שירשור אמיתי, עם נריה

[צעד ועוד צעד]

קמתי מהרצפה והבטתי אחרייו. המשכתי ללכת

[הנוב הראשי]

פתאום נשמעו הרמקולים. "החשש לחדירה אומת. כולם אל בית המדרש הגדול."

[צעד ועוד צעד]

כולם האיצו את צעדים. תוך כעשרה דקות כולם היו בבית המדרש

[הנוב הראשי]

בית המדרש היה צפוץ עד מאוד. ביד המקרה, הבחורה שראיתי מקודם ישבה לידי

[צעד ועוד צעד]

"אתה אלדד?" שאלתי את הבחור. "הרב שלך קורא לך."

[הנוב הראשי]

"זה אני." באתי מהר לר"מ שלי, אדם קדוש וידידותי, בשם הרב אהרון.

[צעד ועוד צעד]

הסתכלתי כיצד הלך לרבו ונחמץ ליבי משום מה

[הנוב הראשי]

"אלדד." אמר. "אני רוצה לשאול אותך לגבי ה'ברוך שם כבוד מלכותו לעלום ועד.'"

[צעד ועוד צעד]

הקשבתי לשיחתם, למרות שלא מתאים לי לעשות כן

[הנוב הראשי]

"אני יודע, אבל..."

[צעד ועוד צעד]

"אבל..?" חיכה הרב אהרון לתשובה. "אני לא יודע מה קורה איתך בזמן האחרון, אלדד."

[הנוב הראשי]

"זה ככה מאז שהגעתי לישיבה."

[צעד ועוד צעד]

"אני יודע, אך המורה שלך שנה שעברה- דיברתי איתו. הוא אמר שאתה לא ככה בדרכ."

[הנוב הראשי]

"נכון. בישיבה התיכונית - הייתי מכוון בתפילות, הגמרא הייתה מרתק, אבל משהו בי התרחק. אני מנסה. תאמין לי."

[צעד ועוד צעד]

"אני מאמין, אלדד." הרב אהרון החזיק בכתפו של אלדד. "ואני חושב שאני יודע איך לעזור לך."