All Of Me || Jolex, 23.9.19

[Onishi Sumi]

כרגיל
אה ושכחתי לגמרי שאנחנו צריכים לשים trigger warning אז אם אתם לא אוהבים: אלימות, דם, מוות ואיזכורים לפגיעה עצמית אל תעשו לעצמכם רע, אל תקראו את השירשור
וזה תקף גם לכל שאר השירשורים שלנו אגב

[Zuko]

החניתי את המכונית שלי בחניה, מסדר את העניבה שלי לפני שיצאתי החוצה. חלק ממני רצה לחזור אל המלון, אולי ללכת לאיזה בר קרוב בסביבה ולשתות, ולהירדם מול פרק של חברים בנטפליקס.
למען האמת, התחרטתי שאמרתי לבחור ההוא - פול קראו לו - שאגיע לארוחה הזו. מעולם לא אהבתי את הדברים האלה, ובכל זאת מצאתי את עצמי באחד מהם.

[Onishi Sumi]

"משהו לשתות, ברוק?" פול שאל אותי כשהתיישבנו ליד הבר, ובלי להסתכל סימנתי ישר לא.
ככה זה עם פול - עדיף שאני לא ארים את הראש כי אחרת הוא עלול לטעון בהמשך הערב שפילרטטתי עם מישהו לידו.
"היי, דוקטור קרב!" הוא קורא, ואני עדיין לא מרימה את הראש, אפילו שאני מזהה את השם. זה הרופא שהרצה לנו היום.

[Zuko]

"אה, דוקטור סטדלר!" אני הולך לכיוונו, מכריח את עצמי לחייך ולוחץ את ידו כשאני מתיישב לידו על אחד מהכיסאות בבר.
"איך הייתה הנסיעה?" הוא שואל אותי בעניין, זרועו כרוכה סביב בחורה שאני די בטוח שראיתי היום, אבל אני לא מצליח לחשוב מאיפה.
"אה. היה בסדר." אני אומר ומושך בכתפיי.

[Onishi Sumi]

"זו ברוק, בת הזוג שלו." פול קובע, ואני לא מרימה את הראש כשאני ממלמלת היי. ישבתי בשורה הראשונה, הוא אמור לדעת מי אני.
"דוקטור קרב הוא רופא ילדים מפורסם מסיאטל," פול ממשיך, כאילו לא ישבתי בהרצאה של דוקטור קרב היום.

[Zuko]

"היי." אני מחייך אל הבחורה, אבל היא אפילו לא מרימה את הראש בכדי להסתכל עליי, אז אני מנסה לא להתייחס לזה יותר מידי.
"הפרוייקט שלך עם הילדים מאפריקה היה מדהים." סטדלר ממשיך בעניין, ובכנות - זה הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו היום.
"בת הזוג שלך לא רוצה לשתות משהו?" אני שואל ומוציא את הארנק שלי מהכיס בכדי לגרום לו לסתום כשהוא מקשקש בשכל על הפרוייקט ועל מה שעשיתי.

[Onishi Sumi]

"עדיף שלא, היא משתכרת בקלות ואז עושה לי בושות." פול צוחק ותופח לי על הכתף, ואני מרגישה כאילו אני הולכת להקיא.
הוא חוזר לקשקש, ואני מתמקדת בנעליים שלו, כי אני בוהה ברצפה. הוא עם הנעליים שיש להן שפיצים בקצה, ואני לא יכולה שלא לחשוב על כל הפעמים שהנעליים האלה פצעו אותי. צריך להוציא אותן מהחוק.
"צריכים אותי בבית החולים." הוא אומר פתאום, ואני עדיין בוהה לו בנעליים.
"זה לא יקח הרבה זמן. תישארי פה ותתנהגי יפה, טוב, ברוק?" פול קובע יותר מאשר שואל, ואני מכריחה את עצמי לחייך ולתת לו נשיקה כשהוא הולך.
אחרי זה אני עוברת לבהות ברצפה שוב.

[Zuko]

אני בוהה בו שהוא הולך, ואז בוהה בה. היא יפה, היא מהבחורות האלה שלא צריכות איפור מוגזם (או איפור בכלל) בכדי להיראות יפה. זה מה שאמא שלי, בימים שעוד הייתה צלולה, הייתה קורא לו ‘מראה טבעי’.
אני מכחכח בגרון שלי במבוכה. "שתיה?" אני שואל בעדינות, ואני תוהה למה הוא התייחס אליה ככה - כאילו היא ילדה קטנה.

[Onishi Sumi]

אני מסמנת שוב לא, ולא מסתכלת עליו.
אני ממש מפחדת שמישהו מהקולגות של פול יאמר לו שדיברתי איתו, אז אני רק בוהה - ברצפה, בשולחן, בכל דבר שלא כולל להרים את הראש.
אבל אחרי שעוברות עשרים דקות שהמסכן מנסה לפתח שיחה אני מבינה שפול כנראה יתעכב יותר ממה שחשבתי ואני יכולה להשתחרר קצת.
"טקילה." אני אומרת לבחור שמגיש את השתייה, ועוברת לחטט בתיק בשביל כסף.

[Zuko]

אני בוהה בה כשהיא מעבירה את הכסף על השתייה, ונראית קצת יותר רגוע. לא לגמרי, אבל הרבה פחות ממוקדם, כי לפחות היא הרימה את הראש והזמינה שתיה.
"אז… טקילה זו בחירה טובה." אני אומר בניסיון נואש לפתח שיחה.
אידיוט.

[Onishi Sumi]

אני מגחכת.
"אני מקווה שאתה לא פותח שיחות ככה עם הילדים האפריקאים." אני קובעת, אבל עדיין לא מסתכלת עליו.
"אהבתי את הסיפור על הילדה שחברים שלך אימצו בסוף." אני מציינת, ומעיפה מבט מהיר לכיוונו לפני שאני חוזרת לבהות בשולחן.

[Zuko]

"אה לא, איתם אני לא כזה יכול לפתח שיחה על טקילות." אני מודה בקלילות, אבל קצת מופתע - היא שמעה את כל מה שסיפרתי היום בהרצאה על דרק ומרדית’?
"קוראים לה זולא." אני מדווח. "והיא מדהימה. הם נורא מאושרים, והיא קיבלה בית חם."

[Onishi Sumi]

"הלוואי שכל הילדים חסרי הבית יכלו לקבל בית חם." אני לוחשת.
"לא סתם בית, בית חם, זה חשוב." אני מרימה את הראש, ושותה קצת מהטקילה, בעיקר כדי להפסיק לפחד כל כך לידו.
"והיה לכם ממש אכפת מכולם שם, אפילו למדתם קצת מהשפה והכנתם להם אוכל שהם מכירים." אני ממשיכה, כאילו הוא לא יודע.

[Zuko]

"כן." אני מחייך מעט, "כן, זה נכון."
אני מביט בה בשקט, ויוצא שאנחנו מדברים על הפרוייקט במשך הרבה זמן, ובלי לשים לב אני מודה שבחיים לא קראתי הארי פוטר כשהשיחה מגיעה לזה.

[Onishi Sumi]

"אף פעם לא קראת הארי פוטר?!" אני סוף סוף מסתכלת לו בעיניים, ויש מצב שזה בגלל ששתיתי יחסית הרבה.
"אתה מפספס כל כך הרבה! עזוב את הקטע הקסום, יש שם דברים כל כך חשובים. ג'יני לדוגמה - היא יצוג של מערכת יחסים מתעללת, והיא אפילו בוחרת לעצמה בני זוג מתעללים גם בהמשך כתוצאה מזה. שלא לדבר על הטראומה המודחקת שיש כמעט לכל דמות שם, ולופין שמייצג פדופיליה-" אני מתחילה לברבר, אבל זה קורה כשמדברים איתי על הארי פוטר.