שרשור משורשר בהחלט, עם קרמיט

פפ אני גרוע בטפסים. טוב נזרום ~

שם ושם משפחה: קרמיט קרמיטון
כינויים: (לא חובה)
האם הדמות מד"פית או לא: מאוד
אם כן מד"פית, איך: הוא קסום בעצמו
גזע (אם רלוונטי): קרמיטוני
מראה חיצוני: כמו קרמיט
רקע הדמות, כאילו סיפור רקע: (לא חייב) נולד למשפחת קרמיטון, אמא שלו הייתה חולבת פרות עד שנחש שהתחבא בתוך האוזן של הפרה הכיש אותה והיא מתה. אבא שלו מת כי סנדלר זרק לו נעליים על הראש במקום להגיש לו אותן, ואז הוא אכל בטעות את הנעליים כי הן היו על הראש שלו. אבא קרמיטון תמיד היה אוכל את מה שנמצא לו על הראש (כולל שיער שגלש לו על האף), ולכן הוא חשב שהנעליים הללו אכילות. מאז קרמיט נשאר לבדו בעיר הגדולה
כוחות, כישורים מיוחדים: להיות קרמיט, להיות מקסים ולהיות קרמיטון
אופי (אפשר בשרשור): כמו קרמיט
הערות: שבת שלום

שם ושם משפחה: יצחק רוזנברג, בן 14, מייסד צבא הגזוזטרות לעתיד
כינויים: אבוב (ע"ש פדיחה מהטיול השנתי של כיתה ו')
האם הדמות מד"פית או לא: הוא גזוזטרה קסומה [החנון של הכיתה]
אם כן מד"פית, איך: יש לו כוחות מיוחדים וגזוזטריים שלא התוודה אליהם ואליהם ייחשף באמצעות המנטור האלוהי קרמיט קרמיטון
גזע (אם רלוונטי): גזוזטראי מתקדם
מראה חיצוני: משקפיים, שיער קצוץ, עור די כהה, נמוך קומה
רקע הדמות, כאילו סיפור רקע: (לא חייב) ייכתב בהמשך, אני עצלן מדי
[B]כוחות, כישורים מיוחדים: יכול לרצוח אנשים ולכופף כפיות באמצעות הכוחות הגזוזטראים החבויים בתוכו
אופי [/B](אפשר בשרשור):
הערות: שב"ש

נכנסתי אל פונדק השיכורים הגדול, שהיה בעצם מבנה בצורת חבית רקובה ונוהל על ידי הגברת אירינה זצרגלוייבך (השטן לא בחר לעצמו שם טוב בתור אדם).

"איזה לוזר הוא!"
"כן, ממש לוזר ויורמי"
"מה אני אגיד לך, לוזר!"
"יואו סתום כבר, גיל, אף אחד לא שאל את דעתך!"
"אה.. או קיי.. טוב.."
"בכל מקרה, איזה לוזר אתה יצחק!"
הבריונים של הכיתה שלי העיפו אותי במכות משער בית הספר שלי. זה היה עוד יום רגיל. קמתי באיטיות מהמדרכה הרטוב ובדקתי שאין לי שום שפשוף על גבי. קמתי, שמתי את תרמילי ונופפתי לשלום לבריונים הנחמדים. התחלתי ללכת לכיוון מרכז העיר.
----------
אני גרוע בזה. פשוט תזרום

"יאללה, הימורים!" צווחה אירינה בקולה השטני, למרבה האירוניה. עכשיו זה הפך לאירוניה כפולה, כי קוראים לה אירינה ואירינה זה דומה לאירוניה אבל לא משנה.
"יאללה, הימורים!!!" צווחו כל האנשים בפונדק אחריה והשליכו עליי בקבוקי וודקה מעצבנים שניפצתי עם להב החרב שלי, עוד כשהיו במעופם באוויר.

הלכתי בשביל היער החשוך והקריפי כהרגלי חזרה הביתה. מקום מאוד אידיאלי לגור בו, למרות שהרבה לא חושבים כך.
לפתע הבחנתי מולי, בנקודה מסוימת בתוך היער החשוך, בשכבה וילונית דמוית קרום שקופה ודקיקה שזהרה מעט באור הירח.
עצרתי נשימה, התפעלתי, ועברתי דרכה.

"לך מפה!!!" צרח שדון פלוצים והתקרב לעברך.
----
כן אין לי כוח לשחק את הדמות שלי אופס

פערו עיניי. "וואט דה פא--?"
"וואט דה.. וואט.."
"וואט דה פורק?!"
עמדתי בבהלה בעודי מביט בשדון ה.. פלוצים. ניתן היה להסיק במהרה שהוא גם שדון, וגם יש לו פלוצים.
"אממ.. מי אתה? ו..מה.. אתה עושה פה?" שאלתי.
בידו הבחנתי בהזמנה רטובה לאירוע מסוים.

"מפליץ." הוא ענה בפשטות.

"הממ. מעניין." אמרתי בפליאה.
"אז רגע, למה אתה מזהיר אותי?"

"אם תיכנס עמוק יותר לתוך היער, אתה תשאוף אוויר פלוצים המפורר את הנפש!"