ניטורוס || הרשמה, אושר על ידי נועם ושקד

ניוטורס

הקולות היחידים בחדר היו תיקתוקיו של השעון הקטן, בצבע אדום פילפל, שעמד על השולחן. המחוגים הקטנים נעו בעצלתיים, כאילו ניסו לפקוע את עצביו של האיש שישב בכיסא, והביט בשעון הקטן בחוסר סבלנות. היה זה חדר גדול, בעל טפט מתקלף וישן בצבע ירוק. לא היו שם חלונות, או בכלל חפצים מלבד השולחן עשוי העץ, שהיה מכוסה לקה בכמות שהייתה יכולה להספיק למאה כמוהו, הכיסא המשרדי הרעוע עליו ישב האדם, ואותו השעון המתקתק באופן שכבר התחיל לשגע את הגבר בחליפה. חליפתו היה אפורה ומכובדת, שערו האפור בגוון משעמם גזוז בצורה ישרה מדויקת, ממש כאילו השתמש בסרגל. ציפורניו הנקיות תופפו על השולחן בחוסר נחת, וכל עשר שניות חזר להציץ בשעון המונח מולו. עיניו השחורות הקטנות סרקו את החדר והתעכבו על הדלת, נראה שציפה שמישהו יכנס דרכה, אך תקוותיו נכזבו והדלת נותרה סגורה.
"נו כבר... קדימה..." מילמל לעצמו בקול קצת עצבני וחזר להציץ בשעון.
טיק, טק. טיק, טק. טיק טק.
נראה שהזמן עומד מלכת, כאילו מנסה להציק ככל שיוכל. עיניו הקטנות עקבו אחרי מחוג השעון הגדול והבינוני, שנעו בתיאום כמעט מושלם כלפי מעלה.
אצבעותיו תופפו במרץ רב יותר על השולחן, הוא נע בחוסר נחת במקום מושבו על הכיסא.
שתי המחוגים הגיעו למספר אחד: שתים עשרה. נשמע קול גונג עמום, והדלת נפתחה בחבטה.
אדם לבוש חליפה שחורה, בעל חזות מכובדת, שפם בצבע זפת, שיער ג'ינג'י, ומשקפי שמש שחורות נכנס לחדר. הוא נראה כממהר למקום כלשהו, כאילו רק עצר כאן בדרך והחליט להגיד איזו מילה אות שתיים, ואז להמשיך בדרכו אל היעד.
"ג'ונתן." אמר הגבר היושב באפס מעשה והזדקף בכיסאו.
ג'ונתן הניד בראשו כלפיו כמחוות היכרות.
"מה את רוצה הפעם?"
ג'ונתן זרק על השולחן חבילת דפים מהודקת בסיכת משרד.
האדם ריפרף עליה.
"כן... כן... כבר הראית לי את כל זה, מה אתה צריך?"
ג'ונתן לא ענה; הוא הסתובב והסתכל לדלת, כאילו חושק לצאת בה אבל אינו מסוגל. ואז דיבר בפעם הראשונה.
"תהרוג אותם." פקד, עדיין בגבו אל האיש.
האדם נראה אדיש לעובדה שג'ונתן מבקש ממנו לרצוח כרגע.
"כמובן." אמר בקול נטול הבעה. "את כולם?"
ג'ונתן הסתובב.
"אני מבין שזה לא."
הוא הנהן.
"עלולים לעשות לי בעיות-"
אבל ג'ונתן כבר יצא מהחדר, ובזאת נגמרה השיחה.
הגבר קם באנחת יאוש וצעד לכיוון הדרך, מסתכל בדרך בשעון האדום.
זה לא עומד להיות קל.

ברוכים הבאים לניוטורס! הכוכב המדהים בכל הזמנים!
אבל לפני שנתחיל לשחק, עליכם לדעת מעט מידע בסיסי:


גאוגרפיה

ניוטורס בנוי דומה מאד לכדור הארץ, יש בו 10 ירחים,והיבשות בו מחולקות על שם הירח שמאיר עליהן יותר:
מתורניה, על שם הירח האדום.
טיקומדה, על שם הירח הכתום.
אינומליה, על שם הירח הצהוב.
עכברגפת, על שם הירח הירוק.
פטליה, על שם הירח הכחול.
ג'יקוניטול, על שם הירח התכול.
המשקתונול, על שם הירח הסגול.
פטוניילה, על שם הירח הזהבהב.
דקרוניוציה, על שם הירח הכסוף.
והיבשת המיוחסת והעשירה ביותר: ליבהקלן, על שם הירח הלבן והגדול מכל.


לוח שנה

בוא נלמד קצת על לוח השנה של האנשים בניוטורס.
ניוטורס זזה בתנועה די מסובכת, ולא רק מסתובב סביב השמש, ולכן יש 10 חודשים, וכל חודש הוא עונה אחרת.
קונרון אחד זה 11 וונתונים, וונתון הוא 7 נוגינים, ונוגין אחד זה 5 טימים. טימים זה 30 דרים, ודר זה 120 קלומים.
מילון
קלומים- שניות.
דרים- 120 קלומים (שניות).
טימים- 3,600 קלומים.
נוגינים- 18,000 קלומים.
קונרונים- 198,000 קלומים.
עונות
איהיר, בטדטת, גחגחן, עאנדקום, הם כמו קיץ.
דזבזם, אהואן, והביתה, הם כמו חורף.
זדטגר, חגחדה, הם כמו סתיו.
טבזה, יאוון, הם כמו אביב.


דת

בניוטורס ישנן כמה דתות שולטות. ישנן את הנצרות, היהדות, והאסלאם, אשר באופן מפתיע זהים ליהדות, האסלאם, והנצרות בכדור הארץ. ישנן עוד שתי דתות יותר מובילות: המנזרט והטרוינס. כמובן שיש כאלה שלא מאמינים באף דת, אבל הם די מעטים.

המנזרט

על פי המנזרט, ישנם חמישה אלים גדולים ששולטים בכל היקום. דיגון: אל הכוכבים והשמים, הוא השולט בשמש המאירה ובירח, הוא השולט במסלול סיבובו של של ניוטורס, והוא בעיקרון השולט בכל החלל. ישנה את ארווה: היא האלה השולטת בכל דבר שהאדמה מצמיחה, וגם באדמה עצמה. היא זו שדואגת שיהיה יבול טוב, שהעולם יתמלא בירוק, ושיהיה אוכל רב. טרדקור: טרדקור הוא האל השולט בכל בעלי החיים. הוא זה שגם יוצר בעלי חיים, מוכרים או כאלה שמעולם לא נראו. קליסר: אלת המחשבות, החששות, הרצונות והרגשות. היא מגלמת את ההיגיון והרגש, הטוב והרע, האשליה והמוחשיות, השקר והאמת. דשרוק. דשרוק הוא האל השולט בכל חומרי הגלם. הוא, על פי האמונה, מערבב חומרי גלם כדי ליצור דברים, "בסדנת העבודה" שלו. נוהגים להגיש מנחות לאלים, כל אל על "המזבח" המיוחד שלו. בכל בוקר מתפללים לכל אחד מהאלים במשך שעה. פעמים בשבוע, בימי שני ורביעי, באים למבנה הנקרא "קידרון". ב"קידרון" מתפללים בציבור, זקוקים לפחות לשלושה עשר נשים/גברים כדי להשלים את התפילה. ב"קידרון" תמיד לובשים לבוש מסורתי אשר נקרא שדרס, הוא מין חלוק ארוך, בצבעי לבן ואדום.

טרוינס

הטרוינסים מאמינים בשתי אלים: דיקטוריה ודמקרטור. דיקטוריה ודמקרטור הם אחים תאומים, דיקטוריה נולדה ביום, והיא השולטת ביום, ודמקרטור נולד בלילה, והוא כמובן השולט בלילה. הם נולדו לאלה האם, אשר מתה בלידתם, והפכה להיות הכוכב ניוטורס. דקטוריה רצתה להיות מלכה, ואין מלכה בלי עם, נכון? דמקרטור עזר לה לגרום לניוטורס לשגשג. הם יצרו בני אדם שהתחתנו אחד עם השני (אצל הטרוינסים זה מאד רגיל משתחתנים עם בני משפחה) וכך יצרו להם ממלכה. דמקרטור הרגיש שדיקטוריה נעשית רק תאוותנית יותר, אז הוא שם בינהם חוצץ כדי שלא יוכלו עוד לשלב את כוחם כדי ליצור דברים נוספים. הטרוינסים נהגו להתפלל בבוקר לדמקרטור, ובערב לדיקטוריה, וכך שמרו על איזון מאותו היום שבו הונח החוצץ. טרוינסים נוהגים ללכת כל יום להתפלל באזור פתוח, אשר לפי אמונתם (כמובן שישנם אזורים מסוימים) הוא אחד מהחוצצים בין היום ובין הלילה, וכך הם יכולים להתפלל לשני האלים ביחד. הטרוינסים טוענים גם שהמילה דיקטורה באה מהמילה דיקטוריה, על שם האחות, והמילה דמוקרטיה באה מהמילה דמקרטור על שם האח.


טכנולוגיה

הטכנולוגיה בניוטורס לא ממש מפותחת. לאנשים עשירים יש אולי פטפון, אבל כמעט ואין טכנולוגיה. יש אור, מנורות כמובן, אבל אין מכוניות (משתמשים בכרכרות), אין טלפונים ניידים, רק נייחים, אין טלוויזיות כמעט לאף אחד, אבל יש מזגנים.. יש תנורים מהסוג שבו משתמשים בגחלים, מאווררים שפועלים על כוח אדם באמצעות דווש מהיר. בכללי, כמעט והמקום לא מפותח.


שילטון

בהכול השילטון דמוקרטית (אגב המפלגת נקראת הג'וגינים), חוץ מבנושא אחד: בכמים.
בנוגע לבכמים הכול דיקטטורי, הג'וגינים נגד בכמים, הם רוצים לצוד אותם, ולהרוג אותם.


כסף

בניטורס משתמשים אך ורק במטבעות. יש להם מטבעות זהות במראם למטבעות שלנו, רק שערכם גבוה יותר. לעיתים נדירות בן אדם מניטורס משלם באמצעות מטבעות כסף וזהב, כי הם מאד נדירים, אבל הם קיימים. בעיקרון, בניטורס אין צ'קים, אשראי או מזומן, רק מטבעות.


היסטוריה

עכשיו הגענו לחלק המעניין.
לפני שנים רבות, 10 מטאורים נפלו על ניוטורס, ויצרו בו 10 מכתשים בגודל וברוחב של מגדלי התאומים (שכבר לא קיימים).
12,000 אנשים מתו, ו- 189,000 נפצעו קשות.
כל אסטרואיד היה בצבע אחר:

אדום

כתום

צהוב

ירוק

כחול

תכול

סגול

זהוב

כסוף

לבן


האנשים החלו להשתמש במטאורים כחומרי גלם, וקראו לחומר הגלם שהפיקו מהאסטרואידים גנדיף.
הגנדיף היה חומר בכמה מצבי צבירה, ושימש לדברים רבים, וכך ניוטורס החל לשגשג ולפרוח, וחוצבים הרוויחו הכי הרבה כסף.
יום אחד, אחד החוצבים שחצב במטאור האדום, מצא במרכזו אבן מפוספסת ואליפסית, שלא הייתה עשויה מגנדיף. הוא סיפר על כך לחבריו הכורים, והם החלו לחצוב ביתר מרץ, עד שכל אחד מצא אבן, כל אחת שונה מהשניה בגודל, במרקם, ובצורה.
היו אנשים שיחסו לאבנים כוחות על, בכל מקרה, הכורים היו מספיק חכמים כדי להחביא אותם מהחוק.
כל הכורים הרגישו כאילו האבנים נועדו להם, מלבד שניים: קאיי, וג'ון, קאיי בעלת האבן הכתומה, וג'ון בעל האבן הלבנה. הם החליטו להיפגש בסתר ולהחליף בינהם את האבנים, אבל מישהו כנראה שמע אותם, כי ג'וגינים רדפו אחריהם. הם החליפו את האבנים בלי שהיות, ומיהרו לברוח. הג'וגינים כבר היו מאד קרובים, אך לפתע התחילו לרחף קאיי וג'ון מעבר להישג ידם. הם מיהרו לביתם, ולאחר שבחנו את האבנים גילו מה קרה: לאבנים יש כוחות קסם. תום, הכורה בעל האבן האדומה, למד לשלוט בכוחו ולימד את כולם להשתמש בכוחם. כולם מלבד טום אחיו, בעל האבן התכולה, שחשב שתום מנסה לגנוב ממנו את התהילה, ואת אשתו קאיי, ולכן הוא לא הסכים יותר לפגוש את אחיו. כל השאר תכננו תוכנית לעצור את שילטון הג'וגינים, שאז היו דיקטטורים, בעזרת שילוב כל כוחם. כשטום שמע על כך, הוא עשה את עצמו לומד יחד איתם, שלמעשה זמן האמת, לא עשה מאמץ לנצח את הג'וגינים, והאבנים נלקחו מהם. לעת זיקנה, הוא הבין איזה טעות עשה, ופנה לאחיו בתחנון שילמד אותו את סודות הכישוף, אבל תום סירב. טום שדד מהג'וגינים את אבנו של תום, והביא לו אותה כמנחה מפיסת, והם חזרו שוב להיות ידידים. תום הראה לטום איך לשלוט באבן, וטום תיעד את הכול המחברת שהוריש לצאצאיו. במשך שנים כל נין של הכורים המקוריים ניסה לגנוב את האבנים, אבל לא הצליחו. לבסוף שהצליחו קבוצת נינים, הם גילו שהאבנים לא נענות לדרשותיהם. מאז, כל ילד שהאבן אינה נענת לדרישותיו נקרא בכלם, בעל כוח לא ממומש. וכל אחד שהאבן נענת לו נקרא בכם, בעל כוח ממומש. כל ילד במשפחה שהוא בכלם, לא יודע דבר על האבן, עד שהוריו מורישים לו אותה בגיל 15 עם הסבר מפורט, והוא יכול לתת אותה רק לבניו (גם לבנותיו) אם הם בכמים, או לעשות אותו דבר כמו הוריו, להוריש אותם לבנו (או ביתו) הבכור/ה. הג'וגינים עדיין מנסים לצוד בכמים, ולכן אב המשפחה תמיד יתנהג כמו כולם, מרגיל את בנו שבכמים נוראיים, עד שמגיע תורו לאחוז בכוח. איך יודעים שיש לו כוח? בסכנת חיים או בטראומה האבן מזמנת את עצמה לידיו.



מי אתם?

אתם בכמים אמיצים שהצליחו לשרוד. אתם לא מכירים אחד את השני, סביר למדי שאתם במחתרת, אולי אתם אפילו נלחמים בג'וגינים. יש עשרה מכם, כל אחד בעל אבן שונה וכוח שונה, כל אחד צאצא של אדם שונה.
לא מזמן התגלה שישנו אסטרואיד מספר 11, כלומר, ישנה אבן מספר 11. אתם יודעים שהג'וגינים ואנשיהם ינסו להגיע לאבן, ואם יצילחו, כנראה יצליחו להרוג גם אתכם ואת משפחתכם כדי שלא ישארו עוד בכלמים בעולם. אתם מתגייסים למשימה בגלל קבוצת אנשים שנלחמים ללא הרף לחירותם של הבכלמים, והם מצליחים בסופו של דבר לשכנע אתכם.
פרט חשוב: האב של בעל/ת האבן התכולה מרושע, סביר למדי שהוא אף עובד הג'וגינים, אף על פי שהוא בכלם. אם הוא רוצה לקבל יותר מידע בעניין הזה אני אשלח לו הודעה פרטית שתסביר על זה.
שימו לב גם שיש מקומות רק לעשרה משתתפים, כל אחד בעל אבן שונה. אתם בטח רוצים לדעת על כוחות האבנים ועל המראה שלהם... הנה פירוט:


שמורה - האבן האדומה, המחוספסת, והאליפסית מאפשרת שליטה אש

שמורה - האבן הכתומה, החלקה, ובצורת הפיגיון מאפשרת שליטה אדמה

האבן הצהובה, הגסה, ובצורת העיגול מאפשרת שינוי חומרי גלם

שמורה - האבן הירוקה, השקופה, בצורת העלה מאפשרת שליטה בכל מה שקשור לצמחים

שמורה - האבן הכחולה, שמחזירה אור באלפי ניצוצות, בצורת חזיז ברק מאפשרת שליטה בשמיים

שמורה - האבן התכולה, שגלים חרוטים עליה, בצורת כוכב מאפשרת שליטה במים

שמורה - האבן הסגולה והגבשושית, בעלת גבעות ובורות מאפשרת קריאת מחשבות, ויכולת להעביר מסרים במחשבה

שמורה - האבן הזהובה, בצורת קיפוד עם המון שפיצים מאפשרת שליטה בזרמי חשמל

שמורה - האבן הכסופה, כמו כדור גומי חלק מאפשרת שליטה במצבי צבירה של חומרים, ובצורתיהם

שמורה - האבן הלבנה, בצורה שמזכירה פרפר מאפשרת שליטה בזרמי האוויר, וכך גם אפשר לעוף



חוקים

1. כל החוקים הגלובאלים וחוקי הפורום חלים כמובן באשכול ההרשמה ובאשכול המשחק, משתמש שיעבור על החוקים יוצא מהמשחק לאלתר.
2. חוק השליטה: אתם יכולים לשלוט בדמות שלכם והחליט על מעשיה והתנהגותה כאוות נפשכם, אך לא על דמויות אחרות. וחשוב לציין- אם הדמות מבקשת לעשות מעשה שישפיע על העלילה או על דמות אחרת (לא מבחינת דיבור, אלא מבחינת מעשים), למשל, להכניס אגרוף לאחת הדמויות, המשתמש שמפעיל אותה לא יחליט האם היא הצליחה, אלא אני. מה שאומר שהוא לא יוכל לכתוב "נתתי לו אגרוף בפרצוף ושברתי לו את האף", אלא רק "ניסיתי לתת לו אגרוף בפרצוף בתקווה לשבור את אפו".
3. תזכרו שמה שאתם יודעים, הדמות לא בהכרח יודעת. אתם למשל יודעים את ההיסטוריה של הבכמים והבכלמים והדמויות שלכם לא. אתם יודעים שקיימת עוד אבן, והדמויות שלכם לא. זה עשוי להיות חיוני מאוד להמשך.
4. אם יש לכם חופשה או סיבה אחרת להיעלמות אתכם יכולים להודיע לי בהודעה פרטית, אבל חוץ מבמקרים כאלה אם תעדרו מהמשחק ימים רבים אאלץ להרוג את הדמות שלכם.
5. שמרו על הפה, הדמות שלכם יכולה לקלל, אבל לא אתם. התנהגות לא מכובדת אל משתמש לא תתקבל בעין יפה.
6. אם יש שאלות/הערות/הארות/הצעות/תלונות נא לשלוח לי בדואר ינשופים, בבקשה לא להתחיל להספאים באף אחד מהאשכולות.
7. אתם יכולים לשלוט בדמויות אורח שלא משפיעות על המשחק, כמו למשל על החברים שלכם. אבל אסור לכם לשלוט על דמויות שאני יצרתי, או שיכולות להיות קשורות למשימה.
וכעת לטופס:

רשומים

אוונס- לייסה גראנד - בעלת האבן התכולה
ליאור - אמה אוסלווד - בעלת האבן הלבנה
נעמי- הלן דייויס - בעלת האבן הכסופה
מיטל - לילי מורג - בעלת האבן הזהובה
פולי - אליס רובינסון - בעלת האבן האדומה
נטע אביה אריאלי - מאילורה אולנין - בעלת האבן הכתומה
Alex_Rain - צ'ארלי פירס - בעלת האבן הכחולה
Danger magic - טניה היידורס - בעלת האבן הירוקה
קלישה - מליסה אמבר וואלקר - בעלת האבן הסגולה

שמורים




נותר מקום פנוי אחד.

שם+כינוי: אור, Crazy Little Thing
שם מלא: אניה ריקונס (ania rickons)
גיל: 16
מין ומגדר: נקבה
האבן: האבן הסגולה, היא לא מצליחה לשלוט עליה. ככל שהיא מנסה יותר היא מאבדת שליטה עליה והאבן מתחילה להראות לה זכרונות שלה ושל אחרים.
מראה: בעור של אניה יש חטטים, שריטות ודבר ברור אחד יש, הוא לא חלק. לא חשוב כמה קרמים היא שמה, מסכות פנים, קוסמטיקאים... הוא נשאר ככה. צורת ראשה עגול, יש לה לחיי המבורגר, סנטר מעוגל יש לה אף קטן ועגול וראשה נראה ממש כמו כדור. השפתיים שלה מלאות, אבל לא יותר מידי וצבען ורוד בהיר בהיר... כמו פרחי השקדיה. העיניים שלה כחולות, או לפחות אחת מהן, כאשר אניה הפעילה את האבן העין השמאלית שלה שינתה את צבעה וכעת היא סגולה וכאשר מתבוננים בה טוב נראים עענים סגולים אשר גורמים למבטה להראות מהורהר... הגבות שלה דקות, וריסיה לא... לא ממש מלאים, בשונה משערה. שערה ארוך מאד, שחור מאד, מלא מאד, חלק מאד ובאופן מפתיע גם דק מאד, הוא מגיע לה עד אחרי הברכיים דבר שגורם לה להראות נמוכה, והיא גם ככה נמוכה ממש, מטר 47. אניה ממש רזה, כלכך רזה שרואים לה את הצלעות. היא לובשת בגדים שחורים ורפויים חלקים בדרך כלל ובנדנה שחורה עם ציורים של צורות גימטריות.
אופי: סביר למדי שהדמות חוותה אירועים לא נעימים בחייה, בדרך כלל בכמים בודדים, לא שומרים על הקשר עם המשפחה. יכול להיות שהדמות הרגה בעבר, או הייתה נוכחת במוות של מישהו. אם כך, ייכול להיות שהדבר גרם לה טראומה, או שהיא משתדלת להפגין רגשות. תארו את התנהגותה.
רקע: כשאניה הייתה בת חמש היא חלמה את הסיוט הראשון שלה, היא נכנסה לחדר וראתה את הוריה רבים, היא ראתה את אביה פותח את הדלת, יוצא ותורק אותה, היא ראתה את השעון זז, שבוע עובר, ואמא נהית חולה, אחר-כך היא ראתה מנקודת מבטה של אימה גוססת ואז הכל החשיך ואניה התעוררה
נשק: סביר שהדמות נושאת איתה תמיד כלי נשק, ישנן גם אפשרויות לכלי נשק העוברים במשך דורות במשפחה.
צבע: OLIVE
הערות/הארות/שאלות/תלונות/הצעות: אשמח לשמירה. המראה גמור רקע בעבודה

שם + כינוי: שירה, קלארק גריפין
שם מלא: ג'ייסלין מארי שפרד || Jaslyn Maree Shepherd
גיל: 15
מין ומגדר: נקבה, סיסג'נדרית. בי-סקסואלית - נמשכת לשני המינים :)
האבן: האבן הכחולה
מראה: ג'ייסלין. טוב, אני יכולה לתאר לכם אותה שעות... אבל אני אנסה לקצר לכם את זה.
קודם כל, ג'ייסלין היא ג'ינג'ית. כן, השיער שלה נע בין הגוון הבלונדיני לגוון הג'ינג'י. השיער שלה... הוא יפה. מאוד יפה. קודם כל, הצבע. הצבע פשוט... מושלם, אוקיי? אחר כך, המרקם, אם אפשר לקרוא לזה ככה... השיער שלה גלי, כמעט מתולתל. קיצר, שיער מושלם.
השיער שלה עובר את הכתפיים. לא שיער כל כך קצר... אבל גם לא ארוך. אפשר להגיד שהוא מגיע בערך למרפקים שלה, אפילו עובר אותם.
עכשיו, לפנים שלה. מבנה הפנים של ג'ייסלין הוא בצורה קצת אליפטית. הסנטר שלה די בולט, לא כדורי כל כך. תווי הלסת שלה בולטים, בדומה לסנטר שלה.
תווי פניה של ג'ייסלין ברורים למדי. לא כל כך ברורים, אבל כן, הם ברורים. עור פניה חלק. וכן, עורה חלק ולבן, בהיר. כמו כן, השפתיים שלה.. הן ורדרדות, קטנות, רכות. שפתיים שלא העלו חיוך כבר הרבה זמן.
האף של ג'ייסלין חמוד, לא כל כך קטן, אבל הוא גם לא גדול מדי. הוא פשוט אף, יפה, בין שתי עיניים סימטריות, יפהפיות.
אז, העיניים שלה. כמו שאמרתי קודם לכן, לג'ייסלין יש עיניים אפורות. וכן, הרבה פעמים, אם מסתכלים עליה מרחוק - אפשר לחשוב שהעיניים שלה שחורות. וכן, העיניים שלה יפות. מאוד יפהפיות. אם מביטים היישר לתוך עיניה, הן נראות ממש כמו סערת הוריקן גדולה בעיצומה. סערה שלא ניתן להפסיק. וכשהיא כועסת... ובכן, כשג'ייסלין כועסת, אפשר לחשוב שהעיניים שלה משחירות. כמובן, זה לא קורה... אבל מספר אנשים תיארו את עיניה כשחורות, בזמן שהיא כועסת. בעיניים שלה... יש לה ניצוץ, נקודה כחולה וקטנה. נקודה שבקושי רואים. טוב, ניתן לראות את הנקודה הזו, הניצוץ הזה. הניצוץ התכול הזה... ניתן לראות אותו, בעיקר בשמש. או כשהיא בוכה. כשהיא בוכה, והדמעות זולגות... טוב, אחרי הכל, ג'ייסלין היא כחולת עיניים. עיניים תכולות, ממש כמו הים...
מעל עינה השמאלית, לג'ייסלין יש כתם לידה. כן, ממש ככה. כתם לידה, מעל העין. וכן, גם הצורה של כתם הלידה הזה נורא מוזרה - כתם הלידה של ג'ייסלין מזכיר מעין כוכב, בצורתו. כוכב קטן, קצת מוזר - מעל עינה השמאלית. כוכב, כמעט ואינו נראה לעין אנושית.
הריסים שלה בצבע חום. ממש, כמו כולם. חום שחור כזה. הריסים שלה בדרך כלל מסודרים, והם לא כל כך בולטים. אני מניחה שיש אנשים שהריסים שלהם בולטים, שמים לב אליהם. אצל ג'ייסלין? טוב, אצל ג'ייסלין, הריסים שלה לא בולטים. הם דקים ועדינים, רכים.
אוקיי... אז לאן הגעתי? הסברתי לכם על הפנים שלה, על השיער של ג'ייס... וכן, אולי זה לקח לי זמן, אבל כן תיארתי לכם את העיניים שלה.
אה, עכשיו נזכרתי. הגובה של ג'ייס הוא מאה שישים וארבעה סנטימטרים. טוב, זה לא כל כך גוה. אני חושבת שזה גובה ממוצע... אולי אפילו קצת נמוכה. אני חושבת שזה ממוצע, לא גבוה, לא נמוך. אבל נחזור לנושא - ג'ייסלין. היא לא כל כך גבוהה. מבנה הגוף שלה - אפשר להגיד שהוא צנום. אפשר לקרוא לג'ייס שטוחה. מכמה מובנים... כן, היא מפותחת, אבל לא כל כך מפותחת. יש לה קימורים יפים. כן, אין לה שדיים כל כך גדולים. אבל היא יפה, מאוד.
ומה עוד אני יכולה לספר לכם עליה? לג'ייס יש... איך אני אסביר את זה? טוב. יש לה נטייה להסתבך בצרות. על זה אני אספר לכם כשאני אתאר לכם את הילדות שלה, וכשאני אאפיין אותה, את האופי שלה. בעקבות הנטייה הזו, להסתבך בצרות, לג'ייס יש המון צלקות. היא לא עברה מלחמות... אבל כן, היא עושה דברים. יש לה הרבה מאוד צלקות בגופה. ולא מהתעללות, חס וחלילה - היא פשוט נמשכת לסכנה.
רגליה של ג'ייס אינן ארוכות, אבל הן גם לא כל כך קצרות. כן, כמו שאמרתי קודם, היא לא נמוכה, אבל היא גם לא גבוהה. היא ממוצעת. וכך גם הידיים שלה. הידיים שלה ארוכות, לא כל כך. היא הייתה כדרוסלנית, והיא גם הייתה השומרת של נבחרת הכדוריד במשך כמה שנים... אז, כן. זוהי ג'ייסלין.
כשתפגשו את ג'ייסלין, אתם תראו אותה לבושה בבגדים רגילים. מה זה בכלל רגילים? אני מתכוונת לבגדים פשוטים. לא ממותגים. ג'ייס היא לא מהנערות האלה, שנותנות את הגוף שלהן לכל הבא ביד. טוב, היא גם לא נזירה. בדרך כלל, ג'ייס תלבש בגדים פשוטים, בגדים רגילים. זה לא שאין למשפחתה המאמצת כסף. יש להם, והרבה. זה פשוט העובדה שהיא לא אוהבת בגדי מעצבים. וכן, יש לה בארון בגדי מעצבים, שהיא לובשת בעיקר לאירועים חשובים.
אופי: ג'ייסלין... ג'ייסלין מארי שפרד. האמת היא שאני לא כל כך מכירה את הנערה הזו, אבל אני בהחלט רוצה להכיר אותה.
כשתפגשו את ג'ייסלין, תשימו לב לכמה דברים. כן, אתם תראו כי היא מאוד יפה אבל יש עוד משהו שתשימו לב אליו בג'ייסלין. כי ג'ייסלין מאוד... קופצנית. מאוד אנרגטית, יותר נכון. אתם לא תצליחו להושיב אותה ולגרום לה להקשיב במשך שעתיים להרצאה – משעממת או לא. כי ג'ייסלין פשוט... איך אני אסביר את זה? בכמה מילים, היא לא מהאנשים שמתעייפים בקלות. היא צריכה את האנרגיה הזו כדי "לשרוד". היא מהאנשים האלה שתמיד צריכים לזוז, תמיד צריכים לעשות משהו. וזה בסדר, אל תדאגו. זו לא מחלה, אם זה מה שחשבתם.
חוסר השקט שלה הגיע איתה. כן, ככה זה הגיע. בעסקת חבילה. והאמת היא שלג'ייסלין יש דרכים להתמודד עם האנרגטיות הזו, עם חוסר השקט. כן, בסופו של דבר היא יכולה לשנות את עצמה, אבל היא אוהבת את זה. עם חוסר השקט באה התשוקה שלה לספורט. פשוט וקל, ממש ככה. ככה היא מתמודדת עם זה. כשהיא צריכה שקט היא רוכבת על האופניים לים כשמוזיקה לאוזניה. זה פשוט כיף לה ככה. עושה לה טוב, למען האמת.
ג'ייסלין רוכבת לים מסיבה אחת – היא אוהבת אותו. היא צריכה את זה. ג'ייסלין כמו... מוצאת נחמה בים. היא אוהבת להקשיב לגלי הים פוגעים בסלעים, נשברים וחוזרים על הפעולה. היא אוהבת להכניס את הרגליים שלה למים, לעצום את העיניים... זה כיף לה, זה טוב לה.
כשתכירו את ג'ייסלין תוכלו להבין כי היא מאוד מבולגנת. פשוט וקל, מבולגנת. כאוס. כן, היא מאוד אנרגטית. לזה כבר שמתם לב, אני מקווה. והבלאגן? זה כמו תופעת לוואי שבאה עם זה. כי הרבה פעמים ג'ייסלין מחפשת את הטלפון שלה בזמן שהיא מדברת דרכו עם מישהו, ואז קולטת. אולי היא קולטת את זה תוך כמה שניות, אבל זה עדיין קורה. והיא מעדיפה בלאגן. היא אוהבת את זה. זה ייחודי לה, זה חלק ממנה. אז כן, ג'ייסלין מסדרת את החדר, שומרת על סדר. אבל ג'ייסלין ובלאגן זה פשוט עסקת חבילה.
רקע: הרקע צריך להתאים לסוג האבן וליכולותיה. שימו לב לדאוג שהוא לא יהיה מוגזם מדי, לשאלות אפשר תמיד לשלוח אלי ינשוף.
נשק: סביר שהדמות נושאת איתה תמיד כלי נשק, ישנן גם אפשרויות לכלי נשק העוברים במשך דורות במשפחה.
צבע: MediumSlateBlue
הערות/הארות/שאלות/תלונות/הצעות: האופי בעריכה.

שם+כינוי: ליבי, בצד
שם מלא: טניה היידרוס//Tanya Hydros
גיל: 16 וחצי ממש עוד מעט בת 17
מין ומגדר: נקבה, סיסינג'רית, בי-סקסאולית - נמשכת לבנים ולבנות, מאמינה במנזרט.
האבן:האבן הירוקה, טניה יודעת לשלוט באבן שלה אך לא עד כדי כך של שלמות היא מצליחה לזמן צמחים שיגנו עליה ואו שיתקיפו דברים כאלה פשוטים וברגע שהיא מנסה יותר מדי צמחים מטפסים ותופסים אותה ובמקרים חריגים חונקים אותה ואם יש אנשים בסביבתה אז יש סיכוי שגם אותם.
מראה:
שיערה זהוב וארוך מגיע קצת אחרי הכתפיים רך כמשי, עיניים בצבע ירוק עמוק ובהן מערבולות תמידות המערבולת האלו מתערבבות במהירות כשהיא כועסת אבל כשהיא במצב רוח סביר הן יותר איטיות, אף קטן מחוסה בנמשים, שפתיים בצבע דובדבן לא בשרניות מדי אך גם לא דקות מדי, גבות בצבע זהוב עדין, ריסים קצרים דקים עדינים ושחורים, מתחת לעינייה יש לה נמשים שרק מוסיפים ליופייה הטבעי, צבע גופה לבן, כחושה מאוד אפילו אפשר לראות את צלעותיה אך חזקה וזריזה, לא כל-כך גבוה יחסית לגילה בגלל שהיא הפסיקה לגדול אפשר אפילו לקרוא לה נמוכה אבל הגובה שלה לא כל-כך מעניין...
אבל אם תתקלו בה יכול להיות שתרצו לקרוא לה גמדה מפונקת.
יש לה כמה צלקות קטנות אבל לא ממש רואים אותן.
באוזן ימין יש לה אליקס שכשהיא מזיזה את שיערה רואים אותו בברור רב.
היא לובשת מכנסי ג'ינס שחורים קרועים, גופייה ירקרקה, נעלי בלנסטון בצבע שחור פנינה וסוודר שחור עם שירטוטי צמחים ופרחים שאימא שלה תפרה לה.
אופי: הדבר הראשון שתשימו לב אליו אצל טניה הוא זה שהיא מתוחה, תמיד מתוחה וחשדנית לא סומכת בקלות על אנשים ואם היא סומכת עליך אז זה השג רציני ומרשים כי מאז שהוריה ואח שלה נרצחו בידי הג'וגינים טוב אז היא לא סומכת על אף אחד וחוץ מזה היא אף פעם לא יצאה מהבית כך שזה מסביר את חשדנותה; כשהיא מתוחה אז היא זזה באי נוחות כזאת שאפילו למי שסובב אותה מתחילה אי נוחות בנוסף לתזוזות האלו היא מתעסקת בידיים שלה ולא מקשיבה לך כלל משהו שגורם לך לחשוב לפעמים שמשהו לא בסדר איתה, כשהיא חשדנית אז היא סוקרת אותך ועינייה מסתכלות על הסביבה בחשדנות יתר, מתי שהיא לא רוצה לספר לך את האמת אז היא לא מסתכלת לך בעיניים ומתעלמת ממך כשאתה מדבר אליה זה גם קורה לה ברגעי עצב כשהיא נזכרת במה שקרה לה בגיל 15; אם היא סיפרה לך על מה שקרה לה זה אומר שהיא בוטחת בך אבל זה לא כל-כך פשוט לגרום לה לבטוח בך, מי שבקרבתה יודע שיש פעמים שהיא משדרת המון עצב אך בכל אופן אפשרי מכחישה זאת, אבל היא לא כל הזמן ככה יש פעמים שהיא שמחה ועליזה.
בנוסף לזה היא חכמה מאוד למרות שלא למדה בבית ספר היא יודעת הרבה דברים שילדים רבים שלומדים בבית ספר לא יודעים, היא חונכה היטב קראה המון ספרים וכמובן שהיא פיקחת מאוד ושמה לב לדברים חשובים ולא חשובים יודעת לזהות מצבי משבר אצל אנשים שרק הכירה כאילו מכירה אותם שנים. זה כאילו היא קוראת אותם כמו ספר פתוח.
היא אטומה קשה מאוד לדעת מה קורה אצלה במוח אך יש רגעים שהיא לא אטומה ונפתחת לפניך, מספרת לך איך היא מרגישה אבל זה קרה רק בפני הוריה ואח שלה; את האמת יש פעמים שהיא אפילו הייתה מתפללת לכך שהיא הייתה במקומם.
היא שקרנית מדהימה יודעת להכחיש ולהמציא שקרים שתמיד עובדים; יש פעמים שהיא מהססת ואז יודעים שהיא משקרת הרבה זמן היא לא פגשה אנשים אז היא כבר לא משתמשת ביכולת הזאת.
בנוסף לתכונות האלו היא היפראקטיבית כל הזמן יש לה צורך להתעסק במשהו ההיפרקטיביות גורמת לה לזה שהיא לא מתרכזת מאבדת את הריכוז בדברים במהירות יש לה מעט בעיות קשב אבל בעיות ריכוז יש לה בשפע, אבל ההיפרקטיביות משפיע עליה גם לטובה; בעזרת ההיפרקטיביות היא מצליחה לברוח במהירות מהג'וגינים ורצה קילומטרים רבים בזמן יחסית קצר.
ודבר נוסף ומאוד חשוב אצל טניה הוא זה שהיא מנהיגה מלידה לא משנה אם אתה מחבב אותה או לא אתה פשוט מקשיב לה אף אחד עדיין לא הבין איך זה עובד, היא פשוט חושבת שהיא ממש טובה בלשכנע אנשים אבל זה פשוט בגלל הביטחון העצמי הזה שלה והמנהיגות.
היא מרדנית כמו אבא שלה היא ממש לא תרצה אותך אף פעם, פשוט לא תוותר לך בקלות.
רקע: משפחת היידרוס היא משפחה מאוד ותיקה ועשירה, אבל הם אוהבים לתת לאנשים שאין להם מספיק כסף לדברים חלק מהדברים שלהם.
טניה לא ילדה יחידה יש לה אח גדול שמו דיאגו שגדול ממנה בשנתיים וחצי ובשונה מטניה הוא בעל עיניים כחולות חומות שקיבל מאימם ושיער חום בהיר שקיבל מאבא שלהם, הוא בעל עור שזוף ואין לו נמשים אלא גומות חן שקיבל מהאבא.
ושכחתי לציין שהוא מאוד גבוה?
הוא וטניה הסתדרו מדהים הם היו החברים הכי טובים אהבו אחד את השניה דיאגו לא נתן לאף אחד לפגוע באחותו הקטנה.
אימא של טניה היא בעלת שיער זהוב אותו קיבלה טניה היא נמוכה מנומשת ועינייה חומות כחולות שאפשר להתאהב בהם, שמה הוא ניה.
היא מאוד אוהבת לצייר והיא כשרונית מאוד כשטניה הייתה בת 14 וחצי תפרה לה את הסוודר היפה שלה, והיא תמיד עזרה לזקוקים לעזרה.
אביה של טניה היה בן אדם מרדן ביותר וכשהיה בן נוער עזר מעט למחתרת אבל כדי להמשיך בחייו השאיר זאת מאחוריו, הוא גבוה שזוף בעל שיער חום בהיר אותו דיאגו קיבל ואת עיניו הירוקות טניה קיבלה שמו הוא מתאו.
וטוב הוא החליט לשמור על ילדיו מפני הג'וגינים ששמו עין על משפחת היידרוס זמן רב, מתאו ידע על כך שאחד מילדיו הוא בכם אבל אינו היה בטוח מי מהם.
"איך נקרא לה?" שאלה האימא
"נקרא לה טניה, טניה היידרוס" ענה לה האבא
זה כל מה שטניה זוכרת שהיא שמעה מהיום בו נולדה.
היא נולדה באמצע האביב כשהשעון הורה על חצות הלילה, קולות הטבע הידהדו ברחבי היבשת, רישרוש הענפים ויללותיו של תן בודד.
הוריה החליפו מבטים מופתעים למראה ילדתם החדשה שכבר אז הייתה להם הרגשה טובה לגביה.
כשגדלה טניה הוריה למדו אותה בבית הם לא רצו שתלך לבית ספר ולכן נשארה טניה לבדה בודדה בעוד האח הגדול שלה למד בבית הספר בשונה ממנה.
על אף הבדידות הוריה של טניה חינכו אותה כראוי לימדו אותה מה זה טוב לב והגינות, היסטוריה שפה חשבון וכל תחומי לימוד מזיהוי שורשים לאכילה ובין לצמחים רעילים, כל תחום חשוב בחיים, הם החליטו להשאיר גם זמן לכיף ובכל יום קיץ לקחו אותה לאגם שליד ביתם, בחורף החליקו על האגם כשקפא.
באביב ובסתיו חיפשו דברים לעשות אבל הם פשוט רצו לתת לילדים שלהם כל דבר שיוכלו לתת בין עם זה ידע ובין עם זה משהו אחר.
אבל כשהייתה בת 12 מצאה באגם אבן ירוקה יפה כל-כך ורצתה להראות להוריה אבל ברגע שהם ראו את האבן הם לקחו אותה ומאז טניה לא ראתה את האבן ואילו כמעט שכחה ממנה לגמרי.
ואז כמה שבועות לפני יום הולדתה ה16 פרצו לבית משפחת היידרוס ג'וגינים "תתחבאו" אמרה אימא של טניה לה ולדיאגו.
טניה ראתה את זה במו עינייה היא נחרדה מהמראה הזה ההורים שלה מוטלים על הריצפה מתים או גוססים הבחינו בה.
הג'וגינים ראו אותה והתקרבו עליה מוכנים להרוג ואז שניה לפני שהחרב פגעה בטניה דיאגו חסם אותה בגופו ומת.
הלב של טניה הלם בחוזקה 'ז-ז-זה לא יכול להיות' חשבה בפחד העיניים שלה מסתכלות סביבה בפחד היא השתגעה ואז האבן הופיעה.
באותו רגע הרגשות והרצונות של טניה בלבד שלטו באבן והיא כעסה הרצון שלה היה להרוג את אותם ג'וגינים וזה מה שהיא עשתה טוב כמעט את האחרון השאירה גוסס.
היא לקחה איתה את האבן בתוך תיק ואספקה של אוכל מים ספרים על דברים חשובים את הסוודר שלה כמה בגדים וגם חרב אשר לימדו אותה איך משתמשים בה ונתנו לה אותה.
היא ברחה הרחק משם דמעות זולגות מעיניה בעודה רצה היא הרגה אנשים והיא לבדה 'להדחיק את הרגשות' חשבה.
מאז אותו היום המראות האלו חוזרים במוחה פעם אחרי פעם.
לטניה לא היה אפילו רצון למצוא את שאר מחזיקי האבנים אבל אחרי זמן מה היא החלה לחפש אותם.
האומנם עוד לא מצאה אותם אבל היא לא תוותר עד אז.
נשק:חרב אשר עברה במשפחתה דורות רבים על החרב מצוירת האבן הירוקה והכיתוב של המשפחה 'אמת אומץ אמונה אהבה וכבוד' הכתב כתוב בזהב.
ופיגיון ישן שגנבה מג'וגין שרדף אחריה.
צבע: לא משנה לי איזה צבע תפתיעי אותי (:
הערות/הארות/שאלות/תלונות/הצעות:מראה גמור
אופי גמור
רקע גמור

הודעה זו נערכה ע"י Danger magic ב Jun 5 2021, 16:56 PM

ליבי, אור, שירה- שמורים. תשדלו להראות התקדמות עד 21.10.

צונזר |:

הודעה זו נערכה ע"י Ross Geller ב Nov 10 2020, 19:38 PM

אם קיי- שמורה. כמו שכתבתי למעלה, בבקשה תשתדלי להראות התקדמות עד 21.10.

שם+כינוי: harrypotter111, אוונס
שם מלא: לייסה גראנד, שם חיבה (שבו הרוב קוראים לה, חוץ מההורים שלה) - לייס.
גיל: 16
מין ומגדר: נקבה. דתיה (מאמינה) אבל לא ממש בטוחה במה, אביה נוצרי ואמה יהודיה. נמשכת לבנים.
האבן: (לא ממש הבנתי אם אני אמורה לכתוב כאן איזה אבן אני רוצה שיהיה לה או מה בדיוק הכוחות והמגבלות שלה, אז אני אכתוב את שניהים ומקסימום תתעלמי מחלק).
יש לה את האבן התכולה, שליטה במים. היא יודעת לשלוט במים ברמה בינונית, אבל בשביל לשלוט במים היא חייבת ריכוז מוחלט באבן ומים, לפחות כמה דקות של שקט. היא לא יכולה להתחיל להשתמש בכל רגע שהיא רוצה. המקרים היחידים שבהם האבן מגיעה לדייים שלה (אם היא לא נמצאת שם כבר) והיא יכולה להשתמש באבן מיד ובחוזקה, זה כשהיא נמצאת בסכנת חיים מיידית.
האבן נמצאת בתוך שקיק חום שתלוי על שרשרת שהיא כל הזמן לובשת.
מראה: לייס היא רזה, בעלת צבע גוף בהיר-טבעי, אבל השתזף עם השנים. היא בגובה ממוצע לגילה, עם עיניים בצבע טרקיז-תכלת משתנה בהתאם למצב רוחה, כמו צבעי הים. כשהיא כועסת או עצובה הרבה פעמים עיניה יהפכו אפורות יותר - כמו הים בסערה, וכשהיא שמחה עיניה יבהקו בצבעי תכלת-טורקיז-כחול עמוק, כמו הים ביום שמשי ויפה. ממבט ראשון עיניה נראות ילדותיות ומאירות, אבל במבט מעמיק יותר אפשר ממש לצלול אל תוך העיניים שלה, לטבוע בתוכן.
יש לה שיער חום בהיר, שלפעמים בשמש נוצץ מעט בצבע ג'ינג'י - צבע שירשה מאמה. לרוב היא אוספת את שערה לצמה דקיקה, אבל כשהוא פזור הוא יפהפה, עוטף את פניה כמו מסגרת. הוא חלק ונעים למגע, ובקצוות עם מעט תלתלים ו"בקבוקים".
יש לה פנים עדינות ויפות, אף קטן וסולד, שפתיים יפות בצבע שני. יש לה סומק טבעי בצבע ורדרד עדין, וגומה עמוקה בלחי ימין, שאפשר לראות אותה כשהיא מדברת (וגם צוחקת - אבל קורה לעיתים נדירות). יש לה עצמות לחיים בולטות יפהפיות.
בצד הימני של פניה יש לה צלקת שקרתה לה כשהייתה בת 15, בקרב עם קבוצת שודדים (בו נהרג ראוון, הנווד). הצלקת באורך של בערך 6 ס"מ. היא מתחילה ממש מתחת לאוזן עד לתחילת הכתף.
היא לבושה בדרך כלל בחולצה ומכנס ארוך (היא מעדיפה בצבע שחור), ומגפיים גבוהות, שחורות גם הן.
היא לובשת תמיד שרשרת עם שקיק קטן, בתוכו נמצאת האבן שלה ומכתב שהיא קיבלה מדודה.
יש לה בשרוולי החולצה את שתי הפגיונות שלה, איתם היא נלחמת היטב. (אורך כל פגיון 12 ס"מ). כשהיא "זורקת" את ידיה כלפי מטה, הפגיונות נשלפים אל ידיה והיא יכולה להילחם.
בדרך כלל המראה שלה, והתנהגותה הכללית, גורמים לסקרנות ורצון להכיר אותה יותר. כמה פעמים במסע פנו אליה נוודים שהיו גדולים ממנה בכמה שנים וניסו לפלרטט איתה (תגובה של המון גברים).
אופי: ללייס יש אופי משולב ומורכב ממקרים שקרו לה.
היא לוחמנית מאוד, לא מוכנה לוותר ולהיכנע - לא בלי נסיון לעמוד על שלה.
היא מאוד כריזמטית, טובה בלשכנע ולעמוד מול קהל. אוהבת מאוד לשחק ולהציג, והשתמשה בזה כשפגשה אנשים ולא רצתה לספר הכל על עצמה.
לייס סקרנית מאוד - היא אוהבת לטייל, לראות. היא אוהבת מאוד את הטבע, אוהבת ללמוד דברים חדשים (ככה היא הצליחה ללמוד כל כך מהר איך לשרוד בטבע). היא אוהבת מאוד דברים יפים ומוקסמת מפלאי הטבע (מפלי-מים, נופים מרהיבים וכו).
בקשר לחברה, היא מאוד סגורה, לא מעוניינת באהבה, בחברות קרובה, בברית או בשום דבר שיכול להפוך אותה לפגיעה או שיכול לשבור אותה. היא מדחיקה וחוסמת את כל המחשבות על העבר ועל כל מי שהשאירה מאחוריה, ולא מוכנה לדבר על זה עם אף אחד, גם לא עם עצמה.
היא מתעצבנת מהר, כי כנראה למרות שהיא לא ג'ינג'ית עברו אליה חלק מהתכונות של אמה.
ללייס יש זיכרון ממש ממש טוב. היא יכולה להיזכר, אם תתאמץ, מה אמרו לה לפני שבועיים בנוגע למראה שלה (לדוגמא), וזה אם היא לא ניסתה לזכור את זה, אלא מנסה להיזכר עכשיו. היא יכולה לשנן משהו תוך שניות ספורות, ולסכור אותו היטב. זו גם אחת הסיבות שהיא עקבית בנקמתה, ולא שוכחת ולא סולחת מהר.
היא אוהבת מאוד להתאמן - בלחימה בחרב, בהטלה, באבן. היא ממש טובה בכל אלה. היא גם לימדה את עצמה להכין מלכודות, לצוד, ואיזה שורשים של צמחים אפשר לאכול (וגם בזה היא טובה יחסית).
רקע: כשהייתה בת שנה טיילה עם אמה ואחיה בים. היא נפלה לתוך הים וכמעט טבעה, אבל אז הגיעה האבן והיא יצרה לעצמה בועת אוויר (הזיזה את המים וכו'... זה אפשרי לעשות את זה על כוח מים - לכל מי שקראה פרסי ג'קסון) וניצלה. אביה לקח את האבן בטענה בכך זה יגן עליה. (לייס לא זוכרת את כל זה, עד שדודה מספר לה על זה במכתב - וככה היא יודעת... תמשיכו לקרוא ותבינו). דודה ידע על המקרה הזה, אבל לא ידע מה הכוונות האמיתיות של אביה - להחביא את האבן כדי שלייס לא תקבל אותה ותשתמש בה, וכשיגיע הזמן הוא יביא את האבן לג'וגינים. [מגיל 10 של לייס - כשהג'וגינים החלו להתחזק יותר ויותר, הוא התחנן ורב עם אביה כדי שיביא לה את האבן. הוא הבין שהאבן מוחבאת כנראה בחדר העבודה של אביה אבל לא ידע איך להיכנס לשם. מאז המריבות אביה של לייס הגיע לבית בתדירות גבוהה יותר, כדי לוודא שהאבן עדיין שם.]
אחיה מת כשהיא הייתה בת 3, ואמה כשהייתה בת 5. היא גדלה עם אביה כל חייה, אבל הוא לא היה באמת זה שגידל אותה.
דודה, סיריאן (אח של אמה), גר איתה כל החיים, והוא זה שלימד אותה הכל. אביה היה מגיע לבית לרוב פעם בשלושה חודשים. היא לא ידעה איך קוראים לו. הוא תמיד הסתובב עם משקפי שמש, והיא ידעה שזה בגלל שיש לו צלקת מעל עין ימין. תמיד כשהוא הגיע הוא היה נכנס ישר לחדר שלו, והם היו נפגשים רק בארוחת ערב. גם אז הוא השתדל לאכול כמה שיותר מהר, ולדבר בכלל לא. היא לא יודעת מה הוא עושה או איפה הוא עובד.
מאז שהייתה בת 10 נהיה מתח בבית כל פעם שאביה הגיע, והוא התחיל להגיע בתדירות גדולה יותר - פעם בשלושה שבועות. כמה פעמים היא שמעה אותו ואת דודה רבים בצעקות, אבל כל מה שהיא הצליחה לשמוע היה "אבן", "כבר גדולה", ומילה מוזרה שהיא לא הבינה - "בכמית". אביה לא הסכים לספר לה על ההיסטוריה של הכוכב שלהם, ודודה כנראה לא העז.
כשהייתה בת 12 הגיעה שמועה לעיירה בה היא חיה שהג'וגינים מגיעים לשם, כי הם שמעו שיש שם אחת מהאבנים.
באותו יום דודה, שגידל אותה, לקח אותה לשיחה. הוא אמר שיש לו משהו חשוב להגיד לה. הוא סיפר לה שהוא הפיץ את השמועה שהג'וגינים באים, וזה נכון. הוא סיפר לה הכל על הבכמים ובכלמים. ואז הוא אמר לה שהם צריכים לדבר בחוץ.
הם יצאו לטייל, וכשהגיעו לצוק דודה דחף לידיה תיק קטן, צעק לה תברחי ודחף אותה מהצוק. היא החלה ליפול אל הים שמתחת. באותו רגע הגיעה אליה האבן, שמאז הייתה איתה בכל מצב, והיא הצליחה להינצל. איך? היא גרמה - בעזרת האבן - לגל גדול להגיע ונסחפה לתוך הים, כמובן כשהיא צפה מעל המים, והמים "נושאים" אותה. היא הבינה שדודה ידע איכשהו שהיא בכמית וזה הייתה כנראה הדרך היחידה להוציא את האבן מהמחבוא, ומהר, בלי שהג'וגינים יגלו אותה עד הרגע האחרון.
היא החלה לברוח. מרחוק ראתה אש, וכשהבינה שהג'וגינים שורפים את הכפר, היא מיהרה לשם. כשהגיעה כבר לא נשאר מהכפר כלום, אבל הג'וגינים ראו אותה והחלו לרדוף אחריה. היא רצה חזרה לים, נסחפה עוד כמה קילומטרים, ורק בלילה ירדה לחוף והתחבאה עד הבוקר. ככה עשתה במשך קצת יותר משבוע, ואז הבינה שהיא צריכה כסף ואוכל, והחלה את המסע של ביבשה. ומאז היא בורחת. מידי פעם היא שמעה על הג'וגינים שמתקרבים, או מחפשים אותה, אבל היא תמיד הצליחה להתחמק (לרוב היא רצה חזרה לים) ולברוח מהם, ועם הזמן היא גם למדה "טכניקות" איך לברוח. (מזכירה- מגיל 12).
בתיק (שדודה הביא לה) היה פגיון, קצת אוכל, וספר קטן ומאובק, הסבר על צמחים ומלכודות. אחר כך היא ראתה גם מכתב שדודה השאיר לה, בה הוא סיפר לה שהפגיון הוא ירושה משפחתית, ועל מה שקרה לה בגיל שנה. הוא הסביר לה שאביה רק ניסה לשמור עליה, לכן הוא לקח לה את האבן.
בהתחלה המסע שלה בישבה היה קשה מאוד, אבל לאט לאט היא למדה לצוד, לחיות בטבע, להכין לה מקומות לישון ולהרחיק חיות ואנשים רעים.
בגיל 13 חטפו אותה חבורת שודדים, והיא שירתה אותם במשך כמה חודשים עד שהצליחה לברוח, וגנבה מהם סכין, שהייתה קצת יותר קטנה מהסכין שכב הייתה לה, וקצת אוכל ומים, ובגדים של אחת השודדות הנוספות.
כשהיא הייתה בת 14 היא פגשה מישהו, נווד, בשם ראוון. הם הסתובבו ביחד כמה שבועות. באיזהו שלב היא נהייתה חולה ממש, והוא טיפל בה, ואז נחתם ביניהם הסכם, בלי מילים, שהם מסתובבים ביחד. שנה אחרי (כשהייתה בת 15) הם פגשו חבורת שודדים, והוא נהרג. היא נשברה ביום הזה, ונשבעה לעצמה שהיא לא תיפתח אך פעם לאף אחד. היא לא הייתה מסוגלת להתמודד עם הכאב.
מאותו יום כל חבורת שודדים או אנשים שניסו להרע לה, היא הרגה - רק במקרה הצורך - בלי רחמים.
במשך כל הזמן הזה היא המשיכה להתאמן באבן, אבל הצליחה באמת להשתמש בה רק אחרי כמה דקות של שקט וריכוז.
נשק: זוג פגיונות (ירושה משפחתית+גנבה מהשודדים).
טובה מאוד בהטלה וקליעה למטרה.
צבע: כמו האבן
הערות/הארות/שאלות/תלונות/הצעות:

סליחה אם חפרתי, אני מאוד נהנת:)

אוונס- תפרטי קצת יותר; באיזה גיל הכפר שלה נשרף? מי היה הנווד שהיה איתה? איך הג'וג'ינים מצאו אותה? אני מזכירה לך את החלק עם אבא שלך, שקצת לא תואם את ההסבר, שכן הוא עובד עם הג'וג'ינים. בינתיים רק שמורה. תשני את הפרטים שאמרתי ותפרטי קצת יותר, ואת רשומה.

שם+כינוי:
עומר, בצד
שם מלא:
דורון בייליס
גיל:
16
מין ומגדר:
נקבה. נמשכת לבנות. גילתה את זה בכיתה ז'.
מאמינה במנזרט.
האבן:

האבן הצהובה.
מפחדת להשתמש באבן. פעם שינתה את מגדל אייפל בגלל חוסר ריכוז. מאות מתו משינוי הגלם ההוא.
הוריה, שידעו כבר מזמן את האבן שלה, עזרו לה להתרכז ובסופו של דבר הצליחה להחזיר את מגדל אייפל לצורתו המקורית.
לאבן יש רצונות משל עצמו; תוכלו לראות את המיטה של דורון משתנה באמצע הלילה, בגלל חלום.
מראה:

רזה, כי סובלת מתת תזונה. חיוורת, עיניים בצבע דבש, שיער קרה ארוך וגלי, גובה ממוצע. לובשת תמיד, אבל תמיד, ג'ינס שחור ארוך, חולצה שחורה עם חצי דרקון חצי בן אדם. רוב האנשים נרתעים ממנה, בטוחים שזו פושעת.
אופי:

רקע:
הוריה נהרגו בקרב שהייתה בגיל 13 נגד הג'וגינים שחשדו שיש אבן מוחזקת. בסוף הקרב היא ואחיה הגדול, נועם, ואחותה הקטנה, אלין, ברחו ונדדו בעולם. בגיל 14 הלכו לבית יתומים, כי לא יכלו יותר לנדוד. בבית היתומים הרעיבו אותם; וזה למה דורון סובלת מתת תזונה. בנוסף, היא צימחונית, כי ראתה מה עושים שם לחיות בבית היתומים.
נשק: סביר שהדמות נושאת איתה תמיד כלי נשק, ישנן גם אפשרויות לכלי נשק העוברים במשך דורות במשפחה.
צבע: הצבע שבו אתם רוצים שאני אכתוב את הדמות שלכם.
אדום
הערות/הארות/שאלות/תלונות/הצעות:
אשמח לשמירה :)

עומר- אני מצטערת, אם קיי כבר בחרה את האבן האדומה, וישנה רק אבן אחת מכל סוג. תשנה בבקשה את סוג האבן. אני שומרת לך, תשתדל להראות התקדמות עד 21.10.

שם+כינוי: ג'יני 337, ג'יני
שם מלא: לילי מורג
גיל: שש עשרה
מין ומגדר: נקבה.
האבן: האבן הזהובה, שליטה בזרמי חשמל.
היא שולטת באבן די טוב, כשהיא רוצה היא יכולה לשלוט בזרמי חשמל.
אבל היא מאד מחשמלת.
כמעט תמיד שתגעו בה תרגישו חשמל סטטי, במקרה הטוב.
במקרה הלא טוב היא לחשמל אתכם, בטעות או בכוונה.
גם כשהיא כועסת החשמל משתולל.
לפעמים יש ברקים (זה חיסרון די גדול בקיץ, קצת קשה לגרום לאנשים לא לשים לב לזה), ולפעמים פשוט החשמל באותו מקום כבה או נדלק.
מראה: שיער שחור חלק, היא נוהגת לאסוף אותו בקוקו או להשאיר אותו פזור.
היא לובשת חולצה צמודה, מכנסיים צמודים שחורים וחצאית שחורה.
היאלובשת גם מגפיים שחורות, סוודר שחור.
היא אוהבת ללבוש שחור וזה קשור למצב רוח שלבי הוא מאד שחור.
יש לה גם סיכת ראש שחורה ממלכתי היא משתמשת בה, וחוץ מזה כל דבר מוליך חשמל יכול לעזור לה.
אופי: לילי היא די... מעצבנת.
היא כל הזמן משתמשת בהערות עוקצניות על אנשים, מה שגורם לה להיות פחות חברותית ויותר לבד.ֶ
היא גם מתעצבנת מאד בקלות, אבל לא תמיד מידת את הכעס שלה.
היא מאד חכמה. היא זאת שתדע מה לעשות ברגעי חולשה, והיא יכולה למצוא פתרונות יצירתיים לפתירת בעיות, גם אם הם מאד מוזרים.
יש לה לב טוב, אבל פחות רואים את זה.
היא גם די כבולה לכל מי שעשה משהו בישבילה. עד שהיא לא עושה בישבילו משהו בתמורה, היא לא שקטה, קופצת על כל הזדמנות לעשות משהו בשבילו.
היא גם תהיה מוכנה לעשות הכל בשביל מי שהיא פגעה בו בטעות.
טוב, לפחות כמעט הכל, אבל אם היא תסרב היא תרגיש רע עם עצמה לגבי זה.
רקע: גדלה בבית הוריה, לא ידעה על עצם היותה בכמית.
כשהיתה בת 12 הוריה נעלמו ולא חזרו מאז.
היא המשיכה לגור שם, ויום אחד היא מצאה שם צמיד זהב עם תליון לב מקושט ביהלומים קטנים.
היא שמה אותו ומאז לא הורידה אותו, עד שיום אחד פתחה את התליון בטעות ומצאה שם את האבן.
מאז היא למדה להשתמש באבן, ותמיד החביאה אותה הצמיד, שאותו לרוב שמה מתחת לשרוול.
אף אחד לא ידע שהאבן שם.
עד שיום אחד, באמצע הקיץ, כשהיא הייתה בבית הספר, המורה שלה אמרה משהו שמאוד הכעיס אותה, והיא בטעות גרמה לברק גדול מאד.
היא לא ידעה שהנוג'ינים היו בקרבת מקום, והם הבינו שבסביבת הברק יש איפשהו את מי שמחזיק באבן הזהובה.
מאז היא השתדלה לא להשתמש באבן בטעות, אבל היא יודעת שהנוג'ינים עדיין מחפשים אותה.
נשק: החרב שלה, אותה היא נושאת לכל מקום, ויא בעצם הנשק העיקרי שלה והיא נוהגת להשתמש בעיקר בה, הסכין שלה, סכין קטנה יחסית, שהיא מחביאה בנעל, בגלל זה היא נוהגת ללבוש מגפיים, וגם מגן קטן.
וכמובן, האבן שלה.
צבע:[/color=Gold] [COLOR=DarkBlue][B]כחול
[/b] הערות/הארות/שאלות/תלונות/הצעות:

מיטל- נתחיל באבן של הדמות שלך, האבן הכחולה. שירה כבר בחרה בצבע הכחול, אז את צריכה להחליף. אני ממליצה לך לקרוא שוב את ההסבר כי נראה שאת לא יודעת להבדיל בין "בכם" לבין "בכלם" וזה הבדל די גדול למען האמת. קצת מוזר לי שהדמות שלך נוהגת ללבוש גלימות, אבל את לא חייבת לשנות. בנוסף, לא נשמע לי מציאותי שהיא הצליחה להילחם באמצעות עיפרון, סיכת ראש ובקבוק, כדאי שתשני את זה. לא ברור לי האם גמרת את הטופס או שאת מצפה לשמירה, אבל הטופס לא מספיק מפורט כדי כדי שיחשב מלא. תוסיפי בבקשה פרטים. בינתיים בשמירה.
אוונס- הרקע עדיין לא מתאים לגמרי. אני אסביר לך עוד מעט באופן יותר מפורט על ההורים שלך, זה עלול להיות חלק חשוב מאד בעלילה. עדיין שמורה.
עומר- לא הבנתי לחלוטין מה הכוונה ב"שינתה את מגדל אייפל". הכוונה היא שהיא שינתה את החומר שלה? ואם כך, למה? ואיך סידרו את זה בסוף?

צונזר

מיטל- כמה דברים. אחד, אסור להגיב יותר מפעם אחת באשכול ההרשמה אלא אם כן הטופס שלך ארוך מדי ואת צריכה עוד מקום. שתים, תסבירי את הקטעים. אם היא ניצחה באמצעות בקבוק, אז איך היא ניצחה? סיקור תמציתי של חייה לא יעזור כאן, את צריכה לעזור לנו להכיר את הדמות מקרוב. תזכרי שעל פי ההתרשמות שלי מהכתיבה שלך אני מחליטה האם את באמת כבר רשומה. שלוש, זה עדיין לא מציאותי. קודם כל, אף אחד לא רוצה להרוג בכם לבד, אז סביר למדי שהאישה הייתה קוראת לג'וג'ינים. שנית, היא כנראה הייתה קושררת אותה או משהו (אבל זה לא משהו חשוב) ושלישית, אם את רוצה שזה יחשב תכתבי את זה בטופס. מלבד זאת, אני מזכירה לך לשנות את האבן, ולכתוב כיצד גילתה את כוחה. אגב, גם אם היית יכולה לבחור באבן הכחולה, היא לא מאפשרת תעופה, רק הלבנה. בקשר ל"בכם" ול"בכלם", "בכם" הוא בעל פוטנציאל ממומש, כלומר הוא יכול להשתמש באבן בעקבות הכוח העובר במשפחה. ראשי התיבות שלו זה בעל כוח ממומש. בכלם לעומת זאת, הוא בעל פוטנציאל לא ממומש; כלומר שלמרות שהכוח עבר אליו, הוא עדיין לא יכול להשתמש בו. אם את רוצה, את יכולה לעשות דמות שחושבת (או חשבה) שהיא בכלמית, ובהמשך התברר לה שהיא בכמית בכלל. ראש התיבות של בכלם הם בעל כוח לא ממומש
שמורה כמובן.
ליבי- צורת הכתיבה קצת לא נוחה. אולי כדאי שתסתכלי על טופס של אוונס למשל, ותשתדלי להוסיף סימני ניקוד.