אני רוצה שהקיר ידבר || רוונה, R חלש.

[Rilliane Lucifen dAutriche]

היה לי סוג של מחסום כתיבה די ארוך, אבל אז חשבתי על דיאלוג פתיחה וממש רציתי להשתמש בו, אז התחלתי לכתוב. זה קצת מוזר, נראה לי.
טריגר להתעללות בילדים קטנים, אז יש מצב שזה R קל מבחינת אלימות.
מקווה שתיהנו, ואשמח לת"בים אם למישהו יש כוח. :>
-----

"משאלה אחרונה?"
"אתה באמת תגשים לי אותה, אבא?"
"כן."
"אני רוצה שהקיר ידבר."
"איזה קיר?"
"המרוסק, זה ששוכב עליי."
"אוקיי."

***

"אתה לא יציב כל כך," ציינתי בשקט וניסיתי להתרומם. לבנה אחת זזה, אבל חוץ ממנה - כלום. "אתה גם כבד מדי," ניסיתי להמשיך את השיחה.
הוא לא ענה.
"למה אתה לא עונה? אבא הבטיח שתדבר איתי. הוא אמר שזו תהיה המתנה המיוחדת כדי שאני לא אצעק ואברח כשהוא יבוא. הוא אמר שהגננת שלי תמיד שואלת אותו למה אני לא מחבקת אותו, וזה מביך אותו, כי כל הילדים תמיד בוכים כשההורים שלהם עוזבים אותם בגן. אני אף פעם לא בוכה. לפני שאמא שלי מתה, היא אמרה שאני הכי חזקה בעולם. אני באמת חזקה, אבל אבא יותר, כי אני אף פעם לא מצליחה לברוח כשהוא תופס אותי," סיפרתי בלהט. הגב שלי קצת שרף כשנשכבתי לאחור והבטתי בשמש. גם העיניים שלי התחילו לשרוף קצת.
"אתה יודע, חבל שנפלת ככה. רק היום ליזי שיחקה איתי בארגז החול והציעה שניפגש אצלה אחר הצהריים. ברור שלא היינו נפגשות בסוף כי אם אבא היה שומע על זה, הוא בטח היה גורר אותי לחדר ומחבר אותי לשרשראות הענקיות שתלויות על הקיר, ואז יוצא מהחדר ונועל אותו. אני אוהבת את השרשראות האלו, הן מזכירות לי את אמא כי היו לה המון שרשראות, אבל הן היו הרבה יותר קטנות. אבל למרות זאת, השרשראות שאבא חיבר לקיר בחדר שלי לפני שנה, עושות לי סימנים אדומים על הידיים והגננת תמיד שואלת אותי מה זה, אז זה קצת מביך אותי.
"אתה חושב שאפשר לחבר כאלה שרשראות גם אליך? גם לך זה ישאיר סימנים אדומים? למרות שעכשיו זה לא ממש משנה, כי אתה כבר קצת חולה. עובדה שנפלת, אתה בטח יותר מדי עייף." חלל הפה והגרון שלי כבר התחילו להתייבש, ורציתי לשתות מים, אבל לא יכולתי לקום ואף אחד לא היה מסביבי. רציתי לצעוק לאבא שלי, אבל נזכרתי שהוא אמר לי שהוא הולך לקנות משהו מחוץ לכפר שלנו.
"אתה עדיין שותק," ציינתי. "אולי סתם היית עייף ונרדמת. בטח קשה לעמוד כל היום ולהחזיק מדפים וכאלה דברים.
"אתה מרגיש כשתוקעים בך מסמרים? זה כואב? פעם אבא אמר לי שהוא יתקע בי מסמרים, אבל הוא אף פעם לא באמת עשה את זה. אתה מבין, הוא אוהב לצחוק, למרות שלפעמים, אם אני ממש מעצבנת אותו, אז הוא כבר לא צוחק וזה קצת מפחיד אותי. כמו בפעם ההיא שהוא גילה שאמרתי לקורה שלפעמים אבא שלי ממש כועס עליי. הוא הצמיד אותי לקיר וניסה לחבק אותי, אבל הוא ממש גבוה, אז במקום זה, בטעות, הוא חיבק את הראש שלי ודפק אותו בקיר. זה קצת כאב, אבל הבליטה הכחולה נעלמה אחרי שבוע, אז זה לא היה כל כך נורא." רציתי להמשיך לדבר, אבל זה היה כמו לדבר לקיר. הגננת טיארה לימדה אותנו בגן את הביטוי "לדבר לקיר". היא אמרה שמשתמשים בביטוי הזה כשרוצים להגיד שמישהו מתעלם לגמרי מכל מי שמנסה לדבר איתו. לא ממש הבנתי את הביטוי הזה, כי קירות כן מדברים, והם אף פעם לא מתעלמים. לפעמים הם פשוט קצת עייפים, אז הם הולכים לישון. השינה שלהם הכי טובה שיש, כי הם אף פעם לא נוחרים. אבא אומר שאני נוחרת, וזה מאוד מעצבן אותו כי הוא אומר שכל הנחירות מפריעות לו לישון. בגלל זה, כמעט כל לילה הוא תופס לי בשיער, וזה מאוד מחמיא לי, כי הגננת טיארה אמרה שאם מישהו נוגע למישהו אחר בשיער, זה סימן שהוא אוהב אותו. אחר כך אבא גורר אותי איתו, ממלא את הכיור במים ושוטף לי את הפנים. הוא תמיד שם את הראש שלי מתחת למים במשך כמה דקות, כי רק ככה אפשר באמת להיפטר מכל הלכלוך. הוא תמיד אומר שבגלל שאני יודעת שהפנים שלי מלוכלכות, אני נוחרת כדי שישימו לב אליי ויקחו אותי לשטוף פנים.
זה קצת מכאיב לי בחזה וגורם לעיניים ולאף שלי לשרוף, אבל אבא שלי הכי חכם, אז הוא בטח צודק.

"לינדה!" שמעתי מישהו צועק וניסיתי לסובב אליו את הראש, אבל זה היה קשה בהתחשב בכל הלבנים שנחו עליי.
האיש התקרב אליי, תפס לי בידיים ומשך אותי החוצה. השמלה שלי נקרעה והידיים שלי קצת כאבו, אבל שמחתי שהקיר המרוסק כבר לא שכב עליי.
הסדרתי את נשימתי והסתובבתי אל האיש שחילץ אותי. "אבא!" קראתי בשמחה ומתחתי את זרועותיי לצדדים כדי לחבק אותו. הוא דחף אותי אחורה, זה היה המשחק שלנו.
הוא הוציא מהכיס שלו סכין קטנה. הגננת טיארה אמרה שאסור לנו להשתמש בסכינים, אז רק היא יכולה לחתוך את הירקות לארוחת הבוקר. אבל זה בסדר, אבא כבר גדול, אפילו יותר מטיארה, אז הוא יכול להשתמש בסכין.
הוא התקרב אליי, והצמיד את הסכין לצוואר שלי. צחקתי, הוא בטח מתבלבל. חושב שאני הירקות שהוא צריך לחתוך! כזה מפוזר. או שאולי הוא בכלל רוצה להכין ממני עוגיות! אמא תמיד אמרה שאני מתוקה כמו עוגייה. זה מצא חן בעיניי.
נוזל אדום התחיל לטפטף מהצוואר שלי. זה בטח הציפוי לעוגיות! אבא כל כך חכם, תמיד חושב על כל הפרטים. אפילו אם אנחנו רק משחקים.
"שאלה אחרונה?"
"אתה באמת תענה לי עליה, אבא?"
"כן."
"זה יכאב?"
"כן."

[רינג]

אהעהעעהעהעהה
למהההההההה

ל;אאאאאאאאאאא
לינדה המסכנההההההה
אני דומע עכשיו בגללך, את מבינה?

טוב
נעבור לתב כי צריך ואני לא אמור רק לבכות כאן
אזזזז
את כותבת ממש מדהים, זה ממש מרגיש אמיתי
הפעם זה לא טוב שזה מרגיש אמיתי
אזאזאז תכתבי דברים שמחיםםםםםםםם
לא עצוביםםםםםםםם

[תינוקצ]

הצילו רוונה אני מתה מהקטע הזההה אע
אבל רצית בב (כן, אני לא אומרת תב אלא בב, תתמודדי) אז תקבלי :)
קודם כול, אהבתי את התמימות של הילדה, שלא מבינה מה קורה. בערך בת 4 היא?
אני אוהבת את הכתיבה שלך, ואפילו שכתבת משהו ככ ארוך זה הרגיש לי קצר וקראתי את זה בנשימה אחת.
אבל אני לא ממש הבנתי למה בכלל לא כואב לה. לפי מה שהיא מתארת אבא שלה עשה לה דברים מאוד כואבים, ואני לא חושבת שזה הגיוני שבתור ילדה קטנה היא לא תרגיש כלום. זה גרם לאמינות של הקטע קצת לרדת.
חוץ מזה, רוב הקטע היה הילדה שמדברת אל הקיר, לא היו שם יותר מדי תיאורים של מה היא עשתה, הייתי רוצה לקרוא גם מה היא חושבת בזמן שהיא מדברת, איך היא מרגישה עם זה שהיא מדברת על משהו שנשמע שהיא לא נוהגת לדבר עליו.
אני לא התחברתי ממש לרגשות בקטע. לא יודעת, הרגשתי שהדמות מרוחקת מעט, לא חיברת אותי לקטע עד הסוף כמו שהוא יכול. כנראה זה בגלל שהיו פחות תיאורים, למרות שכל הקטע הוא תיאור אחד גדול אבל עדיין
חייבת לציין שאהבתי את ההתחלה! היא די מסתורית. אני מחבבת את זה. אבל את בכלל לא התייחסת לכך שאבא שלה הסכים להגשים לה את המשאלה או למה הקיר מרוסק והוא שוכב עליה.
תמשיכי לכתוב, את לא סתם בלי סיבה סופרת השנה!

[Lili Lona Poterr]

וואו.
זה מהמם.
זה פשוט מהמם.
אהבתי את זה ממש.
בדרך כלל אני לא בוכה בסיפורים ודברים כאלה, אבל כאילו עכשיו אני יכולה לבכות. זה ממש עצוב.
אמרתי כבר שזה מהמם?
כל כך אהבתי את השיטה שבה הדמות הסתכלה על אבא שלה.
כאילו הוא מדהים, כשהוא לא.
אני ממש רועדת.
זה מפחיד אותי באיזושהי צורה.
אני ממש לא יודעת להסביר את זה.
אבל ממש אהבתי!
אני מסוגלת לקרוא את זה שוב ושוב מרוב שזה מהמם.

עריכה: אוקיי, עזבי את מה שאמרתי. אני בוכה עכשיו

[Marlene McKinnon]

אמאאאאא
עשית לי צמרמורת.
זה ממש יפה.
אבל נוראי.
אבל יפה.
אבל נוראי.
הכתיבה שלך מושלמת.