שרשור-רה ונסיכות הכוח, עם בקביק

דיבס על קאטרה

נגיד שאנחנו שנה אחרי סוף הסדרה?

----

הרגשתי את אור הבוקר לפני שפקחתי עיניים. פיהקתי והתמתחתי, נזהרת לא לנעוץ ציפורניים בכרית שלי... שוב.

אני פרוסטה



קמתי, וכרגיל המיטה שלי הייתה מכוסה קרח

הנסיכה שלי המהמה לידי - עדיין מתוך שינה. לפחות עכשיו היא מרשה לעצמה לנוח. ניערתי אותה בעדינות. "היי, אדורה."

היא צחקקה. הרשיתי לעצמי ליהנות מהרגע הזה. מאוחר יותר היום יש את הדבר השנוא עליי - מועצת נסיכות.

הייתי צריכה לקום, כדי להתארגן למועצת הנסיכות

הזנב שלי התנפנף מצד לצד כל הדרך - ובזמן - ארוחת הבוקר. לא רציתי לשבת עוד פעם עם כל הנסיכות ולנסות להבין אם אלה שנחמדות אליי בעצם מתות להתנפל עליי או אם זה רק בראש שלי. אולי בגלל זה אני הכי אוהבת את מרמיסטה - היא תמיד דואגת להגיד לי בפרצוף שהיא שונאת אותי; הכל הרבה יותר פשוט איתה.

הלכתי לארוחה. כמו תמיד ראיתי קטורה, כש הזנב שלה מתנפנף. ואז, כרגיל, הפכתי את הסכין והמזלג שלי לקרח, והתחלתי לאכול

כשנראה שכולן סיימו אדורה שאלה, "אז, איך הולך שיקום הממלכות שלכן?"

"אני מתקדמת יפה. הנתינים שלי עדיין קצת בהלם"

הסבב המשיך באופן דומה עד שהגיע תורה של פרפיומה. "שמעתי דיווח... מוזר," היא אמרה בהיסוס, ממקדת את מבטה בי ובאדורה. "אתן לא תאהבו את זה."

״פשוט תספרי, צמח״

פרפיומה לקחה נשימה עמוקה. "תושבי ת'יימור דיווחו על פשיטה. מישהו תקף אותם."

החלפתי מבטים עם אדורה, לא בטוחה למה זה פרפיומה התייחסה אלינו במיוחד. "אז נטפל בהם, כמו בכל כנופיה."

"אני לא חושבת שהם סתם עוד כנופיה," פרפיומה נדה בראשה. "קאטרה, הם נשאו את סמל ההורד."

״סמל ההורד? ההורד חוסל. זה לא הגיוני״

"ארטיק צודקת," נעמדתי. "אין הורד יותר."

״סתמי ,חתולה!. אבל היא צודקת. הורד הושמד, ווידאנו שהוא לא יקום שוב״

אדורה נעמדה. "יכול להיות שזאת באמת כנופיה פשוטה שמנסה לנצל את הסמל של ההורד כדי לזרוע פחד, אבל אם תושבי ת'יימור מתייחסים לאיום הזה ברצינות מוטב שנקשיב להם ונטפל בזה. אנ-"
"אני אלך," אמרתי מיד, קוטעת את דבריה של אדורה בחדות. לקחתי נשימה עמוקה. "אני אבדוק את השטח, ואם מישהו מנסה לנופף בדגלונים של ההורד כדי להפחיד אותנו אני אדאג שהוא יצטער על זה."