משחקי הרעב ה-72 || הרשמה

מ"ת זה נכתב על ידי חלי (Onishi Sumi) ומיועד לשימוש בקהילת Hportal בלבד. המ"ת מבוסס על סדרת הספרים "משחקי הרעב" והפריקוול "בלדה לנחשים וציפורי שיר". לא צריך להכיר את הספרים כדי להשתתף במ"ת, אבל אני מאד ממליצה.

מאושר על ידי עצמי כי יש לי את הסמכות לכך.

משחקי הרעב ה-72

"לפרויקט האחרון שלנו התחלקנו לזוגות, ואני עבדתי עם החבר הכי טוב שלי - קרסוס, כמובן. המשימה היתה להמציא עונש לאויב שיהיה כה קיצוני, שהוא לעולם לא יוכל לשכוח את העוול שגרם לך. זאת היתה מעין חידה, דבר שהצטיינתי בו, וכמו כל היצירות המוצלחות ביותר, פשוטה לחלוטין ביסודה. משחקי הרעב. הדחף המרושע ביותר, שמשווק בתחכום כאירוע ספורט. מופע בידור. הייתי שיכור, ואבא שלך דאג שאשתכר עוד יותר, ניצל את היהרות שלי כשהמצאתי עוד ועוד פרטים, הבטיח לי שזו סתם בדיחה פרטית. למחרת בבוקר, התעוררתי ונחרדתי ממה שיצרתי. התכוונתי לקרוע את ההצעה לגזרים, אבל איחרתי את המועד.
זה מעולם לא היה אמור להיות אלא תרגיל תיאורטי. ומי מלבד המפלצת הגרועה ביותר היה מיישם אותו? לאחר המלחמה, דוקטור גול שלפה את ההצעה שלי ואותי, והציגה אותי בפני פאנם כאדריכל משחקי הרעב. חשבתי שהעניין כה מחריד, שאין ספק שהוא לא ייושם... אבל טעיתי."
- על המצאת משחקי הרעב, מתוך בלדה לנחשים וציפורי שיר, עמוד 474-475.
--
לפני שנים רבות, קמה פאנם על חורבות המקום שנקרא אמריקה הצפונית. אחרי הבצורות, הסופות, האסונות, קמה הבירה הגדולה - הקפיטול, והוקמו שלושה-עשר המחוזות. כולם חיו באושר ובשגשוג עד אשר הגיעו הימים החשוכים - ההתקוממות נגד הקפיטול. שניים עשר המחוזות הראשונים הובסו, והמחוז השלוש עשרה הוחרב כליל.
"אמנת הבגידה" העניקה לנו חוקים חדשים שיבטיחו את השלום. כתזכורת לכך שלעולם אסור לנו לחזור אל הימים החשוכים, נוצרו משחקי הרעב.
חוקים חדשים חוקקו, ומשחקי הרעב הראשונים התקיימו, כעונש על ההתקוממות. בכל שנה, נציג ונציגה מכל מחוז נשלחים לקפיטול, שם הם מתחרים בשאר הנציגים עד אשר רק אחד מהם שורד. הם נכלאים בזירה, והמנצח היחיד הוא מי שנשאר או נשארת אחרונים.
זהו זמן לכפרה וזמן להעלת שלמי תודה.
משחקי הרעב מוצלחים, ומי ייתן והסיכויים יהיו תמיד לטובתכם.

הסברים

כפי שכולכם ודאי מנחשים, ברוכים הבאים למ"ת משחקי הרעב! השנה היא השנה ה-72, כלומר, לפני אירועי הספר הראשון בטרילוגיה והרבה אחרי בלדה לנחשים וציפורי שיר שכולכם בטח ראיתם בקולנוע. כמו בכל שנה, גם בשנה ה-72 למשחקי הרעב נבחרים 24 בני נוער מ-12 המחוזות. משחק התפקידים הזה, כפי שהבנתם, יעקוב אחריהם מהרגע שבו הם נבחרו ועד למותם או לניצחון שלהם בתום המשחק.
ומי אתם? אתם וודאי מבינים, אתם הם בני נוער שנבחרו או התנדבו להיות המתמודדים בשנה ה-72 של משחקי הרעב.
מה עוד יש לומר? מי ייתן והסיכויים תמיד יהיו לטובתכם, ונקווה שהטוב ביותר ינצח.

המחוזות

כל אחד מהמחוזות אחראי על ענף כלשהו של תעשייה. בדרך כלל, ככל שמספר המחוז נמוך יותר, המחוז עני יותר, כפי שהודגש מספר פעמים במהלך הספרים. בכל מחוז יש ראש עיר אשר מתפקד כאחראי על העיר, אך עובד תחת הקפיטול. כמו כן, בכל מחוז יש אוכפי שקט מטעם הקפיטול, שמטרתם היא, כפי שניתן להבין, לשמור על השקט. למי מכם שרוצה להרחיב, אני ממליצה מאד להשתמש בויקי-פאנדום על מנת לקרוא יותר על המחוזות השונים. הנה קישור ממנו תוכלו להגיע לכל מה שאתם צריכים.

לתזכורת:
מחוז 1 - חפצי מותרות.
מחוז 2 - אבן, כלי בנייה וכלי נשק.
מחוז 3 - אלקטרוניקה ומפעלים.
מחוז 4 - דיג.
מחוז 5 - חשמל.
מחוז 6 - תחבורה.
מחוז 7 - עץ ונייר.
מחוז 8 - טקסטיל.
מחוז 9 - דגנים ומלח.
מחוז 10 - בקר ובשר.
מחוז 11 - חקלאות.
מחוז 12 - פחם וכרייה.
לא בטוחים במשהו לגבי אחד המחוזות למרות הכל? זה ממש בסדר! פנו אליי בהודעה פרטית, אני לא נושכת ואין דבר כזה שאלות טיפשיות.

חוקי המשחק

⬤ כל החוקים הגלובאליים תקפים באשכול ההרשמה ובאשכול המשחק.
⬤ חוק השליטה – בשלב המשחק תוכלו לשלוט אך ורק על הדמות שלכם. זה מאד קריטי כאן! אתם לא יכולים להרוג דמות אחרת סתם ככה. אתם יכולים לכתוב "ניסיתי לכוון את החץ אל ___ בתקווה שיפגע", אבל לא להחליט שהדמות השניה נפלה על האדמה ומתה.
⬤ מה שאתם יודעים, הדמות לא בהכרח יודעת, וזה מאד קריטי במ"ת הזה. שימו לב בבקשה.
⬤ נא לא להגיב באשכול ההרשמה יותר מפעם אחת (אלא אם כן הטופס שלכם ממש ארוך ואתם צריכים עוד מקום). אם יש לכם שאלות או בקשות, תכתבו בבקשה הודעה פרטית. בבקשה, בבקשה אל תגיבו יותר מפעם אחת.
⬤ אם אתם לא פעילים, בבקשה תודיעו לי לפני. אחרת, אצטרך להרוג את הדמות שלכם או להשתלט עליה, וזה לא כיף לחכות ולחכות סתם.
⬤ לא מקללים או מתנהגים לשחקן אחר בצורה לא מכבדת מחוץ למשחק. במשחק יש לכם קצת חופש, אבל אל תגזימו.

הרשמה

שמירה לשבוע כל פעם, אם לא תראו התקדמות המקום יתפנה וכל אחד אחר יוכל לקחת את המחוז והמגדר שבחרתם. בואו נשתדל לא להגיע למצב לא נעים שאני צריכה לבחור בין שני טפסים שרוצים את אותו המקום...
מינימום שישה נרשמים.

מקומות ורשומים
מחוז 1 (זכר) - טום, אייס רוזמארק | מחוז 1 (נקבה) - יולי, ספיר ווייט
מחוז 2 (זכר) - קאלאדין, סזת' גנדוס | מחוז 2 (נקבה) - שמור לאלכס
מחוז 3 (זכר) - | מחוז 3 (נקבה) - שמור לליה
מחוז 4 (זכר) - | מחוז 4 (נקבה) - שמור לנטע
מחוז 5 (זכר) - | מחוז 5 (נקבה) -
מחוז 6 (זכר) - | מחוז 6 (נקבה) - שמור לקיי
מחוז 7 (זכר) - שמור לטליה | מחוז 7 (נקבה) - רונית, ג'ורדן גרינסמית'
מחוז 8 (זכר) - | מחוז 8 (נקבה) -
מחוז 9 (זכר) - | מחוז 9 (נקבה) -
מחוז 10 (זכר) - | מחוז 10 (נקבה) - שמור להדס
מחוז 11 (זכר) - | מחוז 11 (נקבה) - קלישה, אגנס באום
מחוז 12 (זכר) - | מחוז 12 (נקבה) -

בהצלחה!

שם + כינוי: אוניסף, הנחש של מידגארד
שם הדמות: וויק
גיל: 14
מחוז: 5
מין ומגדר (אפשר להוסיף נטיה מינית): גבר, בי
מראה: יערך בקרוב 12 שורות
אתם תמיד תראו עליו טפו טפו על אבזם החגורה. ובכל שאר החגורה תמיד תראו חיצים תלוים. הוא מספק אותם. ואת הטפו טפו שלו הוא הכין בעצמו. הטפו טפו באורך משהו כמו טפח, (10 סנטימטר) אבל יש לו כפתור ליד האגודל שכשהו לוחץ עליו הטפו טפו גדל אורך של בערך 50 סנטימטר, אבל הטפו טפו הרבה יותר דק. יש לו לחצן גם למטה והוא יכול ללחוץ עליו וזה יגדיל את הלמעלה של הטפו טפו, כמו משקפת. הטפו טפו עשוי מעץ, כי ברזל יכול להתחשמל, אבל יש עליו עיטורי זהב. בקצה השני של החגורה יש כמובן שק מלא בחיצים רגילים, ועל החגורה היו חיצים מיוחדים, חצי חשמל, חצי רעל, חצי אש, חצים חודרים לשיריונות עץ. חצים ארוכים. לא קטנים כמו שיש לו, החיצים נראים ככה: [img][/img]
החגורה שלו שחורה ועשויה מעור של קרנף, והאבזר עשוי מכסף טהור. כדי שלא יחליד. המראה של הילד הוא די נורמלי. שיער שחור לא ארוך יותר מידי אבל גם לא קצוץ, אפשר לומר פרוע, כובע ציידים עם משקפיים עמידים מפיצוצים ודברים, ומראים גם אולטרה סגול. הידים שלו רחבות ושריריות יחסית. צייד חייב ידיים שהיו טובות לצייד, אנשים מכנים אותו "חלק" כי הוא יוצא מזירת הפשע נקיה, במקרה שלו זה איילים. חד וחלק. וזה למה הוא גם נחשב אחד הציידים הטובים במחוז. האף שלו רגיל, עיניים ירוקות, רגליים חזקות ומהירות, וגם הוא יפה תואר במיוחד. עכשיו, הבעיה היחידה שלו זה שהוא נולד עם מום נדיר. יש לו בעיה שבזה שכל מספר ימים הוא משיל את היד שלו.את שכבת העור הראשונה- ככה שלמשך בערך חצי שעה היד שלו אדומה לחלוטין, ואז צומח לאט לאט העור בחזרה. אבל העור שנשר מלא במוגלה דביקה, מה שיכול ליהיות מלכודת מעולה. בגלל אותו המום שקורה פעם ב3 ימים. אנשים מאוד מפחדים ממנו. מה שנקרא- זאב בודד.
אופי:
הוא בנאדם מאוד לא רצחני, הוא מאוד תמים ונחמד, הרחמים אצלו מאוד חזקים, האישיות מנסה להחליש אותם, אבל הוא לא מסוגל להרוג בכוונת תחילה. קשה לו. הוא יבב ליד אמו. אבל, אם פוגעים בו הוא מאבד שליטה ויכול אפילו להרוג מישהו. הוא ביישן. שקט. כנראהה ירש מהוריו את שקט אך קטלני. הוא בעל חברה ענקית, שפעם עמדה על שחיתות. נגד רמאיות ושקרים. פושעים מתים על ידיו, הוא רואה שודד מרביץ, אבא מכה, צעקות והרבצות מהבית של השכנים, מי שעשה את זה לא חיי יותר. יש לו תראומה מטורפת, בלילות הוא בוכה, אבל מוחו חריף ושוצף תחבולות, כנראה גם זה גנטי. יערך בקרוב
רקע:
וויק נולד לזוג הורים נפלאים. הם היו אחת המשפחות העשירות בממלכה. אבל גם אחד המושחתות. ההורים היו תאבי בצע ועיוורים מעושר. הילד שלהם היה נכס ותו לא. ההורים קראו לו "וויק" מלשון חלש. כי הם האמינו שהוא יהיה הילד הטוב. הם גזלו מאנשים שלא היה להם כלום את שארית כספם. הם הרגו אנשים חפים מפשע. אבל שוחד כדי שהתיק שלהם יהיה נקי, תמיד עובד. וויק נולד לבית ענק. מאות מטרים של סלון. בריכה, אפילו צינוק. מאז ומתמיד הוא האהב חיצים. אבל הוריו זלזלו בו. בערך בגיל שמונה. שהוא שיחק עם החץ צעצוע שלו. האבא נכנס לחדר עם הבעת זעם על פניו, ובאי ריכוז, וויק גרק את החץ והוא פגע בפנים של אביו, אביו בא להכות אותו. אבל החץ נקע בו בעין. האבא צרח, הילד קם עם חץ ביד, רועד. האבא תפס את ידו וצרח. אינסטנגטיבית הוא תקע לו במצח את החץ. . לאחר מספר ימים הוא מת בעודו אומר לאישתו "תנקמי את מותי", כאן הסיפור מתחיל ליהיות מעניין.. וויק ברח מהבית ואמו באה לחפש אותו. למשך 4 שנים הם היו במרדף, בזמן המרדף וויק השתפר שקליעה למטרה, וקנה לעצמו חצים יקרים וזכה במספר תחרויות נחשבות. בנתיים אמו רק התחזקה בכעס שלה, כי כל פעם שהוא זכה היא באה לחפש אותו, איך זה הגיוני שהוא יזכה הנבלה?? אז הוא ברח ליער. וצד למחייתו, בנתיים אמו נכנסה ליער בכעס, ובאותו זמן, בשלווה מוכרת, מכיוון שהוא לא יודע על אימו. באותו הזמן הוא גילף את הטפו טפו וברגע שהוא היה מוכן אימו הופיע לידו ושלפה סכין. בגלל שהוא לא מומחה בחרבות הקרב היה הגון. אמו דקרה אותו הרבה פעמים. עד שלבסוף חץ רעל אחד נתקע בה. והיא נפלה ומתה. וויק בכה את נשמתו. ולבסוף הבין שהירושה תבוא אליו, אז הוא שמח יותר. אחרי זה, עד גיל בערך 13 הוא רב עם מכר של אביו על הירושה, אך בסוף הוא ניצח אחרי ניסיון התנקשות של אותו אדם. עכשיו יש לו בית ענק, המון כסף, וקבלה בחברה, אם כי עדיין יש את המתנגדים לו, האנשים שאומרים שהוא רצח את ההורים שלו לקבל את הירושה, אחד מהם, ששמו "מליס אימת המערב" (תבינו את הרפרנס בבקשה) נלחם מולו עם הכנופייה שלו. כדי להרוג אותו לאחר אותו הקרב הוא קיבל את הירושה. לאחר מכן, בתור אחד האנשים הרלוונטים בעיר הוא נבחר לייצג את עירו כנבחר. והוא נכנס לאולם.
כישרונות מיוחדים: הוא צלף, ברקע הוא יתברר כצייד במקצועו
נבחר\התנדב: נבחר
צבע לכתוב בו את השם שלכם: MediumVioletRed
סטטוס התקדמות: אמצע מראה
הערות\הארות: כל יום אני אערוך קטע.

שם + כינוי: אלכס, Kaz Brekker
שם הדמות: אורורה אלקראן (Aurora Alacran)
גיל: 15
מחוז: מחוז 2 (יאללה, אני אהיה קרייריסטית)
מין ומגדר (אפשר להוסיף נטיה מינית): נקבה, בת
מראה: מראה יכול להיות נקודת חוזק משמעותית כשזה מגיע לנותני חסות. לכן, תשתדלו לתאר את הדמות שלכם כמה שיותר בבהירות. לפחות 12 שורות.
אופי: זה חשוב, כי על פי זה אקבל החלטות בניהול המ"ת והזירה באופן ספציפי. לפחות 15 שורות.
רקע:
"גבירותי ורבותי, אני שמח להציג בפניכם את המנצחת בתחרות השישים ושמונה של משחקי הרעב, ניקול אלקראן! אני מציג בפניכם - את המיועדת ממחוז שתיים!"
זה הרגיש כאילו זו הייתה הפעם הראשונה מזה שלושה שבועות בה אורורה נשמה באמת.
היא בחיים. היא שרדה את משחקי הרעב והיא בחיים. היא בדרך אליי, והיא תחבק אותי כשתגיע, כי היא בחיים.
היא הרגישה את לחיה נרטבות מדמעות של אושר והקלה, כי נודע לה ברגע זה שאחותה הגדולה ניצחה במשחקי הרעב, וזה אומר שהיא תחזור הבייתה בעוד כמה ימים בודדים, נושמת ושמחה לראות אותה, וחייהן יחזרו להתקיים כפי שהיו לפני האסיף הארור שאיים לקחת את אחותה ממנה.
אלו היו מחשבות תמימות של ילדה בת אחת עשרה - אחות למיועדת שנותרה בחיים. היא לא הבינה אז את המחיר שהמשחק לוקח מהאדם שניצח אותו, אבל ההבנה התקרבה אליה, ותכה בה כשניקול תחזור הבייתה, כי ניקול שניכנסה לזירה היא לא אותה ניקול שיצאה ממנה.

~~~

כשאִמה של ניקול נכנסה להריון לפני חמש-עשרה שנים, ניקול כעסה והתעצבנה על אִמה. היא בעיקר חששה. ניקול חשבה שכשהתינוקת תיוולד, כל תשומת הלב של הוריה תילקח ממנה. היא שנאה את המחשבה. אבל תראו אותם! הם כבר מקדישים כל כך הרבה תשומת לב לתינוקת שבבטן, מנסים לדבר אליה, מתרגשים כשהיא בועטת (למה שמישהו יתרגש כשבועטים בו, ניקול לא הבינה), אז מה יקרה כשהיא לבסוף תיוולד?
אבל בפעם הראשונה שניקול פגשה את אחותה התינוקת, הדאגות נמחקו כולן. התינוקת הייתה זורחת, ואי היה אפשר להסיט ממנה את המבט. אי היה אפשר להפריד בין השתיים מאז.
כישרונות מיוחדים: אם לדמות שלכם יש כישרונות כלשהם, כמו לדוגמא שימוש בנשק, רשמו אותם פה. לא תוכלו להוסיף כישרונות מאוחר יותר, אלא אם כן יהיה מדובר במשהו שהיא תרכוש תוך כדי ההתכוננות למשחקים.
נבחר\התנדב: נבחרה
צבע לכתוב בו את השם שלכם: Plum
סטטוס התקדמות: טוב, התחלתי רקע
הערות\הארות: נתעלם מזה שידוע שיש מנצח בן ממחוז 6 או 10 במשחקי הרעב ה68, רציתי לקחת את המשחקים ה69 בשביל ניקול אבל טום כבר עשה עליהם אז לקחתי את המשחקים של שנה לפני.

שם + כינוי: יולי בצד
שם הדמות: ספיר וויט (sapphire White)
גיל: 18
מחוז: נלך על 1
מין ומגדר (אפשר להוסיף נטיה מינית): נקבה
מראה: מבחוץ, ספיר נראית כמו נסיכה מושלמת. היא בת למשפחה עשירה, והיא תמיד נראית מדוקדקת ומטופחת. יש לה שיער חום בהיר, בגוון שטני כזה. השיער שלה בין גלי לחלק. הוא לא ממש גלי, אבל יתר נוטה לגלי מאשר חלק, והוא מגיע לה עד אמצע הגב. היא לא ממש מטפחת את השיער שלה, אז יש לה הרבה קשרים אבל לא רואים את זה- גם היא לא ממש מטפחת את השיער (אבל כן קצת פשוט לא משקיעה בו) הוא עדיין נראה יפה. ספיר בדרך כלל לא אוספת את השיער שלה, אבל אם היא חייבת היא אוספת את זה לקוקו. היא לא מסתפרת כל זמן קבוע, אבל היא מסתפרת כל בערך חודש, ובדרך כלל רק כדי להוריד קצוות שרופים. ספיר בדרך כלל לא שמה סיכות, אבל לפעמים היא שמה קשת כחולה או תכולה על השיער. היא בדרך כלל מסדרת את השיער שלה שיהיה מאחורי האוזניים.
עד כמה שספיר רוצה לפעמים להיראות מוזנחת כדי להתמרד בהורים שלה, היא אף פעם לא עושה את זה. בתור בת למשפחה עשירה, היא תמיד מצופה להיראות למופת. אה, וגם, יש לה אבא מכה. אז היא לא בדיוק יכולה להתמרד במראה שלה.
לספיר יש עיניים כחולות בהירות- מה שהולך הרבה פעמים עם הקשת התכולה או הכחולה שהיא שמה. לספיר יש עור בהיר ויחסית חיוור- היא לא מרבה לבלות בחוץ. יש לה פרצוף עגלגל. לספיר יש לחיים ורדרדות ועגלגלות, מה שגורם לה להיראות צעירה יותר מ18- אם תצטרכו לנחש מה הגיל של ספיר, ככל הנראה תגידו 16 או אפילו 15. לספיר יש אף קטן, משהו שגם גורם לה להיראות צעירה יותר. האף שלה נהייה ורדרד בקלות מהסמקה- אם כי לא תראו את ספיר מסמיקה ממבוכה, רק מקור. למרות שקור לא ממש מפריע לה, הוא עדיין משפיע לה על המראה (חיוורון, הסמקה וכאלה). יש לספיר שפתיים דקות יחסית, והן מאוד אדומות מטבען, למרות שהיא עדיין שמה שפתון. העיניים של ספיר בערך בצורה של עיניים של ישראלים, והן בגודל ממוצע. כנ''ל לגביי האוזניים שלה. העור שלה יחסית חלק, יש לה כמה פצעונים על הפנים אבל לא הרבה, והיא מעלימה את זה עם קצת איפור. לספיר יש נקודת חן ממש על הפנים- מה שאבא שלה חושב שהוא מאוד מוריד ליופי שלה, אז היא מכסה אותם עם קצת איפור. יש לה נקודות חן גם מאחורי הצוואר, בצד הצוואר, בבטן, ביד שמאל וברגל ימין. לספיר יש מצח בגודל ממוצע יחסית, וסנטר לא יותר מדי בולט. ספיר לא אוכלת הרבה, אז היא יחסית רזה. יש לספיר ידיים יחסית דקות וקצרות, וגם הרגליים שלה יחסית דקות וקצרות. היא מגלחת שיערות קבוע, אז אין לה שערות על הרגליים, על היידים או על שום מקום נראה אחר. ספיר הולכת בדרך כלל עם בגדים בצבע תכלת או לבן. בקיץ היא בדרך כלל הולכת עם בגדים קצרים, משקפי שמש וכפכפים. בחורף היא בדרך כלל הולכת עם שלוש שכבות, חולצה, סוודר ומעיל. היא גם בדרך כלל הולכת עם מגפיים. אם זה קיץ וזה לא יום חם מאוד, אז היא לובשת בגדים ארוכים; היא בדרך כלל מעדיפה שתי שכבות או לפחות בגדים ארוכים, ורק אם ממש חם היא לובשת קצר.
לספיר בדרך כלל יש מבט אדיש בעיניים, כאילו לא אכפת לה מכלום. יש לה גם מבט קר בעיניים, מה שלא ממש גורם לאנשים לרצות להתקרב אליה או להתחבר אליה. לספיר יש כמה צלקות, שלוש בגב, אחת ביד ימין, אחת ביד שמאל, ואחת ברגל שמאל. גובהה של ספיר הוא מטר 70. החל מגיל 14, היא התחילה להסתובב עם פיגיון עליה. לא ממש רואים אותו כי הוא מוסתר בחגורה מתחת לחולצה. זאת הסיבה שרוב הזמן היא לובשת לפחות שתי שכבות, כי עוד שכבה עוזרת להסתיר את זה יותר.
אופי: בתור ילדה יתומה מאמא ובלי תשומת לב מאבא- ספיר פיתחה אופי אדיש. לא באמת אכפת לה מהסביבה, או מהחיים בכלל. מבחינתה, ללכת למשחקי הרעב זה לא דבר מפחיד ומסוכן בכלל; לשרוד או לנצח, לא ממש אכפת לה, שניהם בסדר בשבילה. ספיר היא לא ממש חברותית. האמת היא, שאין לה בכלל קישורים חברתיים, כיוון שהיא אף פעם לא נחשפה למקומות כמו בתי ספר, גנים, וחוגים וזה דפק לה את הכישורים החברתיים גם זה שלא היו לה ממש סוכני חברות (אם ככה כותבים את זה) (כן, היו את המורים שלה אבל הם לא ממש חינכו אותה, כנ''ל לגביי הבייביסיטריות, הם רק נתנו לה לעשות מה שהיא רצתה) לא ממש עזר לכישורים החברתיים שלה, וגם עכשיו היא בקושי יודעת מה מותר ואסור לעשות (במובן של שכשהיא הייתה ילדה קטנה, היא אכלה חול הרבה פעמים בלי לדעת שזה לא טוב לעשות את זה. רק שהיא הרגישה מזה לא טוב היא הפסיקה). היא למדה מהבית כל חיה, עם מורים פרטיים והכל, ואף פעם לא נחשפה לחברות של ממש. היא יוצאת החוצה רק בשביל מסיבות ומקומות אחרים שעשירים הולכים עליו. ספיר שונאת את אבא שלה, היא מרגישה שהוא רק משתמש בה בשביל להיראות טוב בפני החברים העשירים שלו. כשספיר הייתה קטנה, היא אפילו תכננה איך היא תברח מהבית ותגור בטירה. אבל כשהיא גדלה היא הבינה שהחיים לא כאלה פשוטים כמו שהיא דמיינה. ספיר שונאת ללמוד מהבית. אחד הדברים שהיא הכי הייתה רוצה זה ללמוד בבית ספר, להכיר חברים ולשחק בהפסקות. לפחות זה מה שהיא רצתה לפני כמה שנים. בערך בסביבות גיל 15 היא התחילה לשנוא אנשים ואת הסביבה. לא בגלל מקרה מסוים שקרה לה; פשוט אחרי כל כך הרבה שנים של ניתוק מהסביבה, היא התחילה לאבד יותר ויותר אמון באנשים. אז אם היא מדברת אליכם, כנראה שבאמת השארתם עליה רושם. ואם היא לא מדברת אליכם בקור... טוב, הרושם שהשארתם היה ממש, ממש גדול. ספיר היא מרדנית. או לפחות היא רוצה להיות מרדנית. למרות שהיא לא מודה בזה, היא מפחדת מאבא שלה יותר משהיא שונאת אותו. אז בכל דבר שבו היא תוכל למרוד בלי להיתפס, היא תעשה את זה. בין אם זה סתם ללבוש את החולצה הפוך בציבור או להתלבש ברישול (מה שאם היא עושה פעם אחת, זה לא משנה, אבל אם כמה פעמים, כבר מתחילים להיות דיבורים לגבי הילדה העשירה הזו, מה שגורם לאבא שלה להיראות רע, כאילו הוא נכשל בחינוך שלה), לפעמים זה גם חוסר נימוסים אבל לא ברמה מוגזמת מדי. היא גם מביעה את זה בחוסר למידה. בהתחלה זה התחיל בגלל שהיה לה קשה להיות בשקט ולהקשיב, עכשיו היא כבר יודעת להשתלט על החלק הזה אצלה ולהקשיב, אבל היא פשוט לא עושה את זה. למרות שזה מרד מאוד קטן, בשביל ספיר זה הדבר היחיד שהיא יכולה לעשות נגד אבא שלה; השפלה. במשפחות עשירות, או לפחות המשפחות העשירות שאבא שלה חבר שלהן, ילדה לא מחונכת זה תלמיד השפלה גדולה לאבא, כיוון שהיה לו המון כסף לחנך אותה והוא פשוט לא עשה את זה.
כמו שאמרתי, ספיר יודעת להשתלט על החלומות בהקיץ שלה והחוסר הקשבה שלה, אז היא יודעת להיות מרוכזת. אבל עדיין מאוד קשה לה לשבת בשקט ולהקשיב לאורך זמן. כשהיא מנסה, היא מוצאת את עצמה משחקת כל הזמן עם דברים, ואם אין לה אם מה לשחק, היא פשוט מרגישה נורא, כאילו היא חייבת לעשות משהו- וההרגשה הזו יכולה להביא לרקיעות ברגליים ודברים כאלה, בדרך כלל זה בשקט אז לא שמים לב, למרות שספיר לא שמה לב בעצמה. גם כשמסבירים או מספרים לספיר משהו מעניין, היא עדיין חייבת להתעסק עם משהו תוך כדי.
אולי אתם הייתם מתארים את ספיר כטיפשה אם הייתם פוגשים אותה, כי היא לא מקשיבה בשיעורים, והיא גרועה במתמטיקה או בגאוגרפיה או בהיסטוריה או בהרבה מקצועות אחרים. אבל אני לא יודעת אם זה ממש מגדיר את ספיר כטיפשה- היא לומדת מהר, והיא יודעת ללמוד כשהיא רוצה. אבל כמו שכבר אמרתי, היא לא רוצה ללמוד. אבל זה לא אומר שיש לה iq נמוך.
בגלל שספיר לא גדלה עם סוכני חברות או אם חברים זה גרם לכך שלספיר לא אכפת להעליב או לפגוע במישהו, אבל בעיקר בגלל שהיא לא מבינה שהיא עושה את זה. היא יכולה להיות מאוד כנה, לדבר בצורה חדה ואפילו להרביץ לפעמים.
רקע: אביה של ספיר לא רצה תינוקת. כשהוא גילה שאשתו בהריון, או אפילו ביקש ממנה לשלוח את התינוקת לאימוץ לאחר שתיוולד. האם לא הסכימה, ולאחר ויכוח בו האם הדגישה שהיא הולכת לשמור את התינוקת, האב עזב. כשספיר הייתה בת חודשיים, לאמא שלה היה יום הולדת. האחים של אמא של ספיר והסבא וסבתא שלה הלכו לחגוג לה בבית של הסבא והסבתא, אבל זה היה מאוחר ולכן השאירו את ספיר לישון בבית ולקחו בייביסיטר. הבית של הסבא והסבתא נשרף, ואף אחד לא שרד. ספיר נשארה היורשת היחידה לכל הצוואות שלהם. לכולם היה יחסית הרבה כסף, והאח הבכור של אמא שלה היה מיליונר ומנהל רשת של מפעל מצליח למכוניות- מה שהפך את ספיר ליורשת של הרבה, הרבה כסף. כשאביה גילה מה קרה, הוא הסכים לשמור את ספיר, אבל רק בגלל שהוא ידע שהיא היורשת של המון כסף- ובתור האפוטרופוס שלה, הוא החזיק בו. אביה של ספיר התעשר מאוד מהר, וגם השקיע את הכסף בכל מני מקומות וככה שמר על העושר. ולגביי הטיפול בה, את זה הוא השאיר לבייביסיטרים. אביה של ספיר כמעט ולא התייחס אליה. הוא התייחס אליה רק כשהיא הייתה עושה טעויות, ואז הוא היה נוזף בה ולפעמים מרביץ לה. ספיר התחילה להתאמן בלזרוק אבנים בחצר שלה כשהיא הייתה בת 3. שיעמם לה, ואף אחד לא היה שם כדי להסביר לה כמה זה מסוכן לזרוק אבנים (שוב, כמו שכתבתי באופי, אין סוכני חברות). ספיר הייתה מציירת עיגול על הרצפה עם כמה אבני גיר שהיא מצאה, ואחר כך מנסה לזרוק אבנים לתוך העיגול. ומה אני אגיד לכם, היא לא הצליחה, בלשון המעטה. בפעם הראשונה, האבן פגעה בגדר ושרטה אותה, אבל נזק של ממש לא באמת נגרם לגדר. אבל עם כל זריקה, היא הלכה והשתפרה בלכוון. בגיל ארבע, אחרי שנה של זריקות, היא כבר ידעה לזרוק למרחק גדול. ואז היא התחילה לצייר מטרה על הגדר, ומיותר להגיד שזה לא היה רעיון טוב. היא שברה חלק מהגדר, וכשאבא שלה חזר הביתה וגילה את זה, הוא ממש כעס. לא עזר גם שהוא חזר בערב והיא ממש שיכור. הוא ממש הרביץ לספיר, וגרם לה לצלקת בגב. הוא גם הכריח אותה לנקות את הבית של השכנים כדי להשיג כסף לתקן את הגדר. אבל מה, ילדה בת ארבע לא יכולה לנקות בית; היא לא יודעת איך. למזלה, השכנים ריחמו עליה ונתנו לה את הכסף הדרוש כדי לתקן את הגדר בלי שתצטרך לעשות כלום. ספיר המשיכה להתאמן גם אחרי התקרית הזאת, ובגיל שש היא כבר הייתה ממש מומחית (אחרי שלוש שנים של אימונים). כשספיר הייתה בת שבע, היא התחילה ללמוד מהבית. לאבא שלה היה חשוב השם הטוב שלו, ולכן הרבה מהכסף שהרוויח מההשקעות שלו ומהכסף שספיר ירשה, הוא הקדיש לחינוך שלה כדי שלא יגידו שיש לו בת טיפשה. והאמת היא, שהיא הייתה תלמידה ממש גרועה. היא אף פעם לא הקשיבה, חלמה בהקיץ, והמורות שלה היו צריכות לקרוא לה בשם אינסוף פעמים. פעם אחת, כשהיא יצאה להסתובב בחוץ, היא עברה ליד בית ספר. בהתחלה היא לא ידעה מה זה. היא הסתקרנה והתקרבה לשער. הוא היה פתוח ומלא ילדים נכנסו (זה היה רבע לשמונה והבית ספר שמה התחיל בשמונה אז זאת הייתה השעה שהרבה נכנסו לבית הספר). היא לא התלבשה במראה יקר באותו היום, אז היא השתלבה בין התלמידים- למרות שהיא לא לבשה תלבושת אחידה ושערה לא היה אסוף, ילדים פשוט חשבו שהיא סתם עוברת על החוקים כמו הרבה תלמידים. היא עקבה אחרי כמה ילדים שנראו בערך בגיל שלה, ונכנסה איתם לתוך כיתה. כשהיא נכנסה, ילדים התחילו להסתכל עליה, והיא לא הבינה למה. בסוף ילד ניגש אליה ושאל, ''את תלמידה חדשה?''. ספיר חשבה שהוא שאל אם היא רק התחילה ללמוד בלי קשר לבית הספר בו היא הייתה באותו הרגע, ולכן הנהנה כי היא באמת רק התחילה ללמוד, פשוט מהבית עם מורים פרטיים.
''מגניב'' הילד אמר, ''אני רובי, איך קוראים לך?''.
''ספיר'' היא ענתה לו.
''יש פה מקום פנוי לידי אם את רוצה'' רובי אמר לה.
ספיר התיישבה לידו, ובאותו הרגע נשמע הצלצול. זה הבהיל את ספיר, אז היא כיסתה את אוזניה מהרעש.
״ זה רק הצלצול״ אמר לה רובי.
ספיר באה לשאול מה זה אומר, אבל בדיוק המורה נכנסה. טוב, ספיר לא ידעה שזו המורה, היא סתם חשבה שזו מישהי מבוגרת. אוליי יותר מדי מבוגרת. ברגע שהמורה נכנסה, היא ישר ראתה ילדה שהיא לחלוטין לא תלמידה- היא לא לבשה תלבושת אחידה, השיער שלה לא אסוף והיא לא עם תיק.
היא נעצה בספיר מבט, ולפני שהיא הספיקה לשאול משהו, רובי התפרץ. ''זאת ספיר, תלמידה חדשה'' הוא אמר בהתלהבות.
המורה ביקשה מספיר ללכת איתה החוצה רגע. כשהן היו בחוץ, היא אמרה לספיר, ''את לא באמת תלמידה כאן, נכון?''
''אני כן תלמידה'' ספיר אמרה, לא ממש מבינה למה היא התכוונה. ''ואני גרה קרוב אז אני לומדת 'כאן' ''.
המורה חייכה אליה, והסבירה לה שהיא בבית ספר והיא לא אמורה להיות כאן. היא הוסיפה שהיא תשמח ללוות אותה לבית שלה. ספיר מאוד התבאסה, אבל הלכה עם המורה לבית שלה (אחרי שהמורה אמרה לתלמידים שיקח לה קצת זמן לחזור, כמובן) אביה לא היה בבית, ומטפלת קיבלה את פניה. ספיר חזרה מאוד נלהבת מהחוויה, והיא לא הספיקה לשאול את המטפלת שלה מה זה בדיוק בית ספר ואיך נרשמים. כשאבא שלה חזר הביתה, הוא שאלה אותו אם היא יכולה ללכת לבית ספר. אביה, בעודו, טוב, אביה, כעס עליה וקרה לה מפונקת, ואמר שהוא קונהלה דברים ומספק לה דברים שהיא צריכה ורוצה, והיא תמיד מבקשת עוד (למרות שזה לא נכון). היא כעסה על זה, וקראה לו מפלצת מרושעת שרוצה רק מה שרע לה. מה שגרם לאביה ממש ממש לכעוס עליה עכשיו, והוא הרביץ לה ממש חזק ועשה לה את הצלקת השניה שיש לה בגב.
זה היה הרגע בו היא התחילה לשנוא את אבא שלה ושהיא הבינה שלא אכפת לו ממנה בכלל.
כשספיר הייתה בת 9 היא גילתה מה זה משחקי הרעב. עדיין הייתה לה תקווה חלושה שאבא שלה יכול לאהוב אותה, והיא חשבה שאולי אם תנצח במשחקי הרעב היא תוכל לזכות באהבה שלו. היא לא ממש חשבה מה יקרה אם היא תפסיד. היא שאלה את אבא שלה אם הוא יכול לרשום אותה לאימונים למשחקי הרעב. היא חששה שהוא יכעס, אבל הוא דווקא אהב את הרעיון. הוא אמר לה שרושמים ילדים לאימונים למשחקי הרעב רק מגיל 12, אבל הוא יכול לספק לה מורים פרטיים שיעבדו איתה על כישורי שרידה ויבדקו אם יש לה כישרון, ואם כן, הם יחזקו אותו ויתאמנו עליו.
ספיר הופתעה מהתגובה החיובית שלו לרעיון, והסכימה להצעה שלו. יום לאחר מכן בא מורה לביתם. המורה מאוד התרשם מהכישרון של ספיר בכיוון, והציע שהם ינסו משהו יותר כבד מאבנים. יום למחרת הוא הביא לה משקולת. לא משקולת כבדה מדי, אלא יחסית קלה אבל עדיין יותר כבדה מהאבנים. ספיר לא הצליחה, והיו דרושים לה ימים כדי להצליח. כשהיא סוף סוף הצליחה, הם עברו לחץ וקשת, והסתבר שהיא ממש טובה גם בזה. כשספיר הגיעה לגיל 12 היא הייתה כבר מיומנת בזריקת עצמים כבדים למרחקים גדולים ובחץ וקשת. ואז היא התחילה אימונים אמיתיים של משחקי הרעב.
אומנם ספיר הייתה ממש טובה באימונים שלה עם המורה הפרטי, אבל היא גילתה שהאימונים האמיתיים הם ברמה אחרת. בהתחלה היה לה ממש קשה. למעשה, עברה שנה עד שהיא נעשתה טובה. ואחרי שנתיים היא ממש הייתה טובה. בגיל 14 הם כבר נתנו לה לזרוק סכינים ולירות בחץ וקשת אמיתית. כשהיא הייתה בת 15 היא כבר ממש הייתה קטלנית. אבל נחזור רגע לאירועים שלא קשורים לאימונים.
כשספיר הייתה בת 10 היא שברה את הרגל בתאונה שגם שרטה אותה. הרופא שם לה גבס אבל לגביי השריטה הוא אמר שזה יצור צלקת והוא לא יכול לעזור לזה. מזה היא קיבלה צלקת ברגל. כשהם חזרו הביתה, אבא שלה כעס עליה שהיא לא הייתה אחראית והרביץ לה, מה שגרם לה לעוד צלקת ביד ימין.
כשספיר הייתה בת אחת עשרה היא פתחה את הסנטר. גם על זה אבא שלה כעס, ונתן לה מכה חזקה ביד שמאל- מה שגרם לה לצלקת שם.
כשספיר הייתה בת 16, היא החליטה לברוח מהבית. היא חשבה שיש לה מספיק מיומנויות בשביל לשרוד בגלל האימונים למשחקי הרעב, אבל היא אפילו לא יכלה לעבור רחוב מבלי שהשכנים שלה יתפסו אותה ויחזירו אותה הביתה. ספיר לא קיבלה ארוחת ערב באותו היום ולא ארוחת בוקר ביום שאחרי, ואבא שלה שוב פעם הרביץ לה, מה שגרם לה לצלקת השלישית שלה בגב. הוא נאם לה על זה שפעם הבאה זה יגמר הרבה יותר רע. כשספיר הייתה בת שמונה עשרה היא סיימה את האימונים שלה למשחקי הרעב, והיא הייתה מאוד טובה. האמת היא שהיא חגגה יום הולדת 18 כמה ימים לפני שהמ''ת התחיל ובדיוק שהיא חגגה שמונה עשרה היא התנדבה להשתתף במשחקי הרעב.
כישרונות מיוחדים: היא מאוד טובה בלכוון. כשהיא זורקת פיגיון, היא כמעט אף פעם לא מפספסת. כנ''ל לגבי חץ וקשת.
נבחר\התנדב: התנדבה
צבע לכתוב בו את השם שלכם: lightskyblue
סטטוס התקדמות: הכל גמור, אני לא יודעת אם אופי מספיק אז אם זה לא מספיק תגידי לי ואשנה.
אבל בתכל'ס גמור.
הערות\הארות: לא קראתי משחקי הרעב אז בהצלחה לי

שם + כינוי: קיי, Jack Wolcott
שם הדמות: רים מירֶה (Reem Mire).
גיל: 18.
מחוז: 6.
מין ומגדר (אפשר להוסיף נטיה מינית): נקבה סיסג'נדרית, לסבית.
מראה: הדרך הטובה ביותר לתאר את רים היא מרופטת. היא לא יפה מספיק, היא לא מסודרת מספיק, היא לא משתדלת מספיק. אם ספרים משומשים שילדים שפכו עליהם שמן מכונות ובגדים ישנים היו בני אדם, הם היו נראים כמו רים. חשוב לציין כי למרות הרושם המרופט, רים מקפידה לנקות את עצמה - זו הנקודה בה חוסר העיניין במראה שלה או הרושם שהיא משאירה על אחרים מתחלף בעובדה שאם היא רוצה לעשות יותר טוב מרע, היא חייבת להיות נקייה.
היא לא מאד גבוהה ולא מורעבת בצורה מעוררת חלחלה, אבל המקלוניות ובגדי המרפאה הגדולים בכמה מידות שהיא לובשת כל זמן שהיא רק יכולה גורמים לה להראות פחות פרופוציונלית ממה שהיא באמת. היא נמוכה יותר מרוב הגברים, גבוהה יותר מרוב הנשים, ובסופו של דבר לא בולטת יותר מדי בשטח. כשהיא עובדת בקיץ או בחימום של המרפאה אפשר לראות את הידיים שלה - חזקות אבל נעות במרחב בעדינות ובדיוק. הן, יותר מכל דבר אחר במראה של רים, משקפות את מה שהיא באמת.
השיער שלה קצר - היא גוזרת אותו באופן קבוע בשביל שלא יפריע לה, אבל זה לא עוזר לו להראות בריא במיוחד - כמו הרבה דברים במחוז 6 והרבה דברים בחיים של רים, הוא מוזנח, ונראה בהתאם. כשהוא פזור, הוא מגיע כמעט עד הכתפיים שלה - אבל הוא בדרך כלל לא פזור, רק אחרי שהיא חוזרת מיום ארוך לבית שלה. רוב הזמן הוא אסוף בבסיס הגולגולת שלה עם גומיה מרפאתית שתורמת את חלקה ע"י תלישה של עוד ועוד קצוות שיער בכל שימוש. קו השיער שלה גבוה יחסית. אם הוא היה גדל יותר הוא כנראה היה ישר יותר, אבל במציאות הקצוות השבריריים והדקים מסתלסלים לכל הכיוונים וגורמים לרים להיראות כאילו היא בדיוק ברחה מסופת ברקים או ממפגש אינטימי עם אחת מהמכונות בבית החרושת. כשהיא לא נמצאת תחת אור ישיר קשה לזהות שהשיער שלה לא שחור - אבל רים מבלה את מרבית זמנה במרפאה, שבה יש אור ישיר (וצהוב) בשפע, שמדגיש את כך שהשיער שלה חום וכהה מאד. היא שוטפת אותו מדי יום עם סבון שלא ברור מה יש בו, אבל ברור שהוא לא טוב לשיער שלה. בכל מקרה, העניין שלה בשיער שלה אפסי, והסיבה היחידה שהיא לא מגלחת אותו היא שהראשים המגולחים במרפאה שייכים למטופלים, ולא למטפלים. אף אדם חולה לא רוצה לראות מרפאים שנראים כמו החולים, אז בלית ברירה השיער נשאר על רים. היא משוכנעת שיום אחד היא תצליח למצוא פתרון טוב יותר.
הפנים של רים לא מעניינות במיוחד: הן צרות, כמו כל שאר החלקים ברים, שקועות מעט. העניין שלה באוכל נגמר בעובדה שאוכל צריך להזין, וכנראה שחוסר ההנאה שלו ממנו תורמת לה במציאות שבה אוכל בשפע הוא מותרות. היא אוכל כמה שצריך, דואגת לוודא שלהורים שלה יהיה מספיק - היא יודעת מה תת-תזונה עושה לאנשים, כמה הם חולים. אז הפנים שלה שקועות מעט, העיניים שלה שחורות מעט, העור שלה בהיר מדי מאנמיה שלא טופלה ולא תטופל לעולם, שהחשיבות שלה מסתיימת בעובדה שרים יודעת לא לקום מישיבה לעמידה עם חפצים חדים, כי מדי פעם הסחרחורת שתוקפת אותה קצת יותר נוראית. האף שלה צר, לא מעניין במיוחד, נראה בדיוק במקום בפנים הצרות ממילא. השפתיים שלה בהירות (וכחלחלות לסירוגין), והיא נוטה לנשוך אותן כשהיא עובדת ולכן לעיתים קרובות מדי מדממות או בשלבי החלמה. אולי ההבדל הגדול ביותר בין רים לבין שאר תושבי המחוז שלה הוא השיניים המסודרות להפליא: גם כי החברה היחידה שרים יכולה ממש לבטוח בה מצאה את עצמה מומחית בכל הנוגע להתעללות בשיניים של אנשים עם מברשות חשמליות, וגם כי היא תופסת אותן כחלק אינטגרלי מניקיון הגוף שלה - משהו שנראה שרבים מצליחים לפספס בסביבתה.
בעולם מתוקן לרים היו משקפיים, וכנראה שרק גנטיקה מוצלחת הצילה אותה מעתיד של לקות ראיה קשה כזו או אחרת. כחלק מהעובדה שהיא גדלה בבית עם אח תאום שהקיום שלו בפני עצמו היה סכנה קיומית, היא בילתה יותר מדי זמן בבית: מסתכלת על מחברות, על ספרים, על השעון. היא קצרת רואי, אבל לא בצורה דרמטית - היא יכולה לעבוד, וזה מה שחשוב. היא לא מזהה אנשים מרחוק, והמראה של נופים לא מרגש אותה - חוויה שכולם סביבה מתארים כ-"מצערת", בהתחשב בנופים שהיא אמורה להיות מסוגלת לראות מהגבעות. העיניים שלה ירוקות, כמו של אמה ואביה. הן בהירות יחסית, קצת חומות, קצת זהובות, בעיקר ירוקות. הן כמעט תמיד מכווצות - גם בריכוז, גם מול השמש שתמיד מכאיבה לה בעיניים קצת יותר מדי. הן לא נראות שמחות, כמעט אף פעם. לפעמים, כשמגיע מטופל מבוגר והילדים שלו מובילים אותו באיטיות למרפאה - אז לפעמים היא מחייכת, במרירות מעטה, חושבת על העתיד שלה ושל ההורים שלה. בכל זאת, יש מעט סיבות להיות שמחה. לפעמים, בלילה, כשהיא חושבת על העובדה שיום אחד אם יהיה לה מזל היא תוכל להיות הרופאה במרפאה - אז היא גם מחייכת. אבל בדרך כלל העיניים שלה מכווצות, מרוכזות, שקועות במשהו. הן לא גורמות לה להיראות פחות נחמדה, אבל בהחלט יכולות להבהיר לכל אדם בר דעת שמדובר בנערה שתוכל לעשות הרבה, אם רק יהיו לה ההזדמנויות.
אופי: זה חשוב, כי על פי זה אקבל החלטות בניהול המ"ת והזירה באופן ספציפי. לפחות 15 שורות.
רקע: לפני 18 שנים, רים נולדה. היא הייתה הבת הראשונה, הילדה השלישית - לפניה נולדו שני אחרים - נאג'י, גדול ממנה בארבע שנים, וראד - אחיה התאום, גדול ממנה בשעות בודדות. טיציאנה מירה הייתה מורה, וזאקי, כמו גברים רבים במחוז שש, בנה רכבות. המשמעות של כל אלה הייתה, כמובן, שהם לא היו עניים מרודים. הרי יש משפחות שבהן יש אבה נכה, שנפל אל אחת המסילות ונדרס, או שקיבל מכות מאוכפי השקט כי הוא לא עמד במכסות העבודה, ויש משפחות שבהן יש אמא שמבלה את כל זמנה בטיפול בילדים רבים וחולים. לסיכום, רים נולדה למשפחה שהייתה יכולה לתת לה חיים מלאים, עד כמה שאפשר לנהל כאלה באחד מריכוזי האוכלוסייה חסרי השם וחסרי הזהות של מחוז שש.
היא הייתה תינוקת מתוקה, שקטה, שכבה על השמיכות שלה בניגוד מוחלט לראד שצעק. הוא דיבר ראשון, היא הלכה ראשונה. היא למדה ראשונה איך לא לגעת בדברים חמים, איך לא ליפול מהחלון, איך לשבת בכיסא ככה שהיא לא תמצא את עצמה דופקת את הראש בשולחן, איך לא לנשוך את הלשון כשהיא מדברת. ראד, לעומת זאת, לא. עוד לפני הצעדים הראשונים של רים, ובטח שלפני שלו, הוא היה נפצע - נושך את הלשון, נוגע בעיניים, בולע אבנים. כשהוא התחיל ללכת, המצב החמיר - הוא היה נוגע בדברים חמים וקרים, נכווה ונפצע. הוא לא היה מספר לאף אחד שהוא נפל ונפצע, והפצעים שהחלו למלא כל משטח חשוף (ולא חשוף) בגוף שלו התחילו להזדהם. מסביב לכל אלו, רים הפכה להיות בלתי נראית. היא הייתה נצמדת לאימה, שלא הייתה לה ברירה אלא לא לחזור לעבודה שלה, ומסתכלת בשקט על ראד ואמה במלחמה לא מכוונת ותמידית, שהמטרה הסופית בה הייתה להגן על ראד מעצמו.
העובדה שאמה נותרה בבית הובילה לכך שאביה, בלית ברירה, לא היה בבית. לא מדובר בהיעדר אהבה בין השניים - להפך, שניהם היו שמחים אילו לא כך היה המצב, אך גם בבית רגיל של שלושה ילדים במחוז יש צורך בשני הורים שמביאים כסף הביתה. רק לבעלי התפקידים הגבוהים ביותר הייתה הפריווילגיה של הורה שנשאר בבית. ובבית כמו של רים, בבית שבו יש אמא שרצה להתחנן בפני הרופאה והאחות שתטפל בפצעים של ראד, שמשלמת בכל פעם עוד ועוד כסף על חבישות, ותרופות יקרות שלא תמיד מגיעות מהקפיטול - בבית כזה, גם שני הורים לא היו מספיקים. ולכן, לאט-לאט, ככל שהשנים עברו ורים הפכה מפעוטה לילדה קטנה, הכסף אזל. דברים הכלו להמכר. לא היו מתנות, או מזון יקר. תמיד היה אוכל - אחת הפריווילגיות האחרונות של טיציאנה הייתה האהבה האמיתית שרכשו לה צוות בית הספר בו לימדה מאז שסיימה ללמוד בו, אהבה שהתבטאה לעיתים קרובות (קרובות מדי, כך תרגיש רים כשתתבגר) בכך שמעשר מכל מזון שהיה נותר בבית הספר בסוף היום היה מגיע לבית של משפחת מירה. וכמובן, העבודה של אביה. גם היא הביאה מעט כסף הביתה. זאת אומרת - היא הביאה כמות מכובדת של כסף, אבל רובו היה עובר עוד ביום קבלתו למרפאה הקרובה, לתשלום עבור כל השירותים שניתנו לראד בחודש הקודם.
וכך, רים גדלה בביתה. היא לא יצאה הרבה מהבית - ראד לא הורשה לצאת, טיציאנה לא זזה ממנו, ונאג'י הלך לבית הספר. למרות כשכהתאומים היו קטנים הוא שיחק איתם ואהב אותם, התרגש לספר לחבריו על היותו אח גדול, תשומת הלב שמוקדה אך ורק בראד פגעה בו, בסופו של דבר. על אף שבגיל חמש הבוגר רים ידעה לומר שהיא ואחיה הם ילדים שונים, נדמה היה לה שנאג'י לא מסוגל להבין זאת. את הכעס והשנאה שפיתח כלפי ראד, זו שלא יכול היה לבטא, הוא היה מכוון לרים. הוא לא הרביץ לה מעולם, ולא היה אח יוצא דופן - אבל הוא מעולם לא חייך אליה, מעולם לא רצה בחברתה, לא דיבר איתה, ורוב הזמן פשוט לא הכיר בקיומה. לא הייתה אף הזדמנות שבה רים עצרה ושאלה את עצמה מתי זה קרה - מדובר היה בהתדרדרות הדרגתית, ולפני שהיא שמה לב, זו הייתה המציאות.
כישרונות מיוחדים: יודעת לטפל בפציעות, מכירה צמחי מרפא. יודעת לקפוץ מחפצים שנעים מהר (ראה ערך - רכבות).
נבחר\התנדב: נבחרה.
צבע לכתוב בו את השם שלכם: IndianRed
סטטוס התקדמות:
הערות\הארות:

שם + כינוי: קלישה, The Muse Of Nightmares.
שם הדמות: אגנס באום.
גיל: 14.
מחוז: 11.
מין ומגדר (אפשר להוסיף נטיה מינית): נקבה סיסג'נדר, אמינית.
מראה: אגנס פשוטת מראה. יפה? לא, כנראה שלא, אבל גם לא מכוערת. כך היתה מאז שהיתה צעירה. היא לא בלתי זכירה, או בעלת פנים ניטרלים. גם אין לה בהכרח פנים "עוברות מסך". היא זכירה, עד גבול מסוים. היא פשוט... רגילה. תווי הפנים שלה לא לא פורפורציונלים, וגם לא סימטריים להפליא. למעשה, ייתכן והיא היתה לאחד המועמדים הכי פחות בולטים, למעט הצלקת שלה. אבל בזה נעסוק אחר כך. נתחיל בהתחלה.
לאגנס יש צבע עור בהיר. לא במידה בולטת, אבל גם לא בדיוק גוון שתראו לעיתים קרובות - מעט חיוור יותר מהנפוץ, עדין יותר, רך יותר. היא מבין האנשים שמסמיקים בגוון ורדרד יותר מאשר אדום, אם כי לא סביר שתראו אותה מסמיקה, בטח לא לרמה שבה זה יהיה בולט. היא מסמיקה בעיקר כשהיא צוחקת, או כשאדרנלין מציף אותה - אז הסומק מתקבץ יותר באיזור האוזניים ודוהה ככל שמתקרבים למרכז פניה (לא שתבחינו בו במיוחד בצד השמאלי). העור שלה חלק יחסית - השיער שלה בהיר גם הוא כך שהוא לא בולט במיוחד, אם כי הוא נפוץ ברגליה, בעיקר בירכיים. זה לא בלתי סביר שתראו פציעות - שריטות או חתכים קטנים - בעיקר באיזור הידיים שלה - אבל זה גם לא בהכרח סביר. היא לא מאוד נקייה, ולרוב יש שכבה של לכלכוך תחת ציפורניה וקצת חול דביק וזיעה על פניה, ידיה ורגליה, אבל היא לא מאוד מלוכלכת - כאדם שעובד עם תבואה, אוכל וצמחי מרפא ותיבול, היא חייבת לשמור על היגיינה לפחות ברמה מסוימת.
העיניים שלה חומות. זה הכול. לא חומות כהות או חומות בהירות, אלא החום העכור דהוי הטבעי שאתם רואים הכי הרבה סביבכם. קצת כמו שוקולד מריר, עם עורקים נוספים של בהיר. גם הריסים שלה, כמו גוון שיערה, חומים בהירים, אבל לא בולטים. היא לא תתקע בכם מבט מוות וגם לא מבט אדיש. היא תסתכל עליכם במבט רגיל. אולי מעט מנותק מהרגיל, אבל אילו דקויות שלא תראו במבט ראשון, סביר להניח.
השיער שלה, כאמור (=ככתוב), בהיר. לא בלונדיני, אלא חום. חום קצת אטום מהשמש הצורבת, ויבש במגעו. הוא חלק/גלי - קצת מתולתל בקצוות, אבל היא די מקפידה לגזור את החלקים האלה, שתמיד מעצבנים אותה ומקשים עליה בסירוק - ויחסית חלק ברובו. הוא לא סמיך ולא נראה כמו שיער שכיף להעביר בו אצבעות, אבל הוא גם לא מכוער. יש לו איכות של שיער שיכול להיראות נחמד עם קצת עבודה, אם כי גם עם עבודה רבה הוא לא יהיה "יפהפה". הוא גם די קצר, לא עד לקרקפת, אבל גם לא עובר את הקרקפת. הוא לרוב עסוק, על כל פנים, אז לא סביר שתראו את זה.
לבסוף, פניה. פניה יחסית ארוכות, ללא הרבה שומן אגור, אבל נטייה להדגשות מעוקלות סביב העצמות שלה, שגורמות לה להיראות כחושה בהרבה מכפי שהיא באמת. השפתיים שלה כהות, אף לא יוצא דופן, גבות מחוברות. הדבר היוצא ביותר בפרצופה הוא כנראה ה"צלקת" (אם ניתן לקרוא לה ככה) שעל צידם השמאלי. זו לא בדיוק צלקת, לפחות לא באופן המסורתי - האיזור הזה נראה קצת כמו שמן שהרותח לא לגמרי בחום גבוה מספיק - בועות מחוטטות אדומות חומות חולניות וקילופים על עור חום לא אחיד ומחוספס. ה"צלקת" מתפרשת בקו חלקלק, כמסלול של דמעות, מזווית עינה וקצה מצחה, מתרחב מעט ונצמד למסילה אפה ומטפטף מסנטרה בכתמים גדולים אל צווארה וחזה. החלק הגדול באמת שלה נמצא תחת בגדיה - צלקת ארוכה ומכוערת, עמוקה יותר מהצלקת על פניה, על חלק גדול של חזה ובטנה, כמו גידול מטריד, רק שהכתמים האלו לא מטרידים את אגנס, כי הם איתה מאז שהיתה תינוקת. כשהיתה בת כשנה וחצי היא הפילה על עצמה כוס של תה רותח שעמד על קצה השולחן, שנשפך ישר על גופה. המטפלים לא הורידו ממנה את חולצתה ולכן הכוויות באיזור בטנה וחזה עמוקות יותר מאלו שעל פניה - הן גם השתקמו בצורה פחות מיטיבית, בגלל שעור הפנים של ילדים מחלים מהר יותר. הצלקות לא כואבות כבר שנים, אבל הן לא ירדו מפניה, וכנראה שלא ירדו. הן לא בלתי נסבלות, כנראה בגלל שהן לא מאוד בולטות - הן מכסות בממוצע רבע מעור פניה - אבל הן אכן מסקרנות. הן לא מכוערת במידה שיקשה להסתכל עליהן - זה היה המצב בימים הראשונים, אבל כיום הם פשוט מעט טורדות מנוחה. מסתגלים אליהן תוך כמה ימים, לרוב, אבל אגנס מוצאת בהן נחמה, כמו גם בשמה. היא יודעת שמשחקי הרעב הם תוכנית ריאליטי, והתאונה הישנה הזאת מבטיחה שאחוזי נותני החסות שלה יעלו לפחות במידה מסוימת. מי אמר שאין לה מזל?
אופי: אגנס פרקטית. זו אולי התכונה הכי בולטת בה, במיוחד בכל הנוגע למשחקים עצמם. אגנס פרקטית. הרגליים שלה צמודות לקרקע והיא לא חיה באשליות; לא חיה באשליות לגבי מצבה הכלכלי של משפחתה וליכולתם להיגאל ממעגל העוני, לא חיה באשליות בנוגע ליכולותיה השכליות או הפיזיות הממוצעות, לא חיה באשליות לגבי סיכוייה במשחקים - נמוכים למדי, כפי שהיא יודעת היטב; אבל זה לא אומר שהיא פסימית. לא, אגנס לא פסימית, למרות מה שאנשים מסוימים יגידו. אגנס מבינה את המציאות. היא תעבוד קשה ותנסה לסייע למשפחתה, והיא תמשיך לאזן בין הלימודים לעבודה למרות שרוב הילדים בגילה ובמצבה כבר היה מתייאשים מזה, והיא עומדת לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לשפר את הסיכויים שלה לזכות במשחקים, אפילו רק בכמה אחוזים. היא יודעת שמבין המועמדים, במיוחד בשכבת הגיל הצעירה יותר (אליה היא משתייכת), יהיו לא מעט שיתקשו להתמודד עם מוות, עם הרג. היא יודעת שהם אלו שילכו ראשונים. והיא יודעת שהיא - היא לא תהיה אחת מהם. לא, היא לא מצפה לכך, אבל היא תהרוג, והיא תעשה את זה עם הכנה ובכוונה, אולי אפילו אנשים שסמכו עליה, אולי ילדים צעירים ממנה, אולי מתמודדים חסרי אונים; כאלה הם המשחקים. יהיה עליה להרוג, או להיהרג בעצמה - ואגנס יודעת לאיזו קטגוריה היא רוצה להשתייך.
להיות פרקטית לא אומר להיות חסרת לב, ואגנס חושבת על עצמה כעל אדם די מוסרי (אם כי יש שיחלקו עליה); היא פשוט לא טיפשה. אלטרואיזם הוא רעיון יפה מאוד בתיאוריה, אבל אגנס לא תיתן משלה עבור אחרים, במיוחד לא כשעל שלה היא עבדה קשה כל כך. היא אדם הגיוני, בסך הכול. אכפת לה מהחברים שלה, והיא שומרת איתם על מערכת יחסים טובה - מדי פעם, עם אלה שהיא מכירה דרך סחר חליפין, מוסיפה טיפה יותר מכפי שהיא אמורה, מספיק כדי לגרום לתחושת הכרת תודה מבלי באמת להזיק למשפחתה באיזושהי רמה - והיא אוהבת אותם, כן, אבל זו אהבה נוחה. כך התחילו הקשרים שלה עם משפחתה; היא אומצה מבית היתומים על ידי הוריה בראש ובראשונה כדי שתסייע להם כלכלית, והם מעולם לא העמידו פנים לגבי זה. אבל את מפתחת יחסי קרבה עם אנשים שאת נלחמת לצידם, למענם, וכיום סביר להניח שמשפחתה היא הדבר החשוב לה ביותר. מה יהיה הדבר שהיא תהיה מוכנה להקריב אותם עבורו? רוב האנשים היו מוטרדים מכך, אבל לאגנס לא ממש משנה שהיא לא יודעת את התשובה. אם חייה יעמדו בסכנה, כן, סביר להניח שהיא היתה מציבה אותם קודם. אבל למה שזה יגרע מהקרבה וממערכת היחסים שלהם? היא אוהבת אותם. הם אוהבים אותה. זו פשוט אהבה נוחה.
אגנס עצמאית, בסופו של יום, אבל זה לא אומר שהיא לא מסתדרת עם אנשים. כמו בהרבה תחומים אחרים, אגנס ממוצעת למדי בתחום הזה. היא אומנם מעולם לא היתה בן שיחה מרתק (ומעולם לא היתה מעוניינת בכך), אבל היא גם לא לא אוהבת חברת אדם. היא מדברת עם אנשים, בעיקר כשאין לה משהו טוב יותר לעשות, אבל גם כדי לשמור על הקשרים שלה עם חברים, שהיא יודעת שיועילו לה לטווח הארוך. היא בכל זאת חברה די נוחה, כי היא מתאימה את עצמה לכל מי שהיא מדברת איתו, אפילו מבלי להתכוון; היא לא מרגישה צורך לספר על הדעות או המחשבות שלה על אנשים, והיא מספיק טובה בלפענח מה האדם מולה חושב או מרגיש כדי לדעת איך להגיב באופן שיספק אותו. ולמה לא לעשות את זה, בעצם? היא לא מאוד נהנית משיחות בפני עצמן, כי היא רואה אותן די חסרות טעם (השתלשלות אסוציאציות ספונטנית שמנסה להימנע מקונפליקטים ועוסקת בחזרה על מה שהאדם מולך כבר יודע), ולכן היא לא נהנית פחות משיחות שבהן היא אומרת בדיוק מה שהצד השני רוצה שהוא יגיד. וזה לא שזה מרגיש מזויף או מלאכותי, כי אגנס לא טיפשה; היא לא "משחקת", כשהיא ליד אנשים. היא פשוט לא עצמה. היא יודעת איך להישמע מתעניינת מספיק מבלי להישמע אובססיבית, לגוון טון הסכמה והבנה כללית במחלוקות מינוריות ולשמור בסך הכול על מערכת יחסים טובה עם כל האנשים שסביבה. אין לה שום תכונות גדולות בלתי נסבלות, בעיקר כי כשהיא בשיחה עם אדם, היא משמשת יותר מכל קונטרה, תגובה, הד. בפועל, האדם משוחח עם עצמו. אנשים אוהבים את זה, אז הם ממשיכים לשמור על קשר עם אגנס. אבל יש בה משהו קצת רשמי מדי, כמו בינה מלאכותית שיודעת לדבר, ולכן הם אף פעם לא מתקרבים אליה יותר מדי. וגם אם היו רוצים, היא לא היתה נותנת להם. חברים זה דבר יעיל מאוד, אבל יחסי קרבה אינטימיים עם כל אדם, גם ברמה האפלטונית (וכמובן, ככל שזה נוגע לאגנס, זה חייב להיות ברמה האפלטונית), דורשים זמן והשקעה שהיא פשוט לא רואה משתלמים לה בטווח הארוך. בלי להעליב. זה לא משהו אישי, היא פשוט אדם פרקטי.
אגנס די חכמה. לא חכמה מהסוג שמקבלים ציונים גבוהים במבחנים, אלא יותר חכמה של החיים האמיתיים, שיודעת מה היא צריכה לעשות כדי לשרוד. היא טובה בפענוח שפת גוף. אפילו טובה במיוחד. זה לא נושא שהיא קראה עליו או חקרה אותו, אלא פשוט מיומנות שהיא נאלצה לפתח עם הזמן כדי לשפר את מצבה. כך הגיעו רוב ידיעותיה ברוב התחומים; מה הטעם ללמוד ידע תיאורתי שלעולם לא תשתמש בו אחר כך? אבל היא כן ממשיכה ללמוד לבדה מתמטיקה והיסטוריה ולשון ושאר מקצועות בית הספר, כי היא יודעת שיש להם ערך מוסף. ויותר מכל, היא יודעת שהם מאמנים את המוח שלה, ולפי דעתה זה לא דבר שהיא עושה מספיק. היא לא היתה טובה במתמטיקה באופן טבעי, אבל היא השקיעה בנושא כמיטב יכולתה, וכעת היא אפילו די מוצלחת בו. לא מוצלחת של כשרון, כי לא מדובר ביכולת טבעית, אבל מוצלחת של פרקטיקה, שאכן הועיל לה בטווח הארוך, כי עכשיו, בנוסף לעבודתה בשדות, היא גם עוקבת ומחשבת את מצבה של התבואה והמכירות, מה שמוסיף לה הכנסה צדדית ומשמעותית.
רקע: ההורים של אגנס אימצו אותה בערך כשהיתה בת שמונה. מטרת הפעולה הזאת היתה ברורה לשני הצדדים; היא היתה אמורה לסייע להם כלכלית. או לפחות, זו היתה הסיבה הרשמית. כי אגנס אומנם נשלחה כדי לסייע להוריה כלכלית, אבל היה בכך גם מעבר לכך. בנם הקודם של הוריה, ת'ורן, נשלח למשחקים כשהיה בן שבע עשרה. הוא מת, כמובן, כשנה לפני שהוריה החליטו לאמץ אותה, ואגנס מאמינה שמותו היא הדבר שהניע אותם לאמץ אותה, גם אם זו לא הסיבה שבה הם מתרצים את המעשה. וזה בסדר; מערכת היחסים שלה ושל הוריה מעולם לא היתה מאוד... רגשנית? זו לא בדיוק המילה הנכונה. אבל הם לא מסוג האנשים שמפגינים רגשות בצורה מאוד מוחצנת. ההורים של אגנס הם אנשים כנים, קשי יום, ואגנס למדה מהם את כל מה שידעה. אבל הם יודעים שהם אוהבים זה את זה, וזה מספיק להם, בערך.
חייה בבית היתומים היו פשוטים. כך גם חייה בבית הוריה. היא מעולם לא נתקלה באירועים מיוחדים שדרשו ממנה לשנות או לארגן מחדש את לוח זמנה, לפחות לא באופן משמעותי, וזה נוח מבחינתה, כי אגנס תמיד היתה אדם של שגרה. היא לא נוהגת לבזבז זמן במחשבה על השלטון או על מצבו של המחוז שלה או על פוליטיקה אזורית, דלה ככל שתהיה; היא לא מאושרת ממצבה, אבל הנבירה בעניין לא תסייע לה, ואם כך, מוטב שתעסוק בדברים אחרים, יעילים יותר. היא החלה לעבוד מרגע שהגיעה לבית הוריה, בלי חופשות, למעט ימי אסיף או מחלה, ולא אלה ולא אלה נפוצים. יש לה זכרון די מוצלח, לא צילומי, בהחלט לא, אבל לא רע, והיא מסדרת לעצמה בראש יומן גדול ועוקבת אחריו באדיקות. לא שיש לה יותר מדי דברים לעשות במקביל, אבל אגנס אוהבת סדר.
עד גיל שתים עשרה הכירה את רוב הילדים בכיתה, ורובם חיבבו אותה; לא כי היא היתה חברותית או מאירת פנים, אלא כי היתה נעימה ונוחה. הציונים שלה היה טובים. לא מעולים, אבל גם לא גבול העובר, כך שמבחינתה של אגנס, היא מסמנת וי על שאיפותיה כתלמידה, שאינם גבוהים כל כך, אם להודות. אבל יש נושאים שלהם היא הקדישה תשומת לב רבה יותר. אחת הילדות בכיתתה, דניאל, היתה מוצלחת ממנה בהרבה במתמטיקה. למעשה, דניאל היתה מוצלחת יותר מרוב התלמידים בכיתה. ברוב הנושאים. לא כי היא השקיעה יותר מהם (סביר להניח), אלא כנראה כי היא היתה חכמה יותר. דניאל היתה חכמה מאוד. ייתכן שבמציאות אחרת היתה זוכה לחיים טובים יותר, להכרה גדולה יותר, אבל היא לא חייה חיים אחרים, והיא לא היתה גאונה - רק מאוד חכמה. לכן היא חייה בדיוק כמו שאר התלמידים בכיתה, וכנראה בגלל זה הם המשיכו לאהוב אותה. אגנס ידעה שכישוריים מתמטיים יכולים לסייע לה. מצבה הכלכלי של משפחתה היה רעוע והיא קיוותה לעבוד ברישום התפוקה היומית. לכן היא פנתה אליה. הן למדו ביחד. לא בחינם, לא בדיוק; גם אגנס עזרה לדניאל מעט. מצבה הנפשי של אביה החד הורי של דניאל לא היה לחלוטין יציב. אגנס הזמינה אותה הביתה מדי פעם, והוריה ארחו אותה, כמובן, בנימוס ובנועם. לא בחמימות, מן הסתם, אבל זה היה מספיק טוב עבור שתיהן. אגנס השתפרה במתמטיקה; לא כי היה לה חוש לזה, אלא כי היא התאמנה על זה. תוך כמה חודשים, מצבה היה טוב יותר מרוב התלמידים בכיתה. היא המשיכה להתאמן לבד (הפחיתה בהדרגה את ההזמנות לביתה), והתקבלה לעבודה. מתמטיקה הפכה להיות שריר שגורה אצלה עד רמה מסוימת על בסיס יומי, מה שנתן לה מחשבה מהירה בכל הנוגע לנושא הזה. לא משהו שראוי לאזכור, אבל כן, דבר יעיל. והדבר העיקרי שאכפת לאגנס ממנו הוא היעילות, אחרי הכול.
כישרונות מיוחדים: קריאת שפת גוף. טיפוס וזיהוי צומחים במידה מסוימת, למרות שאני לא משוכנעת שהייתי מגדירה את זה כ"כשרון מיוחד". יש לה זכרון לא רע.
נבחר\התנדב: נבחרה.
צבע לכתוב בו את השם שלכם: LightSteelBlue.
סטטוס התקדמות: נראה לי שסיימתי?
הערות\הארות: אני נשבעת שכל פעם שאני כותבת טופס רמת הכתיבה שלי יורדת באוקטובה אנלוגית.

הודעה זו נערכה ע"י קלישה מהלכת ב Feb 12 2024, 22:02 PM

שם + כינוי: שלכם.נטע,כינוי מושלם
שם הדמות:מיה בלומשטיין
גיל: 13
מחוז:יאללה 4
מין ומגדר (אפשר להוסיף נטיה מינית):בת
מראה:יש לה שיער מתולתל מאוד וארוך מאוד בצבע שחור. היא הולכת לרוב עם חולצה לבנה ואם אין לה חולצה לבנה אז היא לובשת חולצה אדומה אבל היא שומרת לעצמה חולצה לבנה לאירועים. יש לה ידיים ורגליים דיי קצרות כי היא בגובה 1.20 וזה לגיל 13 שזה דיי נמוך. יש לה חצ'קונים על הפנים ויש לה הרבה נקודות חן על הידיים והיא נוהגת בעיקר לחייך והבגדים שלה מאוד מסודרים כי היא לא אוהבת להתלכלך הרבה. היא לפעמים משתמשת באיפור כדי להסתיר את הפצעים ומשתמשת בחולצה ארוכה כדי להסתיר את הנקודות חן שיש לה כי היא לא אוהבת שרואים לה את הנקודות חן. היא מאוד דואגת שהיא תהיה נקייה מאוד והיא מתקלחת פעמיים ולא פעם ביום והיא תמיד שמחה להתקלח עוד פעם. השיער שלה לרוב בקוקו כי בקוקו פחות יראו את השיער שלה שהיא חושבת שהוא לא יפה מאוד כי יוצאים לה קצת שוונצים. יש לה בעיה בעור ובגלל זה יש לה חצ'קונים היא מנסה לטפל בבעיה אבל זה לא עוזר כי זה מלידה וזה מאוד מפריע לה והיא מנסה להילחם בזה עם איפור ולא רואים את זה ואין מי שילך איתה לרופא או יטפל בזה כי אין לה הורים והיא יתומה אבל אחותה ניסתה והבינה שהיא צריכה לכסות את זה באיפור עד שזה יעלם. היא אוהבת להיות בשיער פזור כי היא חושבת שזה יפה לה אבל אחותה אומרת לה שיותר יפה לה אסוף כי זה נראה יותר רציני לכל מיני דברים שהיא עושה כמו: קליעה למטרה. יש לה רצון להיות עם בגדים קצרים אז רוב הסיכויים שתראו אותה עם בגדים קצרים אלא אם אחותה שכנעה אותה שתלך עם ארוכים דקים וזה סיכוי מועט. היא מאוד רוצה שיהיו לה בגדי אופנה אבל אין לה כי אין מי שישלם על זה כי היא ואחותה שומרות על הכסף לאוכל ולעוד דברים חשובים. אין לה הורים אז היא הולכת עם בגדים רגילים ולפעמים כאלה מקובלים בבית הספר שלה צוחקים על הבגדים שלה כי הם לא הכי יפים.
אופי:היא מאוד אוהבת לקלוע במטרה כי היא טובה בזה מלידה היא תמיד שמחה לעזור לאנשים פעם היא עזרה לאיש שכמעט טבע כי לא נזהר ואז הרבה חיבבו אותה יש לה לב טוב אבל לפעמים כמו כל האנשים היא עושה דברים לא יפים ,יש לה תכונת גנאי שהיא משתלטת לפעמים על כולם למשל לפני שנה הייתה עבודה מאוד חשובה שהיייתה לה בבית הספר בעבודת צוות והיא לא עבדה בצוות בצורה חיצונית והשתלטתה וכל הקבוצה קיבלו 0 והיו עוד מקרים אבל המקרה הכי נורא הוא שנתנו לכיתה שלה לבחור את נושא השיעור והיא אהבה באותו זמן משהו שהרבה לא אהבו והיא בחרה אותו בלי להתייעץ עם אחרים ובגלל זה עשו עליה חרם מגיל9 עד גיל 11 והיא מאוד נפגעה אבל יש סיבה להתנהגות שלה:היא יתומה כי אמא שלה נטשה בשביל לעבוד אותה בגיל 6 ואבא שלה מת בגיל 4 מסרטן בדם וזה משפיע עליה. לפעמים היא מוציאה את העצב והכעס שהיא יתומה כהיא מתאמנת בקליעה למטרה ובגלל זה היא טובה בקליעה למטרה היא מאוד אוהבת לצייר והיא מציירת רגעים שהיא רוצה לזכור אבל היא לא יתומה בד יש לה אחות שהיא אוהבת והן חברות הכי טובות ועוזרות אחת לשנייה בכל מצב אחותה ניסתה לחפש בשביל שתיהן קרוב משפחה אבל ללא הצלחה מיה לא התאכזבה כי אחותה ניסתה וזה מה שחשוב ואחותה גם ניסתה לעזור לה עם הפצעונים היא הצליחה חלקית:היא לא הצליחה להוריד אותם אבל הבינה שאפשר לכסות אותם עם איפור אחותה גם לימדה אותה קליעה למטרה כי אחותה מאוד מצטיינת בזה ואחרי שמיה ניסתה ולא הצליחה והתייאשה אחותה לא וויתרה לה ומיה המשיכה להתאמן והצליחה להיות טובה בזה ואף להיות מצוינת בזה ממש, מיה משתוקקת לנקום באלו שעשו עליה חרם והראות להם שהיא לא נפגעה ונרשמה למשחקי הרעב בגלל זה היא מאוד אוהבת לנקום באנשים היא ניסתה לנקום באלו שעשו עליה חרם בעבר ללא הצלחה כי הם ידעו שהיא תנסה לנקום בהם ולכן התכוננו מראש והיא מקווה שאם היא תהיה במשחקי הרעב היא תמצא דרך לנקום בהם בלי שהם ידעו להתכונן, היא אוהבת לפסל אנשים מחימר ובמיוחד את הוריה והיא מתפללת כל יום שאמה תחזור ואביה יחזור לחיים או שידבר איתה אפילו בתור רוח
רקע:בגיל שנה מיה אובחנה בסרטן שתסמיניו הם:גוש חשוד, שיעול שאינו עובר, ירידה בלתי מוסרת במשקל, דם בשתן, פצע שאינו מחלים ועוד.הוריה ואחותה התאומה ניסו לטפל בזה כמה שאפשר עד שהבינו שזה מהגנים כי אביה היה קצת חולה בסרטן וכשהם הבינו זאת הם רצו ישר לטפל ולעשות בדיקות ולנסות להבין איך לגרש את המחלה הזאת. בגיל שנתיים הצליחה להחליש את המחלה כך שלעיתים רחוקות היו לה התקפים אבל לרוב לא. היא שמחה מזה כי היא ממש סבלה מהמחלה הזאת. בגיל שלוש אבא התחיל להיות במצב ממש מסוכן של כמעט מת מהסרטן שהיה לו. היה גם משהו לטובה:היא נפטרה לגמריי מהמחלה והצליחה לחיות נורמלי.היא הלכה פעמיים ביום לבקר את אביה בבית חולים אפילו שזה היה רחוק והם לא היו המשפחה הכי עשירה כדי לשלם על כל הדלק שנסעו איתו לבית החולים וחזור כדי לבקר את אביה.היא ואמה ואחותה התאומה עדיין עשו את המאמצים כדי שהן יצליחו לבקר אותו פעמיים ביום אפילו שהדלק של המכונית שאיתה נסעו לבית החולים לבקר אותו היה יקר. בגיל ארבע אביה מת מהמחלה והיא ואמה ואחותה התאומה עשו לו מחווה ופעם ברבע שנה אירגנו מלא את הדברים שהוא אוהב שאמא שלה זכרה אבל היא ואחותה לא וגם שמו תמונה שלו והתפללו שהוא יחזור לחיים או שלפחות יבקר אותן בתור רוח. בגיל חמש אמא שלה התחילה להיות בבעיות בעבודה והייתה צריכה לנסוע לחו"ל לעבוד יותר בשביל לקבל מספיק כסף אם הבעיות לא יפתרו.בגיל שש אמא עזבה אותה לחו"ל סופית ולקחה את רוב הכסף והשאירה אותה ואת אחותה עם קצת כסף. הן ניסו להסתדר והיה להן קשה מאוד כי היה דברים נחוצים מאוד כמו: איפור לפצעונים שלה כדי שלא יראו אותם, בגדים, אוכל, מים ועוד. בגלל שהיה להן מחסור בכסף היא נאלצה ללבוש לבית הספר בגדים לא יפים וצחקו עליה על הבגדים ואמרו שם "מהמאה שעברה". היא הרבה בכתה בבית הספר בגלל שמתייחסים אליה נורא.בגיל שבע זה התחיל להסתדר כי היא ואחותה ביקשו תרומות ונתנו להן קצת אבל הבעיה היא שגם המנהלת של הבית יתומים בהוראה של אימם העבירה אותן לבית יתומים אז לא היה להן הרבה זמן לבקש כסף,למרות שבית היתומים נתן להם קצת כסף כי ראו שחסר להן מאוד. בלילות הן היו מתפללות שאמא ואבא שלהן יחזרו ומבקשות שלפחות יהיה להן ממה להמשיך לחיות.בגיל שמונה היא ניסתה להתמודד בבית הספר עם הקשיים אבל לא שמה לב שהיא נהייתה שתלטנית ואף אחד לא אמר לה זאת אז היא לא ידעה איך לשפר. בגיל תשע היא נהייתה יותר ויותר שתלטנית ופחות אהבו עליה ויותר צחקו עליה ושנאו אותה.באותה שנה באיזשהו יום באה המחנכת שלה ושל הכיתה שלה ושאלה מה הם רוצים ללמוד היום.באותו הזמן היא מאוד אהבה שפה אפילו שרוב הכיתה לא אהבה ואפילו בלי להתייעץ היא בחרה שפה ובגלל זה ובגלל הכסף שלה עשו עליה חרם עד גיל 11. בגיל 10 היא כעסה ממש והייתה צריכה משהו להוציא עליו את הכעס ובמקרה אחותה הייתה אלופת המחוז לגילה בקליעה למטרה כי היא התאמנה ולימדה את עצמה והצליחה אז אחותה לימדה אותה ומיה די הצליחה בזה והוציאה על זה את כעסה על הילדים שמחרימים אותה.בגיל 11 היא נהייתה פחות שתלטנית והשיגה עוד קצת כסף כי היא התחילה לעבוד בדייג והצליחה לדוג הרבה ולמכור את הדגים והפסיקו עליה את החרם והיא התחילה למצוא חברות וחברים. בגיל 12 חבריותיה שהצליחה להשיג שיכנעו אותה בהתערבות שאם היא תשרוד במשחקי הרעב היא תקבל מהן 10,000 ואם לא אחותה תשלם להם את הכסף הזה והיא באמת הייתה צריכה את הכסף הזה אז הסכימה.בגיל התנדבה להיות במחשקי הרעב וקיוותה שתצליח.
נבחר\התנדב:התנדבה
צבע לכתוב בו את השם שלכם: lightpink
סטטוס התקדמות:סיימתי
הערות\הארות:

שמורים כולם
יולי- יותר מאשמח לתת לך עוד מידע בפרטי על מחוז 1. זה מחוז שדווקא יחסית יש עליו הרבה מידע בספרים.
הבאים שנרשמים- אני לא מכריחה, אבל אשמח לראות דמויות של מיועד ולא מיועדת

שם + כינוי: טליה, Danny Cushmaro
שם הדמות: וולנטיין דאסקווד
גיל: 16
מחוז: מחוז 7
מין ומגדר (אפשר להוסיף נטיה מינית): זכר סיסג'נדר, ביסקסואל
מראה: לוולנטיין יש שיער חום כהה, אחד שעובר בירושה במשפחתו כבר דורות רבים. השיער שלו מתולתל וקצר, אחד שימתאים לשדון. וולנטיין אולי היה טורח לסדר אותו עם ג'ל וקרמים אם הוא גר במחוז יותר גבוה, אבל בגלל שהוא גר במחוז שבע ואי אפשר לחטוב עצים בלי להתלכלך, הוא מודע לעובדה שהשיער שלו כבר ייתבלגן במהלך היום ולא טורח לסדר אותו יותר מכמה הברשות מהירות בבוקר. הוא היה שמח לגוונים בשיער שלו, אבל עם כל העצים שחוסמים את השמש אין לו באמת אופציה לתת לקצוות שלו להישרף.
יש לו עור כהה, לא גוון כהה כמו באפריקה אבל בהחלט גוון שיגרום לו להיראות כמו מקומי באמריקה הדרומית. העור שלו יחסית נקי ונקודות חן נדירות אצלו. וולנטיין מקפיד להתנקות אחרי כל יום עבודה ומנסה להיפטר מכמה שיותר אדמה ושבבי עצים שנכנסו לעורו באותו היום. הוא רגיל ללהוציא שבבי עצים מהעור שלו, והולך עם פינצטה לכל מקום. וולנטיין היה שמח לנמשים כמו שיש לכמה ידידים שלו, אבל אין לו אופציה להשיג את זה מהשמש או מהגנים שלו.
העיניים שלו ירוקות כמו העצים שנמצאים במחוז שבע, ומקיפות אותן ריסים כהים וצפופים. העיניים שלו הן חלק האהוב עליו בפרצוף שלו, הן מתאימות לשאר תווי הפנים שלו והוא אוהב את הניגוד של הריסים הכהים לירוק בעיניים שלו. מעל העיניים יש לו גבות שחורות עבות שלפעמים הוא טורח לסדר אותן (או יותר נכון, מבקש מאחותו שתסדר אותן).
האף שלו קטן כמו של אימו אבל הוא קיבל את השפתיים מאבא שלו - שפתיים עבות אדומות-כהות. הן הדבר האהוב עליו בפרצוף שלו אחרי העיניים. השיניים שלו די ישרות אבל לא יזיק להן הלבנת שיניים, הוא לא מצחצח את השיניים שלו באופן הדוק כמו שהיה רוצה. וולנטיין נורא רוצה גומות, אבל בניגוד לכל המשפחה שלו הוא היחיד שלא מחזיק בתכונה הזו. יש לו זיפים כהים, והוא כבר השלים עם העובדה שהוא לא יוכל לגדל שפם. לפעמים הוא טורח להתגלח, ולפעמים הוא מעדיף לגדל מעט את שיער הפנים שלו אבל בדרך כלל זיפים מעטרים את פניו.
בגלל כל השנים בעבודה בחטיבת עצים עם אביו, הגוף של וולנטיין שרירי והוא מאוד גאה בו. ניתן לראות שרוב העבודה היא על הידיים והגב, אבל גם הרגליים שלו הן לא משהו להתבייש בו. חוץ מחטיבת עצים בחוץ, לפעמים הוא מתאמן גם בחדר שלו בהרמת משקולות או יוצא לריצות קלות אבל זה לא משהו נפוץ או חלק רשמי מהלו"ז שלו. זה יותר משהו ספונטני שהוא עושה לפעמים. הוא גבוה, לא מאוד אבל הוא גם לא גבר נמוך, והוא מרוצה מה1.86 שלו.
לוולנטיין אכפת יותר מהנוחות של הבגדים מאשר המראה שלהם. הוא יעדיף להסתובב עם סווטשירט עם טיפה אדמה עליו שמחמם אותו מאשר בגדים מפונפנים שלא מחממים, והם יותר למראה מאשר לשימוש. לכן רוב הארון שלו מורכב ממכנסי דגמ"ח מלאים בכיסים (בדרך כלל בצבעים בנאלים כמו חום-אפור-שחור), חולצות וגופיות פשוטות וכמה סווטשירטים מחממים עם כיסים, ואולי מעיל או שניים. הוא מאוד לא מחבב ווסטים, ויעדיף ללבוש סווטשירט או ז'קט במקום זאת. הוא מעדיף להסתובב יחף, או עם נעלי עבודה חומות.
וולנטיין לא אוהב להסתובב עם תכשיטים, גם כי זה מפריע לו בחטיבת עצים וגם כי זה פשוט לא נוח לו. ולמרות כל ההפצרות של אחותו שיענוד שרשרת של לב או לפחות של האות V (בגלל השם שלו) הוא ימשיך להסתובב בלי תכשיטים.
הוא מחזיק בכמה צלקות קטנות, רובן על הזרועות מהעצים שהוא עובד איתם, או מהימים שהיה ילד ושיחק בחוץ. בנוסף לזה יש לו צלקת לאורך גבו מפעם שניסה לטפס על הבית שלו כדי לטפל בגג ובכמה רעפים רעועים אבל נפל על הקרקע על הגב. מאז חוץ מטיפוס על עצים, שאותם הוא מכיר כמו כף ידו, הוא יישאר על הקרקע כל עוד יש לו ברירה.
אופי: וולנטיין החליט ממזמן שאם הוא היה חיה, הוא היה כלב: חשדן בהתחלה, אבל ברגע שהוא נאמן הוא נאמן עד הסוף. כמו כלב הוא פזיז ופועל לפי האינסטינקטים שלו, אבל כמו חיית הנפש שלו גם הוא יתכנן ברגע שהוא מבין מה הוא רוצה (כמו שכלב מתכנן איך הוא יחטוף אוכל, גם וולנטיין מתכנן את הפעולות שלו). המון פעמים הוא משווה את עצמו ככלב, עם שמחת החיים החיונית שיש לו.
וולנטיין היה רוצה להיות מסודר כמו אימו, אבל זה בדם שלו להיות מבולגן כמו אביו, אמו אומרת לו שנים שאם היה פרס לחדר המלוכלך ביותר, וולנטיין היה זוכה בו. בניגוד למה שכל הסביבה שלו הייתה רוצה, אין לו לו"ז רשמי, כלומר הוא כן זוכר מה הוא עושה, אבל זה בראש והוא אף פעם לא טרח לסדר את זה על נייר. וולנטיין ספוטני מאוד, ולמרות שיש דברים מסודרים אצלו שהוא יודע מה הוא עושה ומתי (למשל העבודה שלו עם העצים) רוב היום שלו מורכב מהחלטות ספונטניות שהוא עושה. הוא לא מהסוג שקובע עם חברים כמה ימים מראש, הוא מהסוג שיישאל אותם באותו היום אם בא להם להיפגש. הוא יכל להיות מפוזר בגלל זה, וכן יש דברים שהוא קבע והוא שוכח, אבל את רוב ההחלטות הספונטניות שהוא עושה הוא זוכר.
וולנטיין הוא מסוג האנשים שמפזרים את צמד המילים "אני מבטיח" יותר מדי. הוא מפריז להבטיח דברים והאגו שלו לא נותן לו להודות שעמוס לו מדי או שהוא נכנס למשהו שגדול עליו. זה לא נדיר שהוא עוזר בדברים למרות שהם לוקחים ממנו זמן ואנרגיה. הסובבים אותו כבר יודעים שאם הוא מבטיח לעשות משהו הוא יעשה את זה, אבל כל עוד לא מפעילים עליו לחץ חזק האגו שלו גדול מדי כדי שלא יעמוד במילה שלו. יחד עם זאת, אם הוא מבטיח משהו ובסוף מבטל אז אפשר לדעת שיש לו סיבה טובה לבטל את ההתחייבות שלו.
למרות שהוא ספונטני ולעיתים אפשר להחשיב אותו כפזיז, בפעולות שכוללות כלים חדים כמו מסורים או אנשים אחרים הוא זהיר. הוא לא יגזום ענף פשוט כי בא לו, והוא לא יתכנן להיפגש עם חברים בלי לדעת מה לעשות (אפילו אם הוא שואל באותו היום, הוא עדיין יתכנן מה הוא יעשה בראש שלו).
וולנטיין מלא בשמחת חיים עם החברים שלו, והאינטלגינציה הרגשית שלו מפותחת מאוד. הוא טוב בלזהות רגשות ובלהבין מה האדם שמולו צריך מבחינה רגשית. הוא לא היה קורא לזה כישרון, אלא פשוט משהו שהוא טוב בו. בגלל האינטלגנציה הרגשית הגבוהה שלו יש לו המון חברים והוא די פופולרי. הוא לא מאמין בלתחמן אנשים, והחברים שלו הם פשוט אנשים שנוח לו להיות סביבם.
הוא פלרטטן, זה פשוט בא לו באופן טבעי. הוא והחברים שלו מפלרטטים המון בצחוק ככה שזה נכנס לאוצר מילים שלו ולאיך שהוא מדבר ביום-יום. הוא מפלרטט עם כולם, בנים ובנות, אבל המון פעמים הוא עושה את זה בטעות ובסוף יוצא שהוא שולח mixed signals בלי שהוא מודע לזה בכלל.
חוץ מהפלרטטנות שלו, וולנטיין די מודע לעצמו. הוא יודע מה הבעיות באישיות שלו, ושיש לו אגו גדול ומנגד הוא גם יודע במה הוא טוב. ככה שבעבודה קבוצתית, הוא כנראה ייבחר תפקיד שהוא טוב בו באופן טבעי ויעדיף לבחור בעצמו מאשר שמישהו ייכפה עליו את זה.
רקע:
כישרונות מיוחדים: מיומן בגרזן ובטיפוס על עצים. הוא בסדר בזיהוי צמחים וביחוד עצים .טוב בשימוש שלהם להדקלת אש וביצירת דברים בסיסיים מעץ.
נבחר\התנדב: נבחר
צבע לכתוב בו את השם שלכם: Peru
סטטוס התקדמות: סעיפים יבשים ומראה גמור כנראה
הערות\הארות:

שם + כינוי: שלכם. קאלאדין, בצד
שם הדמות: סזת' לבית גנדוס
גיל: 12-18. תשתדלו לגוון, שלא יהיה לי מ"ת עכשיו שבו כולכם בני 16 או משהו. 17
מחוז: לשים לב מה לקחו האנשים שלפניכם. יאלה מחוז 2
מין ומגדר (אפשר להוסיף נטיה מינית): הדמויות נבחרות למשחקים ע"פ המין הביולוגי שלהן. אין לי בעיה שיגדירו את עצמם שונה מהמין בו נולדו, אבל את הקפיטול זה פחות מעניין לצערנו. שימו לב לא לבחור קומבינציה של מחוז ומין שמישהו אחר כבר בחר. זכר.
מראה:לסזת' יש שער שער שחור יותר לכיוון האפור הכהה קצוץ מאחורה ופוני קוצני מזדקר מלפנים (השער שלו נראה כאילו הוא הסתפר עכשיו). הוא יחסית גבוהה לגילו בערך מטר 70-80. יש לו עור בהיר יחסית אם שריטות קטנות לאורך הידיים. הוא לובש מעיל עור שחור. צמידים מסילעי בזלת אחד לכל יד וחולצה אפורה אם ציור של פטיש וחרב מוצלבים. יש לא עיינים אפורות אם ניצוץ ירוק במרכז. הוא לובש מכנסיים מחוייתים שניראים קרועים ואופנתיים באותו הזמן. הנעליים שלו (נעליים דומות לנעלי אולסטאר) נראות רגילות אבל הן יכולות להידבק לסלעים. לא במובן של טיפוס על קירות, הן יותר עוזרות לא להחליק או ליפול. הוא כם לובש חגורה שחורה אם אבזם בצורת עשוי מאבן ברקת. על החגורה תלויים שני אקדחים שחורים אם ניצוץ של כסף שהוא הכין האקדחים יחולים לירות קליעים קטנים יחסית הגורמים לנזק רב. על הידיים שלו יש כפפות אצבע שחורות. יש לו כמה צלקות מקליעים אחת על הירך ועוד אחת על הזרועה. אין לסזת' חצ'קונים או נמשים אבל בדרך כלל יש לו עיגולים שחורים מתחת לעיניים מעייפות. סזת' שרירי יחסית (בידיים) הוא מרבה להתאמן מאז ילדותו. ודי רזה אבל בלי קוביות או משהו. הוא רץ במהירות ממוצעת. בדרך כלל סזת' מנסה להתלבש יחסית יפה (כי הוא במחוז השני אז יש לו כסף לזה). לעבודה הוא לוקח מכנסיים שחורים מחוספסים וצמודים, חולצה קצרה באפור בהיר יחסית, ונעלי טיולים שחורות בלי שרוכים. לפעמים הוא לובש משקפי שמש כשהו מסתובב ברחובות המחוז. סזת' אוהב שהידיים שלו קרובים לאקדחים ככה אם מישהו תוקף או מאיים אותו הוא יכול לשלוף את האקדחים ולירות בבן אדם בפרצוף. חוץ מזה יש לו שעון קטן על היד (הוא אוהב לעמוד בזמנים) בצבע כחול עמוק אם קצוות כסופים.
אופי: מאז תחילת האימונים שלו (אני אפרת על זה ברקע) סזת' למד להיות אדיש מאוד. כמעט שום דבר לא מזיז לו, זה בגלל חינוך הוריו. הוא נולד בבית אשיר אם משמעת קפדנית מאוד. בבית ספר שלו (שכמובן היה לעשירים מאוד) היה סזת' מקובל מאוד גם בחבר המורים וגם אם חבריו לכיתה. זאת מכיוון שהוא ידה לשלהב אנשים טוב מאוד כמו שחברי המעמד הגבוהה ידעו לעשות. בנוסף לכך סזת ידע גם להשפיע על המורים, בזכות מעמדו המורים ויתרו לא על מיספר עונשים. סזת' יודע להשתמש בסנימוסים להיות נחמד ולהחמיא באדיבות, אבל הוא לא יהסס לעטות ארשת קשוחה בשביל לאיים. הוא גם יודע לשכנע הייטב (ההורים שלו דאגו שיהיו אנשים מומחים שילמדו אותו לעשות את זה). מאז גיל צעיר התעניין סזת' באוכפי השקט ובגלל זה התחיל להתאמן באקדחים מגיל צעיר מה שהפריעה במקצת לקשרים החברתיים שלו. סזת' לא אוהב להיות לבד וקלסטרופובי מעט. הוא מחושב אבל לפעמים עושה דברים שהוא יתחרט עליהם לאחר מכן מבלי לחשוב. סזת' ממש לא אוהב שמפלרטטים איתו זה גורם לו להרגיש שהבן אדם מנסה להסיג ממנו משהו. סזת' תמיד הרגיש נוח במרחבים הפראיים כגון יער מדבר וכו', אבל גם אין לו בעיה ללבוש חליפה מפוערת ולהיות באחוזה (אחרי הכל ככה הוא גדל). אחד הדברים שהכי מפריעים לו זה חום ( ) קשה
לו להתרכז כשהו במקום חם מאוד (הוא מעדיף מקומות קרים) אבל בעזרת האימונים שלו הוא כבר יודע די טוב להתמודד אם זה. הוא גם לו נוטה לסמוך על אנשים בקלות. יש שני דברים שהוא סומך אליהם 1. האקדחים שלו 2. אוכפי שקט. סזת' די כשוח כשהוא נמצע ברחוב הוא מתנהג כאילו הוא כבר אוכף שקט, מסתכל אחורנית כל כמה שניות וכשמשהו מדבר איתו הוא מניח ידיים על האקדחים.
רקע: סזת' נולד בעיר גדולה במחוז השני אצל משפחה עשירה שמקושרת להרבה אנשים חשובים, לא רק במחוז השני. הוריו של סזת' רצו שהו יהיה פוליטקאי גדול כשיגדל, אבל הוא רצה להיות אוכף שקט מאז ילדותו בגלל דודו אדמונד ז״ל שהיה אוכף שקט בזמנו והיווה לסזת׳ השראה. לבסוף הוריו תמחו בחלום שלו ורשמו אותו לאימונים להיות אוכף שקט בערך בגיל 12. סזת' הצטיין בכל האימונים במיוחד ביריה באקדח (בגלל זה שמתי את זה בכישרונות מיוחדים). באחרך כשהיה בן 13 נהיה איום על משפחתו מכיוון שבאותו זמן אחוזי הפשיעה עלו. אוכף השקט שאימן את אותו הציע שסזת' יקבל אקדחים להגנה אצמית בלבד מכיוון שהוא ידע שהוא מיומן בהם, והממשלה הסכימה להעלים עין בגלל קשריה של משפחתו של סזת'. סזת' התלהב מהרעיון ואף הציע שהוא יכין אקדחים לעצמו. הוריו לא התלהבו מהרעיון אבל סזת' הצליח לשכנע אותם. כעבור מספר חודשים של עבודה אם עזרה רבה מבעלי מקצוע שהוריו סחרו הכין סזת' את זוג האקדחים שתיארתי במראה. כעבור מספר שנים הוריו החליטו החליטו לשלוח אותו מיד לאימונים הוא עבר להתאמן למשחקי הרעב עם שאר הילדים של המחוז במקום להתאמן להיות אוכף שקט, מכיוון שההורים שלו רצו שיהיו מוכן במידה ויבחר למרות הכל.
. באותו זמן התחיל אימות בן ביתו של סזת' לבין בית אחר במחוז השני. האימות היה בגלל ששני הבתים רבו אל חלקת אדמה שהייתה אמורה להיות של הבית של סזת', אבל הבית השני אמר שהם ירשו אותו מסבא רבה רבה שלהם. האימות התחיל כריבים במסיבות ובאירועים ומשם רק גדל עוד ועוד. לילה אחד כשסזת' גמר להתאמן וגמר את כל השיעורים הוא שמע רעש במסדרון מעליו. הוא חשב שזה סתם איזה משרת שהולך לביתו אבל כשהרעש התגלה כצעדים סזת' לא יכל להתעלם ממנו עוד. הוא פתח את הדלת והלך לכיוון המדרגות אם אקדחים שלופים. הוא עלה במדרגות במהירות אך בשקט והמשיך להתקדם לכיוון הכל, כעבור מספר דקות של הליכה ראה סזת' דמות לבושה שחורים אם כובע גרב מכסה את פניה מתקדמת לכיוון חדרו של אביו. סזת' ירה בדמות אבל החטיא ובטעות פוצץ את אחת המנורות. הדמות הבחינה בו והתחילה לרוץ לכיוון חדרו של אביו של סזת'. סזת' רץ אחריו אבל הדמות הייתה מהירה ממנו. כעבור שעה קלה שלר ריצה הגיעה הדמות אל החדר והחלה לנסות לפרוץ את המנעול הכבד. כעבור זמן מה סזת' הגיעה גם כן לדלת אבל כבר היה מאוחר מידי הדמות עמדה מעל אביו חסר הראש סכין מדממת בידה. סזת' ירה בדמות ובגלל תערובת הכעס והעצב של סזת' וההפתאה של הדמות הוא לא החטיא, הדמות מתה. אחיר כמה זמן הגיע שאוכפי השקט הגיעו וחקירה החלה. כעבור מספר חודשים גילו שהרוצח היה מאותו בית שמשפחתו של סזת' התאמתה נגדו. אבל מאז אותו יום סזת' החליט הוא לעולם לא יכשל שוב כפי שקרה באותו לילה נורא שבו אביו נרצח.
כישרונות מיוחדים: אם לדמות שלכם יש כישרונות כלשהם, כמו לדוגמא שימוש בנשק, רשמו אותם פה. לא תוכלו להוסיף כישרונות מאוחר יותר, אלא אם כן יהיה מדובר במשהו שהיא תרכוש תוך כדי ההתכוננות למשחקים. יריה באקדחים. (זה בסדר לעולם)
נבחר\התנדב: נבחר
צבע לכתוב בו את השם שלכם: בלי לבחור חמש מאות גוונים של ירוק בבקשה אפור
סטטוס התקדמות: פה אתם יכולים לכתוב "סיימתי מראה \ באמצע הרקע" וכאלה כדי שלי יהיה קל לעקוב. גמרתי!
הערות\הארות: עשיתי את התיקונים שאמרת

שם + כינוי: טום, Coriolanus Snow (האמת שיצא מתאים למ"ת למרות שבכלל שיניתי אותו בגלל הפאנפיק שלי).
שם הדמות: אייס רוזמארק (Ace Rosemark).
גיל: 18.
מחוז: 1.
מין ומגדר (אפשר להוסיף נטיה מינית): זכר, סטרייט.
מראה: אייס הוא נער מרשים למדי, מהאלה שאתה מסתכל עליהם ושונא אותם על כמה שהם נראים כל כך טוב. אי אפשר שלא להתאהב בו במבט ראשוני עם השיער הבהיר שלו (לא לבן, אלא יותר בגווני זהב), גלי מעט, ומסודר באופן קפדני כך שבשני הצדדים הוא קצוץ באופן מדורג ומסודר, ומלפנים נראית בלורית יפה ועגלגלה שנותנת לו מראה צעיר. אייס טוען שיש לו זקן ושפם בהירים ובגלל זה לא רואים אותם, אך הפרצוף שלו תמיד היה חלק, למרות שהוא כבר בן 18, והוא היה שמח לקצת שיער פנים, לא משהו ארוך מדי, אלא זיפים שהיה יכול לטפח בייחד עם השיער שנראה שאף פעם לא זז מילימטר מצורתו המסודרת. אם כבר לשנוא אותו, הוא כן מטפח את השיער שלו, אבל אחרי מקלחת הוא לא שם שום ג'ל, אלא נותן לשיער להתייבש ופשוט להסתדר לצורה הטבעית שלו. העיניים שלו כחולות, לא בהירות אך גם לא כהות מדי. כשהיה תינוק, הוא נולד עם עיניים כמעט לבנות, ומכאן השם אייס (כמו קרח), אך אחרי כמה חודשים בלבד עיניו קיבלו את הצבע שיש להן עד היום. אפו סולד ושפתיו מעט בולטות, מראה שגורם לך לרצות להרגיש אותן באצבעות שלך. גובהו 1.82 מטרים, מעט גבוה מהממוצע לגברים בגילו, אך לא גבוה מדי, ומבנה גופו יפה. הוא דאג להתאמן מגיל 15, כך השרירים בידיים שלו וחזהו נראים טוב לעין. הוא אף פעם לא רצה להיראות מנופח מדי, והספיק לו מראה שרירי אך לא יותר מדי. גם הגב שלו מעוצב מכמה שנים טובות של בניה, כך שהכתפיים רחבות ועם הירידה למותניו נוצרת צורה של משולש. מותניו יחסית צרות, אבל זה בעיקר בגלל ההזנחה של הרגליים. הרגליים שלו יפות, אבל הוא לא באמת אהב להתאמן עליהן, וכן יש מעט הבדל מפלג גופו העליון, דבר שמבליט את הכתפים שלו שכן רואים שעליהן עבדו יותר. הוא לרוב לובש בגדים יפים, כי יש לו את האפשרות הכלכלית הזו, ובעיקר כי הוא מנסה להתחקות אחרי האופנה בקפיטול, הוא אוהב את האלגנטיות שבבגדים שלהם ונוהג ללבוש בגדים יפים לכל מקום, בעיקר ווסטים, מלבד כמובן בשעות בהם הוא מתאמן, בהן הוא נוהג להשוויץ בגוף שבנה לעצמו ומתאמן לרוב ללא חולצה ועם מכנס עבודה ישן של אביו שהוא כבר לא משתמש בו.
אופי: אייס פיתח אופי דיי חזק מאז שהיה קטן, עם ארבעה אחים גדולים שהוא עסוק רוב היום בללכת איתם מכות, הוא פיתח "שריון" שמונע ממנו לבכות על כל פציעה כזו או אחרת. אפשר להגיד שלחיות עם ארבעה אחים גדולים דיי עיצב את רוב האופי שלו בשנים שהוא היה ילד, הוא הבין שהוא צריך להיות נאמן לעצמו ולסמוך על תחושות הבטן שלו, להיזהר מהאנשים שסובבים אותו, ובעיקר גרם לו לפתח עצמאות וביטחון בעוד הוא ראה מודל לחיקוי בארבעת אחיו הגדולים. הוא לא מהאלה שהיו מצטיינים בלימודים בכל מקצוע, אבל עם השנים הוא למד איך למשוך אליו אנשים ואיך להתחבב עליהם. עבור חלקם מספיק החיוך של הנער היפה עם העיניים הכחולות והשיער הבלונדיני אבל עם הזמן אייס הבין שזה לא תמיד מספיק ולמד להגיד את המילים הנכונות, או לדעת לקרוא את האדם שמולו. באופן חד משמעי אפשר להגיד שזה הפך אותו לפלרטטן, הוא לא מתבייש מאף אחד או אחת ולפעמים גם יגיד את מה שצריך רק כדי להתחבב, הוא יודע מתי לשלב מגע נעים בידה של נערה אחרת או אפילו ליטוף סנטר פלרטטני, לפעמים הוא גם יעביר את היד בשיער של אותה אחת שהוא רוצה להקסים. עבור נערים זה טיפה שונה, אבל הוא דיי נער סטריוטיפי בכל מה שנוגע ללחבק את חברים שלו חיבוק של גברים או לזרוק את המילה "אחי" בכל משפט שני (תסלחי לי על הניסוח הגרוע לא ידעתי איך לתאר את זה בצורה נורמאלית יותר חחחחח). הבעיה העיקרית של אייס היא שלמרות שהוא עושה את צעדיו בתבונה, הוא עשוי לעשות מעשים באופן אלימפולסיבי ולהתחרט עליהם רגע אחרי. בסופו של דבר, זה כנראה יקרה לו אם קרה משהו שהפתיע אותו לרעה או שגרם לו לסערת רגשות. חשוב לו להיות בשליטה, הוא לא לגמרי יודע לשחרר, הרבה שנים בזכות המעמד שלו במחוז הוא השיג את מה שרצה דיי בקלות, וכשזה לא קרה הוא איבד שליטה.
רקע: עד לפני כמה שנים, אייס חי את החיים שכל נער או נערה ירצה, לא רק במחוז 1, אלא בפאנם כולה. הוא הצעיר מבין חמישה אחים - גריפין המבוגר ממנו ב-10 שנים (היום בן 28), מייסון המבוגר ממנו ב-8 שנים (בן 26), ווס המבוגר ממנו ב-7 שנים (בן 25), ומקס שהיה מבוגר ממנו בשנתיים (נהרג בגיל 17, כשאייס היה בן 15). בן האחים תמיד הייתה חברות טובה, אייס חטף הרבה מכות כחלק ממשחקים והצקות מהאחים שלו כשהיה צעיר, דבר שחישל אותו במשך השנים והפך אותו לכזה עצמאי, אבל למקס הוא היה הכי מחובר מכולם, לאור הפרש הגילים הקטן בניהם לעומת שאר האחים. מרוב שהיו דומים, עד גיל מסויים היו בטוחים שהם תאומים למרות הפרש הגילים של שנתיים, עד שמקס הגיע לגיל ההתבגרות והתבגר בנראותו, ומשם כבר נשארו רק נקודות דמיון בניהם. אביו של אייס היה אחד האנשים הכי מקושרים לנשיא סנואו ולקפיטול מהמחוז שלהם, בעיקר לאור העבודה שלו כמנהל מפעל של מוצרי יוקרה שהיו נמכרים בקפיטול במשך שנים. מוצרי היוקרה שלו היו כאלה מפורסמים בקפיטול, עד שהנשיא שמע עליהם, ומכאן הגיעה ההיכרות. אביו מנהל את המפעל עם חברו הטוב גלינט קינסטון, מה שהפך את שתי המשפחות לחברות טובות מאוד לאורך השנים, פחות או יותר ממתי שאייס זוכר את עצמו. עוד סיבה לכך היא ביתו היחידה של גלינט, פייפר, שהיא בת גילו של אייס ולמדה איתו מאז שהיו קטנים בבית הספר. לאור המעמד, אייס ופייפר ביקרו הרבה בקפיטול, וניסו כמה שיותר לספוג מהתרבות שם, בין אם זה בלבוש, במאכלים, ואפילו באיפור לתקופה, עד שהבינו שזה מעט מוגזם עבורם לצבוע את כל גופם בירוק. הביקורים הרבים בקפיטול והמוניטין שהיה לשתי המשפחות גרם לאייס ולפייפר להיות שניים מהילדים הכי מוכרים בשכבה שלהם, ועם השנים אייס נהיה מוביל חברתי ולמד איך לעמוד מול אנשים. מה שכן, המראה שלו נתן לו כמה יתרונות נוספים שהיה אוהב להשתמש בהם, בכל מה שקשור ללהקסים אנשים כשיש צורך בכך. לפני שלוש שנים, קצת לפני יום הולדתו ה-15 של אייס משהו קרה, אוכפי שקט רבים הגיעו ולקחו חפצים רבים וכסף מביתו, אבל לא היה ברור למה. באותו היום, אותו הדבר קרה גם בבית של פייפר, ומשם הגיעה ההבנה שהיה משבר בין אביו של אייס וגלינט לנשיא סנואו. אבא של אייס לא שיתף את הילדים בנושא יותר מדי, אלא רק הבטיח להם שהם לא ייפגעו מזה, אף אחד לא ידע ששתי המשפחות העמידות ביותר במחוז 1 התרוקנו מרוכשן, כי מסיבה מסויימת הן המשיכו לגור בבתים היפים שלהם (בלי יותר מדי מותרות בתוכם) והאבות המשיכו לנהל את המפעל. אייס חשב ששם הסיפור נגמר, אבל אז הגיע טקס האסיף הקרוב, טקס האסיף של משחקי הרעב ה-69. אף אחד מבני המשפחות לא נדרש לקחת אף פעם אסימונים לאור המצב הכלכלי שלהן, אך בצורה מאוד מחשידה נבחרו בטקס האסיף מקס, עם 6 פתקים עם שמו בסך הכל, ופייפר, למרות שהיו 4 פתקים עם שמה. שם דברים התחילו יותר להתבהר לאייס, שדרש באותו הערב תשובות מאביו. פרטי הסכסוך עם הנשיא סנואו לא הועלו בשיחה, אבל אבא של אייס הסביר לו שהוטלו עונשים כבדים על שתי המשפחות. העיקרי מבניהן היה שלעיני כל זה ייראה שהם ממשיכים באורך חיי המותרות שלהם, אך בפועל הם יחייו מכסף מועט וחיי עוני, ובכך גם אף אחד במחוז לא יחשוב על הצורך לתרום או לעזור להם. אבא של אייס חשב ששם זה ייגמר, אבל טקס האסיף הפתיע אותו, ובחירת השמות לא הייתה מקרית. הוא לקח את הבן הגדול ביותר שלו שהיה חוקי לשלוח למשחקים באותה העת, ואת הבת היחידה של גלינט. אייס עמד בסיטואציה מזעזעת, בה לפחות אח שלו שהוא גם החבר הטוב ביותר שלו, או החברה הכי טובה שלו לא יחזרו מהמשחקים, ובסופם של משחקים קשים וארוכים, שניהם נהרגו במשחק. זה היה הטריגר ששינה את אייס לגמרי. הוא התמלא זעם וצורך בנקמה בקפיטול, והחליט לעשות כל דבר כדי לנקום. לקח לו קצת זמן להגיע למסקנה הזו, אבל לבסוף הוא הבין את הפתרון היחיד שיוכל להשלים את נקמתו - אם ינצח במשחקי הרעב, הקפיטול יהיה מחוייב במימון מלא של הצרכים של משפחתו עד היום שימות, ובגלל שהוא האח הקטן, כנראה שימות אחרון ומשפחתו תוכל להמשיך לחיות חיי מותרות, רק שהפעם זה יהיה על חשבון הקפיטול, על חשבונו של הנשיא סנואו. באותם הימים הוא הבין שכנראה ייבחר למשחקי הרעב בשנה שאחרי, והתחיל להתאמן בכל מה שנדרש. עד אז הוא לא היה נער רגיל ממחוז 1, הוא נהנה לצפות במשחקים אך אף פעם לא רצה לקחת בהם חלק, לא הייתה לו סיבה לכך, אבל עכשיו הייתה לו סיבה, והוא הפך לקרייריסט מן המניין. הוא התחיל לפתח את הגוף שלו, להתאמן במיומנויות שנדרשות למשחקי הרעב, ולעשות הכל כדי שבטקס האסיף הבא הוא יהיה מוכן, אבל טקס האסיף הגיע ושמו לא עלה, וגם לא בזה שאחריו. עכשיו נשארה שנה אחת אחרונה שבה הוא יכול להשתתף במשחקים, הוא כבר דאג שלא יהיה אף אחד אחר שיתנדב, וכל מי שהוא שמע שעשוי להתנדב הוא דאג לטפל בו בדרך כזו או אחרת, החל ממעשים פשוטים כמו איומים ועד להתחבר לאנשים כדי לגלות את הסודות שלהם ואז לאיים בחשיפתם, הכל כדי שהוא יהיה זה שמתנדב במידה והוא לא ייבחר. כשטקס האסיף האחרון שלו מתקרב, הוא כבר לא יכול לחכות לרגע שבו הנשיא סנואו יראה את האח הקטן לבית משפחת רוזמארק מתנדב למשחקים, את הרגע שבו הוא יבין שמשהו קורה והוא לא שולט בו, הרגע שבו תתחיל הנקמה על מות אחיו.
כישרונות מיוחדים: לאור ההבנה שהוא נכנס למשחקים והתאמן כמו קרייריסט, הזריקות שלו מאוד מדויקות. עם השנים הוא התחזק וגם טווח הזריקות גדל והוא מסוגל לפגוע במטרות מטווח רחוק.
נבחר\התנדב: התנדב
צבע לכתוב בו את השם שלכם: Sienna
סטטוס התקדמות: סיימתי
הערות\הארות:

בבקשה לשמור ליייייייייייי

אוניסף- התחלה טובה של מראה, אבל צריך הסבר לדברים היקרים שמתוארים גם ברקע. זאת אומרת, הדמות צריכה להגיע ממשפחה מאד עמידה כדי להרשות לעצמה דברים כאלה.
יולי- התחלה טובה, אם כי אולי הייתי שוקלת להפוך את המראה של הדמות למעט פחות "עשיר". זאת אומרת, נכון שמחוז 1 הוא המחוז הכי עשיר בפאנם, אבל הוא עדיין לא הקפיטול. או שלא תלך עם בגדי מעצבים, או שיהיה הסבר ברור ברקע מאיפה העושר של המשפחה. את לא חייבת לשנות, רק לתת את ההסבר ברקע. פרט לזה לא חושבת שיש לי הערות כרגע :)
קיי- מצוין, מחכה להמשך

נטע-
היי! מה שלומך? קודם כל, רציתי לשאול, האם קראת את הספרים?
לצערי כרגע אני לא יכולה לרשום אותך, כיוון שבטופס יש דברים משמעותיים שאני לא יכולה לקבל.
ראשית כל, כל הטופס כתוב ללא סימני פיסוק כלל, מה שממש מקשה על הקריאה. נסי לקרוא את הטקסט שאת כותבת בראש, ולשים לב איפה את עושה עצירה, היכן את מסיימת משפט וכדומה, ובהתאם להוסיף סימני פיסוק. זה מאד, מאד קשה לקרוא ככה, וממש הקשה עליי להבין את הטופס.
המראה פחות או יותר בסדר, אבל יש לי כמה הערות. קודם כל, אם היא ממחוז 12 הסיכוי שיש לה גישה לאיפור או למקלחת פעמיים ביום היא פחות או יותר פריבילגייה שאין לאף אחד במחוז, ככה שזה פחות מתאים. בנוסף, לא הגיוני ששאר הילדים צוחקים על הבגדים והמראה שלה, כי זה המצב של כולם במחוז 12. מדובר במחוז הכי עני מכל המחוזות, וגם אלה שחיים "יותר טוב" מאחרים (כלומר גרים יותר באיזור המרכזי) עדיין לבושים בבגדים יחסית פשוטים וישנים במראה שלהם. האדם היחיד שאולי יש לו פריבילגייה לבגדים חדשים באופן תמידי, הוא הילדה של ראש העיר. או שתמצאי הסבר לדברים שפחות עובדים במראה, או שתשני.
האופי לא רע בבסיסו, אבל יש גם שם אי דיוקים. אין מכוניות במחוז 12, האדם היחיד שיש לו מכונית ככל הנראה הוא ראש העיר, לרוב אין את הפריבילגייה הזו. כרכרות עם סוסים, אולי. בהמשך לכך, החלק עם האיפור שדיברתי עליו לפני כן.
הרקע מאד לא ברור. קודם כל, את יכולה לומר שהאב מת מסרטן הדם, אבל לדמות אין מושג את זה- רופא הוא גם פריבילגייה שאין להם במחוז. סביר להניח שמבחינת הדמות, האב מת ממחלה שהיא לא יודעת מה הוביל אליה או מה בדיוק קרה בה. בהמשך לכך, למה האם עזבה? איך היא בדיוק זוכרת לעשות מחווה לאבא, אם האם עזבה כבר בגיל שש? יותר הגיוני שהאמא הייתה עושה מחווה יחד איתה, ואחרי שהיא עזבה המסורת הלכה יחד איתה. כמו כן, הייתי מציינת כבר מההתחלה שיש לה אחות תאומה, כי זה מגיע קצת משום מקום.
בכלל לא הבנתי מה קרה עם הבחור שהוביל לחרם. זה כתוב לא ברור, ושוב, בהתחשב בזה שהמצב של כולם במחוז 12 פחות או יותר דומה, זה גם פחות הגיוני שהיה עליה חרם בגלל המצב הכספי. על האופי השתלטני יכול להיות שיהיה חרם, אבל שוב, לא הצלחתי להבין מה בדיוק קרה שהוביל לזה. ובכלל, תחשבי לעצמך, למה שתלך למשחק בו היא עלולה למות כדי לנקום בילדים אחרים? להפך, מבחינתם זו תהיה ברכה אם היא תלך למשחקים ולא תשרוד. המוטיב של הדמות צריך להיות יותר חזק ומובן מזה.
איך אחותה למדה להיות טובה בקליעה למטרה? למה הכוונה בקליעה למטרה בדיוק? אליפות ארצית לא תהיה להם בפאנם, למחוזות כמעט ואין קשר אחד עם השני בגלל השליטה המוחלטת של הקפיטול והרצון של הקפיטול לבודד כל מחוז בתוך עצמו.
חסר ברקע הסבר איך האחיות שרדו אחרי שהאמא עזבה והאבא מת. שתי ילדות בנות שש לא יכולות לגדל את עצמן, זה פשוט לא הגיוני ולא עובד. בנוסף, אומרים בספרים שילדים יתומים עוברים לבית היתומים של המחוז. הן עברו לבית יתומים? קרוב משפחה אחר לקח אותן? חסר הסבר נוסף.
כמו כן, חצי מהרקע הוא פשוט עוד אופי ולא באמת פרטי רקע. זה לא באמת עונה על הדרישה של כמות השורות.
אני ממליצה לך מאד פשוט לתכנן את הרצף בראש שלך. להכין לך מעין ציר, שמתחיל בלידה של הדמות ונגמר ביום שהיא נבחרת \ מתנדבת למשחקים. לציין בתוכו אירועים חשובים בנקודות זמן שאת קובעת לעצמך. אחרי זה, פשוט תעבירי את הכל לכתב. תכתבי פסקה על הלידה, על הילדות המוקדמת... אני ממליצה מאד לקרוא את ההתחלה של הטופס של קס שעושה את זה בצורה מצוינת, או לקרוא טפסים שהתקבלו מהמ"ת הקודם שפתחתי (חרמש) כדי להבין. אני גם ממש אשמח לעזור בפרטי אם צריך.
שימי לב שמחוז 12 הוא בעצם המחוז שיש לנו הכי הרבה מידע עליו בספרים. אם לא קראת, תחפשי באינטרנט או תכתבי לי בהודעה פרטית כדי שאפרט. אם את רוצה יותר חופש, הייתי מציעה פשוט לקחת מחוז אחר, עליו אנחנו פחות יודעים מידע. במקרה של 12 יש המון, המון מידע. תשתמשי בזה, זה ממש יכול לעזור לרקע. יש שם איזורי מגורים ומראה שמייחד אותם, יש הסבר מפורט על בתי הספר ועל החיים במחוז, יש הסבר על העבודה במכרות... תנצלי את המידע הקיים או שתבחרי מחוז אחר.
אני משאירה את השמירה, אבל כרגע לא יכולה לקבל אותך. מקווה שלא נפגעת

טליה- איזה כיף שאת נרשמת! שמורה
קאלאדין- התחלה טובה, אבל יש כמה דברים שתצטרך להסביר ברקע או לשנות. אקדחים זה אפשרי, אבל פחות נפוץ במחוזות. בגלל שמדובר במחוז 2, אני מאמינה שזו אכן יכולה להיות אופציה, אבל הייתי הולכת על משהו שהוא לא נשק חם כדי שיהיה הגיוני יותר. או לתת הסבר טוב לאיך יש לו גישה לאקדחים, או לשנות. אפשר לתת הסבר, כיוון שמחוז 2 הוא גם המחוז שמפיק את רוב אוכפי השקט של המחוזות, ואם המשפחה קשורה לתעשייה הזו של אוכפי השקט והוא מתאמן על מנת להפוך לאוכף שקט בעתיד זה מסביר את הגישה לאקדחים, אם כי לא לגמרי מסביר איך יש לו כאלה מחוץ לאימונים לקראת העבודה. בנוסף, אני חייבת לציין שהסיכוי שיהיה אקדחים בזירה הוא נמוך, אז אולי כדי לטובת הדמות שלך לשנות. אבל זו כבר בחירה שלך :) אני מקבלת אם יהיה הסבר הגיוני מאד לזה ברקע.
טום- התחלה מצוינת, שמור.

לנרשמים הבאים- עכשיו יש לי כמות דיי שווה מבחינה מגדרית. אם בא לכם "להשלים" זוגות ולקחת את המגדר שחסר בכל מחוז שכבר יש שמור אחד, אתם יכולים. אבל בתכלס, תעשו מה שבא לכם ומה שעובד. אני מופתעת שאף אחד עדיין לא לקח מחוז 4 :)

שם + כינוי: נעמה, mr. Glam
שם הדמות: סויה הארבריד
גיל: 17
מחוז: 11
מין ומגדר (אפשר להוסיף נטיה מינית): זכר, א ג'נדר. חושב שכולם אטרקטיביים.
מראה: סויה גבוה. כבר בגיל ארבע עשרה נהיה גבוה מאחיו הגדול (בן עשרים ושלוש באותו הזמן), וביום הולדתו השבע עשרה התעורר לגלות שאביו צריך להרים מעט את צווארו כדי להסתכל לו בעיניים. פרצי הגדילה שלו תמיד משמעותיים מבחינת הסנטימטרים שהוא מקבל, מה שמביא לו מראה רעב ושדוף כשעצמותיו הארוכות מותחות את העור מעליהן עד שנהיה דק. העבודה בשדות מתישה, לא מאפשרת לו לצבור שומן נוסף, ובהתאם - כל ניסיון לצבור שרירים שירשימו את בנות המחוז אבוד מראש. אמא שלו נהגה להתבדח שהוא צומח יחד עם החיטה והביאה לו חלקים מהארוחות שלה כדי לנסות לרכך את חדות גופו, נשארה עקשנית והכריחה אותו לקבל את האוכל שהציעה. אף אחד לא באמת התלונן על גובהו (חוץ מאחיו הגדול ברגע שבו נהפך סויה לגדול מבין האחים), בעיקר כיוון שהביא לו גישה קלה למקומות אליהם אחרים התקשו להגיע, כמו הענפים הגבוהים ביותר של עצי הפרי.
בדומה לבני משפחתו, עורו כהה, אפו רחב ושפתיו מלאות. שיערו צפוף ורחב, בעל טקסטורה גסה, ונמצא במין אפרו לא מטופח במיוחד - גם כיוון שאין לו את האמצעים לטפל בו, וגם כיוון שזה דבר שמעולם לא טרחו ללמד אותו. בכל מקרה, הוא מעולם לא היה סקרן מספיק כדי לשאול בעצמו, אז מצב שיערו לא מפריע לו.


מראה יכול להיות נקודת חוזק משמעותית כשזה מגיע לנותני חסות. לכן, תשתדלו לתאר את הדמות שלכם כמה שיותר בבהירות. לפחות 12 שורות.
אופי: זה חשוב, כי על פי זה אקבל החלטות בניהול המ"ת והזירה באופן ספציפי. לפחות 15 שורות.
רקע: החלק הכי קריטי. כל דבר מיוחד שכתבתם עליו במראה, צריך להיות מוסבר ברקע. כל דבר באופי, צריך להגיע מרקע מסוים. כל כישרון שאתם כותבים שיש לדמות שלכם, צריך להיות כישרון שהדמות רכשה במהלך החיים. הסעיף הזה מאד, מאד חשוב. לפחות 20 שורות.
כישרונות מיוחדים: אם לדמות שלכם יש כישרונות כלשהם, כמו לדוגמא שימוש בנשק, רשמו אותם פה. לא תוכלו להוסיף כישרונות מאוחר יותר, אלא אם כן יהיה מדובר במשהו שהיא תרכוש תוך כדי ההתכוננות למשחקים.
נבחר\התנדב:
צבע לכתוב בו את השם שלכם: DeepPink
סטטוס התקדמות: באמצע מראה :)
הערות\הארות:

שם + כינוי: רונית, Fandom Girl
שם הדמות: ג'ורדן גרינסמית'
גיל: 15
מחוז: 7
מין, מגדר: נקבה, בן (טרנס*), ביסקסואל
מראה: ג'ורדן הוא בעל מבנה גוף שרירי עקב שנים של עבודה כחוטב עצים, בעיקר שרירי הזרועות שלו, מה שמקנה לו חזות בריונית כמעט. הוא אף פעם לא מצליח לעמוד בצורה שנראית נינוחה - בסיס הרגליים שלו תמיד קצת רחב מדי, כאילו הוא מנסה לייצב את עצמו, והידיים שלו עוברות ממקום למקום (מונחות על המותניים, תחובות לכיסים, יד אחת משפשפת את העורף והשנייה תלויה לצד גופו ללא מעש) כאילו שום תנוחה לא מרגישה לגמרי נוחה. כמו רבים מבני המחוז שלו, הידיים של ג'ורדן מלאות יבלות מעבודה ממשוכת עם גרזן או מסור, כך שלכפות הידיים שלו יש מרקם מחוספס ונראה לעין, ולכלוך מתחת לציפורניים שג'ורדן מנקה כמיטב יכולתו במהלך היום - כלומר, יורק על היד ומשפשף כדי להוריד כמה שאפשר - לפני שהוא עושה דברים כמו לשפשף את העיניים או לגעת באוכל. זה לא מעלים את הפס השחור מתחת לציפורניים אבל לפחות זה מונע מהלכלוך להיכנס לתוך הגוף שלו.
השיער שלו כהה, כמעט שחור, ומסופר קצר בצורה פשוטה. בפעם הראשונה שהוא הסתפר זה יצא לא אחיד, קווצות שיער קרובות לעורף שרדו את הניסיון הראשוני שלו להיפטר מהשיער הארוך שהיה לו עד גיל 13 ונשארו קצת בולטות לצדדים, אבל זה מצא חן בעיניו ועכשיו כל פעם שהשיער שלו חוזר לצמוח ג'ורדן דואג לסדר מחדש את אותו מראה כמיטב יכולתו. העיניים שלו בצבע החום של גזעי האשוח הנפוצים במחוז.
ג'ורדן לא משקיע בלבוש - זה מרגיש לו מיותר. גם ככה הוא מעביר את רוב הימים בעבודה, ובשאר הזמן הוא נח, ואוכל ומבלה בחברת אנשים שעובדים ביחד איתו. הבגדים שלו פרקטיים - חולצות פשוטות שקל לכבס בנחל הסמוך לעיירה, מכנסי עבודה שכל תכליתם לא להיקרע בקלות ורובם מוכתמים בבוץ. יש לו סט אחד של בגדים שאפשר להחשיב יפים, אבל הוא מיועד לימי האסיף. זה לא גורם לו להרגיש יפה במיוחד.
אופי: ג'ורדן לא אוהב לבלוט, הוא לא רוצה למשוך תשומת לב מעבר למינימום ההכרחי כדי להיות חלק מהקבוצה - אולי יש אנשים שאוהבים להיעלם בקהל אבל ג'ורדן ניסה את הקטע הזה של "לבד" כשהוא עבר את המשבר הטיפוסי של גיל 13 וזה לא מצא חן בעיניו. הוא מנסה להקטין את עצמו עם שפת הגוף שלו אבל לרוב זה גורם לו להיראות מוזר ולהרגיש מודע לעצמו - אם כי בשנה האחרונה כשאנשים שהוא בקושי מכיר מעירים לו "הכל טוב, אחי?" למראה חוסר הנוחות שלו יש בג'ורדן חלק שכל כך מאושר להיקרא "אחי" שלא אכפת לו שהוא עושה רושם מוזר. לפעמים ג'ורדן רוצה לעבור לאחת העיירות האחרות במחוז, לחיות בין זרים מוחלטים, ולספוג ללא הרף את גל ההקלה של להיתפש כבחור. אבל זאת רק מחשבה.
ג'ורדן היה אומר שהוא נאמן לעצמו, אבל תוהה אם זו לא דרך יפה להגיד "עקשן". הוא יודע לבחור את הקרבות שלו, אבל כשהוא נכנס לריב על עניין עקרוני הוא לא מרפה. זה תקף גם לגבי ריבים שלא נוגעים אליו ישירות - אמנם ג'ורדן נוטה להתחבר עם "ילדים טובים", כשהחברים שלו ספגו הצקות מילדים אחרים ג'ורדן תמיד התערב לטובתם ולעתים רחוקות כשהעניינים התחממו גם הלך מכות בשמם. הוא לא נהנה מסכסוכים ובוודאי שלא מחפש אותם בכוח, אבל הוא יודע לזהות מצבי אין-ברירה ולפעול בהתאם.
עמוק בלב הוא יודע שאם ייקלע לאין-ברירה הנורא מכל, משחקי הרעב, הוא לא יוכל להיות החלטי במידה הנדרשת - עמוד שדרה אינו גזע עץ; נער בן 18 הבא להורגו גרוע לאין שיעור מבן-כיתה שקורא לו ילדה. בכל שנה כשמגיע האסיף ג'ורדן רועד, ובסיום הטקס מקיא את המתח החוצה.
יותר מהכל, ג'ורדן הוא טיפוס חברותי - לא תמיד יודע איך לגשת לאדם זר בלי נושא שיחה שחשב עליו מראש, ולא הבחירה הראשונה של ילד חדש היפותטי - אבל אוהב להיות עם אנשים, לדבר ולטייל או אפילו סתם לשבת בחברת אחרים כשכל אחד מתעסק בענייניו. ג'ורדן לא חושב שבילה יום בחייו בלי להיות מוקף אנשים, או לפחות רעשי רקע שמעידים על נוכחות אנושית קרובה, והוא מרוצה מזה. מחוז 7 הוא האיזון המושלם בין חברה לשלווה, וג'ורדן אוהב אותו על כך. הוא חושב שהוא מאושר כאן.
רקע: ג'ורדן נולדה כבת יחידה באחת מעיירות רבות וחסרות שם המפוזרות במחוז 7, וגדלה ביער פחות או יותר באותה המידה שגדלה בבית. שני ההורים שלה היו חוטבי עצים, ובאמת ובתמים אהבו את היער. ג'ורדן למדה לחקור את הסביבה הצמחית לפני שלמדה ללכת, וידעה לזהות פטריות מאכל ולהימנע מסוגים מסוימים של שיחים לפני שלמדה חיבור וחיסור. אבל מאוד מהר הטבע הפראי הפך ממקום מקסים מלא הרפתקאות לחובה - הקפיטול צריך הרבה עץ, והרבה נייר שגם אותו מכינים מעץ, כך שתקופת הילדות בעיירה כמו של ג'ורדן הייתה קצרה למדי. ג'ורדן הייתה בת חמש כשהתחילה לעבוד באמת, כלומר לאסוף את השבבים של עצים שכבר נכרתו ועברו עיבוד ראשוני ולהעביר את הסלים מבית המלאכה למשאית שתמיד חיכתה בחוץ בשעות הערב כדי לשנע את השבבים לבתי המלאכה בהם ייצרו נייר. את הזמן שנותר ג'ורדן העבירה במשחק עם ילדים אחרים, משחקי מרדף ומכות-בכאילו שבסופם כל המעורבים היו חבוטים ופניהם מלוכלכות מרוב אדמה עד כדי כך שבמבט ראשון קשה היה להבדיל ביניהם.
בגיל שבע ג'ורדן, כמו יתר בני גילה, למדה מהחוטבים הזקנים (החוטבים הפעילים, כמו אמא ואבא של ג'ורדן, היו שקועים בעבודה באותו זמן כדי לעמוד במכסות) כיצד להשתמש בגרזן - כלומר, היא אחזה בגרזן וחתכה לשניים בולי עץ קטנים שהניחה על שולחן אחד אחרי השני, בזמן שה"מורה" שלה, ג'וניפר, העירה לה על כל דבר שלא עשתה בסדר, וכדרך משונה לעודד את ג'ורדן להתאמץ יותר הזקנה נהגה להעיר שהיא מניפה גרזן כמו ילדה קטנה, וג'ורדן תמיד מחתה שהיא לא ילדה, עובדה שהיא משתמשת בגרזן כמו כל הגדולים! ומשהו נוסף באמירה "ילדה קטנה" הרגיש לא נכון, אבל ג'ורדן לא הבינה בזמנו מה הבעיה. העניין התבהר רק כמה שנים מאוחר יותר, כשהגוף של ג'ורדן התחיל לעבור את השינויים הטבעיים של גיל ההתבגרות, והיא לא הרגישה בנוח עם אף אחד מהם, ובעיקר התגעגעה למשחקי הילדות שבסופם היא נראתה כמו יתר הבנים - יתר, חלק ממנה אמר בנחרצות, ולא סתם "הבנים". וכשג'ורדן ניסתה לקרוא לעצמה בן, להגיד בראש דברים כמו "אני מהבנים הכי נמוכים", זה הרגיש יותר נכון. יותר "אני". ובעוד שההבנה הייתה משחררת ומשמחת, היה בה גם שמץ בדידות: ג'ורדן לא הכיר אנשים אחרים כמוהו, ולא היה בטוח איך שאר תושבי העיירה יקבלו את זה, אז במשך המון זמן הוא שמר את עצמו בסוד, ואם מדי פעם בשיחות עם החברים נפלט לו "אני חושב" במקום חושבת הוא פשוט המשיך כרגיל אם אף אחד לא העיר לו. הוא אזר אומץ לספר למישהו רק אחרי כמה שבועות, כשאמא שלו סיפרה אותו והוא ביקש תספורת קצרה. אמא שאלה, "את לא אוהבת את השיער הארוך?" וג'ורדן ענה, "לא, אני לא אוהב אותו," והסביר שהוא מרגיש אחר, כמו בן - שהוא באמת בן. ואמא חיבקה אותו ואמרה שלא משנה מה, הוא הילד שלה והיא אוהבת אותו. ובזכות החיזוק שקיבל ממנה, לאורך החודש הבא ג'ורדן סיפר גם לאבא ולחברים שלו אחד אחד את החדשות הטובות - אש וקיט הופתעו לגלות והתחילו לתרגל לשון פנייה, ווילו חיבקה אותו, פלינט צחק ואמר "רק עכשיו עלית על זה?" ואבא בכה בהתרגשות לא פחות מג'ורדן. עברו כמה חודשים וג'ורדן הרגיש ממש טוב לגבי החיים שלו - היו לו הרבה סיבות מוצדקות לשמוח. זאת אומרת, עד האסיף.
כישרונות מיוחדים: כתוצאה מהעבודה ביער ג'ורדן משתמש היטב בגרזן, יודע לזהות מיני צמחים מהמחוז ולנווט בסביבה מיוערת.
נבחר/התנדב: נבחר
צבע לכתוב בו את השם שלכם: כחול? זכות הווטו שלך כמובן
סטטוס התקדמות: סיימתי אומייגאד
הערות: הפאנדום חי אני בהלם

הודעה זו נערכה ע"י Fandom Girl ב Jan 10 2024, 22:15 PM

רונית- עד כה מצוין, שמורה
נעמה- איזה כיף שנרשמת! שמור
טום- בעיקרון, אני מקבלת את הטופס ואתה רשום :) אבל בכללי, אני מרגישה שחסר לי איפה עוד תכונות אופי. אם תרצה להוסיף אתה מוזמן, אבל זה לא חובה. חשיבה יפה על סיפור רקע :)
קאלאדין- אני לא זוכרת אם נתתי לך מידע על המחוז בהודעה פרטית. תשלח לי עוד אחת אם לא כתבתי
כל השאר- מחכה להמשך