מי זה הבחור עם הרטייה | טוהר, קטע מסתם סיפור...

אוקי, זה קטע קצת יותר ארוך אבל הוא עדיין ממש קצר..
ואשמח לת.ב.


...
"ליאם תשב, בבקשה... אני יכול לעזור לך." המנהל דיבר בשקט.
"כולם אומרים לי שהם יכולים לעזור לי, ונחש מה? הם לא כל כך מצליחים בזה"
"אני לא כמו כולם".
"גם את זה הם תמיד אומרים."
"ליאם.. אתה בתקופה קשה ו-"
"ואני לא חייב לדבר על זה, אפילו אתה אמרת! אז למה אתה לא משחרר ממני?" ליאם התיישב על הכיסא המרופד.
"איך אבא מרגיש?" המנהל שינה נושא.
"מה אתה רוצה מהחיים שלי? אתה מנהל בית הספר נכון? אז תנהל את בית הספר ולא את החיים שלי."
"ליאם, אני מפחד עליך..." אמר המנהל, ואז הוא הביט גם באליס שישבה לצידו של ליאם, אחיה, ונזכר ואמר "על שניכם."
"מה זה עוזר לי בדיוק? מה זה עוזר לנו בדיוק?"
"ליאם.. אני אשאל רק פעם אחת, מי היה הבחור עם הרטייה שדיבר איתך?"
ליאם ידע את התשובה, אבל הוא לא התכוון לענות, הוא ידע בדיוק מי היה הבחור עם הטבעת, והרטייה, והצמיד, והמקטרת, והאולר, והחרב, והבגדים המוזרים, אבל הוא ידע שאם הוא יסגיר אותו, זה יהיה נחשב שהוא הסגיר אחד מהם, וזה נחשב שהוא הסגיר את כולם, וזה נחשב שהוא בגד במחתרת, ואז הקונגרס ינצח, והתקופה האפלה תשוב ותשלוט על האי המרכזי. אבל חוץ מזה, הוא לא רוצה להסגיר את הבחור עם הרטייה – טום, בגלל שהוא יודע שטום לעולם לא היה מסגיר אותו.
"ליאם?"
"אמרת שתשאל רק פעם אחת! ואני לא רוצה לענות! אז אני לא אענה!"
"אבא שלך קשור לזה?"
ליאם הנהן.
"הבחור עם הרטייה איים עליך?"
ליאם נד בראשו.
"אבא שלך והבחור עם הרטייה משתפים פעולה."
"הם מכירים מאז שהם היו ילדים"
"טוב.. אנחנו מתקדמים," המנהל נאנח.
"הו, לא, אנחנו לא מתקדמים! אני לא מספר לך יותר שום דבר... אני הולך."
"ליאם תישאר פה! או ש-"
"או שמה?! תתקשר לאבא שלי? לאמא שלי? אמא שלי כבר מזמן לא פה ואבא שלי בכלא! אז מה תעשה תשלח אותנו לבית יתומים? אתה לא עד כדי כך חסר רחמים ואידיוט כדי לדפוק אותנו בבית יתומים, אבא שלי חף מפשע, וחמשת האנשים שנעצרו בשבוע שעבר? טוב, גם הם חפים מפשע!"
"אין לך שום הוכחה."
"אליס.. בואי נלך?" ליאם פנה לאחותו, היא הנהנה באיטיות ומיהרה לצאת ממשרד המנהל כשהיא גוררת אחריה את ליאם שעדיין תקע מבט רצחני ונזעם למנהל החדש.
"לא מבין כלום האידיוט הזה..." הוא מלמל.

היי ממש יפה, אולי כדאי לך להוריד כמה מהווים בתיאור: והרטייה והצמיד... את הוו שמים במילת תיאור האחרונה

וואי, אהבתי. נחמד ביותר.
אני לא יודע אם זה קטע שעומד בפני עצמו או שיתפרסמו פרקים בהמשך, אבל עדיין אחלה.
לא היה מזיק לעבור על זה קצת מבחינת הגהה, והיו פה כמה שגיאות, אבל סך הכול כתיבה טובה.

נראה לי "מפחד עליך" זאת דרך לא מאוד ספרותית להתנסח. הייתי ממליץ להחליף את זה ב"אני דואג לך".

בנוסף, אחות של ליאם קצת הופיעה משום מקום בלי כל כך משפט מקדים לזה, זה היה טיפה משונה.
אהבתי אבל את האזכורים המסתוריים שלהם לבחור ההוא עם הרטייה, זה גורם לי לרצות לשמוע עוד עליו ומה הקשר שלו לליאם ולאבא שלו. מקווה שתמשיך את זה! (: