האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

שנת ההיפוגריף 2024

דרושים חברים חדשים להנהלת הפורומים!

קפיצה לעמוד (2) [1] 2  קפיצה לעמוד V    ( עבור להודעה החדשה ביותר שלא קראת )
נושא נעול פרסם נושא חדש פרסם סקר

 סדרה של צרות || הרשמה, Look away!
פורסם ב: Sep 29 2018, 07:42 AM
צטט הודעה




Blink, and the years fall away like leaves
********

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית תוכן
הודעות: 15450
חרמשים: 94521453
מגדר:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


* מ"ת זה נכתב על ידי חלי (Sunny Baudelaire) ומבוסס על סדרת הספרים "סדרה של צרות", שלאחר מכן הפכה לסדרת טלוויזיה. כיוון שאין את הספרים בשום מקום ביקום הזה באנגלית או בעברית בישראל אני מתבססת על הסדרה, אבל אל תדאגו, זה לא הופך את זה לפחות מגניב. קראתי את כל המידע החסר בויקיפדיה של למוני סניקט!

* אתם לא חייבים להכיר את סדרה של צרות כדי להשתתף, אבל זה יעזור להבין את הבדיחות שלי. בלי קשר, זו סדרה אדירה! לא תתחרטו על הצפייה.


סדרה של צרות

ילדי בודלר היקרים,
אתם לא מכירים אותי, אך אני מכיר אתכם. שמי הוא למוני סניקט, ובמשך שנים תפקידי היה לתעד את סיפורכם העצוב. אם אתם תוהים מדוע לא כתבתי לכם כל שנים אלו, ומעבר לכך, מדוע כותב אני לכם עכשיו, כל מה שאוכל לספר לכם הוא שאני כותב לכם כיוון שאני נלחם על חיי. פירוש הביטוי "נלחם על חיי" הוא אינו שאני פיזית נלחם כעת במלחמה על חיי, אלא שאני גוסס. פירוש המילה גוסס הוא עומד למות. פירוש המילה למו- רגע, אתם יודעים מה פירוש המילה למות. הרי, ההורים שלכם נספו בשריפה נוראית.
בכל מקרה, חדל קשקשת, אין לי הרבה זמן. מכתב זה לכם הוא למעשה צוואתי - החלטתי לכתוב דווקא לכם אותו בעקבות הקשר העמוק שלי לאימכם, קשר שאתם לא יודעים עליו. אל תדאגו, אין לי הרבה לבקש ואני לא רוצה את ההון שלכם, בניגוד לכמה אנשים אחרים. הבקשה היחידה שלי היא בקשה דיי פשוטה, סך הכל - תשמרו על קיומו של הV.F.D
כן, זה הכל. היו שלום, ילדי בודלר.
נ"ב - מצורף ספר עם כל מה שתצטרכו לדעת על ה-V.F.D. אל תיתנו לסאני לאכול אותו, אני יודע שהוא נראה כמו חומר לעיסה טוב.


הסברים

השנה היא שנת 2018, וכולכם חיים את החיים שלכם כמעט ללא דאגות. יום אחד אתם שומעים רעש בחוץ, ושואלים את מי שנמצא איתכם בבית מה זה. הוא עונה לכם "שום דבר" והכל ממשיך כרגיל. אחרי זה, באמצע הלילה, חוטפים אתכם מהקרסוליים ואתם מתעוררים במרכז של ה-V.F.D.

מה זה הV.F.D?

אני לא יכולה לספר לכם יותר מידי, שכן האירגון שומר באדיקות על הסודיות שלו. כל מה שאני יכולה לספר לכם הוא שלכולכם יש מישהו במשפחה שלכם שקשור לאירגון הזה. זה יכול להיות סבא, אבא, אח, העיקר שיהיה מישהו. אה, ויש עוד משהו, הוא צריך להיות מת. נחמד! לא? אני בטוחה בזה. אתם לא חייבים לדעת שהוא היה חלק מהV.F.D, ולמעשה, גם אם אתם יודעים אין סיכוי שתדעו מעבר לשם ולקעקוע הזה, שיכול להיות גם סתם קעקוע, יודעים. אבל לכל מי שקשור ל-V.F.D יש אותו. למעשה, האדם בחייכם שקשור לאירגון הזה הוא האדם הכי מיסתורי במשפחתכם, ואתם מרגישים כאילו אתם לא מכירים אותו באמת. כמו כן, הדרך שבה הוא מת לא טבעית. ככל הנראה שריפה, אך יש אפשרות גם לרצח, תאונה מוזרה או אכילה על ידי אריות, אם בא לכם להתפרע. יכול להיות שאפילו הייתם שם כשזה קרה.

ומי אנחנו?

אתם בני נוער בגילאי 12-18, וכולכם גרים ברחבי העולם. לכל אחד מכם יש כישרון במשהו - אתם יכולים להיות ציירים מאד טובים, כותבים מוכשרים, כישרון במתמטיקה, כל מה שתרצו! יהיה לזה קשר לאירגון, והא יעזור לכישרון שלכם יותר מכל דבר אחר. פרט לזה, אין כל כך מגבלות. אז אתם מוכנים?

רגע! מי אלה ילדי בודלר? מי זה למוני סניקט?

ילדי בודלר הם ילדים שלפני מספר שנים הוריהם נהרגו בשריפה נוראית. הסיפור שלהם סוקר בעיתונות ונמסר כי הם "מרגישים נורא ומתגעגעים להוריהם מאד". לאחר מכן יש תיעוד של הרפתקאות מוזרות שעברו הבודלרים על ידי למוני סניקט - כל מיני מלחמות בבן אדם בשם אולף שאמור להיות קשור אליהם משפחתית, המון המון שריפות מוזרות ותאונות, בריחה ממקום למקום, עבדות במפעלים, פנימייה מחמירה בה הם ישנו בצריפון, מעלית ללא תחתית... יש האומרים שהם רוצחים, שהם רצחו את הרוזן אולף שהיה האַפּוֹטְרוֹפּוֹס שלהם לאחר מות הוריהם. יש האומרים שהם ילדים מסכנים עם מזל ממש גרוע. אף אחד לא יודע מה נכון, וההרפתקה האחרונה ששמעו עליה שלהם היא נסיעה לאיזה אי מוזר ועוד תאונה ענקית גדולה שלא ברור כיצד קרתה. גם המשפחה שלהם הייתה חלק מה-V.F.D, וכמו כן כל האאַפּוֹטְרוֹפּוֹסים האחרים שהם עברו ביניהם לאחר מות ההורים שלהם. אה, ויש להם הרבה כסף. הרבה הרבה כסף.

חוקים

חוק השליטה. כל עוד אתם לא אני, אתם אחראים אך ורק על הדמויות שלכם. לא על דמויות משנה ולא על הדמויות של האחרים.
חוקי הפורום והחוקים הגלובאליים תקפים גם כאן.
אתם לא פעילים מסיבה לא מוצדקת - לדמות שלכם יהיה גורל דומה לגורלם העצוב של הבודלרים.
נא לא להספים. לא להגיב על אשכול ההרשמה יותר מפעם אחת ולא להגיב על הוראות שלי מספר פעמים. אם יש לכם שאלה, יש הודעה פרטית בשביל זה.
לא השקעתם - גורלכם יהיה עצוב כגורל של הקוויגמרים. (מי? מי?)
שמרו על הפה. אתם יכולים לקלל, אבל לא את השחקנים האחרים, אלא את הדמויות שלהם, אולי. אותו דבר לגבי אלימות במשחק.
מה שאתם יודעים, הדמות לא בהכרח יודעת. אני אקרא ואוודא שאתם מפרידים בין הידע שלכם לידע של הדמות. הפרה של חוק זה תגרום לגורל עצוב כמו של ג'ק סניקט. (מי?)
התייחסו בכבוד למקום ממנו הדמות באה. אני לא מגבילה אתכם במדינות או במוצא למרות שהמ"ת מתרחש במקום מסוים. אז אם הדמות שלכם, לדוגמה, הגיעה מחוף השנהב, אז השם שלה והתרבות שלה יתאימו לזה. דמויות שמעוותות את התרבות של המדינה שלהן לא יתקבלו. אל תחששו לחפש מידע באינטרנט.
תהנו, תמיד יכול להיות שיהיה לכם גורל מוצל- על מי אני עובדת. בכל מקרה, תהנו!

טופס


CODE
[COLOR=RoyalBlue][B]שם וכינוי:[/B][/COLOR] שלכם כמובן. בלי בצד, אחרת אני פשוט לא אקרא את הטופס.
[COLOR=MediumSlateBlue][B]שם הדמות:[/B][/COLOR] בהתאם למוצא.
[COLOR=RoyalBlue][B]גיל הדמות:[/B][/COLOR] 12-18, אם אתם מעוניינים במשהו אחר לשלוח ה"פ.
[COLOR=MediumSlateBlue][B]מגדר:[/B][/COLOR] כל דבר שתרצו, אפילו חד קרן.
[COLOR=RoyalBlue][B]מוצא \ ארץ הדמות:[/B][/COLOR] כל דבר הולך. שימו לב - הדמות שלכם חייבת לדעת אנגלית.
[COLOR=MediumSlateBlue][B]מראה:[/B][/COLOR] מינימום 10 שורות. מראה מושקע שיתאר את הדמות שלכם כפי שאתם רואים אותה בדמיונכם, מכף רגל ועד ראש. תארו את הגוף שלה, את סגנון הלבוש, את סגנון האיפור ועוד.
[COLOR=RoyalBlue][B]אופי:[/B][/COLOR] מינימום 15 שורות. כתבו על התכונות הטובות של הדמות שלכם וגם על הרעות. מה הדמות אוהבת ומה לא. כל דבר שילמד אותנו על האופי שלה ואיך היא מתנהגת.
[COLOR=MediumSlateBlue][B]רקע:[/B][/COLOR] מינימום 20 שורות. כל האירועים החשובים שקרו במהלך חייה של הדמות.
[COLOR=RoyalBlue][B]הצבע איתו אתם מעוניינים שאכתוב את שם הדמות שלכם:[/B][/COLOR] לא בצבע שמישהו מעליכם בחר, כמובן. ולא ב-RoyalBlue או MediumSlateBlue בבקשה.
[COLOR=MediumSlateBlue][B]הכישרון המיוחד:[/B][/COLOR] כמו שאמרתי, אתם יכולים להיות מה שבא לכם. מצטיינים במתמטיקה, באומנות, מה שתרצו.
[COLOR=RoyalBlue][B]הערות \ הארות \ לארי, המלצר שלכם:[/B][/COLOR]


שמורים

רשומים

אורטל, קטנטנה - הארלי קמיל אנלרט (Harley Camille Enlart)
אורי, Louis Litt - היינריך פון בראון (היין)
חוי, Trellis - אנדרו בת'
יונתן, george weasley - אדוארד קלארק
קס, Borderline - השם צונזר לבקשת כותבת הדמות
ראיין, Motivation - ג'ושוע בל
מאיו, Ice Cream - הילארי ג'ף
הדס, Violet Baudelaire - אוליביה ג'ונסון
יובל, Len - ברנדיס קלאן
דאב, Riva Ash - אסטריאה דה גוורה
איימי, Lady Stardust - אמה לוינסון
שקד, Darth Hader - קיארה ריס-גפלר (Chiara Ris-Gfeller)
תם, Nico Di Angelo - שקד שבחון

מסניפי עוגות!


--------------------
חלי - 22 - את\היא - אחראית תוכן - א. שנה"ל, הנהלת הפורומים והאתר לשעבר - My Logic

User Posted ImageUser Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Sep 29 2018, 07:52 AM
צטט הודעה




I'll keep my eyes down
******

פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 9037
חרמשים: 19093
מגדר:female
משתמש מספר: 55695
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 28.01.2016


צונזר לבקשת הכותבת


--------------------
User Posted Image
22 - את/מעורבת - My nonsense

User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Sep 30 2018, 15:31 PM
צטט הודעה




So tell my friends that I'll be over here
*********

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 20901
חרמשים: 9443
מגדר:male
משתמש מספר: 58753
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 21.08.2016


שם וכינוי: ראיין מוטיבציה
שם הדמות: ג'ושוע (ג'וש) בל. Joshua (josh) bell
גיל הדמות: 12-18, בן 13.
מגדר + נטייה מינית / רומנטית: סיסג'נדר, א - סקסואל הומו רומנטי ^^
מוצא \ ארץ הדמות: אמריקה, אורגון.
מראה: כן, רוב האנשים נוטים להתבלבל כשזה נוגע בגילו של ג'וש. הוא בחור גבוה מאוד ביחס לבן 13 טיפוסי, ואפשר לראות זאת בכל תמונה כיתתית שהיה בה. הוא בחור נאה, בהיר עור, בעל שיער כהה, מלא ברק וקצר.
אם מתייחסים לסטריאוטיפים - הוא נראה בדיוק כמו נער שחולה על רוקנרול. עיניו הכהות - אך בעלי הניצוץ - מחזקות את הסטריאוטיפ הזה. העובדה שהוא גם אוהב ללבוש בגדים בצבעי אפור ושחור מוסיפה לזה - לא שזה עוזר לו. אמנם לא שמים לב, אך אם גבותיו לא היו מורמות מעצמן - אנשים היו רואים את המצח הגדול שיש לג'ושוע. הריסים הארוכים שלו, לחייו העמוקות, שפתיו האדמדמות מטבען והסומק הורוד הטבעי בלחיו אמנם גרעו מכל הסטריאוטיפ של חולה הרוקנרול, אך גם אנשים חשבו שהוא מתאפר.
לא היו לו הרבה שערות על הגוף - לעומת ילדים אחרים, וכמובן שגם על זה היו חייבים להדביק תגית, שהוא עושה שעווה. הוא הולך לרוב עם כובע גרב אפור, שמכסה רק את החלק האחורי בשערו. הוא תמיד הולך עם ג'ינסים - לא משנה באיזה צבע, אבל לרוב הוא לובש ג'ינס אפור - כהה בעל כיסים קדמיים שמגיע עד לרגל עצמה. עם נעליי סניקרס שחורות, ז'קט אפור - כהה עם סמל של לב אפרפר בצד שמאל ותיק שחור עם קוצים קטנים מוזהבים - אין יותר "נער מופרע" ממנו.
בתיק הקטן שלו יש לפחות עשרה מחברות, 3 קלמרים, כפפות ושעון כיס עתיק ובוהק בצבע ארד. מבנה הגוף שלו מעט דק, מה שנותן לו מראה קצת רזה - למרות שהמשקל שלו ממוצע. ג'וש תמיד עונד טבעת כסופה על ידו הימנית, על הטבעת חרוט סמל של עין (זה) - והיא כמו קמע בשבילו, כי היא ניתנה לו מההורים שלו.
אופי: למרות המראה של ג'וש - אולי תופתעו לדעת כמה הוא מתלהב מרוב הדברים החדשים שהוא נגלה אליהם. הוא יכול להסתכל על המון דברים דרך המון נקודות מבט והכל באותו זמן. הוא יכול להעריך את היופי שיש בדברים הקטנים - אך לפעמים אין לו יכולת להבחין בכאלה, בעיקר במצבים של עצבות וריקנות. לעומת אנשים אחרים - שכשהם במצבי עצבות או ריקות הם חושבים ומרגישים שהעולם ממשיך כשהם מתמרמרים - ג'וש מרגיש כאילו העולם עוצר, כדי שיבדוק את המצב, איך הוא הגיע לשם ואיך הוא יצא משם, וכל עוד הוא במצב הזה העולם נשאר קפוא. ג'וש בן אדם רגיש, ויכול לפעמים להתנתק מהעולם אפילו אם זה במצב של חיים ומוות - מה שיכול גם להועיל, מכיוון שכאשר הוא מנותק הוא שם לב ליותר דברים ומתרכז בהמון מחשבות בו זמנית. סך הכל, ג'וש ילד רגיש אבל קר - זה לא שיש לו חומות מסביבו שהוא מרחיק אנשים, אלא שיש לו מנגנון עצמי שמרחיק אנשים מעצמו, אפילו אם הוא לא רוצה. בזמני לחץ הוא לא מוכן להסחות דעת, כי אז הוא יתחיל להתפקע - כשזה נוגע בלחצים של ג'וש, אסור להתעסק איתו, לדבר איתו או בכלל לנסות להסיח אותו ממחשבה מרגיעה - אחרת הוא יקבל התקף זעם, ועדיף שלא.
ג'וש הוא בן אדם מתלהב ואופטימי אך נחוש מאוד כשזה דבר חשוב - הוא לא מהאנשים שמקשיבים לחוקים אלא מהאנשים שכבר יודעים מראש מה הם, ולכן הוא חוקר את הסביבה בזמן ש"מארגנים" תוכנית כלשהי.
ג'וש מגדיר חברים יותר כ"מכרים" או "כלים" - הוא לא ממש מאמין בחברים או בצורך בהם. אז אין לו חברים, פשוט מכרים שמסתובבים איתו ועושים דברים ביחד. בית הספר ממש משעמם אותו. הציונים שלו נורא גבוהים בלי אך מאמץ, הוא פשוט לומד וקולט דברים מבלי שגמרו להסביר. בית הספר הוא מוסד חינוכי חסר ערך לטעמו. הוא מנצל את ההפסקות שלו במחשבות, בכתיבה ובציור. הוא ילד מאוד אומנותי, בעיקר בזכות החשיבה היצירתית שלו.
בבית הוא שקט מאוד - שומע מוסיקה באוזניות ומתעסק במחשבות שהוא כותב במחברת ההסקות שלו ובמחברת התהיות שלו. המחברות שלו מכילות עולם ופלאו - מחשבות מקוריות ומלאות שאלות שלא המון אנשים היו חושבים עליהן.
לפעמים הוא נתפס בעיני ה"מכרים" כעמוק מאוד, ולכן רובם מתקשים להבין אותו. ה"מכרים" שהוא מסתובב איתם מתאימים לרוב הסטריאוטיפים שהודבקו עליו - חלק מכורים לרונקרול, חלק מתאפרים וחלק גם וגם. למרות זאת, הם לא מתייגים אותו - ולכן הוא לא מגרש אותם ממנו. יש לו מין מנגנון הרחקה שפועל מעצמו על אנשים, אבל על המכרים שלו זה אף פעם לא עבד - והוא לא ידע למה.
בבית הספר מאוד קל לו כי להורים שלו היה מאגר עצום של ספרים ומקורות מידע שאף אחד לא יודע - הוא יודע דברים שהממשלה לא יודעת, שרוב העולם לא יודע - המאגר הזה מכיל דברים כל כך מקוריים שאף אחד כבר לא מכיר אותם, ואפילו האנשים החשובים בעולם לא קראו. במאגר הזה יש מידע על כל מקצוע שקיים. לפעמים הוא מצטער על המאגר הזה - כי הוא גם מכיל דברים נוראיים שאנשים עשו שפשוט נשכחו מההיסטוריה. בית הספר שלו רצה להקפיץ אותו כיתה, אבל הוא סירב מסיבה אחת פשוטה - זה לא ישנה את השעמום שלו.
הוא לא אוהב מסגרות, ורואים את זה - מסגרת לימודית, מסגרת חברתית, מסגרת סטריאוטיפית - הוא פשוט מתעב את כל ההכללות והשעמום וחוסר החשיבות של זה לטעמו.
רקע: לא משנה מה ייעשה, תמיד יצטרכו להדביק לו תגית כלשהי, בין אם זה על איך שהוא נראה, איך שהוא מתנהג או איך שהוא מתייחס לאנשים ספציפית. תמיד יבהו בו זוגות עיניים, ידביקו עליו תגיות כמו כל בן אדם אחר - אבל הוא לא נורמטיבי.
המשפחה היקרה שלו לא הייתה בשבילו הרבה - הם היו מאוד מנותקים כבר שנים, והנסיבות שהם לא ניסו להתקרב אליו נשארו איתם בקבר. אביו היה כתב, עיתונאי מפורסם מאוד ברחבי אורגון - בעיקר למשמע העובדה שהוא כתב כל מאמר לבדו, וחוץ מזה הוא פעל לבד - וניהל חברת עיתונים מוצלחת ביותר. חברת העיתונים שלו פרסמו עיתון מלא במידע פעם בשבוע, מידע שאף אחד לא ידע, שאף אחד לא חשב עליו - הוא הצליח לנסח דברים מאוד מסובכים בצורה מאוד קלילה, וזו עוד סיבה לפופולאריות שלו.
אמא שלו, לעומת זאת, מורה לפילוסופיה באוניברסיטה מאוד יוקרתית. מכיוון ששניהם עסוקים מאוד - אמא שלו באוניברסיטה ואביו במשרד שלו - הוא לא יכל לשאול אותם שאלות, לדבר איתם בפתיחות על מה שעל ליבו או על דברים שלא הבין. הרגע הכי חשוב ביניהם אליו היה כשהיה בן 9, והוא לעולם לא יישכח את זה. זה היה בסלון הבית, הוא הרעיף עליהם המון שאלות במהירות - ואז אמא שלו נגעה לו בכתף ואמרה: "אני ממליצה לך לקחת ספר עצום וריק כמו שיש לנו בספרייה - תכתוב בו כל שאלה שיש לך ושתהיה לך. אם יש לך כבר מענה לשאלות מהעבר - תענה עליהן בעצמך. את השאלות שעדיין אין להן פתרון תתן לי ולאבא שלך בעוד 6 שנים, טוב? מבטיחים שנענה עליהם."
ההבטחה די הופרה כשהם מתו ברצח המוני (הטבח הגדול ביותר בהיסטוריה של אמריקה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%98%...%92%D7%90%D7%A1 שקרה 3 שנים לאחר מה שאמרו לו (הם נרצחו בחופשת הקיץ).), הרצח בסטריפ של לאס וגאס - או לפחות כך הוא חושב. למען האמת, מה שהוא לא ידע זה שהם לא באמת מתו באירוע - האויבים של הוי אף די שלחו מישהו ספציפי לרצוח אותם, וכך עשה - למרות שבשביל שאר העולם הם נרצחו בטבח הגדול ביותר בהיסטוריית ארה"ב. לא הייתה לו עוד משפחה חוץ מהם.
כאשר היה בן 12 - הוא הגיע לחטיבת הביניים, ושם - כרגיל, הכל היה משעמם. ואז הוא פגש לראשונה את מכריו. משום מה דווקא איתם הצורך בחברה השפיע. היה בהם משהו, שהוא לא יכל לתאר במילים - הם הבינו אותו, מה שהוא רוצה להמחיש ולהגיד אפילו במבט. הוא כן מגדיר אותם כ"חברים" - אבל מכחיש את זה, כי זה מה שההורים שלו לימדו אותו בעצמם: קשרים עמוקים בין אנשים ייפגעו בנו יותר ויותר ככל שהקשר חזק. הוא לא מודה בזה, אבל הוא כן נקשר אליהם - מאוד.
שאר העבר שלו לא משנה - כי הוא גילה את עצמו ואת כל הדברים החשובים שבחייו ובעצמו השנה - בגיל 13. לאחר שהוריו מתו, הוא התחיל לכתוב ולצייר מחשבות וכאב - הוא גילה את עצמו לגמרי. כולל המחשבה שהוא א - סקסואל, והומו - רומנטי.
הצבע איתו אתם מעוניינים שאכתוב את שם הדמות שלכם: DarkViolet
הכישרון המיוחד: הוא ממש יצירתי מחשבתית, כלומר שהוא יכול למצוא מלא פתרונות אפשריים למלא בעיות במהירות, יכול לפשט חידות אומנותיות מכל צורה ולפתור אותן.
הערות \ הארות \ לארי, המלצר שלכם: אה לשמור לי עד שאערוך לגמרי?


--------------------

ראיין/תומר || הוא/אתה || מנהל הקלחת הרותחת & ראש בית גריפינדור בדימוס || פרשתי

איש אשכולות של ממש

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Sep 30 2018, 15:54 PM
צטט הודעה




קוסם מתקדם
******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 7878
חרמשים: 4490
מגדר:female
משתמש מספר: 65469
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 05.01.2018


שם וכינוי: איימי + Lady Stardust
שם הדמות: אמה לוינסון (Emma Levinson)
גיל הדמות: 16
מגדר: נקבה
מוצא \ ארץ הדמות:ההורים שלה הם שניהם ישראלים במקור, שהחליטו לעבור לאמריקה שנה לפני שנולדה. היא דוברת אנגלית, ומעט עברית בגלל הוריה.
מראה:
במבט ראשון על אמה, המתבונן יבחין מייד בשערה, יש לה שיער בצבע חום שטני שמלא בפסים צבעוניים, כי בכל אחד מימי ההולדת שלה היא צובעת פס חדש בצבע חדש ומחדשת את כל האחרים, כך שראשה מאד צבעוני ובולט במיוחד על רקע עורה הבהיר עד מאד, ממש לבן כמו שלג, חוץ מכמה נמשים קטנטנים וג'ינג'יים על זרועותיה הדקיקות. אף אחד לעולם לא יצליח להבין את גיזרתה במבט ראשון, וגם לא במבט שני או שלישי, מכיוון שהיא לובשת כמעט תמיד סווטשירט אובר סייז (סווטשירט שגדול עליה מאד מאד מאד), ועם חם בחוץ היא לובשת חולצת אובר סייז (חולצה שגדולה עליה מאוד מאוד מאוד מאוד) אף על פי שלרוב היא לובשת סווטשירט גם כשחם, ומתחת לכל האובר סייז האלו, היא לובשת לרוב מכנסי סקיני ג'ינס קצרצרים ומקושקשים, ונעלי אולד סטאר שחורות משופשפות.
אמה ירשה את מבנה הגוף שלה מאימה, דקיק וארוך, גפיים דקיקות, מותניים צרות, חזה שטוח, כתפיים צרות, צוואר בינוני, לא מאד ארוך, ולא מאד קצר, לא מאד עבה ולא מאד דק, היא, כמו אימה, גבוהה מאד (1.75) ודקה מאד, כך שמראה שלה מדמה מעט שרוך, ארוך ודקיק, ואפילו הכינוי שלה בבית הספר היסודי היה "נודל", על שם האיטריה הארוכה והדקה, כמוה.
את הצבעים שבה, קיבלה מאביה, את העור הלבן והחלק, את השיער בצבעי חום שטני, את הנמשים הקטנטנים והג'ינג'יים שמפוזרים על גפייה ולחייה, את הכל ירשה מאביה, מלבד צבע העיניים שלה, את צבע העיניים שלה, לא ירשה מאף אחד מההורים שלה, אלא כפי הנראה, יצרה אותו בעצמה, העיניים של כל משפחתה, הוריה, סביה וכל ילדיהם, היו בגווני חום דבש, ואילו של אמה, היו שילוב ייחודי ויפיפה של ירוק ואפור, עם ניצוצות תכולים וצלולים כמו הים, במסגרת אפורה ועבה.
היא נחשבת לילדה יפה מאוד, אך בגלל הצבעים בשערה, אנשים לועגים לה וטוענים שהיא נראית מוזרה ואפילו לא חושבים לעצמם שהיא יפה.

אופי:
אחת מהתכונות הבולטות ביותר באמה היא המרדנות, החוש והשאיפה אל הצדק, אמה תעשה הכל בשביל דברים כאלו, אם איפשהו היא רואה אי צדק, התאכזרות, לעג, יחס מגעיל או משהו כזה, היא תנסה למרוד במציאות ולפתור זאת בכל דרך אפשרית, היא לא תרד מזה ולא תניח לזה בעד שום הון שבעולם הזה, אם אנשים או חיות או חוקים או דברים כלשהם יעמדו בדרכה אל היעד שלה, היא תזיז אותם הצידה, או תלך ממקום אחר, בכל מצב שכזה היא תחפש פתרון בנחישות, היא כמעט ואף פעם שלא מוותרת כי זה פשוט מרגיז ומרתיח אותה לוותר, היא מאד מאד מאד מאד מאד נחושה ולוותר זו היא פשוט אינה אופציה מבחינתה, זה מרגיש לה כמו בגידה, בה, בעקרונות שלה ובעולם, העקרונות שלה הם בייסיקלי בין הדברים החשובים לה ביותר, הם בונים את מי שהיא ואת האופי שלה.
אמה היא בת אדם אוהבת, משמע שקל לה לאהוב אנשים, היא מחבבת אנשים ומתחברת אליהם ממש בכמה דקות, ולרוב גם הם מתחברים אליה, כי היה פשוט בת אדם חברותית נחמדה ומתוקה, והיא רואה בכל בן או בת אדם רק את הצדדים הטובים והוורודים, ולכן, היא גם מאד מאד מאד תמימה, כי היא כל כך בטוחה שאנשים הם טובים ורואה רק את הצדדים הטובים הנחמדים והיפים שלהם, שהיא בוטחת בהם בשניות ממש, היא יכולה לראות אדם בעל חזות מפוקפקת ביותר ובגלל האהבה והביטחון שלה בבני ובנות האדם, היא אפילו לא תחשוב על אפשרות שבה אדם זה יכול להזיק לה, לתכונה זו, שלא כמו לשאר התכונות שלה, אמה לא בדיוק מודעת, מה שמסב לה מעט סכנות בגלל תמימותה. בזכות החברותיות של אמה, היא מסוגלת להשפיע לטובה על אנשים אחרים, היא גורמת לאנשים לאהוב אותה ולחבב אותה ומשפיעה עליהם באופייה החיובי החברותי והנחוש, וכך כאשר הם מושפעים מהקסם האישי שלה, אמה גורמת להם (בלי אפילו להתכוון) לחשוב על עצמם ועל האופי ודרך החיים שלהם ולרצות להיות יותר אופטימיים ותמימים ונחמדים לזולת כמוה.

רקע:
אמה תמיד הייתה הילדה של אמא ואבא, לא היו לה אחים או אחיות, ולכן, ההורים שלה הגנו עליה ושמרו עליה מכל משמר, תמיד, עד שהייתה בת 9 היא מעולם לא נשארה לבדה אפילו דקה, וגם אז זה היה רק כאשר אמא שלה ירדה לזרוק את הזבל. את שנות הילדות המוקדמות שלה בילתה בבית עם הוריה, שעבדו בבית ונחכו בו כל הזמן ובגן הילדים, שם כבר החלה לרכוש חברים במהירות הבזק ולהתחבב על כל גננת או גנן שאי פעם הגיעו לגן.
כאשר הייתה בת חמש ושלושת רבעי, כמעט שש, עלתה לכיתת הגן (כיתה א) בבית ספר פרטי שהיה קרוב מאד אל הבית שלה. היא החלה ללמוד קריאה וכתיבה וגילתה שכל סיפור שהיא קוראת היא זוכרת בעל פה, מילה במילה. (התגלות הכישרון המיוחד שלה, אך היא הייתה היחידה שגילתה אותו, היא גילתה אותו לבדה... ) את הדבר הזה היא חשבה לנורמלי ולא ידעה שזה מיוחד ולכן לא סיפרה על זה לאף אחד/אחת. בהמשך חייה, היא החלה להבין שזה לא בדיוק נורמלי וכאשר הייתה בת כמעט תשע, שמונה ושלושת רבעי כזה, היא שאלה את אמא שלה באגביות על זה, אמא שלה, לא בדיוק הסבירה לה את זה, היא נשמעה..... מעורפלת... לא ברורה... מתחמקת, היא סיפרה לאמה שזה כישרון מאד מיוחד, שלאף אחד או אחת חוץ ממנה יש, אמה חשבה שיש שם עוד משהו, שהיא לא מבינה, משהו שאמא שלה לא מספרת לה, אבל מכיוון שהייתה ילדה קטנה, בסך הכל עוד לא בת תשע, היא לא יחסה לך הרבה חשיבות. החיים של אמה המשיכו בצורה הזאת עד שהייתה בת חמש עשרה ושלושת רבעי. היא חיה אם שני הוריה שכל הזמן שמרו עליה, דאגו לה ווידאו כל הזמן שהיא בסדר ושהם יודעים בדיוק איפה היא נמצאת ועם מי היא נמצאת שם, היא למדה בתיכון של בית הספר שלה, שבו היו לה חברות וחברים רבים ורבות, כי כולם חיבבו אותה בגלל אופיה החברותי, היא הייתה תלמידה מצטיינת בגלל הזיכרון שלה, והכל נראה ממש מושלם, עד אותו היום, כאשר הייתה בת חמש עשרה ושלושת רבעי, שבו ההורים היקרים שלה שתמיד דאגו לה והיו לצידה, נעלמו פתאום.
היא בדיוק הייתה בסופה של מסיבה כיפית עם חברותיה הקרובות, בבית של אחת מהחברות, היא יצאה מביתה של אותה החברה, מצפה לראות את המכונית עם אמא או אבא שלה מחכים לה בכדי לאסוף אותה הביתה, כי כבר היה מאוחר והם בחיים לא היו נותנים לאמה הקטנה שלהם ללכת ככה לבד הביתה בחושך, אבל הם לא היו שם, פשוט לא הגיעו.
אמה הופתעה כמובן, כאשר לא מצאה אותם מחכים לה מחוץ לבית של חברתה, במקום בו קבעו להיפגש ברבע שעה איחור מן השעה שבה הם קבעו להיפגש, וההורים שלה הם דייקנים רציניים, זה היה ממש מוזר ומדאיג בעבורה. הם לא ענו לה כשהתקשרה אליהם וכאשר לבסוף הלכה לבדה הביתה, היא לא מצאה אותם שם, כל מה שאמה מצאה שם היה בית הפוך ונטוש, היא חיקתה כמה שעות ולבסוף, היא התקשרה למשטרה, וגם הם, לאחר ימים ארוכים של חיפושים, לא מצאו זכר להוריה של אמה.
אמה נשלחה לבית יתומים, שם היא חייה עד לפני שבועיים, כי לפני שבועיים בדיוק היא החליטה שהיא צריכה לצאת ולחפש את ההורים שלה, היא פשוט לא האמינה שהם נעלמו או הלכו סתם, ומאז היא חייה ברחובות כשהמשטרה ובית היתומים אחריה.
הצבע איתו אתם מעוניינים שאכתוב את שם הדמות
שלכם:
Deepskyblue
הכישרון המיוחד: זיכרון, אמה זוכרת כל אירוע שקרה לה או ששמעה עליו לפרטי פרטים, מה היה בפינה של החדר, באיזה צבע היו הווילונות ומילה במילה את כל אחד מהדברים ששמע או שאמרה בחייה.
הערות \ הארות \ לארי, המלצר שלכם:
סיימתי את הכל!!!!!!!!!!!!


--------------------

מאיה - מוזיקה - כלבים - אוכל - סרטים - חורף - שנצ

User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Sep 30 2018, 21:01 PM
צטט הודעה




Blink, and the years fall away like leaves
********

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית תוכן
הודעות: 15450
חרמשים: 94521453
מגדר:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


כולכם שמורים. יש להראות התקדמות כלשהי בטופס עד ה8.10, ובמידה ולא תתקדמו אאלץ להוריד את השמירה. אם מישהו לא יכול מסיבות כאלה ואחרות להתקדם השבוע בטופס נא לשלוח הודעה אליי בפרטי :) בהצלחה ושמחה ממש לראות שנרשמתם!


--------------------
חלי - 22 - את\היא - אחראית תוכן - א. שנה"ל, הנהלת הפורומים והאתר לשעבר - My Logic

User Posted ImageUser Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 1 2018, 13:29 PM
צטט הודעה




Creature In The Nights
********

פרטי משתמש
קבוצה: רייבנקלו
הודעות: 17576
חרמשים: 35012
מגדר:
משתמש מספר: 56992
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 15.04.2016


שם וכינוי:מאיה, גלידה
שם הדמות: יסיקה תספורת הילארי ג'ף (Hilary Jeff)
גיל הדמות: 15
מגדר: נקבה
מוצא \ ארץ הדמות: גרה בארצות הברית
מראה: להילארי יש שיער שחור עד קצת אחרי הכתפים עם קצוות בלונדיניים, מה שגורם להרבה בנים להתאהב בה בגלל יופייה. לרוב היא עם שיער פזור, אך אפשר למצוא אותה שתיים-שלוש פעמיים עם שיער אסוף. לרוב כשהיא יורה בחץ וקשת. הילארי בדרך כלל עם מכנסי ג'ינס קרעים ישנים עם כיסים וחולצת טישרט סמרטוטית. להילארי יש שלוש קשתות שמתקפלות לאורך של כשלושה סנטימטרים בלבד. יש לה גם עשר אשפות חיצים בגודל שלושה סנטימטרים. היא גם כל הזמן עם התרמיל שלה. תרמיל עור חום ודי קטן שנראה בערך ככה. בתרמיל הזה היא שמה את כל האשפות החיצים ואת שלושת הקשתות. אם קורה משהו, היא מייד הולכת לבית שלה וממלאת את המלאי. היא לא רוצה להישאר אף פעם בלי עשר אשפות חיצים ושלוש קשתות. בנוסף לקשתות, להילארי יש בתרמיל הקטן שלה גם תמיד בקבוק מים ושני סנדוויצ'ים. אפשר לראות שיש לה משהו בתרמיל, אבל לא רואים מה יש בדיוק. אם היו יודעים מה יש בדיוק בתרמיל קרוב לוודאי שתמיד כשהיא הייתה מסתובבת מחוץ לבית שלה היו מסתכלים עליה בפחד. להילארי יש עיניים בצבע חום-דבש כזה. כל מי שרואה אותה ומכיר אותה, בפעמים הראשונות שהם נפגשו, אמרו לה שיש לה עיניים יפות. הילארי אף-פעם לא מתאפרת ושמה לק וכו'. היא תמיד נשארת כמו שהיא, בלי שום איפור או משהו. השיער שלה, שהקצוות שלהם בלונדיניים, כן צבועים. היא קונה לעצמה אספקה של חודש+ בכל סוף חודש, ומחדשת כשהצבע דוהה מעט.
אופי: להילארי יש אח. קוראים לו ג'וני והוא בן שתיים עשרה. הילארי גדולה ממנו בארבע שנים.
אם הקשתות ואשפות החיצים נעלמות לה פתאום, או נשברות או משהו והיא לא קרובה לבית שלה, היא מרגישה בודדה ואומללה. אשפות החיצים והקשתות הן המקום הבטוח שלה. בלעדיהן היא לא יכולה לחיות. אם היו יודעים מה יש בדיוק בתרמיל קרוב לוודאי שתמיד כשהיא הייתה מסתובבת מחוץ לבית שלה היו מסתכלים עליה בפחד. רק לאנשים הכי קרובים אליה, המשפחה שלה, החברים שלה וכו' היא מספרת מה יש בתרמיל שלה. היא לא תעשה לאנשים שהיא מכירה או לאנשים שהיא אוהבת שום דבר, אלא אם כן היא תעשה את זה לטובתם. אם להילארי יש מטרה - סתם איזה אתגר שחבר שלה נתן לה, או משהו אחר יותר קשה, היא תמשיך לנסות לעשות אותו עד שתצליח. להילארי יש גם כוח רצון חזק מאוד. אם מישהו ייתן לה משימה כלשהי לעשות, כל עוד היא תהיה מספיק קשה ומאתגרת היא רוב הסיכויים תעשה אותה, אבל רוב הפעמים נותנים לה משימות קלות, ככה שאת רובן היא לא עושה.
הילארי מאוד אוהבת סדר. ככה שכל פעם אחרי שהיא יוצאת מהבית שלה היא בודקת אם כל מה שהיא לקחה כשהתארגנה מונח בדיוק איפה שצריך, בודקת שבתיק הכל מסודר יפה ומסרקת את השיער שלה במשך שתיים-שלוש דקות. אחרי שהיא עושה את זה בבוקר פעם ביום, היא לא עושה את זה שוב עד היום למחרת, וביום למחרת היא שוב עושה את זה. היא רוצה להיות בטוחה שבבוקר כשהיא קמה יש לה את כל מה שהיא צריכה, ואחר כך היא כבר יודעת שיש לה את זה, ובגלל שיש לה זיכרון צילומי, היא זוכרת איפה היא שמה כל דבר ואז כבר מרגישה אם יש לה אותו/היא איבדה אותו או שהוא זז קצת ממקומו.
הילארי היא מאוד ביקורתית לאנשים שפוגעים במשפחה שלה ובחברים שלה. היא ממש שונאת כשפוגעים במישהו שהיא אוהבת, היא לא יכולה לסבול את זה, אפילו אם הם אומרים לה שהם בסדר ושהם לא נעלבו/נפגעו. החולשה שלה זה חסרון בשבילה, אבל גם יתרון. אם למשל מישהו יחטוף את מישהו שהיא אוהבת היא מייד תלך לחפש אותו ולא תיתן לשום דבר לעצור אותה, אם מישהו יאיים שהוא יעשה משהו לחבר שלה/למשפחה שלה אם היא לא תעשה משהו, היא לא תיתן לו לפגוע בחבר שלה/במשפחה שלה, אלא פשוט תסיח את דעתו של מי שחטף את החבר שלה/המשפחה שלה ואז תיקח אותו. בנוסף לכך, הילארי נפגעת ונעלבת מאוד במהירות, וכשמעליבים אותה, זה לא יוצא טוב. היא מתחילה להתעצבן ולכעוס אם ממשיכים להעליב אותה, ובמקרים רבים היא מוציא קשת ואשפת חיצים ומאיימת על מי שהעליב אותה, אבל רק במקרים נדירים היא באמת עושה משהו למי שפגע בה. רק אם זה היה משהו ממש מרושע שהצליח לפגוע בה כל כך חזק.
הילארי מאוד חכמה וכשהיא הייתה בת חמש היא יכלה להבין דברים שאפילו בני עשר לא היו מבינים. בנוסף, היא מאוד חכמה.
רקע: הילארי בעצם נולדה בספרד, אבל כשהיא הייתה בת חמש, הוריה החליטו לעבור לארצות הברית משום ששם הכל היה הרבה יותר זול, ויהיה יותר קל למצוא עבודה כי ארצות הברית זו מדינה גדולה, לא חסרה עבודה שם. בשנים האלה בארצות הברית הייתה משכורת גבוהה כי לא היו הרבה עובדים, בגלל שרוב העבודה שם הייתה מסוכנת. הוריה של הילארי החליטו לעבוד במכרות משום שהם היו מאוד עניים, ועבודה במכרות זאת עבודה שמקבלים עליה הרבה כסף. הוריה של הילארי לא פחדו, אבל לא היה להם מושג כמה פחדה הילארי כל בוקר שהם נסעו לעבודה וכל לילה כשהם חזרו מהעבודה. הם לא ידעו שכל יום מחדש - חוץ מבימי שבת וראשון שבהם יש חופש - הילארי מפחדת שהם לא יחזרו מהעבודה בגלל כל הסכנות. כשהילארי גדלה מעט והייתה שש, שכבר שנה שלמה היא מפחדת שהוריה לא יחזרו מעבודתם, חצי מזה קרה. אמא שלה מתה בתאונת דרכים בדרך חזרה הביתה מהעבודה בשלוש בלילה, אחרי יום עבודה ארוך במיוחד. שנתיים לאחר שג'וני נולד. לאחר שאמא של הילארי מתה, אבא שלה פרש מעבודתו כדי לטפל בילדיו, אבל לא היה לו מספיק כסף כדי לגדל את שני ילדיו, לכן העביר את הילארי לבית יתומים. הוא אמר לה ככה: "זה רק עד שאחיך יגדל ואני אתפרנס. אחר כך אני אחזור לקחת אותך. אין לי מספיק כסף כדי לטפל בשניכם כרגע." כשהוא אמר זאת היא התחילה לבכות, כי שניהם ידעו שזה לא יקרה. כחודשיים לאחר שהוא אמר את זה, היא החליטה שהיא צריכה לקחת את העניינים לידיים שלה, ונשבעה לעצמה, שאחרי שנה היא תברח. היא תלך לבית ה'קודם' שלה, תיקח מעט כסף ותברח מבית היתומים הנוראי.
במשך כל השנה הזאת הילארי סבלה. בגלל שגם בית היתומים היה די עני, היא הייתה רעבה רוב הזמן. גם לא היו שם תנורי-עצים, ככה שבחורף כשהיה המון שלג והיה קור חזק, להילארי היה קר.
הילארי הייתה בת שבע פחות חודש. מספיק בוגרת מבחינתה בשביל לברוח. לאחר כמה שעות שבהן תכננה את בריחתה ככה שאף אחד לא ישים לב עד שיהיה מאוחר מדי, היא ברחה. היא רצה אל ביתה לשעבר. בו בזמן בוכה. בגלל שהיה זה יום חורף קר ובגלל שהיא הייתה יחפה, דמעותיה קפאו יחד עם רגליה. באותו רגע היא הייתה מוכנה לעשות כל דבר בשביל להתחמם. לאחר כמה דקות ריצה, שבהן היא כבר קפאה לגמרי, היא ראתה את אורות ביתה מנצנצים. רק עוד מאה מטרים, היא חשבה, קופאת. חמישים מטרים, עשרים מטרים, עשרה מטרים, מטר. הילארי הגיעה. היא ראתה את אבא שלה יושב עם ג'וני ומקריא לו ספר. לא שם לב מה קורה בחוץ. הילארי החליטה שזאת הזדמנות מושלמת. היא נכנסה לבית בשקט, מתגנבת לכיוון חדר השינה שהיה של אמא שלה. היא זכרה שכשהיא הייתה קטנה היא ראתה את אמא ואבא שלה מחביאים בין המיטה לרצפה את כל הדברים החשובים שלהם. היא פתחה בקלילות את המיטה, ככה שהיא תראה את מה שהיה להם שם. היא ראתה שאמא ואבא שלה החביאו שם לא מעט דברים. את כל הכסף שלהם, שהם הרוויחו במשך העבודה שלהם במכרות. היה שם עשרת אלפים דולרים. היא לקחה שלושת אלפים דולר. היא לא רצתה שאבא שלה ישים לב שמישהו לקח משהו, אבל מה לעשות, שלושת אלפים דולר לא נעלמים משום מקום. היה שם גם את סט התכשיטים של אמא שלו, שהיא כמעט תמיד הייתה איתו. היה בסט שתי טבעת, שרשרת, שני צמידים ועגילים. הכל היה בצבע זהב, אך הילארי לא ידעה אם זה מזהב טהור או סתם פלסטיק. לאחר שהיא לקחה את הכסף, היא לקחה את המעיל האדום של אמא שלה. בשנים האחרונות של אמא שלה, המעיל היה קטן עליה והילארי נהגה להשתמש בו. כשהיא הייתה בת שלוש-ארבע הוא היה מאוד גדול עליה, אבל עכשיו הוא היה כמעט בגודל שלה. היא לקחה אותו ויצאה החוצה. בהתחלה היא לא ידעה לאן ללכת, אבל אז נזכרה בסבתא שלה, שגרה לא רחוק מהבית שלהם. היא הלכה אליה. כנראה מאז שאבא של הילארי השאיר אותה בבית היתומים הם לא היו אצל סבתא שלה, למרות שהיא הייתה סבתא שלה מצד אבא שלה. בגלל שלסבתא שלה לא היה טלפון או כל מכשיר חשמלי ואבא שלה לא היה אצלה כבר יותר משנה, היא לא ידעה מה קרה. הילארי ביקשה מסבתא שלה לגר אצלה שנה, וכמובן שסבתא שלה הסכימה. הרי, היא סבתא שלה. היא ביקשה ממנה שלא תגיד שום דבר לאבא שלה עד שהיא תעזוב. כי אבא שלה שם אותה בבית יתומים כי הוא היה עני, אבל גם סבתא שלה ענייה. הכסף שממנו היא חיה זה כסף שאבא של הילארי 'נותן' לה. אבל למה הוא יכול לפרנס את סבתא של הילארי, ולא את הילארי עצמה? את זה הילארי לא ידעה, ואף ואף פעם לא תדע. היא התחילה לגור אצל בסבתא שלה. היא הייתה רק בת שבע כשהיא התחילה, אבל לאחר שנה אצלה, כשהיא הייתה בת שמונה, היא הרגישה יותר חזקה מרוב האנשים בעולם. היא החליטה לטייל בארצות הברית עם סבתא שלה. סבתא שלה תמיד אהבה הרפתקאות. למרות שהן היו צריכות ללכת ברגל, הן הצליחו לעבור כמות גדולה של קילומטרים בשבועיים. כשהן היו רעבות הן הלכו למסעדות. הכסף שהיא לקחה, שלושת אלפים דולרים ועוד חמשת אלפים מסבתא שלה, שהן השתמשו בהם רק בשביל אוכל, הספיקו להן להרבה זמן. הן טיילו ככה בארצות השונות שבארצות הברית, ישנו במקומות קטנים וחמימים שאף אחד אחר לא העלה בדעתו לישון שם. שלוש שנים הן כבר טיילו ככה. שזה המון זמן, אבל לא היה להן שום דבר אחר לעשות בחיים. סבתא של הילארי לא הייתה צעירה, אבל היא עדיין מאוד אהבה הרפתקאות. אז הן פשוט המשיכה לטייל. הילארי כבר הייתה בת אחת עשרה, היא החליטה להמשיך לבדה. היא ראתה בשעה שלוש בלילה חנות לנשק במדינת וושינגטון. היא הבחינה בחנות רק בגלל שהיא הייתה מוארת מאוד. נשארו לה כמעט חמשת אלפים דולר, כי סבתא שלה נתנה לה את מה שנשאר לה מהחמשת אלפים. הילארי החליטה להיכנס. אולי תוכל למצוא משהו שיעזור לה לצוד, וככה לא תצטרך לבזבז כסף על אוכל. "יש לך חץ וקשת?" שאלה. מאז ומתמיד להילארי לא הייתה בעיה להרוג חיות. "כמובן. אפילו קיבלנו במקרה אתמול בערב כזה שמתאים לך בול. להוא עוד בהנחה מטורפת. רק שבעים דולר לקשת, ושלושים לסכין חדה ואשפת חיצים עם חמישים חיצים. מאה דולר, בסך הכל." הילארי הבינה שזאת הצעה שלא מקבלים כל יום. זה היה פשוט זול. מאוד זול. היא קנתה אותה, ונשארו לה 1826 דולר.
כעבור שלוש שנים:
הילארי כבר הייתה בת ארבע עשרה. כבר שלוש שנים היא מטיילת לבדה, אחרי שהיא החליטה שהיא לא צריכה שסבתא שלה תהיה איתה. הילארי למדה לירות בחץ וקשת. היא טיילה ביערות, כדי שיהיה לה מה לצוד. היא כבר לא הייתה צריכה לבזבז כסף על אוכל. היא גם למדה להדליק אש מענפים וללקט פירות. היא כבר לא הייתה צריכה שום דבר חוץ מזה.
הצבע איתו אתם מעוניינים שאכתוב את שם הדמות שלכם:אשמח לDarkRed, בבקשה.
הכישרון המיוחד: הילארי מושלמת בירייה בחץ וקשת, ומשחקת מעט כדורסל
הערות \ הארות \ לארי, המלצר שלכם: המממ גמרתי נראלי

הודעה זו נערכה ע"י Ice Cream ב Oct 26 2018, 20:34 PM


--------------------
User Posted Image
GeoGuessr <3

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 1 2018, 14:48 PM
צטט הודעה




Don't lose your HEAD
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 22028
חרמשים: 99157
מגדר:female
משתמש מספר: 61427
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 11.03.2017


שם וכינוי: אורטל, קלאוס בודלר.
שם הדמות: הארלי קמיל אנלרט(Harley Camille Enlart).
גיל הדמות:15.9
מגדר: נקבה.
מוצא \ ארץ הדמות: צרפתייה, גרה בבריטניה.
מראה: רוב הסיכויים שהארלי תמשוך קצת תשומת לב למספר שניות בגלל שיערה הבלונדיני המעוטר בגוונים יותר כהים טבעיים והפס האדום שנמצא בצד הימניה של ראשה ממש בצד הנגדי לפוני הקטן אשר נמצא בצד שמאל לראשה. לפעמים היא אוספת אותו לקוקו בלוף או סתם לוקחת שני קצוות שיער ויחד איתם את הפוני ומחברת אותם מאחורי ראשה בעזרת קליפס קטנטן. את פרצופה מעטרות עיניים חומות ירקרקות שמסביבן לרוב יהיה איילנר שחור ודק בחלק העליון של העין. על לחי ימין נמצאת נקודת חן קטנה שלפעמים נראת מעוד בולטת. שיערה הגלי שמגיע עד אמצע גבה לרוב יהיה אסוף בקוקו או באיזשהי תסרוקת. נדיר שיקרה מצב שמישהו חוץ מחבריה הקרובים יראה את שיערה פזו לגמרי. בגלל היותה מתעסקת מגיל קטן בספורט ויכולות גופה בספורט הן מאוד טובות ואפילו ממש טובות היא יחסית רזה. לא יותר מדי ולא קצת מדי, באמצע. רגליה ארוכות אך לא מדי ונותנות לה יתרון בסוגי הספורט השונים ובכלל בחיי היום יום. סגנון הלבוש של הארלי הוא פשוט ולא מיוחד מדי. זה יכול להיות ג'ינס ארוך או קצר, בלי יותר מדי קרעים או בלי וזה יכול להיות עם טיץ שחור ארוך. יותר מחולצה לבנה עם כתוביות שחורות ואו חולצה חלקה בצבעים בהירים או כהים לא תראו אותה כמעט אלא אם כן זה מסיבה מיוחדת כמו תחרויות או אירועים. על רגילה נעלי ספורט שחורות המעוטרות בפס לבן בסולית הנעל ושתי פסים נוספים בכל צד של הנעל, או את נעלי הסניקרס שלה. בנוסף, אין מקום שאליו היא לא תלך בלי שרשרת הזהב העדינה בעלת תליון קטן בצורת סנפיר שכאשר נפתח נמצאת בו תמונה משפחתית שלה, של הוריה ושל 2 אחיה שתלויה על צווארה שאותה קיבלה בגיל 11 מהוריה. למען האמת, היא לא יורדת ממנה אפילו לא לרגע, גם כאשר היא מתאמנת, מתקלחת, ישנה, השרשרת הולכת איתה לכל מקום וחוותה איתה כל דבר. בחצי שנה האחרונה קיבלה צמיד צדפים שאותו הביאה לה אחותה הגדולה במתנה לפני שנעלמה.
אופי:
בין אם זה נראה על המראה שלה, ובין אם לא, הארלי היא שקטה, ביישנית בסביבות חדשות ועם אנשים חדשים ולא נוהגת לדבר יותר מדי. היחידה שהיא כל כך משוחררת איתה היא אחותה הגדולה, לנה, בת ה-19. הן כמו החברות הכי טובות שיש, את קשר האחיות הן חצו מזמן ורק העמיקו את הקשר בניהם. רק איתה היא לא הארלי הביישנית והשקטה. להפך, היא מדברת המון, צועקת, משתוללת, ובקיצור, עושה כל מה שהארלי הביישנית והשקטה לא עושה. הארלי ממש שונאת להיות במרכז צומת הלב, גם אם זה אומר שרק מדברים עליה בשקט. הארלי לא אוהבת יותר מדי לקבל מחמאות, רוב הסיכויים שהיא פשוט תשתוק ותחליף נושא במהירות או שתחזיר "תודה" בלחש. הארלי היא בעלת קלסטרופוביה נוראית, כאשר היא נכנסת לחדר סגור מכל הכיוונים ולא גדול מדי או סתם מסדרון ארוך מדי וצר, במיוחד שזה מתחת לאדמה, יא תיכנס ללחץ אוטומטי ולרוב תראה כמו בן אדם בעל אסטמה, היא תתחיל להתנשם מרוב לחץ ויהיה קשה להרגיע אותה באותו המקום בלי לצאת ממנו.
מה שמייחד את הארלי וקצת סותר את עצמה זה האופי התחרותי שלה בכל נושא הקשור לספורט בצורה עקיפה או ישירה, הארלי תאתגר אתכם או תהיה כל כך נחושה ובטוחה בעצמה עד כמה שזה לא הגיוני וקשור להארלי השקטה, הביישנית ושלא נוהגת לדבר יותר מדי. שהיא נתקלת למצבים שהיא לא אוהבת היא יכולה להיות רועשת מאוד וכל דבר ההפוך מעצמה או שהיא תהיה עוד יותר מכונסת בעצמה ושקטה.
לוקח לה לא מעט זמן לפתוח את עצמה לאנשים ולספר על עצמה ורוב הסיכויים שהדברים הבסיסיים שידעו עליה זה שהיא בן אדם ספורטיבי וקוראים לה הארלי.
יש לה אינטואיציה כלפי אנשים שהיא מכירה מהכירות ראשונה ועוזרת לה לפסול אנשים וכמעט תמיד היא צודקת. בנוסף להיותה תחרותית מאוד, שקטה, ביישנית ולא נוהגת לדבר יותר מדי, היא יכולה להיות גם די אכזרית כלפי מי שפוגע בה או בחברים שלה אבל לנטור טינה היא לא מסוגלת. אבל, אם היא החליטה שהיא לא אוהבת בן אדם מסוים, היא לא תאהב אותו. לפעמים אפשר לחשוב שהארלי בעצמה לא יודעת מה היא רוצה או מה האופי שלה עצמה, הרי, מצד אחד היא ביישנית, שקטה ולא נוהגת לדבר יותר מדי, ומצד שני היא הכי תחרותית או הכי רעשנית עם חבריה. מה שנוסף על היותה שקטה וביישנית זה שבכל דבר שלא נוגע או קשור לספורט היא רגועה ולפעמים יכולים לחשוב שהיא אפילו מתנשאת. יש אנשים שיההי לה מאוד קשה לסמוך עליהם רק ממבט ראשון. היא מפחדת להתחבר לאנשים בגלל שהיא מפחדת שינטשו אותה, מהנטישה שכבר עברה על ידי אביה ואחותה. מאז שעברה מצרפת לבריטניה היא מסתובבת עם שני חבריה שפגשה שעברה לבריטניה. היא לא איזהו ילדה בודדה או משהו כזה, פשוט לגרום לה לסמוך על אנשים ב-100% לא קורה. ולכן, אף אחד חוץ מאחותה הגדולה לא ידע או יודע עליה כל כך הרבה. והאמת, הארלי שקטה, ביישנית וחסרת ביטחון בכל הנוגע לדברים שהם לא ספורט בגלל חרדת נטישה שקיבלה לאחר שאביה עזב אותם שעוד גרו בצרפת ולכן עברו לבריטניה. ועם זה לא מספיק, לפני כחצי שנה אחותה הגדולה שכל כך אהבה נעלמה והחרדה חזרה והיא נעזרת בחבריה הקרובים יותר מאי פעם ולפעמים היא שואלת את עצמה מה הייתה עושה בלעדיהם. חבריה ואחותה הגדולה נהגו לקראו לה "טוויטי" מרוב שהיא משדרת אישיות קטנה, ביישנית וחמודה. לפעמים מאוד קשה לה להבין שצוחקים איתה ולא עליה ולכן היא יכולה להתעצבן או להיעלב די מהר. הארלי עוסקת מגיל קטן בספורט, מאז שהיא זוכרת את עצמה היא עוסקת בסוגי הספורט השונים. זה יכול להיות בייסבול ועד ריצה תחרותית. הספורט הוא כאילו מקום המפלט שלה.
רקע:
הדבר שהארלי הכי הייתה רוצה, זה שיהיה אפשר להציג אותה בתור הארלי, ילדה ממוצעת, מצטיינת בספורט, זוג הורים תומכים ועוזרים, אחים שתמיד לצידה, חברים טובים שאפשר לסמוך עליהם ובקיצור, חיים רגילים. אבל הכל התחיל בגיל שש, כאשר אביה נעלם במפתיע והשאיר אותה, את אחותה לנה ואת אימן ההרה לבד בצרפת. כמה חודשים לאחר מכן, אימה החליטה שהם יעברו לבריטינה, שם יתחילו חיים חדשים. מאז התקרית הארלי נתקפה בחרדת נטישה שעד גיל עשר לא עברה והפכה מילדה רעשנית וקופצנית ליותר שקטה, ביישנית ואחת שלא מדברת יותר מדי בסביבה שהיא לא של אחותה הגדולה, לנה, או אימה ואחיה, הארי. כאשר עלו לבריטניה בעוד הארלי כבר הגיעה לגיל שבע, אמא ילדה את אחיה הקטן, הארי, דחקה בה אחותה הגדולה בת הארבע עשרה לחזור והתאמן בספורט. כאשר הייתה בת חמש וחצי, ממש חצי נשה לפני שאביה נעלם, הם החלו לשחק במשחקי ספורט שונים ביחד. הוא אימן אותה להיות בכושר בכל ענפי הספורט השונים, אלו שהתאימו לגילה לפחות וקצת יותר. לאט לאט הם גילו שלהארלי ניתן כישרון מלידה בכל העוסק בספורט. היכולת הגופניות שלה היו מדהימות לילדה קטנה בת חמש וחצי. אך לאחר שאביה נעלם היא הפסיקה לעסוק בספורט כיוון שזה לא היה נראה לה קשורה, היא הייתה עושה זאת רק עם אביה, אבל הוא נעלם כלא היה, הוא נטש אותה, אותם. לאחר שכנועים רבים מצד לנה, הארלי הסכימה לחזור לשחק ולאט לאט, הספורט באמת החל לעזור ולהשכיח ממנה צרות בכל פעם שהתחילה. זה היה כמו סם, אבל אחד טוב, בכל פעם שהייתה מתחילה סתם לרוץ או לשחק בכדור היא הייתה פשוט עושה זאת בצורה מדהימה ויוצאת דופן. כאשר הייתה משחקת היא הייתה פשוט משכיחה את כל צרותיה ומתמקדת רק בכדור, או בריצה, או בקפיצה, במה שלא עשתה במהלך העיסוק הספורטיבי. לאט לאט החלה להיכנס למסגרות לאמץכמה ענפי ספורט שבהם הייתה מתעסק בעיקר כגון: כדורעף, בייסבול והתעמלות קרקע. ובאופן התחרותי אתלטיקה וטניס. אבל בכל הנוגע לדברים שלא קשורים לספורט, זאת הייתה אותה הארלי, השקטה, הביישנית שלא נוהגת לדבר יותר מדי בחברת אנשיםש הם לא לנה(בעיקר לנה), הארי ואמה. אבל, מה שקרה לפני חצי שנה, שבר אותה. אחותה הגדולה והאהובה, המודל של הארלי, זאת שהייתה איתה כל חייה, יותר מתמיד מאז שאביה נטש אותן, מאז שעברו לבריטניה, בכל רגע קשה וטוב, נעלמה גם היא. הארלי זוכרת את היום שזה התגלה לה כל כך טוב. באותו הערב, הארלי ולנה קבעו ללכת לקולנוע ביחד ואז למסעדה לקראת יום הולדתה ה-19 של לנה. השתיים קבעו שכל אחת תגיע לקולנוע ואז יכנסו ביחד ויצפו בסרט בשעה 21:00. הארלי הגיעה באיחור של כמה דקות והייתה מוכנה כבר לנזיפות מצד אחותה על כך שהייהתצריכה לחכות לה, למרות שאלו היו כמה דקות מסכנות, לנה לא אהבה איחורים. הארלי החליטה לחכות עוד כמה דקות בחוץ לאחר שלא ראתה סימן לאחותה בשום מקום. לאחר עוד עשר דקות, הייתה השעה כבר 21:27. הארלי החליטה לחפש בפנים, אולי היא מחפשת אותה כבר ומחכה לנזוף בה או לצחוק אליה על כך שחיכתה לה בחוץ ופיספסה רבע מהסרט. לאחר עשרים דקות של חיפושים, הארלי לא מצאה את אחותה בשום מקום והחליטה להתקשר אליה. שום מענה. הארלי התחילה להילחץ, לא אפיין את לנה לאחר, או להבריז בכלל, ועוד בלי להודיע, זאת לא לנה. השעה הייתה כבר 22:26 והארלי החליטה לחזור הביתה. כאשר חזרה לביתה הוא היה ריק. אימה עובדת עד מאוחר ואחיה הקטן, הארי, בן השבע ישן אצל חברו ולכן לא הופתעה שהבית ריק. במהירות עלתה במדרגות והלכה אל עבר חדרה כי כל מה שרצתה לעשות עכשיו היה לישון. בדיוק שעמדה להיכנס לחדרה שמעה רעש של משהו נופל מחדרה של לנה, שהיה ממקום בסוף המסדרון. הארלי החלה להתקדם אל עבר דלת החדר כושאר הייתה לידה הזיזה אותה מעט ופתחה חריץ קטן והספיקה לראות בן אדם במסכה עם כובע על ראשו בכדי שלא יזהו אותו בורח מהחלון. הארלי נכנסה במהירות אל תחוך החדר ומה שראתה היה בלגן נוראי שלא היה אופייני לאחותה, לנה, שהייתה חולת ניקיון וסדר. היה נראה כאילו חיפשו פה משהו, משהו כנראה מאוד חשוב. הארלי נותרה מבולבלת וחוששת. לפני שהחליטה לרוץ להתקשר לאימה ולספר לה על מה שקרה הערב קלטה בזווית עינייה שהמגירה שתמיד הייתה נעולה הנמצאת בשידה הקטנה ליד מיטת של לנה הייתה פתוחה, מה שלא היה קשורה כיוון שלנה לא משאירה אותה לעולם ומעולם לא השאירה אותה פתוחה. הארלי תמיד הייתה מנסה לפתוח אותה אבל לנה תמיד הרחיקה אותה משם כאילו יש שמה סוד שיכול להשמיד את העולם. סקרנות של שנים גברה על הארלי והיא החלה להתקרב אל עבר המגירה וכאשר הייתה ממש לידה, היא פתחה אותה והדבר היחידי שהיה שמה, זה מכתב. לצערה של הארלי כל הכתוב במכתב היה מחוק, חוץ מחותמת אחת בתחתית במכתב. V.F.D היה כתוב שמה. ראשי התיבות האלו לא היו מוקרות להארלי בכלל, וזה היה מוזר, למה שמגירה שלנה שמרה נעולה במשך שנים יהיה רק מכתב מחוק? ואז נזכרה באותו האדם, אולי היו פה עוד דברים והוא לקח אותם? את המכתב היא לקחה ושמרה בחדרה עד היום ללא מושג מה הוא אומר או מה היה כתוב בו. לא פעם, ולא פעמיים ניסתה להיבן מה היה כתוב אבל הכל היה כל כך מחוק ולא הייתה אפשרות להבין מהכתוב שמה. ביום שלמחרת איהמ התקשרה למשטרה, חיפשו את אחותה במשך ימים שלמים ולא מצאו סימן ואפילו לא קצה חוט. מאז אחותה נעדרת ונחשבת כמתה לפי המשטרה. מאז אותו היום במשך כמה חודשים הארלי המעיטה בהתעסוקת בספורט, היא הפכה מופנמת יותר, שקטה עוד יותר, וחרדת הנטישה שלה חזרה. רק שהפעם, לא היה מי שיעזור לה. אימה שכל הזמן בעבודה ואחיה הקטן שהקשר בניהם פשוט לא הלך טוב, לא יכולו לעזור לה. היא החלה להסתובב קצת יותר עם 2 חברותיה לכיתה. אומנם הן לא היו ומעולם לא יהיו תחליף ללנה, אבל הן היו פשוט מעודדות את מצב רוחה כמעט תמיד. אומנם הארלי לא סיפרה להן כמעט כלום על חיה, אבל הכי קרוב שהן גילו זה שאחותה נעלמה.
הצבע איתו אתם מעוניינים שאכתוב את שם הדמות שלכם: BlueViolet
הכישרון המיוחד: יכולת גופנית טובה מאוד ושואפת למצוינת.
הערות \ הארות \ לארי, המלצר שלכם:לארי הדג הכי שווה
גמרתי!!!
הוספתי כמה דברים באופי(:

הודעה זו נערכה ע"י קטנטנה ב Oct 19 2018, 19:46 PM


--------------------

אורטל
- דברים בשפע לשעבר - ביוש -

User Posted Image
לפעמים כשאת חוטפת סטירה, הפנס בעין מאיר לך את הדרך

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 1 2018, 21:55 PM
צטט הודעה




Blink, and the years fall away like leaves
********

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית תוכן
הודעות: 15450
חרמשים: 94521453
מגדר:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


מאיה שמורה עד ה9.10. במידה ולא תהיה התקדמות בטופס עד אז, השמירה תרד.

אורטל! אני ממש שמחה לראות שבחרת להירשם :) הטופס מעט מסורבל, אבל אני יודעת שזו פעם ראשונה ולמרות זאת הצלחתי לדמיין בדיוק כיצד הדמות נראת ונוהגת. ברקע דילגת על מספר שנים שלא כאלה קריטיות כי מדובר על שנות הילדות, והחלק היחיד שמפריע לי הוא שאין פירוט על ענפי הספורט בהם היא עוסקת - דיברנו על זה ואשמח אם תערכי ^^ פרט לזה, אני גאה ושמחה לומר שאת הרשומה הראשונה שלנו! מזל טוב!


--------------------
חלי - 22 - את\היא - אחראית תוכן - א. שנה"ל, הנהלת הפורומים והאתר לשעבר - My Logic

User Posted ImageUser Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 3 2018, 17:43 PM
צטט הודעה




קוסם מצטיין
*******

פרטי משתמש
קבוצה: רייבנקלו
הודעות: 11962
חרמשים: 392
מגדר:female
משתמש מספר: 39849
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 05.08.2012


הרקע יכיל טרנספוביה ומיסג'נדרינג.

שם וכינוי: יובל Len
שם הדמות: שם לידה: בריטני קלאן, הוא עצמו מזדהה כברנדיס קלאן
גיל הדמות: , 18
מגדר: נער טרנסג'נדר (גוף ביולוגי נקבי)
מוצא \ ארץ הדמות: אנגליה
מראה: ברנדיס ניחן במראה מעודן, שברירי באיזשהו אופן. יתכן בהחלט שהדבר הוא חסרון בשבילו, עם גופו הקטן והעדין, קולו הרך, הוא לא יכול 'לעבור' בקלות. הדבר ללא ספק יכול להכניס אותו למצבים בעיתיים, תמיד יש אנשים חשוכים.
עורו של ברנדיס בהיר למדי, חיוור, לא באופן ממש חולני, אבל גם לא ממש בריא במיוחד. אין לו איזשהו ורדרדות בפנים או בלחיים - הוא חיוור באופן שווה בכל גופו. גוון העור שלו חיוור מהמצופה ממרבית הנעירים והנערות בני גילו, אך הדבר לא ממש מפתיע בתהחשב בעובדה שברנדיס לא נוהג לצאת החוצה. הוא מעדיף להשאר תמיד מאחורי הקלעים, בין ארבע קירות וקורת גג מעל ראשו. גם במקרים בהם הוא נפגש עם אנשים - הוא מעדיף לעשות זאת בתוך מבנה, ולא תחת אור היום בחוץ. חשוב לומר - זה לא שהוא חיוור כקיר, באופן חולני. אבל הוא בהחלט נראה כמו אדם שבילה מרבית חייו תחת אור מנורה מאשר אור השמש - מה שלמעשה באמת נכון. כמו כן, העור שלו נוטה להכוות ולהשרף בקלות, עוד סיבה לכך שהוא מעדיף לבלות ת ohhh.gif חת קורת גג מאשר באוויר הצח בחוץ.
הביולוגיה עשתה את שלה; ברנדיס נותר עם מבנה הגוף העדין שלו. הוא עדיין לא עבר שום ניתוחים, ומשיג הורמונים רק לעתים רחוקות, כך שהוא עודנו עם מבנה הגוף שלו, שבולט יחסית ב'נשיות' שלו.
הצוואר שלו דק, כתפיו עגולות. נתונים שלרוב נחשבים לטובים. ברנדיס לא שונא את הצוואר שלו או הכתפיים שלו. למען האמת, באופן כללי הוא לא שונא את הגוף שלו. הוא פשוט למד... להסתדר איתו, כמות שהוא.
איבריו דקים - מבנה הגוף הכללי שלו דק למעשה. כך גם זרועותיו, רגליו - הירכיים המלאים מעט שהולכים ונעשים צרים עד הקרסול. גם אצבעותיו דקיקות, בעלות ציפורניים גזורות ומטופחות.
מותניו צרים, האגן שלו מתקמר מעט, אך גם הוא צר בסך הכל. השילוב זה של מותניו ואגנו די מונעים ממנו את האפשרות לעבור כבן. כך כשגם עם הביינדר המהודק שאיתו הוא מסתובב מרבית הזמן - עדיין הוא לא יצליח להראות גבר ממש, הוא תמיד 'יוסגר' בסופו של דבר. ברנדיס למד להתמודד עם המצב, והוא מרבית הזמן מתמודד היטב במידה והוא נתקל באנשים עויינים או התגרויות. בסופו של דבר - הוא אדם שקול מאוד, אבל זה כבר עניין של האופי. - כאמור, הוא מסתובב עם הבייינדר כמעט תמיד, כך שחזה שלו לא בולט. הביינדר לרוב מותיר סימנים - שפשופים או עור כחלחל כמעט על השדיים שלו. אבל לא ממש אכפת לו מזה, בין כה וכה הוא משתדל להסתיר אותם. הדבר היחיד שהוא לא אוהב בביינדר זה הכאב הלוחץ ובעיות הנשימה שהוא גורם להן. ברנדיס מתקשה בפעילות גופנית מאומצת, הנשימה שלו מתקצרת במהירות, וזו אחת הסיבות שהוא עובד לרוב מאחורי הקלעים ופחות בעימותים פיזיים ישירים. אין לו ממש את האפשרות לרוץ ולקפץ כמו רוב האנשים בעולם. אך הוא מעדיף את זה ככה.
פניו של ברנדיס קטנות מעט - אך השילוב עם הגוף הקטן שלו יוצר מראה נעים והגיוני, ולא מוזר. עצמות הלחיים שלו גבוהות יחסית, וסנטרו רך, מעודן. יש לו מבנה פנים אלגנטי למדי; האף הדק והחד מעניק איזון למצח הנמוך שלו. שפתיו משורטטות; התחתונה עבה מעט מהעליונה, אם כי שתיהן בעובי די ממוצע. מבעד לשפתיו ישנן טורי שיניים ישרות וצחורות להפליא. ברנדיס, במסגרת היותו ברנדיס, מקפיד על צחצוח שיניים שלוש פעמים ביום, ולאחר מכן חוט דנטלי.
עיניו של ברנדיס גדולות יחסית - לא באופן ממש מוזר ויוצא דופן, אך הן כן גדולות מהממוצע. הן נוטות לצורה שקדית לקראת הקצה שלהן, אי אפשר להגדיר ממש את צורת עיניו כשקדית, הן נוטות לצורה זו רק בקצוותיהן. ריסים ארוכים ועבים מסוככים עליהן. הריסים שלו כמעט נראים כמו ריסים מלאכותיים - לא במובן הרע של המילה, אלא בכך שהם כל כך סמיכים וארוכים. קשתיות העיניים שלו בתערובת של ירוק ואפור - גוון מוזר, אך הוא מוסיף עניין למראהו.
מתחת לעיניו ישנם עיגולים כהים של מחסור בשינה - יהיו ימים בהם הם יהיו מעומעמים יותר ויהיו ימים בהם הם יבלטו ויודגשו כמו שני פנסים שבורים. בסופו של דבר, הוא לא ישן הרבה.
גבותיו ממוצעות בגודלן ומסודרות, כהות רק במעט משיערו, שהינו בתערובת גוונים של קרמל וחום עמוק. השיער שלו מבהיק ורך, ומחליק בחינניות עד כתפיו. בפעמים שבהם השיער יחדור לשדה הראיה שלו הוא פשוט יסיט אותו אל מאחורי האוזן. למרות הכל, הוא מעדיף את השיער שלו כך - ארוך במקצת. הוא אוהב את הצורה שזה מעניק לפניו ומרגיש בנוח יותר להרגיש את השיער שלו מאשר לקצץ אותו לחלוטין.
ברנדיס לבוש תמיד באופן מסודר ומכובד, אלגנטי. הוא מצא את הזמן לגהץ לעצמו את הבגדים ולצחצח את הנעליים גם בתקופות בהם היה חסר בית. הוא משקיע היטב במראה והטיפוח החיצוני שלו, הוא מאמין שטיפוח חיצוני מעיד רבות על האדם ועל אופיו, עד כמה אפשר לבטוח בו וכדומה.
ברנדיס מעדיף לבוש רשמי, 'משרדי', במידה מסויימת. הוא לא הטיפוס שילבש ז'קט עור וסקיני ג'ינס, בהחלט לא. הוא מעדיף לבוש קר ורשמי; חולצה מכופתרת, מכנסיים ארוכים - הוא לעולם לא ילבש מכנסיים שלא עוברים את הקרסול.- בנוסף, הוא לרוב ילבש סוודר כלשהו שיהיה רפוי יותר, אך זה נעשה יותר מטעמי בטיחות והסתרה, ניסיון להטצע טוב יותר בחברה כנער, לטשטש את הסממנים המסגירים.
אופי: ברנדיס הוא קול ההיגיון בקבוצה. בכל פעם שיסערו רוחות הוא תמיד יקרא לרוגע, לשיקול דעת. הוא לא מאמין במלחמות, הוא לא מאמין שהם יביאו לטובה. הוא מתנגד להרג ופגיעות הדדיות בכל מאודו. הוא עצמו משתדל תמיד לפעול לשלום, להפסקת אש ומתחים בין כל יריבים שיפגוש. במשך שנים הוא הוגה תוכניות שלום, תוכניות שהוא מייחל להצליח ליישם על כל הסובבים אותו
ובתקווה - על העולם כולו. אלימות מכל סוג שהיא, פגיעה וכל היוצא באלה גורמים לו לסלידה עמוקה וקשה מנשוא. הוא לא מסוגל להבין אנשים הנהנים מיריבות, מפגיעה באחרים. אפילו דבר קטן כמו לגרום למישהו למעוד מעורר בו תיעוב. הוא שונא יחס שהוא רואה כלא הולם או הגון, באופן מסיבי ביותר. סביר להניח, שהוא לא יתיידד עם אנשים שהוא תופס כפוגעניים כלפיי הסביבה. יש לו סלידה בלתי ניתנת לתיאור לכל סוג של פגיעה - עצמית, בבני אדם, בעלי חיים, או רכוש. או שונא כל דבר שהוא קולט כ'מזהם' או פוגעני.
אי לכך, ברנדיס מתעב כל סוג של סמים, אלכוהול או עישון מכל סוג. הוא מתנגד בכל תוקף לחומרים 'מסממים' שחודרים אל הגוף. הוא מתרחק מכל הדברים האלו כמו מאש. החומר היחיד 'המסמם' שהוא צורך - ובכמויות - זה קפאין, שבלעדיו הוא לא יהיה מסוגל לתפקד. יותר משהוא חי על חמצן - הוא חי על קפאין. ישנו וויכוח בלתי פתיר עד היום אם מינימום כוסות הקפה שהוא צורך ביום עומד על שמונה עשרה, או פחות.
ייתכן בהחלט שאותה רדיפה אובססיבית-כמעט אחרי שלום עולמי היא הגורם לכך שהוא טבעוני זה זמן רב - ולא מתכוון להפסיק להיות אי פעם. כיאה לברנדיסיות המוקפדת שלו, ברנדיס הוא מסוג הטבעוניים הכי 'קיצוניים' שיש. הוא אמנם לא מאותם אקטיבסטיים שצועקים על אנשים ברחוב ומארגנים הפגנות - הוא כידוע, טיפוס שמעדיף להיות מאחור, מאחורי הקלעים - אך הוא בהחלט מקפיד ביותר בכל פרט ופרט. הנעליים המצוחצחות שלו הן נעליים טבעוניות מחברה מיוחדת, ושום דבר שהיה חי או שיצא מבעל חיים לא עובר את סף ביתו. למען האמת, במידה ומשהו לא-טבעוני נגע בבגדיו או באחד מהכלים שלו - הוא יזרוק את הבגד או הכלי וישיג לעצמו אחד חדש. כן, הוא ככל הנראה מהטיפוסים הטבעוניים שמאוסים יותר. ברנדיס לא שואף לשלום בין כלל בני האדם - הוא שואף לשלום בין כל היצורים החיים; בני אדם ואחרים כאחד. על כן, הוא עצמו מתחלחל מהשימוש ביצורים חיות למטרות הנאה. הוא לא רואה את ההבדל בין שחיטת עגל לשחיטת תינוק - מבחינתו זה היינו הך. וככל הנראה, כמה וכמה אנשים לא יחבבו אותו כלל ועיקר הודות לזה. אך למען האמת, ברנדיס הוא לא טיפוס שמתחבב על כולם באופן מיידי. יש בהחלט את מי שיגידו שהוא...קשה לעיכול, מורכב. יש שיגידו שהוא פשוט יצור מלוקק ומציק.
ברנדיס אדם מנומס ומוקפד, כל כולו. כל קמט מגוהץ בבגדיו וכל פיסת שיער מסודרת או הנהון ראש. הוא מתנהג באופן קפדני, ויש שיגידו מסוגף. הוא לא ירים את קולו אף לא חצי טון מעבר לטון דיבור רגיל. הוא נראה כמי שלעולם לא יאבד את העשתונות; לא יקלל מכעס ולא יפרוץ בבכי. דומה שהוא תמיד יודע מה הוא עושה, והוא פועל בהיגיון ושיקול דעת מופתיים.
דבר כזה הוא מן הסתם, מעצבן למדי. אדם שכזה, שמתנהג תמיד למופת, שיודע תמיד מה לעשות הוא בהחלט אדם שקשה לחבב. במידה מסויימת יש סביב ברנדיס הילה של 'אני יותר מוצלח מכל הטיפשים הרועשים סביבי'. הוא סולד מכל רעש, אי סדר או בלגן כלשהו. כל דבר שלא הולך על פי התוכנית - כל דבר בלתי צפוי, יכול להוציא אותו מדעתו. ברנדיס אוהב להיות עם שתי רגליים על הקרקע, מודע לכל מה שקורה, ולא אוהב חלומות הקיץ או דיבורים באוויר. הוא אומר - ופועל. הוא כאמור, טיפוס מנומס למדי. הוא לא אדם שיתעלם ממישהו שפונה אליו, גם אם הוא לא מחבב את הפונה. הוא יענה לכולם באותו קופן מנומס וקר רוח.
ברנדיס הוא אדם גאה מאוד; לא, לא יהיר, לא שחצן, גאה. הוא לא מתרברב על יכולתיו בפני אנשים אחרים, הוא לא נוטה לדבר על ההישגים שלו או על עצמו באופן כללי. אבל הוא מעריך את עצמו, ויודע כמה הוא שווה. כמובן, יהיו אנשים שהוא ירגיש עצמו מוצלח מהם, אבל הוא משתדל תמיד ככל יכולתו לא להפגין זאת, ולנהוג בהם באותו אופן מנומס שהוא נוהג כלפיי כולם. הוא מסתובב תמיד זקוף קומה ושוקל מעשים ומילים. הוא מתנהל בנימוס מופתי גם כלפיי אלו המזלזלים בו. הוא לא נפגע מהערות ומילים, אלו סתם הערות ומילים לטעמו. מרבית המילים והקנטורים לא יערערו את בטחונו או יפגעו בו. חוץ מעניין אחד - עניין שכן יערער אותו, ויגרום לו להתכווץ, ולאבד את לכ אותה תדמית גאה וזקופה. עד כמה שברנדיס מנסה לשכנע את עצמו ואת הסביבה שהוא מתמודד והתגבר על חוסר הבטחון שלו במצב - זהו שקר, זה הדבר היחיד שיערער אותו. בסופו של דבר, כשהכל אומר שאתה טועה, לפעמים אתה מאמין בזה בעצמך. הנקודה הרגישה שלו היא בסופו של דבר אותו עניין. ברנדיס כשלעצמו למד לקבל את עצמו, את מה שהוא. אבל שנים של של שמיעת התנגדויות, אי קבלה וניכור עשו את שלהם. ויהיה שישיה האדם שיחליט להשתמש בקלף הזה כנגד ברנדיס - ככל הנראה, הוא ישאיר את ברנדיס ללא מילים, ויכופף את הגב הזקוף, יעוות את הפנים הקרות והשקטות להבעה שכולה בלבול, היסוס, ופחד. פחד מהכל.
במידה מסויימת, הוא יכול לעורר כבוד, עם התנהגותו המנומסת והגאה. הוא פועל תמיד ללא רבב, בהקפדה ותשומת לה, וזה בהחלט יכול להוות מודל השראה או הערצה. היותו כה שקט - ואם זאת כה פעיל. אל תטעו, ברנדיס לא יושב בדממה בצללים, הוא פועל תמיד; גם אם לא במשימות מוגדרות של ממש. יש לו אובססיה ליצירת שלום, שלום עולמי. זה לא סתם חלום או משאלה; ברנדיס מבלה שעות וימים ולילות בבניית תרשימים, דיאגרמות, רשימות, טבלאות ועוד ועוד למען המשימה; הקמפיין הגדול ביותר שלו, יצירת שלום עולמי. ללא רעב, ללא מחלות, ללא דיקטטורה, שוויון זכויות מלא לכולם. עד כמה שי שיחשבו שזה מגוחך; ברנדיס עומל ועובד לפתור את זה בעצמו. והוא לא ינוח ולא ישקוט עד שהוא ישיג את המטרה שלו.
רקע: ברנדיס לא נולד לתוך משפחה קטנה ואדוקה, קירות ביתו לא היו מכוסים בצלבים ותמונתו של המושיע בן האלמוות. למען האמת, משפחתו היתה אחת המשפחות הכי מודרניות-גנריות שקיימות. אביו היה פקיד בבנק, אמו מזכירה באחת מחברות ההיי-טק הגדולות. היו לו שתי אחיות גדולות; שרון ואנדראה. הם גרו בבית-דו קומתי ברחוב מטופח. חיים גנריים-אנגליים, שאין מה לומר עליהם יותר מידי. הפעם האחרונה שבה הוריו היו בכנסיה היתה ביום חתונתם;הם לא היו מהמשפחות שנוהגות לבקר בכנסיה בימי ראשון ולהתפלל לפני השינה. הם אפילו לא חגגו את חג המולד. הוריהם היו מאותם אנשים הסוגדים למודרניזציה ובזים לכל מנהג עתיק או דת, בטענה שזה דבר פרימיטיבי שאין לו עוד מקום בעולם. על פניו, במשפחה שכזו, שמברכת את הקדמה והליברליות באופן כה מוקפד, היה נראה שהחיים של ברנדיס אמורים להיות נוחים ובטוחים.
אך בסופו של דבר, דיעות קדומות אינן נקשרות בדת. עד כמה שנוח לחשוב כך, אין קשר בין דת לניכור, ואין קשר בין אתאיזם מודרני לקבלה. ככל שהתיימרו הוריו להיות ראשוני המודרניות - בכל הנוגע להטרונורמטיביות הם היו אחרוני הפרימטיביים. אך זה היה דבר שברנדיס למד רק בהמשך.
הוריו לא היו אנשים אלימים, ובביתם לא שררה אווירת-פחד ואיום. לכל היותר, ריחפה בביתם אווירת קרירות, הסתגרות. הוריהם לא היו מההורים המספרים לילדיהם סיפורים לפני השינה, יוצאים איתם לטיולים ומריעים מהתלהבות אם ילדתם קלעה סל. הם אפילו לא נהגו לאכול ארוחות ערב משותפות. שרון, אנדראה וברנדיס - שאי אז הכיר את עצמו עדיין כבריטני - גדלו תחת משמעת ברזל וחוקים נוקשים. הוריהן חינכו אותן למלוא הבגרות והאחראיות של אדם מבוגר, ולא של ילד צעיר. שום השתטות בחצר האחורית, מסיבת פיז'מות או צפיה מוגזמת בטלוויזיה. צחוק בקול רם או ריצה ברחבי הבית היו אסורים בהחלט. ברנדיס גדל כילד, עם ההבנה המוחלטת שאין מקום למשחקים; עליו להקפיד על הכנת שיעורי הבית, סיום כל מטלות מבית הספר, ושמירה על חדר מסודר ומראה מטופח. המורים התמוגגו מכמה ברינטי הקטנה מגלה בגרות ואחריות הלא אופיינים לגילה. במקום לתהות מדוע ילדה בת שבע דואגת לשיעורי הבית ולשיער מסודר במקום לשחק בחוץ כמו ילדים אחרים, הם התמוגגו ממנה. ההורים לא נהגו לחלק מחמאות, אך הם בהחלט נהגו להעניק נזיפות. ברנדיס ידע שכל עוד הוא לא ננזף - המצב טוב, ולכן דבק במרץ בלהיות אחראי וצייתן ככל האפשר. הוריו קידשו את הצייתנות.
ייתכן שאותה בגרות ואחראיות שהוריו חינכו אותה אליו כה בקפדנות היתה משהם התחרטו עליו מאוחר יותר. ברנדיס למד לחשוב לעומק, להתחפר במחשבות ולהבין את עומקן, להסיק מהן מסקנות. ייתכן שאם היה גדל כמו כל ילד צעיר אחר, עם משחקים בחצר האחורית ומסיבות פיז'מות, הוא לא היה מעסיק את עצמו במחשבות הללו בשלב כה מוקדם בחייו. ללא ספק - זה היה קורה, אך ייתכן שאם היה גדל בתחילה כילד חסר דאגות - המצב היה שונה.
אך ברנדיס, שחונך בקפדנות להתעמק במחשבותיו ולהסיק את המסקנות, חשב וחשב. כשהיה צעיר יותר, הוא לא היה יכול לשים את האצבע על הדבר, אבל משהו תמיד היה שונה. הוא תמיד ידע - גם אם בתחילה לא יכל להגדיר מה המצב בדיוק - הוא לא כמו כולם.
לא כמו האחיות שלו, ולא כמו בנות הכיתה האחרות שלו.
המחשבה, התהיה, תמיד רבצה בתודעתו. אבל ברנדיס לא נהג להסתובב עם שאלות לאורך זמן, הוא תמיד חיפש תשובות. זה היה שיעור נוסף מאת ההורים;למצוא תשובות לשאלות, לחפש את המידע בעצמך. ההורים של ברנדיס מעולם לא ענו לו תשובות, מהרגע שבו ידע לקרוא - הוא ידע שאם הוא רוצה למצוא תשובה - הוא צריך לחפש אותה בעצמו, ואין טעם להטריח את הוריו. מדוע השמיים כחולים, איך עצים צומחים, איך איברי הגוף פועלים - את כל הדברים האלו ברנדיס למד בעצמו, מקריאת ספרים, ולא מתשובות לשאלות ששאל את הוריו. הוריו תיעבו שאלות. אנשים אחראים לא שואלים שאלות, אלא מחפשים את המידע בעצמם. וברנדיס הפנים תמיד את מלוא החשיבות לאחריות.
הוא חיפש את במידע בעצמו; זה לקח זמן, הכל היה מבלבל. לאט לאט לקרוא על הגוף הביולוגי, ועל ההורמונים הפנימיים, להפנים לאט לאט הכל. זה היה מבלבל, מוזר, אולי אפילו מפחיד - אבל ברנדיס הרגיש שהוא מצא את התשובה שלו, מבלבלת ככל שתהיה.
בתחילה הוא עדיין ניסה להפנים את המצב; טעם את המילה, המושג. הוא סקר את עצמו במראה - עד כמה שאי אז עדיין המצב היה קל יותר, אי אז הגוף שלו עדיין לא הרגיש שגוי עד כדי כך; הוא קרא עוד ועוד מידע, על אנשים אחרים כמוהו. כשהוא סיים לעבד את המצב כולו, הוא החליט לדבר עם הוריו. הם לא נהגו לשוחח באופן תדיר, הם בהחלט לא היו משפחות שיושבות בערב על הספה ומתעניינות זה ביומו של זה, אבל דברים חשובים תמיד נאמרו, צופה בבית לכנות מוחלטת, וברנדיס לא התכוון לסור מדרכי החוק של הבית.
זה היה היום שבו המצב הדרדר באופן מוחלט.
הוא הושיב את הוריו ואחיותיו מסביב לשולחן באותו הערב, צופה במבט זהיר מעט. אחיותיו ישבו זו ליד זו, שרון בשיער משתפל במורד כתפיה, ואנדראה מסלסלת קווצת-פוני סביב אצבע מטופחת-ציפורן. הוא היה רק בן תשע, שרון בת בת שש עשרה, ואנדראה בת שלוש עשרה. הוריו ישבו גם הם, זקופים ותמירים. ברנדיס הכין את עצמו מראש לכך שהמצב ישתנה; היה לו ברור שהמצב יהיה מוזר ומבלבל - להוריו, לאחיותיו, וייתכן שאף לו עצמו. ברנדיס ידע מכל מה שקרא שלא כל מהשפחות מקבלות את המצב - הוא קרא עשרות סיפורים על נערים ונערות שגורשו, הוכו, אף נרצחו. אבל הוא, במידה של נאיביות של ילד בן תשע, האמין שהמצב יהיה שונה אצלו. הוריו התנגדו לגזענות, שוביניזם, וכל אותה שפיטה על רקע דיעות קדומות והתנהגויות-עבר. הוא היה בטוח שהוריו - עד כמה שיהיו מבולבלים, יקבלו את המצב. הם תמיד טענו שהינם תומכי הליברליזם.
המצב הדרדר באופן מיידי, ברנדיס ניסה להסביר, לשמור על טון דיבור מנומס, להביא דוגמאות - אבל אותה שיחה הסתיימה תוך דקות ספורות. הוא ישב בחדרו, ממשש את הלסת שלו, ומנסה לשווא לעצור דמעות. ההורים שלו תיעבו בכי.
מי שנכנסה לחדר הייתה שרון, מחזיקה בידה שקית קפואה עטופה במגבת. היא לא נראתה מודאגת במיוחד מהסיטצואציה, חייכה את אותו חיוך שליו, כשהתיישבה לצד מי שראתה כאחותה והצמידה את הקרחון המאולתר אל הלסת הפגועה.
"אל תבכי, בירט." היא הרגיעה, באותו חיוך מלא גומות חן. "את יודעת שאבא ואמא לא אוהבים סיפורים מיותרים, פשוט עיצבנת אותם. תבקשי סליחה והכל יהיה בסדר."
ברנדיס התקשה לדבר, לא רק בגלל הקרח הצמוד ללסת, אלא בעקבות ההבנה המחלחלת של המצב כולו. אפילו שרון, שהיתה כה עליזה וחביבה לא האמינה לו.
אחותו הרחיקה את הקרחון, העבירה אצבעות בזהירות על הלסת. "הכל יהיה בסדר, בריט, אני לא חושבת שיישאר לך אפילו סימן. תנסי לישון, טוב? אל תדאגי, אבא ואמא עדיין אוהבים אותך." ובנשיקה על הראש שרון התרוממה והתרחקה בצעדים קלילים, חסרת דאגות.
ברנדיס נשכב במיטה, ובעוד לסתו עדיין פועמת בכאב, הבין ששרון טעתה. המצב לא יחזור לקדמותו, הכל השתנה.
המצב מאז היה שונה. ההורים של ברנדיס לא פגעו בו, הם לא התעללו בו, כל עוד הוא התנהג באופן שמניח על דעתם. הנושא היה מחוץ לתחום, אם ברנדיס החליט לפתוח את הנושא - הוא היה יודע שהוא ישלם על הבחירה, בין אם בקרקוע, נזיפה, או הכאה. משלב מסויים, ברנדיס הפסיק לנסות. הקשר בין הוריו צומצם למינימום ההכרחי ביותר. עם אנדראה הקשר מעולם לא היה קרוב, ובאותם שנים - כששרון למדה בקולג' מרוחק, ברנדיס מצא את עצמו מסתובב בעיקר עם עצמו.
אבל ככל ששנות ההתבגרות הגיעו, המצב הלך והידרדר. השנאה העצמית, הכאב - כל אותם דברים שברנדיס קרא עליהם בקפידה בגיל תשע התרחשו. ויחד איתם, בתיאום מוחלט, המצב בבית הידרדר. כל קווצת שיער שנחתכה, כל חולצה מקטוגריית הגברים שנמצאה בבית - כל אחת הובילה לעונש משלה. ברנדיס למד להסתתר ממבטים חקרניים, ולשקר כששאלות חקרניות נשאלו. אבל עדיין, במידה מסויימת של גאווה, הוא לא הסתיר את המצב, הוא לא שיקר. חרף כל הנזיפות והאיומים, הוא הציג את עצמו לכולם כמות שהוא -ברנדיס, הוא עמד על כך, חרף כל הבעיות שהעקשנות שלו יצרה. והוריו, שהתיימרו להיות כה מודרניים, אימצו אל חיק לבם את שיטת ההלכאה בחפץ לב.
ואז אנדראה מתה.
ברנדיס לא זוכר לחלוטין את מה שקרה. זה היה ערב גשום, והדפיקות בדלת היו בלתי צפויות. גם הגברים מעבר לדלת היו בלתי צפויים, עם מידהם, והבעת האמפתיה שהעלו בכורח על פניהם. המון פרטים הם לא יכלו למסור פרטים רבים. אנדראה תמיד הייתה האדם המסתורי בבית, ונראה שכוחות המשטרה עצמם לא ידעו מה בדיוק קרה. זה קרה בבר; זה כל מה שהם ידעו, היא פשוט היתה בערב שגרתי בבר, ואחד המרקולים שהיו טבועים בקיר פשוט נפל. אף אחד לא היה יכול לדעת שהוא יפול, אף אחד לא יכל לדעת שהיא בדיוק תעמוד מתחת. היא מתה תוך כמה שעות, לא היה לה הרבה סיכוי.
ברנדיס עמד מול הארון הפתוח, הוא סקר את הגופה של אחותו. הוא הביט בשיער החום שעוצב, וגלש על כתפה באופן שהסתיר את אותו קעקוע מוזר שעשתה לפני שנים ספורות, ויצרה בכך ריב כה סוער עם הוריהם. הוא הביט בידיים ששולבו בקפידה על חזה, בציפורניים הארוכות והצבועות, שאנדראה תמיד כה הקפידה לטפח. הכל היה מוזר מידי, הוא לא ידע לשים את האצבע מה בדיוק העניין. פחות משהיה אבל, היה מבולבל ומהורהר. כיצד ייתכן שרמקול פשוט יקרוס באמצע בר? ואיך אנדראה היתה האדם היחיד שנפגע?
לאחר מותה של אנדראה, מעט הקשר שנותר בין ברנדיס להוריו התפורר. שרון היתה בעלת דירה משלה, והוא מצא את עצמו מתגורר אצלה יותר ויותר. זה היה עדיף על פני המגורים עם הוריהם, אבל לפעמים ברנדיס העדיף לבלות את הלילה ברחוב ולא לחזור.
"חבל שהסתפרת, בריט. השיער שלך באמת יפה. בנות אחרות היו מקנאות בך."
ברנדיס נעצר, האצבעות שלו מוללו את שולי השיער החדשים. הקול שלו היה שקט. "אני לא בת."
"כמובן, כמובן." המהמה שרון, משגרת אליו את אותו חיוך-גומות שלה. "הכל בסדר, ארוחת הערב תהיה מוכנה עוד רבע שעה. תרצי להתקלח בנתיים?"
שרון נותרה תמיד אדיבה וחייכנית, אחות גדולה שנהגה באמהיות יותר מכל יחס אמהי שהיא עצמה אי פעם קיבלה. היא הציעה לברנדיס בחפץ לב חדר בבית שלה ושל בן הזוג שלה, היא ארזה לו ארוחות צהריים וחגגה איתו ימי-הולדת.
היא מעולם לא היכתה, צעקה, או לעגה. ונהנה תמיד ברכות ומתיקות אין-קץ.
אבל בסופו של דבר, לא בברנדיס היא נהגה ברכות האדיבה הזו, כי אם בבריטני.
היא לא הביעה התנגדות על שום היבט בחייו של ברנדיס. היא לא מחתה על השם שבחר לעצמו, היא לא התנגדה לכל בגד אחר שקנה. היא נתנה לו חופש עצמאי מוחלט, אבל הוא מבחינתה, עדיין היה אחותה הקטנה. ולפעמים, דווקא היחס הרך והאדיב הזה הוא שגרם לברנדיס להסתובב בחוץ כל הלילה ולא לחזור הביתה. במידה מסויימת, עדיף היה את הניכור המוחלט של הוריו מאשר את המתיקות של אחותו, הmellow.gifה באותו מרירות צורבת.
[olor=RoyalBlue]הצבע איתו אתם מעוניינים שאכתוב את שם הדמות שלכם:[/color] מעדיפה משהו במין גוון ירקרק-חיוור
הכישרון המיוחד: טקטיקן נהדר, הוא בוחן מצבים לעומק ומבחין גם בניואנסים קטנטנים, מה שמועיל מאוד בבניית טקטיקות ותוכניות פעולה.
הערות \ הארות \ לארי, המלצר שלכם: הכל עדיין בתהליכים. האופי והמראה עדיין צריכים שכתוב. מתנצלת שייקח לי זמן.
מראה ואופי גמורים
סיימתי! מתנצלת על הרקע. השתדלתי להזדרז, ובנוסף אני לא בכושר


--------------------
יובל | 22 | Vocaloid | אנימה | חוסר חיים | החלפתי כינוי! | יום אחד אני אצור מ"ת | מתפללת שמעט המתי"ם הקיימים לא יינטשו

User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 7 2018, 15:34 PM
צטט הודעה




Blink, and the years fall away like leaves
********

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית תוכן
הודעות: 15450
חרמשים: 94521453
מגדר:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


השמירה של קס, איימי וראיין מחודשת עד ה16.10
השמירה של מאיה מחודשת עד ה17.10
ויובל מקבלת שמירה עד ה16.10 גם :)

אנא השתדלו להתקדם בטפסים לפני ששבוע השמירה נגמר ^^


--------------------
חלי - 22 - את\היא - אחראית תוכן - א. שנה"ל, הנהלת הפורומים והאתר לשעבר - My Logic

User Posted ImageUser Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 7 2018, 19:39 PM
צטט הודעה




חיים לפני מוות. כוח לפני חולשה. מסע לפני יעד.
********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 18934
חרמשים: 107133
מגדר:
משתמש מספר: 62638
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 22.05.2017


שם וכינוי: אורי Louis Litt
שם הדמות: היינריך פון בראון אבל כולם קוראים לו היין
גיל הדמות: 12-18 16
מגדר: זכר
מוצא \ ארץ הדמות: גרמני
מראה: אם תסתכלו על היינריך תחשבו מיד שהוא גרמני טיפוסי, הוא כמובן - בלונדיני. אבל אם תסתכלו מקרוב בשערו תראו משהו אחר ושונה. הוא בעל שיער חום קצר אבל הוא שונא את צבע שיערו הטבעי ולכן הוא החליט בגיל שלוש עשרה לצבוע את השיער לירוק. אך לאחר שאביו כעס על על שבייש את משפחתו, הוא החליט לצבוע את צבע שיערו לבלונד אך השאיר בסתר מעט צבע ירוק בשורשי שערו שתוכלו לראות רק אם תסתכלו עליהם מקרוב. הדבר השני שתראו כאשר תסתכלו עליו הוא העיניים שלו, הן בצבע ירוק כהה ממש כמו היער שליד הכפר של אמא שלו, או כמו שאחותו נוהג להגיד "עיניים בצבע עץ חג המולד". יש אנשים שיגידו שהעיניים שלו הן יפות, יש אנשים שיגידו שהן מהפנטות אבל כולם יסכימו שהן מושכות את המבט שלך. אך לצערו הרב של היינריך, בגיל ארבע עשרה הוא הלך לרופא העיניים וגילה שעליו לשים משקפיים עם מספר יחסית גבוה (ארבע בעין אחת וארבע וחצי בשניה), משקפיו שחורות פשוטות עם ידיות מאחורה בצבע בז'. והדבר השלישי שכולם יגידו כאשר יראו אותו, "וואו, אתה גבוה!". הוא בגובה מטר תשעים וחמישה ולא מפסיק לגבוה, הערכות של הרופאים אומרות שהוא יוכל להגיד לגובה שני מטר ועשרים סנטימטר. למרות מבנה גופו הגבוה, הוא די חלש, או לפחות ניתן להגיד שספורט ושרירים הם לא הצד החזק שלו, מה שגם עושה אותו יחסית רזה ולכן עליו ללבוש חגורה בכל זמן נתון.
סגנון לבושו היה יכול להיות פשוט, סתם טי שרט מהארון ומכנס ארוך שהוא אוהב. אולם הוא נולד לאבא הלא נכון כנראה, אבא שמכריח אותו ללבוש חולצה לבנה מגוהצת, חליפה ומכנסים שחורים, בגדים מכובדים ולא מאוד נוחים.
אופי: התכונה הכי בולטת שאפשר להגיד על היין זה שהוא סקרן. הוא חוקר כל דבר שמעניין אותו (שפות עיקר אבל עוד כמה דברים), כל הזמן שואל שאלות על דברים שלא ברורים לא או לא נראים הגיונים בעינייו, בצורה שיש שיגידו שהיא חופרת מעט או אפילו מאוד חופרת, ובכללי הוא אוהב לגלות דברים חדשים ולהרחיב את הידע שלו. מטבעו היין הוא ילד די ביישן שלא אוהב להיות באור הזרקורים ומעדיף להיות מאוחרי הקלעים, למשל בהצגות הוא לרוב יקח את תפקיד הבמאי, התסריטאי או תפקיד אחר חשוב אך מאחורי הקלעים, ותמיד יעדיף לסרב לכל הצעה שמציבה אותו על במה. אבל כמו דברים רבים, אביו לא ממש אוהב את התכונה הזאת אצל בנו ולכן הוא עודד אותו ואף הכריח אותו לפעמים להיות באור הזרקורים, להנהיג קבוצה ולהיות ילד דומיננטי מאוד. היין הוא לא מבעלי הפתיל הקצר ולרוב הוא רגוע ונעים אבל כאשר משהו מכעיס אותו באמת, הוא יכול להיות פרא אדם, להיות מרושע מאוד או פשוט להפגין את כעסו בצעקות. דברים שמכעיסים את היין הם בעיקר דברים הקשורים לחוסר הצדק בעולם, לעוני, מחלות או שחיתות, וגם דבר נוסף: אבות. הוא מתעב את המילה הזאת, את האנשים שמתנהגים כאילו הם דואגים לו בצורה חמה ואבהית. הוא שונא בעיקר את אביו שלו, וכל מה שנקשר אליו בערך. הוא יסרב ללבוש בגד אם הוא יגלה שזה בגד שאביו קנה, הוא יסרב לאכול אוכל שאביו הכין והוא אף יסרב ללכת לבית הספר שאביו בחר עבורו. הוא פשוט ממש שונא את אבא שלו.
יש תכונה נוספת שמגדירה את היין, הוא פחדן יחסית, או במילים שלו "הגיוני ומציאותי". הוא לא סובל רכבות הרים או כל מתקן אחר בלונה פארק, מעולם לא ראה וגם לעולם לא יראה סרטי אימה ובכללי הוא לא שש לעשות דברים "אמיצים" ושטותיים. יש שיגידו שזה חיסרון אצלו אבל היין מאמין שזאת אחת התכונות הטובות שלו כיוון שהיא עוזרת לו לא להפגע או להסתבך.
כאשר היין מרגיש צורך לברוח מהמציאות קצת (צורך שהוא חש הרבה), הוא לובש בגדים שונים, שם כובע או משהו ומטייל ברחבי העיר או המדינה כאשר אביו לא נמצא. הוא מחקה מבטאים מעולה ומסוגל לדבר שפות שהן לא גרמנית כאילו הן שפת אימו, לכן הוא מסוגל להתחפש לאנשים אחרים יחסית בקלות, מה שגורם לו להרגיש חופשי ורגוע.
רקע: היינריך הוא בנם הבכור של שטפן פון בראון ו-ורוניקה שטרן. אביו שטפן הוא צאצא של נסיכות בגרמניה ולמרות שהתואר כבר לא משפיע, הכסף והמשאבים שבאו בעקבות זאת בהחלט משפיעים. אביו הוא אדם עשיר ביותר ומכיוון שהוא הבן היחיד, הוא קיבל הירושה וכל כספי המשפחה. הוא איש עסקים עשיר שעוסק בעיקר בתחום של מלונאות ונדל"ן ועושה מזה כסף טוב מאוד. את הכסף שלו הוא לא חושש לפזר ולהוציא, חי את החיים הטובים ונהנה מכל הכסף שהרוויח. ההקדמה הארוכה הזאת לגבי אביו חשובה מאוד, כיוון אביו הוא דמות שמעצבת ממש את חייו של היינריך. בגלל המעמד והכסף, היינריך גדל בחינוך נוקשה ולמד במוסדות חינוך מעולים המעודדים מצוינות. אביו רוצה שבנו ימשיך את עסקיו לאחר שהוא יפרוש ולכן כל הזמן מכוון את בנו לעמידה מול קהל, עסקים, ונימוסים. כל דבר שאינו הולם מספיק, או לא מכניס כסף איכשהו, מבחינת אביו הוא בזבוז של זמן. אביו מגדל את בנו ביד נוקשה, הלי חיבוקים או הפגנת חיבה ויכול להיות אפילו אכזרי כלפיו. ולאחר כל זה, נעבור לדמות השניה והחשובה בחייו של היינריך, אימו. אימו הייתה דוגמנית ושחקנית גרמניה שלפי השמועות נמשכה לאביו של היינריך בגלל הכסף. לאחר שהיא התחתנה איתו, הוא דרש ממנה להפסיק לעבוד ולכן היא החלה להשתעמם מעט. בשלב מסויים היא אפילו עשתה קעקוע מסויים, קעקוע שנצרב בזיכרנו של היינריך וגם החלה להעדר מהבית יותר ויותר. היא החלה להיות מסתורית מאוד לגבי עיסוקיה וכמעט ולא דיברה על מעשיה בזמנה הפנוי. כשהיינריך היה בן שבע, הוא קיבל את ההודעה שאימו נמצאה מתה בשריפה בביתם, כאשר הייתה לבד בבית. מותה זכור לו כל כך מכיוון שזאת הפעם היחידה שהוא ראה את אביו בוכה ואף אביו חיבק אותו. לאחר מותה, חיפש היינריך מקלט מהמציאות והוא מצא אותה לבסוף בלימודי השפות. לאחר שלמד את המבטא האוסטרי והשווצרי של הגמנית באמצעות מקרים וחברים מהאזורים האלו, הוא החל ללמוד במקביל אנגלית, צרפתית, איטלקית וספרדית בעזרת מורים פרטיים, קורסים ואפליקציות ללימודי שפות וגם צפיה בסדרות בשפות אלו. לאחר שהתמקצע בהם בצורה שוטפת שאפשרה לו לגרום לאנשים לחשוב שזאת שפת אימו ולעבור מבחנים בדקדוק שפות האלה בציוני מאה הוא עבר לרוסית וערבית ורק לאחר שהגיע אליהם לאותה רמה של מיומנות כמו בשפות שלמד לפני דבר שקרה כשהיה בן חמש עשרה, החל ללמוד סינית ויפנית. כמובן שאת כל אלה הוא למד במקביל למקצועות הרגילים בבית הספר, שברובם גם הצטיין, וגם במקביל ללימוד עסקי המשפחה מצד אביו הנוקשה.

לאחר שסבל מאביו בצורה קיצונית פעם מסוימת, היינריך ברח מביתו לכפר ילדותה של אימו כדי לנסות להבין מי הייתה אימו, כיוון שהיא כל כך מסתורית. הוא ניסה אף לחקור לגבי הקעקוע שהיה לאימו במשך זמן מסויים והדבר הכי קרוב לרמז שהוא הגיע אליו היה מאחד ממכריה של אימו שמילמל את ראשי התיבות V.F.D. הוא ניסה לחקור לגבי ראשי התיבות האלה אך אביו מצא אותו לפני והחזיר אותו לביתם. מאז אותו היום היינריך החל לנסות לחקור לגבי אימו אך ללא הצלחה וכל ניסיון שלו הוביל לכעס רב יותר מצד אביו.
הצבע איתו אתם מעוניינים שאכתוב את שם הדמות שלכם: LimeGreen
הכישרון המיוחד: כישרון בשפות-ככה הוא יודע גם אנגלית. השפות שהוא יודע הן: גרמנית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, ספרדית, רוסית, ערבית ולא רע גם סינית ויפנית. בנוסף הוא די טוב בחיקוי מבטאים של אנשים אחרים ולכן יכול לדברה אנגלית למשל גם במבטא בריטי וגם במבטא אמריקאי
הערות \ הארות \ לארי, המלצר שלכם:
לשמור?


--------------------
אורי Ori

Life before death, strength before weakness, journey before destination
I will protect those who cannot protect themselves
I will protect even those I hate so long as it is right
I accept that there will be those I cannot protect


---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 7 2018, 21:31 PM
צטט הודעה




שר הקסמים
*******************

פרטי משתמש
קבוצה: הפלפאף
הודעות: 108373
חרמשים: 11302
מגדר:female
משתמש מספר: 64271
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 11.09.2017


שם וכינוי: חוי, Trellis
שם הדמות: אנדרו בת'
גיל הדמות: 12-18,15
מגדר: זכר
מוצא \ ארץ הדמות: אנגליה (לונדון)
מראה: אנדרו הוא נער בגובה די ממוצע לגילו, הוא מטר שבעים ושתיים. יש לו פנים מעט מחודדות, סנטר קטן ושפיצי. אם כי יש לו לחיים ורדרדות שכייף לצבוט. יש לו גם אף דק ומעט ארוך אם כי לא מזכיר עיפרון, אלה יותר דק בקצה אך לא בולט במיוחד מהפנים, ועליו נמשים. יש לו עיניים עגולות וגדולות מאוד בצבע כחול כהה עד כדי כך שלפעמים הן נראות כמעט שחורות ומאיימות, אך לעיתים הן חמימות ויש בהן משהו שמרגיע אנשים. הוא נוהג להקיף את העיניים באיילינר שחור או להשתמש באיפור שחור אחר כדי לצמצם את גודלן של העיניים שלו שלדעתו מביכות בגלל גודלן. את העיניים מכסים ריסים ארוכים ובהירים ומעט מעוגלים. הוא גם מרכיב משקפיי ראייה למרחקים ארוכים, המשקפיים עצמן עגולות ובעלות זגוגיות דקות, והמסגרת בצבע שחור. יש לאנדרו אוזניים שדוניות ושפיציות מעל מעוגלות למטה ומתחדדות כלפי מעלה, המראה הזה גורם לו למראה מעט מגוכך. הוא גם בעל שפתיים דקות וקטנות, והוא נוהג להדק אותן בכל פעם כשהוא כועס עד כדי כך שהן כמעט לא נראות. הן ורדרדות וקצוותיהן בהירים במיוחד ונוטות לצבע כמעט לבן. מבנה הגוף שלו שברירי וזוויתי ועורו חיוור בגוון שמנת מנוקד בנמשים.יש לו כתפיים רחבות וזרועות חזקות ויציבות בהשוואה לשאר גופו. לאנדרו יש שיער חום בהיר וחלק עד הכתפיים ופעמים רבות הוא קולע צמה או שתיים מקצוות שיער בלי לשים לב והן נשארות שם כי אין לו סבלנות לפרק אותן, כמו כן מאז ומעולם יש לו פוני, והוא לא מוכן לגזור אותו. לרוב אנדרו לובש מכנסי ג'ינס בצבעי שחור וכחול משופשפים וכהים וחולצות בעלות שרוולים ארוכים בצבעי יסוד עם ציורים שהוא מצייר להן על השוליים. יש לו גם מעין אובססיה לסוודרים ותמיד, אפילו בקיץ אפשר לראות אותו לובש סוודר או סווטצ'ארט שגם עליהם יש ציורים בלתי פתורים. יש לו גם נעלי ספורט לבנות שבכל פעם הוא קונה את אותה הנעל רק במידה אחרת. ההליכה שלו מושכת תצומת לב מכיוון שהוא נוהג לשלב גלגלונים בהליכה.
אופי:אנדרו טיפוס מופנם, הוא אינו מרבה לדבר ליד אנשים שזרים לו מכיון שהוא חושש שיזלזלו בדברים שהוא אומר ויפסלו אותו, בדרך כלל כשמבקשים ממנו לדבר בפני קהל גדול או אפילו ליד אנשים שהוא מכיר הוא ישר יסמיק ויתחיל לגמגם או לדבר מהר מאוד ולהשתנק עד שיתחמק. רוב האנשים בסביבתו התרגלו לכך והם אינם דורשים ממנו לדבר. האנשים היחידים שהוא יכול לדבר לידם בפתיחות הם בני משפחתו הקרובה ומספר חברים קרובים, ובחברתם יוצא ממנו בן אדם שונה, מעין אנדרו שלא הרבה מכירים: הוא נוטה לפטפט הרבה ולצחוק, להשתמש במעט הומור מדכא ולצחוק על מצבים שקורים לו, הוא ניהיה לבבי וחברותי. אנשים זרים שינסו ליצור איתו קשר ירגישו כאילו הוא מתנשא מעליהם מכיוון שהוא פשוט מתעלם. יש לאנדרו כמו כן חולשה ליצורים חסרי אונים ובכל פעם שהוא רואה חיה פגועה או בן אדם במצוקה הוא עוזר לא, גם אם הוא מפסיד דברים שחשובים לו וגם אם הוא נפגע מכך. פעמים רבות כשהוא נתקל בספרים או עסוק בציור הוא פשוט שוכח איפה הוא נמצא או כמה זמן עובר וכך שתופסים ממנו כאדם חסר אחריות אך זה רושם מוטע לחלוטין. פעמים רבות אפשר לתפוס אותו כמעט עצלן רק כי הוא חולה וכשתוקפת אותו המחלה שלו הוא לא מסוגל לקום מהמקום או להזיז את עצמו. אנדרו הוא טיפוס מרגיע ובכל פעם שמישהו חווה משבר, אנדרו תמיד יהיה שם לנחם אותו בשתיקה ומבט מעודד. אך למרות אופיו הטוב מסוכן להסתבך איתו, כשהוא נועץ באדם כלשהוא מבט של שנאה אותו הבן אדם בדרך כלל יברח בריצה, אנדרו אמנם מתעצבן לעיתים רחוקות אך כשזה קורה הוא תוקף את האדם שעיצבן אותו (לרוב אדם שפגע במישהו חלש ממנו) ומכה אותו חזק בלי בקרה או שליטה עצמית עד שאותו הבן אדם פצוע אנושות ואז הוא תופס את עצמו בידיים ומבין מה שחולל,וכשזה קורה הוא מרגיע את עצמו בשמיעת מוזיקת רוק כבדה, בווליום חזק ונרגע. אך לרוב ניתן למצוא אותו יושב בפינה שקטה וקורא או מצייר תוך כדי שמיעת מוזיקה באוזניות האהובות עליו. הוא קורא בעיקר ספרי גיאוגרפיה ותמיד חולם לגלות מדינה משלו בדיוק כמו קולומבוס שאותו הוא מעריץ מאוד. הוא גם אוהב לקרוא ספרי שירה אך מסתיר זאת מכולם כדי שלא ילעגו לו ויציקו לו. בין היתר יש לאנדרו דמיון מפותח ביותר והוא מדמיין לפעמים סיטואציות בראש שגורמות לו לצחוק באופן פתאומי, או לדמיין את זה כל כך חזק עד שהוא בטוח שמה שדמיין הוא אמיתי. אנדרו הוא אף לוחם צדק ותמיד יעמוד נאמן מאחורי הבחירות שלו בחיים ומאחורי המטרות שלו, הוא גם אמיץ בצורה מפתיעה יחסית לאופיו השקט ותמיד נלחם למען מה שנראה לו חשוב וצודק וקשה לשבור אותו ואת האופי החזק שלו. רק אנשים מעטים יודעים על הפחד הגדול שלו מלאבד את המשפחה שלו ובעיקר לאחר שאיבד את אחיו הגדול, ובעיקבות חלומות רעים שבהם הוא חולם על מותו הוא בוכה כשאף אחד לא רואה אך כלפי חוץ משדר שהכל טוב.
רקע:אנדרו נולד כבן לשני הוריו דימיאן והלנה בת' וכאח קטן לאחיו קלייב שהיה אז בן שבע למשפחה עשירה יחסית, הוא גר בבית גדול בעל שלוש קומות המוקף בחצר גדולה, כשהיה בן שלוש הלך בפעם הראשונה לגן ושם הכיר ילד בשם ביל שישב בפינת הגן, הוא ניגש לילד והציע לו עוגיה מארוחת הבוקר שלו ומאז הם ניהיו חברים טובים. בכיתה א' ביל נשלח לבית הספר האזורי אך הוריו של אנדרו רשמו אותו לבית הספר היוקרתי, כשאנדרו הבין שמשמעות הדבר שהוא יופרד מהחבר הטוב שלו הוא התחיל להתמרד נגד ההורים שלו וברח מהבית, מצאו אותו יום וחצי למחרת קפוא ברחוב חשוך בפרברים. וגם לאחר שהכריחו אותו לחזור הביתה הוא החל להרעיב את עצמו ולהתפרץ באלימות כלפיי כל מי שהתקרב אליו. היחיד שהצליח לדבר אליו היה אחיו הגדול והרגוע שהציע לשכנע את הוריו להעביר אותו לבית הספר האזורי יחד עם ביל, וכך לאחר הרבה שיכנועים ההורים הסכימו להעביר אותו לבית הספר האזורי, אם כי מאז אנדרו התחיל להתלבש בצורה פשוטה ולא מרהיבה במיוחד. בבית הספר אנדרו לא היה מוכשר במיוחד חוץ מאשר בשיעורי גיאוגרפיה והסטוריה שבהם היה מקשיב מרותק. בכיתה ו' הגיעה לבית הספר שלו מורה לאומנות וכשראתה איך הוא מצייר היא התפעלה כלכך וביקשה ממנו לצייר את המרקע להצגת בית הספר וכך הכישרון שלו הפך למוכר בבית הספר, כפרס על כך שעשה אותם כל כך גאים הוריו לקחו אותו לסיור בכל מיני אתרי אומנות בעולם יחד עם אחיו, באחד מיימי הביקור שלהם באיטליה במהלך ארוחת הערב אחיו הגדול נתקף בכאב ראש והלך לחדרם המשותף לנוח, אנדרו שדאג לו הלך כעבור כמה דקות בעיקבותיו והציץ בזהירות דרך החלון כדי לראות אם אחיו בסדר. מה שראה היה איש לבוש חליפה שחורה כהה עם כיתוב על החולצה דוקר את אחיו שהיה שרוע חסר אונים על הרצפה פעם אחר פעם. אנדרו מיהר לקרוא להוריו אבל עד שהגיעו היה מאוחר מדי, אחיו היה מת והאיש שדקר אותו נעלם. החל מהשבוע של השבעה התחילו לתקוף את אנדרו סיוטים, והוא הרגיש אשם על מות אחיו מכיון שהוא נרצח במהלך טיול שקשור לאומנות שלו, מאז אנדרו לא צייר יותר חוץ מאשר שהקיף את עינייו באיליינר שחור בכל בוקר בהתחלה הוא לא דיבר על זה עם אף אחד מהפחד שאותו האדם ידקור גם אותו אבל לאט לאט נפתח וסיפר על הכל לחבר שלו ביל והסיפור לאט לאט התגלה. כולם האמינו שאנדרו דימיין את האיש שרצח אותו כי הוא מתקשה להאמין שאחיו הגדול אכן התאבד כמו שכולם חשבו ואף המשטרה המקומית טענה. הוריו שלחו אותו לטיפול פסיכולוגי ושם הוא פגש על הספסל בחוץ כשהמתין ילדה בשם אליס שיבדה את שני הוריה כשטבעו בים במהלך טיול משפחתי והיא נשלחה לטיפול בפוסט טראומה. וכך בכל שבוע הם נפגשו והתחילו להתחבר ולהתקרב עד שהפכו לחברים טובים (רק כמעט הכי טובים).הוא האהב את הקלילות שהביאה איתה, יום אחד הציע לה לבוא אליו לאחר הצהריים וכשהיא הגיעה אליו במקרה הופיע בביתו גם ביל ושניהם הסתדרו כלכך עד שלפעמים שכחו קצת את אנדרו בצד למרות ששמח בשבילם. בבוקר יום הולדתו החמש עשרה אנדרו קם לבית ריק לחלוטין לאחר חלום בלהות על אחיו, כשראה שהוריו לא בבית הוא הסתובב וניסה להירגע כשראה דף ועט על השולחן הוא פשוט לקח אותם בלי להרגיש את הדחייה והפחד שהרגיש בכל פעם שהתקרב לדברים הקשורים לאומנות. ןהתחיל לצייר את הרצח של אחיו במדויק ובפרטי פרטים עד שלפתע הטלפון שלו צלצל על הקו התקשרו מבית החולים כדי להגיד לו ששני הוריו מאושפזים במצב בינוני אחרי שמשאית התנגשה בהם בזמן שחצו את הכביש. אנדרו שוב הרגיש שהכל בגלל שהוא שוב התעסק בציור ובאומנות ולדעתו מסוכנים כי הרי בכל פעם שהוא מתעסק בהם מישהו שיקר לו נפגע, אנדרו פשוט לקח את הדף וקרע אותו לחלקים ונשבע שלעולם לא יצייר יותר. הוא התכוון להשמיד גם את החלק האחרון של הדף כששם לב שהוא כתב משהו על החליפה של הרוצח. זה קצת הבהיל אותו כי הוא לא זכר שבמקרה עצמו הוא ראה את הכיתוב המדויק. הוא הסתכל שוב על החלק שעליו היה רשוומות ראשי תיבות אנדרו הסתכל על זה שוב כדי לזכור את הכיתוב ואז קרע את שארית הדף.
הצבע איתו אתם מעוניינים שאכתוב את שם הדמות שלכם:SlateBlue
הכישרון המיוחד:ציור בכל כלי כתיבה ועל כל משטח
הערות \ הארות \ לארי, המלצר שלכם:אמ סיימתי


--------------------
ᥴꫝꪖꪜⅈ

My girl3>


User Posted Image User Posted Image
וויתרתי על הציטוטים, מודה. ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל הפורטל החליט להיות ביצ', אז הנה מחווה עלובה במקום. אניוואי מגיעים לי את כל הטוסטים שבעולם עם אוראו כי נלחמתי בחתימה שלך, שמלאה בבאגים, ולך מגיעים את כל הטוסטים שבעולם עם אוראו ודבש כי את סובלת אותי. או שלא. אני לא מתכוונת לשאול. אניוואי2 הנה חתימה כושלת שמעידה על אהבתי אלייך - עזה אבל כושלת. וולפ אני הייתי אני וכושלת. בביי

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 9 2018, 19:44 PM
צטט הודעה




Blink, and the years fall away like leaves
********

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית תוכן
הודעות: 15450
חרמשים: 94521453
מגדר:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


שמורים לשבוע מהרגע בו הגבתם עם הטופס :)

כל מי שלא סיים את הטופס - בבקשה להתחיל להתקדם. כולכם כותבים טפסים מעולים ואני ממש גאה בכם על זה (שכן אני יודעת שזו פעם ראשונה של הרבה מכם) אבל אני לא רוצה למשוך את ההרשמה כמה חודשים אז אשמח שתסיימו כמה שיותר מהר. לכל מי שיש שאלות או אפילו אם אתם צריכים עזרה במשהו מסוים, אני ממש אשמח לעזור ותמיד כאן!


--------------------
חלי - 22 - את\היא - אחראית תוכן - א. שנה"ל, הנהלת הפורומים והאתר לשעבר - My Logic

User Posted ImageUser Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 14 2018, 06:03 AM
צטט הודעה




Blink, and the years fall away like leaves
********

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית תוכן
הודעות: 15450
חרמשים: 94521453
מגדר:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


קס, ראיין, איימי, מאיה יובל וחוי שמורים עד ה20.10.18. אני מצטערת שטיפה אני מקצרת את השמירות, אבל אני לא רוצה למשוך את ההרשמה המון זמן. אל תשכחו שכדי שהשמירה תימשך אתם צריכים פשוט להתקדם בטופס, גם אם לא לסיים אותו. בכל זאת, עדיף שתתחילו להתקרב לסיום :)

אורי, כל הכבוד! הטופס שלך נהדר. קצת חסרים לי עוד פרטים על הכישרון שלו בשפות ועל הלימודים, אבל אני יכולה לקבל. אם תרצה להוסיף תוכל פשוט לערוך. מזל טוב! אתה הרשום השני למ"ת


--------------------
חלי - 22 - את\היא - אחראית תוכן - א. שנה"ל, הנהלת הפורומים והאתר לשעבר - My Logic

User Posted ImageUser Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 14 2018, 10:22 AM
צטט הודעה




קוסם מצטיין
*******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 12863
חרמשים: 0
מגדר:
משתמש מספר: 56040
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 11.02.2016


שם וכינוי: יונתן, בצד ג'ורג' וויזלי באנגלית
שם הדמות: אדוארד קלארק
גיל הדמות: 16 פחות יומיים
מגדר: חד-קרן זכר
מראה:
רוב האנשים לא היו מתארים את אדוארד כיפה. היו לו עיניים אפורות (חוץ מכאשר הוא השתמש בעדשות מגע, דבר שעשה לעתים קרובות), שאם היית מעז להסתכל עליהן היו מחזירות אליך מבט תוקפני. השיער שלו היה שחור וארוך במיוחד, באורך של כ-20 סנטימטרים. בדרך כלל צבע אדוארד את שיערו בפסים של כחול או ורוד, ולפעמים צבעים בולטים אחרים. הוא היה גבוה יחסית לגילו, אך רזה (ולא במובן הטוב), דבר שזיכה אותו בכינוי "הדחליל" (כך קראו לו חבריו מאחורי גבו), דבר שהוא שנא מאוד. אדוארד היה הולך בדרך-כלל עם נעלי עור שחורות, מעיל אנגלי ומגבעת. היו לו יותר מעשרים מגבעות שונות, ובכל יום בחר אחת אחרת. הוא היה הולך עם מעיל גם בקיץ, וגם כאשר היה חום של כ-35 מעלות בחוץ. כמעט אף-פעם הוא לא פשט את מעיל. אדוארד הקפיד על המראה שלו, ואף-פעם לא הולך עם בגדים לא מגוהצים, או עם בגדים מלוכלכים - במיוחד לא עם בגדים עם חורים (או כתמים). הידיים שלו היו חלקות ונקיות, לא כמו ידיים של מישהו שעובד הרבה עם הידיים. הוא הקפיד לא להתלכלך משום דבר. השיער שלו היה תמיד מסורק, והוא לקח איתו מסרק קטן לכל מקום. אדוארד, שלא כמו רוב האנשים, היה בטוח שהוא יפה בצורה יוצאת מן-הכלל, ולא התבייש להתגאות בזה. אדוארד כמעט תמיד השתמש במשקפי-שמש. לפחות כך חשבו חבריו. אלה לא היו משקפי-שמש אמתיים, אלא משקפיים, שעוצבו כמשקפי-שמש. אף-אחד מחבריו לא ידע שהוא צריך משקפיים, והוא גם לא סיפר זאת לאף אחד. כאשר לבש עדשות מגע, הן היו בצבעים מוזרים, כך שאף-אחד מחבריו לא באמת חשד שזה בשביל הראייה שלו. הם חשבו שזה סתם בשביל היופי.
אופי: אדוארד לא התבייש להגיד את מה שהוא באמת חושב, למרות שהוא אף-פעם לא קילל או דיבר בגסות. הוא היה אומר בישירות את כל מה שהוא חושב, גם אם זה משהו רע - וגם אם זה משהו טוב. זאת אחת הסיבות לכך שלא היו לו הרבה חברים. הוא גם לא התאמץ להשיג חברים. רוב האנשים חשבו שהוא לא נורמלי - דבר שהיה נכון לחלוטין, הוא באמת לא היה נורמלי - אך הוא לא חשב שזה משהו רע. לפי דעתו, אנשים נורמליים - דווקא הם המשוגעים. אדוארד הוא לא סוג האנשים שמספרים דברים על עצמם. הוא העדיף לא לספר על עצמו שום דבר, עוד סיבה לכך שחבריו לא היו רבים. הוא לא היה מדבר על עצמו אף-פעם, וזה עצבן את כל מי שפגש. זה לא שהוא רק הקשיב, הוא פשוט לא התעניין. כאשר ראו אותו אנשים שיודעים מי הוא, הם מיד הסתובבו והעמידו פנים שלא ראו אותו. הוא לא רק עצבן אותם. הוא הפחיד אותם. משיחה אחת אנשים חשבו שהוא יודע עליהם הכל - וזה באמת היה נכון. הוא ידע לגרום לאנשים לספר לו את מה שהוא רוצה לדעת, הוא ידע להבחין בכל פרט קטן ולחבר את כל הפרטים לתמונה אחת גדולה - וכך גילה סודות רבים, שאולי היה עדיף שלא ידע לעולם. כאשר אדוארד החליט לעשות משהו, הוא לעולם לא הפסיק אותו באמצע. זה פשוט לא היה האופי שלו. אפילו אם הוא היה צריך להישאר ער במשך כל הלילה, אפילו אם הוא היה צריך להישאר ער במשך כמה לילות - הוא מעולם לא ויתר. אדוארד אף-פעם לא הפר משהו שהוא הבטיח, והוא לא נהג להתלוצץ על שום דבר. לא היו דברים רבים שמהם פחד אדוארד, אך אחד מהדברים הבודדים שהפחידו אותו היה עכבישים. הוא פשוט לא סבל את היצורים האלו, והם היו נקודת התורפה שלו. הרבה אנשים לא הבינו איך אדם כמוהו, שנראה כאילו שום דבר לא מפריע לו, יצרח כאשר יראה עכביש, אך זאת היתה האמת. אדוארד שנא אנשים, כל סוג של אנשים. הוא היה מסוג האנשים שהחברים שלהם היו תוכנות מחשב, שאפילו אותן הם תכנתו בעצמם. אדוארד אף-פעם לא נח, ותמיד היה לו מה לעשות. הוא אף-פעם לא היה סתם שוכב על הספה ונח, הוא לא היה מסוגל לא לעשות כלום, זה היה מייאש אותו. כל מה שאדוארד רצה זה ללמוד, עוד ועוד. ועוד.
רקע: כאשר אדוארד נולד, אביו לא היה בחיים. אמו לא דיברה איתו על זה כמעט, כשהוא שאל אותה משהו עליו, היא התחילה לבכות, ולכן הוא הבין שאם הוא רוצה לדעת משהו על אבא שלו, הוא צריך לחקור את זה בעצמו. עד גיל עשר הוא לא ידע שום דבר על אביו. הוא לא ידע איך הוא נראה, לא ידע אפילו מה צבע עיניו. כאשר היה בן עשר החליט שהוא יתחיל לחקור על אביו. אדוארד הוא לא מהאנשים שמוותרים כשהם מחליטים משהו, ולכן הוא באמת שאל את כל מי שהוא חשד שהכיר את אביו. לבסוף הוא השיג תמונה של אביו מחבר של אימו, שהכיר אותה עוד מילדותה. למרות שהחבר של אימו, מייקל, לא היה נלהב לספר לו, לבסוף - לאחר שאדוארד התעקש למשך שבועות רבים - הוא נשבר. מייקל נתן לאדוארד תמונה של אביו, וגם זה רק בתנאי שהוא יפסיק להציק לו בקשר לזה. יום לאחר מכן, אדוארד גילה שמייקל נרצח, ואף אחד לא ידע על ידי מי. אדוארד התחיל לחקור את העניין. לאחר זמן רב של חקירה (לא לשכוח שהוא עוד היה ילד בן עשר) הוא גילה שאביו עבד בארגון סודי. הוא לא ידע שום דבר על הארגון הזה, וזה לא סיפק את אדוארד. הוא רצה לדעת הרבה יותר על אביו, ולכן הוא החליט לשאול את אמו, למרות הבכי שהוא ידע שיבוא. הוא היה חייב לדעת מה קרה לאביו. בערב אחד אזר אדוארד אומץ ושאל את אמו מה קרה לאביו. אמו, כרגיל פרצה בבכי. אך אדוארד לא נשבר, הוא מיד סיפר לה שהוא יודע שאביו עבד בארגון, ושאל אותה שוב פעם מה קרה לאביו. באותו הערב אמו התחילה לדבר. היא סיפרה לו שכאשר היא פגשה את אביו הוא היה חבר בארגון סודי, וכל מה שעשה שם היה מסוכן מאוד. היא נפרדה ממנו בגלל זה, משום שהיא לא רצתה לחיות בסכנה גדולה שכזו. לאחר מכן החליט אדוארד לחקור לעומק את הארגון. הוא חיפש וחיפש, ולא מצא דבר. כעבור כשנה וחצי, החליט אדוארד לחקור שוב את הנושא. הוא הבין שאנשים לא יעזרו לו לגלות שום דבר, כי הם פשוט לא מוכנים לגלות שום סוד. הוא החליט להפסיק לשאול אנשים. להתחיל לשאול מחשבים. הוא החליט להיכנס לדארקנט. הוא חיפש על זה המון באינטרנט, ולבסוף מצא את הדרך לשם. בין כל הדברים הלא חוקיים שמצא שם, מידע. הרבה מידע. הוא חיפש את השם של אביו, והגיע למידע על הארגון שבו עבד. הוא חיפש עוד מידע על אביו, ויצר קשר עם האקר מניו-יורק, שפעם פרץ לארגון. ההאקר הזה לא חשף הרבה מידע על אביו, אך הוא לימד אותו איך לפרוץ למחשבים. כעבור כמה זמן, היה טוב בזה. מאוד. הוא פרץ למקומות שאם היו תופסים אותו, היו יכולים להכניס אותו לכלא למשך כל חייו. לבסוף אמו הבינה מה הוא עושה. היא החרימה לו את המחשב, אך זה לא עזר. זה רק עצבן אותו. הוא לקח לה את המחשב שלו וברח. מגיל אחת-עשרה הוא לא למד בשום בית ספר, הוא למד לבד. הוא סיפר לאמו שהוא הולך בכל יום לבית-הספר, אך האמת היתה שהוא למד לבדו מה שהוא התעניין בו. אחרי שהתחמק מבית-הספר במשך כחודשיים, גילתה לבסוף אמו שהוא בעצם לא הלך לבית-הספר. היא לא כעסה עליו, היא היתה מאוכזבת ממנו - אך היא נתנה לו ללמוד בעצמו, סומכת עליו שהוא יודע מה טוב בשבילו - למרותו שהוא היה עוד רק בין אחת-עשרה וחצי. לא היו לאדוארד הרבה חברים. בעצם, היו לו רק שניים: אחד מהם היה ילד בגילו בשם ג'ון שגר בבית שלידם, והאחר היה נער מבוגר יותר, בן כ-19, שמדי פעם נפגש עם אדוארד. כאשר היה בן חמש-עשרה פרץ לאתר של אחד מהבנקים החשובים ביותר בבריטניה, והעביר לחשבון שלו כחצי מליון לירות שטרלינג, דבר שבעזרתו יכל לחיות. אף אחד לא ידע מי פרץ לבנק, ולכן הוא היה חופשי לעשות כל מה שרצה. כשבועיים לאחר שברח מהבית - באותו הזמן הוא גר ברחוב - הוא קנה לעצמו דירה בעיירה הקטנה "היי-און-וואי", שלא היתה רחוקה מדירתו של אמו, אך היא מעולם לא מצאה אותו. מאז הוא רק למד עוד ועוד, וחיכה עד שמשהו מעניין יקרה בחייו. והמשהו הזה אכן קרה.
הצבע איתו אתם מעוניינים שאכתוב את שם הדמות שלכם: lightseagreen, בבקשה.
הכישרון המיוחד: אדוארד היה מומחה לכל דבר שקשור למחשבים. מתיקון בעיה במקלדת, עד פריצה למחשבים ולאתרים.
הערות \ הארות \ לארי, המלצר שלכם: המ, לשמור?


--------------------

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
0 משתמשים צופים באשכול זה (0 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

אפשרויות נושאקפיצה לעמוד (2) [1] 2  קפיצה לעמוד V 
נושא נעול פרסם נושא חדש פרסם סקר

 


מממנים


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
8119 18668 18680 19334


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2024 - 2007