אני מאמינה שאין צורך בטופס, אבל אם את רוצה בכל זאת, אז אני ארשום אחד:
שם:
גיל:
מראה:
אופי:
קוואמי:
הערות:

שם:אדריאן אגרסט
גיל:14
מראה:אשים תמונה מאוחר יותר
אופי:נחמד, חכם , עקרוני, מצפוני..
קוואמי:פלאג
הערות:סורי שלקח לי זמן

שם: מרינט דופין-צ'אנג
גיל: 14
מראה: https://pbs.twimg.com/profile_images/669629...06/TTyq8r2w.jpg
אופי: מגושמת, אכפתית, נחמדה...
קוואמי: טיקי
הערות: זה בסדר :) מעוניינת להתחיל?

רצתי בשיא הכוח , כדאי שהיא תמהר , אחרת המגנט ימחץ אותי , הכל קרה כי איזה ילד בשיכבה הפסיד ביריד המדע ועכשיו הוא רוצה להרוס את כל פריז ,
העסקתי אותו בנתיים, לפחות ככה הולכת התוכנית של ליידי באג, בזמן שאני אעסיק אותו היא תשבור את כובע המגנטי שלו ואז תיתפוס את האקומה

קפצתי במהירות על הגגות של הבניינים של פריז וקפצתי ביניהם עד שהגעתי לימינו של 'המגנט'. רק שיפסיק לזוז לרגע... קפצתי למטה בניסיון להוריד את הכובע שלו, אבל פספסתי. נחתתי מקופלת על הרצפה, והשתמשתי ביויו כדי להוריד ממנו את הכובע. אבל הוא נפל לצד השני.
"קאט, הכובע!" קראתי לכיוונו.

מיהרתי לזרוק את הכובע לכיוונה של ליידי באג,עוד עשר דקות אני צריך להיות בבית, המצב לא טוב, אבא יכעס אם אאחר לצילומים

תפסתי את הכובע והטחתי אותו ברצפה, הוא נשבר לשניים והאקומה עף מתוכו.
"זמן לעקור את הרשע!" קראתי וסובבתי את היויו, תופסת את האקומה ומשחררת אותו לחופשי.
"להתראות, פרפר חמוד." חייכתי למראה הפרפר המתרחק וקראתי: "החיפושית המופלאה!" הכל חזר לקדמותו, ואני חיפשתי בעיניי את קאט נויר.

״ ליידי באג, אני חייב ללכת אז.. נתראה״ מילמלתי
הלכתי במהירות , קפצתי מבית לבית , אזור לי לאחר

"נתראה." אמרתי, תוהה אם הוא שמע אותי בכלל. הוא נראה כל כך רציני פתאום. בפעם הבאה שאראה אותו, אשאל אם הכל בסדר. בינתיים חזרתי במהירות הבייתה, והשתניתי חזרה למרינט.
"עכשיו את פשוט חייבת לחזור לשיעורי הבית שלך, מרינט." טיקי נעצה בי מבט נוקב.
"בסדר, טיקי..." נאנחתי.

הגעתי הביתה אל החדר שלי והשתנתי בחזרה לאדריאן, ״אני חייב לרדת מהר״ מילמלתי בעודי יורד אל אולם הכניסה, חיכו לי שם עשרות עיצובים חדשים של אבא שלי, צלמים מאפרים ועוד אנשי מקצוע, אבל איפה אבא?..

עברה בקושי שעה, עד שפתאום אליה התקשרה אליי.
"הלו?" עניתי לשיחה.
"מרינט! אחוזת אגרסט! עכשיו!" היא אמרה בהתלהבות.
"א-אגרסט? ל-למה? כלומר, למה שאני אלך לשם?" גמגמתי כששמעתי את השם 'אגרסט'.
"לאדריאן יש צילומים עכשיו, והשאירו את החלונות פתוחים. בזווית הנכונה, תוכלי לראות אותו!"
"הבנתי! אני בדרך!" אמרתי וניתקתי את השיחה.
"אבל מרינט, השיעורים!" גערה בי טיקי.
"אל תדאגי, טיקי, אני אחזור בקרוב ואסיים הכל. תסתתרי." פתחתי את התיק הקטן שלי והיא נכנסה לבפנים. רצתי לעבר אחוזת אגרסט.

לבשתי את העיצוב הראשון , עם הרקע הלבן מאחורי , אחרי שעה של איפור התחילו הצלומים. ׳ מעניין מה ליידי באג עושה עכשיו׳ חשבתי

"תראי אותווו!" התמוגגתי רק מלראות את הפרצוף היפה שלו מופנה למצלמה.
"תרגעי, אחותי, את מרעידה את כל הענף." גערה בי אליה. ישבנו על עץ מול הבית של אדריאן, שהשקיף בדיוק על החלון שממנו היה אפשר לראות את הצילומים.
"אני אתעלף." קבעתי, מתעלמת מדבריה.
"ואז תשברי את הראש." צחקה אליה.
"ואז הוא יראה אותי ויציל אותי וינשק אותי ואנחנו נתחתן ויהיו לנו שלושה ילדים ואוגר ו..."
"ששש, מרינט. כל דבר בזמנו." היא סתמה את פי בידה. נאנחתי והמשכתי לצפות בו.

אחרי שהסתיימו הצילומים של 3 התלבושות הראשונות נתנו לנו הפסקה, החלפתי לבגדים הרגילים שלי והלכתי לאכול משהו, כשזווית עיניי נתקלה במשהו כחול שחור... שיער, ה-החיפושית?!. ניגשתי במהירות אל החלון

"אוי לא, הוא בא! תסתתרי!" אליה ניסתה להסתיר אותי מאחורי העלים, אבל אני- מגושמת שכמוני, איך לא- נפלתי למטה, על המדרכה.
"אאו..." מלמלתי, מתיישבת על המדרכה. שמתי את ידי על עורפי, במקום שבו קיבלתי מכה. כל כך קיוויתי שאדריאן לא ראה אותי בטעות.