האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

שנת ההיפוגריף 2024

דרושים חברים חדשים להנהלת הפורומים!

קפיצה לעמוד (2) [1] 2  קפיצה לעמוד V    ( עבור להודעה החדשה ביותר שלא קראת )
נושא נעול פרסם נושא חדש פרסם סקר

 משחקי הרעב ה-73 || הרשמה, מאושר ע"י חלי
פורסם ב: Oct 6 2018, 12:36 PM
צטט הודעה




I'll keep my eyes down
******

פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 9037
חרמשים: 19093
מגדר:female
משתמש מספר: 55695
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 28.01.2016


ברוכים הבאים למשחקי הרעב ה-73
אנשים ממשיכים להגיע. כאשר אתם מסתכלים ימינה ושמאלה, אתם רואים עוד ועוד אנשים. אנשים שמגיעים מכל הכיוונים, לבושים בכל סוגי הבגדים, משתייכים לכל סוגי הקבוצות.
על הבמה מסודרים מספר כיסאות ושני כדורים, כל אחד מהם מלא בפתקים. על לפחות אחד מהפתקים האלו רשום השם שלכם. על הכיסא הראשון יושב ראש העיר, על הכיסא שלידו - המלווה מהקפיטול, ועל שאר הכיסאות יושבים הזוכים הקודמים.
השעון מצלצל שני צלצולים, וכמו בכל שנה, ראש העיר קם מכיסאו ונעמד ליד המיקרופון ומתחיל להקריא. "לפני שנים רבות, קמה פאנם על חורבות המקום שנקרא אמריקה הצפונית. אחרי הבצורות, הסופות, האסונות, קמה הבירה הגדולה - הקפיטול, והוקמו שלושה-עשר המחוזות. כולם חיו באושר ובשגשוג עד אשר הגיעו הימים החשוכים - ההתקוממות נגד הקפיטול. שניים עשר המחוזות הראשונים הובסו, והמחוז השלוש עשרה הוחרב כליל..."
חוקים חדשים חוקקו, ומשחקי הרעב הראשונים התקיימו, כעונש על ההתקוממות. בכל שנה, נציג ונציגה מכל מחוז נשלחים לקפיטול, שם הם מתחרים בשאר הנציגים עד אשר רק אחד מהם שורד. הם נכלאים בזירה, והמנצח היחיד הוא מי שנשאר או נשארת אחרונים.
"זהו זמן לכפרה וזמן להעלת שלמי תודה," אומר ראש העיר בכובד ראש.
ראש העיר מעיף מבט למלוות המחוז, שנגשת גם היא לדוכן ומקרבת את שפתייה למיקרופון.
"משחקי הרעב מוצלחים! ומי ייתן והסיכויים יהיו תמיד לטובתכם!"

הסברים
כמו בכל שנה, גם בשנה ה-73 למשחקי הרעב נבחרים 24 בני נוער מ-12 המחוזות. משחק התפקידים יעקוב אחריהם מהרגע שבו הם נבחרו ועד למותם או לניצחון שלהם בתום המשחק.
אתם הם בני נוער שנבחרו או התנדבו להיות המתמודדים בשנה ה-73 של משחקי הרעב.
לאחר שתבחרו בצורה זו או אחרת להיות המתמודדים, תלקחו אל הקפיטול, ולאחר מכן - אל הזירה. בתום המשחק, אחד מכם יהיה הזוכה של משחקי הרעב ה-73.

המחוזות
כל אחד מהמחוזות אחראי על ענף כלשהו של תעשייה. ככל שמספר המחוז נמוך יותר, המחוז עני יותר. בכל מחוז יש ראש עיר אשר מתפקד כאחראי על העיר, אך עובד תחת הקפיטול.
מחוז 1 - חפצי מותרות.
מחוז 2 - אבן, כלי בנייה וכלי נשק.
מחוז 3 - אלקטרוניקה ומפעלים.
מחוז 4 - דיג.
מחוז 5 - חשמל.
מחוז 6 - תחבורה.
מחוז 7 - עץ ונייר.
מחוז 8 - טקסטיל.
מחוז 9 - דגנים ומלח.
מחוז 10 - בקר ובשר.
מחוז 11 - חקלאות.
מחוז 12 - פחם וכרייה.
לא בטוחים במשהו לגבי אחד המחוזות? פנו אליי בהודעה פרטית.

חוקי המשחק
חוק השליטה: אתם שולטים אך ורק על הדמות שלכם. אתם לא שולטים על דמויות של שחקנים אחרים, או על דמויות שאין להן שחקנים. אני היחידה ששולטת על דמויות שהן לא אתם.
חוקי הפורום והחוקים הגלובאליים חלים גם כאן.
עליכם להגיב תוך ארבעה ימים מהיום שבו אני מגיבה. אם אתם לא יכולים להגיב בזמן, אתם חייבים להודיע לי תוך פחות מארבעה ימים מהרגע שבו פרסמתי את התגובה שלי, אחרת הדמות שלכם תרצח\תהפוך להיות דמות בשליטתי.
אל תקללו שחקנים אחרים. זה בסדר לקלל דמויות, אבל בלי להגזים.
זה שאתם יודעים משהו לא אומר שהדמות שלכם בהכרח יודעת את אותו הדבר. שימו לב.

הרשמה

CODE
[B]שם + כינוי:[/B] שלכם.
[B]שם הדמות:[/B]
[B]גיל:[/B] 12-18.
[B]מחוז:[/B]
[B]מין ומגדר:[/B] הדמויות נבחרות למשחקים ע"פ המין הביולוגי שלהן. שימו לב לא לבחור קומבינציה של מחוז ומין שמישהו אחר כבר בחר.
[B]מראה:[/B]
[B]אופי:[/B]
[B]רקע:[/B]
[B]כישרונות מיוחדים:[/B] אם לדמות שלכם יש כישרונות כלשהם, כמו לדוגמא שימוש בנשק, רשמו אותם פה. לא תוכלו להוסיף כישרונות מאוחר יותר.
[B]נבחר\התנדב:[/B]
[B]הערות\הארות:[/B]


מקומות ורשומים
מחוז 1 (זכר) - | מחוז 1 (נקבה) -
מחוז 2 (זכר) - | מחוז 2 (נקבה) - שמור למאיה
מחוז 3 (זכר) - שמור לראיין | מחוז 3 (נקבה) -
מחוז 4 (זכר) - קארטר דבלופ (ליב, דרמיוני 3>) | מחוז 4 (נקבה) - דיפסי קראמר (חלי, Sunny Baudelaire)
מחוז 5 (זכר) - | מחוז 5 (נקבה) - שמור ליובל
מחוז 6 (זכר) - | מחוז 6 (נקבה) -
מחוז 7 (זכר) - שמור ליונתן | מחוז 7 (נקבה) - פייפר לנטרן (שקד, Darth Hader)
מחוז 8 (זכר) - | מחוז 8 (נקבה) - היילו אונטיו (דאב, Riva Ash)
מחוז 9 (זכר) - | מחוז 9 (נקבה) -
מחוז 10 (זכר) - בלייק פאטל (תם, Nico di Angelo) | מחוז 10 (נקבה) -
מחוז 11 (זכר) - | מחוז 11 (נקבה) - שמור להדס
מחוז 12 (זכר) - | מחוז 12 (נקבה) - שמור לאורטל


--------------------
User Posted Image
22 - את/מעורבת - My nonsense

User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 6 2018, 13:46 PM
צטט הודעה




Blink, and the years fall away like leaves
********

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית תוכן
הודעות: 15450
חרמשים: 94521453
מגדר:female
משתמש מספר: 57621
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.06.2016


שם + כינוי: חלי, Sunny Baudelaire
שם הדמות: דיפסי קראמר (Dipsi Kramer). פירוש השם דיפסי הוא אוקיינוס, באחת מהשפות שכבר לא קיימות במציאות הנוכחית.
גיל: 15 וחצי.
מחוז: ארבע.
מין ומגדר: נקבה.
מראה: בתור "הבת של", אנשים תמיד מצפים לדמות מסוימת כשהם שומעים על דיפסי. העניין הוא, שדיפסי לא דומה כלל לאמא שלה - אימה הייתה אישה יפה ובהירה, אחת שכל תושבי הקפיטול התאהבו בה בקלות. דיפסי לעומת זאת היא משהו בין מישהי שיכלה להיות מאד יפה אם היא הייתה מתפחת את עצמה, לבין ילדה שאם תסתכל טוב תוכל לחשוב שהיא יפה גם בלי שהיא תעשה זאת.
לדיפסי יש שיער חום בהיר, שילוב של השיער הבהיר של אימה והגוון החום הכהה יותר של אביה. השיער של דיפסי מאד ארוך, אפילו יותר מידי ארוך. היא לא הקדישה לו תשומת לב רבה מאז שעברה להתמקד במאה אחוז בטיפול באימה, ולכן נוצר המצב הזה. כשהיא מסתובבת בחוץ זה מאד בולט, כיוון שהבחירה הברורה כאשר אתם עוסקים בדיג וחיים בים היא לשמור על השיער כמה שאפשר, וזה כולל בדרך כלל גם לשמור עליו קצר יחסית. לכן דיפסי, עם השיער שמגיע כמעט עד הישבן, מאד בולטת. השיער שלה, כפי שנאמר, בצבע חום בהיר, וחלקים ממש מעטים ממנו כמו הקצוות קצת יותר בהירים - אבל ממש קצת, כי דיפסי לא יוצאת יותר מידי מהבית אם זה לא לקניות של אוכל או תרופות. היא בדרך כלל תאסוף אותו בקוקו מהודק כדי שלא יפריע לה בעיניים (מה שלא עובד, שיערות תמיד בורחות) או שהיא תאסוף אותו בגולגול. אומנם אין לה זמן לגזור אותו (ולנסות עם סכין זה לא רעיון חכם) אבל היא גם לא צריכה שהוא יציק לה. פרט לזה, היא דווקא מחבבת את השיער הארוך שלה. היא מרגישה יותר קרובה אליו ממה שהיא מרגישה קרובה לרוב בני האדם סביבה. בעבר היה לה פוני, אבל עבר מאז כל כך הרבה זמן שכעת הוא פשוט קבוצת שיערות קצרה יותר משאר השיער שלה - אבל עדיין מאד ארוכה ביחס לשיער של בת ממוצעת. זו כמובן גם קבוצת השיערות שמציקה לה בעיניים באופן קבוע, לא משנה כמה היא משתדלת. היא משתדלת לסרק אותו כדי שלא תיראה מוזנחת, אבל זה בעיקר תלוי במצב של אמא שלה באותו יום. כשהמצב טוב יחסית גם השיער שלה יהיה מסודר יחסית, ובימים הקשים יותר היא לא מצליחה להשתלט עליו כלל.
הפנים של דיפסי כבר קצת יותר דומות לפנים של אמא שלה מאשר לפנים של אבא שלה. הגבות שלה לא עבות ולא דקות, והן בערך בצבע של השיער שלה, קצת יותר בהירות אם צריך לדייק. העיניים שלה גם בגודל ממוצע יחסית, ולא ברור אם זה בגלל שהיא ממחוז ארבע בו הים הוא מרכיב כל כך משמעותי או סתם ככה, אבל זה מרגיש שהעיניים שלה ממש מתאימות את עצמן לים. הגוון שלהן תמיד נע בין כחול לירוק ולאפור, כאשר כל פעם משהו אחר תופס את המרכז. לפעמים העיניים שלה נראות כמו ים סוער, לפעמים הן נראות כמו ים ביום שבו כל מה שרוצים זה לשבת על החוף ולתפוס צבע. אלה העיניים של אמא שלה, וגם הכחול העמוק של אבא שלה הוסיף לזה. את עיניה מעטרות ריסים ארוכים. העיניים שלה יכלו להיות ממש מרתקות, אם לא היינו מדברים על מחוז 4 בו עיניים בצבע הים הן סתם חלק מהרקע הכללי של המחוז. שאר תווי הפנים של דיפסי מאד נאים, דומים לשל אימה כפי שנאמר - אף לא גדול ולא קטן, לחיים שמראות שיש אוכל בבית (בכל זאת, מחוז 4), שפתיים מעט מלאות בצבע אדום בוהק באופן טבעי... דוגמנית של ממש, פרט לעובדה שהיא לא מנסה להיות כזאת. היא לא מתאפרת ולא מתעסקת יותר מידי באיך היא נראת, ככה שבואו נגיד שיש לה מזל שיש לה קצת יופי טבעי שהיא ירשה מאמא שלה. לפעמים, ממש לפעמים, כשאמא שלה במצב רוח ממש ממש טוב, היא מתעסקת איתה קצת באיפור - נותנת לה לאפר אותה ולהפוך אותה לנסיכה פוטנציאלית מהאגדות שסיפרו לה כשהייתה ילדה ממש קטנה. אבל רוב הזמן זה לא ככה, אז אנחנו נשארים עם דיפסי עם השיער שנכנס לעיניים וארוך מידי ועם הפנים הנאות אך חסרות טיפוח רב. היא כן דואגת להוריד שיער פנים, יש לציין. גם לה דברים שהיא לא יכולה להתעלם מהם.
הגוף של דיפסי הוא עוד משהו שיכל להיות מוצלח יותר אם היה לה זמן וכוח לזה. היא יחסית גבוהה בשביל ילדה בגילה - 1.72 - משהו שהיא ירשה גם מאמא שלה וגם מאבא שלה. היא לא בטוחה אם היא סיימה להתפתח או שיש עוד פוטנציאל בנושא, אבל החזה שלה לא בולט מי יודע מה. הוא שם וזהו וגם עדיף שלא יבלוט יותר מידי, אם תשאלו אותה. היא בהחלט לא נראת בתת משקל או כמישהי שחסר לה אוכל, אבל גם אי אפשר לומר שהיא מלאה. משקל ממוצע, משהו שקשה לראות בהתחשב בזה שהיא מחבבת בגדים שגדולים ממנה. חולצות גדולות, מכנסיים רחבות, דברים שאתה לובש לים אם אין אתה לא מעוניין בבגד ים - ככה שהיא לא מי יודע מה בולטת, פרט לעובדה שהיא משתמשת בבגדים רחבים כל הזמן. היא מעדיפה שלא למשוך יותר תשומת לב ממה שהיא כבר מביאה בתור הבת של אמא שלה, אז להעלים את עצמה בתוך בגדים רחבים נשמע כמו אופציה מושלמת. יש לה שני צמידים על היד השמאלית שלה - אחד שהיא קיבלה מאבא שלה ואחד שהיא קיבלה מאמא שלה. הצמיד של אבא שלה הוא צמיד צדפים ששזורים בחבל גס (ומגרד) יותר ממה שמשתמשים לצמידים בדרך כלל, צמיד שהכין לה בעצמה. זה והדימיון שלה בדברים מסוימים אליו זה דיי מה שנשאר לה ממנו, ככה שהיא לא מורידה אותו גם אם הוא מציק לה. הצמיד של אמא שלה הוא צמיד עדין יותר שגם עשוי מדברים שאשכרה מכינים איתם צמידים ולא מדברים שמצאת בחוף ובנמל, ועליו פנינה בודדת. זה צמיד שהיא קיבלה מאמא שלה, צמיד שהיא הבינה שאימה קיבלה ממישהו שקרוב לליבה - היא יודעת לנחש שלא מדובר באבא שלה, ויש לה הרגשה מאד חזקה שהיא יודעת במי כן מדובר. היא לא תשאל, כי היא יודעת שחוק מספר אחת בקשר לאמא שלה זה לא לשאול לעולם.
אופי: פעם דיפסי הייתה מאד ילדה שמחה, מאלה שנראה כאילו יש להם אנרגיה בלתי נגמרת. אבל הדברים השתנו ודיפסי כבר לא ילדה שמחה, או יותר נכון, היא פשוט לא ילדה. מאז שהחליטה שתטפל באימה לבד ושהיא לא צריכה אף משרתת שתעשה את העבודה ותשמור על אמא שלה ברגעיה הקשים, היא התבגרה. הדבר הראשון שאפשר לומר על דיפסי הוא שהיא מאד ממוקדת, חדרת מטרה - כאשר יש לה מטרה, היא תבצע אותה, לא משנה מה. המטרה שלה בכל יום מחדש היא לדאוג שיהיה אוכל, לדאוג שיהיה תרופות, לדאוג שיהיה נקי... ולדאוג שאמא שלה תרגיש טוב. לעודד אותה, לדבר איתה, לעזור לה כשהסיוטים משתלטים עליה. היא מקדישה את כל חיה למטרה זו. כשמשהו לא מעניין אותה, היא לא תשקיע בו ובהתאם לכך גם לא תצליח בו. היא מהאנשים שלא מסוגלים להתאמץ בשביל משהו אם הם לא באמת רוצים אותו, אפילו אם המשהו הזה ממש חשוב. כשהיא ממוקדת במשהו, נראה שהיא כל כך שקועה ועסוקה בו, שאם תפריע לה תחטוף ממנה. זה לא ממש נכון, שכן היא יודעת להתרכז לא רע ולא מושפעת מגורמים חיצוניים. אפילו לראות אדם שנראה כמו אבא שלה כשהיא הולכת לקניות לא יעצור אותה מלסיים אותן ולהגיע חזרה הביתה כמה שיותר מהר. סליחה, אפילו לראות את אבא שלה באמת לא יפריע לה.
אולי כדאי להקדיש כמה שורות לאבא שלה. הוא לא היה בן אדם רע, באמת, הוא פשוט לא יכל להתמודד עם אמא שלה יותר. הוא רצה חיים שקטים יותר, אז הוא עזב. דיפסי לא יכולה להאשים אותו - אחרי שהחלה להיות אחראית לאימה הבינה כמה מעייף זה יכול להיות - אבל היא גם לא יכולה שלא לנטור לו על כך. היא דיברה איתו פעם אחת מאז שעזב, והחליטה שזו תהיה הפעם האחרונה. היא לא צריכה אותו, היא עצמאית וצריכה רק את עצמה ואת אמא שלה. בעצם, היא לא צריכה אף אחד. ואומנם היא שומרת את הצמיד שהוא הכין לה מכל משמר וחושבת עליו לפעמים, אבל לא, היא לא צריכה אותו בכלל. אפשר לקרוא לזה תוצאות של הנטישה, אבל דיפסי לא ממש בוטחת באנשים. או יותר נכון, היא לא בוטחת בהם כלל. צריך לעבוד קשה כדי לגרום לה לבטוח בך, אם כי זה לא אומר שהיא לא תכבד אותך (בהנחה שאתה אדם שמגיע לו כבוד, כמובן). יש ממש מעט אנשים שהיא מוכנה לבטוח בהם בלי שיוכיחו לה שמגיעה להם הזכות הזו, כמו ילדים ממש קטנים שהיא יודעת שאין סיכוי שעשו משהו רע בחיהם או שבכוונתם לעשות לה משהו רע. מצד שני, אנחנו מדברים על העולם בו חלק מהמקומות מחנכים את הילדים שלהם להיות מכונות הריגה במשחקים אכזריים, אז אפשר להבין למה דיפסי לא תרוץ לבטוח בכל אדם. היא דוחה מעצמה אנשים מאז שאביה עזב. פעם היו לה חברים, עכשיו אין לה אף אחד. כל מי שיש לה בעולם הוא אמא שלה, וטוב לה ככה. יש מקום קטן בלב שלה שהיה רוצה שיהיה לה מישהו לפרוק בו (כי אמא שלה לא אפשרות), מישהו לדבר איתו, אבל הוא קטן והיא אומרת לו לשתוק כי הוא מיותר. אם יש יצורים חיים שדיפסי באמת בוטחת בהם הם בעלי חיים - היא יודעת שהם לא יכולים לעשות רע, או לפחות מנסה להאמין. היא אוכלת חיות רק כי אין לה ברירה וכי היא יודעת שהיא צריכה את זה כדי לשרוד, אבל אם הייתה לה אפשרות היא הייתה מוותרת. אם יש משהו שמפחיד אותה בקפיטול יותר מהכל, זה העובדה שהם יכולים להנדס חיות מחדש ולהפוך אותן לרעות. כל שנה היא צופה באימה במשחקים כאשר חיות תמימות הופכות למכונות הריגה, איך ציפורים ורודות וחמודות יכולות לנקב לך את הצוואר ודבורים יכולים לגרום לך להזיות. היא לא מסוגלת להאמין לאכזריות הזו של הקפיטול, אפילו שהיא יודעת שמדובר על הקפיטול ושאין להם אלוהים.
דיפסי לא העיפרון הכי חד בקלמר, אם אנחנו מדברים על שכל. אומנם היא זרקה את עצמה מהלימודים ב"אישור" אמא שלה עוד בגיל 12 בערך, אבל גם כשהיא כן למדה היא לא הייתה תלמידה חכמה במיוחד. היא פשוט לא מתעניינת יותר מידי במספרים או בסיפורים - למרות שהיא מספרת אותם מידי פעם לאמא שלה כדי להסיח את דעתה. היא הבינה מזמן שהמקום שלה זה לא ליד שולחן מקשיבה למורה, אלא בדברים שהיא עושה עכשיו. שמירה על הבית ועל האנשים בו, לשמור שהכל מתפקד. היא יכלה להיות מנהלת טובה, ויכלה להיות עקרת בית אפילו יותר טובה. כמה חבל שהיא לא ממש בכיוון של להתחתן עם מישהו או בכלל להסתכל על מישהו כשאמא שלה עדיין בסביבה וזקוקה לעזרתה. על אף שהיא זרקה את עצמה מבית ספר אי אפשר לומר שהיא בורה לגמרי, היא כן יודעת לקרוא וכן יודעת להתעסק במספרים כשזה נוגע ללהתווכח על המחיר של איזה דג או לחשב את הקניות - אף על פי שיש להם כסף והוא כנראה לא הולך להיות חסר בקרוב. העובדה שהם עשירים אף פעם לא ממש הזיזה לה, היא לא הייתה מהילדים שרוצים כל דבר יפה שהם רואים. אבל עכשיו, כשהיא אחראית גם על הכסף, אז היא דיי שמחה שהיא גם לא צריכה בנוסף להכל לעבוד. אפילו ממש שמחה, כי לעבוד מונע ממנה בדיוק את המטרה שלשמה היא העיפה את עצמה מבית ספר - לטפל באמא שלה. אני מאמינה שכבר דיי ברור שאמא שלה היא הדבר שסביבו סובבים כל חיה, וזה באמת כך. אומנם אמא שלה הפסיקה לגדל אותה ככל שהתקרב הזמן בו גם דיפסי הופכת למועמדת פוטנציאלית למשחקים, אבל דיפסי עדיין זוכרת את התקופות הטובות יותר, כשהיה לה אבא ואמא ובית שלם ואמא שלה הייתה יציבה בהרבה (אומנם לא יציבה לגמרי, אבל הרבה יותר מהיום) ויכלה להקריא לה מידי פעם סיפור לפני השינה. היא יודעת שאמא שלה הביאה אותה לעולם במטרה להראות שהיא ניצחה *באמת*, שהיא המשיכה והתקדמה בחיה אחרי מה שקרה ושדיפסי היא הניצחון הקטן שלה. היא דיי בטוחה שאמא שלה כלל לא חושבת על זה כרגע, אבל היא יודעת שזו הייתה המטרה והיא לא מתכוונת לאכזב את אמא שלה לעולם, וזה כולל גם דברים שהיא חושבת שאמא שלה הייתה מתאכזבת מהם. היא מרגישה כאילו במקום שטן ומלאך יש לה את אמא שלה על הכתף, מזהירה אותה לפני דברים לא טובים באמירה שהיא תתאכזב ממנה או מספרת לה שהיא גאה בה כשהיא מצליחה במשהו. זה התחליף שלה לאמא מתפקדת, אז היא נאחזת בו דיי חזק.
דיפסי לא מוכנה שיתייחסו אליה כילדה. לא האנשים שמוכרים לה אוכל, לא האנשים בחנות של התרופות, לא מי שעושה איתה עיסקות, לא השכנים שלה ולא הילדים בגילה. לא אכפת לה שהיא הגיעה לגיל 15 לפני חצי שנה בלבד, מבחינתה היא לא ילדה בשום פנים ואופן. היא גם לא מוכנה לקבל עזרה מאחרים וסומכת רק על עצמה, כפי שכבר נאמר. היא לימדה את עצמה לבשל (אחרי הרבה ניסיונות כושלים כמובן), לימדה את עצמה להבדיל בין תרופות ולדעת לטפל במצבים שונים, לימדה את עצמה להתווכח עם סוחר שמנסה לעבוד עליה, והיא ממשיכה לשמור אפילו על הכישורים שאבא שלה לימד אותה כשהוא היה לוקח אותה לים כמו השימוש בסכינים (המסוכנות למדי, כי בכל זאת, בשביל חבלים עבים צריך סכינים ממש חדות) והשימוש בדברים אחרים שיש באיזור הנמל והים. היא לא תודה לעולם שהיא צריכה עזרה, והיא גם לא תודה שבלב היא קצת רוצה להישאר ילדה ולא להתבגר עדיין. קשה מאד גם להבין ברגשות שלה, שכן היא תמיד נראת ממוקדת במטרה, והרגש היחיד שאפשר לראות על פניה הוא העובדה שלא משנה מה היא עושה או מרגישה, היא תמיד נראת קודרת מעט. יש שיאמרו שזה בגלל כל העומס שיש עליה בגיל חמש עשרה וחצי בלבד. בשורה התחתונה, היא שומרת על התדמית שדורשת מכולם לחשוב עליה כמבוגרת, וקוברת את הרגשות המגוחכים האלה של רצון להיות ילדה ולחיות חיים רגילים בלב.
רקע: מהרגע שדיפסי נולדה היא ידעה שיש שני דברים חשובים לדעת. הדבר הראשון הוא שאמא שלה מנצחת של משחקי הרעב, והדבר השני הוא שהיא לא מוכנה בשום פנים ואופן לדבר על זה. אמא שלה הייתה קרייריסטית למופת - התנדבה למשחקים כאשר היא חזקה ומוכנה להרוג, יפה בצורה יוצאת דופן שגרמה לכל הקפיטול להתאהב בה... הניצחון היה בידיים שלה, והיא אכן ניצחה. כל זה היה כשהייתה בת 16, ואחרי זה היא חזרה למחוז 4 לחיי מנצחת. אבל מהר מאד ראו את הבעיות - היא לא הצליחה להשתלב בלימודים חזרה ונשרה מבית ספר, היא סבלה מסיוטים שהשאירו אותה ערה בלילות... תוך שנה אחת מהניצחון שלה היא הפכה לשבר כלי של ממש מהזיכרונות של הדברים שעשתה וראתה. בכל זאת, נחושה להחזיר את החיים שלה למסלולם, אמא של דיפסי ניסתה להמשיך. היא הכירה בחור טוב שאהב אותה בכל ליבו ולא רק בגלל שהייתה יפה במיוחד, וכמובן שלא בגלל שהיא מנצחת של המשחקים שזה דרגת משנה לאלוהים במחוזות הראשונים. כאשר אימה של דיפסי הייתה בת 18 היא התחתנה עם הבחור, שהיה בן 20, ושעתיד להפוך להיות אבא של דיפסי. הם רצו להקים משפחה תכף ומיד, אבל זה קצת היה בעייתי עם הבעיות של אימה של דיפסי והעובדה שעד שהתחתנו היא גם הייתה מדריכה של המועמדים החדשים - שמתו - בשנים שלאחר הניצחון שלה, דבר שהיא קיבלה "פטור" ממנו אחרי שהיא הביאה את דיפסי וגם כי במקרה הייתה מנצחת חדשה בדיוק בשנה האחרונה שבה היא הדריכה. היא לא הייתה בטוחה שתתאים להיות אם - היו תקופות שהיא הייתה עקרת בית מושלמת, ותקופות שהיא לא יכלה לצאת מהמיטה. היא פחדה להביא לעולם ילד או ילדה שלא תוכל לטפל בהם. ולמען האמת, מה שהיא פחדה יותר זה שהיא תביא ילד או ילדה לעולם שבו המשחקים עדיין מתקיימים, שלא לדבר על האפשרות שהבת או הבן שלה יבחרו. אבל היה דיי שקוף שהמשחקים לא הולכים להפסיק בזמו הקרוב, והרצון להראות לכולם שהיא ניצחה באמת את המשחקים והקימה משפחה היה חזק מידי. אז כשהיא הייתה בת 20 אמא של דיפסי הביאה את דיפסי. הם בחרו לקרוא לה דיפסי אחרי עיונים רבים בספרים של שמות, ובסוף החליטו שלילדה עם יותר מידי שיער על הראש כבר בגיל כמה ימים ועיניים שנראות כמו הים מתאים ללא ספק שם שקשור לאוקיינוס. לילד הבא הם יתנו שם שלא תואם לסטרואטיפ של הים, הם אמרו. כמובן שהם לא ידעו באותו הזמן שלא יהיה ילד הבא, ושגם הנישואים שלהם לא הולכים להחזיק עוד הרבה זמן.
בתור תינוקת ופעוטה לדיפסי היו חיים של מלכה. היה להם המון כסף בזכות הניצחון במשחקים של אמא שלה, ואמא שלה גם ככה לא יכלה לעבוד במצב הנוכחי שלה, ככה שהיא הייתה עם דיפסי כל הזמן. היו לדיפסי גם אנשים שיבשלו לה, שישחקו איתה, שיחליפו לה...כל מה שצריך במקרה שאמא שלה מרגישה קצת לא טוב. אימה פחדה שהיא תיקשר מידי לכל המטפלות האלה, אז היא בכל זאת השתדלה לבלות עם הבת שלה כמה שיותר זמן גם אם היא לא הייתה במצב הכי מדהים שיש. חוץ מזה, דיפסי הייתה קרן האור האמיתית בחיים שלה, מה שנכון גם היום. אבא של דיפסי התעקש להמשיך לעבוד באחת מתעשיות הדיג ליד הים, והיא לא הייתה רואה אותו המון בתור תינוקת כי ים זה לא מקום בטוח לתינוקות. אבל בגיל שלוש היא כבר הייתה רצה (ונופלת הרבה) בחול שליד הים כשאמא ואבא שלה היו לוקחים אותה לטיולים (כלומר, כשאמא שלה הייתה במצב רוח ממש ממש טוב), או ליד המקום שבו אבא שלה עבד. או שהיא הייתה מסתכלת עליו תופס דגים וצוחקת כשהם היו יוצאים מהמים, הרבה לפני שהיא הבינה שזה אומר שהם הארוחה הבאה שלה. גם אמא של הייתה באה איתה, אבל לא הרבה, כי יודעים, בתור מנצחת של המשחקים כל מקום אליו הלכה היה מגיע לחדשות. היא העדיפה להישאר בבית, ולתת לדיפסי קצת זמן איכות עם אבא שלה כל כמה ימים איתו בעבודה. יש לציין שגם דיפסי משכה הרבה תשומת לב תקשורתית - בואו נהיה כנים, לרוב המנצחים אין ילדים. הם נפגעים מידי במשחקים כדי להמשיך הלאה. ככה שמנצחת שהביאה ילדה היה סיפור טוב, בעיקר עם רעימת השיער הגלי החום שלה והעיניים הענקיות בצבע האוקיינוס. דיפסי לא זוכרת את זה, אבל היא הייתה מקבלת דיי הרבה צילומים כשהחליטו משום מקום לעשות כתבות על חיי הזוכים לשעבר ומה הם עושים בחייהם, או כשסתם שיעמם לקפיטול והם חיפשו אטרקציה. כל הקפיטול הכיר את "הבת של המנצחת ממחוז ארבע" גם אם לא היה לה שמץ של מושג לגבי זה. כיוון שהייתה מאד מאד קטנה, דיפסי לא זוכרת מזה כלום. בנינו, כל מה שעניין את הפעוטה היה לראות את הדגים יוצאים מהמים ואת הגלים נוגעים לה באצבעות כשהם מגיעים לחוף. ילדה טיפוסית, באותו הזמן.
כשדיפסי הגיעה לגיל שש, אבא שלה החליט שזה זמן מספיק טוב להתחיל ללמד אותה לעשות כמה דברים שימושיים באמת. לפני שאתם קופצים ואומרים שהילדה בסך הכל בת שש, אנחנו מדברים על עולם שבו שש שנים לאחר מכן היא יכולה להיבחר למשחקי הרעב. אז כדאי להתחיל מתי שהוא. הוא לא סיפר שום דבר לאמא של דיפסי, אבל כשדיפסי הייתה מגיעה לבלות איתו זמן איכות בחלק מהימים לאחר בית הספר הוא היה מראה לה איך הוא משתמש בסכינים כדי להכין דברים מחבלים, ואיך הוא מטפל בדגים, ואיך הוא דג ואיך הוא הופך למעשה את הים לחבר שלו ולא רק למשהו יפה ונחמד. הוא גם לימד אותה לשחות, לאט לאט. שוב, זה נשמע מסוכן, אבל הוא שמר עליה. אין סיכוי שהוא היה נותן למשהו לקרות לה - היא הייתה הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים. באותה תקופה הוא ואישתו כבר רצו להביא עוד ילד, להביא לדיפסי אח או אחות, אבל זה היה קשה מידי. כל פעם אמא של דיפסי הייתה מבטלת את הרעיון, או שהיא הייתה במצב רע מידי כדי לדון איתה על זה בכלל, או שהיא הייתה טוענת שהכל טוב כמו שהוא עכשיו... אז אבא של דיפסי העדיף להעניק מה שהוא יכול לילדה שכבר יש לו במקביל ל"מלחמות" שלו עם אישתו על ילד או ילדה נוספים. לאט לאט דיפסי למדה להשתמש בסכינים בעצמה, ולאט לאט היא למדה לשחות, לדוג דגים, להכין רשתות דיג ומה לא. אומנם היא הייתה נחתכת הרבה בהתחלה, ואומנם היא טבעה (וניצלה, כמובן) יותר מפעם אחת, אבל ככה לומדים. על פני השטח הכל היה טוב ויפה, עד לאחד מהטיולים של דיפסי וההורים שלה כשהיא הייתה בערך בת 8. הם טיילו ליד הים ודיפסי אספה צדפים וסיפרה להם סיפורים על הבית ספר ועל החיות שהיא ראתה ברחוב ומה לא. דיברה ודיברה כמו שילדים בגיל שלה עושים בדרך כלל, או יותר נכוו ילדים שקצת קטנים מהגיל שלה כי נפשית באותה התקופה היא הייתה קרן אור דיי ילדותית, מה שאפשר להביו בהתחשב בזה שכל החיים היו לה משרתות ומשפחה ואנשים שיעשו בשבילה דברים ומה לא. בקיצור, מנטלית היא הייתה הרבה יותר קטנה מילדים בגילה, מה שקצת מצחיק בהתחשב במה שהיא הפכה להיות מספר שנים לאחר מכן. בשלב מסוים דיפסי החליטה שהיא רוצה להראות לאמא שלה איזה יפה היא שוחה, אז היא פשוט רצה לים - התחילה לשחות עמוק ועמוק יותר תוך כדי שהיא מנסה לראות אם אמא שלה מסתכלת. אמא שלה הסתכלה, ואמא שלה גם נבהלה, מאד. דיפסי לא ראתה ממש מה קורה כי היא הייתה קצת רחוק מהם, אבל היא שמעה את אמא שלה צורחת וראתה אותה על הרצפה. לקח לה הרבה יותר מידי זמן להבין שהיא צריכה לחזור לחוף, וכשהיא חזרה אבא שלה דיבר עם אמא שלה - ניסה להרגיע אותה - והתעלם לחלוטין מדיפסי. אז דיפסי עמדה שם נוטפת מים ושתקה עד שאמא שלה נרגעה סוף סוף, ובלי לדבר אבא שלה הרים אותה והתחיל ללכת איתן הביתה. רק אחרי שאמא של דיפסי כבר הייתה במיטה, ישנה, הוא פנה לדיפסי. הוא אמר לה שהיא שוכחת שאמא שלה לא יודעת שהיא יודעת לשחות, ושהיא שוכחת שאמא שלה נבהלת בקלות ושמה שהיא עשתה היה ממש ממש לא בסדר. שלא רצים לים בלי התראה, בעיקר לא ליד אמא שלה. דיפסי בכתה ואמרה שהיא בסך הכל רצתה להראות לאמא שלה איזה יפה היא שוחה, ואבא שלה אמר לה שהוא לא מוכן שהיא תראה לה שום דבר ממה שהוא לימד אותה לעשות. לא לשחות, לא להתעסק בסכינים וחבלים, לא להתעסק בדיג, כלום מהדברים האלה. אחרי זה הוא לא אמר יותר שום דבר, ורק ייבש את דיפסי ושלח אותה לישון. דיפסי לא ידעה את זה באותה תקופה, אבל זו הייתה ההתחלה של ההדרדרות בחיים המאושרים שלה.
לא לקח הרבה זמן עד שדיפסי התחילה לשמוע את ההורים שלה מתווכחים. היא הייתה יושבת בחדר שלה וקוראת או משחקת, ושמעה את אמא שלה דורשת לדעת בצעקות מה הוא עוד לימד את דיפסי. זה התחיל מזה, וכנראה שדיי מהר הוא סיפר לה, כי בימים שאחרי זה היא שמעה את אבא שלה צועק על אמא שלה שהם לא יכולים להתעלם מהעובדה שעוד כמה שנים גם דיפסי תוכל להיות חלק מהמשחקים, ושהם לא יכולים להתעלם מזה לא משנה כמה זה מלחיץ ועושה רע. הם חייבים להכין אותה איך שהוא, לא יכול להיות שהיא תהיה הילדה היחידה במחוז ארבע שאם ישלחו אותה לזירה היא תמות על השניה הראשונה. ואם כל זה נשמע גרוע, ככל שעבר הזמן זה רק הדרדר עוד יום. לא היה יום שדיפסי לא הייתה שומעת את ההורים שלה צועקים אחד על השני בגלל משחקי הרעב, והיא מצאה את עצמה מסתובבת בחוץ הרבה - כדי להתחמק מהצרחות, כמובן. היא הייתה מסתובבת אחרי כלבי וחתולי רחוב או הייתה הולכת לחברות שעוד היו לה בתקופה (אם כי, גם אז לא היה לה הרבה חברות) כדי להיות אצלן עד הלילה ואפילו נשארת לישון אצלן, העיקר שהיא תתחמק מהצרחות והבלגן שיש בבית. היה נראה שכל הכוחות שנשארו לאמא שלה, הוקדשו לצעקות על בעלה. היא לא בישלה יותר, לא ניסתה יותר לבלות זמן עם דיפסי, ודיפסי התחילה להכיר את החיים של המשרתות בבית הרבה יותר טוב ממה שהיא ידעה מה עובר על אמא שלה. דיפסי גם התחילה להגיע פחות לעבודה של אבא שלה אחר הצהריים, אלא אם כן הוא ממש אמר לה ללכת אליו אחרי בית הספר או שהיא ממש רצתה לראות אותו. הוא ניצל את הזמן כראוי, והמשיך ללמד אותה דברים שיהיו שימושים לה למשחקים, במקרה והיא תהיה נציגת מחוז ארבע, ויש לציין שהיו לה כמה חברות שגם היו קרייריסטיות בבנייה והיא לפעמים הייתה מתאמנת איתן, ידיד אחד שלה אפילו ניסה ללמד אותה להשתמש בקילשון. היא כבר ידעה לשחות ממש טוב, והיא ידעה להשתמש בסכינים וחבלים מעולה ולדוג דגים שיכולים לשמש לארוחה ומה לא. יש לציין שבזמן הזה דיפסי כבר החליטה שהיא נגד כל הרעיון של לאכול דגים, אבל היא הבינה דיי מהר שבמחוז ארבע הדבר הזה פשוט לא אפשרי. זה הרגיש כאילו הכל קרה בבת אחת, אבל למעשה, המצב הזה של הריבים הבלתי פוסקים ואמא לא מתפקדת ודיפסי שמנסה להיות כמה שיותר מחוץ לבית נמשך עד שדיפסי הגיעה כמעט לגיל 10. ואז הכל התפוצץ. זה התחיל בקטן - דיפסי באה לעבודה של אבא שלה, והוא אמר לה שהוא רוצה לתת לה משהו. הוא נתן לה צמיד שהוא הכין ואמר לה שזה בשבילה, שזה מראה לה שהוא תמיד יאהב אותה לא משנה מה. היא לא כל כך הבינה מה הוא רוצה, אבל היא קיבלה את המתנה בשמחה. הוא הבטיח לה שהוא תמיד יהיה שם בשבילה, גם אם היא לא מרגישה שהוא שם בשבילה. הצמיד הזה מסמן אותו ואת העובדה שהוא תמיד יהיה חלק ממנה, ככה הוא אמר. אחרי זה הוא הפסיק עם כל הקטע הריגשי וחזר ללמד את דיפסי את הדברים הרגילים, אז דיפסי החליטה שלא צריך לייחס כל כך הרבה חשיבות לדבר הזה. בערב היא חזרה איתו ושום היו צעקות, שוב ריבים על המשחקים, שוב ושוב אותו הסיפור. לדיפסי אין מושג איך היא הצליחה להרדם, אבל היא הצליחה. כשהיא קמה בבוקר למחרת, לא היה זכר לאבא שלה. המיטה הייתה ריקה מכיוונו, הבגדים נעלמו כלא היו... לא היה שום סימן לכך שהוא אי פעם חי בבית. דיפסי מיהרה להעיר את אמא שלה ולומר לה שהיא חושבת שאבא נעלם, אבל אמא שלה פשוט חזרה לישון בהתעלמות ממנה. כשסוף סוף אמא שלה החליטה לקום לגמרי, לא היה לה מושג מה קורה סביבה בכלל. היא לא ידעה על מי דיפסי מדברת, היא...דיפסי דיי בטוחה שהיא לא ידעה מי היא אפילו. היא רק מילמלה כל מיני דברים על אסטרגיות לחימה ועל תותח בלילה ועוד כל מיני דברים שדיפסי בטוחה במאה אחוז שקשורים למשחקים. אבל הכלל הוא לא לשאול, אז היא לא שאלה. המשרתות אמרו לדיפסי שלא תדאג - היא בת כמעט 10 ואלה לא צריכות להיות הצרות שלה. הן יטפלו באמא שלה, והכל יהיה בסדר גמור.
המצב של אמא של דיפסי לא השתפר, כמה מפתיע. גם דיפסי התחילה להתנהג אחרת - היא הפסיקה להסתובב עם החברות שלה, הפסיקה להקשיב בשיעורים. היא הייתה טרודה מידי ועסוקה מידי במחשבות על אמא שלה ועל אבא שלה ועל איך הכל נהרס בבת אחת ככה. המשרתות (אני כל הזמן מדברת כאילו יש איזה אלף. יש בערך שלוש, אחת שמבשלת אחת שמנקה ואחת שמטפלת באמא של דיפסי כשאין מי שיטפל בה. כשדיפסי הייתה קטנה היא הייתה המטפלת שלה. אם גרמתי לזה להישמע כאילו יש אלף אני מתנצלת לול) בבית המשיכו לומר לדיפסי שהכל בסדר, שאמא שלה בסדר, שהיום היא שאלה על דיפסי... אבל זה לא היה נכון. דיפסי ניסתה להיוץ גם עם אמא שלה כמה שאפשר כאשר היא חזרה מבית ספר, אבל זה הרגיש לה חסר טעם. רוב הזמן היה נראה שאמא שלה שקועה בעולם אחר לגמרי - העולם של לפני המשחקים שלה, או העולם שהיה בדיוק בזמן המשחקים שלה. לקח המון זמן עד שהיא התחילה לתקשר עם דיפסי, וגם אז לא היה היה נראה שהיא יודעת לגמרי שזו הבת שלה. אבל דיפסי לא התייאשה, בעיקר כי היא העדיפה לעזור לאמא שלה במקום להיות הבת המאומצת של המשרתות. מבחינה כספית שום דבר לא השתנה, שכן אבא של דיפסי אומנם הביא כסף אבל זה לא היה הכסף המשמעותי כשיש את הכסף של הניצחון. זה עבד לטובת דיפסי, כי זה אומר שהיא לא הייתה צריכה לשלוח את המנקה, המשרתת והמבשלת לבית שלהן והיא יכלה להתמקד מאה אחוז באמא שלה. דיפסי חשבה אפילו לנסות לפנות לעזרה ממנצחים אחרים, כי בכל זאת, למחוז 4 היו הרבה. היא לא ידעה מה היא תגיד להם ואיך הם באמת יוכלו לעזור, אבל אולי הם זכרו מה בדיוק קרה לאמא שלה במשחקים שלה ומה לעזאזל יכול לעזור לה להתגבר על זה, למרות שדיפסי דיי הייתה בטוחה שאי אפשר להתגבר על זה בשלב הזה. היא הייתה דיי מיואשת, וכשהיא סוף סוף עזרה אומץ וניסתה לדפוק בבתים האחרים של שכונת המנצחים טרקו עליה דלתות וצרחו עליה קללות, את מאגס (מאגססס) היא לא רצתה לשאול ופיניק אודרייר היה רוב הזמן בקפיטול וגם ככה גרם לה להסמיק אז היא לא ניסתב. אז הם לא אנשי שיחה, הניחה לעצמה דיפסי, וניסתה לחשוב על פיתרון אחר. היא חשבה אולי לפנות לקפיטול - הם אוהבים את המנצחים הישנים שלהם, לא? אבל היא לא רצתה לרדת לרמה הזאת, על אף שכל החיים של דיפסי למעשה נראים כמו שהם נראים בגלל הקפיטול, מכל הבחינות. היא חשבה לפנות לאבא שלה, אבל אז היא הזכירה לעצמה שהכלב נטש אותן ושלא משנה כמה הוא אמר שהוא עדיין אוהב אותה, היא לא רוצה לפנות אליו. לקח לה הרבה מאד זמן שבו אמא שלה טופלה על ידי משרתת עם מישהי שתבשל ומישהי שתנקה להבין שהיא זאת שצריכה לטפל באמא שלה, ולא באנשים זרים. אמא שלה הביאה אותה לעולם, והיא לא תיתן לקפיטול ולמה שהם עשו לה להרוס את זה. היא המשיכה להשקיע מאמצים בלדבר איתה, המשיכה לנסות לשלוף אותה מהעבר, ובסוף, אחרי מה שהרגיש לדיפסי כמו מיליון שנה אבל היה בסך הכל שנה וקצת, אמא שלה התחילה לחזור לעצמה. היא התחילה לנהל שיחות עם דיפסי - שיחות אמיתיות, לא סתם להנהן בלי להבין בכלל מה דיפסי אומרת לה - היא אפילו קמה קצת על הרגליים והתחילה להבין איפה היא נמצאת. דיפסי הייתה בטוחה שהיא הצליחה, שעכשיו הכל יחזור לקדמותו מינוס אבא שלה. וככה זה באמת הרגיש, למשך שנה נוספת. אבל אז קרה האסון האמיתי - דיפסי הגיעה לגיל 12. מה זה אומר? ובכן, מן הסתם זה אומר שעכשיו דיפסי נכנסת להגרלה. עכשיו יש סיכוי שהיא תיבחר למשחקים בעצמה. דיפסי הייתה מודעת לזה טוב מאד, והיא ניסתה לא להזכיר לאמא שלה שהיא עכשיו בת 12. היא באמת באמת חשבה שאם היא תשתוק מספיק ולא תזכיר לאמא שלה בת כמה היא, זה יעבוד. אבל אז הגיע האסיף, וכמובן שהן היו חייבות ללכת. אמא של דיפסי בתור מנצחת לשעבר...ודיפסי הייתה צריכה ללכת לעמוד באיזור של מי שכבר יכול להיבחר, בפעם הראשונה. ברגע שאמא שלה קלטה את זה היא התחילה להתחרפן - אנשים אחרים קראו לזה סצנה, אבל דיפסי ידעה עמוק בלב שזה מה שיקרה. היו צריכים לגרור אותה משם ולדחוף לה סמים של הקפיטול שהם היו נחמדים מספיק להביא להם כדי שהיא תירגע, ואחרי שהטקס נגמר ודיפסי הייתה בטוחה בפעם הראשונה לשש שנים הקרובות, היא רצה למצוא את אמא שלה. נדרשו הרבה צעקות ו"זוזו לי מהדרך, אני הבת שלה!" כדי שיתנו לה לעבור, אבל היא הגיעה. בבת אחת הכל חזר אחורה - אמא של דיפסי שוב הייתה בעולם אחר. היא שוב דיברה על משחקים ועל ילדים בני 13 שמתו מול העיניים שלה ועל תותחים וחיות מהונדסות ומה לא. דיפסי לקחה אותה הביתה, ולא הלכה בימים שאחרי לבית ספר כדי לשמור עליה. המשרתת והמנקה וכל מי שצריך עדיין היו שם, כמובן, אבל הספיקה הטעות הכי קטנה שגרמה לאמא שלה לצרוח - ודיפסי רישמית נשברה. היא שלחה את כולן בצרחות, צעקה שלא יבואו יותר ושהיא לא מוכנה לראות אותן נושמות ליד אמא שלה. היא תטפל באמא שלה בעצמה, כמו שהיא תיכננה לעשות במילא. לא אנשים זרים, היא תהיה זו שתשמור על אמא שלה. במילא התחיל להיגמר הכסף - אמא שלה הייתה חכמה מספיק לחסוך את כל הכסף שלהם ולא לשלם מעבר למה שצריך (גם אם מה שצריך זה משרתות), אבל עברו כבר 16 שנה מאז שהיא ניצחה והכסף, גם זה שהם קיבלו מהקפיטול וגם מה שאבא שלה הביא כל השנים האלה, התחיל קצת להיגמר. יש לציין בשלב הזה (בעיקר כי שכחתי לדבר על זה קודם, אופס) שמראש דיפסי באה ממשפחה עשירה. גם אם אמא שלה לא הייתה מנצחת במשחקים, היה להם הרבה כסף. גם לאבא שלה לא היה חסר. סבא וסבתא של דיפסי מצד אימה אומנם ניתקו קשר אחרי שהבת שלהם "הפסיקה להתנהג כמו מנצחת אמיתית" ומסבא וסבתא מצד אבא שלה היא לא שמעה מעולם, אבל השילוב של הכסף של הסבא והסבתא שהם זרקו אליהם כדי לא להרגיש כל כך רע עם זה שהם מנתקים קשר עם הבת שלהם, הכסף של הניצחון, הכסף של אבא של דיפסי מהשנים בהם חיו יחד והעובדה שהם השתדלו שיהיה תמיד סכום יפה של כסף בצד, הוביל לזה שהוא לא חסר.
אז היא שמרה על אמא שלה. היא הפסיקה להגיע לבית ספר לגמרי, והתמקדה כל הזמן בלשמור על אמא שלה, לבשל לאמא שלה, לנקות את הבית. בהתחלה זה היה אסון בהתחשב בזה שדיפסי גדלה כמו נסיכה-עם-קצת-בעיות-בבית עד כה, והיא ממש שקלה לקרוא חזרה לכל הנשים שעזרו להן ולומר שהיא מתחרטת שהיא צרחה עליה וגירשה אותן כמה פעמים (כי הן לא בדיוק הקשיבו בפעם הראשונה, בהתחשב בזה שדיפסי הייתה בת 12) אבל בסופו של דבר היא חרקה שיניים וניסתה להתמודד לבד. היא התחילה ללכת לקניות, התחילה ללכת לסוחרים ולהשיג מתכונים איך לבשל דגים ואיך לבשל דברים שלא היו חיים לפני שהם הגיעו לצלחת שלה, והיא התחילה גם להביא תרופות הביתה ולקנות את מה שצריך ומה לא. תודה לאל, עדיין היה כסף. ולאט לאט דיפסי הצליחה קצת גם לבשל דברים ולדאוג לחיים נורמאלים יחסית בבית הענק בשכונת המנצחים. היא. מצאה את עצמה מספרת לאמא שלה סיפורי אגדות, דברים שאימה עצמה סיפרה לה כשהיא הייתה פעוטה. זה היה שימושי להפעיל, וזה עזר להרגיע את אמא שלה יותר מכל דבר אחר. דיפסי הפכה למעשה לאמא של אמא שלה, ולא היה אפשר לראות אותה מסתובבת אם זה לא כדי לקנות משהו לבית או לאמא שלה. היא הודתה לאלוהים שעברו מספיק שנים כדי שהיא ואמא שלה לא יעניינו את הקפיטול יותר (אם כי הסצנה שקרתה באסיף של דיפסי בגיל 12 הייתה חומר נהדר בשבילם), וניסתה לקיים את החיים כמה שיותר טוב בשביל אמא שלה. איך שהוא הגיעו אליה השמועות שאבא שלה התחתן ושכבר יש לו ילדים, אבל היא ניסתה להתעלם מזה. זה לא כל כך עבד כשיום אחד היא הלכה לקנות דברים - ונתקלה ישר בו. הוא שאל אותה מה היא עושה לעזאזל שם ולמה היא לא בבית ספר בהתחשב בזה שהיא בת 13, ודיפסי ענתה לו בקרירות שהיא מטפלת באמא שלה לבד ושהיא לא נותנת למשרתות יותר להסתובב להן בבית. אבא שלה היה בטוח שהיא צוחקת עליו, וכשהוא הבין שלא, הוא עבר לגישה אחרת - הוא שאל אותה אם היא רוצה לעבור לגור איתו, אם מתחשק לה במקרה לתת שוב לכל המשרתות לטפל באמא שלה ופשוט לברוח משם. הרי, אמא שלה גם ככה בלגן, למה להתעקש? דיפסי ידעה שהוא מנסה לגרום לה לעשות את מה שהוא עשה, וזה עלה לה על כל העצבים. בדרך כלל היא לא מפגינה כעס כל כך בקלות, אבל הפעם היא לא הייתה מסוגלת שלא - היא הפילה לכיוונו מדף ורצה משם בצרחות שהיא לא רוצה לראות אותו לעולם ושיעזוב אותה ואת אמא שלה בשקט.
וזהו, מכן החיים המשיכו רגיל. דיפסי המשיכה לא ללכת לבית ספר, המשיכה לטפל באמא שלה ולנסות להסיח את דעתה מהעולם המזעזע שבחוץ, דחפה לה כל אסיף תרופות הרגעה כדי שלא תתחרפן לגמרי (על אף שהיא שנאה את עצמה על הרעיון) ועשתה כל מה שהיא יכולה כדי שאמא שלה תהיה בסדר. היא גם המשיכה להתאמן במה שאבא שלה לימד אותה בזמנו, הלכה מידי פעם בלילה כשאמא שלה ישנה ממש עמוק והתאמנה בשחייה או בסכינים או במה לא - אבל ממש למעט זמן, כי היא פחדה שאמא שלה תתעורר מסיוטים והיא לא תהיה שם לעזור לה. בשלב מסוים אמא של דיפסי גם נתנה לה את הצמיד שהיא עדיין מסתובב איתו על היד, ואמרה לה שזה ממישהו שיקר לה מאד ושתשמור עליו. דיפסי דיי בטוחה שהיא דיברה על המתמודד שהלך עם אמא שלה למשחקים ונהרג, אבל היא ידעה שאסור לשאול. וככה דיפסי הגיעה לגיל 15, משחקי הרעב ה-73.
דברים ששכחתי להוסיף במהלך הרקע כי כתבתי הכל מהפלאפון וחוט המחשבה שלי היה לא משהו: יש לציין שלדיפסי אין ממש קשר עם המנצחים האחרים, השכנים שלה. היא רואה את פיניק אודייר לא מעט, רואה מידי פעם את מאגס מסתובבת ואפילו יצא לה לראות את אנני קרסטה, ש"הצטרפה" לשכונה שלהם לפני שלוש שנים ומזכירה לה בצורה היסטרית את האמא המעורערת שלה. אף אחד לא רואה את אמא של דיפסי בחוץ, וגם היא לא חברה של מנצחים אחרים באמת ככה שהכל בסדר. יצא לדיפסי להחליף מידי פעם כמה משפטים עם מאגס (אם אפשר לקרוא לגיבוב המילים הלא ברור של מאגס, משפטים) ויצא לה להיתקל באנני ולברוח משם לפני שהיא תתחיל לצרוח או משהו, ומפיניק אודייר לצערה היא לא יכולה לנתק את המבט כל פעם שהוא עובר ברחוב, אפילו אם הוא מחזיק ביד של אנני שמפחידה אותה ממש. היא יודעת שהרבה מהמנצחים בורחים לאלכוהול או לסמים כדי לשכוח מהמשחקים, אבל היא מרגישה שאמא שלה מספיק מסוממת גם בלי סמים אמיתיים ואלכוהול אז היא לא ממש נותנת לה מהדברים האלה. היא מעדיפה לגרום לה לשקוע בעולם אחר של אגדות וסיפורים, הרבה יותר בטוח, והיא לא אוהבת ריח של אלכוהול. הזמנים היחידים בהם היא נותנת לאמא שלה תרופות הרגעה - קונה, או משאילה בלית ברירה מהמנצחים האחרים שלא חסר להם - זה הזמנים של המשחקים, שהם תמיד זמנים קשים יותר בשביל אמא שלה. דיפסי לא רוצה לפספס לגמרי את המשחקים כי היא רוצה לקבל תמונה גדולה יותר של מה שעבר על אמא שלה ועל הקונספט בכללי, אז כשאמא שלה שקועה בשינה ממש עמוקה (מה שקורה דיי הרבה, להתמודד עם החיים זה מעייף) היא מנסה לראות מהם קצת, על ווליום ממש חלש בטלוויזיה שלה בשכונת המנצחים. היא שקלה לדבר עם מאגס על זה כי מאגס הבן אדם שהכי פחות מלחיץ / גורם לה לשכוח על מה היא רצתה לדבר מהמנצחים, אבל היא הגיעה למסקנה שהיא במילא לא תבין כלום אז בשביל מה זה שווה. וחוץ מזה, היא עדיין זוכרת כמה תגובה היא קיבלה בפעם הקודמת שהיא ניסתה להשיג עזרה.
כישרונות מיוחדים: היא יודעת להשתמש בסכינים שמשתמשים בהם לדברים הקשורים לים כמו חתיכת חבלים עבים, ובכישורים אחרים הקשורים לים כמו הכנת רשת דיג והכנת פיתיונות לדגים לדוגמה, אך היא טובה בהרבה בשימוש בסכינים מאשר בדברים אחרים. בנוסף לכך היא מבינה בתרופות ובבישול כיוון שהייתה אחראית לדברים אלו בבית. אה, והיא כמו דג במים כמו רוב מחוז 4. אולי קצת שחוקה כי היא פחות בילתה בים בחמש השנים האחרונות (אבל כן דאגה להתאמן).
נבחר\התנדב: נבחרה.
הערות\הארות: כן אני יודעת שזה שם של טלטביז גם
סיימתי :)
נ"ב - קראתי את משחקי הרעב מ מ ש מזמן אז בבקשה לסלוח לי עם קצת פיקששתי בדברים כמו ענייני כסף ומדריכים וכולי'...


--------------------
חלי - 22 - את\היא - אחראית תוכן - א. שנה"ל, הנהלת הפורומים והאתר לשעבר - My Logic

User Posted ImageUser Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 6 2018, 20:27 PM
צטט הודעה




קוסם מצטיין
*******

פרטי משתמש
קבוצה: רייבנקלו
הודעות: 11962
חרמשים: 392
מגדר:female
משתמש מספר: 39849
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 05.08.2012


שם + כינוי: Len + יובל
שם הדמות: שם הלידה שלו הוא טרייסי קונור [Treisy Konor] הוא עצמו מזדהה כטיי.
גיל:. 17.9
מחוז: 5
מין ומגדר: נער טרנסג'נדר (סווג בלידה כנקבה)
מראה: טיי לא נראה כבעל אחוזי הצלחה במשחקי הרעב, הוא לא נראה כמו אחד בעל זיכויי הצלחה למלחמות עד המוות - בהחלט לא. הוא נראה מאותם נערים שכולם נאנחים כשאלו עולים לבמה לאחר הבחירה. האחד שכולם יודעים שימות עוד במרחץ הדמים הראשון, על קרן השפע.
מבנה גופו הקטן של טיי לא מראה על סיכויי הישרדות גבוהים. הוא קטן בהשוואה לנערים - ונערות - בני גילו. לא רק בקומתו הנמוכה - מטר חמישים ושלוש - אלא אף בממדי גופו. גופו קטן ודק-גזרה, באופן שיש תמיד את אלו שיגידו ש'מסגיר את מה שהוא באמת'.
ייתכן שחלק מכך שטיי נראה כה קטן-מימדים הוא היותו כה רזה. טיי למעשה, לא ממש רזה, כמו שהוא צנום.
הוא אמנם, ניחן בגוף דקיק מבחינה גנטית, אך הרזון שלו הוא לא רק רזון גנטי - אלא רזון של צנימות. מבנה כתפיו צר - הכתפיים שלו בהחלט לא רחבות, אלא דקות, ולא נמשכות הרבה מעבר לצווארו. במידה מסויימת של מזל, כתפיו של טיי לא עגלגלות; אלא נוטות להיות יותר רבועות, מחודדות. הדבר יכול להחשב למבורך, כתפיו של טיי לא גורמות לאנשים להרים גבה - ואם הוא מסתובב עם זרועות וכתפיים חשופים הוא יכול להדמות לנער - נער צעיר ועדין למראה, אך נער. מן הכתפיים הנעריות הדקות נמשכות זרועותיו של טיי; כמו גופו, גם זרועותיו דקות, בעלות שרירים דקים, שלא ממש נראין לעין במבט ראשוני. הזרועות שלו לא נראות כאטריות נודלס חסרות שרירים - אך לא מבחינים בשריריהן מייד, אלא רק לאחר צפיה ממושכת בו. מפרקי ידיו עדינים ודקים, וכפות הידיים שלו קטנות למראה. כפות ידיו הקטנות היו יכולות להראות עדינות בשילוב עם האצבעות הדקות - אך הציפורניים השבורות והכסוסות והלכלוך התמידי שהן מרוחות בו מעמעם את התחושה הרכה והשברירית שהן יכלו ליצור.
צווארו; שאותו הזכרנו, אך לא תיארנו הינו באורך ממוצע, אם כי יכול להחשב למעט ארוך ביחס למבנה גופו הקטנטן. נוסף על כך, צווארו דקיק יחסית - בדומה לרוב האיברים בגופו, כך שגם הוא יכול לתרום לתחושה בצווארו ארוך יותר מהמקובל. צווארו לא נראה ארוך מידי, הוא נראה ממבט ראשוני רק מעט יותר ארוך מהממוצע.
מבנה גופו כאמור, דק גזרה. במידה מסויימת המזל הוא שגופו כה דק. ייתכן בהחלט שאלמלא היותו צנום הוא היה בעל קימורים רבים יותר, הנראים יותר לעין. אי אפשר להכחיש שיש לו קימורים מסויימים, אך אלו קימורים עדינים, שקל יותר להסוות. המותניים שלו נוטים לצורה צרה יותר, וצורת האגן שלו מתקמרת במקצת מן המותניים ומטה. אך זהו קימור עדין למראה, והאגן שלו צר. בכך שאין לו קימורי - ירכיים, המזל בהחלט לצידו. ירכיו לא עבות יותר מרגליו. הן רגליים דקות, שנעשות דקות עוד יותר בקרסוליהן, אך בסך הכל הן בעובי אחיד יחסית. כפות הרגליים שלו קטנות, מעט רחבות, אך הרוחב מאזן את הקוצר של כפות רגליו, ויוצר שילוב מתאים לעין.
בטנו שטוחה יותר מהמקובל, אך לא באופן מפתיע לאור הרזון שלו. הבטן שלו בהחלט עוזרת לו 'לעבור' באופן קל יותר.
כמו כל איבריו, גם השדיים שלו קטנים למראה. יותר מקטנים, הם זערוריים ממש - אמנם הם ניכרים לעין, אך די בקושי, רק אם המביט יבהה בחזה שלו הייטב הייטב. ללא ספק המזל שיחק לו - עם חולצה רחבה וסוודר מעליה הוא יוכל להסתיר את חזהו קליל. אך הוא לרוב יעדיף לקשור את החזה שלו ולהדק אותו פנימה. היות חזהו כה קטן בהחלט מקל על העניין, כך שלאחר קשירה, החזה שלו נראה שטוח לחלוטין. טיי מבלה את מרבית הזמן עם הבד המהודק סביב חזהו, כך שישנם סימנים כחולים ושפשופים לרוב סביב גבו והשדיים שלו, אך זה לא ממש משנה לו - בין כה וכה איש לא מבחין בהם. טיי הפך למיומן למדי בקשירת חזה, וכיום הוא מסוגל לשהות איתו מבלי להתקשות בנשימה כפי שהיה בעבר.
פניו של טיי קטנות, משתלבות באופן מתאים עם גופו. הלסת שלו נוטה למעין צורה מחודדת-מפוסלת, והמצח נמוך מעניק לה איזון. הסנטר שלו אמנם חד, אך בצורה רכה; לא מעוותת או מושכת תשומת לב. מבנה פניו נעים לעין, עצמות הלחיים שלו לא ממש גבוהות, אך הן בולטות, ויוצרות מראה מפוסל יותר משהיו נראות פניו בלעידהן. אפו של טיי - תנחשו - קטן, הצורה הקטנה שוודאי הייתה נראית מוזרה ואף מעוותת בפנים אחרות משתלבת אצלו טוב - במובן מסויים, על פניו אפו נראה בגודל ממוצע. הוא ישר ומעוגל בקצהו. אפו לא תופס תשומת לב רבה, וייתכן שתפזורת הנמשים העדינה שמכסה אותו ומעט מלחייו היא מה שמייחד את אפו ומבליט אותו. הנמשים שלו בגוון חום-בהיר, ובולטים על רקע עורו. עורו היה בעבר בהיר וחיוור, אך כיום עורו שזוף יחסית - ואמנם, הוא פחות חיוור מבעבר, אך הנמשים עדיין בולטים וניכרים לעין , מעניקים לו מראה עדין ופייתי במידה מסויימת.אותם נמשים פוזרים גם כן על כתפיו.
שפתיו בעלות צורה משורטטת, מבחינים די בקלות בהבדל בין השפה העליונה לתחתונה - גם בעוביין הן שונות - התחתונה עבה בשניים-שלושה סנטימטרים מהעליונה. שפתיו וורדרדות-אדמדמות - צבע רגיל לחלוטין לשפתיים. אם כי במקרים רבים הן יהיו בעלות סימני נשיכה מפני שהוא נוהג ללעוס אותן כשהוא שקוע במחשבות. מאחורי השפתיים שלו ישנן את שיניו, השיניים שלו רגילות לחלוטין, ובלי שום ייחוד; סתם שני שורות שיניים בגודל ובצע של שיניים.
גבותיו של טיי עבות במקצת - לא באופן מוזר מידי, אך כן ניתן לראות שהן עבות יותר מגבות ממוצעות. טיי לא ממש נוטה לטפח אותן - אך הן לא גבות מבולגנות מידי, ואף שהוא עצמו לא נוטה לטפל בהן - הן עצמן לא צומחות יותר מידי, ושומרות על צורה סבירה למדי באופן טבעי.
עיניו של טיי ללא ספר מוסיפות לו נופך פייתי; הן שקדיות בצורתן, צורה שאי אפשר לפספס, והן גדולות יחסית, גורמות לפניו להראות עוד יותר קטנות ממה שהן ממילא. מסגרת צפופה של ריסים מסוככת עליהן - הריסים שלו כהים בכמה גוונים משיערו, וארוכים יחסית, אם כי לא ממש עבים. קשתיות עיניו בגוון כחול, משולב עם ירוק. אי אפשר ממש להחליט עם עיניו כחולות, ירוקות, או שילוב של שניהם. העיניים שלו לא מהפנטות - הן לא מפעימות ומרטיטות את הלב בגלל צבען, אך נעים להביט בהן זמן רב, והן נותנות תחושה רכה ומנחמת.
השיער של טיי סבוך - וגלי אמנם בצורתו הטבעית, אך נוטה להסתלסל עוד יותר מפני שהוא רטוב במקרים רבים. גוון השיער שלו אדמדם כהה, מעין גוון ערמוני שנוטה לשמר את הברק שלו. כשישערו רטוב - כמו שהוא ברוב המקרים - הוא נראה יותר חום מאשר ערמוני. טיי מקצר את השיער כשהוא יכול - אך בגלל שהאמצעים הם די חובבניים - והוא עצמו לא מיומן במיוחד בטיפוח השיער - אורכי השיער שלו לא שווים; מאחורה, השיער שלו מקוצץ יחסית, אך הצד השמאלי של שיערו לא מקוצר כראוי, וגולש על סנטרו. לרוב טיי יסיט אותו מאחורי האוזן או לאחור, אבל הוא משאיר אותו לצמוח, ולא מקצר אותו.
לרוב, טיי לובש מכנסיים רחבים וגופיה מעל הבד המאולתר שהוא מהדק בהקפדה סביב חזהו. הוא לא נוטה לנעול נעליים מכיוון שחלק ניכר מהיום הוא מבלה במים - אך כשהוא נועל נעליים אלו נעליים כבדות שמרעישות למדי בהליכתן.
אופי: טיי הינו אדם שקט למדי; הוא לא מרבה לדבר, ולא נוטה להדחק אל תשומת הלב המרכזית. עם זאת, חשוב להדגיש שלא מדובר באדם ביישן או נחבא על הכלים. טיי אינו ביישן כלל וכלל. הוא פשוט טיפוס… שקט. הוא לא שותק מכיוון שהוא מתבייש להשמיע את דעותיו, או חושש כי דבריו יהיו ללעג, הוא שותק כיוון שהוא לא רואה צורך בדיבור. תשומת לב היא לא דבר שמבהיל אותו, אלא פשוט דבר שהוא לא תופס כחשוב או מעניין. במידה ונושא שיחה מסויים יעניין אותו, טיי לא יתבייש להביע את דעותיו. אך גם חיתוך דיבורו - כמו הוא עצמו - הינו שקט. קוחו תמיד שקט, חיתוך דיבור רך ושליו. במידה מסויימת, ייתכן שאף טון דיבורו נשמע כאילו הוא עייף. הוא לא מרים את קולו ולא נוטה להתפרצויות רגשות. דומה שהוא תמיד שט לו כל גלי ים שליו, ללא פחד או כעס המציתים את לבו. הוא רגוע באופן כמעט מעצבן. הוא לא שליו כיוון שהוא מושל ברוחו - הוא שליו כבדרך קבע, כי זה מה שהוא. לא נראה שיש דבר שיכול להוציא ממנו תגובה רגשית קשה. וכמעט תמיד הוא ייראה עם אותו חיוך קל ושליו על פניו, עיניים מלאות הרהורים שלו עצמו שאיש לא יכול לדעת את פשרן. טיי, כאמור, לא נוטה לשתף את מחשבותיו אל אחרים. ושליו ונעים - הליכות ככל שיהיה - והוא בהחלט נעים הליכות ביותר - סיכוי מועט ביותר שהוא יגלה לך את מחשבותיו הפרטיות אם תשאל. אי אפשר לדעת לעולם מה עובר במוחו. הוא לא נוטה לספר מחשבות ודיעות. לרוב, הוא ינהל שיחה על הצד השני. ואם השיחה תנסוב אליו - הוא יפסיק אותה, או ינהל אותה על הצד השטחי ביותר. הוא לא רואה צורך בלחשוף את עצמו לעומק, גם לא למי שהוא מחבב. ניתן להגיד במידה מסויימת, שהוא חושב שהוא היחיד שיוכל להבין, שאחרים לא יבינו למה הוא מתכוון, מה הוא רוצה, ואולי בגלל זה הוא לא נוטה להביע את עצמו.
אל לכם לחשוב שטיי הינו טיפוס דחוי משום מוזרותו. באופן כמעט מעצבן, טיי חביב ביותר על בריות המחוז שלו. והגם שיש שרואים בו תמהוני, קשה מאוד למצוא אדם במחוז שיגיד עליו מילה רעה ויביע כלפיו שנאה או בוז. אחרי הכל, טיי לא פגע באיש, ומעולם לא אמר מילה רעה על איש - גם אם ייתכן שהוא חושב רעות - כך שלמעשה קשה לנטור כלפיו טינה, מכיוון שאין לך סיבה ממשית. הסיכוי המוחלט שגם אם אדם יעלוב בו, טיי רק ימשיך לחייך את חיוכי מחשבות ההקיץ שלו ולא ישים לבו אל העלבון, הוא ידבר אל העולב באותו טון שליו כפי שדיבר אליו מאז ומעולם. ייתכן שמידה מסויימת הדבר מרגיז אף שיותר, שהנער הזה נשאר חביב אליך בעוד אתה לא חביב כלפיו. כך או כך, לא נמצא אדם במחוז היכול להביא דוגמא בה טיי נהג בו בגסות רוח או התפרץ ברגשות עזים. יש בטיי נופך מסתורי, עם שתיקתו וחיוכיו השלווים. טיי מעדיף להיות לבדו, במידה מסויימת, גם כשהוא בחברת אנשים הוא לבדו - עם מחשבותיו וחיוכיו. הוא מסוגל בהחלט לשתוק ולא להגיב לשאלות ששואלים אותו - לא משום חוסר נימוס, אלא מכיוון שהוא לא חושב שיש צורך מיוחד שיענה על השאלה, שמחשבותיו שבהן הוא שקוע חשובות יותר.
אך טיי, חולמני ככל שיהיה, הינו טיפוס חד עין - גם בזמן שהוא תוהה בהקיץ, הוא מבחין בדברים, ומסוגל לפעול במהירות. במצבים מסוכנים, הוא נוטה קודם כל לתפוס מחסה, ואז לעבד את הנתונים והמידע ולפעול על פיהם. הוא נוטה לעצמאות, ומעדיף לפעול לבדו מאשר לחבור אל אחרים, אך הוא יחבור אם יגיע למסקנה שהדבר יביא לו לטובה. הוא מסוגל לעבד נתונים ולפעול במקביל לאותה חלימה-בהקיץ. ואף על פי שהוא כדרך קהע נראה רגוע וחסר דאגות, הוא בהחלט יודע להבחין מתי המצב מסוכן ומתי עליו להזהר. הוא למעשה טיפוס זהיר מאוד, ולא נוטה לבטוח באחרים. אם כי לרוב כלפיי חוץ הדבר לא נראה עליו. ככל הנראה הוא בהחלט יכול להראות כטרף קל בתחילה, עם חיוכיו השלווים ועיניו החולמניות. במצבים קיצוניים הוא ממוקד מטרה -כמעט יותר מידי. דומה שבמצבים מסוכנים הוא לא מסוגל לחשוב על שום דבר מלבד המצב שבו הוא נמצא וכיצד להחלץ ממנו. כך שיהיה לרוב קשה לשכנע אותו לבטוח בך או להקשיב בך, מפני שהוא יהיה כל כולו מוצף אדרנלין של התגוננות עצמית.
רקע: טיי נולד למשפחה שנודעה כברת-מזל במחוז, הודות לכך שחלפו שלושה עשורים מאז שאדם מאותה משפחה נבחר למשחקים. אמנם, מחוז חמש היה מבין המחוזות הגדולים ביותר, טבעי היה שהנבחרים יהיו שונים ומגוונים, ובכל זאת, הדבר בהחלט נחשב לבר מזל. היו מי ששמחו בשמחתם של משפחתו, היו את מי שנטרו טינה. אבל טיי לא חי מעולם תחת הרגשה של ניכור כלפיו או כלפיי מישהו ממשפחתו. אחיותיו הגדולות היו אהודות ועובדות חרוצות, וכך גם הוריו. מגיל צעיר טיי גדל תחת הזגזוג בין לציית לקפיטול, לבין התיעוב וחוסר ההסכמה איתו. משפחתו לא היתה מן המורדים בגלוי. כלפיי חוץ, הם היו אנשי מחוז צייתנים, אך בדלתיים סגורות, טיי ידע כמה הם מתעבים את הממשל. כשהתאפשר להם, הם היו עוזרים מאחורי הקלעים; עוזרים לפצוע להחלים, נותנים מצרכים למשפחות שלא היה להן. ייתכן שזו הסיבה שהם מעולם לא נפגעו, לא יכלו לדעת שהם גם הם מורדים, בדרכם. אם כי, יש לזכור כי מחוז חמש היה מבין המחוזות שזכו לחיים טובים ושגרתיים יותר. טיי לא זוכר תקופות של ממש של רעב או סבל. אמנם, ברור שהוא לא חי את חיי הפינוקים של מחוזות אחד או שניים, אך ברור היה באותה מידה שהוא חיי חיים גבוהים עשרות מחייהם של מחוזות אחת עשר ושתיים עשרה. הדבר בהחלט היה למזלו של טיי. ייתכן כי אם היה חי באחד מהמחוזות העניים הוא לא היה שורד. הוא היה תינוק ופעוט חלש משמעותית מילדים וילדות בני גילו. ורק הודות למזון שהיה ברשות הוריו, והתרופות שיכלו להשיג הוא גדל והתפתח באופן ראוי. כך או כך, טיי גדל לאיטו, ואמנם, הוא נותר זערורי וקטן, אך זה היה הדבר היחיד שנותר מאותה תקופת-ילדות. הוא היה בסך הכל בריא בדיוק כמו כל נער אחר בגילו, ולא נטה לחולניות כפי שהיה בעבר. באופן הגיוני, לאור העובדה שהמחוז שבו גר היה מורכב איים, ושחלק ניכר מהעבודה כלל שהיה במים, טיי למד לשחות ולצלול מגיל צעיר. הרוב המוחלט לומד לשחות ולצלול במחוז שלו. זה נחוץ בסופו של דבר לעבודה.
כישרונות מיוחדים: אם לדמות שלכם יש כישרונות כלשהם, כמו לדוגמא שימוש בנשק, רשמו אותם פה. לא תוכלו להוסיף כישרונות מאוחר יותר.
נבחר\התנדב: נבחר
הערות\הארות: מקווה שתוכלי לשמור לי, אני אוכל להמשיך רק בהמשך השבוע.
מראה גמור.
ממש סליחה! אנסה ממש לסיים את האופי ולהתחיל את הרקע בקרוב!
מסתבר שאין שום מידע על מחוז 5,אז ברשותך אטול חירות להמציא דמויות והתנהלות וכו'.
מנסה להמשיך, מקווה לסיים עד סוף השבוע!


--------------------
יובל | 22 | Vocaloid | אנימה | חוסר חיים | החלפתי כינוי! | יום אחד אני אצור מ"ת | מתפללת שמעט המתי"ם הקיימים לא יינטשו

User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 7 2018, 19:55 PM
צטט הודעה




רוצים עתיד יפה יותר
******

פרטי משתמש
קבוצה: אחראית פעילויות ופרויקטים
הודעות: 9947
חרמשים: 2147236317
מגדר:female
משתמש מספר: 52249
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.05.2015


שם + כינוי: שקד, Darth Hader
שם הדמות: פייפר לנטרן
גיל: 13 וקצת
מחוז: 7
מין ומגדר: נקבה
מראה: פייפר אמנם בת 13, אבל מבחינה חיצונית, היא ממש לא נראית ככה. היא נראית גדולה לגילה, ואנשים יכולים לטעות ולחשוב שהיא בת 15 (מה שקורה לא מעט). היא גבוהה יחסית לשאר הילדים בגילה- 1.67- והיא עדיין ממשיכה לגבוה, גם אם בקצב איטי.
פניה הצרות מוסיפות לתחושת הבגרות של פייפר. עצמות לחיים דקות, סנטר מעט מחודד ומצח גבוה מקנים לפייפר מראה יותר בוגר ופחות ילדותי. היא בעצמה לא מנסה לשנות את הרושם הזה. שיערה השחור, החלק על גבול גלי, מגיע עד מעט אחרי כתפיה כשהוא פזור, מה שלא קורה הרבה- לרוב פייפר מקפידה לאסוף אותו בקוקו גבוה, למעט באירועים מיוחדים, מה שחושף אפילו יותר את מצחה. עינייה של פייפר קטנות ולא בולטות, מוקפות בשכבה של ריסים שחורים ארוכים, כאלו שאנשי הקפיטול היו מקנאים בהם ומשתמשים בתכשירים שונים כדי להגיע לתוצאה כזו (פייפר שמעה פעם שקוראים לזה "מסקרה", אבל היא לא בטוחה). צבע עינייה הוא חום בהיר, כקליפת עץ- לא מפתיע בהתחשב במחוז ממנו היא מגיעה. אם היא באמת רוצה, היא יכולה להטות את ראשה לכיוון השמש ולכווץ מעט את עיניה כך שצבען נראה חום כהה, כמעט שחור, אבל היא לא עושה את זה. היא אוהבת את הגוון שיש לה עכשיו.
הפרט היחיד בפניה של פייפר שיכול להקנות לה מראה צעיר יותר הוא אפה. אף קטן, כפתורי, מנוקד במעט נמשים כמעט בלתי נראים, אלא אם מנסים להסתכל עליהם בכוונה תחילה. למעשה, אפה יכול היה לגרום לפניה להיראות אפילו צעירות יותר ממה שהן באמת, אלמלא שפתיה הדקות וחסרות הגוון, וכמובן, שיערה והבעת פניה המרוחקת (כמעט) תמידית של פייפר- אבל זה כבר תלוי רק בה. אם היא הייתה רוצה, ואם שפתיה היו יותר מלאות וחיות, פניה היו יכולות להיראות פנים של ילדה בת אחת עשרה. אבל היא לא רוצה.
שאר גופה של פייפר לא מעניין במיוחד, לטענתה, וגם לא שונה במיוחד משאר הבנות במחוז. עור בהיר, אבל לא בהיר מדי- כזה שיכול להשתזף, אבל יאדים לחלוטין אחרי שעתיים בשמש הקופחת של אמצע הקיץ. היא לא בתת משקל- משפחתה עמידה מספיק בשביל לא להגיע למצב הזה- אבל היא גם לא נחשבת לאחת מהבנות ה"שמנות" במחוז. היא בהחלט הייתה יכולה להעלות עוד כמה קילוגרמים טובים ועדיין לא להיחשב לשמנה (לפי הגדרות הרופאים, לפחות), אבל היא גם לא מקל. היא...איפשהו באמצע. מה שכן, היא נחשבת לשרירית ביחס לשאר הילדים במחוז, במיוחד בשל היותה בת, ועוד בת די צעירה. יש לה בעיקר שרירים ברגליה הארוכות גם ככה, מה שנותן לה מראה אתלטי של ממש- לא מפתיע בהתחשב בחיבתה העמוקה לריצה. גם ידיה ובטנה לא חלשות, אך חוזקה העיקרי- והבולט- הוא ברגליים. מלבד זאת היא לא מפותחת במיוחד, כצפוי מילדה בת 13. היא מאמינה שגופה עוד ייתפתח בהמשך, למרות שגם אם הוא לא היא לא תתנגד. היא תמיד העדיפה את המראה הקטן והצנום על פני החזה השופע של נשות הקפיטול, שרובן בכלל מזייפות.
גם מבחינת לבוש פייפר מעדיפה מראה בוגר. נדיר למצוא אותה בשמלות או בגדים מקושקשים, ולרוב היא תעדיף ללבוש צבעים נייטרלים כמו שחור, אפור, לבן וכחול כהה- למרות שפה ושם, במצבי רוח מסויימים, היא לובשת חולצות בגווני ורוד וסגול פסטל. היא אוהבת את הצבעים האלה עליה, אבל אין לה בגדים כאלה בשפע- היא מעדיפה לשמור אותן לימים מיוחדים. לרוב היא גם מסתובבת במכנסי בד פשוטים ובנעליים שמתאימות לספורט. לא כי אין לה משהו אחר (למרות שזו גם סיבה), אלא פשוט כי היא לא יודעת מתי יחתשק לה לצאת לריצה ספונטנית.
אופי: כמו המראה שלה, פייפר היא ילדה די בוגרת. לא שאפשר לצפות למשהו אחר מילדה שגדלה בעולם שבו קיימים משחקי הרעב, אבל בכל זאת, בפייפר יש משהו אפילו יותר בוגר מבשאר הילדים בגיל שלה, אולי חוץ מאלה שקרוב משפחה שלהם מת במשחקים. היא יודעת להבין את העולם, את מה שמתרחש מסביבה, את הקושי של אנשי המחוז (למרות שהיא פחות חווה אותו). אחותה נוהגת לומר שפייפר יודעת לקרוא אנשים, ופייפר מוצאת את זה כמשהו די נכון- היא יודעת לזהות מה אנשים מרגישים, מה הם חושבים, איך הם עובדים. היא לא יודעת אם קל לקרוא את הרגשות שלה- היא אף פעם לא שאלה אף אחד- אבל פייפר חושבת שהיא יודעת להסתיר את הרגשות של עצמה לא רע. טוב, תלוי בסיטואציה.
אבל למרות הבגרות הזו, יש בפייפר צד די ילדותי ושובב. היא סופר אנרגטית, וקשה לה לשבת לאורך הרבה זמן. זה מתבטא בעיקר בבית הספר, שמהווה בשבילה אתגר של ממש במובן הזה, אבל היא כבר פיתחה שיטה להירגע- לגלף מקלות. זה נותן לה תעסוקה כלשהי, עוזר לה להתפקס. זה לא מפריע לה ללמוד במיוחד- במובן מסויים, היא מולטי-טאסקינג, ויש לה קליטה מהירה לדברים - אבל זה כן קצת מפריע למורים, שלא מחבבים את התחביב שלה. לפייפר זה לא אכפת כל עוד זה עוזר לה להתרכז, מה שיוצר פה ושם כמה...חיכוחים בינה לבין המורים שלה. לפייפר לא אכפת- אם הם לא אוהבים אותה, היא לא תאהב אותם. היא בעיקר שמחה לצחוק עליהם בפרצוף כשהיא מצליחה. טוב, אולי חוץ ממורה אחת, היחידה שעוד איכשהו מבינה את פייפר והחיבה שלה לגילוף. באופן לא מפתיע, זו המורה שמלמדת על מחוז שבע והאפשרויות שהוא מציע- טיפול בעצים, עיבוד נייר, וגילוף בעץ, מן הסתם.
אם תשאלו את פייפר מה לדעתה התכונה הכי טובה בה, היא תענה שזה ללא ספק הסיבולת שלה. מאז שהיא התחילה לרוץ היא נכנסה לכושר מצוין, אבל חוץ מהכושר הריצה גם לימדה אותה דבר או שניים על סבל, בין אם זה איך להתמודד עם קוצר נשימה אחרי ריצה קשה או עם פציעות שונות. רמת הסיבולת של פייפר מאוד גבוהה, בייחוד לילדה בת שלוש עשרה, ויש אנשים (כולל כמה מהרופאים במחוז) שמחשיבים את רמת הסבל שלה לגבוהה משל אנשים בוגרים. היא לא יודעת אם זו תכונה טובה או רעה, אבל היא מעדיפה לקחת אותה לצד החיובי. אם היא תיבחר למשחקי הרעב ותיפצע, הסיכויים שהיא תתעלף באמצע הזירה נמוכים יותר. לא שהיא רוצה להיבחר למשחקים- היא מעדיפה לחשוב על הסיבולת שלה בהקשר של ריצה, לא של המשחקים.
מה שכן, הסיבולת הרגשית שלה לא גבוהה במיוחד. פייפר לא חוותה יותר מדי קשיים בחיים שלה, אז שום דבר לא הכין אותה לקשיים אמיתיים. היא יודעת איך לשמור את הרגשות שלה בפנים, לא להוציא אותם ליד אנשים אחרים- עוד חלק מהחזות הבוגרת שלה- אבל כשהיא לבד, או ליד מישהו שהיא באמת סומכת עליו, היא יכולה להתפרק.
פייפר היא אדם מאוד משפחתי ואוהב, עם כמה שהיא יכולה. היא מאוד קשורה לאחותה ולאחיה (למרות שמערכת היחסים שלה עם אח שלה נעה בין אהבה לבין "איך לעזאזל אנחנו תאומים אתה פשוט כזה מעצבן וההיפך המוחלט ממני", כמו כל יחסי תאומים נורמליים). יש לה כמה חברות קרובות, בעיקר השכנות שלה שהיא מכירה מילדות, אבל היא פתוחה גם להכיר אנשים חדשים. היא לא מתביישת לגשת לאנשים ברחוב ולהתחיל פשוט לדבר איתם, אבל כשאלו ילדים שהיא מכירה זה יותר קשה לה. כנראה כי רובם לא רוצים להכיר אותה בחזרה, אז היא לא טורחת אפילו לנסות.
רקע: בניגוד להרבה אנשים אחרים במחוז שלה, לפייפר אין סיפור חיים עצוב או איזשהו רקע טרגי. סיפור החיים שלה די...רגיל, מה שהופך אותו ללא רגיל באופן בולט.
היא נולדה כבת שניה לזוג הורים די צעירים ומאושרים. מלבדה יש לה אחות בשם אריאנה שגדולה ממנה בשנתיים וחצי, שאותה היא אוהבת בכל נפשה, ואח תאום. כן כן, אח תאום, בשם קספר. פייפר גדולה ממנו בשבע דקות (או כמו שהיא אוהבת לחשוב על זה- כמספר המחוז שלהם). היא גדלה בבית די נורמטיבי, שבו אמנם אין הכל על השולחן ומדי פעם יש תקופות משבר, אבל היא אף פעם לא הרגישה שחסר לה משהו. אבא שלה מנהל באחד ממפעלי ייצור הנייר במחוז, ואמא שלה מפסלת בעץ. לא שהיא משיגה הרבה כסף מהעבודה הזו- רוב כלכלתם מגיעה דרך אביה של פייפר- אבל פה ושם מישהו מעשירי המחוז או מהקפיטול מגיע למחוז, רואה את העבודות שלה בשוק של סוף השבוע, מתלהב וקונה. ככה או ככה, הם מצליחים להתקיים מזה, וזה מה שחשוב.
למעשה, הם אפילו יותר מרק מצליחים להתקיים מזה. המשפחה של פייפר נחשבת לאחת ממשפחות מעמד ביניים, לא מעשירי המחוז אבל גם לא מהעניים שמהווים חלק לא קטן ממנו. הם גרים בבית קטן ונאה קרוב למרכז העיר, בערך רבע שעה הליכה מבית הספר וחצי שעה משכונת המנצחים. פייפר חולקת חדר עם אריאנה מאז שהיא זוכרת את עצמה, והיא די אוהבת את זה ככה. תמיד יש לה עם מי לדבר.
הדבר היחיד שפייפר יכולה להגדיר בחיים שלה כמשהו מיוחד הוא האהבה שלה לריצה. אבל הסיפור הזה לא טרגי בכלל. למעשה, הוא די משעשע. כשהיא הייתה בת שש, היא הלכה ליערות קרובים לבית שלה עם חברה שלה מהבית ממול כדי לשחק. לא משהו מיוחד במחוז שבע, שיערות ועצים מאפיינים אותו. בכל אופן, הן שיחקו להנאתן, עד שהן שמעו מעין צווחות חדות ממקום לא רחוק מהן. כצפוי מילדות בנות שש ומשהו, הן פחדו פחד מוות- וברחו בריצה. פייפר יצאה מהיער לפני חברתה בפער ניכר, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה היא זיהתה שהיא דווקא די מהירה. הסיפור הסתיים בכך שהשתיים חזרו למקום עם אמא של פייפר, וגילו שמה שעשה את הקולות היה בכלל סנאים. קספר אוהב לצחוק עליה על זה מאז, אבל לפייפר לא אכפת- ככה היא גילתה את הריצה. מאז היא מקפידה להתאמן בריצה באופן קבוע, בין אם מדובר בריצות קצרות או ארוכות, בשטח מישורי או הררי- לא אכפת לה. זו הדרך שלה לנקות את הראש. למעשה, יכולות הריצה של פייפר נהפכו כבר לדבר נודע במחוז, ככה שלפעמים הריצה יצרה אצלה קצת כאב ראש מאנשים שמציקים לה בכל מני שאלות על דרכי האימון שלה- אבל פה ושם היא יצאה גם כמה אנשים נחמדים. היא הספיקה בינתיים לפתח קשר קרוב עם הרופא הראשי של המחוז, שהחליט משום מה לקחת את הבריאות של פייפר כמעין פרויקט ולדאוג לכך שלא ייגרם לה נזק קבוע (כנראה בגלל שהיא ביקרה בבית החולים די הרבה לפני שהוא התחיל לדאוג לה באופן קבוע), ועם פו קנדיל- אחד ממנצחי העבר של מחוז שבע, שניצח במשחקים כשפייפר הייתה בת חמש. הוא היה מבין הראשונים לזהות את כישרון הריצה של פייפר, כשהוא במקרה ראה אותה רצה ברחוב כשהיא הייתה בת שבע וחצי. הוא עצר אותה, התחיל לדבר איתה ומשם זה התגלגל. ההורים שלה בהתחלה היו די נגד הקשר ביניהם- ובצדק, פו גדול ממנה באחד עשר שנים- אבל בסוף הם השתכנעו שהוא רק רוצה בטובתה של פייפר, כמו האח הגדול שאין לה. פעם אחת, כשהיא שאלה אותו למה הוא עוזר לה ומה הוא מצא בה באותו יום, פו פשוט ענה לה שהעובדה שהוא רץ טוב הייתה מה שהשאיר אותו בחיים במשחקי הרעב, ושהיא די מזכירה לו את עצמו לפני המשחקים. התשובה הזו די סיפקה אותה, אבל מאז היא לא הפסיקה לתהות מה יקרה אם היא תיבחר למשחקים, ואיך היא תצא מהם- אם בכלל.
אה, והיא והילדה מהסיפור עם הסנאים נשארו חברות טובות מאז. החברות הכי טובות, למען האמת. לא שהיו לה יותר מדי אופציות אחרות- רוב הילדים בבית הספר שלה לא אהבו אותה או כי היה להם ממש קצת כסף, או שלא אהבו אותה כי היה להם הרבה כסף. פייפר איפשהו באמצע, מה שהופך את כל העניין להרבה יותר מסובך. איכשהו, להיות במעמד הביניים יוצא הכי פחות משתלם מבחינה חברתית- לפחות זה מה שהיה לה.
אבל דבר אחד שכן בא לטובתה במעמד שלה הוא האסימונים. לא היא ולא אחיה או אחותה נאלצו לקחת אסימונים בשביל המשפחה, ופייפר מאושרת מכך. בשנה שעברה, בטקס האסיף הראשון שלה, היא לא נבחרה, וגם לא אחיה (היא לא מסוגלת לחשוב על כך שאולי הם יבחרו ביחד)- אבל מישהו מהכיתה של אחותה הגדולה נבחר. זו הייתה הטרגדיה הכי גדולה בחיים שלה, כי כשהוא מת במשחקים, זה הכניס את אחותה לאיזושהי תקופת דיכאון שלקח לה זמן לצאת ממנה, תקופה שפייפר הייתה מעורבת בה ממש בתור האחות הבת היחידה שלה והשותפה שלה לחדר. היא חושדת שלאחותה היה קראש עליו, אבל היא אף פעם לא העיזה לשאול. יש דברים שלא מדברים עליהם.
כישרונות מיוחדים: החוזק הכי בולט שלה הוא ריצה. היא מסוגלת לרוץ למרחקים ארוכים במהירות גדולה, מבלי להתעייף או מבלי להרגיש קושי. חוץ מזה יש לה גם סיבולת כאב מאוד גבוהה, ככה שאם היא תיפצע זה פחות יכאב לה. היא לא ממש יודעת להשתמש בכלי נשק, אבל היא יודעת איך לגלף כאלו מעץ- חניתות, חצים, אפילו פגיונות קטנים. יש לה ידע כללי די טוב בסוגי עצים וצמחים- מה טוב לבערה, מה טוב לגילוף, וקצת על סוגי צמחים אכילים.
נבחר\התנדב: נבחרה
הערות\הארות: אשמח לשמירה, אשתדל להמשיך (או ליתר דיוק זה יותר להתחיל) בהקדם. וייאי, מ"ת!
עריכה: אוקי נראה לי שדי סיימתי עם המראה, אולי חוץ מכמה שינויים קטנים ולא כל כך משמעותיים בהמשך.
רקע גם די גמור
עריכה על העריכה: סיימתי!!! אולי אני אאריך את זה טיפה בכמה ימים הקרובים, אבל עקרונית זה גמור.


--------------------
שקד ✧ אישה חזקה ועצמאית

User Posted Image

!Happy International Women's Day


---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 12 2018, 08:16 AM
צטט הודעה




I'll keep my eyes down
******

פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 9037
חרמשים: 19093
מגדר:female
משתמש מספר: 55695
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 28.01.2016


נשמר לשלושתיכן.


--------------------
User Posted Image
22 - את/מעורבת - My nonsense

User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 15 2018, 14:55 PM
צטט הודעה




סוהרסן
***

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 783
חרמשים: 12597
מגדר:
משתמש מספר: 64296
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 15.09.2017


שם + כינוי: ליב, בצד
שם הדמות: קארטר דבלופ
גיל: 17
מחוז: 4
מין ומגדר: זכר וסיסג'נדר (כשהמגדר תואם למין)
מראה: לקארטר יש גוף צנום ושרירי, העור שלו שזוף מהשמש וגם השיער החום הקצר שלו, שנשרף בקצוות. יש לו עיניים כחולות וחתוליות שאומרים עליהן שהן בצבע המדויק של מעמקי האוקיינוס. האף שלו פרופורציונלי לפנים שלו ונותן להן עוד סימטריה, ככה שהן נראות הרבה יותר יפות מאיך שהן היו נראות אילו האף שלו היה קצת גדול יותר. הסנטר שלו מחודד וסביר להניח שכשתראו אותו תחשבו שהוא נראה בדיוק כמו מישהו שאתם מכירים, למרות שלרוב זה לא נכון. למרות שתוכלו לקבל ממנו רושם ראשוני אחר, קארטר חזק יחסית לגילו. הוא גבוה- מטר שמונים בערך (הוא אף פעם לא מודד את עצמו במדויק בגלל אמונה של המשפחה שלו). יש לו כפות ידיים קטנות יחסית ואצבעות ארוכות שעוזרות לו בפרימת קשרים וקשירתם מחדש, לכן הוא מומחה לאריגת רשתות במהירות, הכנת סלים מקני סוף, הנחת מלכודות ומדי פעם לפלח תפוח מדוכן שלא משגיחים עליו יותר מדי. המבט שלו סבלני, אבל מסוכן- לעתים אפילו מאיים. קארטר אוהב ללבוש בגדים רחבים ובהירים- בעיקר בגווני תכלת, צהוב בהיר, ירוק אצה.
אופי: קארטר הוא אדם יחסית שקט ומופנם, הוא השני מבין ארבעה אחים, אבל בדכ מרגיש כמו הבכור בגלל שאחיו הגדול צריך לעבוד מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה. הוא מאוד אחראי וזהיר, אבל עם זאת אסטרטג- קארטר לעולם לא יעשה מעשה מבלי לחשוב על ההשלכות האפשריות שלו ולחשב האם הן שוות את הסיכון. הוא מאוד אוהב לעשות ספורט- להתאמן בקלשון ובחנית, לרוץ במשך שעות או להתאבק בקרב פנים אל פנים (באחרון הוא לא היה טוב במיוחד). קארטר אוהב גם לקלוע רשתות צפופות ומלאות בקשרים מסודרים ולדוג. כשהוא קולע רשתות וקושר וקושר בלי סוף זה נותן לו תחושה של שליטה- כאילו הוא יכול לפתור את הבעיות שיש לו בעזרת קליעת רשתות. כשהוא דג זה נותן לו הרבה זמן לחשוב- בעיקר על המשפחה, על הכסף שהם צריכים ועל דרכים לפתור את הבעיות הכלכליות של המשפחה. למרות שקארטר נראה יחסית טוב, מעולם לא היה לו ניסיון רומנטי עם אף אחד. הוא שיער שהוא הומוסקסואל, אבל מעולם לא נתקל בסיטואציה שבה נאלץ ממש לחשוב על זה. כמו שכבר אמרתי, קארטר די שקט ומלא ביטחון, ולכן אם תהיו מספיק קרובים אליו, ברמה שהוא יחשיב אתכם כחברים, אתם תרגישו כאילו הוא הסלע האיתן שמחבר אתכם לחיים. יש לו שתי ידידות שהוא אוהב להתאמן ולהסתובב איתן, אבל מלבד זה מעגל החברים של קארטר קטן למדי. קארטר מתקשה לשים את ביטחונו באנשים ולכן תמיד מעדיף לעבוד לבד, או בקבוצה קטנה שהוא סומך עליה. יש לו מוח הגיוני ולא רגשי, לכן קארטר לא מתקשה לחשוב במובנים של 'להקריב קבוצה קטנה למען מטרה גדולה'- הוא תמיד יעשה את מה שהכי מקדם אותו אל המטרה שלו, ולא אכפת לו במי הוא יפגע בדרך אליה. אבל עם זאת, קארטר מאוד הוגן ולעולם לא יסכים לרמות בשביל לנצח, ובנוסף יש לו סף כאב מאוד גבוה- ברוב הפעמים שהוא נשרט או נפצע הוא לא שם לב עד שמישהו אחר מעיר את תשומת ליבו לזה.
רקע: קארטר נולד באחד הפרברים של מחוז ארבע, בתור הילד השני במשפחה שהייתה אז די רגילה- לא עשירה או ענייה באופן מיוחד, לא היו ויכוחים או אלימות, משפחה סטנדרטית במחוז ארבע. עוד מאז שהוא היה קטן, אחיו הגדול דמי היה האדם הכי קרוב אליו. הם היו עושים הכל ביחד. הם היו הולכים לדוג ביחד עם אבא שלהם במשך שעות- מהזריחה עד השקיעה. בזכות זה הם היו אנשים סבלניים במיוחד, בניגוד לתאומים שעוד לא נולדו אז. הם היו עוזרים לאמא לבשל את הפסטה הירוקה המיוחדת שלה, שבבצק שלה היו גם אצות שדמי וקארטר נהגו ללכת ולאסוף בים. הם היו הולכים לאדון רוגדירז, גבר בגיל העמידה שגר בקצה הפרבר שלהם, ממש על גבול הים, והוא היה מלמד אותם לקלוע רשתות, או להכין מלכודות תת ימיות. אבל הדבר שדמי וקארטר הכי אהבו לעשות ביחד זה לברוח לים. כשאמא שלהם לא שמו לב ואבא שלהם היה רחוק בים, הם היו חומקים בשקט מהבית ורצים בשבילים עד שהגיעו לחוף. הם היו משחקים שם- בונים ארמונות ומחטטים בחול בחיפוש אחר סרטנים או יצורי ים אחרים שנסחפו לחוף, הם ערכו צידי צדפות ארוכים במים הרדודים (דבר שבדרך כלל לא נשא הרבה תוצאות, אבל לעתים רחוקות הם היו חוזרים בכיסים וכובעים מלאים בחופני צדפות ששלו מהמים), הם היו הולכים הלוך ושוב על החול בחיפוש אחר צדפים וקונכיות לשרשרת, לאצות בשביל אמא או אפילו אוצרות נסתרים (דמי מצא פעם שרשרת פנינים ירוקה, אבל בסוף הסתבר שהיא הייתה שייכת לאחת מהגברות שגרו בשכנות אליהן, והיא פשוט איבדה אותה שם במהלך טיול רומנטי עם בן הזוג שלה). דמי וקארטר תמיד חזרו הביתה בכיסים מלאים וידיים מלוכלכות, אבל מאוד שבעי רצון כך שלאמם לא היה לב להעניש אותם. כשהגיע זמנו ללכת לבית הספר, קארטר היה ילד שקט ומתבודד יחסית, אחד שמקשיב בשיעור ומסכם עמודים ותמיד מקבל תעודות טובות, אבל מתבודד לגמרי בהפסקות. בית הספר שלהם היה קרוב יחסית לים, כך שבהפסקות היו תלמידים שטיפסו על הגדר שבין המבנה לבית ספר כדי לתפוס רחצה קצרה לפני השיעור. לקארטר הספיק רק לבהות בים דרך הגדר, ולחשוב על כל מיני דברים שילדים בדרך כלל חושבים עליהם, וגם דברים אחרים. באופן כללי, קארטר הרגיש כאילו הים הוא חבר שלו והוא תמיד אהב ללכת אליו רק כדי לשבת על אחד מהמזחים המוזנחים, שהיו עשויים מעץ והיו מכוסים במלח וצדפות מפאת הטיפוח שחסר להם, להציב את החכה שלו לצדו ולחשוב. דמי, שתמיד היה מוקף בחברים, לא הבין למה קארטר נמשך כל כך לים וניסה לשכנע אותו לבוא לשחק איתם לאחר הלימודים, אבל קארטר מעולם לא שעה לבקשותיו. הוא העדיף את השלווה של הים על פני התזזיתיות של הילדים, ואת רחש הגלים או קריאות השחפים על פני צעקות השמחה של הילדים וההמולה שהקימו. דמי תמיד אמר לו שהוא מוזר. אמא תמיד תיקנה את דמי ואמרה שקארטר מיוחד בדרכו. כשהיה בן תשע, חייו של קארטר השתנו מקצה לקצה. חודש או חודשיים אחרי לידת התאומים, אביו לקח את חפציו והלך. ביום לפני שאבא עזב את הבית, קארטר חזר מהים ובמקרה הוא שמע את אמו ואביו רבים. הוא היה המום- זאת הפעם הראשונה שלא דיברו אחד עם השנייה בשקט ובכבוד. הוא התחבא מאחורי אחד מהשיחים שגדלו פרא בחצר האחורית של הבית של המשפחה והקשיב. אבא שלו טען שהוא לא יכול לפרנס את המשפחה הגדולה. אמא אמרה לו שהוא אידיוט, ושאבא מעדיף שתהיה לו כרס גדולה משל עצמו מאשר לעזור לאשתו ולילדים הרעבים שלו- האנשים שהוא הכי אוהב בעולם. היא שאלה אותו אם הוא אוהב אותנו, ולמה הוא רוצה שכולנו נגווע. קארטר ראה שאביו בכה קצת ואמר שהוא לא יכול לשאת בנטל, אחרת הוא יתפרק והוא מעדיף שלילדים שלו לא יהיה אבא מאשר שיהיה להם אבא שבור שרק יושב בבית ושותה אלכוהול ולא עוזר בכלום. הוא אמר גם שהוא יודע שזה רק עניין של זמן עד שזה יקרה, והוא לא רוצה להיות לנטל על המשפחה. אמא רק הפנתה אליו מבט זועם וחזרה לבית. אבא שלו הלך קצת אחרי זה, וקארטר נשאר בשיח ובכה במשך חצי שעה עד שהרגיש שהוא יכול לחזור הביתה. ביום שאחרי, אבא עזב למרכז של המחוז. כיום, קארטר מרגיש שזה התחום היחידי שבו הוא יכול לפעול לפי הרגש ולא לפי ההיגיון- אם הייתה לו אפשרות, הוא היה הורג את אביו אפילו לפני שהיה שואל אם הוא מצטער. הוא רצה לראות את האור עוזב את עיניו, להרגיש אותו מפרפר חסר אונים בין ידיו, ולהגיד לו דבר אחד- הכל באשמתך. העזיבה של אביו לא השפיעה יותר מדי על האופי של קארטר- אמו תמיד הייתה צוחקת ואומרת שהוא המקום הבטוח וההגיוני בחיים שלה, וסמכה עליו לחלוטין מגיל צעיר. העזיבה של אביו השפיעה בעיקר בקטע הכלכלי- הם איבדו מקור כסף מאוד חשוב ואמו, שעבדה עד אז במשרה חלקית, נאלצה לעבוד בשתי משרות ביום ולאלץ את דמי, שהיה אז בן 13, לצאת ולעבוד גם הוא. קארטר טיפל לבד בשני התאומים, ברי ומורגן, עד שהיו בני חמש ולאחר מכן אמו נפלה למשכב מרוב תשישות וקארטר עצמו החל לעבוד. הוא היה אז בן 14 ודמי, שהיה אז בן שמונה עשרה, הצטרף לקבוצת דייגים. במשך שנה קארטר עזר לנשים עם הכביסה והקניות שלהן, והמוניטין שלו בתור ילד אחראי וחזק הזמין לו עוד לקוחות אפילו ממרכז המחוז עצמו. הוא מעולם לא סירב לעבודה, גם אם זה היה מאוחר בלילה כשגופו היה עייף ואצבעותיו נפוחות ואדומות מקרצוף הכביסה. כשהיה בן חמש עשרה, הצטרף לקבוצת דייגים מקומית מהפרברים בתור קולע סלים ורשתות. לאחר שהבין כמה הוא טוב במלאכה, עזב את קבוצת הדייגים והקים עסק רשתות, סלים ומלכודות בעצמו. היה לו ביקוש גדול, ולאחר כמה חודשים העסק עבר גם לאחריותו של אחיו הגדול ויחד הם משיגים מספיק כסף לפרנוס המשפחה, תוך שהם חוסכים קצת לסירה משלהם, כדי שיוכלו להקים קבוצת דייגים עצמאית. לפעמים, קארטר מצטרף לקבוצת הדייג הישנה שלו ודג בשביל המשפחה שלו תמורת כמה מלכודות תת מימיות מורכבות שהוא מספק לקבוצה. בערבי שישי, הוא מנגן על פסנתר בדיינר השכונתי תמורת שכר וארוחת ערב. זה היה דבר קבוע שהיה לו בחיים, עוד מאז שהיה בן שמונה ואבא שלו עוד היה עם המשפחה. כשיש לו זמן, הוא יוצא עם התאומים בני השמונה לשלות צדפות מהמים הרדודים, או לאסוף מהחוף אצות לתבשיל הפסטה הירוקה של אמא. זה אחד הדברים שהוא הכי אוהב לעשות, כי זה מרגיע אותו ומזכיר לו את הזמנים בהם דמי והוא עשו את זה יחד.
כישרונות מיוחדים: יחסית חזק, יודע להילחם בחרב וקלשון, בעל יכולת התמצאות בסיסית וכללית ביותר בצמחי מרפא נפוצים כמו מרווה ורוזמרין, יודע לקלוע רשתות ומלכודות תת מימיות
נבחר\התנדב: נבחר
הערות\הארות: הוספתי עוד ברקע שלו :)


--------------------
13 ¤כמעט צמחונית ¤ פסנתר¤ TWENTY ØNE PILØTS ¤ nirvana כותב ¤ בלי טלוויזיה ¤ קרמבואיסטית גאה ¤
פרשתי? פרשתי.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 18 2018, 18:58 PM
צטט הודעה




רק קצת דם לקינוח הדבש
**********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 29741
חרמשים: 102207
מגדר:
משתמש מספר: 37223
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 09.01.2012


שם + כינוי: תם, Nico di Angelo
שם הדמות: בלייק "בל" פאטל
גיל: 12.
מחוז:  עשר.
מין ומגדר: זכר סיסג'נדר.
מראה:
בלייק נראה כמו ילדון קטן ולא פגיע, מה שיכול לעזור לו בהתחשב בעובדה שהוא יודע לא מעט. לבלייק יש שיער שחור, אבל בשחור הכוונה לממש שחור. כמו הצבע של הלילה, כמו הצבע של הפחם שמייצרים במחוז 12 (הוא מניח), ממש ממש כהה. כשבוהים בשיער שלו אפשר לטבוע בכמה שהוא כהה ושחור ולהרגיש כאילו אני נמצא עמוד בתוך הלילה, עד שמזיזים ממנו את המבט. השיער שלו דיי חלק, וגם דיי מבולגן - הוא מתפזר לכל כיוון ומגיע כמעט עד לכתפיים שלו, תוצאה של חוסר כוח להסתרק בבוקר והעובדה שזה גם לא כל כך מעניין אותו. למזלו, בגלל שהשיער שלו חלק, יש לו מזל והוא נראה טוב גם אם הוא לא מסתרק. מזלו השני הוא שהוא בן, ואף אחד לא חושב שילד בן 12 כל כך מתעניין בלהסתרק בכל מקרה. אח שלו תמיד היה צוחק שהשיער שלו מספיק ארוך כדי שיעשו לו קוקיות והכינוי בל יתאים לו באמת, וזה אומר הייתה בדיחה אבל זו אחת מהסיבות שבלייק לא מנסה לגזור את השיער שלו כל כך מאז שאח שלו מת. הוא לא רוצה אותו קצר, אבל הוא גם לא שומר אותו ארוך. משהו באמצע, כמו כשהיה שאח שלו בחיים. אמא שלו מטיפה לו לפחות כמה פעמים בשבוע שכדאי שהוא יסתפר ויפסיק להראות כל כך מבולגן (על אף שהוא לא נראה מבולגן כמעט בכלל), אבל בלייק טוען שכל עוד זה לא מפריע לו לעבוד עם בעלי חיים או ללמוד וכל עוד לא מתבלבלים בינו לבין אחותו הקטנה אין שום סיבה שהוא יעשה עם זה משהו, וזה תמיד משתיק את אמא שלו. לבלייק יש גבות רגילות ולא מעניינות במיוחד. הן לא עבות יותר מידי והן גם לא דקות, ואפשר לראות שהוא עוד לא התפתח או שלחלופין פשוט אין לו הרבה שיער. הגבות שלו בדרך כלל מוסתרות על ידי השיער שלו, שכן יש לו גם פוני שמכסה את רוב המצח שלו בבלגן. מתחת לגבות שליו יש עיניים גדולות יחסית - משהו שיש בדרך כלל לילדים, אבל כנראה שבלייק אחד מהילדים שזה עוד לא עבר להם - והן בצבע של... טוב, בלייק טוען שזה בוץ. אמא שלו טוענת שיפסיק לדבר שטויות כי זה צבע חום רגיל וזהו. לא משנה, בלייק יודע שזה בוץ. זה לא סתם חום שאפשר לראות בו גוונים מסוימים של חום או שנראות אחרת בעור השמש, זה נטו חום. חום אטום שתמיד נראה כהה ולא משתנה לא משנה מה. יש ניגוד בעיניים שלו, שכן עיניים גדולות מעוררות אצל רוב בני האדם חמלה באופן אוטומטי, ואילו העובדה שהחום שלהן כל כך אטום ואי אפשר לדעת על מה הוא חושב מלהסתכל על העיניים שלו בלבד קצת מרתיע. אז רוב מי שמסתכל על בלייק ועובר את השיער הכל כך כהה שלו ועובר להסתכל על העיניים שלו נתקע על השילוב הזה, שיוצר קצת בילבול בדרך כלל. את בלייק זה לא ממש מעניין, ולמען האמת, הוא מאמין שזה יבלבל את היריבים שלו אם הוא יבחר למשחקים. אם הוא יצליח לעבור את העובדה שהוא מראה את הרגשות שלו מאד בקלות גם עם העיניים האלו, אולי הוא יצליח להרעים עליהם. אולי הם יבזבזו את הזמן שלהם בלנסות להבין על מה הוא חושב. לצערו זה בינתיים לא אפשרי, שכן כל הגוף שלו מגיב לכל רגש (לדוגמה: כאשר הוא עצוב ופגוע הכתפיים שלו נשמטות ונראה כאילו אזל לו האוויר. כאשר הוא שמח נראה שהוא לא מסוגל לשבת במקום.) והעיניים לא מסתירות מספיק. את העיניים שלו מעטרות ריסים לא כל כך ארוכות, וכמובן, שחורות גם הן.
הפנים של בלייק נראות לחלוטין כמו ילד קטן, אם העיניים הגדולות לא מספיקות בעניין הזה. כל הפנים שלו קטנות פרט לעיניים - אף קטן, שפתיים קטנות, הכל קטן. כיוון שבלייק גדל במחוז עשר, לא חסר לו אוכל כמו במחוזות 11 ו12 (הערה: בספר מצויין שהילדים ממחוז עשר נראים בדרך כלל בריאים, אבל גם כתוב שהם מהמחוזות היותר עניים שיש. אז אני מהמר שהם לוקחים חלק מהבשר שהם מכינים רק בלי לספר), אבל בכל זאת הוא דיי רזה - פשוט כי הוא ילד שלא התפתח, וגם כי אוכל זה משהו שלפעמים יש ממנו ולפעמים אין ממנו. רואים את זה גם בפנים שלו, כיוון שאין לו לחיים שמנמנות או משהו כזה. כלומר, הוא לא נראה קחוש וזה לא נראה ש*ממש* אין לו אוכל, אבל רואים שכן חסר קצת והלחיים שיש לו פחות או יותר...שם, לא שמנמנות במיוחד וגם לא לא-קיימות. השפתיים שלו יבשות מעט רוב הזמן מהימים בהם הוא עסוק בלהאכיל ולתת מים לבעלי חיים ולטפל בהם עד שהוא שוכח שהוא גם צריך אוכל ומים, והן מעט שזופות כיוון שהרבה פעמים הוא שומר על עזים קטנות בחוץ שרק נולדו או עגלים שרק נולדו או חיות אחרות. אין לו שיער פנים בכלל בהתחשב בגיל הצעיר שלו, וגם אין לו כל כך נקודות חן שלא לדבר על נמשים. אפשר להגדיר את הפרצוף שלו כ...חמוד. לא יפה כי הוא קצת רזה באופן טבעי וגם בגלל מחסור שיש לפעמים באוכל בפנים מילדים אחרים ואי אפשר לפספס את זה, ובכללי הרבה יגידו שהפנים שלו לא כל כך מיוחדות. הוא לא מהמועמדים שיזכרו בגלל היופי שלהם, אלא יותר בגלל העובדה שהוא כל כך קטן. אבל כן, אפשר לחשוב שהוא חמוד קצת. ואם מישהו שם לב אליו, יש סיכוי שהוא לא ישכח את הפנים שלו. האוזניים שלו הן חלק דווקא מעניין בפנים שלו - הן קצת בולטות, מה שיכול להראות מצחיק ומה שמציק מאד כשהוא צריך לשים כובעים להגנה נגד השמש.
שאר הגוף של בלייק פיצפון. פיצי. אין סיכוי שהוא שוקל יותר מארבעים קילו, ואין סיכוי שהגובה שלו הוא מעבר למטר וארבעים. הוא נמוך יותר מילדים בגילו, ובהתאם לכך גם המשקל. הזרועות שלו דקות, הרגליים שלו דקות גם הן. שוב, זה לא רזון שהמחשבה הראשונה תהיה עליו "אין לילד אוכל" אלא יותר לכיוון של ילד שפשוט נשאר פיצי עד שיום אחד הוא יפסיק להיות פיצי. יש כאלה. רוב הזמן הוא עם בגדים שמתאימים לעבודה בחווה של המשפחה - בחורף בגדים שידאגו שלא יתקרר, בקיץ בגדים שידאגו שהוא לא ימות מחום. הוא מעדיף את הבגדים האלה בהרבה על הבגדים האפרוריים של בית הספר שלהם, אפילו שהם כמעט תמיד מלוכלכים באדמה ובדברים אחרים שעבודה ליד פרות ועזים ותרנגולים עושה. לא אכפת לו שהוא נראה מוזנח ככה, הוא מעדיף את זה. אלפי תמיד היה אומר שהוא צריך ללבוש כהה ואז הוא יוכל להשתלב מעולה עם הלילה, אבל כשיש קיץ וחם הוא חייב ללבוש בגדים בהירים כדי לא למות מהשמש. בחורף הוא מרשה לעצמו ללבוש בגדים כהים יותר, והוא מעדיף את זה רק בגלל שאח שלו צחק על העניין. העור שלו בזרועות וקצת ברגליים אפילו יותר כהה מהעור של הפנים שלו, שכן אין איך להגן עליו מהשמש כשהוא נמצא עם החיות בחוץ. ככה שסך הכל, בלייק נראה מאד כהה, מה שגם מתאים לשם שלו. לסיכום, הוא לא נראה כל כך מאיים - יותר לכיוון של צל קטן. לא אחד שצריך לפחד ממנו במשחקי הרעב - וכאן בדיוק הטעות של המתמודדים האחרים תהיה.
אופי:
בלייק אולי נראה כמו ילד קטן ותמים, אבל הגודל שלו מטעה, ותמים הוא בהחלט לא בשלב הזה. קשה לשמור על תמימות כשחיים בפנאם, זה ברור, אבל עוד יותר קשה כשיש לך אח בוגר שהיה אובססיבי לגבי האימון שלך ושלו למשחקי הרעב ואז נרצח במשחקים בכל מקרה. הדבר הראשון שאפשר לומר על בלייק, הוא שהוא ילד חכם. הוא קולט מהר, מאד מהר. יכול להיות שזה קשור לעובדה שאח שלו אימן אותו מגיל צעיר למקרה שיבחר למשחקים, ויכול להיות שהוא חכם באופן טבעי, ואולי זה בעצם שניהם. הוא לא צריך שיסבירו לו יותר מידי כדי לקלוט משהו, מספיק לו הסבר אחד או שניים והוא יכול להכריז שהוא הבין. בעקבות העובדה הזאת הוא הצליח לצבור כישרונות רבים מהדברים שאחיו לימד אותו, וגם לא חסר לו ידע בדברים אחרים. מכירים את הילד החכם בכיתה שלא משנה מה, הוא עדיין הכי חכם? אז זה בלייק. הוא גאון קטן, ואם הוא לא היה גדל בפאנם או במציאות הזו סביר להניח שהוא היה מגיע הרבה יותר רחוק. בקלות אפשר לבלבל אותו עם הילדים של מחוז שלוש שגאונים בחשמל, לדוגמה, פרט לעובדה שהעיסוק המרכזי שלו הוא לא חשמל. ובמה בלייק כן אוהב לעסוק? לא בדברים שאמורים לעניין אותו במחוז שבו הוא חי. הוא אוהב שירה וסיפורים, הוא אוהב לכתוב, הוא אוהב מוזיקה... הוא בכלל לא אוהב להרוג, ובכלל לא רוצה להיבחר באמת למשחקים. טוב, בכל זאת, תראו לי ילד בן 12 שהיה רוצה להיבחר למשחקים והוא לא ממחוז 2. בכל מקרה, העובדה שבלייק טוב בשימוש כלי נשק הוא רק בגלל שאח שלו היה כל כך אובססיבי ופרנואידי בקשר למשחקים, ולא כי הוא רוצה. אבל כיוון שבלייק חכם וקולט מהר, העובדה שהוא לא אוהב את זה לא משנה את העובדה שהוא יודע את זה וטוב בזה. הוא פשוט טוב בזה כי הוא חכם ולומד מהר, זה הכל. הוא לא יודע כמה בפועל הוא יוכל להשתמש ביכולות שלו שהוא למד מאחיו בכל הנושא של הריגה, כי בהתחשב בעובדה שהוא כל כך מפחד להרוג חיות ולא מוכן לתת להן להיפצע אפילו, הוא בהחלט לא חושב שהוא יוכל להרוג בני אדם. הוא מאמין שבסוף הוא יעשה את זה מתוך תחושת מחויבות לאח שלו, אבל במילים עדינות, הוא מעדיף להימנע מזה. אבל לכל סיפור אח שלו כבר נגיע בהמשך. נתייחס רגע לעניין של החיות. בהתחשב בזה שבלייק גדל במחוז עשר, הוא מכיר הרבה ויודע הרבה על חיות. אחרי הכל, התפקיד של מחוז עשר הוא לספק בשר לקפיטול. הם מגדלים הרבה חיות, ולכן בלייק יודע. ההורים של בלייק ספציפית גם עסקו יותר בגידול החיות ופחות בלהוריד להן את הראש (או להר כמו שהורגים כששוחטים חיה, לא ממש מעניין את בלייק התהליך כי הוא מעוניין לשמור על ארוחת הצהריים שלו בבטן). בכל מקרה, מתוקף כל מה שציינתי עד עכשיו, בלייק קרוב מאד לחיות. כמובן שהוא לא אחראי באופן מלא על התרנגולים או הפרות או כל שאר הדברים שהם מגדלים לשחיטה, אבל הוא לא לחלוטין לא בעסק. הרבה פעמים נתנו לו לגדל עגלים או גורים של חיות אחרות שחשבו שלא ישרדו ללא טיפול ממש מקיף \ סתם היו צריכים ידיים נוספות עובדות, ולכן אם יש משהו שבלייק לא יכול לעשות זה לפגוע בחיות, בעיקר לא בגורים. אח שלו אמר לו אלף פעם שיש חיות מסוכנות שם בקפיטול ושהוא חייב להפסיק להיות כל כך רגשן, אבל לשווא. בלייק לא מסוגל לחתוך חתך קטן בחיה, לא משנה כמה מפחידה ומרושעת היא. הוא אפילו מוצא את הטציות במשחקי הרעב מבעיתות - הוא יותר רואה אותם כחיות שלא היה להן מזל, שנפלו גם הן לידיים המרושעות של הקפיטול. ברגע שבלייק רואה את החיות הקטנות או חיות באופן כללי, משהו נשבר לו בלב. הוא מרגיש שהם אפילו יותר מסכנים מהאנשים בפאנם, שזה קצת מצחיק בהתחשב בזה שכל שנה שולחים 23 ילדים למות (ואחד שלא ימות). הוא פשוט מאמין שהעובדה שהאנושות כבר כמעט השמידה את עצמה מה פעמים בצורה דיי מוצלחת ואילו החיות רק סבלו בכל העידנים האלה, אומרת שהם אלה שלא מגיע להם כל הרוע הזה בסיפור. בני אדם הם רעים, ואילו חיות לדעתו לא יכולות באמת לפגוע. אח שלו ניסה לשנות את הגישה המחשבתית הזו במשך שנים, אבל זה אחד מהדברים שהוא לא הצליח ללמד את בלייק. אולי כדאי לעצור ולדבר על אח של בלייק. אח של בלייק היה בהן אדם הכי קרוב אליו - לא ההורים שלו, לא אחותו הקטנה שנולדה בערך שנה אחריו, אחיו הגדול. לא היה ביניהם הפרש גדול, בערך 4 שנים, ובלייק היה בן 10 כשאחיו מת. לאח שלו קראו אלפי, והוא זה שהמציא לבלייק את הכינוי בל - וזו גם הסיבה שבלייק ממש לא אכפת שזה נשמע כמו שם של בת או שם של פרה \ חיה אחרת (האירוניה...). אח של בלייק לימד אותו הכל, משימוש בכלי נשק ועד סיפורים ושירים שלומדים בכיתות הגבוהות יותר ובלייק עדיין לא למד בבית ספר. בלייק גם דיי דומה לו מבחינת החשיבה - תוצאה של שהייה עם בן אדם אחד יותר מידי זמן, ועוד בן אדם שלימד אותך כל כך הרבה - ובכל זאת יש ביניהם כמה הבדלים. אח של בלייק היה פראנואידי יותר, דאג יותר לגבי עניין המשחקים, וזו הסיבה שהוא כל כך שמר שהוא ובלייק יהיו מוכנים במקרה שיבחרו. הוא ידע שיש סיכוי שהוא יבחר לפני שבלייק יגיע לגיל 12, ולכן הוא רצה ללמד אותו כל מה שאפשר כמה שיותר מוקדם. כשזה באמת קרה והוא באמת מת, בלייק הרגיש שהוא נותר לבד. היו סביב בלייק אנשים לאחר מותו, היו זרועות שיעטפו אותו וישמרו עליו, אבל זה לא היה אותו דבר. מאז מותו של אחיו בלייק המשיך להתאמן קצת בנשק ולנסות להמשיך את חיו כי הוא ידע שזה מה שאחיו היה רוצה, אבל משהו בו קצת נעלם. התמימות שעוד הייתה לו נעלמה כשהוא ראה את אח שלו נרצח באכזריות כל כך במשחקי הרעב. הוא ידע שהמשאלה האחרונה של אח שלו הייתה שבלייק יחיה חיים טובים אם הוא כבר לא איתו, ולכן הוא נשבע שאם הוא יבחר למשחקים, הוא יעשה כל מה שאפשר כדי לנצח. הוא לא יכנע לגורל שלו, לא משנה כמה מזעזע הוא. וכל עוד הוא לא נבחר למשחקים (הגירסא שהוא מעדיך לסיפור שלו), הוא יעשה הכל כדי להמשיך לחיות ולהיות שמח. הוא ימשיך לעשות את הדברים שהוא אוהב ולהתכונן למשחקים גם אם הוא כבר בן 18 ועדיין לא יבחר. הוא חי את חיו במטרה להגשים את המשאלה הגדולה ביותר של אח שלו. הוא לא אוהב לדבר על אח שלו כיוון שזה מעציב אותו, והוא לא כל כך טוב בלשמור על הרגשות שלו. כולם במחוז (או הרוב לפחות, כל מי שמכיר את בלייק) יודע כמה קשור היה בלייק לאלפי, וכולם יודעים שהוא מסתובב כבר שנתיים עם האבן הזאת על הלב. אבל כיוון שאנחנו מדברים על פאנם וכמעט כל בן אדם איבד מישהו שיקר לו במציאות הזאת, אך אחד לא ממש מתייחס אליו שונה. מה שכן, הם משתדלים לא לקרוא לו בל, כי הם יודעים שככה אלפי היה קורא לו והם לא רוצים להכאיב לו. רק החברים הקרובים שלו והמשפחה שלו עדיין קוראים לו בל, ומבחינתו טוב שכך. הדבר האחרון שצריך לספר על בלייק זה העובדה שהוא רגיש. בתור ילד צעיר, הוא מאד רגיש. קשה לו לרסן את הרגשות שלו, קשה לו לא להיפגע בקלות, בעיקר אחרי שאח שלו מת. הוא לא יכול שלא להרגיש ממש רע כשהוא רואה חיות, הוא לא יכול לעצור את הדמעות כשהוא רואה מועמדים מתים במשחקי הרעב - משהו שהפך לחזק יותר מאז שהוא ראה את אח שלו נרצח שם, וכל מוות מזכיר לו אותו. הוא מלא רגשות והוא לא יכול שלא להראות אותם. כשהוא שמח, רואים את זה. כשהוא עצוב ופגוע, רואים את זה. הוא קצת יותר רגיש אפילו משאר הילדים בגילו, למרות שבפאנם יש הגדרה אחרת למילים " יותר מידי רגישות" בהתחשב במציאות. כשהוא היה קטן היו קצת מציקים לו לגבי העובדה הזו, אב ל היה לו את אלפי שישמור עליו וגם יזכיר לו שהוא צריך להיות פחות רגיש. עכשיו אין לו את אלפי, ואף אחד גם לא מנסה לצחוק עליו כי יש לו אח שמת במשחקי הרעב. אף אחד לא מעיר אם הוא נראה על סף בכי כשמלמדים על המשחקים או על מה שהוביל אליהם, אף אחד כבר לא צוחק אם יוצא והוא בוכה. הוא משתדל ללמוד הסתיר את הרגשות שלו, להיות כמה שיותר אטום, אבל זה קשה. הוא עדיין בגיל הזה שכל דבר קטן משפיע, גם אם הוא ממש מנסה. הוא יודע שזה גורם לו להראות כמו טרף קל, שאם הוא יבחר למשחקים הוא יהפוך למטרה של כולם, אבל הוא מקווה שהעובדה שהוא למד לעשות הרבה דברים ושהוא יודע מה הוא יעשה במידה והוא באמת יבחר (יותר נכון, יש לו תוכנית פעולה אם הוא יבחר) יעזור לו לשרוד. יש עדיין אמונה שאח שלו מסתכל עליו מלמעלה ושומר עליו, גם אם האמונה הזו קצת מטופשת.
בשורה התחתונה, לא צריך לזלזל בבלייק. אומנם הוא נראה כמו ילד קטן ולא מאיים, אבל הוא מאד מאד חכם והוא יכול לנצח במשחקי הרעב אם תהיה לו קצת פחות חמלה. החולשה היחידה שלו, בתכלס, היא העובדה שהוא עדיין ילד - אומנם ילד הרבה פחות תמים מילדים אחרים בעקבות המוות של אח שלו והעובדה שבתיאוריה הוא יכול להרוג אנשים שגדולים ממנו פי שתיים, אבל עדיין ילד. ברגע שהוא יתגבר על זה, הוא יהיה מסוכן לא פחות מאף אחד אחר ובהחלט מתמודד ראוי לניצחון.
רקע:
בלייק נולד במחוז 10, המחוז שאחראי על בשר לקפיטול. כיוון שמחוז עשר אחראי על בשר, העובדה המתבקשת היא שיהיו מרחבים רבים במקום - מקום לגדל חיות ולדאוג שיהיו במצב מעולה לפני ששוחטים אותן. ההורים של בלייק היו זוג פשוט שהתעסק בעניין הלהכין חיות לשחיטה ולא עניין השחיטה עצמו, ולכן הם גרו באיזור מעט מרוחק ממרכז מחוז עשר, מקום שבו יש דשא ואיזור לשחרר בו את הפרות והתרנגולים (כמובן, בלי סיכוי שיברחו, אלא אם כן בא להן למות מוות מוקדם מהגדר החשמלית). פרט לבלייק בתקופה הזו כבר היה גם את אח שלו, אלפי, שהיה בן ארבע כשבלייק נולד. הוא כל כך רצה אח קטן, רטן בפני ההורים שלו שמשעמם לו והוא רוצה אח ובסופו של דבר זה עבד. בלייק היה ה"צעצוע" של אלפי מהרגע הראשון, הוא לא היה מסוגל לעזוב אותו לרגע ובקושי הסכים ללכת לבית ספר מאז שבלייק נולד. בלייק כמובן לא זוכר את כל זה, אבל כבר מהשניה שהגיע לעולם היה לו את אח שלו שישמור עליו מכל משמר. גם שאר המשפחה ומעט המשפחה המורחבת ששרדה (כי בכל זאת, בפאנם מתים בגיל צעיר, בעיקר במחוזות האלו) היו מטורפים על הילד הקטן שרק נולד, אבל מהר מאד כל ההתלהבות עברה כשאחותו הקטנה של בלייק נולדה. לא שממש שינה לבלייק, הוא היה קטן והוא לא זוכר מזה כלום גם ככה. היחיד שהמשיך להתלהב מבלייק כמו פעם היה אלפי - אח קטן זה הרבה יותר מגניב מאחות קטנה, אחרי הכל. אחות קטנה לא יכול לשחק איתם ב"דברים של בנים". משעשע שכך חשב בהתחשב בזה שבלייק גדל להיות חובב שירה ורחמן לחיות וכל מה שהסטריאוטיפ יכניס תחת ההגדרה של "נשי", אבל לזה כבר נגיע אחר כך. כבר בתור תינוק בלייק היה מסתובב עם החיות, שכן זה היה ממש בלתי נמנע כשגרים במקום שמגדלים בו כל כך הרבה חיות. אומנם לא נתנו לו להתקרב ממש (ובטח שלא סיפרו לו לאן החיות נעלמות), אבל בואו נגיד שלשחק "איך עושה פרה / חתול / ציפור / תרנגול" היה הרבה יותר מגניב עם הדמיות חיות.
בלייק גדל, וכיוון שההורים שלו לא ראו תועלת לשלוח אותו לגן לפני שהוא הולך לבית ספר הוא פשוט עזר מגיל צעיר בחווה, כמה שילד בגילו עזר. אלפי לא היה חלק כיוון שהוא כבר התחיל בית ספר, אבל אחותו הקטנה, שלה קראו דייזי, גם הייתה עוזרת. ככה שבגילאי שלוש עד חמש בלייק ודייזי בילו המון ביחד, למרות שההורים ניסו להפיק כמה שיותר יעילות ולקחת כל אחד מהם לעזור במשהו אחר. בלייק נשלח לעגלים, משהו שנהיה אחר כך התפקיד ה"רישמי" שלו. הוא בעיקר היה שומר לראות שהכל בסדר, והיה קורא לאבא שלו אם משהו היה נראה לו מוזר. הוא לא התקרב יותר מידי כדי לא להפחיד אותם, אבל היו שעות ארוכות שהוא והעגלים פשוט בהו זה בזה בלי לומר כלום (לא שהעגלים יכלו לומר משהו בכל מקרה). החלק המעניין יותר של היום היה כשאלפי היה חוזר הביתה, ומספר לו כל פעם על דברים אחרים שהם למדו. כבר אז הוא היה אובססיבי לגבי הרעיון של משחקי הרעב - הוא היה מספר לדייזי ולבלייק כל דבר שלימדו אותם על המשחקים, עד שאמא שלהם או אבא שלהם היה צועקים עליו להפסיק להזכיר את צמד המילים "משחקי הרעב" בבית כשזו לא התקופה. כמובן שלא היה אפשר להתעלם מהקיום של המשחקים, אבל כמו רוב הילדים הקטנים ההורים היו מנסים למנוע מהם כמה שאפשר לראות את הזוועות ולשכנע אותם לעצום עיניים כל פעם שמשדרים משהו כזה בטלוויזיות של המחוז, בתקווה שאף אחד לא ירגיש או ישים לב כשמדובר בילדים כאלה קטנה בתוך ההמון. אהל זה לא שינה את העובדה שאלפי נהיה אובססיבי למשחקים ורצה לדעת עליהם הכל, וזה השפיע ישירות על בלייק שבילה איתו את כל אחר הצהריים בהקשבה על חוקי המשחקים, מועמדים חשובים, המנצחים - בעיקר אלה ממחוז עשר שעדיין בחיים - ומה לא. לפעמים הוא היה אומר לבלייק ברצינות שהם צריכים להתכונן, צריכים להיות מוכנים אם הם יבחרו. הרי אלפי כבר היה בן תשע כשבלייק היה בן חמש, וזה אומר שעוד שלוש שנים בלבד וגם הוא יוכל להיבחר! מה הוא יעשה אם זה יקרה, יחכה שיהרגו אותו? הוא שמע על מועמדים במחוזות הראשונים שהשמועות אומרות שהם מתאמנים למשחקים, אפילו שזה אסור. ובכן, אם הם מתאמנים, גם להם מותר. אבל בשלב הזה הכל היה רק דיבורים, ובלייק היה מעניין בלי להבין כמה רציני אח שלו.
ואז בלייק התחיל ללמוד, וגילה כמה דברים. הדבר הראשון, שהוא יודע הרבה יותר מידי על המשחקים בגלל האובססיה של אח שלו. הדבר השני, שאח שלו באמת שמע את כל הדברים האלה בלימודים וזה לא שקר. הדבר השלישי, שהוא ממש אוהב ספרות. ומוזיקה. וכל דבר שלוקח אותך לעולם אחר. הוא לא התעניין כל כך במתמטיקה או לימודים על תעשיית הבשר ובעלי החיים (אלא אם כן דיברו על בהקשר אחר מ"ככה תעשו מהם יופי של בשר לקפיטול") אבל הוא היה מטורף על למידת קרוא וכתוב, ואחרי זה על קריאה. לא באמת היה להם מספיק כסף כדי להרשות לעצמם מותרות, ואפילו אוכל היה משהו שלא תמיד היה בבית, אבל בלייק היה מנסה להניח את ידו על כמה שיותר כתבים וספרים, ללמוד כמה שיותר. מהר מאד גם כולם הכירו את בלייק, וידעו שלמשפחת פארל יש גאון קטן בכל מה שקשור לשירה וכתיבה. כמה חבל ששירה וכתיבה לא יעזרו לך לנצח במשחקי הרעב, אמר אח שלו. אלפי כבר היה ממש קרוב לגיל 12, ובלייק דיי היה בטוח שהוא התחיל להתאמן לבד למשחקים בלי לספר לו כי הוא מצא את עצמו מבלה הרבה יותר זמן עם העגלים והאפרוחים ואחותו הקטנה ועוד כל מיני יצורים חיים שלא קוראים להם אלפי, עד כמה שזכור לו. הוא פחד לשאול את אח שלו ובעיקר פחד מהתשובה, אבל הוא ראה שאלפי כל הזמן בורח, לשדות הרחבים יותר של מחוז עשר ששם יש פחות סיכוי שמשהו שהוא לא תרנגול או פרה יראה אותך. בלייק בילה הרבה זמן עם הגורים של החיות עליהם שמר בחווה של המשפחה, והוא אפילו הביא הביתה גורי חתולים שהוא מצא מסתובבים לבד ברחוב. יותר מידי ליכלוך לטענת אמא שלו, אבל היא לא יכלה להכחיש שזה החיה היותר נקייה מבין האפשרויות בפאנם שהוא בחר להביא. בסופו של דבר, לקראת משחקי הרעב השישים ושמונה, כשבלייק היה בן שבע, הוא סוף סוף העז לשאול את אלפי מה הוא כל הזמן הזה שהוא לא בבית. אלפי ענה שהוא מתאמן למשחקים, ושהוא שמח מאד שהוא שאל כי עכשיו גם הוא יכול להתאמן איתו. בלייק לא ממש רצה, אבל הוא לא יכל להתעלם מהעובדה שכאלפי יהיה בן 16 הוא יהיה בן 12 ויוכל להיבחר למשחקים גם, אז אולי כדאי להתחיל להתכונן. אולי.
אז זה מה שהם עשו. מאותו הרגע, הם התחילו להתאמן. התברר לבלייק שאלפי הצליח, איך שהוא, להשיג המון סכינים מטבח ועוד כמה כלי נשק מרחבי המחוז. הוא עזר ולימד את בלייק לעשות דברים, אבל הכל היה בלי ניסיונות הריגה של ממש כי בלייק היה מתחיל לבכות כל פעם שאלפי היה מעלה את הרעיון שיגנבו איזה חיה אחת מהחווה שלהם וישתמשו בה. הוא לימד את בלייק גם על תרופות טבעיות, על כלי נשק גדולים מידי כדי שהוא יהיה מסוגל באמת להשתמש בהם בקרב, על איך כל דבר בעצם יכול להפוך לכלי נשק אם אתה פועל בצורה הנכונה. לבלייק היה זיכרון טוב והוא תמיד היה חכם, אז הוא קלט מהר והרבה ממה שאח שלו לימד אותו. מתברר שאח שלו ממש חיטט ושאל אנשים כדי לדעת עוד על משחקי הרעב, שאל אותם אם הם זוכרים איך מועמדים מסוימים ניצחו ובמה הם השתמשו, והיו כאלה שבאמת לא היה אכפת להם לספק. הוא חשב אפילו לפנות למנצחים של מחוז עשר כדי לשאול, אבל הייתה לו הרגשה ששם יעבור הגבול. בינתיים בלייק המשיך ללמוד בבית ספר וללמוד גם בבית, ולטפל במקביל בחיות כשאח שלו היה נותן לו יום "חופש" משיעורי משחקי הרעב לאותו יום. באותה תקופה בלייק קיבל תחת חסותו לטפל בעגל קטן, בעל מום ברגל, שאבא שלו חשב שעדיף לשלוח למות בטבע ואמא שלו טענה שזה יהיה ביזבוז ובלייק טען שישתקו כי הוא יכול לעזור לו. הוא טיפל בעגל הקטן כמה שיכל, שמר עליו כיוון שהיה מנודה מהעגלים האחרים בעקבות המום שלו והעובדה שלא יכל להסתובב איתם, וככה בלייק נהיה החבר הכי טוב של העגל. הוא הצליח לעזור לו, אבל יודעים, בהתחשב בזה שהעגלים הם בשביל בשר במילא בסופו של דבר הם הולכים למות מוות לא טבעי. בלייק השתדל למחוק מהראש שלו את פרט המידע הזה, בדיוק כמו שהוא עשה עם כל שאר החיות שיצא לו לטפל בהם.
ואז זה קרה. אלה היו משחקי הרעב השבעים - בלייק היה בן 9 ואח שלו היה בן 13. השם של אלפי עלה בגורל. בלייק זוכר היטב את הפרטים מהשנה הזאת - איך הוא לא יכל להתרכז בשום דבר פרט לאח שלו, איך כולם אמרו לו שהכל יהיה בסדר ודייזי כל הזמן ניסתה לגרום לו לשחק איתה ולהתייחס אליה במקום לחשוב על המשחקים. הוא בקושי למד בתקופה הזו, הוא הפסיק כמובן להתאמן, והוא אפילו לא טיפל בחיות יותר. אח שלו אומנם שרד לא רע, אבל השנה הזו היא שנה זכורה במיוחד. זו השנה שבה היה שיטפון גדול שהרג את כל המתמודדים פרט לאנני קרסטה שהשתגעה אחרי שראתה את המועמד הבן מהמחוז שלה מאבד את ראשו ממש מול העיניים שלה, והיא זכתה כיוון שידעה לשחות. בלייק לא יכל שלא לחשוב בשנאה שהבחורה האדמונית הזאת יכלה להיות הרבה יותר טובה כמתה, ושאח שלו היה יכול לנצח אם הוא היה יודע לשחות. אח שלו סיים במקום החמישי - בעיקרון. נשארו פחות משמונה כשהיה השיטפון ורק אנני שרדה, ומבחינה טכנית הלב של אלפי נדם לפני כמה אחרים ככה שהוא זכה במקום חמש המכובד. הראיונות כשהוא הגיע לשמיניה לא הועילו לבלייק, ומן הסתם העובדה שאח שלו מת בסופו של דבר גם לא עזרה. בלייק זוכר בקושי איך הוא המשיך עם החיים אחרי זה - "השלים" עם העובדה שאח שלו מת, ניסה לחזור להקשיב בשיעורים ואפילו חזר קצת להתאמן לבדו. לקח עד סבב הניצחון של אותה השנה, כשהוא עמד עם המשפחה שלו במקום המיוחד של המועמד שמת, כשהוא קלט שהוא חייב להתאמן יותר. להיות מוצלח יותר. כי אחרת הוא יבחר גם וימות גם, ואם הוא לא ימות אז הוא ישתגע כמו הילדה הזאת שניצחה את אח שלו בנס ונראתה מעורערת משהו כשהיא הסתכלה על המשפחה של האנשים שמתו במשחקים שלה. בקיצור, נדרש קצת זמן, אבל בלייק היה מוכן יותר להמשיך הלאה, איך שהוא.
אז הוא ניסה. הוא המשיך לנסות להתאמן על כל מה שאח שלו לימד אותו ולהרחיב את יכולותיו, מה שהיה ממש קשה כשלא היה את אח שלו כמנטור. הוא ניסה לקרוא ולשאול על המשחקים יותר גם, כמו שאח שלו היה עושה, אפילו שהוא רצה לבכות כל פעם שהוא נזכר באח שלו טובע עמוק בזירה. הוא אפילו ניסה ללמוד לשחות, אבל רוב המים במחוז עשר הם אגמים קטנים וחסרי תועלת אם אתה לא פרה צמאה. הוא ניסה ללמוד לרסן את הרגשות שלו כדי שיהיה מוכן אם הוא יבחר, אבל הבין שלמרות כל הידע שלו הוא יצטרך בפועל להתחבא ולהיזהר ולהכין את עצמו נפשית לרגע שבו יצטרך להילחם באמת במישהו, אם הוא יבחר למשחקים. הוא לא הפסיק לומר לעצמו שהוא מוכן, וגם אם הוא לא מוכן הוא חייב להיות מוכן על פני השטח בשביל אח שלו. הוא יודע שעדיין יש לו יותר מידי חמלה, שהוא לא מכונת הרג כמו הקרייריסטים ושמעבר להכל הוא בסך הכל בן 12, אבל הוא מתכוון לנסות. אז לאסיף הראשון שלו הוא הגיע בתחושה שהוא מסוגל.
כישרונות מיוחדים: בלייק יודע להשתמש בהרבה כלי נשק, אבל הוא לא ניסה מעולם להרוג איתם באמת. הוא מבין בצמחי מרפא וצמחים אכילים וצמחים בכללי, יודע להדליק אש, והוא יודע המון על משחקי הרעב, אם זה נחשב.
נבחר\התנדב: נבחר.
הערות\הארות: חלי מלכה ובלייק לניצחון!!!!!!!


--------------------

תֹּם, 20, את׌/ה׊א, לא ממש פה, הנה המדף שלי
g
User Posted Image

User Posted Image User Posted Image


---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 19 2018, 05:34 AM
צטט הודעה




I'll keep my eyes down
******

פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 9037
חרמשים: 19093
מגדר:female
משתמש מספר: 55695
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 28.01.2016


חלי ותם - התקבלתם ואין לי הערות.

ליב - היי! קודם כל אני ממש שמחה שנרשמת למ"ת. דבר שני, אני אתחיל בזה שהתקבלת.
מעבר לזה, קצת חסר לי מידע ברקע, על הילדות של קארטר, על הלימודים שלו, על העבודה של המשפחה שלו, וכו'. פעם הבאה, תשתדל/י לכתוב אותו בצורה יותר כרונולוגית, ולפרט קצת יותר על הילדות.

שקד ויובל - שמור.


--------------------
User Posted Image
22 - את/מעורבת - My nonsense

User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 20 2018, 19:57 PM
צטט הודעה




בוגר הוגוורטס
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 21208
חרמשים: 133690
מגדר:female
משתמש מספר: 38229
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 25.02.2012


שם + כינוי: הדס, Violet Baudelaire
שם הדמות: רוז מליקיאן
גיל: 16.5
מחוז: 11
מין ומגדר: נקבה
מראה: רוז שונה מהמראה המקובל במחוז שלה: רוב האנשים שם בעלי עור כהה, אפריקאים, או אסייתים בעלי עור בגוון צהבהב ועינים מלוכסנות. רוז היא משהו באמצע: עם השילוב של העור הכהה של אימה והעור הבהיר של אביה היא קיבלה צבע עור חום בהיר, בגוון מוקה עדין. בין שני הניגודים של האוכלוסייה, רוז בהחלט הייתה שונה. ותמיד היו ילדים שיזכירו לה את זה. לרוז עיניים חומות גדולות, אף רחב וגדול יחסית ושפתיים בהירות ועבות. כך גם הפנים שלה, עגלגלות גם סנטר מעט מחודד, הן גדולות ובולטות. כיאה לאפריקאים יש לה שיער שחור מקורזל מאד. בעבר אימה הייתה קולטת לה צמות, אך כשהתבגרה התחילה לגזור אותו לאורך של כרה, כדי שלא תצטרך לעבור כל פעם את הסבל של הצמות. לעתים כממש חם לה היא תשתמש בגומייה הגדולה שלה ותאסוף את כל הבלגן לגולגול מאולתר.
אופי:
רקע: ששש שקט כאן.. על סיפור הלידה של רוז צריך לדבר בדממה. רוז היא בת של אוכף שקט ושל אישה ממחוז 11. על אוכפי השקט, שמגיעים ממחוז 2, נאסר להתחתן ולהביא ילדים במשך 20 שנה. במחוז 11, יש לציין, שהשמירה היא הקשה והקשוחה ביותר- למשל גניבת תפוח, אפילו אם אתם ילדים צעירים, עלולה לעלות לכם בחיים. אביה של רוז התחיל לעבוד כאוכף שקט בגיל 19 במחוז 11. בין כולם הוא היה הרחום ביותר- אם הוא היה היחיד בסביבה הוא היה מרחם על ילדים. ביום קיץ לוהט, בשנת שירותי החמישית, היא עשה את הסיבוב הרגיל בבוקר במטה התפוחים. מבין כל העובדים הוא הבחין במישהו רץ, הוא רץ אחריו וכשתפס את גנב התפוחים ראה שזו האישה היפה ביותר שראה מימיו. הוא לא היה מסוגל לירות בה, הוא פשוט השתתק. הוא הוריד את המסכה, והאישה התאהבה בו בחזרה. הם התחילו להיפגש בסתר לאחר שהשמש שקעה והאהבה ביניהן התקדמה מהר מאד.
כישרונות מיוחדים: טיפוס על עצים (שזה כושר טוב והרבה כוח בידיים וברגליים)
נבחר\התנדב: נבחרה
הערות\הארות: אשמח לשמירה :)


--------------------

הדס - הנהלת האתר ועוד הרבה תפקידים לשעבר
אין חתימה, תרקדו.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 21 2018, 12:13 PM
צטט הודעה




So tell my friends that I'll be over here
*********

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 20901
חרמשים: 9443
מגדר:male
משתמש מספר: 58753
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 21.08.2016


שם + כינוי: ראיין מוטיבציה.
שם הדמות: ניוטון (ניוט) סקאברי
גיל: 14
מחוז: 3
מין ומגדר: זכר, סיסג'נדר.
מראה: לעומת שאר חבריו שבגילו - וביחס לנער בן 14 - הוא נמוך. הגובה שלו הוא 1.53, מה שגורם לרוב האנשים לחשוב שהוא בן 12. עוד מחכה לפרץ הגדילה שלו שכנראה יבוא באיחור.
אופי: ניוטון - למרות המוניטין של המחוז שלו - לא עדין כל כך. כשחשב על להתנדב הוא החליט
רקע:
כישרונות מיוחדים:
נבחר\התנדב: התנדב
הערות\הארות: אפשר לשמור בבקשה?


--------------------

ראיין/תומר || הוא/אתה || מנהל הקלחת הרותחת & ראש בית גריפינדור בדימוס || פרשתי

איש אשכולות של ממש

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 21 2018, 12:36 PM
צטט הודעה




קוסם מצטיין
*******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 12863
חרמשים: 0
מגדר:
משתמש מספר: 56040
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 11.02.2016


שם + כינוי: יונתן, בצד
שם הדמות: ליאו בלו
גיל: 14.
מחוז: 7
מין ומגדר: זכר
מראה:
אופי:
רקע:
כישרונות מיוחדים: אם לדמות שלכם יש כישרונות כלשהם, כמו לדוגמא שימוש בנשק, רשמו אותם פה. לא תוכלו להוסיף כישרונות מאוחר יותר.
נבחר\התנדב: התנדב
הערות\הארות: אשמח אם תשמרו :)


--------------------

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 21 2018, 13:04 PM
צטט הודעה




Creature In The Nights
********

פרטי משתמש
קבוצה: רייבנקלו
הודעות: 17576
חרמשים: 35012
מגדר:
משתמש מספר: 56992
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 15.04.2016


שם + כינוי: מאיה, בצד
שם הדמות: אוקטביה בלייק (Octavia Blake)
גיל: 15
מחוז: 2
מין ומגדר: נקבה
מראה:
אופי:
רקע:
כישרונות מיוחדים: אם לדמות שלכם יש כישרונות כלשהם, כמו לדוגמא שימוש בנשק, רשמו אותם פה. לא תוכלו להוסיף כישרונות מאוחר יותר.
נבחר\התנדב: התנדבה
הערות\הארות: המממ, לשמור?


--------------------
User Posted Image
GeoGuessr <3

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 22 2018, 16:07 PM
צטט הודעה




I'll keep my eyes down
******

פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 9037
חרמשים: 19093
מגדר:female
משתמש מספר: 55695
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 28.01.2016


נשמר לכולם.


--------------------
User Posted Image
22 - את/מעורבת - My nonsense

User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 29 2018, 15:09 PM
צטט הודעה




רק קצת דם לקינוח הדבש
**********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 29741
חרמשים: 102207
מגדר:
משתמש מספר: 37223
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 09.01.2012


הקפצה :)


--------------------

תֹּם, 20, את׌/ה׊א, לא ממש פה, הנה המדף שלי
g
User Posted Image

User Posted Image User Posted Image


---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 30 2018, 15:52 PM
צטט הודעה




I'll keep my eyes down
******

פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 9037
חרמשים: 19093
מגדר:female
משתמש מספר: 55695
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 28.01.2016


שקד התקבלה. הטופס מעולה :)

כל השאר - תתקדמו בבקשה עם הטפסים שלכם.


--------------------
User Posted Image
22 - את/מעורבת - My nonsense

User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
0 משתמשים צופים באשכול זה (0 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

אפשרויות נושאקפיצה לעמוד (2) [1] 2  קפיצה לעמוד V 
נושא נעול פרסם נושא חדש פרסם סקר

 


מממנים


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
8119 18668 18680 19334


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2024 - 2007