ברבי|M, פיקצר D:

[Misery Business]

שם: ברבי
כותבת: מי נראה לכם? (רמז: אני)
שיפ: טדי/ויקטואר
דירוג: PG חזק
ז'אנר: הומוריסטי מעט, רומאנס
ויתור זכויות: לרולינג המדהימה על הדמויות והעלילה המקורית. תודה

----------

אצל טדי המשפחה התחלקה לשני חלקים: המשפחה של אמא, שמנתה רק את סבתו האהובה אנדרומדה, והמשפחה של אבא, שבעצם כלל לא הייתה משפחתו הביולוגית של אביו, אלא חבריו הקרובים ביותר. למען האמת, זו הייתה יותר המשפחה של הארי, אבל בשבילו לא היה הבדל גדול- הארי תמיד אמר שהוא ורמוס היו קרובים, כמעט כמו אבא ובן.
מידי פעם לפעם הוא היה מרגיש בחסרונם של הורים בחייו, אבל אמרו לו שהוא צריך להיות שמח שנפל בחיקה של משפחה אוהבת.
אז הוא שמח.
אמרו לו שהוריו מתו מוות של גיבורים, שצריך להיות גאים בהם.
אז הוא התגאה.
חסרונם של הוריו לא היה מכשול גדול עבור טדי, כי הוא לא היה רגיל לשום דבר אחר. מלבד זאת, הייתה לו את המשפחה שלו, והיו לו סיפורים ותמונות. היה עם מי לדבר, עם מי להיות. היו אנשים שיאהבו אותו. החיסרון היחיד שהיה במשפחה היה החוסר בבני גילו לשחק איתם.
היו את דומיניק ולואיס, כמובן, אבל אף אחד מהם לא היה שותף מהנה למשחק.
לואיס היה כל הזמן מרמה והוציא מהר מאוד את החשק לשחק, ודומיניק... דומיניק היה יותר טיפוס של שיחות מטופשות וחסרות פואנטה מאשר של משחקים.
"מה אמא שלך לבשה בחתונה?" הוא שאל את טדי פעם אחת, כשזה הוציא את כדור הגומי מהמחסן הגדוש בחפצי מוגלגים של ארתור וויזלי.
"לא יודע." ענה והחל להקפיץ את הכדור על רגלו.
"גם אני לא." אמר דומיניק, ובכך נסתמה השיחה הקצרה והטיפשית כמו רבות לפניה.
ובכלל, כל ניסיון לדבר עם השניים האלה היה כרוך במטמורפוזות רבות שטדי עוד התקשה לשלוט בהן (דבר בעייתי מעט, כי לך תסביר לגננת המוגלגית למה השיער שלך הפך כחול), כך שמהר מאוד אבד לו החשק לנסות ולתקשר איתם.
ואז הגיעה אחותם ויקטואר.
אבל ויקטואר לא הייתה מישהי שכיף לשחק איתה. היא הייתה ברבי שכזאת, עם השיער הבלונדיני-כסוף, העיניים התכולות, העור החיוור והחיוך המתוק שבזכותו השיגה כל מה שרק רצתה. הברבי לבית וויזלי, וטדי לא אהב לשחק עם ברביות, אולי להציק להן.
היא שנאה שהוא היה קורא לה ברבי, ולכן הרבה לעשות זאת כמה שיותר פעמים.
"איך את רוצה שאני אקרא לך? ויקטואר?" היה שואל בחיוך שובב, והיא הייתה נעלבת. שמה תמיד היה מקור למחלוקת עם טדי, כיוון שחשב ששמה מוזר במיוחד. מי שמע על השם ויקטואר?
אבל ההצקות הגיעו לסופן כשהחליט לשנות את צורתו כך שיראה כמוה, ובצורתה התנהג כמו גברת מפונקת.
את ג'ורג', ג'יני ורון זה הצחיק במיוחד, אבל כשויקטואר ראתה זאת היא נעלבה כל-כך שבכתה בחדרה במשך שבוע.
"פעם הבאה אל תעשה את זה." ביקש הארי במבוכה כשפלר יצאה לגינה של הוויזלים בעקבות ביתה הבוכייה. "אנחנו לא רוצים להסתבך עם ביל ופלר."
ומאז הוא משתדל לשמור על פיו, לפחות בפני המבוגרים.

הוא היה הראשון במשפחה להגיע להוגוורטס, ואף אחד לא הופתע לראות אותו בהפלפאף כמו שחשב.
"אמא שלך הייתה בהפלפאף, אז זה הגיוני." הסבירה לו ג'יני, מחזיקה בידה את לילי התינוקת.
"אבל אבא שלי היה בגריפינדור." אמר, מביט בעיני התינוקת העצומות בשלווה.
"זה לא משנה." אמרה לו וחייכה. "אנחנו עדין אוהבים אותך. אפילו אם היית בסלית'רין."
הוא הביט בה במבט מופתע, אבל לא אמר דבר.
"אני לא הייתי אוהבת אותו אם הוא היה בסלית'רין." אמרה ויקטואר בהתנשאות קלה.
"את לא אוהבת אותי ממילא." אמר טדי, פוסל את דבריה. היא הסמיקה מעט, אבל אף אחד לא באמת שם לב.
ארבע שנים עברו, ועכשיו גם ויקטואר הצטרפה להוגוורטס. היא שובצה בגריפינדור, מה שהקשה על טדי לתת לה את מנת העצבים היומית שלה.
"ויקטואר זה באמת שם מוזר." הוא אמר לה בזמן שירדה במדרגות, נתלה עם רגליו על המעקה כך שראשו ניצב הפוך מולה.
"קוראים לי ויקטואר כי נולדתי ביום של המלחמה הגדולה שניצחנו בה." ענתה בגאווה, מביטה ללא חשש לתוך עיניו ועל פניה חיוך אדיש.
"לא יכלו לקרוא לך ויקטוריה? זה נורמלי יותר*." אמר.
"ויקטואר זה יותר צרפתי." אמרה, וחיוכה הפך מתנשא. היא תמיד אהבה להבליט את הגנים הצרפתיים שלה, למרות שטדי חשב שאם לו היו גנים צרפתיים הוא היה מנסה להסתיר אותם כמה שיותר.
הוא משך בכתפיו, ירד מהמעקה בסלטה מושלמת ונחת מדרגה אחת לפני ויקטואר בחיוך רברבני.
"שחצן." אמרה.
חיוכו התרחב.
"חבל שלא שברת את הראש." הוסיפה.
"חבל שלא נשארת בצרפת." החזיר.
"באמת חבל." אמרה ועקפה אותו מבלי להביט לאחור.

"קיבלתי את המכתב!" צרח ג'יימס בחדווה ורץ אל המטבח בו ישבה משפחת פוטר וטדי לאכול את ארוחת הבוקר.
הארי חייך בגאווה וחיבק את בנו הצוהל. "לא היה לנו ספק בכך."
"חבל שאני מצטרף רק אחרי שאתה עוזב." אמר ג'יימס לטדי במבט מאוכזב.
טדי צחק מעט ופרע את שערו הפרוע ממילא של ג'יימס. "לא נורא." אמר. "אני בטוח שיהיה לך שם כיף גם בלעדי."
מאז שג'יימס הגיע לגיל בו אפשר לדבר איתו בהיגיון (פחות או יותר, כי עד עכשיו עוד קשה לפעמים לדבר איתו בהיגיון), גילה טדי כי הוא האדם שאיתו הכי נהנה להיות, על אף ששבע שנים הפרידו ביניהם.
הוא היה מלא הומור ורוח שטות, אולי אפילו יותר מפרד ורוקסן (שמהם כולם ציפו לגדולות בנושא זה), והיה טוב לדבר עם מישהו שמבין אותך, או מישהו שאפשר לצחוק עליו מבלי שיעשה פרצוף.
ג'יימס נאנח.
"אני אשלח לך מכתבים." הבטיח לו טדי. הוא חייך מעט בעידוד ואז פנה להקריא את מכתבו בקול חזק ורועד מעט מהתרגשות.
בסופו של דבר הוא הסתדר בהוגוורטס טוב מאוד גם בלי טדי. אולי אפילו טוב מידי. כשחזר הציג להוריו בגאווה תעודה מושלמת כמעט, הרבה ציונים לשבח ובעיקר הרבה חברים, שעליהם סיפר רבות, בעיקר על תעלולים שעשו מתחת לאפם של המורים (אבל את זה הוא גילה רק לאלבוס וטדי).
שנה לאחר מכן גם אלבוס הראה את מכתבו בגאווה, אם כי זאת הייתה שקטה יותר משל ג'יימס.
"אנחנו הולכים לסימטת דיאגון השבוע יחד עם רון והרמיוני." אמר לו הארי בזמן שג'יימס החל מספר סיפורים לאחיו. "תבוא איתנו?"
טדי הנהן.

"אנחנו נעבור בהוקוס מוקוס אחרי זה." הבטיח הארי לילדיו המתחננים בזמן שיצאו מהחנות דרכה נכנסו.
"רון! ג'יני!" נשמעה קריאה מקצה הרחוב.
"ביל!" צעק רון חזרה כשזיהה את אחיו ה בשני ילדיו הצעירים יותר.
ויקטואר פסעה לאיטה מאחורי אביה, ראשה מורם מעלה בשחצנות האופיינית לה כשהיא מבחינה בטדי.
הוא החזיר לה מבט מלגלג.
"אנחנו הולכים לכרך ודף בע"מ," אמר הארי לביל. "תבואו איתנו?" שאל.
ביל הנהן, למרות שויקטואר נראתה לא מרוצה מההחלטה הזו.
"יש לי את הספרים לשנה הבאה, ואני צריכה גלימת טקס חדשה." התלוננה בקול שליו אך לא נתון לויכוח.
"הספרים שלי יותר חשובים מהגלימה שלך." אמר לואיס.
"תפסיק להיות כזה ילדותי." אמרה.
"למה שטדי לא ילך איתה?" הציעה הרמיוני.
כולם הביטו בה במבט מופתע.
"זאת משימת התאבדות." אמר לה רון. "הם לא ישרדו את זה."
"בטח שאני יכולה לשרוד את זה!" אמרה ויקטואר מיד, שלא יחשבו אותה לחלשה.
"גם אני." אמר טדי.
"אתה רואה?" אמרה הרמיוני בחיוך של ניצחון. "זה יעשה רק טוב, תאמין לי." הוסיפה, קצת יותר בשקט.
טדי פנה אל כולם והניח את ידו על חזהו בדרמטיות. "אם אני לא אחזור, תדעו שאהבתי אתכם." אמר ברצינות מעושה. הילדים צחקו, אבל ויקטואר נראתה רצינית יותר.
"אין לי זמן להצגות שלך." אמרה ומשכה בשרוול גלימתו. "אני צריכה גלימת טקס!" הזכירה לו.
הוא משך בכתפיו והצביע עליה במבט מתנצל. "אני חייב ללכת," אמר. "הברבי צריכה גלימת טקס, ואני מעדיף למות בגיל מבוגר יותר."
"בוא כבר." מילמלה בכעס ומשכה אותו אחריה לכיוון החנות של מדאם מלקין.
לאחר הרבה דקות מייגעות בהן נאלץ טדי לראות את ויקטואר משנה את דעתה בקצב יותר מהיר משל מטאטא מרוץ, היא בחרה משהו שמצא חן בעיניה.
"הגיע הזמן." מילמל בצאתם מהחנות כשהגלימה החדשה שלה מונחת על זרועו.
אחרי כמה דקות הליכה שקטה ומתוחה, הרימה ויקטואר את ראשה בבילבול ופחד.
"איפה הגלימה שלי?" שאלה.
טדי צחק והרים את הזרוע עליה הייתה מונחת הגלימה. "את כזאת בלונדינית." מילמל.
היא הסמיקה מעט, אך לא נשארה חייבת. "פריק." אמרה והחוותה בראשה על שערו, שעכשיו, לאחר שאמרה זאת, החליף צבעים במהירות בכוונה לעצבן.
"צרפתייה."
"ברברי."
טדי גילגל את עיניו כלפי מעלה באנחה. הוא ידע בדיוק למה היא התכוונה.
"את לא יכולה לקרוא לי ברברי בגלל איך שאני אוכל את הבשר שלי." אמר. הטעם שלו בבשר תמיד עורר חלחלה מסויימת אצל רוב האנשים. לויקטואר זה רק הביא עוד תירוץ להמציא לו כינויי גנאי. "גם אבא שלך אוכל את הבשר שלו נא."
"אבא שלי ננשך."
"גם אבא שלי."
"אתה עדין ברברי." התעקשה.
"עדיף מלהיות ברבי."
ויקטואר צימצמה את עיניה בניסיון למצוא בשבילו עוד כינויי, אבל היא מעולם לא הייתה אלופה בהמצאת כינויים.
"אתה... אתה..."
"אני מה?" התגרה בה טדי, לא מנסה להסתיר את חיוכו.
היא תפסה את פניו בכוח ובחנה אותו בניסיון למצוא דרך להתגרות בו חזרה. "אתה..." אבל היא לא הצליחה לסיים את המשפט- המילים כאילו נתקעו לה בגרון כשבחנה את עיניו החומות-זהבהבות מקרוב.
הוא ניצל את ההזדמנות, ובחיוך ממזרי נשק על שפתיה בעדינות ובמהירות. אבל תוכניותיה היו שונות משלו: היא הצמידה את ראשו חזרה לשלה, ולא נתנה לו את ההזדמנות לברוח ממנה.
הוא חייך לעצמו כנגד שפתיה ונישק אותה חזרה, זרועותיו נכרכות סביבה. אף אחד מהם לא שם לב לגלימה שנפלה לרגליהם.
אחרי כמה דקות הם התרחקו מעט. חיוכו של טדי היה חיו רחב ומנצח. ויקטואר הייתה מעט יותר נבוכה.
"זה היה חייב לקרות מתישהו, לא?" אמר, לא מסיר את החיוך מפניו.
"לא היה לי ספק בכך." ענתה ונישקה אותו בפעם השנייה.
"זה אומר שאני קן עכשיו?" שאל אותה.
"דביל." מילמלה והרשתה לעצמה לסטור לו בעדינות על לחיו.
כשחזרו אף אחד לא התרגש מויקטואר הסמוקה ומטדי שחייך חיוך רחב במיוחד. לדעתם, הוא פשוט ניצח בויכוח הפעם.
רק הרמיוני הסתובבה כל היום עם חיוך דבילי ומצב רוח מעולה.
יש לה כושר הבחנה מדהים, להרמיוני הזאת, חשב לעצמו טדי.

הימים עברו, והראשון בספטמבר עמד בפתח.
טדי וויקטואר המשיכו במסורת שלהם לריב אחד עם השני בכל רגע נתון, אבל כשאף אחד לא ראה הם היו הרבה יותר ידידותיים אחד לשני. אולי יותר מידי.
טדי הביט במחסום שבין רציף תשע לעשר, וחייך לעצמו כשעבר אותו שוב.
הרציף אפוף העשן היה מלא בתלמידים נרגשים וקריאות ינשופים עצבניים נשמעו מכל עבר.
טדי פילס את דרכו בין כולם עד שהגיע אל דלתות השירותים. הוא ידע שויקטואר תמיד מחליפה שם את בגדיה, ולפי ידיעתו היא כבר צריכה להיות כאן.
הוא נשען על הקיר וצפה בתלמידים הנפרדים מהוריהם כשגל געגוע עלה בו. מה א היה נותן כדי לעלות יחד איתם על הרכבת.
"טדי?"
הוא סובב את ראשו במהירות, וחייך כשהבחין בויקטואר.
"את נראת נהדר." אמר לאחר שבחן אותה במדי הוגוורטס שלה וקלט אותה בזרועותיו.
"גם אתה." אמרה.
"אני לא נחשב." הזכיר לה ומיד שינה את צורתו למשהו שדמה לשחקן קולנוע מפורסם. "אני יכול להראות איך שבא לי."
"כשאתה בצורה האמיתית שלך." אמרה. הוא חייך אליה עם שיניים לבנות מידי והשתנה לצורתו המקורית, שהזכירה מאוד את אביו בזמנו.
"ככה אני אוהבת אותך." אמרה לו בסיפוק והצמידה את שפתיה לשפתיו.
ברגע הזה לא היה אף אחד אחר על הרציף מבחינתם, רק שניהם.
"טדי? ויקטואר?"
שניהם התנתקו במהירות והביטו בג'יימס המופתע שעמד מולם. פניה של ויקטואר עטו גוון עז של ורוד, לעומת טדי שנשאר רגוע.
"מה אתה עושה פה?" שאל אותו.
"באתי ללוות את ויקטואר לרכבת." אמר.
"ומה אתם עושים?" המשיך.
"תסתלק מפה." אמר טדי בפשטות. לרגע הוא חשב שג'יימס עומד להתנגד, אבל הוא רק הנהן ורץ חזרה אל תוך העשן.
"כדאי שאעלה לרכבת לפני שהסיפור יופץ בפני כל האנשים ברציף." מילמלה ויקטואר במבוכה.
"לא." טדי אחז בידה ולא שיחרר. "אני צריך להגיד לך שלום לפני זה."
הוא נשק לה בעדינות על שפתיה, ואז שיחרר.
"שלום."
היא חייכה אליו. "נתראה בחג המולד." אמרה ונעלמה בין המוני אנשים, דמותה מיטשטשת בעשן הרב.
טדי הביט בדמותה הדקיקה עד שלא יכל להבחין בה יותר.
הוא חייך לעצמו, ופנה אל המחסום חזרה בזמן שהרכבת החלה לנוע.

---------

*ויקטורי- ניצחון באנגלית.

ת"ב יתקבלו בברכה (וגם לא)

[פוטרית~]

דומיניק, לואיס וויקטואר היו הילדים של ביל ופלר?
ורוקסן והשני, הם הילדים של ג'ורג'?
הפיקצר הזה מושלםD:

[Broken Babsi]

זה.. זה.. זה.. זה פשוט מדהים D:
אני כל כך אוהבת טדי\ויקטואר *.*
אהבתי את הריבים של טדי וויקטואר
גם את החלק של "חוץ מהרמיוני, שהסתובבה כל היום עם חיוך דבילי ומצב רוח מעולה."
זה שעשע אותי (:
את כותבת נפלא.

[golden eyes]

ממש אהבתי!
זה פיקצ'ר או שיש המשך?
מבחינת הביטוא זה גם כן ממש טוב.

[פוטרית~]

מסכימה עם מי שמעלי(-:

[Misery Business]

לא היה לי בכלל בטא
וזה פיקצר, אין המשך

[הוגוורטסית בדם]

מקסים!
זה שיפ כל כך, כל כך אררגגג ^____^
זה לא מבוטא? זה ממש לא נראה ככה (לכיוון הטוב...)

[Misery Business]

למה את מתכוונת כשאת אומרת אררגגג?

[FAG HAG]

ארגגג משמע כל מתוק שבא לך להרוג מישהו
ואם היה לזה המשך הייתי הורגת אותך. אני לא מחבבת פיקים במיוחד><
ניאמ. היה לי קצת ארוך מדי, בדרך כלל אני אוהבת פיקצרים יותר קצרים שנגמרים בנקודה מוזרה, כזו שמשאירה אותך עם מתח ואתה מת לדעת מה יהיה ההמשך. במקרה הזה הסוף די צפוי ככה שאתה לא במתח משום דבר.
אהבתי כרגיל את הכתיבה המעולה שלך ואת הדיאלוגים- את אלופה בהם- אז במיוחד נהניתי לקרוא אותם מאת שאר הפיק.
בסך הכל, יפה מאודD:

[Phrazes for the Young]

גאדמט זה מהמם*_*
אין לי ת"ב.
חוץ מזה שזה ארוך נורא><

[Misery Business]

אני מצטערת על האורך, פשוט היו לי המון רעיונות...
ואי אפשר לעשות לזה המשך.
לא נורא, קורה

[Kiss The Rain]

זה מקסים זוהר .
אני כלכך אוהבת את השיפים שאת בחורת !
ואת כותבת את זה קליל כזה, זה ממש חמוד .
העלילה הייתה טיפה לא זורמת, והיו רגעים שזה קצת בלבל אותי והייתי צריכה לקרוא שוב משהו מההתחלה ...
אבל זה נורא חמווד 3>

[Misery Business]

תודה3>

[Tonks]

נהניתי, זה בטוח.
הדיאלוגים ובכלל כל הפיק היו כתובים בקלילות ושנינות, שום דבר לא נמרח מידי או היה קשה מידי להבנה (חוץ מאולי ההתחלה קצת, אבל זה זניח).
העלילה קפצה יותר מידי. זה כאילו שרצית להכניס הרבה הערות ואירועים שקרו בתקופות שונות, אבל בגלל שזה פיק קצר לא טרחת לקשר ביניהם או לכתוב קצת באמצע, וזה היה קצת ישיר מידי.
נראה לי שהחסרון העיקרי של הפיק הזה היה זה שרצית לכתוב פיקצר, אבל הוא יצא יותר בסגנון של פאנפיק ארוך והתקבל מין יצור כלאיים כזה.
אבל כתיבה מצוינת! אני אשמח לקרוא עוד דברים שלך.

[Sherlock]

זה היה ממש ממש יפה חוץ מכמה דברים שהפריעו לי.
אמממ... ההפרשי גילאים, יחסית להפרש הגילאים בספרים לא נכון. למשל לפי ההתחלה אפשר להבין שטדי גדול מויקטואר בלפחות 4 שנים [או לפחות זה מה שאני הבנתי ] למרות שהוא גדול ממנה בסך הכל בשנתיים.
חוץ מזה יש גם 2 חלקים שהם היו לי טיפה פחות מובנים והייתי צריך לקרוא אותם פעמיים כדי להבין:
-"מה אתה עושה פה?" שאל אותו.
"באתי ללוות את ויקטואר לרכבת." אמר.
"ומה אתם עושים?" המשיך.
בחלק הזה לא היה כל כך ברור, לפחות לי, להבין שג'יימס הוא זה שאמר את המשפט האחרון.

- הוא חייך לעצמו, ופנה אל המחסום חזרה בזמן שהרכבת החלה לנוע.
משום מה פה חשבתי בהתחלה שהוא חוזר אחורה בזמן והיתי צריך לחזור על המשפט כדי להבין.
זהו ^^
סך הכל ממש ממש יפה =]