שונה||עדי, .....

אני רואה את המבטים שלכם,
שומעת את מה שאתם לוחשים עלי,
מרגישה את הזלזול שאתם משדרים,
בעיקר, מרגישה את השוני.

אתם חושבים שזה לא קשה לי?
חושבים שקל להיות שונה?
לא, זה לא קל.
אבל אני מסוגלת לזה,
אם לא: אתם

אתם שמדברים עלי.
אתם שבמקרה הטוב לא מתייחסים אליי,
אתם שרואים אותי כיצור מוזר.
אתם שחושבים שאין לי רגשות.

אני שומעת אתכן מדברות:
"בספר הזה.... מסכן,
הם ממש מתעללים בו
למה הם לא מקבלים אותו
כמו שהוא?"

ואז, אתן ממשיכות הלאה.
ממשיכות לא להתייחס עלי.
ממשיכות לצחוק עלי.
ולא מבינות אותי!!!

קשה לי להיות שונה.
קשה מאוד, אפשר לומר.
אבל אני יכולה להסתדר עם הקושי הזה,

אם לא היחס שלכם!

ולא, אני לא מחכה,
ליום בו אני לא אהיה יותר שונה.
אני מחכה ליום שבו
להיות שונה-
"לא יהיה בזה שום דבר רע."

היוש:)
אז יש לי תגובה בונה בשבילך:

לא אמורה להיות ו' החיבור לאחר פסיק (ובעיקר).

לא הבנתי את כוונת המשפט שלך ואני לא חושבת שיש צורך בלרדת שורה בשביל המילה האחרונה.

יש לכתוב כאן "אליי" ולא עלי.

את צריכה לבחור כאן בין הפסיק לנקודותיים, שניהם ביחד לא עובדים.

אני מצטערת, אבל לא הבנתי מה קורה פה.

ראיתי שבחרת בגוף נוכחות (אתן) לכל הבית, אז תשני את ה"אתם".

יש להוסיף פסיק לאחר ה"מאוד".

עם*

ראשית, יש להוסיף פסיק לאחר ה"לא" הראשון בשורה הראשונה.
ובמשפט האחרון - המילה "בזה" מיותרת.
הייתי מנסחת את המשפט האחרון כ"לא יהיה בזה שום דבר רע".

תראי, יש לי עוד כל מיני הערות קטנות אבל זה יהיה סתם טיפה מיותר לכתוב אותן.
הגבתי על הדברים אשר הפריעו לי ביותר בעין.
חוץ מזה, אני ממליצה לך לכתוב שירים במבנה בתים אחיד ומסודר בדרך כלל ושורות שוות באורכן.
השיר מקסים וזה נושא מאוד חשוב, מאחלת לך להמשיך לכתוב

תודה רבה.
אוקיי תיקנתי,
והנא הסבר:

אם לא היו מתייחסים אלי בצורה הזאת,
הייתי יכולה להסתדר אם זה שאני שונה.

אוקיי אז המישהי מרגישה שכשזה לא מדבר אליה
חברות שלה מרחמות ומתיחסות
אבל כשמדובר בה לא אכפת להם.
מקוה שזה הסביר לך