Vampires at Hogwarts| אור, תגובות בונות : ]

[memories]

שם הפאנפיק: Vampires at Hogwarts
שם הכותב: אור
פאנדום: הארי פוטר
דירוג: R+
שיפ: אמנדה / ג'יימס. ג'יימס/רוזלי . אמנדה / טוד
ז'אנר: אנגסט, פלאפי ,רומאנס ומתח.

תקציר: 'ליל ירח מלא , המדשאות ריקים מאדם.
המחשבה מעוררת בי חששות , אולי משהו קרה? כבר שנים מסתובבת בהווורטס האגדה על הערפדים, בליל ירח מלא הם יוצאים ליער לטרוף חיות. איש אינו יודע אם זה אמת או שקר. '

אורך : 74 שורות


פרק ראשון:

קטע מתוך יומני, התאריך : 20.9.
מקום: חדר המועדון של גריפינדור

'ליל ירח מלא , המדשאות ריקים מאדם.
המחשבה מעוררת בי חששות , אולי משהו קרה? כבר שנים מסתובבת בהווורטס האגדה על הערפדים, בליל ירח מלא הם יוצאים ליער לטרוף חיות. איש אינו יודע אם זה אמת או שקר. '


אני יושבת בחדר המועדון , כרגע כותבת ביומני : מה שהולך עכשיו בטירה, מה עבר עליי השבוע.
הצצתי מהחלון, לראות אם יש משהו חדש באופק, הבטתי לשמיים, למדשאות, לא ראיתי תזוזה אחת קטנה או שמעתי רעש.
אך לפתע, ראיתי צל של בן-אדם , שמעתי רק את צעדי ההליכות המוגברות שלו, בהתחלה? רציתי לצעוק לו, לשאול מי זה, אבל זה היה מיותר.
לבשתי סוודר מחמם, לבשתי כפפות ידיים על שתי ידיי, הא כן? לא הזכרתי שיורד שלג בחוץ.
הבטתי בחברותיי הישנות,
'הן בטח בחלום השביעי, או אפילו השמיני' חשבתי לעצמי בגלגול עיניים, הבטתי בשעון יד, השעה הייתה 2 בלילה.
"מה אני עושה ערה בשעה כזאת? ולמה אני רוצה לצאת החוצה? בגלל דמות מסתורית? בגלל שאני סקרנית? הסקרנות הזאת עלולה לעלות לי ביוקר." אמרתי בהאנחה, תמיד ידעתי שאני ילדה חשדנית וסקרנית, כך גם אימי אמרה לי.

יצאתי באיטיות מהחדר מועדון, האישה השמנה הביטה בי ובכל זאת לא פצתה מילה מפיה, התנשפתי, התנשפות של האנחה.
"לאן אני נכנסת מהחשדנות שלי." הוספתי בעצבים, כמובן דיברתי בלחש.
ירדתי במורד המדרגות, פוסעת צעדים קטנים קדימה, לא מביטה לאחור, לא מתחרטת על מעשיי העכשווים.
"אל תשתפני, את אמיצה. את חייבת להוכיח לעצמך פעם אחת. פעם אחת." מלמלתי , הביטחון שלי גבהה, חייכתי קלות.
'הנה הדמות , הולכת בשביל היער האסור, אך לאן היא באמת רוצה להגיע? אולי היא אוכלת מוות? אולי זה סתם נער מהבית ספר?' חשבתי, המוח שלי היה מפוצץ במחשבות, חלקן רעות וחלקן טובות.
"תיקחי נשימה ארוכה." אמרתי, באותו הזמן נשמתי ונכנסתי אחריו ליער.
"לומוס." מלמלתי חלושות, אור קטן בקצה שרביטי נדלק, הרגשתי למען האמת יותר בטוחה, הדמות נעלמה, הרמתי גבה, הסתכלתי לכל הכיוונים, אין , פשוט בלעה אותה האדמה.
"מי את?" מלמל נער, הוא עמד מאחוריי, הסתובבתי בבהלה.
"אני? אמנדה רייס. " אמרתי בגמגום לא החלטתי, המילים התבלגנו לי.
"ומה את עושה כאן? למה את לא בטירה?" שאל בתוקפנות איימתית, קולו העביר בגופי צמרמורת.
"ראיתי אותך נכנס ליער. חשבתי שאתה בסכנה." אמרתי מפוחדת.
" חבריי צדקו לגבייך, את כמו כולן, לא נותנת מנוחה לרגע." אמר בזעם.
"תסתלקי, תתנדפי מכאן, אל תגידי לאף אחד שראית אותי כאן, מובן?" אמר במין פקודה כזאת, פקודה כואבת, פעם ראשונה הרגשתי דחויה, פעם ראשונה נער השפיל אותי.
הדמעות בצבצו מעיניי הכחולות.
"אני לא אטריד אותך יותר, אני לא אספר שאתה כאן, אך רק תגיד לי מדוע?" אמרתי, בקול בוכה.
הוא נשבר, קולו התרכך.
"את רוצה לראות?" מלמל, כמובן , ידעתי שלא יעשה את זה.
"כן, אם אתה רוצה, כל מה שיהיה. אני אשכח את הלילה הזה." לחשתי, מפוחדת מתגובתו, מהתשובה שלו.
"בואי אחריי." אמר בציווי, נאנחתי, הוא החל להתקדם בהמשך השביל, לא הייתה לי ברירה, התקדמתי אחריו, מביטה לכל הכיוונים.
הגענו לקרחת יער, הדמות נעלמה, לא הופיעה עוד, האם הוא עשה את זה בכוונה? האם הוא השאיר אותי שם לבד כדי שלא אחשוף את סודו?

נשארתי עומדת, באמצע היער, אבודה, ניסיתי לזעוק לעזרה, אך זה היה חסר טעם.
"החשדנות, הסקרנות. תמיד אני נקלעת לצרות, לצרות שאי אפשר לצאת מהן רק אם מישהו יהיה בסביבה? וכרגע? רק אני לבד פה, והנער הזה." אמרתי בזעם, בעטתי בעץ.
"תירגעי" אמר הנער, הוא נעמד מולי, הרגשתי את נשימותיו, הוא ליטף את פניי , ליבי פעם בחוזקה, נבהלתי.
"אני לא אעשה לך כלום." לחש לי, הוא קירב את שפתיו לשלי , הוא נישק אותי.
משהו בנשיקה שלו הזכירה לי נשיקה, כאילו כבר אותה נשיקה התנוססה על שפתיי, ליבי הפסיק לפעום בחוזקה.
"למה אתה עושה את זה? יש לי חבר." מלמלתי , קלטתי, איך יכולתי להיות סתומה כל כך?
הורדתי לנער את המסכה, זה היה הוא, ג'יימס פרינגן, תלמיד שנה שביעית מבית סלית', הבן- זוג שלי.
"עכשיו את מבינה לאן אני הולך כמעט בכל ליל ירח מלא?" לחש לי, הוא חיבק אותי.
הרתעתי את החיבוק, דיי כעסתי עליו עכשיו.
"מדוע עשית לי את זה? למה אתה עדיין עושה את זה? למה אתה מסתורי כזה?" שאלתי, כל כך הרבה שאלות.
התעלפתי, ג'יימס התעתק עימי אל חדר המועדון של גריפינדור והשכיב אותי על המיטה, הוא נשק לי נשיקה קצרה מלאת משמעות.
"מצטער, את סודי אני לא אוכל לגלות לך, אף פעם." לחש לי, הייתי עדיין מעולפת, לא שמעתי כלום ממה שאמר.
הוא התעתק אל היער האסור חזרה, אל אותה קרחת היער, ומשם המשיך לטרף שלו.
חברותיי התעוררו מהרעש של ההתעתקות, הן ראו אותי מעולפת.
"אם. מה קרה?" שאלו, עיניי היו עצומות, קצב פעימות ליבי הוחלש.
"מהר, צריך לקחת אותה למדאם פומפרי." מלמלה אנה, חברתי הטובה.
אנה וקלואי הצליחו לקחת אותי למרפאה, למזלן מדאם פומפרי הייתה ערה.
"מדאם פומפרי? חברתינו אמנדה לא מתעוררת, היא לא מגיבה וקצב פעימות ליבה נחלשים." אמרה קלואי במהירות מובנת.
מדאם פומפרי ליוותה אותן אל המיטה שלי, הן העלו אותי על המיטה .
"אל תדאגו בנות, אני אברר את מקור ההתעלפות, בינתיים תחזרו לישון." מלמלה מדאם פומפרי, ראו על עיניה הדואגות שזו תופעה חד פעמית, אף פעם זה לא קרה בהוגוורטס.
בהתחלה? חברותיי לא רצו ללכת. הן רצו להישאר איתי כל הלילה, לאחר מספר שכנועים רבים הן עלו לחדר המועדון.
"היא תיהיה בסדר?" שאלה קלואי את אנה בעודה נכנסת למיטה.
"אני מקווה. נלך אליה מחר בבוקר." הוסיפה אנה, האור בחדר התעמם, הבנות נרדמו.

ואילו אני? שכבתי מעולפת במרפאה, אף אחד לא יודע מה איתי, ואיפה אני.


תגובות בונות.
בכל מקרה, רעיון שלי.
: )

[High Six]

הרעיון ממש אחלה,
ואת כותבת יפה מאוד. סה"כ מאוד אהבתיD:
זה אותם רוזלי וג'יימס של דמדומים?

וכדאי לך לקחת בטא\לעבור על זה לפני שאת שולחת, כי יש לך כמה טעויות הקלדה וכלמני דברים שכדאי לעבור עליהם (:

[memories]

פעם ראשונה יסלחו לי על זה.
פשוט ישנם בטאים שלא עונים כל כך להודעות XD

[Darkness Round The Sun]

אור!D:
אחלה רעיון!
ממש נחמד!אהבתי,ואני מחכה להמשך!^^

[memories]

תודה רבה Baby.
החלטתי שדיי נמאס לכתוב על כ"מ, אבל מהסדרה לא נמאס אף פעם.
ולמען האמת, חשבתי על הרעיון הזה.
לשלב בין שני הדברים שהנוער היום אוהב: )

[Darkness Round The Sun]

יפה!D:
טוב,מחכה להמשך^^

[Summer]

זה מדהים, אין לי תגובות בונות.

[memories]

תודה רבה: ]

[Misery Business]

זה מאוד נחמד, אני חייבת להודות.
הרעיון נפלא, אבל היו כמה דברים שהפריעו לי:
1. שהיא מדברת לעצמה בקול. זה נראה מאוד מאוד מצחיק. אני חושבת שהיה הרבה יותר הגיוני אם היא הייתה חושבת את זה.
2. הייתי מחליפה את המילה חשדנות בסקרנות. חשדנות נשמע קצת מצחיק ><
3. הנשיקה הייתה ממש פתאומית וחסרת פואנטה. כאילו, היא פוגשת מישהו ופתאום הוא מנשק אותה? ואז היא מתעלפת? זה קצת מוזר, ומאוד קיטשי. יותר מידי.
4. לא הזכרת שהוא לבש מסיכה. קראתי את זה ואז אני כזה "מאיפה צצה המסיכה הזאת?"
בכלל, בשביל מה הוא צריך מסיכה?
5. פתאום היא בוכה בגלל שמישהו שהיא לא יודעת מי הוא? לפי מה שקראתי עד לשם אני חושבת שהיא הייתה צריכה להיות יותר עקשנית ולעמוד יותר על שלה במקום ישר לבכות.
6. הדמויות מדברות בשפה גבוההמידי. נכון שחשוב לכתוב בשפה גבוהה, אבל כשהדמויות עצמן מדברות יותר כדאי להשתמש בשפה יום יומית (אבל לא יותר מידי).
7. חסר בטא, אבל בגלל שזה לא ממש ניכר אני לא אנעל על זה את הפיק.

וזהו בערך.
יש פה הרבה מאוד פוטנציאל, ברעיון ובכתיבה, ואני בהחלט מצפה להמשך

[memories]

D: זהר תקשיבי.
הדברים שצצים באופן מסתורי זה רק גורם להרבה שאלות, זה הייתרון.
עכשיו, מהטעיות לומדים לא?: )

[Misery Business]

בדיוק בשביל זה אני אומרת לך מהןDD:

[pressure]

הממ.. קראתי פיקצר שפרסמת. הוא היה בהרבה יותר טוב.
הפיק אם ביטוא?
אם לא אז תגישי אותו לביטוא, ואם כן, אז תשלחי את זה למבטא אחר, כי צריך עוד לעבוד על זה.
בסיפור יש כמה דברים שלא הסתדרו לי.
דבר ראשון, ההתחלה ממש ממש לא מובנת, לא מבינים אם היא בחוץ, או בפנים, לא מבינים אם יורד שלג או לא, בהתחלה חשבתי שחברות שלה ישנות בחוץ והיא בפנים מסתכלת עליהן. עוד פעם צריך ביטוא.
איך היא שמעה מה שהוא אמר לה אם אמרת שהיא לא שמעה? זה לא הגיוני.
איך היא שמעה משהו כשהיא היתה מעולפת?
צריך לחזור על הפיק ולתקן.
חוץ מזה, העלילה..
אממ.. אנלא יודעת, משהו לא הסתדר לי.
אבל זה סבבה בסך הכל.

[mamy89]

חמוד ממש!
תגובה בונה-
א.אני חושבת שאת כל הקטע עם גיימס עשית מהר מידי-ככה שקשה להבין אותו וזה גם מאבד הרבה מתח ומיסתוריות. גיימס בתרכך מהר מידי-והיא גילתה שזה הוא מהר מידי.
אני לא אומרת למרוח את הקטע אלא לפתח אותו!ויש לאן!
ב. מאיפה צצה המסיכה-לא הזכרת אותה בהתחלה.
ג. הנשיקה הייתה מהירה מדי והרסה את המיסתוריות.
ד. למה היא התעלפה-כי החבר שלה נישק אותה באמצע הלילה ביער??????
ה.אי אפשר להתעתק לתוך הטירה!!!!!!!!!!!
אבל בתכלס-הרעיון מעניין ואם תפתחי אותו ותוסיפי פרקים-זה יכול להיות פיק מהמם!!!!!!

[ראש צלקת]

העלילה טובה והכתיבה שלך די טובה, אבל... משהו לא מסתדר.
המשלב הגבוה גורם לזה להשמע ממש גרוע לטעמי. מן משהו קיצ'י מתוק ומטופש כזה.
תחליפי למשלב בינוני ותשני קצת, שיראה נכון.
עוד משהו, אם היא כותבת ביומן אז היא צריכה כאילו לספר את מה שקרה, בלשון עבר ובצורה שמתמקדת על מה שקרה ולא כאילו זה עובר לה עכשיו בראש.

[memories]

ברור.
זה היה ההתחלה, ההתחלה תמיד דיי קיטשית כזאת.
כמו שאמרתי במידע, שהעלילה תכלול מתח, הרפתקאה, רומנטיקה ואולי קצת אימה.
יש למה לצפות
עוד שתי תגובות ויש פרק הבא:]