האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

שנת ההיפוגריף 2024

דרושים חברים חדשים להנהלת הפורומים!

קפיצה לעמוד (2) 1 [2]  קפיצה לעמוד V    ( עבור להודעה החדשה ביותר שלא קראת )
נושא נעול פרסם נושא חדש פרסם סקר

 סדרה של צרות || הרשמה, Look away!
פורסם ב: Oct 15 2018, 18:08 PM
צטט הודעה




בוגר הוגוורטס
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 21208
חרמשים: 133690
מגדר:female
משתמש מספר: 38229
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 25.02.2012


** אזהרת תוכן גבוה: במספר חלקים יש תוכן גבוה. אני אסמן את המשפטים ככה: ***משפט***, אז מי שלא מעוניין לקרוא יוכל לדלג. כמו כן, התוכן הגבוה הוא רק חלק קטנטן כך שמי שלא יקרא לא יפספס משהו קריטי.
שם וכינוי: הדס, Violet Baudelaire
שם הדמות: אוליביה ג'ונסון
גיל הדמות: 17
מגדר: נקבה
מוצא \ ארץ הדמות: סידני, ניו סאות' ויילס, אוסטרליה
מראה: לאוליביה שיער ג'ינג'י מתולתל שמגיע עד הכתפיים שלה. הסירוק שלו מתיש, ולכן היא לא תמיד מצליחה להתיר את כל הקשרים, במיוחד אלו שמאחורה, והוא נשאר מבולגן. היא הולכת איתו פזור ונמנעת מלעשות תסרוקות. רק כאשר חם לה היא אוספת אותו לקוקו גבוה או מאלתרת גולגול. כיאה לג'ינג'ית בפנים הבהירות של אוליביה שזורים נמשים רבים , וכך גם ידיה. עור קיבל שיזוף עם השנים, אך עדיין נשאר בגוון בהיר יחסית. עיניה ירוקות חומות: הירוק הוא הצבע השולט והחום הוא טבעת דקה המקיפה את האישונים; אפה צר וישר ושפתיה עבות ובעלות גוון ורדרד כהה. פניה של אוליביה במבנה עגלגל: הלחיים גדולות ומלאות וקצה הסנטר שלה עגלגל. אוליביה היא בגובה ממוצע לנשים - 1.62 מ' - אך כתפיה רחבות יותר ממבנה גוף נשי ממוצע. הנחמה שלה היא בחזה הגדול שזכתה בו. גם מבחינת המשקל היא ממוצעת, אם כי היא בטוחה שהרגליים שלה שמנות מדי. אוליביה בעיקר אוהבת ללבוש בגדים פשוטים וקצת רחבים- אלו הכי נוחים לה (ובחברת הבנים, שזה רוב הזמן, אין לה מה להשקיע בטיפוח ובבגדים. החזה עושה את העבודה ומבליט אותה גם כשהיא לא רוצה). בקיץ היא לרוב תלבש חולצות טריקו גדולות, חצאיות וכפכפים. ובחורף סוודרים גדולים, ג'ינס רחבים (למשל בסגנון "בויפרינד") ונעלי התעמלות (ויש לה גם זוג מגפיים למקרה הצורך). באיפור אוליביה לא אוהבת להתעסק יותר מדי מפני שאין לה סבלנות לזה והיא גם לא קיבלה בכלל הדרכה מאימא שלה. אם היא מתאפרת, שזה בעיקר למקומות חשובים, היא תשים ליפסטיק בצבע ורוד או אדום עדין ונוצץ, אייליינר שחור וקו שחור דק של עינפרון עיניים על העפעפיים. גם בתכשיטים אין לה עניין גדול. יש לה על היד שעון, הואי עונדת שרשרת ועגילי זהב שקיבלה מסבתא שלה.
אופי: התכונה הכי חזקה אצל אוליביה היא החוזק הנפשי שלה והיכולת שלה לקום ממפולות ולייצב את עצמה. היא עבדה בחייה דברים קשים: היא צפתה באביה מדרדר ובמשפחתה מתפרקת, הועברה למוסדות, גרה ברחובות ואף *** נאנסה פעמיים***. כל אלו פגעו בה מאד, אך היא הצליחה לשמור על קור רוח ולשקם את עצמה. אפילו לאחר המקרה האחרון, בו נער מהרחוב החזיק בה והתעלל בה והיא נכנסה למצב נפשי לא קל. לפיכך אוליביה היא גם בחורה מאד עצמאית, אחת שדואגת לעצמה ולא נשענת על אחרים. עצמאות מאד חשובה והיא תכונה מצוינת, אך לעתים התכונה הזו פגעה בה וגרמה לה לעשות דברים שגויים. כשברחה מהפנימייה, פעמיים, עשתה זאת מתוך המחשבה שהיא תוכל לדאוג לעצמה. הפעם הראשונה נכשלה כאשר הנער ברחוב תפס אותה. אוליביה יותר מתונה היום, אך בעניין בקשת עזרה מאחרים היא עדיין מאחור. האנשים שיפגשו את אוליביה בפעם הראשונה כלל הנראה יסיקו שהיא מאד אדישה לסביבה, מפני שהיא עונה במשפטים קצרים ולא מחייכת הרבה. זה נכון כי היא שומרת על קור רוח ולא מביעה יותר מדי רגשות כשהיא עם אנשים חדשים או כאלו שלא בקשר טוב איתה. אך אנשים שמכירים אותה לעומק מגלים בחורה חברותית, קשובה ומצחיקה. כך אוליביה הייתה מאז ומתמיד והיו לה חברים רבים כשהייתה צעירה, אך עם השנים התחילה לשמור את זה רק לאנשים שהיא סומכת עליהם מאד. בתקופת הדיכאון והחרדה הקשה ביותר שלה היא הייתה יותר מסוגרת, אך הצליחה לחזור לעצמה בעזרת הטיפול שניתן לה ולאחר מכן כאשר עסקה קבוע במחשבים. כמו כן לאוליביה ביטחון עצמי גבוה והיא מאד מאמינה בעצמה, כך שקל לה לגשת לדברים שנראים לאחרים גדולים ובלתי אפשריים- היא מאמינה שהיא תצליח לעבור אותם. אם מדברים על המוח שלה, אז אפשר להגיד בוודאות שהיא נמצאת בצד הריאלי. מתמטיקה, מדעים ומחשבים הולכים לה בקלות והיא מבינה אותם. לעומת זאת עם מקצועות רבי מלל יותר קשה לה לקלוט המון מידע. לפיכך בחרה לעשות בתחום המחשבים והאלקטרוניקה, וזה הכישרון הגדול ביותר שלה. מעבר ליכולות התיקו המוצלחות שלה, היא מסוגלת גם לפרוץ ולעשות דברים פחות חוקיים. את האהבה למקצוע תמיד הייתה לה, והיא התחילה ללמוד ולהתפתח בו כשהייתה לקראת סוף היסודי.
רקע: אוליביה היא הבת הצעירה במשפחה שלה. לפניה נולדו שלושה אחים, בהפרשים יחסית גדולים ממנה: הגדול בן 28, השני בן 25 והשלישי בן 22. כך שיצא שהם היו שותפים בגידול שלה, מה שאומר שאת ילדותה אוליביה חוותה במשחקי מכוניות ובמשחקי מחשב. משחקי המחשב האלו כששיחקה בילדותה הם אלו שפתחו לה דלת לכל עולם המחשבים והאלקטרוניקה. עד גיל חמש היא הייתה הכי מחוברת לאבא שלה: הוא ציפה שנים לבת וכשהיא הגיעה הוא פינק אותה ונתן לה כל מה שיכל: ממתנות ועד טיולים. היא הכי אהבה לטייל אותו לאורך החופים של סידני ולבלות שעות בשכיבה על שפת הים. ניתן להגיד שעד גיל חמש הילדות של אוליביה הייתה רגילה ושמחה. אביה עבד בעבודה מאד מלחיצה בחברת טלפונים, מה שגרם לו להתחיל לשתות ולהמר כשהייתה בת ארבע. בשנה הראשונה הוא עוד הצליח לשלוט בזה, אך לאחר שנה הוא גם התמכר לסמים וזה פגע בו בהכל: הוא פוטר מהעבודה והיחסים שלו עם בני המשפחה הפכו להיות אויינים, כולל אלו עם אוליביה. מהאבא החם והאוהב שלה הוא הפך להיות אדם שרוב הזמן לא נמצא פיקח וכאשר האו פיקח הוא היה חוטף התקפי זעם. הפיטורים שלו פגעו גם בכלכלת המשפחה, מפני שהוא היה המפרנס העיקרי (אימה עבדה בשכר מינימום בחנות נעליים) וגם כי הוא בזבז את רוב כספם על שתייה, הימורים וסמים. תוך שנה המשפחה נאלצה לעבור לבית יותר זול בשכונה פחות טובה, ואימא שלה מצאה עוד עבודה. ככה שאוליביה הייתה מבלה הרבה זמן עם עצמה בבית בצהרי היום, ולעתים אפילו בלי ארוחה. בבית הספר היא לא הייתה בודדה- רוב ילדי הכיתה היו חברים שלה ושיחקו איתה. אימא שלה התעקשה לשלוח אותה לבית הספר שלמדו בו אחיה, שהיה קרוב לבית הקודם שלהם ורחוק מהישן, כך שלאף אחד מחבריה לא הרשו להגיע אליה הביתה- בגלל המרחק ובגלל המוניטין של השכונה. כדי להעביר את הזמן שלה לבד היא הייתה משחקת במשחקי מחשב, קונסולות משחקים של האחים שלה (דברים כאלו) ומפרקת מכשירי חשמל ישנים. בלימודים אוליביה הצטיינה ולרוב לא היו לה בעיות בכלל. כך עברו עליה השנים בבית הספר היסודי: מקובלת חברתית בבית הספר ובבית בודדה. הבדידות התחילה להשפיע עליה מגיל עשר, באותה שנה בה המצב בבית מאד החריף. אביה נכנס לחובות בשוק השחור והיה מסוכסך עם הרבה אנשים. המצב הביא למעצרים רבים ובתי חולים אחרי מכות, והיחסים בין הוריה אף החריפו. אחיה הבכור עזב את הבית באותה שנה והלך לגור במגורי סטודנטים. המראות היו מזעזעים בשביל ילדה קטנה בת עשר, אבל היא ניסתה להישאר חזקה כי הייתה לה תקווה גדולה שאבא שלה ייצא מזה ויחזור אליהם והם שוב יהיו משפחה שמחה. היא נהגה פחות להיות בבית ולהסתובב ברחובות. יחד עם אחיה השלישי, תומאס, הם התחברו לחבורה ילדים בסביבות הגילאים שלהם. שם אוליביה התחברה לילד בשם ג'ק, שכמוה וכמו אח שלה מאד אהב את התחום של משחקי מחשב. כשהכירו אותו לעומק גילו שהוא האקר מתחיל, והוא הסכים ללמד אותם. *** לצערנו ג'ק לא היה נחמד ולא חלק ידע בחינם. כל פעם שהוא לימד אותם משהו, אוליביה הייתה צריכה להתפשט בשירותים ולתת לו לגעת בה איפה שהוא רוצה. אוליביה שמרה על זה בסוד שנים, ואח שלה שידע שזה לא בסדר נתן לזה להימשך- מה שיפגע בהמשך ביחסים שלהם. *** למזלם (למי שלא קרא את התוכן גבוה, סיכום: ג'ק היה זבל) החברות עם ג'ק לא נמשכה, אך גם לצערם: אחיה והיא הוצאו מהבית כשהיא עלתה לחטיבת הביניים. המצב המשפחתי בשניים האחרונות שלה ביסודי הדרדר: אבא שלה נפצע קשה ולאחר החלמה הוא נכנס לכלא, אימא שלה קרסה מרוב עבודה ובקושי עמדה בתשלומים. שניהם הועברו לפנימייה בג'ילונג, שנמצאת במדינת ויקטוריה, ואוליביה איבדה סופית את שני הדברים שאהבה: את אביה ואת המחשב שלה. בפנימייה היה חדר מחשבים ששימש את כל הילדים, כך שהיה קשה לתפוס הרבה זמן מול המחשב ובטח שלא היו הרבה שיעורי הרחבה במחשבים. למרות שאוליביה הייתה מסתוכלת ומבולבלת מאד מכל המעבר, היא הצליחה ליצור קשרים טובים עם חברותיה לחדר ולכיתה. ומהשיחות שלהן על העבר של כל אחת אוליביה הבינה כמה ג'ייק, שימד אותה מחשבים, ניצל אותה והתנהג אליה לא כראוי. זה מה שגרם לי להחליט שהיא לא תיתן לדברים כאלו לקרות שוב ותסתדר בכוחות עצמה כדי לקדם את עצמה. כך שהיא לא ויתרה לרגע על לימוד המחשבים, והייתה מתגנבת לחדר המחשבים בלילה לאחר כיבוי האורות או מוקדם בבוקר ולומדת בעצמה או דרך חברים שהכירה באינטרנט. השהייה הממושכת בלילה פגעה בה בלימודים, וכשצוות המקום הבחין בכך, לאחר יותר מדי זמן, לקחו אותה לשיחה אך היא לא נתנה להם מענה. כך שדאגו לעקוב אחריה ומצאו מה היא עושה בכל לילה. אוליביה קיבלה עונשים וחדר המחשבים ננעל בכל ערב, מה שגרם למצב הרוח שלה לרדת. כתוצאה מכך היא הדרדרה יותר בלימודים ונהייתה אגרסיבית- זו הייתה חלק מהשבת המלחמה שלה. באחד הערבים היא נקלעה לשיחת נפש עם אחת הבנות מהשכבה הבוגרת, ולאחר הרהורים רבים אוליביה הבינה שאם היא לא תיקח את זה צעד קדימה היא תתקע עוד הרבה זמן ככה. אז מה שהיא החליטה לעשות זה לתכנן פריצה לחדר המחשבים: היא תכננה איך תפרוץ למשרד המנהל כדי לגנוב את המפתח ולאחר מכן תיכנס לחדר המחשבים ותגנוב לעצמה מחשב. הפריצה הצליחה, ולאוליביה היה מחשב בחדר. אך השמחה שלה לא נמשכה הרבה זמן; לאחר כמה ימים נכנס אחד המדריכים ושם לב. אוליביה קיבלה עונשים של עבודות ניקיון בפנימייה והוכרחה להשתתף בהרבה שיעורי תגבור. העונשים הכבדים לא שמחו אותה בכלל, ובכל פעם שלא הגיעה לעונש הפילו עליה עוד עונש. מי שהעלה לה את רעיון הבריחה היה דווקא אחיה. הוא ראה אותה סובלת ולא מפתחת והציע לה לברוח משם ולמצוא את עצמה. בהתחלה הרעיון נשמע לה מבעיט ומפחיד, היא לא ראתה את עצמה מסתובבת בלילות חשוכים לבדה חסרת כל. אך עם כל העונשים, הלימודים והחברים שהלכו ותהרחקו ממנה, היא רק רצתה למצוא את המקום החופשי שלה. את הבריחה שלה היא תיכננה בליל שבת, בו כולם היו בפעילות (שעליה, איך לא, נאסר להשתתף בה). היא ארזה תיק קטן, רצה בשקט לשער, טיפסה מעליו ונחתה על הקרקע. החופש הגיע! אוליביה בת ה-14.5 הייתה צריכה להתחיל לחפש את עצמה. עם מעט הכסף שהיה לה היא נסעה למלבורן- עיר הבירה של מדינת ויקטוריה - שם היא ידעה שתוכל למצוא הכל. הימים הראשונים עברו עליה בחרדה. היא הייתה מסתובבת ברחובות וגונבת כל מה שהיא יכולה ובלילות ישנה במקומות מסתור. ואז היא פגשה נער אחד, שהיה גדול ממנה בכמה שנים, והוא הבין שהיא מסתובבת לבד. הוא הזמין אותה לישון אותו, אך אוליביה לא הסכימה לקחת את הסיכון שהוא יפגע בה. אבל הנער לא היה פראייר אז הוא לקח אותה בכוח ופגע בה. *** הוא אנס אותה על בסיס יומי, ולה לא הייתה הגנה או מקום לברוח אליו. והתעוררו אצלה הזיכרונות והרגשות מהפעם הראשונה בגיל 12. *** אותו הנער החזיק בה והיא הייתה מדוכאת וחרדה, בשלב מסוים היא נכנעה לו ואיבדה את הקשר למציאות. המצב לא נראה שהוא הולך להשתפר, במיוחד כשהיא הייתה קלועה בזולה שלו ולא הייתה לה אפילו מוטיבציה לחשוב על דרך בריחה. נקודת האור הגיעה אחרי חודשיים. אותו הנער שדד אישה ברחוב, והמטרה רדפה אחריו עד לזולה. שם הם מצאו גם את אוליביה. היא אושפזה למשך 4 חודשים, עד שמצב הרוח שלה השתפר, במעט, והיא למדה להתמודד עם החרדה שלה. אף אחד מבני המשפחה שלה לא ביקר אותו, מה שעודד אותה הוא רק שהחוויה המסעירה הייתה מאחוריה. היא ידעה שאחרי שתשוחרר היא עוד תהיה במעקב ובטח שיחזירו אותה למוסד. היא לא רצתה לחזור למסגרת כזאת אבל הרחוב לבד גם היה מפחיד. אוליביה הבינה שתצטרך להיכנע וללכת למוסד עד שתמצא לאן ללכת. לקראת סוף השחרור שלה אושפז בחור עם תחומי עניין דומה לשלה, והם ישר התחברו. הוא סיפר לה שהוא עבד במעבדת מחשבים בדרום העיר, שם הוא גם למד את רוב הידע שלו. הוא הצליח ליצור עם המקוםן קשר, ואוליביה הלכה לראיון עבודה. בעל המקום, בחור צעיר ונועז, הסכים לקבל את הנערה. היה לה בסיס טוב והוא הסכים שהיא תוכל ללמוד ולהשתלב. הם דיברו עם האחראיים על אוליביה והם הסכימו שאוליביה תעבוד שם לאחר שעות הלימודים. כך אוליביה חזרה לספסל הלימודים וגם התחילה ללמוד לעסוק במה שהיא באמת אוהבת. היא למדה מהר ונעשה טובה בתחום האלקטרוניקה והשתפרה מאד בתחום התכנות. הבנים שהכירה שם הפכו לחברים טובים שלה, ויחד הם היו מבלים גם אחרי שעות העבודה במשחקי מחשב, בתכנות אתרים ואפילו בפריצות. החיים באותה מעבדה קטנה היו זוהרים, אך החיים בפנימיה לא היו כך. אוליביה התקשתה מאד להשלים את החורמ במקצועות רבי המלל והציונים שלה היו מאד נמוכים. לעומת זאת במתמטיקה, באנגלית ובמדעים הצליחה להשלים את הפער ואפילו להיות בין המצטיינים. אך חברים לא היו לה, מפני שאחרי הלימודים הייתה מבלה רק במעבדה ולאחר העבודה רק עם הבנים ששם. היו ילדים שהיו מתנכלים אליה כי הייתה מצטיינת ומרוחקת מכולם. בהתחלה היא הייתה חזרה, אך ההצקות גברו עם הזמן. עם עוד שני בנים מהחבורה שלה שגם להם היו בעיות, הם החליטו לברוח מהמקומות שלהם, לשכור דירה חדר ולעבוד רוב היום כדי לשלם על אוכל ועל שכר הדירה. כך אוליביה שוב ברחה מהמוסד בו הייתה אל הרחוב, עד שמצאו דירה. אך הפעם היא לא הייתה לבד והייתה לה הגנה אמיתית. עד עכשיו אוליביה גרה עם שני שותפיה בדירה קטנה ורוב היום מתעסקת בתיקון מחשבים.
הצבע איתו אתם מעוניינים שאכתוב את שם הדמות שלכם: תבחרי לי גוון כתום יפה
הכישרון המיוחד: מחשבים ואלקטרוניקה
הערות \ הארות \ לארי, המלצר שלכם: לארי מיי לאב (אחרי ז'ק)


--------------------

הדס - הנהלת האתר ועוד הרבה תפקידים לשעבר
אין חתימה, תרקדו.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 17 2018, 07:06 AM
צטט הודעה




Blink, and the years fall away like leaves
********

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית תוכן
הודעות: 15450
חרמשים: 94521453
מגדר:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


שמורים :)
כולם, תשתדלו בבקשנ להתחיל לסיים את הטפסים


--------------------
חלי - 22 - את\היא - אחראית תוכן - א. שנה"ל, הנהלת הפורומים והאתר לשעבר - My Logic

User Posted ImageUser Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 21 2018, 13:06 PM
צטט הודעה




Blink, and the years fall away like leaves
********

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית תוכן
הודעות: 15450
חרמשים: 94521453
מגדר:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


יונתן התקבל למ"ת :)
כל השאר - למהר עם הטפסים בבקשה, אני לא רוצה למשוך את זה.


--------------------
חלי - 22 - את\היא - אחראית תוכן - א. שנה"ל, הנהלת הפורומים והאתר לשעבר - My Logic

User Posted ImageUser Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 24 2018, 16:41 PM
צטט הודעה




רק קצת דם לקינוח הדבש
**********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 29741
חרמשים: 102207
מגדר:
משתמש מספר: 37223
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 09.01.2012


שם וכינוי: אהבת חייך (תם) + ניקו די אנג׳לו
שם הדמות: שקד שבחון
גיל הדמות: 15 וחצי (יותר קרוב ל16), נולד ב5.1
מגדר: בן סיס (אני @ אני: תם די לכתוב סיסים)
מוצא \ ארץ הדמות: מוצא עיראקי, גר בישראל
מראה:
אין ממש סיבה להיות איזה חתיך גדול אם אתה גר ברחובות הקטנים במרכז פתח תקווה, אבל זה לא אומר ששקד לא דואג שהוייב הכללי שלו יהיה הכי טוב שהוא יכול.
השיער שלו מתולתל, והוא בדיוק באורך הזה שמספרים ילדים קטנים עם תלתלים שזה נראה ממש חמוד. מה שכן, לו זה ממש לא גורם להיראות כמו ילד בן חמש - האקסית שלו אמרה לו פעם שהתלתלים האלה עושים אותו, והוא תמיד מצטט, ״חתיך על חלל״. הם מאוד כהים, בהתאם לשאר הצבעים של הגוף שלו. לא רק שצבע העור שלו יותר חום מהגוון המזרחי הממוצע, העיניים שלו סופר כהות ותמיד ממש קשה לראות את האישונים שלו. הן לא גדולות במיוחד, אבל מה שממסגר את הפנים שלו הן הגבות העבות שלו, שלפעמים, בשילוב עם התלתלים, תורמות לאנשים לחשוב שיש לו מצח ממש קטן. זה לא באמת ככה, פשוט יצא שכל המצח שלו מכוסה בדברים. האף שלו בנוי כמו הסטריאוטיפ היהודי - מאוד גדול ועם סוג של ״גבעה״ באמצע. הוא תמיד אומר שמזל שהיטלר כבר מת, אחרת היו מזהים ברגע שהוא יהודי. השפתיים שלו נורא plain, וכשהוא מחייך העיניים שלו נעצמות והשפה העליונה כאילו ״נבלעת״ בתוך הפה ורואים את השיניים שלו, שממש ממש ממש לבנות. הלחיים שלו כמעט ולא קיימות, ויש לו קו לסת ממש ממש ברור שרואים גם בלי להסתכל בפרופיל. האוזניים שלו די ממוצעות (ואפילו קצת יותר גדולות מבדרך כלל), אבל הן מכוסות בתלתלים כל הזמן אז אף אחד לא באמת שם לב.
זה לא מבחירה וזה לא כי הוא לא אוכל מספיק - שקד פשוט נורא רזה. לא בצורה שנראית כאילו צריך להתחיל לדחוף לו גושי חמאה לצלחת, אבל כן בצורה שגורמת לו להיראות יותר כמו רץ מרתון מאשר מישהו שהולך למכון כושר שלוש פעמים בשבוע. בגלל זה הידיים והרגליים שלו ממש דקות. האצבעות שלו בידיים ארוכות ביחס לשאר האנשים, והעובדה שגם הן ממש רזות גורמת לכולם לחשוב שהוא פסנתרן למרות שאין לו חוש קצב בכלל. הוא לא בדיוק שרירי, אבל גם לא לא-שרירי - רואים שהוא מתאמן, אבל לא בדיוק רואים כמה. באופן כללי הוא מאוד neat, אבל בצורה מאוד לא מוגדרת שכזאת. הגובה שלו הוא 1.70 (הוא יגיד לכם שזה 1.71, אבל זה לא נכון) ולכן הוא לא כל כך בולט כשזה מגיע למצב שמעמידים אותו ליד בנים אחרים. בכלל, המראה שלו לא כל כך בולט בשכונה. הוא כן יותר כהה מרוב האנשים, אבל זה לא כזה ביג דיל בשבילו.
אופי:
שנים שקד ניסה להיות מאוד ״באמצע״. הוא לא כל כך הצליח, אבל רוב הדברים שהוא עשה או רוב הדברים שהוא אמר לעצמו או לאחרים שהוא אוהב היו כדי לשרת את המטרה הזאת. מאז שאחותו מתה כשהיה בן 12, כולם הסתכלו עליו בצורה נורא מוזרה, כאילו הוא איזה יצור מסכן שצריך לגונן עליו בכל מחיר, כשבתכלס הוא בסך הכל היה צריך להישאר קצת בבית ולהתגבר על זה. כשהוא גדל קצת - בגיל 14, בערך - הוא הבין שהעובדה שלא היה לו קשה ״לעכל״ את המוות של ים היא שהוא פשוט לא הבין מוות כמו שצריך בגיל הזה. הרבה דברים שהוא עשה ועוד עושה מאוד מושפעים ממנה, כי בסופו של דבר היא די מי שגידלה אותו. ההורים שלו כל הזמן עבדו, ועד שהם חזרו הביתה בשעה תשע במקרה הטוב, הוא היה עם אחותו הגדולה במשך כמה שעות טובות - מהרגע שהיא אספה אותו מהצהרון. היא מתה בגיל 17, גדולה ממנו בסך הכל בחמש שנים, אבל חמש השנים האלה היו מאוד משמעותיות כי מבחינת שקד, העובדה שהיא גדולה ממנו בחמש שנים הייתה מטורפת. הוא לא הצליח להבין איך הוא מצליח להיות חבר כל כך טוב של מישהי שגדולה ממנו בחמש שנים והיא גם אחותו. כל החברים שלו שנאו את האחים והאחיות שלהם, ודווקא הוא הסתדר עם ים ממש טוב. העובדה שהיא הייתה יותר גדולה ממנו ושהוא העריץ לה את הצורה גרמה לו להעריך מאוד כל מי שמבוגר ממנו, בין אם מגיע לו ובין אם לא. לכן הוא אף פעם לא יתחצף למורה או יישאר לשבת באוטובוס אם עלה מישהו שנראה רק קצת לא יציב. חברים שלו אומרים שזה חנוני, הוא אומר שזה כבוד.
עוד משהו שמאוד חשוב לדעת לגבי שקד - אם יש משהו שהוא אוהב, זה להבין איך אנשים מתנהגים. כשהייתה בתיכון, ים הייתה במגמת דיבייט ורטוריקה, וכל מה שהיא למדה בכיתה היא סיפרה גם לשקד כשהם חזרו ביחד הביתה. בתי הספר שלהם לא היו רחוקים, אבל היא אף פעם לא סיימה באותה שעה כמוהו (תמיד יותר מאוחר), לכן הוא נשאר בבית הספר וסיים לעשות שיעורי בית עד שהיא סיימה ללמוד, ואז הם חזרו הביתה ביחד והיא הייתה מספרת לו איך לקרוא שפת גוף של אנשים ואיך להיראות נורא משכנע גם אם אתה ממש לא. זה די לא הצליח מבחינתו, כי הוא לא ממש הבין איך הוא מצליח גם לא להעביר משקל בין הרגליים וגם להשתמש בידיים וגם לא להיות מונוטוני וגם לא להקריא מהדף, אבל כל טעות שהוא שמע עליה מים הוא זיהה אצל אחרים. אחרי שהיא מתה, הוא התחיל לבדוק איך משתמשים בקריאת שפת גוף לדברים קצת יותר מעניינים, והבין איך לזהות כשאנשים משקרים. הוא הבין, עם הזמן, שכל הדברים האלה נובעים מביולוגיה, ולכן הלך למגמה הזאת בבית הספר.
כששקד עם חברים, הוא מאוד שונה מאשר כשהוא עם המשפחה שלו - כשהוא עם המשפחה שלו. הוא הרבה יותר פתוח איתם ומאוד צוחק מהבדיחות שלהם, גם אם לדעתו הן ממש מטומטמות. הוא מרשה לעצמו להשתחרר לחלוטין לידם, מה שמאוד לא מובן מאליו כשמבינים שאלה אותם אנשים שהשלימו לו שיעורים אחרי שאחותו מתה. החברים שלו הם פחות או יותר הדבר הכי חשוב לשקד בעולם, כי הוא יודע שבלעדיהם הוא בחיים לא היה מצליח לעשות דברים שהוא רוצה לעשות (כמו, למשל, להצליח לשרוד ב5 יחידות מתמטיקה. למרות שמצד שני, הוא רק התחיל תיכון).
אנשים שמכירים אותו הרבה זמן יודעים שהוא לא אותו בנאדם מאז שים מתה (פירוט על המוות שלה ברקע). כילד, שקד היה מאוד רגשני, אם אפשר להגיד את זה ככה. הוא חייך מאוד בקלות ובכה נורא בקלות והתרגש נורא בקלות ופחד נורא בקלות. הוא היה פול און ילד, עם חיוך ענקי ועיניים סקרניות, וכשים מתה, משהו שם נכבה. מדי פעם - לעתים די נדירות, אם תשאלו את אמא שלו - הוא מחייך איזה חיוך גדול או צוחק איזה צחוק מתגלגל כמו שהיה כשהוא היה ילד, ולרגע אפשר לראות את אותו ילד קטן שמסתכל הצידה לאחותו על הבדיחה שהיא סיפרה. אחרי כמה זמן זה גווע. עכשיו, שקד לא ילד עצוב - הוא היה ילד עצוב, אבל הוא כבר לא. הרגשות שלו פשוט נורא התמתנו מאז המוות של ים, כאילו המוח שלו החליט שעדיף לחסום רגשות חזקים - בין אם הם חיוביים או שליליים - כדי לא להיקלע למצבים לא נעימים.
אחד הדברים המאוד מוזרים לגבי שקד זאת העובדה שהוא מאוד אוהב לשבת בגינות בלילה. לבד, עם חברים, לא משנה - הוא יצא מהבית באזור תשע וחצי, ילך חצי שעה עד שהוא יגיע לאזור שבו יש את הגינות הכי יפות, יישב שם שעה-שעתיים ויחזור הביתה. לפעמים הוא שוכח לקחת איתו את הטלפון שלו, ואז הוא בכלל לא יודע מה השעה, אבל זה לא משנה כי הוא בכל מקרה לא משתמש בטלפון בזמן הזה. הגינה האהובה עליו היא באזור הארבעים דקות הליכה מהבית שלו - קצת יותר, קצת פחות, תלוי בכמה אתה ממהר - והיא בראש גבעה באמצע החלק החדש של השכונה הצמודה. תמיד יש בגינה הזאת אוויר טוב, ולא מגיעים לשם שוטרים מאוחר בלילה כדי לגרש אותו, אז נורא קל לו לשבת שם ולא לעשות כלום חוץ מלהסתכל על האורות של העיר. הוא טוען שזה סתם יפה, אבל בתוך-תוכו הוא יודע שהעובדה שהוא מסתכל על אורות כשהכל חשוך מסביב והם הכי בולטים בטווח הראייה היא פשוט דרך התמודדות עם הפחד שלו מאש, שהתחיל כשים מתה.
רקע:
שקד נולד לאמא, אבא ואחות גדולה. אחותו, ים, הייתה בת חמש כשהוא נולד, ומאז שהוא היה קטן היא התרכזה רק בו. ״אח שלי שקד״ פה, ״אח שלי שקד״ שם, ובסופו של דבר לכל כך הרבה אנשים נמאס לשמוע על ״אח שלה שקד״ שהיא נשארה רק עם שקד. היא לרגע לא עזבה אותו, תמיד שיחקה רק איתו, וכשהיה גדול מספיק כדי לדבר, אחת המילים הראשונות שלמד להגיד הייתה ״אם״ (יעני am), מה שנשאר הכינוי של ים עד שהיא מתה ואפילו אחרי. לשקד אין יותר מדי זכרונות מגילאים מוקדמים, כל מה שהוא יודע זה שהוא היה בעיקר עם ים.
ביסודי הוא היה ילד מאוד שקט. ההורים שלו אף פעם לא היו נוכחים יותר מדי, ככה שהוא כל הזמן היה בצהרון או בבית עם ים. הוא היה ונשאר תלמיד שקט, מהאלה שהמורים לא אוהבים אבל גם לא שונאים. אם הוא היה הולך לבקר בבתי הספר שהוא היה בהם, ככל הנראה שהמורים לא היו זוכרים אותו. ובכלל, הם לא זכרו את השם שלו עד פחות או יותר אמצע השנה. הוא עשה שיעורי בית, לא דיבר בשיעורים, אבל ענה את התשובה הנכונה כשביקשו ממנו. ככל שהתקדם יותר בבית הספר היסודי, שקד מצא לעצמו יותר ויותר חברים. הוא אף פעם לא היה מרכז תשומת הלב - מה שתמיד גרם לו להרגיש לא בנוח - אבל הוא גם לא היה הילד הבודד נמצא בצד. היו לו שניים-שלושה חברים טובים, שעד עכשיו הוא עוד רואה בשכונה מדי פעם, והיה לו טוב איתם.
הוא היה בבית כשההורים שלו הושיבו אותו לשיחה והסבירו לו למה ים לא נמצאת בבית. הייתה שריפה בעבודה שלה, הם הסבירו, היא התחילה באחד החדרים שבהם היא תמיד הייתה והדלת הייתה ככל הנראה נעולה והיא לא הצליחה לברוח בזמן. עד שמכבי האש ומד׳׳א והמשטרה הגיעו לשם, כל שאר העובדים כבר הספיקו לברוח מהאזור, ורק לאחר מכן הם שמו לב שהיא חסרה. הם חיפשו אותה הרבה מאוד, ובסופו של דבר, אחרי שהם הצליחו לפרוץ את הדלת, הפרמדיקים של מד׳׳א אמרו שאין להם יותר מדי מה לעשות.
שקד לא זוכר את ההלוויה, והוא גם אף פעם לא באמת הבין את המשמעות של מה שקרה. כן הייתה לו איזה דקירה בלב כל פעם שהוא עבר ליד היסודי או הגן שלו, וראה את הספסל הקבוע שעליו ים הייתה מחכה לו שיצא והם יוכלו ללכת הביתה לשחק, אבל הוא לא זוכר את עצמו בוכה יותר מדי. ומתי שכן - זה היה כדי למנוע מאנשים לחשוב שלא באמת אכפת לו ממנה. במבט לאחור, הוא מבין שהוא היה ילד קטן וככל הנראה הדחיק את העניין. מצד שני, גם קצת לפני גיל 16 הוא לא מבין את המשמעות של מוות. בכל מקרה, מאז הוא מפחד משריפות.
בחטיבה, שקד מצא יותר את המקום שלו. הוא מצא לו חברים, וגם אם המורים עשו לחברים שלו צרות כי הם עושים דברים לא חוקיים (המשפט הקבוע של אחד מהם הוא ״נו באמת, סיגריות, אפשר לחשוב״), שקד מאוד אוהב אותם. הם מסתובבים ביחד הרבה, חכמים מספיק להימנע מבעיות רציניות אבל טיפשים מספיק כדי להינות מדברים קצת מסוכנים. הוא בעצמו אף פעם לא נוגע בדברים האלה שהם עושים, בעיקר בגלל שעדיין יש לו צביטה כלשהי והוא לא יכול לנשום לרגע כשאחד מהם מדליק סיגריה עם מצית. לא באמת אכפת להם - שקד עוזר להם עם הכל.
בזמן הזה, הוא התחיל ללמוד כל מיני דברים שימושיים שיעזרו לו ולחברים שלו - למשל, הוא גילה שהוא יודע לזהות ממש טוב שפת גוף של אנשים. הוא ידע מתי אחת המורות תמשיך להתווכח ומתי היא פשוט תוותר, מאיזה שיעורים אפשר להבריז ומתי, ליד איזה גבר לעבור ברחוב וליד מי לא, מתי לספר בדיחה על חשבון מישהו ומתי הוא עלול לקבל על זה מכות. הוא גם הבין שהוא מצליח להבין רעיון כללי של הדברים שאנשים מחביאים. למשל, אם הוא ישאל מישהו אם הוא משקר, הוא ידע להניח על מה הוא משקר לפי הכיוון שהעיניים שלו יסתכלו. חברים שלו אומרים שהוא קוסם; מבחינתו הוא סתם מצליח דרך מזל.
הוא התחיל תיכון לא מזמן, וזה לא שהוא לומד הרבה יחידות (וזה גם לא שהתיכון שלו הוא איזה וואו גדול), אבל המעבר החד הזה מחוסר ההשקעה בחטיבה להמון השקעה בתיכון ממש הקשה עליו בהתחלה. הכיתה שלו בסדר מבחינתו - זה לא שהוא תלמיד בולט בכל מקרה - ויש שם כמה אנשים ממש נחמדים מדי פעם. המורים שלו די הזויים מבחיתנו, אבל שוב, לא הכי אכפת לו. הוא מגיע לשם כל בוקר (לפעמים בשעה-שעתיים איחור אחרי שהוא הבריז), מקשיב קצת, והולך בסוף היום.
השגרה הנוכחית שלו נראית פחות או יותר ככה: הוא קם בשבע וחצי, מתארגן, הולך לבית הספר משהו כמו חצי שעה, מגיע כמה דקות לפני תחילת השעה הראשונה, אומר בוקר טוב לכמה אנשים, יושב בבית הספר ומקשיב למורה, הולך ברגל לאחת הגינות שהוא יושב בהן עם חברים שלו (לפעמים, כשאין לו כוח, הוא גם לוקח מונית כי אין לשם אוטובוסים), יושב שם שעתיים-שלוש, חוזר הביתה (ברגל, הפעם; הם הולכים לשם כולם ביחד), עושה חלק משיעורי הבית, אוכל ארוחת ערב, מנסה לקרוא אחד מהספרים הישנים של ים (כרגע הוא מנסה את ״האסופית״, אבל אן מדברת כל כך הרבה וכל כך מהר שנראה לו שהוא יוותר) והולך לישון. לפעמים ההורים שלו מגיעים מוקדם מהעבודה, אז הוא מספיק להגיד להם לילה טוב לפני שהוא נרדם. לפעמים, הוא לא נרדם, ושומע אותם אוכלים ארוחת ערב בסלון.
הצבע איתו אתם מעוניינים שאכתוב את שם הדמות שלכם: darkslategray בבקשה 3>
הכישרון המיוחד: יודע לזהות כשמישהו משקר/מחביא את הרגשות שלו (קורא שפת גוף מצויין)
הערות \ הארות \ לארי, המלצר שלכם: כל הדמויות הישראליות שלי זה אני אבל בהטרוסיסים
לא שאני סגור על זה שהוא הטרו אבל עדיין

סיימתי!!!!!!


--------------------

תֹּם, 20, את׌/ה׊א, לא ממש פה, הנה המדף שלי
g
User Posted Image

User Posted Image User Posted Image


---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 24 2018, 17:06 PM
צטט הודעה




Blink, and the years fall away like leaves
********

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית תוכן
הודעות: 15450
חרמשים: 94521453
מגדר:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


רק כי ממש ממש התחנפת אתה שמור
סתם נו

כל השאר, להשתדל לסיים, ההרשמה נמשכת יותר מידי. אם לא תסיימו אני פשוט לא אוכל לקבל אתכם וזה חבל כי הטפסים שלכם מעולים


--------------------
חלי - 22 - את\היא - אחראית תוכן - א. שנה"ל, הנהלת הפורומים והאתר לשעבר - My Logic

User Posted ImageUser Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 27 2018, 17:06 PM
צטט הודעה




Blink, and the years fall away like leaves
********

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית תוכן
הודעות: 15450
חרמשים: 94521453
מגדר:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


קס - התקבלת, אין הערות
ראיין - התקבלת, על אף שהייתי שמחה לראות עוד קצת פירוט ברקע שלא קשור למוות של הוריו. פעם הבאה נסה להתייחס לכל חייו, בסדר כרונולוגי
מאיה - התקבלת, על אף שהטופס קצת מותח את גבולות ההיגיון ויש כמה דברים שפחות מסתדרים לי. כתבתי לך בפרטי על זה, את מוזמנת לשנות אם תרצי :)
הדס - התקבלת, אין הערות
יובל - התקבלת, אין הערות

איימי, יובל ותם - להשתדל לסיים שבוע הבא


--------------------
חלי - 22 - את\היא - אחראית תוכן - א. שנה"ל, הנהלת הפורומים והאתר לשעבר - My Logic

User Posted ImageUser Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 30 2018, 21:41 PM
צטט הודעה




קוסם מצטיין
*******

פרטי משתמש
קבוצה: הפלפאף
הודעות: 12684
חרמשים: 1817
מגדר:female
משתמש מספר: 61545
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 21.03.2017


E
שם וכינוי: שלכם כמובן. בלי בצד, אחרת אני פשוט לא אקרא את הטופס. דאב, Riva Ash.
שם הדמות: בהתאם למוצא. אסטריאה דה גוורה (אסטריאה זה כוכב בלאדינו) או בקיצור, ריאה.
גיל הדמות: 12-18, אם אתם מעוניינים במשהו אחר לשלוח ה"פ. 17
מגדר: כל דבר שתרצו, אפילו חד קרן. אישה סיסג'נדרית (התאמה במגדר למין) ביסקסואלית
מוצא \ ארץ הדמות: כל דבר הולך. שימו לב - הדמות שלכם חייבת לדעת אנגלית. ספרד
מראה: מינימום 10 שורות. מראה מושקע שיתאר את הדמות שלכם כפי שאתם רואים אותה בדמיונכם, מכף רגל ועד ראש. תארו את הגוף שלה, את סגנון הלבוש, את סגנון האיפור ועוד.
אסטריאה (או ריאה בקיצור) במבט ראשון נראית כמו סטריאוטיפ של בת מיעוטים ספרדית.יש לה שיער שחור,ארוך וחלק שבדרך מפוזר או אסוף בצמה ועיניים חומות-זהובות גדולות. בגלל האנמיה שלה העור שלה הוא לא ממש שזוף כמו רוב הספרדיות אלא בגוון זית חיוור ונקודת חן מעל השפה העליונה.
כמו לכל צאצאי האינדיאנים, יש לה שפתיים מלאות ומשורטטות,אף סולד אך ישר ועצמות לחיים גבוהות אך בניגוד לאינדיאנים, היא 1.62. ואם כל זה לא מספיק אז היא יהודייה.
אם תסתכלו על אסטריאה דה גוורה תבחינו שיש לה רגליים ארוכות יחסית לגובהה, והן רזות ונטולות קימורים. יש לה יופי של תחת (LOL. אני מטרידה) ומותניים צרות יחסית. אסטריאה לא שטוחה אלא ממוצעת למדי,למרבה מזלה.
ריאה נהנית מהתדמית האפלה שלה אך למרות זאת, יש לה די הרבה חברים. כדי לחזק את המראה הגותי שלה, היא לובשת בעיקר בגדים שחורים או אדומים ויש לה שלושה עגילים באוזן שמאל ושניים באוזן ימין ונזם יהלום קטן באפה, בנוסף להכל, אסטריאה קיעקעה כוכב שביט על השכם הימנית שלה כדי לייצג את שמה. היא לובשת בדרך כלל טוטאל לוק שחור וג'קט בולט או שמלת סליפ בצבעים ומבדים שונים ומתחת חולצה לבנה/שחורה שחורה או ג'ינס שחור, חולצה פאנקית וסניקרס שחורות או סוודר/חולצה גדולה ומגפי זמש גבוהות או סתם בגדים שחורים.
אופי: מינימום 15 שורות. כתבו על התכונות הטובות של הדמות שלכם וגם על הרעות. מה הדמות אוהבת ומה לא. כל דבר שילמד אותנו על האופי שלה ואיך היא מתנהגת.
למרות כל המראה האפל שהיא מייצרת אסטריאה ילדה טובה ודי חנונית.
היא חכמה מאוד, על גבול הגאונות, ויש לה ידע רב,זיכרון מדהים וסקרנות עצומה שמניעה אותה אבל עם חוכמה מגיעה גם ציניות והיא אכן צינית להחריד. ההורים שלה חינכו אותה על חשיבות המשפחה וקשרי הדם ועוצמתם ועל כך שאין דבר חשוב יותר ממשפחה.
אסטריאה תמיד חלמה על 'חברה הכי טובה לנצח' אך כל פעם היא התאכזבה מחדש מחברותיה וכאן מתגלה היכולת של אסטריאה לנטור טינה עמוקה במשך שנים, אך היא נאמנה מאוד וחברה נצחית שתוכל לספר לה את כל סודותיך והיא לא תשפוט אותך.
אסטריאה תמיד רצתה להיות מסתורית אך היא הרבה יותר מדי נהנית לדבר אז היא מרסנת את התכונה הזאת ומספרת על עצמה הרבה אך מונעת את העיקר, כמו שאפשר להבין מזה, היא מתוחכמת ובעלת הבנה גדולה מאוד של סיטואציות חברתיות ומסוגלת לחזות את ההתנהגות של האנשים הקרובים אלה.
היא מעולם לא פועלת בפזיזות ומהרגש מכיוון שהיא בן אדם הגיוני מאוד ורציונלי אך עם זאת היא מתבודדת,קודרת והיא כועסת לעיתים רחוקות אך זה בדרך כלל קורה בפיצוץ נוראי.
כשיש לה מטרה או רצון לנקום היא משתמשת בכל האמצעים שצריך על מנת להגשים את חזונה/נקמתה. היא וורבלית מאוד אך מסוגלת להיות חסרת טאקט לעיתים, היא לא מסתירה מה היא חושבת וכולם יכולים לקפוץ לה.
אסטריאה בעלת נטיות לפגיעה עצמית קלה (כסיסת ציפורניים, קילוף שפתיים ופציעת הקרקפת שלה עצמה עד זוב דם) שנובעות מהחרדות המתמשכות שלה ומהדיכאון שנוצר אצלה לאחר גילוי הזהות המינית שלה וההסתרה שלה. באופן מפתיע,די נאיבית.
בגלל האינטילגנציה הגבוהה מאוד שלה היא לא מצליחה לעצור את זרם המחשבות המהיר שלה יש לה נטייה להסתגר בתוך עצמה ולהתעלם מבני משפחתה הקרובה ולראות את התמונה הגדולה. ואפילו להיות חסרת אכפתיות ואמפטיה לעיתים מאחר והיא לא מסתדרת עם יותר מדי אנשים, למרות הנטייה הזו, מרגע שהשגת את חברותה,השגת לך חברה אמיתית ונאמנה.
היא אוהבת מאוד את אחותה אך מקנאה בה על כישרון המוזיקלי שלה, על היכולות הספורטיביות שלה (אחותה מתעמלת קרקע) וביחסים שלה עם אנשים אך היא מעולה בלהסתיר את הקנאה שלה. ערמומית וחכמה ומוכשרת בפתירת חידות ובעיות מתחכמות.
היא מייחסת לערך אמת וצדק חשיבות עליונה וזה המניע העיקרי שלה וברגע שמשקרים לה, היא אולי תסלח אבל לא תשכח ותאבד את האמון שלה לעד וכדי לקבלו בחזרה תיאלץ לעבוד קשה מאוד והפרדוקס הוא שעל אף החשיבות של אמת בעיניה, היא שקרנית מצוינת.
למרות שהיא פחות מסתדרת עם אנשים היא מצוינת בדיבור, התנסחות בכתב ובע"פ, כתיבה והתבטאות ובזכות הידע הרב שלה יש לה דעות נחרצות מאוד כמעט על כל דבר וקשה לשנות את תפיסתה.
לאסטריאה נמאס שמשקרים לה והיא מגלה את זה בדיעבד אז היא לימדה את עצמה כישורי קריאת שפת גוף בסיסית שלאחר מכן התפתחה לניתוח מהיר ומוצלח על פי רוב והסקת מסקנות על פי התבוננות.
אסטריאה אוהבת מוזיקה והיא בדרך כלל שומעת רוק אלטרינטיבי
(the goo goo dolls, The dors, evensance, coldplay) וסיה,נירוונה, איימי ווינהאוס וקארדי בי. גירל פאוורררר
אסטריאה היא פמינסטית ותומכת בקהילת הלהטב ורק האנשים מחוג הכתיבה שלה וחברה אחת מהתיכון יודעים על הזהות המינית שלה. היא אוההת מד"ב, פנטזיה, סרטים שחורים וקצת אימה ומאובססת על הרפתקאותיה המצמררות של סברינה וסוף הפאקינג עולם וכמובן, על נטפליקס, אהובתה. יש לה אפילו סוודר של נטפליקס.
COLOR=MediumSlateBlue]רקע:[/COLOR] מינימום 20 שורות. כל האירועים החשובים שקרו במהלך חייה של הדמות.
לאסטריאה היו כמה וכמה טראומות בחייה. היא נולדה בארצות הברית אך מיד לאחר לידתה עברו לטורקיה ובגיל ארבע,עם לידת אחותה הקטנה, לספרד. מאז שאסטריאה נולדה, זה היה ברור שהיא ילדה אחרת, בתור תינוקת, אי אפשר היה לדעת מתי היא בכתה,מכיוון שגם כשהיא בכתה בהיסטריה,בקושי היה אפשר לשמוע. כשהיא גדלה, היא למדה לדבר באופן שוטף בגיל שנה וחודשיים,אך היא דיברה כל כך מהר שבקושי היה אפשר להבין משהו.
היא לא רצתה לשחק בטלפון, היא הכריחה את ההורים שלה לקנות לה ספרים על מצריים העתיקה,המיתולוגיה היוונית,בעלי חיים ואסטרונומיה. כשהייתה בת 4, היא ידעה הרבה יותר דברים על העולם מילד בכיתה ב' על העולם שסביבנו. למען האמת, היא לימדה את עצמה לקרוא בגיל חמש.
טריל ותומאס,הוריה של אסטריאה, קנו לה סרטי טבע, אך הם מעולם לא ישבו לצפות איתה, לו היו נשארים עימה, היו יודעים מה גרם לחרדותיה, פחדיה ורגישותה: עטלף תינוק נופל מאימו ונטרף,אריה הורג צבי קל רגליים באלימות,נחש קוברה הורג בעלי חיים, גורי ברדלס מתים, הצבי הקטן נופל מצוק,קניבליזם שזיעזע את עולמה העדין של אסטריאה. היא הייתה מזועזעת אך הוריה המשיכו להראות לה את הסרטים ומכיוון שהייתה נשאר לבדה, היא ראתה אותם שוב ושוב. החרדות שלה התחילו בגיל חמש, כשסירבה לראות את קלטת "פטר והזאב" מפני שהזאב "ניצח" וטרף את הברווז, שלא ניצל. אמליה ותומאס לא הבינו את זה אך הסכימו שיראו סרט אחר.
הפעם השנייה הייתה כשאסטריאה ראתה בספרה דינוזאור טורף דינוזאור אחר, והיא צרחה לראשונה בחייה באימה, היא הניחה את הספר על המדף הכי גבוה שאליו הגיעה בשביל שתוכל לשכוח ממנו. לאט לאט, התפתחה אצל אסטריאה הפרעת פאניקה והפרעת חרדה מוכללת שעליהן הצליחה להתגבר רק אחרי שמונה שנים של מאבק, בגיל 13.
אמא שלה התחילה לעזור לה לפרק את הפחדים שלה לגורמים, בהתחלה זה עבד אבל זמן קצר לאחר מכן התעוררו חרדות קיומיות, מה שלא היה מובן כלל וכלל,כי חייה לא היו בסכנה. אסטריאה החלה לעשות מדיטציות כדי להירגע, נטלה ויטמינים ותרופות הומואופתיות אך שום דבר לא עזר.
הן התחילו לנסות להעלות טראומות מהעבר והראשונה שהתגלתה הייתה המוות המסתורי של סבתה שקרה מול עיניה של אסטריאה בת החמש.
הן ישבו ביחד בסלון ואסטריאה קישקשה על חורים שחורים באסטרונומיה ועל כמה שזה מעניין מה יש מעבר, לפתע, נשמע קול נשיפה, וסבתה תפסה את גרונה, עיניה יצאו מחוריהן והיא מתה בתוך שניות ספורות. אסטריאה הציצה מהחלון וראתה שבבניין ממול יש אנשים שיצאו בריצה מהחדר.
היא קראה לאמה ולסבה ואמרה שהיא ראתה אנשים שרצים אבל איש לא הקשיב לה. רק טפחו על ראשה והחלו לדבר בטורקית,השפה שבה הם השתמשו בשביל שאסטריאה לא תבין.
טריל (אמה) השתמשה באמצעים לא ידועים וגרמה לה לשכוח את הזיכרון הזה אך היא תחווה דה ז'ה וו בכל פעם שתשמע צליל של רובה נשיפה.
אחר כך הן התחילו סדנאות אנרגיות (טריל תמיד הייתה בן אדם רוחני) ולהקפיד על המדיטציות ותרופותיה ולאחר 8 שנים, בגיל 13, אסטריאה נפטרה מכמעט כל חרדותיה.

הוריה התגרשו בגיל 11 ולאסטריאה, שתמיד הייתה בוגרת במיוחד זה לא שינה.
בגיל 14,אמה החלה לנסוע פעמים תכופות יותר ויותר לארצות הברית ובריטניה והיא ואחותה שהו רוב הזמן אצל אביהן בולנסיה עד שאימן מסרה שהיא נשארת בחו"ל ושאביהן יקבל עליהן משמורת בלעדית. אסטריאה ראתה בזה בריחה מאחריות ומערכת היחסים בינה לבין אימה נפגעה מאוד. אחותה, סול, הסתדרה נפלא עם אביה אך הקשר בין אסטריאה לאביה לא היה יציב במיוחד. אסטריאה החלה לחקור את הזהות שלה וגילתה שהיא ביסקסואלית, לרוע מזלה, אביה היה הומופוב. הגילוי זיעזע אותה והיא שקעה לדיכאון עמוק של חצי שנה ואז היא גילתה את הכישרון שלה: כתיבה.
אסטריאה שפכה את כל הצער,הייאוש והפחדים אל הדף בסדנת כתיבה אליה התקבלה. ההתפעלות מכישרונה הנדיר הייתה אדירה והיא נהניתה מהשבחים שלא יכלה לחלוק עם אדם אחר, הכתיבה עזרה להתמודד עם הדיכאון שלה והיא מצאה בעצמה רבדים אחרים שלא הכירה וסיחררה את כולם בכישרונה הבלתי רגיל.
שם היא הכירה את בת זוגה הראשונה, פס הלסבית והיא התאהבה בה.
אך בגיל 16 עולמה קרס עליה, היא נפגשה עם פס בקניון אך לרוע מזלה, אביה ראתה אותן מתנשקות. אסטריאה ראתה את אביה וברחה מיד לביתה, בדרך פלא היא הגיעה לפניו, והיא כמעט הספיקה לארגן תיק לפני הגעתו. הוא מתעמת איתה, הם רבו ואביה התכחש לה וסילק אותה מהבית. אסטריאה הפגועה עזבה את הבית והגיעה למוסד לבני נוער שסולקו מבתיהם לאחר יציאתם מהארון. היא גרה שם חודשיים עד שהיא הצליחה להשיג עבודה והתחילה לנהל חיים עצמאיים משלה. היא הופרדה מאחותה הלומדת בבית ספר לאומנויות בקצה השני של העיר. היא לומדת באותו תיכון וחברותיה קיבלו אותה כמו שהיא והיא לא נפגעה מביריונות יותר מדי. אך אט אט, אסטריאה החלה לפתח דיכאון קליני אך חברותיה שמו לב להתנהגותה המשונה והצילו אותה מתהומות הייאוש.
עכשיו,אסטריאה כבר בת 17 ומנהלת חיים כבן אדם בוגר בפני עצמו ולומדת בתיכון במגמות קרימינולוגיה ותקשורת-פסיכולוגיה ומשתתפת בסדנת כתיבה.
הצבע איתו אתם מעוניינים שאכתוב את שם הדמות שלכם: לא בצבע שמישהו מעליכם בחר, כמובן. ולא ב-RoyalBlue או MediumSlateBlue בבקשה. לא ממש משנה לי הצבע. שחור טוב
הכישרון המיוחד: כמו שאמרתי, אתם יכולים להיות מה שבא לכם. מצטיינים במתמטיקה, באומנות, מה שתרצו. כתיבה וכישרון וורבלי.
מגיל צעיר, אסטריאה הייתה ממציאה לעצמה סיפורים מספרי החיות שלה ובכך החלה לפתח את הדמיון ויכולות הכתיבה שלה החלו להתגלות.
מגיל 12, היא נטלה חלק בסדנת כתיבה ושם התעלתה על שותפיה בכתיבה שלה. סגנון הכתיבה שלה היה של אדם מנוסה בן 80, שראה הכל בעולם וחווה כבר הכל והיה קל מאוד לשכוח שהיא בסך הכל בת 12. עם הזמן, כישרון הכתיבה שלה התפתח יותר ויותר והכתיבה שלה הגיעה לידי שלמות. כל טקסט נגע בליבו של אדם, הצחיק,העציב,ריגש והכעיס ולפעמים הכל ביחד.
אסטריאה תמיד הייתה מוכשרת בדיבור. בגיל שנה וחודשיים, היא כבר דיברה שוטף, בעוד שילדים אחרים רק מתחילים לדבר מילים בודדות.
כשהייתה בבית הספר, היא הייתה מבינה רק מהדיבור של מורתה, למרות שאף פעם לא הקשיבה, ועל כן, היא מעולם לא הצטרכה ללמוד כי הכל כבר נאגר ונצבר במוחה והיא יכלה לשלוף אותו בכל רגע נתון.
אסטריאה חוננה בכישרון וורבלי מילולי. היא ידעה להתנסח בצורה מדהימה ולשכנע אנשים בתוך שניות ספורות ולכן היא תמיד נבחרה למועצת התלמידים,יחד עם כישרון הכתיבה הקטלני שלה, אי אפשר היה לעמוד בפניה.
יום אחד, בבית הספר היהודי שלה נעשה שיעור 'תנ"ך בראי המשפט" ואסטריאה קיבלה תיק ידוע מראש, סיפורם של בגתן ותרש, שזממו להרוג אץ אחשוורוש. לא רק שהיא לא האשימה את בגתן ותרש והוציאה אותם זכאים, היא הצליחה להוכיח שמרדכי העיד עדוץ שקר והוא האשם. המורה היה מופתע מאוד כמובן ומיד השתכנע בצדקתם של בגתן ותרש. לרוע מזלם, אסטריאה לא נולדה בתקופתם של בגתן ותרש.
היא אהבה לפתור רצחים בלתי מפוענחים (כל אחד והתחביב המוזר שלו) והצליחה לשכנע את מורתה בתיכון ששני אנשים רצחו את ג'ונבנה ראמזי וכיצד הם עשו זאת והצליחו לחמוק מעונש. מפה לשם, המורה המליצה עליה למגמת קרימינולוגיה ואסטריאה נמצאת כעת במגמות קרימינולוגיה ותקשורת- פסיכולוגיה ומפרסמת סיפור בהמשכים באתר וואטפד, שזוכה להצלחה גדולה. נכון לעכשיו, אסטריאה בסדר גמור ומשתדלת להסתכל בחיוב על חייה.
הערות \ הארות \ לארי, המלצר שלכם: לארי חיים שלי בלבלב השמאליייייי


--------------------
דאב^ אשת שרת הקסמים^ 20 ^לנה דל ריי^ סקרימינג טריז^ הפיקסיז^

User Posted Image

It's the strangest life I've ever known - Jim Morrison

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Nov 2 2018, 15:23 PM
צטט הודעה




Blink, and the years fall away like leaves
********

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית תוכן
הודעות: 15450
חרמשים: 94521453
מגדר:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


כמו שאמרתי ההרשמה נמשכת זמן רב, ולכן התאריך האחרון לסיים טפסים הוא ה-10 לנובמבר, בעוד 8 ימים מהיום
מי שלא יסיים לא יוכל לקחת חלק במ"ת, לצערי
מי שמעוניין להירשם למ"ת גם יצטרך לסיים את הטופס עד תאריך זה בלי קשר לתאריך בו נרשם

עריכה:
דאב - התקבלת :)
איימי התקבלה :)


--------------------
חלי - 22 - את\היא - אחראית תוכן - א. שנה"ל, הנהלת הפורומים והאתר לשעבר - My Logic

User Posted ImageUser Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Nov 9 2018, 18:03 PM
צטט הודעה




רוצים עתיד יפה יותר
******

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית פעילויות ופרויקטים
הודעות: 9947
חרמשים: 2147236317
מגדר:female
משתמש מספר: 52249
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.05.2015


שם וכינוי: שקד, Darth Hader
שם הדמות: קיארה ריס-גפלר (Chiara Ris-Gfeller). ריס זה שם המשפחה שלה מלידה, גפלר- מהמשפחה המאמצת שלה.
גיל הדמות: 15 וחצי
מגדר: נקבה
מוצא \ ארץ הדמות: שוויץ. לוצרן, ליתר דיוק.
מראה:
קיארה, במבט ראשון, נראית כמו הדמות השוויצרית הסטריאוטיפית, כזו שעוד כמה שנים תיחטף בידי סוכנויות דוגמנות למיניהן. יש לה שיער בלונדיני נקי, חלק, שמגיע עד חצי מגבה. לא שרואים את זה במיוחד- לרוב היא אוספת את שיערה בוורסיות שונות של צמות.
פניה של קיארה צרות וארוכות, בעלות עצמות לחיים בולטות וסנטר חד. עינייה של קיארה הן הפרט החביב עליה בעצמה- עיניים שקדיות בגוון תכלת עמוק, שנראה טורקיז במקרים מסויימים. עינייה מוקפות בריסים דקים, שמשוחים לרוב במסקרה שחורה ומדגישים את עיניה אפילו יותר. בסביבות גיל שתיים עשרה איבחנו אצלה צורך במשקפיים, אך המספר שלה נמוך, והמשקפיים כוללים בעיקר צילינדרים, ככה שהיא לא חייבת להרכיב אותם תמיד- וזה בדיוק מה שהיא עושה. המשקפיים שלה עגולים, בעלי מסגרת זהובה דקה. הם דווקא די מחמיאים לה לדעת כל הסובבים אותה, מלבד היא עצמה. היא מרכיבה אותם בעיקר בבית הספר, וכמעט שלא מחוצה לו.
אפה של קיארה די...מושלם, אם אפשר לומר. לא אף קטן מדי אבל גם לא גדול מדי- איפשהו באמצע. היא שברה אותו כשהייתה קטנה והוא התאחה קצת מוזר- לא כמו שהיה לפני. אם מסתכלים עליו טוב אפשר לראות שהוא לא ישר לחלוטין אבל גם לא עקום בצורה טבעית, אבל זה דווקא נראה די טוב עליה.
שפתיה דקות, מרוחות לרוב באודם בגווני אדום בולט. אתם יודעים, אותם גוונים שעל חלק מהאנשים נראים מהמם ואת החלק השני הופכים לליצנים. על קיארה זה נראה איכשהו טוב, שזה די מפתיע, במיוחד כשהיא מחייכת חיוך רחב וחושפת את שינייה עם הגשר על שני החלקים. יש לה אותו שנה וחצי, והרופאים משערים שהיא תוכל להוריד אותו עוד כחצי שנה. השיניים שלה במצב הרבה יותר טוב מפעם, אך שינייה העליונות עדיין בולטות במעט מאלו התחתונות.
עורה של קיארה, איך לא, בהיר. ביחס לאנשים בשוויץ צבע עורה לא שונה במיוחד, אך הוא יכול להיתפס כדי בהיר, במיוחד כלפי אנשים מארצות חמות יותר. יש לה כתם לידה על חלקו הפנימי של ידה השמאלית, בערך באמצע החלק שבין המרפק לכתף, והוא מתפרס לאורך של כשלושה סנטימטרים- לא שהיא אי פעם טרחה לבדוק. האצבעות שלה בידיים ארוכות ודקות, יבשות ברמה יוצאת דופן וגמישות להפליא. המורה שלה לגיטרה תמיד הילל את העובדה הזו, ואמר שהידיים שלה מושלמות לפסנתר. היא לא למדה לנגן על פסנתר אף פעם, אבל היא לא שוללת את זה לעתיד.
קיארה לא גבוהה במיוחד. היא מטר שישים בלבד, די נמוך אפילו ביחס לממוצע. המשקל שלה כן ממוצע, אבל מבנה גופה הדק והלא שרירי בעליל נותן אשליה שהיא רזה יותר משהיא באמת. החזה שלה לא ממש מפותח, אבל היא גם לא שטוחה לגמרי. מה שכן, החיבה העמוקה של לסוודרים רחבים, בעיקר בחורף, גורמת לאשליה שהחזה שלה קטן משהוא באמת. בימים החמים יותר של השנה היא כן הולכת עם חולצות קצרות די צמודות, אבל לא בניסיון להדגיש שום דבר, נטו משיקולי אופנה. כן, קיארה די טיפוס של אופנה- אמנם הארון שלה לא מפוצץ במותגים והיא לא תקנה כל טרנד וטרנד, טפשי ככל שיהיה, אבל היא כן משתדלת להתלבש אופנתי, ואין מצב שתראו אותה בלי התאמת צבעים בבגדים. סך הכל היא די שלמה עם הגוף שלה, ולא מנסה להרשים בו אף אחד. טוב, תלוי בתקופה.
אופי:
הדבר הכי בולט שאפשר להגיד על קיארה הוא שהיא פשוט מתוקה. גם מבחינת מראה חיצוני, אבל גם, ואולי בעיקר מבחינת אופי. היא מהאנשים האלה שהם פשוט מתוקים באופן טבעי, אבל לא מתוקים כמו ילד בכיתה א' שמדקלם שירי כריסמס, אלא מתוקה במובן אחר. היא סופר אנרגטית, אופטימית לרוב ותמימה בהרבה מאוד מובנים. למעשה, היא תמימה כמעט בכל מובן מלבד מוות, במיוחד כזה שנגרם מתאונות דרכים. זו פחות או יותר האובססיה הסודית שלה, לחפש כל הזמן מידע על תאונות דרכים. זה בגלל אמא שלה, כמובן, למרות שהיא מסרבת להודות בזה.
בכל אופן, נחזור רגע לאופטימיות. יש שני סוגים של אנשים בעולם- אנשים שהם אופטימיים מטבעם ואנשים שהם פסימיים. קיארה היא מהסוג הראשון. היא באה לכל דבר בגישה חיובית עד כמה שאפשר (אבל בגבולות ההיגיון, מן הסתם- גם היא בסטרס לפני מבחנים גדולים, כמו כל ילד נורמלי), ומנסה תמיד למצוא את הדברים החיוביים. זה לא תמיד קל לה, וגם לא תמיד עובד- הרבה פעמים זה לא עובד, למעשה- אבל היא משתדלת.
קיארה די קיטשית, אולי אפילו יותר מדי קיטשית. היא מהאנשים האלה שמתים על מגע וחיבוקים, שונאת סרטים עם סוף רע ואחד התחביבים הכי גדולים שלה הוא פשוט להתכרבל מתחת לפוך עם תה ולראות סרטים רומנטיים שכבחוץ הכל לבן ובטמפרטורה של מינוס ומשהו מעלות. לא שזה רע במיוחד, אבל האובר קיטשיות הזו שלה יכולה די להעיק על חלק מהאנשים. מה גם שזה רק מראה כמה היא רגישה. כן, קיארה מאוד רגישה, היא יכולה להיעלב ולהיפגע די בקלות, למרות שהיא משתדלת לא להראות את זה.
האהבה של קיארה לנגינה הפכה אותה לדי מופנמת. אם פעם היא הייתה בוכה ומתלוננת שכמשהו היה קורה, עכשיו כשקשה לה היא לא מראה את זה. היא פשוט הולכת ומנגנת את מה שעל הלב שלה, גם אם זה משהו טוב, ובמיוחד אם זה משהו רע. להוציא את הרגשות שלה הייתה הסיבה שהיא התחילה לנגן מלכתחילה, אבל זה לא ממש משנה.
כשמדברים על לימודים, קיארה היא לא מהמצטיינים בכיתה. היא גם לא מאלה שנכשלים בהכל, אבל היא לא טובה במיוחד. רוב הציונים שלה נעים בין שבעים לשמונים ומשהו, מלבד שני שיעורים- שיעורי ספורט, שבהם היא כמעט תמיד נכשלת, ושיעורי צרפתית, בהם היא המצטיינת של הכיתה. היא לא יודעת איך או למה, אבל היא בוחרת להאמין שזה בזכות האמא הביולוגית שלה, למרות שהיא חיה איתה רק שנה.
קיארה היא טיפוס די משפחתי, אבל זה די תלוי בתקופה. אתם יודעים, גיל ההתבגרות. היא הייתה מאוד קשורה לסבתה הביולוגית, היא ביחסים קרובים עם אחותה והיא בגדול די אוהבת את ההורים המאמצים שלה. טוב, רוב הזמן. כמו כל בת נוער נורמלית, יש לה רגעים (ודי הרבה כאלה) שהיא סופר עצבנית עליהם, אבל אז היא פשוט מסתגרת בחדר ומנגנת כמה שעות טובות ונרגעת. היא פשוט מנסה להזכיר לעצמה כל הזמן שהיא הייתה יכולה להיות במקום אחר לגמרי אלמלא הם, וזה די עוזר. יש רק שני דברים שהם הנקודה הרגישה שלה ואם מישהו מהמשפחה שלה מזכיר אותו הוא יצטרך הרבה יותר מלתת לה לנגן כדי שהיא תסלח, והם אמא שלה ואנה. הן הסיפור שלה בלבד, והיא שונאת לפתוח את זה בפני אנשים אחרים.
רקע:
קיארה נולדה בעיר קטנה בקנטון נשאטל, בחלק הצרפתי של שוויץ. היא נולדה כבת בכורה (ואחרונה) לאמא חד הורית. היא לא יודעת עליה הרבה, ובהחלט לא זוכרת ממנה הרבה. כשהיא הייתה בת קצת יותר משנה, אמא שלה נהרגה בתאונת דרכים בדרכה חזרה מהעבודה. לפי מה שסיפרו לה, נהג משאית שיכור התנגש ברכב שלה. היא לא יודעת מה שמו של אותו אדם שגרם למוות של אמה, אבל היא יודעת שהוא מרצה את עונשו בכלא- וזה מספיק בשבילה.
בכל אופן, בגלל שאמה הייתה חד הורית, לא הייתה ברירה אלא לשלוח את קיארה לאימוץ. סבא שלה נפטר ממחלה עוד לפני שקיארה נולדה, סבתה הייתה זקנה מכדי לטפל בילדה לבדה ולא היו לה דודים. כך יצא שקיארה אומצה בידי משפחה בלוצרן, מרחק של כשעתיים נסיעה מעיר הולדתה- וקנטון בעל שפה שונה לחלוטין. למזלה היא הייתה ילדה קטנה, ככה שהצרפתית לא השתרשה בה לחלוטין, אבל ממה שההורים המאמצים שלה סיפרו לה, לקח לה זמן לעבור מצרפתית לגרמנית. גם עכשיו, ארבע עשרה שנים אחרי, היא עדיין זוכרת כמה מילים בצרפתית שהיא יודעת שהיא למדה מאמא שלה ולא בבית הספר או בשום מקום אחר.
קיארה לא זוכרת מתי סיפרו לה לראשונה שהיא מאומצת. ההורים המאמצים שלה אף פעם לא באמת הסתירו את זה ממנה. היא תמיד ידעה שההורים המאמצים שלה לא באמת ההורים שלה ואחותה הגדולה לא באמת אחות שלה- לפחות לא בקשר דם. ולמען האמת, זה לא הפריע לה במיוחד. היא אהבה את משפחתה המאמצת כאילו הייתה משפחתה שלה, והמשיכה לשמור על קשר עם סבתה הביולוגית, לפחות עד שזו נפטרה כשקיארה הייתה בת אחת עשרה.
המוות של סבתה הכניס את קיארה לתקופת דיכאון מסוימת. כן, היא מאוד אהבה את המשפחה המאמצת שלה, אבל סבתה הייתה האדם החי האחרון שהיא הכירה שהיה לו קשר דם אליה, אז המוות שלה די דיכא את קיארה. ההורים המאמצים שלה ניסו לעודד אותה במיליון ואחת דרכים, אבל דווקא אחותה הייתה זו שהיה עם הרעיון שקיארה הכי התחברה אליו- שיעורי נגינה. היא התחילה לנגן בגיטרה קלאסית, ותוך זמן קצר הבינה שהיא ממש טובה בזה, במיוחד ביחס לגיל בו היא התחילה לנגן. אחרי חודשיים של למידה היא הצליחה לנגן יצירות שלאנשים רגילים לוקח בערך שנה של למידה.
קיארה התחילה להשקיע יותר ויותר זמן בנגינה. היא התחילה ללמוד גם יוקליליי, ולאחר מכן גם גיטרה חשמלית וכינור. היכולת המוזיקלית שלה הלכה והשתכללה, ושנתיים אחרי שהתחילה ללמוד לנגן היא כבר יכלה לנגן יצירות משמיעה, והתחילה להמציא מנגינות משל עצמה.
הנגינה תפסה חלק גדול מחייה של קיארה, אולי אפילו גדול מדי. היא התחילה להידרדר בלימודים לאט לאט, וחיי החברה שלה קטנו. אם בגיל 10 היא הייתה מהילדות ה"מקובלות" בכיתה, בגיל 13 הפופולריות שלה די ירדה. היא לא נפגשה הרבה עם חברות, אז חלק מהחברות שלה התרחקו ממנה. היא גם השקיעה זמן רב בנגינה במקום בלימודים, אז הציונים שלה התחילו להידרדר. היו לה כמה וכמה ויכוחים על זה עם ההורים שלה, אבל הם לא באמת עזרו במשהו. קיארה השתדלה להשתפר, באמת שכן, אבל זה היה קשה.
ואז היא פגשה את אנה.
היא הייתה גדולה מקיארה בשנה. שנה בדיוק, למען האמת. השתיים הכירו בכנס נגינה, והיה ביניהן חיבור מיידי. הן גרו בקצוות השונים של לוצרן ושתיהן היו עמוסות עד הראש בנגינה ובלימודים, אבל זה לא מנע מהן להיפגש אחת עם השניה לפחות פעם בשבוע, לפחות בהתחלה של הקשר שלהן. לאט לאט הן התחילו להתקרב יותר ולהיפגש יותר אחת עם השנייה. לקח לקיארה חצי שנה מתחילת הקשר שלהן כדי להבין שהיא בעצם מאוהבת באנה. לקחו עוד חודשיים עד שהיא הבינה שגם אנה מאוהבת בה.
התקופה ההיא הייתה פחות או יותר התקופה הכי טובה בחיים של קיארה. היא הייתה בת ארבע עשרה, עוד בשלב של הלימודים היסודיים ולא האקדמיים, מוקפת בכמה חברים קרובים, הנגינה שלה ואנה. היא חזרה להשקיע בלימודים, בעיקר בזכות אנה שהתעקשה איתה על זה, אז היא השלימה עם ההורים שלה. הכל כמעט היה מושלם, מלבד דבר אחד, והוא שקיארה ואנה לא יצאו שתיהן עדיין מהארון.
אחרי שמונה חודשים של זוגיות, השתיים החליטו שהגיע הזמן. זה היה מלו.וה בלא מעט סטוקריות על המשפחה והחברים אחת של השנייה, אבל כל אחת יצאה מהארון בסביבתה. לקיארה זה הלך די סביר- ההורים שלה ואחותה לא תמכו במיוחד, אבל קיבלו אותה. אצל אנה, מצד שני, זה הלך...פחות טוב, בלשון המעטה. קיארה ניסתה להיות שם בשבילה, אבל המשפחה של אנה הפכה את מערכת היחסים שלהן לכמעט בלתי אפשרית. הסיפור הזה נגמר בהחלטה של השתיים להיפרד, בעיקר בשביל להקל על אנה בגלל המשפחה שלה, אבל זה לא אומר שהן היו מרוצות מזה. ההיפך הוא הנכון, למעשה. לקחו לקיארה חודש, ערימות של טישו ולפחות חמש קילו גלידה כדי להתחיל להתגבר על מערכת היחסים הזו, על האהבה הראשונה שלה. למעשה, היא אפילו מעדיפה אם הן היו נפרדות בריב או משהו כזה. הידיעה שזה היה נטו בגלל הומופוביה היה מה שגרם לכל הסיפור להיות הרבה יותר כואב. היא השקיעה את כל הזמן ש(לא) היה לה בנגינה, משתפרת עוד ועוד. היא אפילו פתחה ערוץ יוטיוב קטן שבו היא התחילה לפרסם מנגינות וקאברים שלה. אין לה הרבה צפיות בינתיים, אבל היא מאמינה שזה עוד יגדל בעתיד.
הצבע איתו אתם מעוניינים שאכתוב את שם הדמות שלכם: Goldenrod
הכישרון המיוחד: נגינה
הערות \ הארות \ לארי, המלצר שלכם: אומייגאד סיימתי
זה היה מתיש


--------------------
שקד ✧ אישה חזקה ועצמאית

User Posted Image

!Happy International Women's Day


---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Nov 9 2018, 18:20 PM
צטט הודעה




Blink, and the years fall away like leaves
********

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית תוכן
הודעות: 15450
חרמשים: 94521453
מגדר:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


שקד - התקבלת, טופס פשוט מעולה!

מזכירה לכל מי שרוצה להירשם או לסיים את הטופס - המ"ת יפתח ביום ראשון, לא נשאר הרבה זמן


--------------------
חלי - 22 - את\היא - אחראית תוכן - א. שנה"ל, הנהלת הפורומים והאתר לשעבר - My Logic

User Posted ImageUser Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Nov 10 2018, 21:16 PM
צטט הודעה




Blink, and the years fall away like leaves
********

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית תוכן
הודעות: 15450
חרמשים: 94521453
מגדר:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


כל הכבוד לכל מי שנרשם! אני ממש מתרגשת לומר שההרשמה נסגרת והמ"ת יפתח מחר. בהצלחה לכולנו :)


--------------------
חלי - 22 - את\היא - אחראית תוכן - א. שנה"ל, הנהלת הפורומים והאתר לשעבר - My Logic

User Posted ImageUser Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
1 משתמשים צופים באשכול זה (1 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

אפשרויות נושאקפיצה לעמוד (2) 1 [2]  קפיצה לעמוד V 
נושא נעול פרסם נושא חדש פרסם סקר

 


מממנים


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
8119 18668 18680 19334


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2024 - 2007