמר האדס בכעס רב על אי-האמונה בביתו.
"היא נשארת פה וזה סופי!" אמר כירון.
"היא תחליט בעצמה אם היא תישאר" אמר האדס.
ובזאת נגמר החלום.
אחריו ישנתי בשקט רב ללא חלומות כלל, שזה דבר מאוד אבל כשאני אומרת מאוד אז הוא מאוד מוזר; כי בדרך כלל לחצויים יש חלומות לא טובים.
--------
כבר החלטת באיזה גיל הן?